פורום דיכאון אחרי לידה - יש לך שאלה?

הבת שלי סובלת מדיכאון לאחר לידה. מטופלת תרופתית. למיטב ידיעתי גם באמצעות פסיכותרפיה שבועית. זה לא נושא שהיא מוכנה לדבר עליו. כנראה מתביישת. היא אם לשניים. הקטן כבר בן שנה, הגדול כמעט ארבע. בבוקר היא עובדת כמורה, וכל שעות אחה"צ היא לבד עם שני הילדים משעה שהם משתחררים מהמסגרות בעלה אף פעם לא נמצא, וגם כאשר הוא נמצא הילדים בטיפולה ובאחריותה. אני מתרשמת שהיא לא מסוגלת להיות דקה אחת לבד עם שניהם וכי היא זקוקה לעזרה צמודה. אני חוששת שללא עזרה כזו היא תתמוטט. כשהעליתי את הנושא בפניה ובפני בן זוגה ("שלא תערבי את מ." זו הייתה תגובתה, ולי הוא אמר "אנחנו לא זקוקים לשום עזרה") הפך אותם עוינים כלפי. לצערי הם רחוקים ממני, אני אישה עובדת, ואין ביכולתי הכלכלית לסייע.

כשבקרתי שם לאחרונה, נוכחתי בחוסר האונים של בתי לנוכח התקפי זעם של בן הארבע. ברור לי שהמצב לא יכול להימשך כך.

מה לעשות? למי עלי לפנות כך שבתי תפרגן לעצמה את העזרה שהיא זקוקה לה? במידה והבקשה לעזרה תבוא ממנה (כאמור, עצם העלאת הנושא גורם לה להיות עוינת, והיא דוחה בזעם כל רמז לכך שעזרה כזו ממש מתבקשת) כמשפחה נתארגן לעזרתה. מבקשת לציין: אני עצמי הייתי נשואה לגבר אלים וסבלתי מדיכאונות שלא טופלו. אני חוששת שאצל בתי המצב דומה. יתכן ואני טועה, ולכן אני חייבת עזרה של איש מקצוע כדי לעזור לבתי ולנכדי.

למי עלי לפנות?

להתפרץ גם אחרי כמה שנים מהלידה או שזה כבר לא קשור?

שלום. חברה טובה כבר די הרבה זמן אחרי לידה. עדיין בדיכאון ונמצאת בטיפול. הומלץ לה על ידי המטפלת להתחיל טיפול תרופתי ולהתאים את התרופה באמצעות בדיקת רוק שמתאימה תרופה בצורה גנטית בשם נוירופרמג'ן. אמנם הבדיקה עדיין לא בסל אבל המטפלת אמרה שהיא גורמת לטיפול להיות אפקטיבי מהרגע הראשון כי התרופה מותאמת בדיוק, ושזה שווה את ההוצאה כי ככה חוסכים הרבה זמן וכאב. אשמח לשמוע עוד על הבדיקה מעבר למה שכתוב באינטרנט. תודה.

שלום רב,
ילדתי לפניי כ 3 וחצי חודש בלידת קיסרי חירום טראומתית מאוד כשחזרתי לבית אחריי הבית חולים הבנתי שאני סובלת בדכדוף אחריי לידה שעבר אחריי כ שבועיים כעבור 3 חודש הגיע הזמן שלי לחזור לעבודה ... הייתה לי פגישה עם המנהלת שלי לרגל חזרתי לעבודה והפגישה לא הייתה כל כך נעימה כשחזרתי לבית הכל היה בסדר אבל בערב כשהשכבתי את הילדה במיטה הרגשתי שוב את ההתקף דיכאון/חרדה שלא עוזבים אותי עד היום (עבר כבר שבוע) אני קמה בבוקר בתחושת מועקה נוראית שלא נותנת לי לתפקד כראוי בנוסף הפסקתי להניק כי אני לא אוכל להניק בזמן העבודה .... במהלך היום זה בא בהתקפים כשאני נישארת עם הילדה לבד אני מרגישה שחרב עליי עולמי מין תחושות של פחד מועקה בלב וזיעה קרה .... האם זה שוב דיכאון אחריי לידה ? האם יש ממה לדאוג? האם יש הקשר בין הפסקת הנקה להשתוללות הורמונים (הפסקתי להניק אבל אני עדיין שואבת כשמתמלא הרבה , בשביל שלא יהיה גודש )

בבקשה חייבת עזרה כי זה משגע

שלום רב. נקלטתי להריון אחרי שנים של נסיונות ואחרי מסע מאוד מייגע כאב נפשי וגופני עברתי גרידה ונלחמתי עד דמעות עד שנקלטתי . ההיריון שלי התחיל כתאומים ונשאארתי עם עובר אחד במהלך 4חודשים סבלתי מדימומים לכן הייתי כל הזמן במתח ובחרדה גדולה עד שהדימום נעלם כלומר עד החודש הרביעי רק אז תפקדתי כרגיל והייתי מאושרת . אחרי הלידה בתי נולדה 2100 משקלה הבהיל אותי טעו איתי כל הזמן בהערכת המשקל ובמשך שבועיים רק דאגתי לה . הייתי בחרדה כי נולדה בחורף והיו סערות פחדתי מכל דבר אחרי חודשיים חלתה ואושפזה פעמיים בבית חולים כאילו שהתעלפה מצב שהוסיף אש למצבי . כשהייתה בת 3חודשים עברנו תאונת דרכים אני אושפזתי ונשברה רגלי ולאט לאט חזרתי לעצמי פחות דואגת לה ויותר נהנית ממנה . אני יותר מקבלת אחריות על חייה ועל חיי כמובן הרי אני זו שצריכה להיות חזקה כדי לטפל בה כראוי . בתקופה שנולדה בטיפה קבלתי 9/10 בטופס הדיכאון לא עשיתי שום דבר חשבתי שיעבור אבל כשאושפזה זה חזר ובגדול ראוי לציין כי גם בזמן הדיכאון טפלתי בה כראוי. שאלתי היא מה פספסתי אז ? האם כי סבלתי ממצב רוח רע וחרדה בזמן ההיריון היה לי דכאון אחרי הלידה ? להריון השני אני אתחיל בעזרת השם ברגל ימין . האם חפי דעתך אני מוכנה להיריון שני נפשית ? אני צריכה סיוע ?
תודה

יש לי שאלה. אובחנתי בדכאון אחרי לידה ואני נוטלת כדורים(ציפרלקס) כחמישה חודשים. אני ממש מרגישה שהכדורים עזרו לי והביאו שינוי ותועלת אך מדי פעם יש ממים שאני שוב שוקעת בדכאון . האם זה נורמלי? האם הכדורים בשלב כלשהו עלולים להשפיע לרעה?

היי
7.5 חודשים לאחר לידה, חודש לאחר הלידה פניתי לטיפת חלב לאחר שיחה עם אחות טיפת חלב ורופאת משפחה הומלץ לא.פל בציפרלקס בעקבות דיכאון לאחר לידה שהתבטא בחוסר חשק לעשות מטלות בית וטיפול בילדים, עייפות ובכי, תחושות בדידות וכל הגועל הזה. החלטתי לא לקחת את הכדורים ולנסות לעבור את זה לבד. בערך 4 חוד לאחר הלידה יכולתי להגיד שזה מאחורי.
כעט מרגישה שוב את אותן תחושות, חוסר תיאבון ירידה במשקל חוסר כוחות וחשק לטיפול בילדים ולהכל.
האם ייתכן שחזר או שזו סתם תקופה שתחלוף?

היי,
יש למישהי המלצה למטפל/ת בדיכאון אחרי לידה באזור הדרום שבהסדר עם הכללית?...
תודה מראש...

היי
אני בת 35 לאחר לידה שלישית הריון היה קשה דיכאוני מאוד
הלידה לעומת זאת היתה קלה מהירה ביותר וההחלמה טובה
כעת אני באופוריה ובאושר גדול כיומיים לאחר לידה
אני ממש מפחדת בעקבות ההריון המדכא שהכל יתפוצץ לי בפרצוף ואני אתמוטט ואהיה לאחר החזקה הביתה או בברית
אני באנדרלין ובשמחה גדולה עכשיו
אבל מאוד חוששת מההמשך
מה עושים ????

אני בת 35 הריון שלישי רצוי ותקין . ההריון הזה היה קשה יותר פיסית אבל העיקר נפשית, מרגע שנודע לי לא הצלחתי לשמוח . אני מתעבת את מה שקורה לי לגוף, מרגישה חזרת אנרגיות וכוחות , תפסתי מרחק מהחברות מהבעל וכל מה שבא לי זה רק להגיע לספה בערב. אני בוכה הרבה וכל התחביבים שהיו לי נעלמו. אני בשבוע 37 והעצב רק מחמיר ואיתו גם החרדות בהריונות הקודמים ילדתי הרבה אחרי הזמן, אני לא מסוגלת לחשוב לשאת את ההריון הזה אפילו עוד יום נוסף וחוששת שהדיכאון רק ילך ויתגבר . מרגישה לבד ושאני כבר מעיקה על הסביבה שלי. לציין שאני בטיפול פסיכולוגי שקלתי גם כדורים אבל החשש מנזק לעובר הכריע. אני מתפקדת כרגיל בעבודה ובבית אבל מבפנים גמורה
חזור

אהלן

במהלך 4 חודשים עשיתי ירידה הדרגתית מאוד מחצי כדור לרבע כדור ובשבוע האחרון בלי בכלל.

תוך מספר ימים מההפסקה של הרבה כדור (אותו לקחתי 5 שבועות במינון זה) החלו תופעות של סחרחורות, עייפות וקשיי הירדמות למרות העייפות הגבוהה וצינון וכאב גרון קל מאוד.

ממה שקראתי אלו הן כנראה תופעות גמילה. פעם שעברה באמת הפסקתי בצורה פחות אחראית, פחות בהדרגה. ולכן חטפתי אותה בבום, גם תופעות לוואי וגם החרדה חזרה במינון בלתי נסבל.

כרגע, טפו טפו נפשית מרגישה טוב, רק עירנית לכך שיותר רגישה ומסוגלת לבכות מהתרגשות מדברים שבעבר לא היו מזיזים לי.
מה גם שעברתי טיפול סיביטי שנתן לי כלים פרקטים להתמודד עם חרדה ודיכאון.

מה עושים עם העירפול הזה ואיך יתכן שהפסקת מינון של רבע כדור (שזה תת מינון בעצם) עדיין גורמת לתופעות לוואי....

תודה

מחפשת דחוף רופא רופאה פסיכייאטרית לעזרה לבחורה אחרי לידה
באזור הצפון.
תודה רבה

אני מצטערת אם זה לא המקום להעלות את זה. אבל אני ממש זקוקה להכוונה. אני נוטלת שילוב של תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ואני רוצה להיכנס להריון. הבשורות מהמרכז הטרטולוגי לא מעודדות. אני לא חושבת שלכל פסיכיאטר יש ניסיון עם נשים שרוצות להרות או נשים במהלך הריון. אני מאוד רוצה לקבל את ההחלטה הנכונה ומאוד רוצה שיהיה לי ליווי תומך. אם מישהי/מישהו כאן יודעים לאן להפנות אותי, אהיה אסירת תודה.

שלום ד"ר שרון ולכל חברי הפורום היקרים !
אני קוראת פה את כל מה שנשים יקרות וגיבורות עוברות וחשה כאב בליבי אבל גם הקלה שאני לא לבד בעולם הזה עם הבעיה הזאת.

עברתי חיים לא קלים מילדותי, אלימות מאחד ההורים, תחושת אשם על גירושי הוריי והפרעות אכילה.
ב"ה עד שהצלחתי להשתקם בכוחות עצמי לאחר אישפוז, ללמוד, לעבוד ולהתחתן - בשנה הראשונה לנישואי בעודי מגלה שאני בהריון - אבי קיבל את המחלה הארורה...
כל 9 החודשים היו סבל נוראי שאי אפשר לתאר, גם לא היה לו איפה להתגורר אז נאלץ לגור אצלי כי אף אחד אחר מהמשפחה שלו לא יכל לקבל אותו וכולם טענו שאני זאת שצריכה לטפל בו ! על אף שאני נשואה טריה ובהריון..
הוא היה מאד תלותי ושאב ממני כוחות שלא ידעתי בכלל איך אני הולכת ללדת.
חודש לפני הלידה כבר לא יכולתי נפשית ופיזית וביקשתי מעו"צ שתמצא לו מקום כי אני ממש על סף התמוטטות. ב"ה מצאו לו מקום והלידה עברה בשלום וזכיתי לתינוק מקסים אבל אז, כנראה מהנתק שהיה, המחלה החמירה ולא נותר לו הרבה זמן לחיות...
כ"כ כאב לי כי גם הוא לא יכל להיות בברית ולראות את הנכד היחיד שיש לו, הוא כבר היה ללא הכרה וגם שעשיתי מאמצים להביא את התינוק, הוא בקושי הבין מי זה. לאחר חודש הוא נפטר !
החופשת לידה הייתה עבורי סיוט, הסמפטומים של הפרעות האכילה חזרו, לא יכולתי להניק מרוב עצבות וחוסר חלב עקב חוסר במזון, כל הזמן מלווה ברגשות אשם: שהזנחתי את אבא שלי ולכן הוא נפטר, אני לא מניקה, המשפחה כועסת עלי ועוד.
אמנם טיפלתי בתינוק ולא הזנחתי אותו לרגע ! הוא תינוק חייכן, מלא חיים ובריא.
אבל לפעמים לא היה לי כח אליו כשהוא בכה בהיסטריה, הייתי נתקפת בעצבים ומרימה עליו את הקול "מה אתה רוצה ממני??????" -
ביקשתי עזרה והגיעה אלי עו"צ שהייתה איתי בקשר.
לצערי שיתפתי בזה אותה והיא הלכה להעביר את זה לרווחה והם התחילו לאיים עלי ולעקוב אחרי כל מה שאני עושה. אני מאד רוצה עזרה ולטפל בעצמי, עברתי תקופה נוראית ללא תמיכה ממשפחה ומאמא, כמה שהבעל תמך אבל יש לו מחויבויות - הוא חייב לפרנס ולא יכול להיות איתי בבית כל היום. אני לא אלימה כלפי הילד חס וחלילה ! לא מזניחה אותו, אני אוהבת אותו מאד אבל כמו שקראתי פה - באמת אני מרגישה שאין לי זמן וכוחות לעצמי !
מאז אני רוצה מאד לקבל עזרה אבל אין לי ביטחון לשתף כי אני מפחדת שיקחו לי את הילד !! גם לבעלי קשה כי הוא בטוח שהפרעת האכילה כבר מאחוריי ומה עכשיו לספר לו כזה דבר?!
מה אני עושה??? לא רוצה לחזור לאישפוז, על מי אפשר לסמוך???

שלום, ילדתי לפני כשלושה חודשים, לאחר כחודש וחצי אובחנתי כסובלת מדכאון לאחר לידה ואני מטופלת בקלונקס ובציפרלקס. חשוב לציין שמצבי השתפר משמעותית, אני מתפקדת בבית ומטפלת בתינוק ובילד הגדול יותר באהבה רבה אך תחושת הפרפרים בבטן (פחדים) לא חלפה עדיין ואני מתמודדת עם זה יום יום במיוחד בבוקר. האם זה נורמלי לאחר כחודש וחצי של טיפול? זה מאוד מטריד אותי...אציין בנוסף שאני ממש משתדלת לעזור לעצמי לצאת מזה. אני עושה ספורט ומשתדלת לבלות עם החברות והבעל, אך דאגתי העיקרית היא שהאם אצליח לצאת מזה סופית