פורום דיכאון אחרי לידה - יש לך שאלה?

שלום,
אני חוששת, שחצי שנה לאחר הלידה ייתכן ואני סובלת מדיכאון. עד לאחרונה מצב הרוח היה מרומם אבל משבר משפחתי, להרגשתי, שינה לרעה מאוד את מצבי הנפשי. כמו כן, משך תקופה ארוכה ביותר ועד היום כמעט ואינני ישנה בלילות (התינוק מתעורר תכופות)והעייפות המצטברת משפיעה עליי גם היא מאוד לרעה. מאז הלידה עליתי הרבה מאוד במשקל (אוכלת ללא שליטה) ואני חוששת שאם אפנה לרופא ואקח כדורים נגד דיכאון ההשמנה תחמיר. אציין שההשמנה מפריעה לי מאוד מאוד ומדכדכת אותי אף יותר. האם יש כדורים אשר בוודאות אינם גורמים להשמנה? כמו כן, כיצד יש להתייחס לדכדוך שכזה שמגיע מאוחר יחסית ויש לו זיקה, כך נדמה, לאירועים חיצוניים?

שלום

אני שלושה שבועות וחצי לאחר לידה של בני הראשון
מאובחנת כבר כמה שנים בOCD וטופלתי במרוניל 75 כפול 4 ביום
במהלך ההריון התחלתי טיפול בCBT שעזר לי ולאט לאט נגמלתי מהכדורים כי לא רציתי שבני יעבור גמילה.
בחודש האחרון להריון הOCD לגביי מחלה מזהמת גדל והייתי עסוקה בזה הרבה
אבל לא תארתי לעצמי שזה כלום לעומת מה שאעבור אחריי הלידה.

הלידה עברה בשלום והפחד לגביי המחלה ממנה פחדתי גם עבר אחריי מה שעברתי בבית חולים.

בימים הראשונים בבית הייתי בהסטריה מטורפת לא ישנתי חמישה ימים וחששתי מאוד לתינוק. לאחר שבוע קבלתי התקף חרדה שלווה בגלים של חום דפיקות לב פחד נוראי וביחד עם זה עצב עמוק מאוד.

אחריי כמה ימים זה עבר(ככה חשבתי) ועדיין הייתי קצת מדוכדכת אבל יכולתי לטפל בתינוק.

לפניי שבוע ביום שישי באמצע ארוחת הערב שוב קבלתי התקף חרדה והפעם זה היה חזק יותר, למחרת בבוקר לא יכולתי לסבול יותר ונסעתי למיון לראות פסיכיאטר
קבלתי ציפרלקס וובאן
עברו חמישה ימים מאז התחלתי את הטיפול, את התינוק לקחתי למשפחה של בעלי אני לא מסוגלת לטפל בו בכלל אני בפחדים כל הזמן ובעצב עמוק מאוד.
הלכתי שוב לפסיכאטר אחריי כמה ימים והחליף את הוובאן בטיפות ריווטריל-הוובאן לא
עזר לי ממש.
יש לי קצת פחד לקחת את הטיפות מין מחשבה שזה יזיק לי יותר ואולי גם הכדורים כי בפעם הראשונה שקבלתי התקף זה עבר לי לבד ועכשיו אני במצב יותר קשה ואפילו לא מתקרבת לתינוק שלי.
רק לראות אותו מלחיץ אותי ושהוא בוכה אני מרגישה ממש חרדה,וכשאני הולכת אני מרגישה אשמה על כך שאני לא מטפלת בו.
יש רגעים שאני מרגישה כמו משוגעת וזה מפחיד אותי יותר,וברגעים שאני מרגישה טוב אני מפחדת שהרע יחזור

האם הטיפות האלה עוזרות ואני כן צריכה לקחת אותם?
האם הכדורים עוזרים?
אני היחידה שעוברת את זה?
זה "נורמאלי" שאני לא מתקרבת לבן שלי?
זה עובר?זה לכל החיים?

אשמח לעזרה

שלום

אחרי לידת הילד הראשון לפני כשלוש שנים חוויתי דיכאון אחרי לידה
הרגשתי חולה במשך חצי שנה, היה קשה לי לקום בבוקר, היו לי כאבים בכל הגוף, הייתי מנותקת מהתינוק והעדפתי שכל אחד אחר יטפל בו ולא אני.
לקח לי זמן להבין שזה דיכאון אחרי לידה וגם אז לא טופלתי עם כדורים.
אנשים קרובים אלי המליצו לי לא לקחת כדורים ולתת לזה לעבור לבד...
עד היום אני לא בטוחה שזה עבר.
היום יש שני דברים שמפריעים לי קודם כל יש לי המון רגשות אשם על כל מה שהיה בתקופה ההיא, על זה שלא טיפלתי בו כמו שצריך ולמעשה לא הייתי איתו.
היום יש לי תינוק חדש וכשאני משווה את האמהות שלי עם הבייבי החדש לעומת מה שהייתי עם הגדול אני כל פעם פורצת בבכי. איך הייתי מנותקת ממנו.
יש איתו המון בעיות כמו בעיות באכילה, בעיות בגדילה, בעיות בדיבור. ואת הכל אני משליכה על זה שלא הייתי אמא כמו שצריך כשהוא היה תינוק.
בנוסף הוא מאוד קשור לאבא שלו ומעדיף אותו בהרבה מצבים, גם את זה אני משליכה לדיכאון שהיה לי כשהוא היה תינוק.
בקיצור יש המון בעיות שאני חוששת שנובעות מדיכאון שהיה לי איתו אחרי הלידה, אולי אני צודקת ואולי זה ממש לא קשור. אבל אף פעם לא אוכל לדעת מה האמת.
איך בכל זאת מפסיקים עם רגשות האשם האלו??
ולכל הבנות עם דיכאון אחרי לידה - קחו כדורים!! אני מצטערת מאוד שלא לקחתי.

אני 8 חודשים אחרי לידה ומצבי הרוח שלי משתנים בצורה קיצונית. כשמצב הרוח שלי ירוד אני מאוד דכאונית ויש לי את הסמפטומים של דיכאון אחרי לידה (עצב, חרדות, דפיקות לב מואצות, רצוןלהתבודד, בכי, ואף מחשבות קשות של נטישת המשפחה או החיים.)
אין לי כח לעבוד וכשאני עובדת אני לא מרוכזת כלל (אהבתי מאוד את העבודה ועדיין אוהבת ברעיון)
בהתחלה לא שייכתי את הנל לדיכאון שאחרי לידה כי כשמצב הרוח שלי טוב אני בעננים : מרגישה אושר שמחה אישה מושלמת אמא טובה עד שנופל מצב הרוח ושוב נכנסת לדיכאון .
אני מבולבלת ולא מבינה מה הבעיה שלי. האם השינויים הקיצוניים האלו הם גם סימנים של דיכאון אחרי לידה?
עלי לציין שלא ישנה טוב בלילות בגלל התינוק וכן בגלל ילד אחר שלי שהוא ילד מיוחד עם צרכים מיוחדים

שלום,
אני כשבועיים אחרי ניתוח קיסרי רביעי.
ההריון והניתוח עברו מצוין!
הרשתי שהתאוששתי מעולה,הייתי בפעילות מלאה!
יש לי עזרה ענקית מההורים והם ממש מטפלים בילדים הקודמים.
לפני כיומיים החלה לי תחושת נימול בשפהובלשוןבאמצע הלילה,מאוד נבהלתי וישר חשבתי על הגרוע מכל!
ביקרתי בבוקר אצל הרופא שלא ראה סיבה מסוימתלדבר,הנימול עבר,אבל ברגליים יש לי תחושה קצת כבדה ועדין מלחיץ מאוד,יחד עם זאת היתה לי הרגשה פיזית לא טובה ומצב רוח ירוד ומודאג.
למחרת הרגשתי טוב יותר פיזית,אבל בלי אנרגיות בכלל,משהוא שממש לא אופייני לי.
אני מודאגת מכאבי הרגליים וממה זה נובע,מאוד מקווה שלא משהוא חמור.
עדיין מדוכדכת וחסרת אנרגיות,תאבון קצת תחושה של בחילה ובכלל תחושת איכס
אני מוצאת את עצמי בוכה סתם ולחוצה.
אני מניקה את הילדה ומחוברת אליה מאוד!
אני מאוד מקווה שאתאושש במהרה
מה את מציעה לי לעשות??

שוב שלום,

מודה לך מאוד על תשובתך לשאלתי ואודה לך אם תוכלי להתייחס גם לעניין קשיי השינה שזהו מצב שמאודדדדד מטריד אתי ומוסיף על החרדות והמתח בו אני שרויה במהלך היום.
כאמור אני מתקשה לישון ואני נעזרת בחצי כדור שינה, האם זה אמור גם להסתדר מעצמו תוך כ-3 שבועות, האם נשים שחוות דיכאון לאחר לידה נעזרות גם כן בכדור שינה עד שבעיה זו מסתדרת. אני כל הזמן נאבקת עם עצמי , מנסה להימנע מלקיחת חצי הכדור ואז מגלה שאני לא מצליחה להירדם ושוב לוקחת, אני רוצה לדעת אם זה טבעי ומקובל להיעזר בכדור שינה ואם בעיה זו תיפתר ואחזור להירדם בלילות...

בתודה מראש

שלום,
אני שלושה חודשים לאחר לידת בני השני, ללא שום התראות מקדימות התחלתי להרגיש סימפטומים רגשיים ופיזיים קיצוניים שהסתבר לי בדיעבד ולאחר ביקור אצל פסיכיאטרית שמדובר בדיכאון לאחר לידה. בהתחלה זה היה התקפי בכי ממושכים, שינוי במצבי הרוח, נדודי שינה ויקיצות פתאומיות בלילה. תחושה של הצפת מחשבות והרגשה שזה לא אני, שאני קמה בבוקר עם הרגשה מוזרה וחדשה לי שמפחידה אותי מאוד, הרגשה של חוסר ביטחון, בלבול וקושי לתכנן את מהלך היום. מזה כ-10 ימים אני נוטלת תרופה נגד דיכאון וחרדות שסייעה לי קצת אך לא במידה שאני מצפה לה, התקפי הבכי פסקו, מצב הרוח השתפר אך טרם חזרה לי התחושה הטבעית, טרם מצליחה ליהנות כמו שפעם נהניתי מדברים פשוטים, אני עדין סובלת מקשיי שינה ואני נעזרת בחצי כדור שינה. אני מתה מפחד שמצבי ימשיך להיות כזה ושלעולם לא אחזור לעצמי, אני מפחדת שאפתח תלות בכדור השינה ולא ממש יודעת מה לעשות. שאלתי היא האם מצב כזה יימשך להרבה זמן, האם יוצאים מזה וכמה זמן זה לוקח עד שמתאזנים. האם אחזור לישון ללא בעיות. מניסיונך עם נשים שחוו מצב דומה, תוך כמה זמן הם חוזרות לעצמן והאם התרופות אמורות להביא לתוצאה אופטימלית.

תודה,

שלום,
יש לי שני ילדים, שנה ושנתיים וחצי.
הבעיה שלי היא שאני לעיתים (לא תמיד) מרגישה שהטיפול היומיומי בהם הוא "אוטומטי" מידי. למרות שאני אוהבת אותם ומטפלת בהם במסירות גדולה אני מרגישה לא מספיק "אמהית" , לפחות לא כמו שתיארתי לעצמי שאמא אמורה להיות .(ויש לי מודל של אמא מאוד חמה ואוהבת שאני לא מצליחה להגיע אליו) לפני שנהייתי אמא הייתי בטוחה שארגיש אהבה כמו שתמיד מתארים "אהבה של אמא" , סחף מטורף של אהבה והתרגשות עצומה ולצערי זה לא המצב. זה גורם לי כל הזמן להרגיש אמא לא טובה למרות שעל פניו אני מתפקדת ככל האימהות.
האם מצבים כאלו של התחברות "לא מספיק עמוקה" אם אפשר לקרוא לזה ככה היא יכולה לנבוע כתוצאה מדיכאון או משהו אחר? איך לטפל? זה מעסיק אותי רבות.
תודה

היי,
אני כחצי שנה אחרי לידה, כארבעה חודשים אני מרגישה רע...
לא בא לי לעשות כלום בבית (לנקות, לבשל, כביסה...) אני עושה בכל זאת מלית ברירה...
כל הזמן אני רוצה לישון...
אין לי חשק ללכת לעבודה... כשאני בעבודה אני רוצה כבר לחזור הבייתה.
אין בי את שימחת החיים שהייתה לי. מכל דבר הכי קטן אני נפגעת ועושה דרמות. לא מצליחה להשתחרר משטויות, זה מעסיק אותי שעות וימים...
לא מצליחה להינות באמת מהילד, מהגדילה ומההתפתחות.
בעלי מכיל אותי ברמות שאי אפשר להסביר, אבל כבר לא נעים לי ממנו... כמה כבר אפשר.
אני מרגישה במידרון תלול מפחדת להתרסק...
(אני נוטלת כבר 6 שנים ציפרמיל, כדור 1. התחלתי כי היו לי התקפי חרדה)

שלום
אני שנתיים לאחר לידה. הריון ולידה היו מאוד קלים פיזית אבל נורא קשים נפשית. אני משוגעת על גוף שלי ו-6 ק"ג שעליתי בהריון והורדתי תוך שבוע שבועיים היו עדין סיוט. אני רזה ושוקלת כמו לפני אבל אני מאוד לא מרוצה מהגוף שלי. לא הנקתי, אבל פטמות נהיו קהות וגדולות וגם חזה נהיה גדול יותר - אני נלחמת בזה ללא הצלחה. כאשר מסתכלים מהצד לא רואים בטן אבל מקדימה אני רואה ששרירים לא ישרים כמו שהיו אבל מעוגלים. בקיצור אין דבר שאני מקבלת. הגרוע מכל אני כל הזמן משכנעת את בעלי שאני נראת זוועה, שאני שמנה ושיש לי בטן וכו וכל הזמן מצביע על פגמים לפעמים מדומים אצלי.
בקיצור כבר הצלחתי לשכנע אותו שאני שמנה והוא בכל הזדמנות אומר לי תפסיקי כבר לאכול לכי להתאמן או במקום לשבת את יכולה לטפל בבת שלך.
הוא כבר לא נמשך אלי כי אני שמנה, לא מעריץ אותי כי אני גם אמא גרועה ביותר.
איך להמשיך לחיות כאשר אני לא סובלת את המראה שלי וגם מפחדת שבעלי יזרוק אותי ולא יהיה אף אחד הסתכל עלי. אני תלויה בו כלכלית. לבד אני לא שווה את הבגדים שאני לובשת.

אני מבוגרת, אבל למשל כרגע רואה ערוץ הבריאות ורואה אנשים עם בעיות רפואיות וזה גורם לי לצורך לאחוז כרית להצמיד אותה לבית החוזה ללב (לחבק את הכרית כמו ילדה קטנה שזקוקה לחבק את אימא שלה כדי להרגיש בטוחה ומוגנת בכל פעם שמשהו מפחיד אותה) להרגיש מוגנת. זה קורה לי כל הזמן לא רק בצפייה בטלוויזיה אלא גם בחיי היומיום. הצורך הזה גורם לי לדימוי עצמי מאוד נמוך כי אני לא יוצאת מהבית כיוון שאני יודעת שבכל פעם שארגיש קצת פחד אצטרך לאחוז בזרועתיי כרית לבית החזה ללב שלי (לחבק את הכרית כמו שילדה קטנה מפוחדת מחבקת דובי ואת אימא שלה) כדי להרגיש מוגנת. אני בבית כל הזמן וכל הלילה עם הכרית בזרועתיי ממש כמו תינוקת שזקוקה לחבק את אימא כדי להרגיש מוגנת ובטוחה. אני מאוד מבקשת לקרוא על הצורך שלי בלחבק כרית (כמו ילדה קטנה שזקוקה לחבק את אימא שלה כדי להרגיש מוגנת ובטוחה בכל פעם שמשהו מפחיד אותה) כדי להרגיש מוגנת בכל פעם שאני מרגישה קצת פחד. אני מאוד מבקשת לקבל ממכם מושגים או מונחים לקרוא על זה כדי שאדע שאני לא חריגה בעולם ושהיה לי אומץ לספר את זה (אם אדע שזו תופעה ידועה ומוכרת בעולם המקצועי אז יהיה לי אומץ לספר את זה).

אהלן, אני כבר נוטל מעל חצי שנה רסיטל והיום כשהלכתי לבית מרקחת בשביל לקחת קופסה של 40 מ"ג רסיטל הם אמרו שאין להם ורצו להביא לי במקום ציפארמיל. והם אמרו לי שאסור להם לתת 2 קופסאות של 20 מ"ג... 1) השאלה אם זה ממש קריטי לקחת רסיטל ולא ציפארמיל לאחר חצי שנה שאני לוקח רסיטל??? 2) בשביל הפעם הבאה, האם ניתן לרשום במרשם שבמקרה ואין להם 40 מ"ג רסיטל אז שיתנו לי 2 קופסאות של 20 מ"ג???

שלום רב ,
אני כ - 4 חודשים אחרי הלידה הראשונה שלי ואני מרגישה ממש רע.
כל פעם שאני מקבלת מחזור (לוקחת גלולות) אני מרגישה שההורמונים שלי משתוללים יותר מאי פעם ויותר מלפני ההריון. אני מוצאת את עצמי כעוסה ועצבנית על כל דבר ועל כל אחד. פתאום אני בוכה בלי שום סיבה כביכול ואין לי כוח לכלום.
גם הדימום של המחזור גבר , מופיע לי כאב ראש ואני הרבה יותר עייפה.
לפני ההריון הייתי עצבנית למשך יום אחד (הרבה פחות מהיום) והיו לי כאבים ואח"כ הכל היה עובר.
האם יש משהו שאפשר לעשות בנידון? האם מדובר בדיכאון אחרי לידה?
אני מרגישה ממש חסרת אונים ולא יודעת כבר למי לפנות ומה לעשות :-(

אני בשבוע 34, עבר ועוד עובר עלי הריון סיוטי. גם המון בעיות בריאותיות שמגבילות אותי לבית וגם ילד בן שנתיים וקצת שעושה לי טרור.
אני ממש סובלת, לא מסתדרת עם הילד, הוא עקשן מתנגד לכל דבר ואני מאבדת מהר מאוד את הסבלנות.
בעלי חוזר בשעות אחה"צ המאוחרות מהעבודה, הוא בא לוקח את הילד להורים שלו ונשאר שם עד זמן השינה של הילד. כך שלמעשה אין לי חוויות טובות עם הילד רק שליליות.
אני שונאת את עצמי בהריון, שונאת איך שאני נראית, שונאת את הצורך כל הזמן לפיפי, שונאת שהבגדים נראים כמו אוהל פשוט שונאת כל רגע!!!

שלום,
אני אם טריה לילד בן שבועיים. פתאום אני חווה חשש משתק מהמחוייבות שלי אליו לכל החיים. האם זה התחלה של דכאון אחרי לידה?