פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום דני,

ניכר שאתה מייסר את עצמך על הטעות שעשית. כולנו עושים לפעמים טעויות, פעלת מתוך החלטה של רגע והרי לא יכולת לדעת מה יהיו ההשלכות של המעשה.

באשר לתגובות של בתך, אתה מתאר פער של ממש בין ילדה שלא הייתה חששנית קודם לכן, לבין ילדה שכיום מבטאת מספר פחדים שונים. ראשית, אתם ההורים יכולים לעזור לה בכך שתבטאו סבלנות והבנה כלפי הפחדים שלה, לא תכעסו עליה ולא תלחצו עליה לעשות את הדברים שמהם היא מעדיפה להימנע. עם זאת במקביל עליכם להעביר לה מסר ברור לפיו ההתנהגויות הללו (עליה במעלית, סגירת דלת, הימצאות בהופעה) אינן מפחידות, ואין צורך להימנע מהם. אל תימנעו ממנה או מהמשפחה השתתפות באירועים וכדומה, על מנת לא לחזק את ההימנעות.

שנית, מכיוון שעברה כבר חצי שנה ועדיין נשמע שהתופעות נוכחות באופן משמעותי בחייה של הבת ובחיי כל המשפחה, ייתכן שכדאי לפנות לייעוץ מקצועי. החליטו על כך לפי מידת המצוקה שאתם מרגישים שזה מסב לה, או מידת הפגיעה בתפקוד. בקשיים מהסוג הזה מקובל לטפל בשיטה התנהגותית, אך ייתכן שמפאת גילה הצעיר של בתכם המטפל יעדיף להנחות אתכם ולא לעבוד ישירות איתה, או לחלופין להיפגש במסגרת משפחתית. בכל מקרה מומלץ למצוא פסיכולוג אשר מתמחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ובתופעות של חרדה. אם הקושי ממוקד אך ורק בבעיה הזאת, הטיפול לא אמור להיות ממושך.
בהצלחה.

תודה רבה

שלום יעל,
זה נשמע סוג של טקס, המטרה של טקס הוא להרגיע מפני חרדה.
תוכלי לראות גם אצל כוכבי הספורט הגדולים בכדורסל או בכדורגל כל פעם לפני מהלך לחלקם יש להם טקס שהם עושים מתחילתו ועד סופו זה עוזר להם להרגיע ולווסת את עצמם. כל עוד זה לא מפריע למהלך חיים תקין, כלומר לא גוזל יותר מדי זמן או גורם לאדם להימנע מפעילויות חיוניות אין בזה שום דבר רע. לכל אחד מאיתנו יש את הטקסים והדברים הקטנים שעוזרים לו להירגע. כך שתנו לה לספור מדרגות.

תודה על התשובה,
בימים האחרונים היא גם התחילה לספור את האוכל שלה, כל חתיכה היא מפרקת לחתיכות עוד יותר קטנות ( דבר שהיא לא עשתה אף פעם) וכל ביס היא סופרת. כשאני אומרת לה שלא מדברים בזמן האוכל רואים שממש קשה בלי לספור ומהר מאוד היא ממשיכה. אני מבינה שכל עוד זה לא מפריע אז זה בסדר, אבל אני לא יודעת איך להגיב להתנהגות הזאת, או שלא להגיב בכלל? וגם מה זה אומר מפריע? במקום שלעלות במדרגות ייקח שתי דקות זה יכול גם לקחת 10 דקות בגלל הספירה..
שוב תודה

שלום אור,
בשל העומס תשובתנו מתעכבת.
נשתדל לתת תשובה בהקדם.

שלום אור,
נשמע שאותה ילדה הינה מאוד דומינטטית ונותנת מקום מצומצם יותר לבן שלך, ההמלצה של הגננת נשמעת בעיני הגיונית. אחר הצהרים תעודדי אינטראקציה עם ילדים אחרים, זה יאפשר לו לחוות חווית חברות אחרת, להתחבר לעוד ילדים. בנך נשמע ילד חברותי חכם וחזק מבחינת הכישורים החברתיים, כך שהמפגש עם ילדים נוספים ואחרים ירחיב לו את אפשרויות החיברות.
לדבר איתו באופן ישיר שלא יחקה אותה בדרך כלל לא יעיל, כי זה ישמע לו ביקורת שלילית.
בהצלחה.

שלום שרון,
לא דילגנו, אלא שבשל העומס התגובה מתעכבת.
נשתדל לענות בהקדם

שלום לכם,
מצטער מאוד על ההתייחסות המאוחרת.
האם השאלה עדיין רלוונטית?

באופן כללי חשוב לבחון את ההתנהגות בסיטואציות מגוונות.

בנוסף, אנא ציינו מה אתם עושים בסיטואציות כאלו.
איך אתם/אחרים בסביבה מגיבים?
האם תגובתכם משתנה בהתאם לסיטואציה (בית/גן/רופא)?

במילים אחרות, כדי לייעץ לכם באופן מיטבי, אנא פרטו לגבי התנהלת סביב הנושא עד כה.

שלום אפרת,
את מתארת סוגיה הורית מורכבת מאוד, כאשר הבסיס שלה הוא דווקא הקשר בין ההורים.
לצערי, פעמים רבות הורים גרושים (אך לא רק) עושים שימוש בילד כ"כלי" לצורך מאבק מול ההורה השני.

מפנייתך ניתן להניח שהקשר ביניכם איננו חיובי, היות והוא רואה אותה במרכז קשר(?).
אין ספק שחשוב היה (אם ניתן), להסביר לו כי התנהגותו פוגעת בתינוקת, ואני מניח שאין זו כוונתו, כי אם לפגוע בך.
באופן כללי ניתן לעשות שימוש בעובדת הסוציאלית או באיש מקצוע אחר שנמצא בקשר עימו, על מנת שישוחחו עימו על הנושא. כמובן שלאור מצב היחסים ביניכם, חשוב שלא יתקבל הרושם שהמסר מגיע ממך.

בכל מקרה, בעניין הקשר עם בתך, כל שנותר לך לעשות הוא להציע לה תמיכה רגשית קרובה, ולנסות לעזור לה להירגע אם וכאשר היא מתעוררת בוכה בקריאות "אבא".

אם קיים גורם מקצועי שמעורב בטיפול במשפחתכם, כדאי מאוד לבחון אופציה להיוועץ בו. צר לי שאיני יכול להוסיף עצות לפתרון הנושא.

בהצלחה

תודה על תשובתך. איזה נזק זה יכול לגרום לתינוקת?

שלום שוב,
לצערי לא ניתן להעריך נזק, או לנבא אותו.
עם זאת, ידוע לנו שכאשר הורים עושים שימוש בילד ככלי למאבק ביניהם, הדבר מסב לו סבל.

לכן אני מאוד ממליץ לך להשתדל להיות תומכת עבור הילדה, ולהימנע מלהיגרר לתוך מאבק מול הגרוש. חבקי אותה ואהבי אותה כמו שרק את יודעת, תמכי בה כאשר היא מתעוררת בלילות (אגב, בגיל זה התעוררויות בבכי עשויות להיות טבעיות), ובכל זמן שבו נראה לך שהיא זקוקה לך.

בהצלחה!

שלום שגית,
לא דילגנו, אלא שבשל העומס התגובה מתאחרת, אבל היא תגיע.
מצטערים על ההמתנה

שלום שגית,
זו אכן נשמעת כמו תקופה התפתחותית.
עם הגדילה וההתפתחות המוחית, החשיבה של הילד הופכת מפותחת ומורכבת יותר, ואיתה מגיעים גם הפחדים.
ישנם ילדים שהפחדים קשים להם יותר מאשר אחרים, וגם זה טבעי.
אני נוטה להסכים שזו תקופה שברוב המקרים עוברת, בתנאי שמתייחסים אליה בטבעיות עד כמה שניתן.

לכן המלצתי היא לא לחשוף בכוונה למקורות פחד, אולם גם לא להירתע מלהגיע למקומות שעלולים לעורר פחד. באם היא מראה פחד, אפשרו לה להיצמד אליכם ככל שהדבר מתאפשר. עם זאת, לא כדאי למהר לצאת מהסיטואציה המפחידה, למשל כאשר נמצאים בסיטואציה מרובת משתתפים. הישארו בסיטואציה, ובמקביל אפשרו לה להישאר בקרבתכם.

כמה מילים על הימנעות מחיזוק:
לעיתים, אנו מגלים שהתנהגות מסוימת מגלמת בתוכה רווח אישי. במקרה כזה, נטייתנו הטבעית תהיה לעשות שימוש עודף בהתנהגות הזו, לצורך ה"רווח".
לכן, אני ממליץ לנסות ולבחון האם הפגנת הפחד הינה אותנטית, או שהיא נועדה על מנת לשרת צורך אחר.
ניתן לבחון האם הפחדים האלו מופיעים בסיטואציות מסוימות או עם אנשים מסוימים בלבד, כאשר במקרים אחרים הפחד לא מופיע.

בהצלחה!

שלום ענת,

את מתארת שלאחרונה בנך מתקשה לקבל כעסים כלפיו, ובתגובה הוא כועס על עצמו, מבקר את עצמו ואף נוהג כלפי עצמו בתוקפנות. האם יש לך השערה מדוע התחילה ההתנהגות הזאת? האם חלו לאחרונה שינויים כלשהם בחייו של בנך, בחיי המשפחה? על מנת להבין את מקור הקושי אשמח לקבל עוד פרטים, למשל לגבי אחים/אחיות ויחסיו עמם, מצבו החברתי, התנהגותו בגן/בבי"ס וכדומה.
בינתיים המשיכי לשלול את ההתנהגות הזאת ולומר לו שלא ירביץ לעצמו, אך במקביל גם נסי לשוחח עמו ולהבין ממנו מה הוא מרגיש, למה הוא חושב שהוא טיפש, האם מישהו אומר לו את זה או שזה בא לגמרי ממנו.

שלום אור,

קשה לדעת למה לייחס את השינויים בהתנהגות של תינוקך - כל ההשערות שהעלית יכולות להיות נכונות, ונראה שמוקדם מדי להסיק מסקנות. כדאי לחכות עוד מספר ימים, לראות שהוא מחלים לגמרי וחוזר לכוחותיו מבחינה גופנית, ולאפשר לו הסתגלות למסגרת החדשה. על אף גילו הצעיר, זהו מעבר משמעותי (אני מניחה שעד כה היה בבית) וכמו כל שינוי דורש הסתגלות. בינתיים יש לנהוג איתו באופן סבלני וחם, לחבק הרבה, לעודד פטפוט אך גם לאפשר לו מנוחה. דאגה צריכה להתעורר כמו בכל זמן - אם יש תופעה גופנית מדאיגה, אפאטיה וכדומה כמובן יש לגשת מיד אל הרופא.
בהצלחה.

שלום מיטל,

אמנם את מתארת שתי תופעות נפרדות לגמרי, אבל יכול להיות שיש ביניהן קשר. ייתכן שבשני המקרים בנך עושה בדיקה, עד כמה "אכפת" ממנו וכמה אתם ההורים מוכנים לעבוד קשה בשבילו - לרדוף ולחפש אחריו כשהוא מתחבא ובורח, וגם לטרוח ולבשל עבורו במיוחד. בהתנהגויות שלו הוא בעצם "קורא" לכם להשקיע בו, לשים אותו במרכז ולהעניק לו תשומת לב.

כמובן שקודם כל בנושא ההיעלמויות יש לדאוג לביטחונו, וברמה הפיסית לא לאפשר לו ללכת לבד ולהיעלם לכם כי זה אכן עלול להיות מסוכן.
מעבר לכך כדאי לחשוב מה יוצר את ההתנהגויות האלה. האם יכול להיות שלאחרונה הוא מרגיש שאתם פחות פנויים אליו? האם זה תהליך שהתחיל מאז שאחותו נולדה, או שאולי קרו אירועים נוספים במשפחה? אם הכיוון הזה מדבר אליכם, נסו להעניק לו תשומת לב בדרכים אחרות - אולי לארגן זמן קבוע בו אחד מכם נמצא איתו לבדו, לשחק איתו יותר, לתת לו תחושה של "גדול" בבית, וכדומה. ייתכן שעם שינוי כזה, ההתנהגויות שתיארת, הן של בריחה והתחבאות והן סביב האוכל, יפחתו.
בהצלחה!

שלום אלינור,
זה טבעי לחוות משבר בעת גירושין, כך שתני לה זמן להסתגל ולדברים להתיצב ואז תראי מה המצב והאם נדרשת פניה לגורם מקצועי. מה שמאוד יכול לסייע זה שאת ובעלך לשעבר תעבדו על ניהול יחסים תקינים וקורקטיים בשותפות ההורית, למרות שזה פעמים רבות קשה אבל נסו להפריד בין הרגשות שלכם אחד לשני לבין השיתוף פעולה בהורות עבור הילדה.

ביתי נורא חכמה, משתפת בהכל מדברת ומספרת. אך משום מה מדברת באופן קבוע על סוד גדול ולא אומרת מהו.. ולא מצליחה להוציא ממנה בשום אופן..
תודה על תגובתך..

אני עדיין ממתינה לתשובתכם......תודה מראש

בבקשה התייחסו והגיבו בהתאם..

שלום אורלי,
אני מצטרף לדעתה של דר' בנטוב, בנוגע לבחינת מצבה הנפשי של הילדה בהמשך.

אני מניח שהשינוי שמתרחש במשפחה ניכר. האם שוחחתם עם בתכם בנוגע לגירושין?
חשוב לנהל עימה שיחה פתוחה ונעימה, בה תסבירו לה את המצב, הן מבחינת ההשלכות של תהליך הגירושין, והן מבחינת ההשלכות עליה באופן ספציפי.
חשוב לתת מקום - גם - לרגשות שליליים שעלולים להתעורר בנוגע למצב: פחדים, עצב ואף כדאי לבחון אם ישנו מרכיב של האשמה עצמית.

לגבי עניין הסוד - בתך שומרת סוד, והיא דואגת ליידע אותך על קיומו.
אני מציע לכבד את צרכיה ואת פרטיותה, ולאפשר לה לשמור את הסוד לעצמה. אני ממש לא ממליץ לנסות לשכנע אותה לספר סוד אותו היא מבקשת לשמור לעצמה.
יחד עם זאת, חשוב להסביר לה שאם וכאשר תרצה לספר את הסוד, את תהיי מוכנה לשמוע מהו.

אגב, האם את חוששת שמדובר בסוד הקשור לתחושותיה, או לאירוע כלשהו שעברה?

בהצלחה!

לגבי שאלתך, הכיוון שלי הוא האם אביה {בעלי} מתעסק איתה מינית, כמו שכבר ציינתי היא ילדה נבונה שיודעת לשמור סוד.. עשיתי לה בדיקה למשהו אחר וגיליתי כמה היא חסומה בעיניין סוד.
בנוסף, להבנתי בעלי גדל בבית בו האם השתמשה באלימות קשה כלפי ילדיה ואפילו ריצתה מאסר בבית הכלא ז"א שגדל בבית מאוד לא בריא רק בגיל מאוחר ראה הכיר בה שוב..
אני מפחדת שהילדה שלי עוברת משהו חריג שרני לא יודעת ממנו..!
יש לציין שיש לה התקפי בכי ממושך ללא סיבה וללא הסבר למרות שאני שואלת..

נא תשובתך- בתודה מראש..

שלום אורלי,
מהשאלה שלך עולה סיטואציה מאוד מורכבת.
בתך שומרת סוד, ואת חוששת שהיא לא משתפת אותך בפגיעה בה.
את גם מעלה חשד כלפי בעלך, כלומר ישנה תהיה לגבי מידת האמון ביניכם.

אני מבין שאין לך דרך לבחון עימו את הדברים.
עם זאת, החשד בבן הזוג שלך - בין אם הוא כללי, ובין אם התעורר רק בעקבות סוגיה זו - עלול לפגוע באופן קשה במערכת הזוגית והמשפחתית.
לכן, בהקשר זה אני מציע לך לשקול פניה לטיפול זוגי.

מבחינת האפשרות לפגיעה מינית בילדה:
פעמים רבות, אצל ילדים שחווים פגיעה, בין חד פעמים או מתמשכת, נראים שינויים מהותיים בהתנהגות. יחד עם זאת, התפרצויות בכי לאו דווקא מעידות על פגיעה מינית.
באם את מודאגת, אני ממליץ לפנות להתייעצות עם פסיכולוג הגן, אשר יוכל אולי לשפוך יותר אור על הנושא.

בהצלחה!

היי דני,
איננו נוטים להמליץ על אנשי מקצוע במסגרת הפורום.
מטרת הפורום היא לעזור ולייעץ גם בנושא של התלבטות לגבי תחילת טיפול.

במידה ואתה זקוק להמלצה בלבד, אתה מוזמן לפנות למי מאיתנו באופן ישיר (באחד מאמצעי ההתקשרות) ונשמח לעזור.

בהצלחה!

אשמח לתגובה, נראה לי שהתפספס

שלום רותם,
אענה בקרוב באריכות.
רק אומר שמהתיאור שלך עולה התפתחות תקינה לחלוטין של ילד שמתקרב לגיל שנתיים.
הורים רבים חווים תחושה של "מה קרה לילד שלי?".

בינתיים חשוב להגיב באופן מותאם לסיטואציה - להקפיד על מה שצריך לעשות (ללכת לגן, לחזור הביתה, להתקלח), מבלי לעשות שינויים והתאמות על בסיס משא ומתא, מכיוון שעל כל דבר הוא הרי לא מסכים.

במקביל חשוב לא להיכנס למאבקים או ויכוחים מילוליים.

שלום רותם,
כאמור מהתיאור שלך עולה התפתחות תקינה לחלוטין של ילד שמתקרב לגיל שנתיים.
הורים רבים חווים תחושה של "מה קרה לילד שלי?".

ההתנהגות מסוג זה קשורה לתהליך הבשלה תקין של חלקים במוח האחראים על תחושת העצמאות והנפרדות. כדי להרגיש אחר ונפרד מההורים, הילד מתחיל להתנסות ביציאה מהגבולות המוסכמים, ובחינה של המשמעות הכרוכה בכך.
זו בחינה טבעית, שאינה נעשית על מנת להכעיס, למרות שהיא מוציאה הורים רבים משלוותם.

בעיני חשוב להגיב באופן מותאם לסיטואציה - להקפיד על מה שמבחינתכם בנכם צריך לעשות (ללכת לגן, לחזור הביתה, להתקלח, לאכול רק כאשר יושבים על הכסא), והכל בהתאם לסט ההתנהגויות שאתם - ההורים - החלטתם עליו כקו החינוכי המתאים לתפיסתכם.
כדאי מאוד להשתדל שלא לעשות שינויים והתאמות על בסיס משא ומתא, מכיוון שעל כל דבר הוא הרי לא מסכים. עם זאת, כדי לאפשר לו חוויה של בחירה עצמאית, כדאי לאפשר תמיד בחירה בין 2-3 אופציות. כך יכול לסרב ל-2 אופציות מתוך ה-3.

במקביל, כדאי להסביר את ציפיותיכם בכל אירוע, אולם חשוב שלא להיכנס למאבקים או ויכוחים מילוליים, שמתחילים בהסברים שניתנים לילד מתוך ניסיון לשכנע אותו בצדקת הדרך.
פעמים רבות ויכוחים שכאלה יובילו לתסכול ולתחושה של חוסר אונים, דווקא יגדילו את תחושת המאבק.

בהצלחה!

אסמטית?

שלום ורד,
אענה בקרוב באריכות.
באופן כללי, התשובה הפשוטה היא - פשוט אומרים.
אני מניח שהשאלה שלך נובעת מתוך חשש מהתגובה שלה, והתפיסה של אסטמה במצב קשה. זה טבעי, אולם אין זה בהכרח המצב.
היות והורים אינם רופאים, חשוב תחילה שיהיה לכם ברור מהי בדיוק אסטמה ומהי הדרך להתמודדות איתה.
בשלב שני, להסביר זאת לילדה במילים פשוטות ובאופן הכי ישיר שניתן. אין סיבה לחשוש שהיא תעשה פרשנות נוראית למידע שתאמרו. יכול להיות שתהיינה לה שאלות בנושא, וחשוב לענות עליהן באופן ענייני.
חשוב לזכור שילדים ערניים הרבה יותר לתחושה שמועברת עם המסר, מאשר למילים בלבד.

בונות את המציאות אם אומרים למישהו שהוא אסמטי אז זהו תייגתי אותה ויש סיכוי לצאת מאסטמה מצד שני היא שמעה שהרופא אמר התקף אסתמה אז היא נלחצה

אני מאוד מאמינה אסטמה זה מצב פסיכוסומטי לכן אני מבולבלת ולא יודעת מה להגיד

ועוד מילה אחת תודה לך יאיר אתה תמיד עונה בהרחבה וקשוב

וגם בשעות הקטנות של הלילה אתה בפורום כל הכבוד לך !!!

שלום ורד,
בשל העומס התשובה תתעכב, אבל תגיע.
אנא הבנתך, יאיר

שלום ורד,
איני רופא, לכן אני נמנע מלהתייחס למצב הרפואי עצמו.

אני נוטה להסכים כי בחירת המילים ואופן הביטוי עשוי ליצור 'מציאות' בה אנו חיים, היות ומתעצבים היבטים קוגניטיבים (תפיסה, זיכרון) שעשויים לחזק הבנה מסויימת של המציאות.

את אומרת שאת מאמינה שאסטמה היא מצב גופני/נפשי שניתן להתגבר עליו, ומתוך שזו תפיסתך, תוכלי להעביר אותה כך גם לביתך.

בעיני, כאשר אנחנו מתקשרים עם הילדים, חשוב מאוד לבטא את תפיסותינו באופן כן.
כאשר אנו מנסים 'לייפות את המציאות', הסיכויים שלנו להעביר את המסר בצורה ברורה פוחתים, ואנחנו מסכנים את הקשר שלנו עם הילד. זאת משום שלכולנו (גם לילדים) יש 'חיישנים' להתבטאויות שיש בהן חוסר אמת / אי נוחות / כל מרכיב אחר שמסתיר את תפיסותינו.
כאשר הילדים חווים אותנו מסתירים, עובר מסר מרתיע ואף מפחיד (מה לא רוצים לספר לי?), ומתרחשת פגיעה באמון הבסיס עליו מושתתת מערכת היחסים.

ובנוסף, תודה רבה על הפידבק החיובי :)

בהצלחה!

תודה רבה

שלום ורד,
מצטער על העיכוב, אענה בקרוב.

שלום ורד,
מצטער מאוד על העיכוב בתגובה.
נשמע לי שאתם הורים מאוד קשובים ומכבדים, שמשתדלים לאפשר לבתכם תהליך גמילה מותאם לרצונותיה. זה מוערך בהחלט, אולם חשוב לי תחילה לומר שתהליך גמילה יכול להיעשות גם מתוך החלטה הורית בלבד.

עד כה התהליך בנושא הסיר נשמע טבעי לחלוטין.
לגבי השאלה האם להמשיך להציע לה לשבת על הישבנון או להחזירו לארון - אני ממליץ על גישת ביניים.
מחד, אם אין סיבה להחזירו לארון, ממליץ להשאירו בטווח הגלוי לעין, ובאופן שמאפשר בחירה לשבת עליו במידת הצורך.
מאידך, בשל שאיפתכם לכבד את רצונה, אולי כדאי להפסיק להציע לה, אלא פשוט לאפשר לה לגשת אל הסיר בזמנה החופשי, כאשר תבחר בכך.

גם בנושא מעבר למיטה חדשה, אתם מאוד קשובים.
מבחינת מוכנות מוטורית, את מתארת יכולת להתמודד עם מעבר למיטה.
השאלות העיקריות הן מהי נטיית לבכם, ומה מתאפשר לכם לעשות?
אם בשל משקלה כבר קשה להשכיבה במיטה הנוכחית, או שיש חשש שתיפול לאחר שתטפס החוצה - ההמלצה שלי תהיה כמובן להעבירה למיטה אחרת.

עם זאת, חשוב לי להתעכב על האמירה "... של גדולים".
פעמים רבות אמירה שכזו עלולה להפחיד את הילד, ולגרום לו להתעקש על מקומו במשפחה ("הקטן") ובעל זכויות כחלק מכך.
לכן ניתן לומר - מיטה חדשה, אבל הייתי ממליץ להימנע מאמירה "של גדולים", והדבר נכון גם בהמשך להתנהגויות נוספות ואמירות כגון "אתה כבר גדול", שלעיתים במקום להעצים את הילד, דווקא יוצרות תגובת נגד. שימו לב אם זה המצב אצלכם.

בהצלחה!

שלום הילה,
הולדת אח או אחות צעירים זה משבר גדול לבכורים, ישנם ילדים שצליחים לעבור את זה יותר בקלות, ויש ילדים שלהם זה יותר קשה. כך שסמיכות האירועים מצביעה על כך שלפחות אחד הדברים שמפריעים לביתך זה העניין הזה. כמו כן כדאי לדבר עם צוות הגן, לקבל מהם עוד מידע, מה השתנה לדעתם? איך הם רואים את השינוי? איך הם מגיבים לשינוי?
הפה ומה מכניסים אליו הוא הדבר היחיד שילדים בגילאים אלו שולטים בו, הכל המבוגרים מחליטים להם וזה הם מחליטים, כך שלפעמים הם מנסים להפוך זאת למאבק כוח. חשוב לא להיכנס איתם למאבק, דברים שיכולים לסייע בכך הם: להזמין אותה לשבת עם כולם בארוחות, שזמני הארוחות יהיו ברורות, להציע מגוון של דברים בארוחה, ובמסגרת הזו שאנו מגדירים לתת לה לבחור, האם רוצה לאכול מה רוצה לאכול, היא תמיד מוזמנת לשבת עם כולם והיא תבחר האם לשבת. כך אנו מציבים גבולות ולא מתפרקים מהדורשנות שלה ומאידך גם מכבדים את הרצון והבחירות שלה. חשוב לא להפוך את נושא האוכל עכשיו לנושא רגיש או מלחיץ. אחרת היא תקלוט את זה מהר ותנסה דרך זה להשיג תשומת לב או שליטה.
בהצלחה