פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
ביתי בת שנה וארבעה חודשים, עברה לא מזמן לקבוצה חדשה בגן.

כשהגיעה לגן לראשונה (בגיל 10 חודשים) היו לה יומיים-שלושה קשים מאוד אבל אח"כ היא הסתגלה ואהבה את הגן.
לאחר חודשיים (בגיל שנה), היא עברה לקבוצה בוגרת יותר ובמעבר הזה לא היו בכלל קשיי הסתגלות, למרות שינוי החדר, הרכב הילדים והמטפלות. בקבוצה הזו היא נשארה במשך 4 חודשים.
לפני שבוע נפתחה קבוצה חדשה בגן וביתי הועברה לשם יחד עם כל הילדים בני גילה איתם התחילה את הגן לפני חצי שנה. כמובן שהמעבר הפעם היה כרוך בשינוי חדר וגם בהיכרות עם מטפלת חדשה (שעובדת יחד עם מטפלת נוספת שהיא דווקא כן מכירה). כאמור, בנוסף לאחת המטפלות, היא מכירה גם את כל הילדים בקבוצה הזו.

מאז המעבר האחרון, לפני שבוע, בכל פעם שאני מביאה אותה לגן, היא מתחילה לבכות כשמתקרבים לכיתה החדשה שלה. בכי נורא, קורע לב. הסטרי משהו...
אפילו פעם כשבאתי לקחת אותה בסוף היום והרמתי אותה על הידיים ואח"כ הורדתי אותה לרגע לריצפה - היא התחילה שוב לבכות. אני מניחה שהיא חשבה שאני משאירה אותה שם.

הבוקר עשיתי "ניסוי". כשהגענו לגן בבוקר לא הלכנו לכיתה החדשה שלה. הלכנו לבקר בכיתה הישנה, שהיתה בה עד לפני שבוע.
היא עברה בשמחה לידיים של המטפלת בקבוצה הזו, וחייכה לילדים שמשחקים שם, ואז ירדה לרצפה והתחילה לשחק. אפילו עזבתי אותה לכמה דקות והיא בכלל לא הרגישה בחסרוני.
אחרי כמה דקות באתי לקחת אותה בכל זאת לכיתה החדשה שלה, וברגע שנכנסנו לחדר היא כמובן התחילה לבכות.

אני מתוסכלת כי ברור שכרגע לא טוב לה שם.
אני רק לא יודעת אם זה בגלל השינוי או אולי משהו ספציפי שעושה לה רע (משהו בחדר, אולי המטפלת החדשה לא טובה לה...).
עד כמה שידוע לי לילדים אחרים בקבוצה הזו אין שום בעיה.

אני רק רוצה להבהיר שהילדה שלי מאוד ידידותית, היא לא ביישנית, אין לה חרדת נטישה בדר"כ והיא לא מפחדת מאנשים שהיא לא מכירה. אין לה בעיה גם להישאר עם אנשים חדשים. לכן אני לא כל כך בטוחה שאלו עדיין קשיי הסתגלות. וגם אם כן - כבר עבר שבוע. כמה זמן זה עוד יכול להימשך?

מה עלי לעשות? האם לאור כל הסיפור שלי - נשמע הגיוני שאלו עדיין קשיי הסתגלות לכיתה החדשה ותו לא?

בתודה מראש.

שלום, יש לי ילד מקסים בן שלוש וארבעה חודשים, לאחרונה הוא מקשה מאוד, בבוקר הוא לא רוצה לקום מהמיטה ולא רוצה להתלבש (רוצה להישאר במיטה עם פיגמה) כאשר הוא לא מקבל מה שהוא רוצה הוא משתין על המיטה שטיח ומה שבא לו, הוא לא מקשיב ומרביץ
כמובן שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה כשהוא עושה את זה, ואפילו הוא מפסיד דברים שהוא אוהב בגלל זה, אני אובדת עצות אנא עזרתכם

שלום,
אני אם לילדה בת 7, הצעירה משלושת ילדי.
ביתי ילדה חיונית ,חברתית נבונה ומודעת לעצמה,ומאוד עצמאית. התפתחותה היתה תקינה אך הגמילה נמשכה לאורך זמן בסביבות גיל שנתיים מאחר ולא צלח החזרנו את הטיטול עד גיל 2.7 שנים עד שהראתה סימני בשלות ברורים והיתה יבשה לחלוטין בוקר וערב.
אך יש לציין שניגבנו אחריה גם כשהיתה גדולה יותר
כיום אחרי תקופה שנגבה בעצמה חזרנו לנגב לה מאחר ואינה מוכנה לנגב לעצמה את הטוסיק לאחר יציאה או לאחר פיפי לדבריה זה מגעיל אותה והיא לא מסוגלת לעשות זאת.
היא מסוגלת לשבת בשירותים שעות העיקר שלא היא תעשה את זה, זה מגיע למצב של בכי אמיתי,קורע לב .,התאפקויות שבסופו של דבר בורח בתחתון וזה יכל לקרות מס' פעמים ביום
אני זקוקה לכלים כדי להתמודד עם הבעיה הזו..
תודה ליה

ביתי בת 4.5 נמצאת בגן של טרום חובה וחובה והיא בין הקטנות בגן. בסך הכל, למרות קשיים התחלתיים היא נהנית בגן ומקבלת הרבה גם מהשהיה עם ילדות בוגרות. בזמן האחרון היא מספרת על כך שהיא מנסה לשחק עם ילדות מה"בוגרות" (כך נקראות בגן שכבת השייכות לחובה) והן לא מסכימות שהיא תשתתף. יש לציין שהיא מנסה להשתתף כיוון שמדובר במשחק עם ילדות גדולות ממנה אך שהיא מכירה מהשכונה ושבשעות אחה"צ הן כן חברות שלה אך בגן הדינמיקה שונה. בזמנו רק עודדתי אותה לשחק עם ילדות אחרות ושיתפתי את הגננת. היום היא לא רצתה ללכת לגן בטענה שכואב לה הגרון. בירור מעמיק יותר העלה כי אחת הילדות הגדולות (לא מאלו שהיא מכירה מלפני) "לא מרשה לי" (לדבריה) לשחק במשחקים המשותפים לכמה בנות בחצר הכוללים גם בנות שהן חברות שלה. מתברר מדבריה ששתיים- שלוש בנות, הגדולות ביותר בגן (בנות שש וחצי כיוון שנשארו שנה בחובה- כלומר שנתיים הבדל!) הן אלו שקובעות מי תשחק ומי לא ומשתלטות למעשה על הקטנות יותר. התקשרתי מיד לגננת שדיברה מאד באכפתיות ובכעס אך נראה היה שהיא עצמה אינה יודעת איך להתמודד עם התופעה. שיחה נוספת ערכתי עם חברה שביתה היא אחת מהשלוש (אך לא הכי דומיננטית) נשארתי בתחושה שדיברתי הרבה- לא יודעת אם זה בכלל לטובה וגם שאני לא יודעת איזה כלים לתת לבת שלי ואיך לחזק אותה מעבר לזה שאני הולכת ומדברת עם המבוגרים הקשורים. אשמח מאד לעצות, תודה רבה, ענת

שלום שמי נעמה ויש לי ילד בן שנתיים ועשרה (לפניו יש 2 בנות). אני נמצאת בחודש השישי להריוני. הילד עוד מבית החולים היה צרחן גדול. לא הפסיק לצרוח במשך שנה וחצי. בדקנו את הצד הרפואי אך לא נמצא דבר. הנקתי אותו עד גיל שנה ותשע וזה הפך לתלות מטורפת בי ורק בי. וכמובן פגע מאוד בבת שלפניו. אני מודעת לכל הטעויות שעשיתי במהלך גידולו ולכל הצד הפסיכולוגי שקשור בי. אך המצב כיום הוא בעיתי ביותר: קודם כל הילד לא יודע להרדם לבד. נרדם בסלון איתי. הוא חייב לגעת בי (ובליית ברירה גם במישהו אחר )ע"מ להרדם.- אני החפץ מעבר. כל לילה הוא מתעורר ומגיע אלינו למיטה וחייב ליגוע בי ע"מ להרגע. אני מרחיקה והוא מחזיר... וזה עוד לא הכול.. הילד לא אוכל כלום בריא (חוץ מתפוח ומלפפון לעיתים רחוקות) הוא לא מוכן לטעום מוצרי חלב, ביצים דגים, בשר. חוץ מפחממות נקיות לגמרי (וגם אותם לעיתים רחוקות..). הוא אוהב חטיפים, שאני קונה לעיתים רחוקות, שוקולדים, נקניקיות, טבעןלים שניצלים מעובדים בקיצור כל הזבל.. אני מגבילה מאוד את הקנייה של דברים אלו. כמובן שעקב כך חסר לו ברזל והוא מקבל טיפות להשלים. הוא שותה תה מבקבוק- מכור אליו . אנחנו מנסים להפחית לו את השתייה כי זה ממלא את מקום האוכל אך זה קשה מאוד כי זה מרגיע אותו. חשוב לי לציין שאני יודעת שפשוט צריך להפעיל פה משטר אבל קשה לי לעמוד בפני בכיו הממושך. (אני יודעת להתעקש איתו ולעמוד על שלי בדברים ממוקדים וקצרים). כמובן שכל המצב מגביל אותי מאוד, אני דואגת מפני הלידה הצפוייה איך הוא יגיב ואיך נסתדר? אשמח לשמוע עצות בנושא. תודה נעמה

שלום רב,
אני אמא ל-2 בן 11 ובת 7. לאחרונה אני נתקלת שוב ושוב בתפרצויות זעם מהבן כלפי וכלפי בעלי הטונים עולים ופעמים רבות הוא אף מקלל. ניסינו עונשים כמו יום ללא מחשב או לא להתראות עם חברים ולצערנו זה לא כל-כך עובד, עכשיו הוא מאיים עלינו שיפסיק ללמוד ולא ישקיע (תלמיד טוב עם ציונים גבוהים), לגבי האיום הסברתי לו שהוא פוגע רק בעצמו ובעתיד שלו ולא המשכתי לדבר על-כך. גם בתי הקטנה לפעמים נגררת אחרי ההתנהגות שלו ולפעמים מחקה אותו ומשתפת פעולה (מרימה את קולה אך לא מקללת).
לפני מס' ימים הודעתי לילדי שאני ואביהם יוצאים לסופ"ש זוגי בלעדיהם. ילדיי לא רגילים שאנו נוסעים בלעדיהם. הבת אמרה שלא משנה לה ושהיא תשמח ללכת לסבתא ואילו הבן כעס והתפרץ שוב.
נ.ב: כשבני היה רגוע יום אחד, שאלתי אותו איך בבי"ס ואם הוא אוהב ללכת לשם? והוא ענה לי שכן ושאין שום בעיה. אז כנראה שהבעיה היא לא שם.
אני אשמח לשמוע דעתכם בנושא ולקבל עזרה...
תודה ויום נעים

יש לי ילדה בת 5 וילד בן 3 נישאתי לגבר גרוש עם ילד בעלי לא היה איתו בקשר ולאחרונה החל להיות איתו הילד עכשיו בן 15 ואני לא יודעת איך לחבר בין הילדים במיוחד הילדה בינהם ואיך ואמרים זאת אני לא רוצה שהילדה תיפגע כי היא תמיד אומרת לאבא שלה אתה אבא רק שלנו.
והיא שמעה אותו מדבר בטלפון איתו ושאלה אותו אבא אתה גם אבא של מי שדיברת איתו בטלפון?
אנא עיזרי לנו להתמודד

בני בן 11 סובל מהפרעת קשב וריכוז.
כמו כן, מבעיות רגשיות, חברתיות והתנהגות ילדותית לגילו.
אתמול בערב לפני השינה שוחח עמי קצרות
ובגילוי לב מפתיע אמר כי הוא מרגיש שהוא מאוד ילדותי
ולא נעים לו להרגיש ככה. הוא גם פירט מס' דוגמאות.
כיצד הייתי אמורה להגיב?

שלום
ביתי הבכורה בת ארבע וחצי מזה כשנתיים הולכת לאותו גן
בכל בוקר מרגע שהילדה מתעוררת היא מבקשת ומפצירה שלא נשלח אותה לגן
בכל פעם שאנט שואלים לסיבה אנחנו מקבלים את אותה התשובה משעמם לי ואני רוצה להישאר עם אמא ואח שלי בבית
חשוב לציין שאני מספרת לילדה שאני עובדת ושאחיה בן השנתים הולך למעון למרות שבפועל אני לא עובדת ואח שלה אכן נשאר בבית
כשהיא חוזרת מהגן היא מאושרת ושמחה
בגן בכל פעם שמישהוא נכנס היא מתפסת בפניקה
במשך היום היא חוזרת אן ספור פעמים על כך שהיא מתגעגעת לאבא ואמא
הילדה צמודה לגננת יושבת לידה מחזיקה לה במכנסיים ובוכה
הילדים בגן כבר מבקשים שתפסיק לחזור על עצמה ולפעמים אף הם נוהגים כמותה על מנת לקבלת את אותו היחס
רגישה מאוד לדיבור בקול גבוהה
לא מסוגלת לראות ילד בוכה
לא מסוגלת לראות דם
הגננות מתחלפות פעמיפ בשבוע כמוכן גם הסיעות ימים אלו מאוד קשים לילדה
חשוב לציין ששינוי זה בהתנהגות חוזר על עצמו בכל פעם שקורא משהוא שעליו אנחנו לא מצליחים לעלות יש חודש חודשיים של שקט כלומר רק בכי בבוקר ואז יש משהוא שמתפרץ וגורם לנו לחזור אחורה
מה לעשות תודה

בני בן 5 מאז ומתמיד ילד רגיש ועיקר הרגישות באה לידי ביטוי בביישנות וקושי להיפתח אל הסביבה. מזה כשנה סובל מפחדים הקשורים במפלצות ודמויות מפחידות שהתבטאו בכך שסירב להסתובב לבד בבית (ברמה סבירה)-הבית שלנו גדול ודי ריק כך שלא ראיתי חריגות יתר בדבר.
לאחרונה החלו כאבי בטן מוזרים ושלשום בלילה התעורר בפחד והתקשה לחזור לישון. כשהיה אצל חבר, לקראת סוף המפגש ביקש "לחזור הביתה לאמא" (עד כה הלך ברצון רב לחברים וחזר מאושר) ומאותו רגע לא עזב אותי פיזית לרגע. הוא רעד,עשה פיפי לעיתים קרובות והתקשה להרדם. כאשר נרדםהיה דרוך והתעורר לרגעים.
מה עלי לעשות? אני חשה שמשהו ממש לא בסדר

שלום רב,

אנו הורים לבן יחיד בן 6.5 שעלה השנה לכיתה א'. לפני הכניסה לבי"ס לא נצפו בעיות התנהגות כלשהם, הילד היה תמיד מקובל ואהוב על חבריו, קיבל שבחים מהצוות החינוכי, וברוב המקרים היה בין המשתתפים הפעילים ביותר בכל פעילות. חשוב לציין כי הילד תחרותי מאוד, מאז גיל קטן לא אוהב להפסיד, רגיש ואמפטי, אבל גם מתקשה להתמודד עם הערות או ביקורת. הילד נמצא במסגרות מגיל 3 חודשים ועד כה לאורך כמעט כל חייו שהה במסגרות למשך כל היום עד שעות אחה"צ. כמו כן, לפני כשנה וחצי העתקנו מגורים לאזור אחר בארץ, כחודשיים לאחר תחילת הלימודים בגן חובה.

שנת הלימודים הנוכחית החלה ללא בעיות, הילד הסתגל במהרה למסגרות החדשות (בי"ס וצהרון). בנוסף, התחיל גם חוג ספורט חדש בו הוא נהנה מאוד (לדבריו). מחנכת הכיתה מתארת אותו כילד נבון, בעל הישגים אקדמיים מצוינים והתנהגות למופת - כך הם פני הדברים בכל הקשור לביה"ס עד היום.

לפני כחודשיים, התחלנו לקבל תלונות על התנהגותו במסגרות אחה"צ. בתחילה זה היה נראה כמו מקרים בודדים שניתן היה לקשרם לקושי נקודתי - עייפות, מקרה לא נעים שקרה וכד'. עם הזמן, הפכו התלונות לשגרה, בכל המסגרות לאחר שעות הלימודים. במקביל, הדרדרה מאוד גם התנהגותו בבית: מילד מנומס בעל כושר ביטוי גבוה הוא הפך לילד מתחצף, משקר וצעקן. הוא התחיל לנבל את הפה ואפילו להרים יד, בעיקר עלינו, אבל לפעמים גם על חבריו. חשוב לציין כי לאורך כל התקופה הישגיו הלימודיים והתנהגותו בין כותלי בית הספר נשארו כשהיו - ללא דופי.

ניסינו את שיטת הניקוד - ניקוד טוב וניקוד רע שנצברים בתוך טבלה וכאשר מגיעים למספר נקודות טובות שהוסכם מראש, הילד מקבל מתנה או פעילות לפי בחירתו. הדבר עובד לסירוגין, אולם יש תחושה כי התנהגותו בתוך הבית ובמסגרות אחה"צ בסה"כ די יצאה משליטה. אנו מודאגים מאוד מהשינוי שהיה לדעת כל המעורבים בעניין פתאומי ובלתי מוסבר וחוששים כי הילד עבר טראומה כלשהי אשר תוצאותיה ניכרים עליו היום.
לאחורנה פנינו למחנכת הכיתה בבקשה להפנות אותנו ליועצת ביה"ס על מנת לקבל סיוע בהתמודדות עם המצב.

אודה לכם על התייחסות לשאלות הבאות:

האם גיל 6-7 מהווה מדרגת גיל נוספת בה הילד נאבק על עצמאותו?

מה יכול להיות ההסבר לשינוי הפתאומי בהתנהגות?

מהן דרכי ההתמודדות המומלצות עם מצבים מסוג זה? (אנחנו מרגישם בשלב זה אובדי עצות.)

תודה רבה מראש,


ליהי

שלום,
רציתי לשאול האם זה תקין שילדה בת 9..בכיתה ד' מדברת עם עצמה?
יש לציין שהאחים שלה גדולים ולא מתייחסים אליה הרבה..כך גם ההורים..מסיבות של עבודה וכו'..והיא מתלוננת הרבה שמשעמם לה ומבקשת לצאת החוצה ללא הרף...אני מבינה שמבחינתה הפשרה זה לדבר לעצמה..כביכול מדברת כאילו שנמצאות שם חברות והן משחקות. אני יודעת שבגילאי הילדות זה נחשב תקין ואמור לעבור..אך אם עדיין לא עבר לה על מה זה מעיד? ומה אפשר לעשות?

תודה.

שלום רב!

אני בת 34, אמא ל 4 ילדים. בת בת 8.5, בן בן 5.5 ותאומים בן ובת בני 3.
פנתה אליי אמא של אחד הילדים שלומדים עם ביתי הגדולה ואמרה:"תקשיבי, הבת שלך והחברה שלה מתנשקות עם ילדים". היא לא אמרה כמה ולא אמרה עם מי..
פניתי אל בתי כדי לברר את העניין... בתחילת השיחה אמרתי לה שאני לא אכעס עליה ושעדיף שתספר לי את האמת מאשר שתשקר... מיד היא אמרה שהיא לא ואחרי כן היא אמרה שכן ומיד פרצה בבכי...אמרתי לה שאני לא כועסת ורוצה שתשתף אותי ושתסמוך עליי...שאלתי אותה למה היא בוכה היא אמרה שהיא מתביישת וכמובן אמרתי לה שאין צורך שתתבייש אך הבהרתי לה שלדעתי זה עדיין מוקדם מידי להתנשק עם בנים.
יש לציין שהחברה היא חברה מאוד מאוד טובה שלה (ויחידה בכיתה - 2 בנות ו 13 בנים) ושמאוד משפיעה עליה ואמרתי לה שאני לא שלמה עם כך שהיא מסתובבת איתה ולא כל דבר שהיא אומרת צריך לעשות..והבת שלי אמרה שהחברה בכלל לא התנשקה...
אני יודעת שאני לא אמא מושלמת ויודעת שאולי טעיתי בכך שדיברתי איתה אבל לא ידעתי מה לעשות ואם כדאי לעזוב את זה... היא ביקשה שאני אעזוב אותה ואתן לה ללכת לישון... וכך עשיתי.
האם מחר לדבר איתה שוב? האם צדקתי במה שעשיתי ואיך שעשיתי?

אשמח מאוד לתובנות/הארות/הערות...
תודה

שלום רב, רציתי לשאול לגבי ילד, בכיתה א' אשר אומר כי הוא רוצה להתחתן עם בן. הוא ילד מאוד בוגר, אינטליגנט ומאוד מבין את הסביבה וקולט דברים במהירות רבה. רציתי לברר האם ייתכן והאמירה שלו יכולה להביע משהו על נטיותיו המיניות? או שלא בהכרח? כיצד ניתן לברר?
מאוד אודה לתשובתכם.

בני בן ה-3 התחיל לגמגם באופן פתאומי. אני משערת שזה בעקבות פחד מכלב, העניין הוא שכעת הוא פוחד בכלל מבעלי חיים אפילו מזבוב. רציתי לשאול מה עושים במקרה כזה? כיצד ניתן לטפל בו ולגרום להפסקת הגמגום והפחד מבעלי חיים.
אני זקוקה לתשובה בהקדם זה מאוד מפריע לי ומדאיג אותי מאחר והוא ילד חברותי מפותח ומדבר שוטף.

תודה
ענת