פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בני בן שנתיים ו-9 חודשים. קצת לפני גיל שנתיים החל בהתנהגות "אלימה" שנראתה נורמלית כמלחמת קיום בגן (נשיכות, משיכות וכו'..).
לפני מס' חודשים קרה מקרה בגן בו הוא דחף את המטפלת וזו נפלה ופרקה את הכתף, הוא נכנס למעין "טראומה" , עבר תקופה של כחודש בו הוא סירב להכנס לגן והייתי משאירה אותו שם ממש בצרחות (הגננת הסבירה כי הוא "מתבייש" במה שקרה וכי הם ראו זאת בחומרה והקשו עליו בתגובות).
לאחר תק' זו היתה תק' פורחת בה כהגדרת הגננת היה ב-0% אלימות והתנהג לתפארת.
לאחרונה, חזר להתנהג באלימות, הוא מרביץ, נושך, מושך ודוחף וכל זה ללא סיבה. אני רואה את התנהגותו אחה"צ בחברת ילדים, הוא ללא סיבה מתחיל באלימות ומיד אח"כ מחבק ומנשק (כהתנצלות), נראה כאילו "נכנס בו הילד הרע" והוא אינו משתלט על עצמו. הוא יודע בדיוק את התוצאה של ההתנהגות (עונש ישיבה בחדר) אך זה לא מרתיע אותו מלבצע זאת שוב ושוב..
איני יודעת כיצד לנהוג איתו (אציין כי הוא ילד מאוד חכם ומדבר ברהיטות).
ניסיתי לבקש ממנו כשהו אמרגיש שרוצה להרביץ שיעצור ויספור עד 5, זה עובד בתאוריה (הוא אומר לי, בדיעבד, "הרבצתי לו כי שכחתי לספור עד 5..")

מה עושים?
האם יש טעם לטיפול פסיכולוגי?
אולי ריפוי בעיסוק?
איך אפשר להגיע אליו?

תודה רבה,

שלום רב
בתי בת שנה, ילדה מאוד חברותית ועצמאית, מוחאת כפיים, מברברת, אוכלת וישנה טוב, מעסיקה את עצמה והשבוע אף התחילה ללכת. היא איתי בבית מיום לידתה. הבעיה מתחילה כשנכנסים לתמונה ילדים אחרים. היא לא מוכנה שיגעו בה או בצעצועים שלה, הם ממש מבהילים אותה ומפחידים אותה עד דמעות. ביום יום שלה היא נפגשת מעט מאוד עם ילדים( מה לעשות שכולם בגן) וכשהיא כבר נפגשת איתם והם "נכנסים לפריים" שלה או צועקים היא מתחילה לבכות בטירוף ולחפש אותי.
אני בטוחה שזה יעבור לה מתישהוא אבל מה אפשר לעשות בינתיים כדי לעזור לה להסתגר (היא נכנסת לגן רק בעוד חצי שנה).?

תודה מראש

לפני שלושה חודשים חזרתי לעבוד כדיילת אויר, לאחר הפסקה של 4 שנים, אני אם לילדה בת שנה ותשע. כמו לכל עבודה גם לזו יש יתרונות וחסרונות כאשר מדובר בגידול ילדים - מצד אחד הרבה ימים חופשיים ומצד שני חוסר ודאות ופגיעה בשגרה הקבועה (את מי אפגוש בבוקר ואחרי הגן, כמה זמן אמא לא תהיה וכיוצא בזה). משיחות שהיו לי עם אמהות שעובדות עמי גיליתי, שהדעות חלוקות בנושא ויש אמהות שאף טוענות שזה גרם נזק רב לילדיהן והן גילו זאת רק שהילד הגיע לגיל 5-6. האם אתן מכירות את התופעה? מהן התופעות שצריך לשים לב אליהן? והאם יש לכן עצות כיצד לחזק ולהקל על הילדה?

שלום,
הבן שלנו בן 8.בתדירות של אחת לשלושה חודשים קורה מצב שמישהו העליב אותו,או שהוא חושב שפגע במישהו ואז כתוצאה הוא מסתגר בתוך עצמו ,מתחבא בשירותים או אוכל את השרוול,נושף נשימות כבדות ולא משתתף בשניים שלושה שיעורים,הוא לא מספר על כך בבית ,בנוסף הוא נוטה לשקר.הוא היה בן יחיד עד לפני שנה.

ילד בן 6 כבר שבועיים וחצי ברצף בא באמצע לילה לישון עם ההורים
הצלחנו להבין ממנו שזה בא בעקבות איזה אפיזודה מפחידה שהוא ראה בטלוויזיה
שאלה אם יש סיבה לדאגה , או צריך לפנות למומחה
ביום התנהגות שלו די רגילה ....

שלום

בתי בת 7 ועשרה חודשים בכיתה א' לפי דיווח המורה משחקת עם מספר מצומצם של חברות ואינה יוזמת קשר אלא מצטרפת . לדוגמא כאשר הגענו איתה לאסיפת הורים לפני מספר חודשים היו בנות בכיתה שלה שבכלל לא התייחסו אליה והיא לא אליהם כאילו אינן מכירות אותה .
גם אחר הצוהרים אין כמעט טלפון להזמנה ( מתחילת השנה הוזמנה כמה פעמים )
( אנו מזמינים כן יש הסכמה לבוא . לפי לדעתי אינה יודעת לשמור על קשר לזמן ממושך ובמשחק ובסיטואציות חברתיות כאשר היא מפסידה ונכשלת הפיתרון שלה זה בכי . כל הזמן אני מדרבנת ואומרת לה כן להגיד מה שהיא רוצה ולהענות לילדים , להסביר מה היא רוצה . היו פעמים שאמרה לי שהיא לא מצליחה והיא שוכחת מה להגיד .
איך אפשר לעזור לה , להתמודד ולרכוש מיומנויות חברתיות . לעלות לה את הביטחון העצמי
יש לציין שהיא הבת הבכורה והיא אוהבת לשחק במשחקים סוציודרמטיים כמו אמא ואבא גננת , מורה וכו' עם אחותה בת הארבע .
כן יש לציין שבתי ילדה שמחה אוהבת ללכת לבית הספר.

ואם את יכולה להמליץ לי למי עליי לפנות האם לפסיכולוג חינוכי והאם הוא כן יוכל לעזור לה . (איזור השפלה )
תודה רבה

שלום,
בתנו בת ה-8, מפגינה פחד היסטרי מכלבים. עושה רושם שלא משנה לה אם מדובר בגור או בכלב בוגר, אם פיזית הוא גדול או קטן. עצם המפגש עם כלב לא מוכר, גורם לה לבהלה היסטרית. הסברים כי הכלב רק רוצה לשחק, כי הוא גור וכו', אינם מניחים את דעתה. כשהייתה בת כשנה ורבע, קפץ עליה כלב נמוך קומה והיא אכן נבהלה ממנו מאד. מעבר לזה, היא לא ננשכה או נשרטה ע"י כלב אחר. לשכנינו הייתה כלבת פודל רגועה, שעם הזמן היא למדה כנראה שאינה "מפחידה" והיתה לגמרי רגועה בחברתה. (דרך אגב, גם פרפרון בגודל "סיכה" גורם לה לפחד עד כדי בכי.) היא לא מפחדת מחושך בלילה, אך הרבה דברים אחרים גורמים לה לתגובה ספונטנית, בסגנון "איזה פחד".
מצד שני, היא ילדה בוגרת, דעתנית, נבונה מאד, מסיקה ומקישה יותר מהמצופה מגילה.
יש לנו גם בן (5), שגם הוא די נרתע מכלבים, בייחוד כשהוא רואה את התנהגותה של אחותו הבוגרת שמהווה עבורו דוגמא בהרבה תחומים.
בעלי ואני אוהבי חיות בכלל וכלבים בפרט, והילדים בהחלט מבחינים ביחסנו הלבבי לכלבים. שנינו איננו פחדנים ואיננו "עוטפים אותם בצמר גפן מגונן" מול כל פעילות הנדרשת מהם. מסיבות שונות איננו מחזיקים כרגע כלב בבית, אך אנו שוקלים זאת גם לאור העובדה שהבת מבקשת כלב...
שאלתי: האם להביא כלב הביתה? אם כן, גור או בוגר? לתת לה לבחור או לקבוע עובדה?

בתודה, אורית

שלום,
אני אמא לתאומים בני שנתיים וחצי שכעת בעיקר אחד מהם מתחיל ב"מלחמות עצמאות", בודק גבולות וכו'.
1.האם כאשר יש ריב בין שני הילדים ואני רואה ויודעת מי אשם רצוי להתערב?
2. האם כאשר הילד לא רוצה לבוא איתי או לצאת מהאוטו זו שיטה טובה להגיד "אז תישאר לבד" וללכת (מה שתמיד מצליח כי הוא נבהל ורץ אחרי) ?
תודה

שלום,
אני בת 32 אמא ל- 2 ילדים בת 6 ו- 5 חודשים ובן שנתים ו- 9 חודשים.
לפני כ - 11 חודשים הופסק הריוני השלישי בשבוע 21 לאחר חלבון ו- E3 לא תקינים והתגלה כי לעובר לא היה דופק, עברתי הפלה בוששת ובעצתכם המדהימה הסברתי לביתי הגדולה כי העובר לא נולד וכל עוד הם לא נולדים הם אינם תינוקות, עצה מדהימה שאכן הבהירה לה כי לצערנו זה לא הלך.
לאחר חודשיים גיליתי כיא אני בהריון בפעם הרביעית כמובן שעברתי הריון חרדתי אבל הכל היה תקין כל הבדיקות והמעקבים עד ש.... לפני כ-3 ימים בשבוע 38+3 לא הרגשתי תנועות באמצע הלילה ובשל היותי קשובה לגופי הגעתי למיון וגילית לצערי הרב כי אין דופק לעובר.
עדיין לא חזרתי הביתה כי אני סובלת מלחצי דם גבוהים ומשאירים אותי ל מעקב.
ביתי הגדולה עדיין לא יודעת והיא גם לא שואלת יותר מידי שאלות.
לדעתי ולדעת בעלי היא כבר הבינה כי משהו אינו בסדר.
אני מחכה לרגע שאחזור הביתה ואז לספר לה, רק אני לא יודעת האם כדאי להמשיך בכיוון הקודם ולהוסיף או להזכיר לה כי היא טרם נולדה ולכן היא אינה תינוקת.
לעזרתכם המהירה אודה.

ביתי בת 3 וקצת. היא עדיין עם חיתולים. הנסיון האחרון לגמילה שערכנו השבוע לא צלח והיא תמיד פיספסה. בפעמים שביקשה לשירותים לא יצא כלום. לדעתי היא פשוט לא רוצה להיגמל בשלב הזה. בנוסף, היא עדיין מבקשת סימילאק בבוקר ובערב (במקביל היא אוכלת ארוחת בוקר וערב) היא מבקשת מוצץ לשינה ולפעמים מבקשת אותו במהלך היום כשמשהו מלחיץ אותה. בקיצור זה מרגיע אותה. השאלה שלי היא האם לנסות ולגמול אותה מהדברים הללו כי אחרת זה יזיק להתפתחות הרגשית שלה, לבגרות הנפשית שלה, לביטחון העצמי שלה וכיוצב' או לתת לזמן לעשות את שלו והיא תחליט מתי להיגמל וממה?

שלום
יש ילדה בת חמש בכורה לפני חצי שנה נולדה לה אחות קטנה . מחד היא מאוד ציפתה לה מאידך כניסתה לשגרה המשפחתית הייתה לא קלה ונראה שעם חלוף הזמן הקושי יורד ומתפתחת אינטרקציה טובה מאוד בין השתיים .
נקודות נוספות להתייחסות לפני שאני מציינת את הבעיה
אני (האמא ) מאוד דומיננטית בבית בכל הקשור לבנות ובכלל . זאת כמובן בתמיכה ובהסכמה מלאה של בין זוגי שעובד שעות מטורפות ונעדר שעות רבות מהבית.
הילדה נהנת משגרה של שפע ופינוק רב של יחס וכן ברמה חומרית היא נכדה בכורה מצד אחד
אני במקצוע אשת חינוך נשארתי עם בתי עד גיל שלוש בבית ובכל הזדמנות מכל סיבה שהיא אני שמחה שהיא נשארת בבית ומוותרת על הגן ואין לי בעיה לתת לה מענה מהנה מלמד כתחליף לגן ואפילו יותר טוב לדעתי. כמו כן חשוב לציין שהשגרה שלנו מתנהלת בסדר יום מסודר וכן יש גבולות ברורים מה מותר ומה אסור אין אלימות ואין שימוש בעונשים אלא בטבלת נקודות זכות ופינת חשיבה עם נעשה משהו שדורש זאת

בתנו היא ילדה נבונה וורבלית מאוד ועל כל דבר מנהלת משא ומתן או שיח הסברה ובירור אני מגלה לאחרונה קושי מצידה בדחיית סיפוקים והיא בוחרת חברים וכו
להשיג את מבוקשה בסצינות של בכי צעקות וקיטור לפעמים מסתיימות בקבלה ולרוב אני נזהרת שלא כדי לנסות להפסיק את הדרך הזאת מולנו ובכלל באינטרקציה עם משפחה .
כמו כן כל נושא הפרידה שלה ממני הוא סיטו עבורה ועבורי היא לא מוכנה להיפרד ממני לגן לחברים לסבתא לחוגים כל הזמן היא רוצה שאני אלווה אותה או לחילופין מוותרת או אם היא כבר נשארה בלעדי היא מערימה קשיים למטפלים בה עד שאני חוזרת
לאחרונה היא החלה בהמצאותשל מחושים כאבים ומחלות
אשמח לקבל הסבר למצב עזרה הנחיות מה צריך לעשות לתקן שהמצב יהיה נעים ונכון לה לנו ובכלל

אני טס אל הילד. בשבוע הקרוב אחרי שנתיים שלו ראיתי אותו. אין לי התלבטות לגבי הביקור אבל :

מסתבר שכן יש גבר אחר שחיי איתם. זה אומר שלילד יש בעיה של נאמנות. ולי לא יהיה תגמול על הקשר איתו - כי יש מישהוא אחר שם שמשמעותי יותר בחיי היום יום.

הילד ממשיך להתנגד לשיחות איתו.

מה הכוונה אב חורג ואב ביולוגי זה לא אותה המשבצת ? זה ברור שהילד ירצה ששני האבות יואהבו אותו אבל גם יש מחיר של קשיים.

תודה

אז ככה הבת שלי בת ארבע וחצי נפגשת עם בת דודה שלה באותו גיל פעם בשבועיים וכל פעם נוצר מצב שהיא הקורבן והבוכה כשיש מריבה בינה לבין הבת דודה

אז היא תמיד באה אלי ובוכה כי תמיד שיש סיטואציה של מריבה בגן הסברתי לה שתלך לגננת בהאותו זמן כדי לפתור את הבעיה ולכן כשאננו נמצאים במשפחה עם הבת דודה הבת שלי מגיעה אלי לפתור את הבעיה

גיסתי טוענת שאני לא נותנת לה להתמודד עם המציאות ומצניחה את חולשותה והיא מבחינתה אף פעם לא ניסתה לפתור את העימותים כי הת שלה לא בוכה במריבות בינהם



מה באמת נכון לעשות לא להתערב או להתערב ???

שלום אני גרוש עם 2 ילדים הבן שהוא בגיל 11 היה נמצא הרבה עם אח של גרושתי שהוא היה בן 18 אח של גרושתי אני מכיר אותו כאחד שמספר סיפורים מוגזמים והבן שלי למד מימנו האמת שאני זוכר שהילד שלי התחיל להגזים כבר כשהיה בן 7 ולא ידעתי איך להגיב והתעלמתי מזה אני מטבעי לא אוהב בלשון המעטה שמשקרים ואני שם לב שהילד לא מפסיק לספר לי סיפורים מוגזמים ולא הגיוניים אני מתחיל לאבד את הסבלנות ולא יודע איך להגיב מבקש עזרה בכל לשון של בקשה תודה

שלום לצוות.
בני לומד בכיתה ז' וגם לו יש קצת עיניין של קשב וריכוז אך לא בנושא הלימודי.היה מקרה בו בני היה בחדר הסיפריה כאשר היגיע נער אחר והחל להציק לו ואף למשוך את כבלי המחשב מהשקע ואף החל להרים יד על בני( בזמן זה צפתה הספרנית במחזה)ביקשה מהם לצאת החוצה.בינתיים הבן שלי חטף כבר את המכה הראשונה ואז החלו שניהם להתקוטט .אני בתור אבא ממש לא מצדיק את המכות ובטח לא את זה שהבן שלי החזיר,אך מצד שני כאשר ספרנית צופה מהצד ומחכה לכך שהפיתרון יהיה לאחר מעשה ולא לנסות(ולהצליח למנוע את המכות)הרי שהמורים/משגיחים בעצם מחפשים את הפתרון הקל וזה לסלק את שני התלמידים מבית הספר עקב המכות.האם זו הדרך ללמד תלמיד?לחכות ולראות ןלוודא שמישהו נפגע ורק אח"כ לסלק אותו על מכות או שמה צריך למנוע את המכות מהתחלה,ולא להגיע למצב של הרמת ידיים.כמי שצריך לדעת לחנך תלמידים לדעתי,צריך לדעת למנוע מצבים ולא לחכות שיקרו ורק אח"כ לחפש פתרונות(זו הדעה של מנהלת השיכבה,נכון שבסופו של דבר גם הבן שלי הרים ידיים והיכה אך זה היה כהגנה ולא יציאה להתקפה.אבקש בבקשה את תגובתכם ודעתכם.בברכה ותודה מראש פאול