פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מירה,
מאוד מעניין שאת מתארת בעיות ריגשיות והתנהגותיות אבל מטפלת רק בבעיות הלימודיות, כאילו רק הן חשובות. האמת? הן הרבה פחות חשובות. הילד סוב ממצוקה ריגשית, זה לא קשור ל-2 שפות, וזה לא קשור לבעיות הלימודיות, אבל קודם כל צריך להתייחס לזה ורק אחר כך תוכלו לפתור הבעיות הלימודיות, לא קודם, כיוון שנשמע שהוא בכלל לא פנוי ללמידה כרגע.
אנא פנו לטיפול פסיכולוגי בהקדם.

קודם כל אני רוצה להודות לך על כך שחזרת אליי במהרה,
אני ממש אין לי מושג איך אני מטפלת בנושא זה עם פסיכולוגית, היות ואנו חיים בניו-יורק. אני כמובן רוצה לטובת בני, אני רוצה לשאול איך אפשר לטפל בנושא זה, עם פסיכולוגית של בית הספר? או משהו פרטי.
אני גם עוברת תקופה לא ממש פשוטה, אני בהריון חודש שביעי, האם בני מתוסכל מזה, מפחד, אחד המינוסים שלנו שאנו חיים לבד, לבד, לבד בניו-יורק ללא משפחה תומכת והכל נופל עליי וכמובן גם על בעלי, אנחנו במצוקה, עזרה!!!

שלום מירה,
כמו שמצאת מורים פרטיים בניו יורק וכמו שאת מוצאת כל בעל מקצוע אחר, אני מניחה שיש אפשרות למצוא גם פסיכולוג.תתעייני בקהילה שבה את חיה, דרך בית הספר ,המרפאה, שכנים וכו', בדיוק כמו שהיית עושה אם היית בישראל ובדיוק כמו שעשית כדי למצוא את המורים הפרטיים.
בהצלחה.

סמדר, תודה שנתת לי קצה חוט,
יצרתי כאן קשר עם פסיכולוגית התנהגותית לגבי בני הגדול והסברתי לה, את הכל מיום הראשון שבני נולד שהכל התפתח אצלו מאוחר, ישיבה,זחילה והליכה וכמובן דיבור.
ולפי הדיאגנוזה שלה ושל כל מה שהמורה טוענת בכיתה יש מצב שיש לבני HDD.
בכל אופן תודה על העזרה, וטוב שיש אתר כזה שעוזר לאנשים במצוקה...
תודה!!!

שלום אריאלה,
תראי, לדעתי זה לא שיקול שלך בכלל אם להכריח אותו ללכת כיוון שאת מחוייבת עפ"י חוק.
נסי לבדוק מדוע בנך כל כך מתקשה לעזוב אותך? ייתכן שבלי לשים לב את משדרת משהו שמתקשה להיפרד ממנו.
אני מציעה לך ללכת להדרכת הורים מסודרת כדי להבין טוב יותר את הדינמיקה שגורמת למצב הזה.

שלום לך
ראשית - זה בסדר שילד כועס ועצבני לפעמים, כל עוד זה לא בתדירות מוגזמת או בהתנהגות בעלת תוקפנות מוגזמת.
נראה כי הילד מנסה להעביר מסר. מניסיוני לרב המסר אינו "אני רוצה לקבל את מה שאני מבקש" (למרות שככה זה נראה) אלא משהו קצת יותר עמוק. מה מתסכל אותו ? במקום להשתיק אותו נסי להבין מה מנסה לאמר. ייתכן כי עצם הניסיון שלך להבין אותו ירגיע אותו. תני לו לגיטימציה לרצונותיו גם אם את לא מסכימה לספקן בפועל. לדוגמא " אני מבינה שאתה מאד רוצה לשחק עכשיו אבל כרגע אנחנו חייבים להתארגן לביקור אצל סבתא".
קשה לי לדעת ממה שכתבת מה מבקש ? אולי גבולות ברורים יותר? אולי הרגעה? אולי זמן איכות? אולי הקשבה?
מה זאת אומרת שאת עושה הכל כדי שיהיה שקט? אם הדרך לעשות שקט היא לתת לו מייד מה שרוצה, זו דרך טובה לטווח קצר אבל נוראית לטווח ארוך כי כך לומד שכעסים יספקו לו את מה שרוצה ולכן ימשיך.

שלום אופיר
ההתנהגות המתוארת לא נשמעת כמו משהו שיעבור עם הזמן. ההפך. עולות שתי אפשרויות כאשר הראשונה שבהן היא שדרך ההתנהגות זו מבטא הילד מצוקה רגשית. יש מקום להתייעצות עם איש מקצוע על מנת לנסות ולהבין מהי וכיצד להרגיע אותו. הגברת ההענשה אינה הכיוון.
אפשרות אחרת היא שקיימת רגישות תחושתית או בעייה נויירולוגית/גופנית כלשהיא. פחות נראה לי...
פנו לאיש מקצוע, שתפו אותו קצת במציאות בבית ונסו לפענח מה הסיפור...
בגיל זה אפשר ליצור שינוי מהיר...

בהצלחה

שלום יפה,
חשוב מאוד שאת ערנית למצב כזה, זה לא דבר קל. יחס עם זאת, ילד בגיל 12, שנוגע, אם אכן זה מה שקורה בצורה מינית באחותו בת ה-3 זה לא עניין להסברים על מיניות. יש פה עניין שמצביע על בעיה עמוקה הרבה יותר שהסברים לא יפתרו אותה. גם הנושא של אנטגוניזם בין אח לאחותו, תסלחי לי שאני אומרת זאת - הוא הרבה פחות רלוונטי כאן. יש כאן בעיה חמורה, ואם יש לך חשש כזה חשוב לפנות לטיפול בהקדם. חשוב שתחשבי טוב אם את בטוחה בחשש שלך, ואם כן חשוב שתגידי דברים ברורים מאוד, תגני על הילדה ותשתפי את האבא גם בעניין. חשוב שהדברים יהיו גלויים, כי סוג כזה של מעשים "פורח" בחשיכה ובסודיות.

סמדר תודה על התייחסות המהירה. אבל לא הבנתי איך לגשת אליו האם להגיש שאני חוששת שזה משקורה או להציב עובדה? ומה בדיוק להגיד לו ? לאיזה טיפול לפנות פסיכולוגי? לילד? למשפחה ? האם את יכולה להמליץ .

שלום יפה,
פשוט תגידי מה שאת חושבת. אם את בטוחה תגידי שאת בטוחה, אם לא תגידי שאת חוששת.הכי כדאי פשוט להגיד על מה את מסתמכת, משהו שראית, ששמעת מהילדה וכו'. כדאי לכם לפנות לעמות על"ם יש להם התמחות בטיפול בילדים פוגעים מינית. את יכולה למצוא את הפרטים שלהם באינטרנט.

שלום ליה
במידה ומצליח לתקשר אתכם היטב, מדבר, משתף,מבלה אתכם, מתחבר עם ילדים בגילו ומתפקד בגן כמו האחרים אין סיבה לדאגה כלל. תני לו. זה הגיל וזה נפלא שזה כלכך מעניין אותו. זה כבר יעבור לבד. בינתיים כנראה זקוק לזה. תזרמי איתו...

גם הבנים שלי בני 5+6 יש להם אובססיה רצינית לגבי מכוניות, הכל מתחיל ונגמר עם מכוניות וצעצועים קטנים של המכונות 25 סנט, או 1 ש"ח.
בני בכיתה במקום להקשיב למורה מצייר מכוניות רוב הזמן, ישן עם מכוניות, מתקלח עם מכוניות, מנגב מכוניות עם מגבונים לחים, אוכל צהריים עם מכונית וכמובן מכין שעורים עם מכונית.
הקטן יותר, אובססיה לרכבות תומאס, ומכוניות קטנות רוצה אותם בתוך התיק לגן,
בחיי היומיומיים לצערי שאנו מנסים לדובב את בני הגדול לשיחה ואנו רואים שאינו מתבטא לבני גילו והוא מעביר נושא ישר דימיוני ואז אנו מדברים רק על מכוניות.
איני יודעת איך להתמודד עם מצב זה.

שלום עדנה
מכיוון שכאשר האחות אינה נמצאת הוא עצמאי לחלוטין אני לא מבינה מה הבעייה. הוא לא תלוי בה הוא פשוט נהנה מתפקיד האח הגדול וזה אכן תורם. כל עוד היא לא נפגעת אלא רק מרוויחה, אני לא רואה סיבה להתערב. יש ילדים שאוהבים לשחק עם עצמם ויש שלא. יותר כיף לו בשניים מאשר לבד. תבדקי עם עצמך מדוע בעצם את מודאגת. אשמח לשמוע ולהמשיך את ההתכתבות משם.

שרון שלם,

נשמע שהקושי שיש לך איתה מתחיל בסמכות ההורית מולה ובהצבת גבולות.
יכול להיות שה"דווקא " שהיא עושה לך נעשה בגיל היבט רגשי כלשהו? מעקשנות?
יכולות להיות לכך סיבות רבות.
כדאי לבדוק מה קשה לה ומה מפריע לה במערכת היחסים ביניכם. במקביל להיבט הרגשי, כדאי להבהיר לה מה ההשלכות של כל מעשה שהיא עושה, לחיוב או לשלילה.

הייתי ממליצה בחום על פגישת ייעוץ והדרכה חד פעמית כדי לקבל כלים בצורה מסודרת.


בהצלחה!
נעמה סבג שמש, מנהלת רשת עידן ההורות
יועצת ומנחת הורים וצוותי חינוך בשיטת הצילום.
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה.

שלום ג'סיקה,
אין לך הרבה מה לעשות בעניין, מלבד להחליט האם את מעוניינת בתנאים האלה המשיך ולהפגיש ביניהן, אולי אפשר להקטין את התדירות ואת משך המשפגש, וכן את יכולה להציע להורים לפנות להדרכת הורים או לבדוק יותר לעומק מדוע הילדה מתנהגת כך.

שלום דפנה,
גם יציבות זה צורך של ילדים. ילדה בת 4 שנמצאת באמצע השנה בגן, יש לה כאן חברים, יש לה אותך (גם את משמעותית לא רק סבא וסבתא) לא הייתי מטלטלת אותה כך הרבה וגם לא בלעדייך, אפילו אם זה כבר קרה פעם אחת ונראה לכם שזה עבר טוב. נראה לי עדיף שבקיץ תסעו כולכם אם ניתן, או בפסח, אבל כולכם..

שלום לך,
כשילדים עושים משהו לא בסדר, באופן סדרתי, צריך לנסות להבין מהיכן זה נובע. בדרך כלל ילדים בגיל הזה שגונבים מספרים דרך הגניבות ע תחושת חסך כלשהי, לאו דווקא חומרית אלא ריגשית. ייתכן שעקב הולדת אח, או שינוי כלשהו במשפחה בתך מרגישה פחות אהובה מבעבר, והיא מנסה להחזיר לעצמה את מה שהיא חושבת שמגיע לה דרך הגניבות. הגערות והשיקופים לא יעזרו, חשוב להבין יותר לעומק מה קשה לה ועד שזה לא יזכה להקשבה והבנה הבעיה לא תיפתר.

האם היית ממליצה לפנות לאיש מקצוע (פסיכולוג?)
האם בטיפול מסוג כזה - הילדה תתלווה אליי?

שלום לך,
אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להבין לבד מה הבעיה בהחלט מומלץ לפנות איש מקצוע. אם הילדה תתלווה אייך או לא זה כבר תלוי בשיקול הדעת של המקצוע. בכל אופן בדרך כלל נהוג לפגוש את ההורים קודם לבד.

שלום סשה,
בעיני טיפול זה דבר טוב כי הוא מגביר את המודעות ובהחלט יכול להקל על ההורות שלך. לא הבנתי מהי ההתמחות שאת מתכוונת אליה, לא מכירה דבר כזה.
אינ גם לא חושבת שאת צריכה לחפש את התמחות אלא למה שאת מחפשת מתאים מטפל שעובד בגישה פסיכודינמית.
בהצלחה.

שלום חניתי,
אין לך מה היות מודאגת לגבי עתידו, זה לא אומר שהוא הולך להיות גנב, אבל זה כן מעיד על מצוקה ריגשית כלשהי. ילדים בגיל הזה שגונבים לרוב מרגישים שמשהו, לאו דווקא חומרי, חסר להם. בדרך כלל מדובר באהבה שהם מרגישים שהתמעטה, או עקב הולדת אח, או חלילה עקב אובדן כלשהו במשפחה, מחלה של אחד ההורים או משבר אחר. חושב לנסות להבין מה קשה לילד ומהיכן נובעת המצוקה שלו.

תודה על תשובתך השבוע בני חזר מהגן עים 20 שקל!!!!בטענה שחבר נתן לו אחר כך אמרתח לו בוא ניתקשר לאמא שלו ונחזיר להם אז הוא אמר לא סתם אמרתי מצאתי את זה בחצר של הגן שאלתי אותו איפה הגננת היתה בזמן הזה?והוא אמר שתפה את הגן והסייעת הלכה לצלם דפים אבל היה לה 30 דפים וזה לוקח המון זמן...אני לא יודעת מה לעשות מחכה לתשובתך כמה שיותר מהר תודה רבה!!!

שלום חניתי,
הייתי מחזירה את 20 השקלים לגננת כדי שתברר מה לעשות איתם, ומספרת לבנך טוען שמצא אותם בחצר, ואולי הם שייכים לאחת העובדות בגן.
זה לגבי האירוע הזה.
לגבי הגניבות בכלל, לא ברור לי מה עשית עם תשובתי הקודמת. האם חשבת מה קשה לילד, האם ניסית לבדוק את זה? אם תפרטי יותר ניתן יהיה לראות מה ניתן לעשות כדי שהתופעה תיפסק. אין טעם להילחץ מכל אירוע כזה מחדש אלא יש לעשות חשיבה כוללת ויסודית היכן הבעיה וממה היא נובעת.

את מוזמנת לבדוק את כתובות מנהלות הפורום, להקשר למי שרלוונטית עבורך.

בהצלחה!
נעמה סבג שמש, מנהלת רשת עידן ההורות
יועצת ומנחת הורים וצוותי חינוך בשיטת הצילום.
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה.

שלום ליאת,
בודאי שזה לא עוזר, על מה את מענישה אותו? על זה שקשה לו? עונשים לא עוזרים, הם לא פותרים את הבעיה ומשפילים את הילד.
לילד שלכם קשה לשאת כישלון, חושב לשדר לו שכולם טועים, שזה בסדר לא להצליח. העניין הוא לא לעזור לו לעשות את זה יותר טוב אלא ללמד ואתו לקבל את זה שלפעמים לא יוצא ולא מצליח. את זה ניתן ללמד גם במסרים מילוליים (לא יצא הפעם, לא נורא) שבהתחלה לא יעזרו, צריך סבלנות, אב בעיקר דוגמה אישית. איך אתם מגיבים שלכם לא מצליח? כדאי ללמד אותו להגיב בהומור, אפילו לטעות בכוונה לידו להגיד "אויש, התבלבלתי!!!" לצחוק מזה ואחר כך לתקן, ולנסות לא לשדר לו ציפייה להישגיות ולמושלמות. בגלל שהוא ילד חכם ייתכן שיש לכם ציפיות ממנו, ולכן הוא חושש לאכזב ולהיכשל, ועל זה בטח שלא מגיע לו עונש.

בסדר הבנתי שלא להעניש אבל בבקשה תני לי כלים פרקטים איך להגיב לעניין ההתפרצות זעם שמלווה כל כשלון..
מה לעשות עם זריקת הדברים וההתפרעות ..איך להגיב באותו רגע נתון?
האם לכעוס עליו..? להתעלם..? לדרוש ממנו לסדר..? ומה אם הוא לא יענה לבקשתי..? (הרי לא הגיוני שזה יעבור ללא תגובה..)
מה עושים?
תודה

מחכה לתשובה

שלום ליאת,
כל הדברים שאמרת- לא. אא לנסות להרגיע אותו, להסביר לו שלא נורא שזה לא הצליח, אפשר לנסות לתקן, אפשר גם לעזוב את זה עכשיו ונסות שוב אחר כך. רק אחרי שהוא יירגע, להציע לסדר יחד איתו ולהסביר לו שאם הוא מתוסכל, הוא פשוט צריך להגיד - לא חייבים להרוס את הכל באותו רגע.