פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אלינור,
לא חייב להיות קשר בין רגישות סנסורית ל-PDD, גשי עם הילד למכון להתפתחות הילד ללא חשש, ובפתיחות לקבלת עזרה. גם אם כן מדובר ב-PDD - לחשוש מזה זה לא יעזור כרגע, ואחרי בדיקה מתאימה ייתכן שתהיי הרבה יותר רגועה.

שלום לך,
יש כאן בעיה שנשמעת ממש חמורה. אני חוששת שייעוץ בפורום לא יספיק פה. אני גם לא יכולה לדעת מהתאור שנתת ממה נובעת הבעיה, האם זה משהו שקרה לה לפני שבועיים וגם להחמרה בהתנהגות? האם זה קושי בקשר ביניכם ובסמכות ההורית שהלך והצטבר? אני ממליצה לך לפנות להדרכת הורים מסודרת כדי לבדוק יותר לעומק מה קורה ומה גרם להחמרה האחרונה.

שלום רונית,
כאשר נוצר מצב שילד נהיה "ילד בעייתי" במשפחה, לרוב המצב הזה מסתיר בעיות משפחתיות סמויות אחרות, שבאות לידי ביטוי דרכו, אבל לא הוא האחראי הבלעדי להן. הסירוב של הילדה ללכת לטיפול, יכול גם להתפרש ל אכחוסר בשלות שלה אלא לכך שהיא לא מוכנה, אולי בצדק, להיות זאת שנושאת את תווית ה"בעייתית" במשפחה. לכן מומלץ לכם לפנות לטיפול משפחתי או להדרכת הורים כדי לראות מה אתם יכולים לעשות אחרת, יכול להיות שתקבלו זווית ראייה שונה ממה שנראה לכם כרגע.

שלום לימור,
אכן לא הכל עניין של גבולות. לפעמים יש גם צורך בסוג מסויים של הקשבה. חושב לנסות להבין למה בדברים מסויימים היא נתקעת. האם יש סיטואציות מסויימות כאלה? האם יש ביניהן משהו משותף? האם זה עולה לה על נקודה רגישה מסויימת? על עלבון מאוד ספיציפי? אם תביאי דוגמאות, אולי ננסה להבין ביחד מה קורה לה.

שלום זוהר,
באמת לא ברור, האם ניסית לשאול אותה האם כואב לה שם? אני מניחה שהיא יודעת להגיד. אני גם מניחה שאם חלילה היה קורה משהו היית רואה סימן לזה על האיבר עצמו. נסי לברר כמיטב יכולתך, רצוי בלי לחץ ודאגה, ייתכן גם שמדובר פשוט בבלבול או באי הבנה שלה מסיבה כלשהי.

ככל שאני חושבת על מקור הקישור שהיא עושה,אני חוששת שאולי היא ראתה דם של מחזור וסת,כיון שהיא נוהגת להיכנס אליי לשירותים.במידה שכן,האם הדבר עלול לגרום לאיזשהוא נזק פסיכולוגי?
היא פשוט חוזרת על צמד המילים:פות ודם כבר שבוע שלם ובהקשרים שונים,וכיון שאין לי ספק שהיא מבינה היטב את משמעות שתי המילים,אני בלחץ נוראי.מה עליי לעשות?עד כה התייחסתי לכך,ושאלתי:"איפה דם"?היא מצביעה על איבר מינה.האם אני אמורה להתעלם ולקוות שהיא תפסיק לומר זאת?

אני מודה לך מראש על התייחסותך לפנייתי הנוספת.

שלום זוהר,
עכשיו זה נשמע קצת יותר ברור, אם כי לא מצדיק לחץ נוראי. אומנם זה לא יצא כל כך מוצלח שהיא נחשפה לדם של הווסת, אבל אין כרגע דרך להסביר לה מה היא ראתה, ייתכן שזה קצת הבהיל אותה ולכן היא חוזרת על זה כל הזמן. מה שניתן אולי לעשות הוא לשחק ביחד בבובה, שיורד לה דם מאותו אזור, ולנקות אותו ולטפל בה במשחק ואחר כך להגיד - כבר אין דם עכשיו הכל נקי והבובה מרגישה טוב. לחזור על כך כמה פעמים,בכל מיני אופנים ולקוות שזה יעזור לה לעבד את החוויה שחוותה שאולי השפיעה עליה בצורה לא כל כך נעימה. מעבר לזה - אין לך מה לדאוג זו לא טראומה נוראית רק משהו שלא מובן לה והיא מנסה לעבד אותו.

בבקשה תענו

שלום לאה
נפלא שאת מבינה את הילדה ומודעת להשפעות ההפרעה. יחד עם זאת, דווקא כשיש בעיית קשב , הצבת גבולות ברורה חשובה עוד יותר. מומלץ לפנות להדרכת הורים אצל מדריך הורים/פסיכולוג שמבין גם בהשפעות של הפרעת הקשב על התנהגות הילד. מנסיוני פסיכולוג חינוכי יכול להיות כתובת טובה.

בהצלחה

שלום לך,
חשוב להבין מהיכן זה נובע. האם יכול להיות שהיא חשה משהו בדינמיקה שלך ושל איך? האם יש משהו בהתנהגותה של אימך כלפייך שמוריד מסמכותך ההורית ומבטל אותך באופן סמוי או גלוי בפני הילדה? האם את מרגישה שאת מתבטלת בפני אימך ומרגישה חוסר ביטחון בהורות שלך לידה? כי אם כן ייתכן שהילדה חשה בכך. יכול להיות מצד שני, שהילדה פשוט שומעת אותך קוראת לאימך מאמה והיא קוראת לה כך גם היא עוד לא יכולה להבין שסבתה היא אמא שלך ולא שלה.

שלום אליימור
אירוע כזה אם הוא חד פעמי אינו קריטי להמשך תהליך הגמילה או המשך ההתפתחות אך אם התנהגות זו היא מתמשכת וחוזרת על עצמה עלולה להיות בעיה. זה בסדר להעביר לילד מסר של חוסר שביעות רצון על התלכלכות אך ללא היגעלות, השפלה או הקטנה של הילד. לא ייתכן כי לא נתקלה בילד בין שנתיים בתהליך גמילה שלא מפספס לפעמים. נשמע לי חשוד או שיש כאן חוסר הבנה לגבי שיחתן.
טוב שאת עם היד על הדופק. מקווה שהשיחה עם המטפלת הראשית תשפר את המצב.

שלום מאיה,
להגיד בהקדם כמה שניתן, אפילו עכשיו ולהגיד את האמת.להסביר לו ממה הולך לקרות -איך יהיה סדר היום באותו יום, להגיד שהוא יורדם, ולא ירגיש כלום, וכל מה צשירך להגיד כדי שהוא לא יופתע ולא ירגיש מרומה ויאבד בכם אמון. כולל להגיד שייתכנו כאבים אחר כך, אם זה כך, אם תהיה תחבושת, צורך להישאר בבית החולים,להעדר מבית הספר וכו'. וכמובן להסביר צורה שמובנת לו מדוע הניתוח הכרחי, תוך הדגשה של השיפור במצב שלו כתוצאה ממנו. כל זה כדאי שייעשה בצורה רגועה, עניינית ונינוחה וללא דרמה. חשוב שתרגיעו קודם את החרדה שלכם, כי יש סיכוי שהיא תעבור אליו אם לא תהיו מודעים לכך. אפשר להתשמש בדוגמאות של בני משפחה שעברו ניתוח ועכשיו הם מרגישים טוב. חשוב לענות לשאלותיו בשצורה גלויה כמיטב ידיעתכם ועם זאת שמתיאמה לגיל וליכולת ההבנה שלו, חשוב לא השאיר הרגשה שמרוב שזה מפחיד אתם לא מסוגלים לדבר על זה ולכן מסתירים.
חושב לתת לגיטמציה לחששות שלו ולעזור לו להרגיע אותם אבל לא בצורה של עיוות של האמת.
תנסו לבדוק אם יש אפשרות בבית החולים לבקש פגישה עם פסיכולוג רפואי או עם עובדת סוציאלי של המחלקה (אם השביתה תסתיים) כדי לקבל הדרכה יותר ספיציפית בעניין.

שלום בתיה,
מדובר בתופעה שנקראת טריכוטילומניה והיא נובעת מחרדה. כדאי לפנות לטיפול בעניין. אם אתם גרים במרכז נסו לפנות ליחידת אם תינוק באיכילוב או למרפאה לגיל הינקות של קופת חולים כללית ברח' אורלנסקי בפתח תקווה. אם אתם לא גרים באזור המרכז אולי כדאי לברר במקומות האלה בכל זאת כדי לקבל הפניה מתאימה לאזור שלכם.

שלום שמשון
אני יכולה להבין מדוע זה מציק אבל בעצם אין מה לעשות עם זה כרגע חוץ מלקבל אותה כמו שהיא. אפשר להתעקש איתה למצוא תחפושת שהיא ניטרלית לא גברית ולא נשית אבל לא ללחוץ על משהו נשי שהיא אינה מתחברת אליו .אי אפשר לדעת אם זה אומר משהו לגבי העתיד. בדר"כ זה לא. תן לה להיות מי שהיא. בערך בגיל 9-10 הדברים נהיים יותר ברורים.

שלום לך
ייתכן מאד שהרגרסיה היא תוצאה של קשיים רגשיים הקשורים לחיי היום יום שלו כיום. כיצד מתנהלים הגירושים.? האם הם מאפשרים לו מצב של ביטחון ורוגע? במידה ולא, יש לטפל בכך בהקדם תוך התייחסות לצרכי הילד. במקביל כדאי לבדוק האם מבטא קשיים רגשיים בדרכים נוספות. האם טוב לו בגן?
מה הוא בעצם מנסה לאמר בהתנהגות הזו שלו?

תודה על התיחסותך
אז בגן הכול רגיל הוא אוהב ללכת תמיד שמח ומחייך
שיגרת יומו שתלויה בי נשארה אותו הדבר אך ביום שני שאביו אמור לקחת אותו אז הוא לא תמיד מגיע והוא לא מתקשר אליו ובימי שישי שבת שהוא אמור לקחת אותו אז הוא מאחר או שלא מגיע. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בו יותר משהוא נפגע בגירושים שבוע שעבר הילד אמר לי "אמא היום אני לא רוצה ללכת לאבא" כי הוא הכין לו את הקרקע שבאמת הוא לא יבוא

תודה על התיחסותך
אז בגן הכול רגיל הוא אוהב ללכת תמיד שמח ומחייך
שיגרת יומו שתלויה בי נשארה אותו הדבר אך ביום שני שאביו אמור לקחת אותו אז הוא לא תמיד מגיע והוא לא מתקשר אליו ובימי שישי שבת שהוא אמור לקחת אותו אז הוא מאחר או שלא מגיע. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בו יותר משהוא נפגע בגירושים שבוע שעבר הילד אמר לי "אמא היום אני לא רוצה ללכת לאבא" כי הוא הכין לו את הקרקע שבאמת הוא לא יבוא

שלום לך וסליחה על העיכוב.
ילדים רבים חווים קושי כאשר ההורים מתגרשים. לפעמים הרגרסיה היא לא בהתחלה אלא כאשר נופל האסימון ומתחילים הקשיים בהורות המחודשת. כדאי לנסות ליצור שגרת ביקורים קבועה עם האב. חשוב שהילדים לא ירגישו שהם צריכים לבחור צד. חשוב לא לדבר רעה על ההורה השני. יש לאפשר לילד לדבר על רגשותיו ולהכילן ככל האפשר. במקביל להעביר מסר ששניכם עדיין הוריו ואוהבים אותו.
נסי לשוחח איתו, להיות איתו הרבה ולנסות להבין מה עובר עליו. מה מעלה את רמת החרדה? קראי מאמרים על ילדים בתהליך גירושים.
במקביל נסי טבלת פרסים סביב נושא ההרטבה.
בהצלחה

תודה על התיחסותך
אז בגן הכול רגיל הוא אוהב ללכת תמיד שמח ומחייך
שיגרת יומו שתלויה בי נשארה אותו הדבר אך ביום שני שאביו אמור לקחת אותו אז הוא לא תמיד מגיע והוא לא מתקשר אליו ובימי שישי שבת שהוא אמור לקחת אותו אז הוא מאחר או שלא מגיע. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בו יותר משהוא נפגע בגירושים שבוע שעבר הילד אמר לי "אמא היום אני לא רוצה ללכת לאבא" כי הוא הכין לו את הקרקע שבאמת הוא לא יבוא

שלום ליאת,
אני לא יודעת האם זה מוגזם או לא, אבל לא ברור לי איך המדריך ידע אם הילד מתנהג יפה אם הוא לא יכניס אותו לחוג? בכל אופן יכול להיות שהוא עדיין קטן ולא בשל לחוג כזה וזה בסדר גמור.

שלום אריאלה,
אקודם כל כדאי לדבר עם הילד, ברוגע, ולנסות להבין בכנות מה קרה, האם זה היה ביוזמתו, האם זה היה מרצונו, ואם כן, יכול היות שהכל בסדר, לא נעשה שום דבר חריג. לא קרה כאן שום דבר מיני עדיין .אם דור יגיד שמשהו לא היה לו נעים כדאי להסביר לו שהוא לא חייב לעשות דברים שלא נעימים לו ומותר לו להגיד לא.

שלום שוהם,
אני דווקא חושבת שיכול להיות שכן חל שיפור במצבך. הרגע הכי מפחיד אחרי הרבה שנים של ייאוש הוא לפעמים דווקא הרגע שבו מתחילה התקווה. הנה ילד התחבר איתך, מדבר איתך, הוא בכלל לא מנדה אותך, אתה ממש לא מנודה כבר. כל מה שקרה זה שהוא הבריז מפגישה. זה אכן מאוד לא נעים במיוחד שזו נקודה כל כך רגישה אצלך, אחרי כל כך הרבה שנים שחיכית. אבל האמת היא ילדים מבריזים לפעמים אחד לשני, מכל מיני סיבות, הם לפעמים שוכחים, לפעמים, תתפלא, יש להם את החרדות החברתיות שלהם, אתה לא היחיד,יכול להיות שהוא דווקא חושש לבוא אליך ושתכיר אותו מקרוב ולא תרצה היות חבר שלו יותר, יכול להיות שפתאום היה לו משהו אטרקטיבי יותר לעשות. אני לא מצדיקה את זה, אבל זה לא בהכרח אומר שזה אישי נגדך ושאתה מנודה שוב.
בירור קצר, ענייני ולא מאשים יכול לעזור כאן, משהו כמו למשל "מה קרה אתמול? חשבתי שקבענו?" יכול להיות שהוא יענה תשובה כנה ויכול להיות שיהיה סתם תירוץ, זה לא משנה, העיקר שאתה מברר וממשיך לנסות. אם לא הוא מישהו אחר יבוא, ויהיה בסדר. אתה בדרך הנכונה.
בהצלחה.

נעצבתי מאוד לקרוא את מכתבך.
אני אמא לילד בכיתה ב' ויודעת כמה חשוב להיות בחברה (לא צריך המון חברים אפשר גם 1 או 2 (:
בראש ובראשונה אני מציעה לך עם כל הקושי שבדבר להראות את מכתבך זה להוריך וכן למורה שלך.
חשוב מאוד שיתייחסו ברצינות למצוקתך!
מעבר לכך, יכול להיות שהמורה שלך יכולה לתת לך להיות קצת כמו "מלך" הכיתה בתקופה הקרובה, לתת לך למשל להציג משהו מעניין מול הכיתה או להיות לה לעזר בעת חלוקת דפי עבודה וכו' (כמובן שבתאום איתה כדי שזה יראה טבעי).
חשוב שתדע שעצם העובדה שאתה מבקש עזרה מעידה על בגרות פנימית וגם אופן הניסוח
מעיד עליך שאתה נער נבון מאוד!
אני מאחלת לך שתמצא את דרך המלך,שלא תאבד תקווה אף פעם,לפעמים עוברות תקופות קשות ואיני יכולה לתאר מה עובר עליך אך אסור לך לעבור זאת לבד.
אפשר לנסות לבקש מההורים לבדוק מצב של העברה לבית ספר אחר בו תוכל לפתוח דף חדש...
אתפלל בשבילך שהכול יסתדר!
שמור על אופטימיות וגש להוריך עוד היום!
בהצלחה שוהם!

אני בן 20, כבר בצבא ביחידה מאוד מיוחדת
היו לי ציונים גבוהים בבית ספר למדתי מעבר ל12 שנות לימוד עוד שנתיים
וקיבלתי דיפלומה...זה החלק של ה"קריירה"...
מבחינה חברתית...לא היו לי חברים אמיתיים מאז ומעולם ואלו שכן היו
חברים שלי היו חברים רק בגלל שהם היו צריכים ממני משהו...
כיום אין לי חבר אחד, אף אחד לא מתקשר אלי, אף אחד לא מזמין אותי לשום מקום,
יש לי פחד מסיטואציות חברתיות(הכוונה בכל סיטואציה שיש בה יותר מ2 אנשים,
כולל אותי, אני מתחיל להילחץ ולא יצאות לי מילים מהפה...)
שלא לדבר על בנות, אני עובר ליד בנות ואני רואה בפנים שלהן שהן מתרחקות ממני
וכאילו מנסות לא לבוא איתי במגע...לאחרונה שמתי לב שגם עם בנים זה ככה...
אני מתחיל שיחה עם מישהו והוא כל הזמן דוחף משפטים שמנסים לסיים את השיחה..
אני כל היום לבד לבד לבד...בעקבות המצב כבר אין לי אנרגיות לכלום...
לא בא לי לעשות שום דבר ואני לא נהנה כבר מכלום בחיים, שהייתי יותר קטן
עוד התלהבתי מדברים, מחשבים, טיולים תחביבים...אבל בעקבות המצב
המצב רוח שלי כל הזמן רע ואני משדר "רע לי" כנראה אנשים קולטים את זה
ומתרחקים...אני כבר לא מוצא טעם בחיים ולא יודע בשביל מה אני חי...בשביל
מה אני קיים...אני לבד בעולם הזה.....כל מה שנותר לי לעשות זה לחכות שהחיים המייסרים האלה יגמרו כבר!

שלום תמיר.... אני יודע מה אתה מרגיש.... אני אישית חשבתי על לקחת את החסכונות ולעבור לחו"ל לדף מזה נקי.. חבל על הזמן.... תמיד יש תקווה? לא בטוח אני יודע בדיוק איך אתה מרגיש וגם החברים שהיו לי הם אלו שתמיד ניצלו..... אם אתה צריך אפילו סתם מישהו לשתף איתו אז הנה המייל שלי [email protected] ותרגיש חופשי לשלוח מיילים.... מקווה שיעזור :/ שהם.