פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום. יש לי הרגשה כשהילד עצבני, הוא לא רוצה שאני השאל אותו למה הוא עצבני. אני חושבת שהוא אפילו מפחד מזה שאני רוצה לדעת למה הוא עצבני. אני לא הייתי רוצה שזה יהיה ככה. הסיבה לתגובה שלו, אני חושבת היא בגללי. אני פשוט "נלחצת" כשהילד עצבני או בוכה או כואב לו...! כשהילד שמח ההתנהגות שלו "כל העולם רק שלו ושלי". הייתי רוצה שההתנהגות הזאות יהיה גם, כשהוא עצבני או בוכה או כואב לו...! אני כן רוצה שהילד אשתף אותי למצב הרוח שלו. לא אולך לי להגיד לעצמי הכל בסדר. בתוך תוכי אני בלחץ לא רגיל. איך לעבוד על עצמי בזמן הלחץ? תודה.

רשמתי בפורום ב-17.3 אך לא קיבלתי תשובה....
יש לי 2 בנות, הגדולה בת 5.5 והקטנה בת שנתיים
בזמן האחרון הקטנה מציקה לגדולה בצורה בלתי נסבלת, כל דבר שהגדולה משחקת/מתעסקת בו היא רוצה, וחוטפת לה, הגדולה שהיא שקטה ועדינה יותר בדר"כ מוותרת (נמאס לה מהצרחות...) אבל זה נהיה ממש בלתי נסבל, לפעמים היא בוכה שנמאס לה לוותר לה, ולפעמים אני דורשת שלא תוותר, שהקטנה תלמד להתאזר בסבלנות, נמאס לנו מהצרחות שלה שהיא לא מקבלת משהו,או שהיא מתחילה לזרוק דברים, ולפעמים למשוך לעצמה שערות, או להשתטח על הרצפה...
איך אני יכולה לחנך אותה בצורה הכי טובה? תודה

שלום רב
בתי בת השנה וחודשיים (השלישית אחרי 2 בנים) לאחרונה למדה ללכת ומאז בכל מקום שהולכים איתה היא מתרגשת מאוד מכך ומנסה לטפס ולעשות דברים מסוכנים, כשאנו מפסיקים אותה ורוצים ללכת הביתה היא משתוללת צורחת ולא מוכנה לבוא איתנו וכשאנו מרימים אותה בידיים היא משתוללת ומתפתלת וצורחת ולא יוצאת מהמצב הזה לפחות 15 - 20 דקות. חשבנו שמדובר ברעב או עייפות וניסינו להציע לה אוכל אך היא זרקה את הכל והמשיכה בהתנהגות מאוד קיצונית ולא אופיינית.
חשבתי שמדובר באירוע חד פעמי שעלול לחזור שנית אם נצא איתה לפארק או למקום בו היא יכולה ללכת ולהשתולל אך אתמול בערב זה שוב קרה בערב כשרציתי לרחוץ אותה (יש לציין שיש לה סדר יום קבוע היא רגילה כל יום לאכול ארוחת ערב, להתקלח וללכת לישון) היא שוב התפרצה באמבטיה לא נתנה לי לרחוץ אותה, צורחת נאבקת מנסה לטפס ולצאת מהאמבטיה ולאחר מכן לא כשהוצאתי אותה היה בלתי אפשרי להלביש אותה, היא כ"כ צרחה והשתוללה שנאלצנו שנינו אני ובעלי להלביש אותה יחד, מיד לאחר מכן השכבתי אותה במיטה היא שתתה בקבוק ונרדמה.
בשגרה הרגילה של היום יום היא מסרבת לגמרי להחליף חיתול, עלי למצוא משהו שיעסיק אותה ולתת לה ביד ע"מ להחליף לה חיתול.
האם לא מוקדם מדי להתפרצויות זעם בגיל כזה? איך להתמודד עם זה? האם להחזיק אותה בידיים למרות שהיא נאבקת עד שתרגע או לעזוב אותה? האם נכון לאמר שהתפרצויות ומצבי רוח קיצוניים מעידים על בעיה רגשית כל שהיא או קשב וריכוז?

שלום,
יש לי שני ילדים בת 6 ובן 3 ואני בהריון שלישי (תחילת שליש שני)
הילדים יודעים על ההריון והם ואוד מעורבים (מדברים, מתכננים ומלטפים את הבטן...)
לאחרונה עברתי מספר בדיקות שלא יצאו תקינות ואני עומדת בפני בדיקה מכרעת.
אני רוצה להתכונן שכן ברגע האמתאני לא בטוחה שיהיה לי זמן להתייעץ ולבדוק.
אם חלילה אגיע למב שבו יומלץ לי לבצעהפסקת הריון (חלילה, חלילה) כיצד עלי לנהוג עם ילדי?
האם לספר רק לאחר התהליך או לפניו ומה לומר להם???
תודה (ומי יתן ולא אצטרך להתמודד עם דילמה זו ושהכל יתברר כחלום בלהות, אמן!!!)

לביתי בת 3.4 יש קושי במתן צואה. כאשר מרגישה שיש לה יציאה מתכווצת וגורמת לצואה להיכנס שוב. יש לה יציאות אחת ליומיים שלושה, כאשר התהליך מצריך המון כניסות לשירותים, [לעיתים קרובות יותר מ-10 פעמים] שיחות ובכי.
ניסיתי להוסיף למטרנה שמן פראפין אך לשווא.
אודה לכם מאוד על עזרתכם בנושא. המצב גורם לקשיים רבים הן לה והן לנו.

שלום,
בני בן שנתיים וחצי ובזמן האחרון חלו שינויים רבים בהתנהגותו. הוא עצבני פעמים רבות, צובט אותי לפעמים ומכה (לעיתים רחוקות). ראוי לציין שבסך הכל הוא ילד מאוד שמח וחכם מאוד מתבטא בשפה עשירה מבין הרבה מאוד דברים וכו'.
אקדים ואומר שאני מודעת לכך שהוא בוחן גבולות ונעשה עצמאי יותר בגלל תהליך התפתחות נורמלי. בנוסף, גישתי מאז שהיה תינוק הייתה לאפשר לו עצמאות רבה וכמעט ולא לאסור עליו דברים (למעט סכנה כמובן). אבל הבעיה העיקרית היא כנראה וזו למעשה שאלתי, המתיחות שקיימת בביתנו בזמן האחרון. אני ובעלי כנראה על סף פרידה ויש מתיחות רבה מאוד בבית, אמנם אנו משתדלים לא לצעוק וכו' לפניו אך לפי דעתי הוא חש זאת היטב. האם המתיחות משפיעה עליו כל כך או שהדברים האחרים ועד כמה מתיחות בין הורים משפיעה על ילדים בגיל כזה?

שלום, ביתי בת 6, ולדעתי מערכת היחסים עם חברתה הכי טובה- הינה לא בריאה בכלל. היחסים ביניהן אינם שווים בכלל ואינם הדדיים. ביתי תמיד דואגת לה בכל דבר והחברה מנגד דואגת תמיד רק לצרכיה, מניפולטיבית ואינה משתפת אותה בדברים שלה אך תמיד יודעת לקחת מביתי... בקיצור- אינה מתייחסת יפה לביתי- וביתי תמיד נעלבת ממנה ונפגעת, ומתאכזבת מההתנהגות כלפיה. למשל, עכשיו בפורים- היא הכינה לחברתה משלוח מנות מושקע מכל הלב ומאוד התאכזבה כשהיא לא קיבלה בחזרה. הקשר הזה לא מוצא חן בעיני ושאלתי היא האם נכון לנתק אותו באופן סמוי- באמצעות תירוצים למיניהם\ התחמקות ממפגשים איתה, וליזום מפגשים אחרים עם בנות אחרות, או באופן גלוי- לומר לביתי שבעקבות ההתנהגות של החברה וכו'- לא נראה לי שהיא תמשיך בקשר איתה? בתודה רבה מראש על תשובתכם.

היי אני אמא לילד בן 5 חכם ונבון ולתאומים בני שנה וחצי .
הגדול שלנו קיבל אותם בצורה מדהימה אנחנו בכל אופן לא הרגשנו בשום רגשי קנאה
לאחרונה אנחנו לא מצליחים "להשתלט"על הגדול הוא הפף להיות ילד שעושה הכל בכוונה מבקשים ממנו פעם אחת להפסיק משהו אין מצב עד שלא נריב נצעק ולפעמים אפילו נחטיף מעט הוא יבכה ואז יבין.
אנחנו כל הזמן מבקשים ומדברים לאוו דווקא בסיטואציה של עצבים אלא כשהכל רגוע הוא מבין ואומר שהוא יפנים אבל כלום זה כל הזמן חוזר על עצמו
אנחנו מוצאים את עצמנו כל היום צועקים עליו וכעוסים ולא "נעים" לנו כי אנחנו מבינים שההתנהגות הזו לא תקינה במיוחד כשהתאומים נוספו אבל מה לעשות עם זה?

חרדות בגיל צעיר ילדתי בת 8 וחצי סובלת לתקופות מהתקפי חרדה,
אני בתקופה זו עובדת על שיטה שלמדתי על בשרי (עברתי התקפים בגיל 24 ועבר לי עם טיפול עם פסכולוג)
אני מנסה לעזור לילדה ברגע ההתקפה על ידי שיטה שאני עברתי, וזה היה ששלושה שבועות עבדנו על ההתקפות האלה , וזה חלף וכבר שבועיים היא הולכת לישון בלי בעיה,
השאלה היא אמרו לי שילדים שסובלים מהתקפים כל כך מוקדמים יכולים לפתח בעיות פסכולוגיות, האם זה נכון?

שלום רב,
אני אמא לילדה בת 9 וילד בן 2. ביתי לומדת בכיתה ג'. החל מכיתה ב' שמנו לב שילדה התחילה להביא הביתה דברים שלא שייכים לה: עתים ,אפרונות סרגלים. התשובה שקיבלנו לאחר ששאלנו אותה,שהבנות מהכיתה נתנו לה. הערנו לה על כך ואמרנו שאם היא צריכה משהו שתבקש מאבא או מאמא ולא מהחברות. אחרי פרק זמן היא הביא הביתה צעצוע שעלותו בסביבות 100 ש"ח , הסבר הראשון שלה היה שהיה תחרות בבית ספר והיא קיבלה את זה כפרס אך זה לא היה אמת. הגרסה שניה הייתה שאבא של החברה לכיתה נתן לה את זה,אין באפשרותי לאמת את דבר.
אתמול מצאתי בתיק שהיא נסעה איתו לטיול לפני חודש וחצי טלפון נייד ללא סים כארד.
איך אני אמורה להתנהג במקרא הנ"ל ואם יש לי סיבה להתחיל לדאוג?
בתודה מראש

שלום, מצטערת שההודעה ארוכה.
בני בן שלוש וחצי. הוא ילד נבון מאוד, סקרן, חייכן, חברותי מאוד. באופן כללי אין לי בעיות איתו בבית וגם לא בגן. הוא אהוב מאוד בגן, כריזמאטי ומתוק. השאלה שלי נוגעת לעניין הקשר שלו איתי.
אני חושבת שעד שביתי נולדה, היא בת שנה ושלושה חו היום, הוא היה מאוד קשור אלי, היה מעדף אותי על פני אביו בכל מצב. בסביבות גיל שנתיים עברנו לגור בחו"ל לרגל שליחות ולכן כתוצאה מהמעבר הוא נעשה קצת יותר חרדתי. כשהתינוקת נולדה השתדלנו להקדיש לו המון תשומת לב, בעלי בעיקר לקח קצת פיקוד בהתחלה כי הנקתי ולא יכולתי להתפנות כל הזמן.
באופן כללי בעלי חוזר מאוחר מהעבודה ולפעמים יוצא שהוא לא רואה את הילדים בערב או שרק משכיב לישון ולכן, הבן שלי מתגעגע אליו מאוד. בסופי שבוע הוא נצמד לאביו, מעדיף שהוא יקלח אותו, יהיה איתו בזמן הארוחה וכו' מנשק, מחבק ועוד. לפעמים יצא שהוא אמר לי לא רוצה אותך רוצה את אבא. ברמה כזו שנעלבתי ממנו. הבת שלי כל הזמן איתי, היא לא הולכת לגן ומאוד צמודה אלי למרות שהיא גם קופצת על אבא שלה.

העניין הוא שאני מרגישה שהבן שלי התרחק ממני, פחות קשר אלי. לפעמים הוא חוזר מהגן, ואני רוצה לחבק אותו ולנשק והוא לא מעוניין, במפגש הראשוני כן אבל אח"כ שוב פעם לא תמיד בד"כ לא. בהשכבה לישן בערב גם אם אביו לוקח אותו הוא אף פעם לא מוותר שאני אהיה לידו ואחבק ואנשק וכו' אבל עדייו זה קצת עצוב לי לפעמים שיש לי תחושה שהוא לא קרוב כמו פעם בייחוד כשאבא בסביבה.
לפני מספר ימים הלכתי לגן כי רציתי לדבר עם המורה, הוא ראה אותי, התלהב, חיבק ורצה לבוא איתי אך לא יכולתי לקחת אותו איתי, הסברתי לו וזהו, כיצאתי לרגע הוא בכה לרגע ואח"כ המשיך בעיסוקיו אח"כ חזרתי הייתי איתו קצת דיברתי איתו, חיבקתי ושוב הייתי צריכה לצאת. לא היו שום סצנות. זה נורמאלי? מצד אחד זה טוב שהוא מפתח את הקשר עם אביו ואני בטוחה שהוא מתגעגע אליו מאוד אך, אני חוששת שזה אולי נובע גם מכך שאני פחות פנויה. כשאני איתו אני עם שניהם. הוא מודע לכך שאני צריכה לטפל בקטנה ובעלי כשהוא מגיע גם מתחלק ביניהם אבל לאורך זמן כשהיא היתה קטנה יותר הוא הקדיש לו יותר זמן כי היה צריך זאת. חוץ מזה שאני יותר מחכנת בבית כי אני נמצאת יותר זמן איתם לכן לפעמים בעלי שואל איתו אם זה בסדר לעשות משהו או לא. והילד מרגיש זאת. למרות שגם בעלי סמכותי ומציב גבולות. אני יודעת למשל שהילד מרגיש ביטחון איתי לעשות דברים כגון פאזלים מסובכים ועוד כל מיני אתגרים, יותר מאשר עם אביו. כשאני משחקת איתו משחקים של בנים אז הוא יותר קרוב. אגב היחס בין האחים הוא טוב, הם משחקים יחד, רבים והכל ביחד לא משהו חריג.לפעמים נדמה לי שהקטנה מקנאה ממנו הרבה יותר מאשר הוא ממנה.

מה דעתך על העניין, האם זה עניין של גיל, האם נשמע לך סביר, מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את הרגשתי ואת הקשר?

תודה

רבתי אם אמא שלי מכיוון שהיא ראתה שהיו לי כמה נכשלים בתעודה , אני בת 14 והיא צעקה עליי ואמרה לי שאני לא יוצאת מהבית בכלל - אלא רק לבית ספר
עד שהנכשלים האלה יהפכו ל100 , היא לא נתנה לי לצאת אתמול למסיבת פורים ..
ואני פשוט לא יכולה לעשות כלום ... אסור לי לצאת -במפורש- מהבית ...
מה לעשות ?! ! ?
אני לא רוצה לערב רשויות ושטויות כאלה כי אני לא רוצה לגרום לבעיות נוספות .
תודה מראש, מיכל

שלום רב,
בני בן חמש אובחן לא מזמן כבעל רגישות סנסורית (הדבר מתבטא כמעט בכל החושים) הדבר מפריע גם מבחינה חברתית...כי לעיתהוא מכה חזק בחזרה (באופן לא כל כך פרופורציונלי). והוא גם מרגיש שמרביצים לו ולא חברים שלו.

לאחר הרקע אני רוצה לשאול על עניין שמטריד אותי:
הוא נוהג באלימות בעיקר כאשר יש חבר שהוא לא מכיר (לדוגמא בגן שעשועים) הוא קודם כל עויין, עושה פרצוף חמוץ, עלול להכות, ובדרך כלל לאחר מכן מתחבר והכל בסדר....

תופעה נוספת, הוא שונא בנות (להגדרתו), ולכן כל בת מעצבנת אותו, עלול להרביץ לה ללא סיבה נראית לעין.

אני מגיבה בכעס כאשר הוא פוגע במשהו, מבקשת שיתנצל, ושלא יחזור על כך.

השאלה שלי היא: האם להמשיך וללכת לגני שעשועים כדי לנסות לעבוד איתו ולשפר את העניין? או להמנע? כי התחושה שלי מאד לא נעימה כשהוא מכה....

אשמח לתגובה...

אני אמא לילד בן 6.5 בכתה א', מיום שהתחיל ללמוד התחילו הצרות,
השבוע אחרי ההפסקה במקום לחזור לכיתה לקח ילד אחר מהכיתה למקלט, התחיל להפשיט אותו לגעת בו בכל מיני מקומות. אני רוצה לציין שהילד לא נחשף לאינטרנט ולטלויזיה, אני אובדת עצות מה עליי לעשות?????
ביקשתי המלצה לפסיכולוג מיועצת בית הספר לפי חודש וטרם קיבלתי אותה. האם לפנות לפסיכולוג על דעת עצמי?? לא יודעת להתמודד עם המצב צריכה עצה בדחיפות!!!

רציתי לברר מה ההבדל בין פסיכולוג קליני לתרפיסט (לא במובן של תעודות). מתי לפנות לאחד ומתי לאחר. הופניתי ע"י חברת הביטוח שלנו לפסיכותרפיסט לגבי חרדות (במצב קיצוני אחרי התקף חרדה) של בן 5.