פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב יש לי 3 ילדים שני בנים ובת בגילאי 8 6 ו4 בהתאמה.שתי שאלות לי אלייך:1.בני בן הכמעט 6 מתחילת השנה מתעורר קבוע בלילה בערך פעממים שלוש וקורא לנו שנישאר עד שירדם בחזרה (יש לציין שגם לפני תחילת השנה הוא היה מתעורר לעיתים בלילה אך לא בתדירות כזאת וגם לא כל לילה גם אז היה מבקש שיהו לידו עד שירדם)הוא בגן חובה עד עכשיו היה בגן פרטי ניסיתי להבין ממנו אים עובר עליו משהו להבנתי קצת קשה לו המעבר אבל לא יותר מזה ובטב ובטח לא משהוא חמור חלילה.כשבעלי מתעורר אליו אז הוא נשכב לידו במיטה כשאני מתעוררת אליו אני מבררת איתו בקצרה אים הכל בסדר ושיחזור לישון ובבוקר אני קצת כועסת עליו שעכשיו אמא מאד עייפה ,מיותר לציין שהוא מעדיף שאבא שלו יקום אליו בלילה כי הוא לא כועס ובנוסף שוכב לידו במיטה,אבל אני אומרת לו שאבא עייף ולא יכול(למרות שלבעלי אין התנגדות לקום)יש לציין שמאז שאני קמה אליו התדירות פוחתת אבל עדיין כל לילה וזה קשה אני חייבת להדגיש שהילד מתנהג רגיל ולא נראה שעובר עליו משוא מלבד קושי קל אחרת לא הייתי כועסת (בקטנה)כיצד לנהוג?2.ביתי בת הכמעט 4 טיפה מלאה היא אוכלת ארוחת בוקר עים אחים שלה בסביבות 7(חביתה עים מלפפון אוכלת יפה)היא בגן פרטי שם היא אוכלת ב8וחצי בערך ארוחת בוקר כמות יפה אחר כך אוכלת שם ארוחת צהריים שוב פעם יפה בסביבות11 וחצי וכשמגיעה לבית רוצה לאכול ארוחת צהריים עים אחים שלה זה נראה לי קצת מוגזם אני אומרת לה אבל אכלת בגן והיא עונה שהיא רעבה אני לא יכולה לסרב לה מה לעשות?(הדיווח של הגננות מהימן אני אכן מאמינה שהיא אוכלת שם יפה)

בתי בת השנה וחמש החלה לפחד בצורה מאוד קיצונית משינה בלילה בחדרה. בעבר היא היתה נרדמת עם מוסיקה לבדה ומשם זה עבר לכך שהיא רוצה שנשב לידה ונשיר לה ואילו היום היא לא מוכנה שנעזוב לרגע את חדרה כשהיא הולכת לישון. זה מלווה בצרחות אימה וגם בהקאות יזומות שלה. לאחרונה אני ובעלי חולקים משמרות של שינה בחדרה מתוך כוונה להשיב לה את תחושת הביטחון. יש לציין שמעולם לא ישנה לילה שלם בלי להתעורר ורוב הלילות היא מתעוררת כ-4-5 פעמים. (זאת גם הסיבה שהחלטנו לישון בחדרה). ההתעוררויות הליליות אמנם פחתו מאז שאנחנו ישנים איתה אבל הבכי והאימה שמלווים את ההרדמות שלה רק מחריפים. זה מגיע למצב שברגע שהיא במיטתה היא לא מפסיקה עד שמישהו נמצא לידה. אנחנו די מוטרדים מהתנהגותה הקיצונית. מה כדאי לעשות??  

שלום.יש לי בן מקסים בן 4 ,ילד חכם וילד טוב. לפני חודש נולדה לנו בת מקסימה.
להפתעתנו הוא קיבל אותה מצוין,אומר שהוא אוהב אותה ועוזר לי המון.

הוא נכנס לגן רשות ואין לו חברים, החלטנו שאנחנו נזמין חבר אחד שהוא היחיד שמשחק איתו, והיום אחה"צ הוא הגיע וזה היה פשוט סיוט של שעה וחצי.
הם שיחקו בהתחלה במשחק שבד"כ הוא טוב בו ,ברגע שהחבר שיחק הוא לא הצליח והתחיל לבכות,אז אמרתי להם שישחקו במשחק אחר והוא גם לא הסתדר איתו ושוב פעם התחיל לבכות והסברתי לו שזה לא יפה להתנהג ככה ליד חבר וזה לא עזר.

אחרי שהחבר שהחבר הלך כעסתי עליו ואמרתי לו שהחבר בא לשחק איתו והוא התנהג ממש לא יפה וככה לא יהיו לו חברים ואף אחד לא ישחק איתו.

אנחנו ממש פוחדים מההתנהגות הזו וזה לא קשור לזה שהחבר שיחק במשחקים שלו גם בגן הוא לא משתלב ולא משחק עם חברים,הוא לא יוזם ולא מצטרף לאף אחד ובגלל זה לא רוצה ללכת בבוקר לגן ובוכה כל בוקר.

אנחנו ממש פוחדים שהוא ישאר בלי חברים .

מה עושים ואיך עוזרים לו לשנות את ההתנהגות הזו?איך לעזור לו שיצור חברים?

יש לציין שזה לא קשור לשינוי של הולדת אחותו, כי גם שנה שעברה היו את הבעיות הללו בגן הקודם.

תודה רבה מראש....

שלום,

אני נתקלת בזמן האחרון יותר ויותר עם בתי בת ה- 3 בתוקפנות
היא לא מוכנה לקבל את המילה לא.. ומה לעשות אי אפשר כל הזמן לרצות אותה.
התסכול שלה מתבטא בצרחות דחיפות יריקות ואפילו לצערי במכות.

היא בת אמצעית אחותה הגדולה בת 5 והקטנה בת 3 חודשים
בהתחלה חשבתי שזה קשור אולי ללידה אבל את אחותה הקטנה היא מקבלת בפנים יפות אז ירדתי מהסיפור הזה אבל מאז שהתחיל שנ"ל היא מאוד "אוהבת" אותה.
מנדנדת את התיקונת חזק מחבקת חזק אבל לא מרביצה או נושכת חלילה.

אני לא יודעת איך להתמודד איתה ניסיתי לא להתייחס .. להסביר ,לכאוס,
עונשים זמן איכות, אבל אני לא מצליחה לגשת אליה ולהבין למה היא מתנהגת ככה.

דוגמה : כל אמא שרואה שהילדה שלה נופלת היא רצה אליה ורוצה לחבק או לנשק אותה
אם אני עושה את זה היא פשוט צורחת עליי ולא מוכנה שאני אתקרב.
עוד דוגמה:
היא אוהבת לישון על הריצפה אז אחרי שהיא נרדמת אני מרימה אותה למיטה, קרה כמה פעמים שבעקבות זה היא מתעוררת ופשוט מתחילה לצרוח עד כדי כך שהשכנים כבר בקשו שקט.

מהמצב הזה אני כבר מתוסכלת ובגלל זה אני עכשיו מנסה כל הזמן לרצות אותה העיקר שהיא לא תצרח תצעק תדחוף וכו'

עזרה???

שלום!
הילדה שלי התחילה עכשיו שנה חדשה בגן , זו השנה השנייה בגן הזה. יש תופעה מוזרה....
כשאני באה לקחת אותה מהגן היא לא באה לקראתי בהתלהבות כמו שנה שעברה, משום מה היא רואה אותי, מחייכת וממשיכה לשחק. בהתחלה אמרתי שזה בסדר שהיא עצמאית... אבל אני רוצה לוודא שזה באמת ככה ולא שיש משהו.... אני מתחילה ממש להיעלב מזה... :))
שאלתי את הגננות אין ילד עם אותה התנהגות- למה זה קורה לה? יש סיבה לחשוש?
תודה

הבן שלי בן 3 וחמישה חודשים שהוא ילד תקשורתי במיוחד ונבון (לא רק בעיני ה"אובייקטיביות"), בזמן האחרון סיגל לעצמו דפוס שבו בזמנים מסויימים הוא מפסיק לדבר-נאלם דום. זה קורה בד"כ כשעייף וכשמבקש משהו ולא נענה. (למשל הבוקר כשאמר אני לא רוצה ללכת לגן וכשראה שלא יילך לו כמובן, הפסיק לדבר).מצב זה זה נמשך בין מס דקות לשעה ולעיתים מעט יותר .במצב זה הוא מוביל אותנו ביד להראות מה רוצה או מוציא צלילים לא ברורים בכוונה. אנחנו מתעלמים מכך ומשתדלים לא להיענות לו לבקשותיו עד שלא מדבר באופן ברור כפי שהוא יודע היטב.
עקב תגובתנו, נראה לי מוזר שממשיך עם זה כיוון שלא נראה לי שיש לו רווח מזה. מצד אחד נראה לי לגיטימי שהוא נכס למצב של שקט כשכועס או מתוסכל, מצד שני קצת מדאיג אותי כשהוא נאלם דום. מה דעתך? יש משהו שאנו יכולים לעשות כדי לא להעצים את התופעה?

שלום רב,
בתי בת ה- 9 חודשים עדיין יונקת. עד לפני כשבועיים הייתה נרדמת עם מוצץ על הידיים לאחר שאכלה 100 מ"ל דייסה (היא לא היתה מוכנה לאכול יותר, לא משנה כמה ניסיתי ל"הרעיב" אותה עד לאותה ארוחת ערב).
יש לה טקס שינה קבוע: מקלחת, נשיקות, בקבוק, קצת ציצי, מוצץ וזהו.
ההתעורריות בלילה אצלה הן מרובות ומעייפות מאוד עד שנכנעתי והתחלתי להכניס אותה איתי למיטה בתקווה וזה יעזור להרגעה שלה. בסוף אני מוצאת את עצמי כל הלילה עם הציצי חשוף והיא כל איזה חצי שעה יונקת. ברור שאני לא ישנה ככה בכלל, ועוד קמה בבוקר לעבודה מאוד תובענית.
עכשיו המצב עוד יותר הסתבך. לפני כשבועיים, עם כל החגים באמצע ולפני כן חופשת הקיץ של המטפלת, דברים השתבשו, והיא הפסיקה לקחת בקבוק לחלוטין.אין יותר דייסה והיא רוצה רק הנקה.
מדובר בתינוקת עם 6 שיניים שואכלת מזונות מוצקים במהלך היום (פירות, מרק, פסטה, ביסקוויטים ומעדנים) אבל בערב היא מסרבת לארוחת ערב "דייסה" (לא שהייתה אכלנית גם קודם לכן) ודורשת רק הנקה. עם סיום ההנקה היא לוקחת את המוצץ שלה שמה בפה ונרדמת. אני בד"כ מניחה אותה במיטה לפני ההירדמות הסופית כדי שתדע שהיא ישנה במיטה שלה ושם היא צריכה לישון. אבל אחרי שחצי שעה היא מתעוררת שוב לעוד הנקה, וכך מתחיל כל הלילה, כשהיא בסך הכל די רדומה.
בגלל שהיא לא אוכלת טוב בלילה אני בטוחה שהיא קמה עוד בלילה כדי להשלים את האוכל. אינני חושבת שהנקה כבר משביעה אותה ולכן אני חושבת שהגיע הזמן לגמול אותה מהנקה. אני מרגישה שההנקה כאן היא רגשית והרבה פחות מזינה אותה (היא גם לא עולה במשקל כבר קרוב לחודשיים) והייתי רוצה לעשות זאתת תוך הקניית הרגלי שינה טובים (הילדה פשוט לא ישנה טוב בלילות, עייפה מאוד במהלך היום וניכר ממנה "היפרקטיביות" וחוסר שקט במהלך היום).
אשמח לקבל עצה איך לעשות כן ולמה לצפות בדרך כדי לא לחזור על טעויות.

תודה

בני בן 3 שנים, מזה כבר חודשיים מתעקש ללבוש רק חולצות מקופתרות (בעיקר צבע תכלת!) כל הזמן בגן , בבית... , הוא לא מוכן ללבוש חולצות רגילות. אפילו בלילה הוא רוצה לשון עם חולצה מקופתרת ואם הוא קם באמצע הליליה ומוצא את עצמו עם פ'יגמה הוא בוכה בכה מר והיסטירי עד שאני מלבישה אותו חולצה מקופתרת הוא נרגע.
ואם החולצה לא בצבע תכלת הוא לא מסכים.
הבכי שלו מראה עד כמה הוא מקושר לסוג חולצות אלו.
אני מיואשת לא יודעת איך להתנהג, האם להכריח אותו ללבוש דברים אחרים, או להשאיר אותו כך ... איך אני צריכה להתנהג?

שלום ובוקר טוב,
אנחנו זוג בני 30 ו- 28 הורים לנסיכה בת 2.2 וקטנציק בן חודש.
הילדה הגדולה היא מאוד בוגרת ומפותחת - מדברת שוטף , מבינה הכל , גמולה לגמרי מחיתול ביום ובלילה ,ומאוד נבונה.
כמו כל הורה גם לנו היה חשש גדול מאיך האחות הגדולה תקבל את אחיה החדש.
ולשמחתנו היא מקבלת אותו בשמחה, מלטפת דואגת, עוזרת ומאוד מתעניינת.
הילדה נמצאת בגן מגיל צעיר והיא מאוד חברותית ותמיד אהבה ורצתה ללכת לגן.
אלא שבשבועיים האחרונים - עם כל החגים באמצע - הילדה כמה בבוקר ולא רוצה ללכת לגן , היא בוכה עוד בבית , בדרך ובגן הפרידה היא כמעט בלתי אפשרית- היא בוכה בטירוף ולא מוכנה להפרד. בלית ברירה אני עוזב אותה בבכי.
לאחר מספר דקות היא נרגעת אבל לדברי הצוות במשך כל היום היא מחפשת את אמא ואבא, ולעיתים נתקפת שוב בבכי.
כשמגיעים הורים לאסוף את ילדיהם היא פשוט עוזבת הכל ומחכה לנו ליד הדלת/חלון.
שום דבר לא מצליח לגרום לה לשנות התנהגות זו - לא שיחות ולא הבטחות.
בבית היא מדהימה !!! ,לא בוכה , מבינה ומתנהגת כמו גדולה אמיתית !
נשמח מאוד לקבל תגובות והמלצות מה ואיך לעשות כדי לעזור לה ולנו , כי באמת באמת קשה לה... וגם לנו
תודה

שלום רב,
בננו בן השלוש נגמל מחיתולים לפני חודש. עם הפיפי אין שום בעיה, ואף ישן בלי טיטול בלילה וקם יבש.
הבעיה היא הקקי. הוא אינו מוכן בשום אופן לשבת על סיר או אסלה (קנינו לו מקטין אסלה נוח) ועושה קקי בתחתונים.
האם זה עניין של זמן או שיש צורך לעשות משהו כעת, ואם כן אז מה לעשות?

שלום.יש לי בת 4 ילדים והגדולה היא בת 10 מחר אבל היא מתנהגת כמו ילדה בגיל 3 וזה מפחיד אותי ודפקה במקומות ציבוריות לא יודעת למה היא עושה את זה כי אין לה ביעה קשב וריכוז עשיתי לה בדיקה וגם בכיתה היא יכולה לצרוח עם מישו מציק לה ולא משנה מתי ואיפה היא יכולה פשוט לתקוף ולצרוח ולא מקשיבה למורה .עם משו מציק לה היא באותו יום לא רגועה כול יום באצבים שנה שעברה לקחתי אותה לפסיכולוגית אבל לא עזר לה.תודה.

שלום. אני אמא ל4 ילדים שתי בנות ושני בנים קנים בת שלי בגיל 9 ולפני כשנתיים וחצי היא יתחילו להיתעורר בלילות ולהגעד שמשעמם לה ו היא לא יכולה להירדם והיתה נירדמת רק עו טלויזיה עם לא היתי מדליקה לה היא היתה בוכה חזק ומעירה את כול הבית . אבל עכשו היא יתחילה לעשות דברים אחרים גם היא לא זוכרת למחורת מה היא עשתה בלילה .היא קמה ומתוך שינה הולכת אבל עם עניים פתוחות ניכנסת למקלחת ורוצה להיתקלח ומורידה בגדים וכשאני מדברת איתה אומרת לה משו אז היא מפסיקה.אני לא יודעת מה עובר עליה כי אחר כך היא גם לא מרוכזת בשיעורים למי לפנות ולבדוק אותה.תודה מראש.

הבן שלי הוא בן 10. הוא מוגדר כילד עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות.
לבן שלי אין חברים בכיתה. יש לו חבר אחד בשכונה, שאתו הוא משחק ומוצא שפה משותפת.
לבן שלי יש דמיון שהוא חריג לגילו - כך מציינת המורה.
בהפסקות בבית הספר הוא נמצא עם עצמו לבד, ומשחק את משחקי הדמיון שלו.
המורה אומרת שהוא חולמני.
כאשר הוא עונה על שאלה הוא מאוד הסוציאטיבי.
הוא נמנע מלכתוב בכיתה ויש לו גם דיסלקציה.

האם אני צריכה לערוך בדיקה כלשהי.
אשמח לתשובות.

שלום רב,
בנ בני בן ה- 6 אובחן ע"י מרפה בעיסוק, כילד עם קשיים בויסות חושי.
הוצעה לנו דיאטה סנסורית, ולצערנו הדבר לא הועיל.
בני נכנס בספטמבר האחרון לתוך מערכת הבית ספרית. על פניו נראה כי בביה"ס הכל בסדר- מדובר בילד מאוד נבון ,אך הכל משתנה בקיצוניות כאשר מגיע הביתה עד כדי סיוט.
אנו מתוסכלים, קשה לנו לראות את בנינו במצבים הנ"ל. אנו רוצים לעזור/לטפל ולא יודעים איך ולמפי לפנות. אנו מתלבטים האם עלינו לפנות לפסיכולוג ילדים? או למרפה בעיסוק אחר?
אשמח לשמוע את חוות דעתכם. כמו כן, האם ידוע לכם על פסיכולוג ילדים שמתמחה בתחום ויסות חושי?

תודה רבה.
איה

שלום רב
בתי בת השנתיים ילדה טובה חכמה . הקושי הוא במפגשים חברתיים :
היא מעדיפה לשחק לבד ולא עם חבר\ה , אם מבקש לתת לה יד או חיבוק או נשיקה היא נמנעת בתוקף . שאלתי את הגננת , מה המצב בגן , לצערי היא ענתה שהמצב דומה . בכל אופן , אם היא כן מעוניינת במשחק משותף ,זה יהיה רק איתי\בעלי . יש לציין כי אנחנו בכל זאת נפגשות עם ילדים בגיל הזה (חברות שלי עם ילדים , אמהות מהגן) ב'שעות של אחה"צ כדי כן לפתח את הצד החברותי שלה .רוב הזמן במפגש היא מעדיפה להיותקרובה אליי או אפילו על הידיים. איך אני יכולה לעזור לה לאהוב חברה , לא להתבודד, להינות ממשחק משותף? מבחינה התפתחותית היא מדברת משפטים שלמים , מזהה צבעים וצורות ונהנית להשתתף החוגים, מאוד אוהבת חיות.