פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום נעה,
ללא הכרות יותר מעמיקה איתכם, קשה לומר בוודאות ממה זה נובע. אם ההתנהגות נמשכת, והיא מדאיגה ומפריעה אולי כדאי לפנות לייעוץ יותר מעמיק כדי לברר, באמת האם זה בגלל שקרה משהו (לא בטוח שזה נכון, אך זו אפשרות) או מסיבה אחרת.

שלום דנה,
את יכולה לעיין בעמודת "שאלות נפוצות" לגבי פחדים אצל ילדים. את יכולה גם לנסות לשוחח איתה על כך שהיא בכיתה א ופתאום נהייתה ילדה גדולה, ושזה אולי מפחיד אותה להיות פתאום כל כך גדולה, כי נראה לה בטעות שגדולה זה מתחבר עם להיות לבד. אבל זה לא כל כך נכון, אתם עדיין איתה, ואתם תקדישו לה זמן ביחד ולחוד, ומותר לה לחזור להיות קטנה לפעמים, להיות תינוקת של אמא, וכו'.
תנסו הקדיש לה זמן באמת שבו הדגש הוא לא על הכנת שיעורים ולהיות גדולה, אלא להיות הילדה הקטנה של אמא ואבא שהיא הייתה קודם, ואולי הייתה לה פרידה חדה מדי ממהמעמד הזה, שהוא יקר לה ונעים לה, ולא חייבים לקחת לה אותו בבת אחת.

שלום שיר,
אפשר גם וגם. כלומר לתת חיזוקים להתנהגות חיובית והתעמות מהתנהגות לא רצויה. אם היא יושבת יפה - לחזק אותה, ואם היא לא רוצה פשוט לא להתייחס. לא הייתי נכנסת למאבקים ולא עושה מזה עניין. אם המטרה היא באמת למשוך תשומת לב היא תבין לבד שדווקא כשהיא אוכלת עם כולם היא מקבלת התייחסות ולא כשהיא עושה ההיפך.

שלום שגית,
נשמע שהילד סובל אכן מהתנהגות אובססיבית וזה בדרך כלל נובע מחרדה. אני ממליצה לכם לפנות איתו לטיפול שמשלב הדרכת הורים.

שלום מיכל,
אני מודה שקצת צורם לי הכינוי "ילדה מניפולטיבית". הבת שלך נמצאת במצוקה אדירה. אני ממליצה לך לפנות איתה לטיפול שמשלב הדרכת הורים. כלומר מטפל שעובד עם ילדים, שיראה אתכם ההורים ואותה, ובהתאם להתרשמות יחליט האם לעבוד רק איתכם או איתה וגם לפגוש אתכם במקביל. אין ספק שיש פה צורך בהדרכת הורים, אבל אני לא מספיק מכירה אתכם כדי לדעת אם צריך גם לעבוד עם הילדה או שעבודה איתכם תספיק.

שלום נועה
בידקי האם מישהו (את או מבוגר משמעותי אחר) חושש מנוכחותם של גברים בקרבת הילדה. גם אם לא נאמר לילדה כלום היא קיבלה מסר כזה. אפשרות זו נראית לי יותר סבירה מהתעלעלות אשר הייתה באה לידי ביטוי גם בדרכים נוספות.
אולי אפילו גננת או אחות של חברה או סבתא או אבא. מישהו העביר מסר לא מודע לילדה.
חישבי על זה. זו לא האפשרות היחידה אך זה בהחלט כיוון הגיוני.

שלום ניקיטה,
שאלת שאלה גדולה מאוד, ואני לא חושבת שיש מקום בפורום לפרט לך את כל ההשלכות. אני מציעה שתתייעצי עם אימהות גרושות מה עובר עליהן, וכן עם אימהות שהרו מתרומת זרע, את יכולה לפנות לאתר הל"ב שמרכז אימהות ואבות חד הוריים מכל הסוגים ולנסות לשמוע איך החוויות האלה נראות מבפנים, לפני שאת מחליטה.

שלום ורד,
אני חושבת שהגננת צודקת. אני מניחה, אני לא יודעת, אבל נראה לכם הבנה לא נכונה את מונח "בוגר". את טוענת שהילד הוערך כבן 7.5 כשהיה בן 5 - ובכן אני מניחה שהכוונה הייתה לאינטילגנציה, לא לבגרות. בגרות ריגשית זה דבר לגמרי אחר, ואצל ילדים רבים יש פעם בין ההתפתחות השיכלית לריגשית. אני בהחלט ממליצה לכם על טיפול והדרכת הורים.

שלום יפית,
קודם כל את אכן פוגעת בה במה שאת עושה. הצורך החברתי הוא לא פחות חשוב מהלימודי, ואין צורך להרוס משהו אחד שכן עובד כי משהו אחר לא עובד.
דבר שני היא רק התחילה כיתה א' ואתם מייד מתקיפים אותה, אולי כדאי לברר קודם אם יש קושי? אולי היא לא רואה מהלוח? אולי היא לא מספיקה? אולי היא לא מבינה? אולי יש לקות למידה? אולי קשה לה להסתגל למסגרת? אולי אפשר לברר עם המורה מדוע מהחברת ריקה ואיםך המורה יכולה לאתר בכיתה בזמן אמת מה קורה שהילדה לא כותבת? אולי אם זה לא עוזר כדיא ללכת ליועצת ולהתעייץ? יש המון מה לעושת לפני לשוחצים על הילדה, תנסו לעושת את זה קודם, ואחר כך נראה. ותנו לה להיפגד עם חברות, אין לזה קשר לשיעורים. אם אתם רוצים תמנעו טלוויזיה, לא את זה.

תודה על התשובה. אבל כשניסיתי לברר איתה אם יש איזה בעיה, או קושי מסויים לא קיבלתי תשובה. גם המורה לא ראתה משהו מדאיג. היא אמרה שהיא תעדכן אותי אם יהיה משהו שיצריך טיפול. גם עם הילדה אני לא מצליחה לברר אם יש קושי, היא לא ממש עונה לי לשאלות וזה היה מגיל קטן. איך אני מגיעה אליה? איך אני מצליחה לברר איתה אם יש בעיה? כל הסובבים אותי אומרים שרק אני רואה שמשהו לא בסדר, שאני נלחצת סתם, שהיא עושה לי דווקא, שהיא מקנאה מאחיה הקטן (בן 2).
תודה רבה, יפית

שלום יפית,
משוה לא ברור לי. אם המורה לא רואה משהו מדאיג אז למה את כן? אם את מתרשמת שהילדה לא כותבת כלום בכיתה והמחברת שלה ריקה - מה יש למורה להגיד על זה? זה לא נכון? זה לא מדאיג? אין כאן בעיה? משהו בנתונים חסר לי.
אם אכן היא מקנאה באחיה הקטן, צריך להתייחס לזה. יכול להיות שאת צריכה להקדיש לה זמן איכות לבד, שלא קשור לנזיפות ולשיעורים, ואם היא עושה לך דווקא הייתי בודקת באמת למה. אכן נשמע לי מהתאור שלך שייתכן שאת קצת קשה איתה, ויכול מאוד להיות שהיא פגועה מזה וכדאי לנסות לתקן את זה. זה יותר חשוב משיעורי בית.
יכול להיות שכדאי לך לפנות להדרכת הורים כדי לברר יותר לעומק מה קורה לך בקשר עם הבת שלך וממה זה נובע.

שלום שרון,
אני מתרשמת הילדה שלך יותר מדי טובה. היא מאוד לא מרגישה נוח להיות תוקפנית או לבטא תסכול, ולכן כשקשה לה היא מוציאה את התוקפנות כלפי עצמה. זה דבר שיכול לנבוע גם מהציפיות שלכם ממנה כילדה בכורה כל כך מדהימה וקשה לכם אולי לקבל תכונות אחרות שלה. למשל אתם משוכנעים שהיא קיבלה את אחיותיה בצורה מדהימה ואין בכלל מקום לקושי שלה. ואין דבר כזה שאין לה קושי עם זה, היא פשוט לא מרגישה איתכם מספיק בנוח להראות את זה כי היא כנראה מבינה שזה לא יתקבל. ואתם כנראה נותנים המון חיזוקים להתנהגויות הבוגרות והמדהימות שלה, וכשהיא עושה משהו לא מוצלח היא כנראה ממש מפסידה מזה ביחס.
תבדקו עם עצמכם אם אתם יכולים לשנות את זה, קצת להוריד ציפיות ממנה, לקבל התנהגויות לא נעימות ממנה לפעמים, ולתת הכרה לגיטמציה לקשיים שלה גם כשלא הכל מדהים.

שלום לך,
קודם כל צריך לאבחן ולהבין ממה נובעת הבעיה החברתית, האם מביישנות? האם מחוסר ביטחון? האם ילדים מתרחקים ממנה כי היא משתלטת? האם יש לה קושי לתקשר עם ילדים או למצוא איתם עניין משותף? תנסי לצפות בה כשאתם יורדות למטה ויש ילדים, או בהזדמנויות אחרות, למשל באירוע משפחתי שיש בו ילדים כדי להבין טוב יותר מה קורה. אם את לא מצליחה, ייתכן וכדאי לפנות לייועץ מסודר כדי להבין טוב יותר את הבעיה. לצערי אני לא יכולה להציע פיתרון לפני שהסיבה לבעיה מתבהרת.

עקרונית לדעתי הרוב נובע מחוסר בטחון, היא קצת סגורה ולוקח לה זמן להשתחרר - גם כשמדובר בחברות שהיא מכירה מזמן. חוסר הבטחון הזה והביישנות נראים [גם לי מהצד] כמו קצת התנשאות לגבי ילדים אחרים - וברור שאף ילד לא ממש אוהב את זה. אני מוצאת עצמי מעירה לה הרבה פעמים כשבאות אליה חברות על ההתנהגות שלה. הבעיה היא שזה מאד מפריע לה המצב והיא מאד עצובה ומסתגרת אם יש אחה"צ שאין לה חברה ללכת אליה - אנחנו גרים ביישוב ולא בעיר ואין את המושג של לרדת למטה, וגני המשחקים הם כבר לא לגיל שלה. באזור שאנחנו גרים בו דווקא אין הרבה בנות מהכיתה שלה אבל יש מכיתות א ו - ג' [צריך להבין שכולם גדלו באותם גנים ובחפיפה מחלק מהזמן] אבל היא מתרחקת ולא יוצאת החוצה לשחק איתם, וילדים מהכיתה צריכים לתאם כי הם גרים קצת יותר רחוק.

שלום לך,
אם הבעיה היא חוסר ביטחון, ההערות שאת מעירה לה לא עוזרות ואפילו מזיקות. היא צריכה שיעלו לה את ביטחון ולא שיורידו לה אותו. נסי עכשיו למשך תקופה להניח לעניין החברתי כמשימה ולהתרכז כמשימה בהעלאת הביטחון- לחזק ולעודד אותה על היכולות שלה, על מה היא כן עושה בסדר, שימו לב אם אין במקרה משהו קצת ביקותי מדי במשפחה שלכם שמסרס אותה וגורם לה לחשוש שיבקרו אותה גם בחברה ולכן היא נמנעת.

תודה שוב - אני כהורה לא אמורה להעיר לה על התנהגות שלה שפוגעת בילדים אחרים? הרי התנהגות כזו היא שמבודדת אותה. איך מחזקים לה את הבטחון אם היא מודדת עצמה לפי זה שלא הזמינו אותה או שלא התקשרו אליה כשהיא היתה חולה?

שלום לך,
את לא בהכרח אמרוה להעיר לה, אם ההערה היא לא בהתאם לקושי שמתעורר. אם את יודעת שהיא לא באמת מתנשאת אלא חסרת ביטחון, להעיר לה על כך שההתנהגות שלה נראית מתנשאת - זה לא עוזר. כי היא לא באמת מתנשאת ולא נתת לה בכך כלי להתגבר על חוסר הביטחון. לכן צריך קודם כל לחזק לה את ביטחון ואז בלאו הכי לא תהיה התנהגות חסרת ביטחון שנראית כמתנשאת. כשיש בעיה של חוסר ביטחון, ההערות רק מורידות את הביטחון ומחמירות את הבעיה במקום לעזור.
הכוונה שלך הייתה טובה, ואכן מילאת את תפקידך כהורה, רק צריך לשנות קצת את הביצוע.

ניסיתי באמת קצת לרדת מהעניין החברתי ושבוע שעבר היא יזמה בעצמה הזמנה לחברה, ואח"כ הצטרפה אליהן חברה נוספת. הם שיחקו קצת ביחד ואז שתי החברות רצו לשחק בגומי והיא התעקשה שלא. מהצד הבנתי שהיא לא כל כך יודעת את המשחק וניסיתי לשתף אותה בכך שהבנות ילמדו אותי איך משחקים - אחרי שתי דקות היא התחילה לצעוק שהורסים לה את הגומי ואף אחד לא משחק. אתמול ביקרה אצלה חברה נוספת [בהזמנתי - דרך האימא] - הפעם היא רצתה לשחק בווי - החברה שלה לא הכירה את המשחק, לימדנו אותה - ואז הילדה התחילה שוב לבכות ולצעוק - כי נדמה היה לה שהחברה שלה משחקת יותר ממנה, אחרי כמה דקות של בכי היא הלכה לחדר נסגרה ולא רצתה לצאת במשך חצי שעה. היא גם לא רצתה להצטרף לארוחת הערב שאכלנו כולנו. רק בסיום ארוחת הערב היא יצאה מהחדר ושיחקה ביחד עם החברה שלה [שעדיין היתה אצלנו עם אמא שלה ואחותה] - ניסיתי לדבר איתה אחרי ולהסביר לה שהיא לא מכבדת את החברות שלה כשהיא מתנהגת ככה, אבל זה רק הביא להתחפרות נוספת שלה. היא גם לא הוזמנה ליום הולדת של אחת הבנות בכיתה שעושה מסיבה קטנה אצלה בבית ולקחה את זה מאד קשה. אני חושבת שיש לה בעיה התנהגותית ואין לי את הכלים לפתור את זה.

שלום לך,
תקשיבי, כשאת ירדת מעניין החברתי פתאום היא התחילה להזמין חברות, ואז את שוב מתערבת ויכול להיות שזה מקלקל. תני לה לשחק עם החברות שלה לבד ועיסקי בעניינים שלך. זה נורא לא נעים לילדים שמתערבים להם באמצע, היא לא ביקשה את עזרתך, אז למה התערבת? ילידם לפעמים רבים כשהם ביחד זה לא מעיד על בעיה חברתית. לדעתי חשוב מאוד שתמשיכי לרדת מהעניין כמו שהתחלת לעשות וזה עבד.

סליחה על הבוטות אבל נראה לי קצת פשטני - זה לא שכשאני הפסקתי להתערב פתאום הכל הסתדר. קודם כל, ההזמנה הגיעה לא כתוצאה מיוזמה שלה נטו אלא בצירוף מקרים, ואותה חברה מייד קראה לחברה נוספת שגרה קרוב אלינו אבל לא בקשר עם הבת שלי - נוצר מצב שבו שתי חברות נמצאות אצלנו רוצות לשחק משחק מסויים - והיא לא רוצה - ואז מבחינתן אם היא לא רוצה לשחק אז הם יעברו לבית אחר - בלעדיה - וימשיכו במשחק. אני מאד מנסה לא להתערב ולא להפריע לה, אבל כשדברים מתקרבים ל"פיצוץ" אני חושבת שכן צריך להתערב. איך אני מסבירה לה שצריך לכבד את החברות שלה - בפרט כשהן אורחות שלה? לדעתי זה הבסיס, כי אם היא תבין את זה ותנהג כך, אז גם היחס כלפיה ישתנה.

שלום לך,
זכותך לא להסכים, ואכן יש פשטנות מסויימת בייעוץ בפורום, אין מה לעשות אלה חלק מהמגבלות של קוצר היריעה כאן. אני מניחה שהסברת לה כבר הרבה פעמים, ואני מניחה גם שהיא לא קשת הבנה, כלומר שה לא עניין של סוג ההסבר בהכרח או ההסבר עצמו אלא משהו יותר מורכב שקשור בדינמיקה שמסביב.
אם את מרגישה שהמדיום הזה פשטני מדי, וכמו שציינת קודם אין לך כלים כרגע - אני מניחה שאת צודקת ואולי זה הזמן לחפש הדרכת הורים מסודרת כדי לבדוק יותר לעומק ולא בצורה פשטנית.

למיטב ידיעתי אם האילמות קיימת לפרק זמן קצר מחצי שנה, אם מופיעה השתפרות במשך הזמן, או אם הילד מדבר במצבים חברתיים, גם אם בקול חלוש או במלים בודדות, הטיפול אינו הכרחי. אולם אם הילד אינו מדבר כלל לפרק זמן של חצי שנה ומעלה, חשוב למצוא עבורו טיפול הולם.
כיוון שמשוחחת עם ילדים בגן (כולם חברים חדשים), וכיוון שהגן החל רק לפני חודש וחצי ברוטו, נטו הרבה פחות (רק עכשיו נכנסים לשגרה), אני אמתין עם חשיפה לאבחונים, ויעקוב אחר מצבה.
כשפניתי לפורום ביקשתי עצה, כיצד אני יכולה לעזור לה, לא פסיכולוגים...
תודה,
שיר.

שלום שיר,
כן נראה לי שכדאי להתחיל לעושת משהו בעניין. אם זה גן עירייה, אז אמור/ה להיות פסיכולוג/ית לגן, כדאי להתחיל בלהתייעץ איתו/ה.

אני לא רואה כיצד ניתן להתיעץ עם פסיכולוגית הגן, כשהגננות לא מייחסות לזה חשיבות ומאמינות שהזמן יעשה את שלו. אם תוכלי להרחיב את עמדתך, אולי אצליח להעביר את המסר.
תודה שיר.

שלום שיר,
אני לא יודעת אם אצליח להרחיב את עמדתי מספיק כדי לעזור לך, אבל לי נשמע שילדה שלא מדברת בגן יש סיכוי שהיא מפתחת מה שנקרא אילמות סלקטיבית. לדעתי כדאי לבדוק את זה ליתר ביטחון. בכל אופן, אני לא כל כך בטוחה שאת זקוקה לגננות כדי לפנות לפסיכולוגית, אני מניחה שמותר לך לפנות לשירות הפסיכולוגי בעירייה ולבקש פגישה עם הפסיכולוגית האחראית על הגן.

שלום אורלי,
בסך הכל נשמע שההסתגלות עוברת די בסדר, חכי עוד שבוע עד עשרה ימים, אם ממש לא משתפר אז אולי תשקלי מה לעשות. בכי בפרידה הוא לא הקריטריון לאבחן חוסר הסתגלות - אלא אם במאת קשה לה כל היום. אם בהמשך היא בוכה רק בפרידה ואחר כך משתלבת ומרוצה - זה סימן בדרך כלל שהקליטה עברה בסדר והקושי בפרידה קשור לקשר ביניכן.

שלום
עבר כבר חודש מאז שהכנסנו את ביתנו לגן.
הבנתי מהגנננת והסייעות שכבר זמן מה (כיותר משבועיים) שהיא התחילה להפתח ולתקשר עם מספר ילדים בגן ומאוד פעילה במפגשים, שרה , צוחקת מחייכת.
גם כשאני לוקחת אותה לגן ובחזור היא מאוד מחויכת ושרה בדרך ואני רואה שטוב לה שם.
אך מצד שני היא כבר יותר משבוע מתעוררת המון בבכי במהלך הלילה , מאוד קשה לה לחזור לישון כך שלשום היא הייתה ערה כל הלילה עם בעלי והיא רצתה שיחבק אותה כל הזמן בידיים וסירבה לישון.
היא גם חזרה לישון איתנו בלילות במיטה (בצהריים ישנה במיטתה ודורשת זאת).
אני ובעלי תחקרנו את הגננת והסייעות אם קרה משהו בגן אך לדבריהם שום דבר מיוחד .
אנו די עובדי עצות.
אורלי

שלום אורלי,
השינוי שקורה כרגע בבית יכול לנבוע מכך שעוברים עליה תהליכים, ביניהם ההסתגלות לגן, אבל לא בהכרח זה חייב להיות קשור לגן.
הרצון לישון איתכם במיטה דווקא בלילה, שאז שניכם ישנים שם, וכן ההצימדות לבעלך מעלה השערה שהחרדות שעולות כרגע הן אופייניות לגיל ולתחילת השלב האדיפלי, שבו הילדה מבינה שיש לה תחרות מסויימת איתך על אבא, וזה מעורר חרדה אצלה. חשוב מאוד שתציבו גבולות ברורים ולא תאפשרו שינה משותפת איתכם, וכן שתמשיכו ללוות אותה בצורה סבלנית ולא לחוצה במעברים ההתפחותיים הטבעיים שלה.
נסו להתמודד עם הפחדים בדרכים אחרות, למשל לברר איתה ממה היא מפחדת בלילה אם ניתן, למשל הקראת סיפורים לפני השינה המיועדים לילדים ומספרים על התגברות על פחדים ועל פחדי לילה, למשל לצייד אותה בבובה שתישן איתה ותשמור עליה, למשל להשאיר אור קטן דולק במסדרון וכו'.

ראשית, תודה על המענה המהיר.
בעלי מגיע מאוחר בלילה וגם שהוא מגיע בזמן שהיא לקראת שינה אז היא בכל זאת מעדיפה להצמד אלי ושאני ירדים אותה.
רק בסופי שבוע שהיא רואה שהוא בבית היא נצמדת אליו מאוד.
ומצד שני היא אומנם מדברת אבל עוד לא יודעת לספר לנו מה קרה? מה מפחיד אותה?
היא פשוט בוכה ואומרת "נומי נומי" (שהיא רוצה להירדם אבל פשוט לא צליחה).

ניסנו להשאיר או דולק אך היא לא מעוניינת אבל היא מאוד אוהבת להרדם עם המוביל של אחותה התינוקת אך בשלב מסוים הוא פשוט נכבה.

היא מאוד רגישה ותמיד הייתה מאוד פעילה בלילה מילולית כשקרה משהו באותו היום.
בקיצור אנו די עייפים!

שלום אורלי,
עדיין אני חושבת שמאוד חשוב שלא תאפשרו את השינה המשותפת, עשו טקס השכבה, אם היא מבינה - הקריאו לה סיפור, תנסו לתת לה בובה לישון איתה, והגיבו בסמכותיות ובהחלטיות גם אם יהיו כמה לילות של בכי. זה יהיה קשה בהתחלה אבל אחר כך יהיה הרבה יותר קל.

שלום לחסוי,
כדאי לפנות להדרכת הורים שמשלבת טיפול זוגי כדי לבדוק את המקורות של אי ההסכמה, מה היא משרתת, ולמצוא דרכים לתאם עמדות בכל זאת או להחליט על תחומים שבהם מקבלים את דעתו של השני.
מומלץ לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד ילדים ונותן הדרכת הורים או למטפל זוגי.

האם את יכולה להמליץ לי על משהוא באזור נס ציונה ?

שלום לך,
אני לא מכירה אישית באזור נס ציונה, אבל את יכולה לבדוק בתחנה לייעוץ נישואין וטיפול משפחתי של העירייה, בדרך כלל יש כזה דבר, או באתר של האגודה לטיפול משפחתי, יש שם רשימות מטפלים מוסמכים לפי איזורים.

שלום לך,
קודם כל צריך להגיד בצורה נחרצת ותקיפה מאוד שזה אסור, וגם להרחיק אותו פיזית אם יש צורך. בנוסף כדאי ללמד אותו דרכים אחרות להתקרב לילדים, לחלוק משחקים, לשחק ביחד וכו'.