פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן 3, כששואלים אותו עם מי ירצה להתחתן כשיגדל הוא ענה פעם בשם של חבר (בן) שלו מהגן הקודם ועכשיו הוא עונה שהוא ירצה להתחתן עם אבא שלו. מכל החברות שלי שמעתי שהבן שלהן רוצה להתחתן עם אמא....

כמו כן יש לו חבר מהגן שהם מתחבקים הרבה (גם משחקים בכל מיני שטויות, אבל גם מתחבקים ומתלטפים וצוחקים)


האם זה מצביע על נטיות מיניות עתידיות או שזה עוד מוקדם?

בני בן 4 נכנס השנה לגן חדש כל תחילת השנה עברה בצורה טובה וחלקה עכשיו אחרי סוכות הכנסתי אותו לגן כשכל יום הוא עושה פיפי בתחתונים (בני גמול כמעט שנה)אתמול בערב שאלתי אותו אם הוא רוצא שנחזיר לו את הטיטול הכמובן שהוא ענה לי לא .
בבוקר הוא שוב עשה בתחתונים וכששאלתי אותו אם הוא עשה פיפי בתחתונים אז הוא שיקר לי הוא אמר שנישפך לו מיים.כשהוצאתי אותו מהצהרון היום הוא עשה כמה פעמים פיפי ופעם אחת קקי בתחתונים .

אני לא מאמינה שחזרתי אחורה,אני כועסת מאוד ולא יודעת מה לעשות ????
וחוץ מיזה אך להתיחס לשקר שלו.

לכ' סמדר ריינר שלום. יש לי שאלה על יום ההורים. מה כדי לשאול בגן ביום ההורים על הילד? הבגישה יהיה כל ההורה בנפרד מול כל הצוות מקצועי. תודה

שלום.
אני הייתי בטיפול אצל יוליה לבעיות שינה עם הבת שלי לפני שנה בערך .
כבר הודאתי לה על עזרתה ואמרתי שהטיפול היה ארוך, אך עזר (הילדה לא נרדמה בכוחות עצמה).
כיום הילדה בת 3 , הלכה לגן והתחילה שוב עם אותם בעיות. לא רוצה להכנס למיטה (אחרי כל הטקס), רוצה אותי או את אבא בלילה, מבקשת שנשב לידה, שנכין לה דייסה בלילה שהיא כבר לא שותה אותה בערך שנה באמצע הלילה.
השאלה היא כזאת: האם בגיל 3, כשהילדה מבינה כבר הכל ודורשת ממני תשובות באמצע הלילה או כשהיא במיטה לפני השינה, הטיפול הוא אותו טיפול? כלומר להשכיב ולא לדבר כשהיא מתחילה "לבלבל את המוח" וליזום איתי שיחה או ריב בערב? או כדאי לענות לה בכל פעם שאני נכנסת אליה כשהיא בוכה?כמובן נכנעת לשבת איתה או לתת דייסה...
האם תוכלו להסביר בקצרה?

שלום. בני בן 6, עלה לכיתה א'. ילד חכם, אינטליגנטי,ומגיל קטן אמוציונאלי מאוד.
מאז שעלה לכיתה א' הילד מתנהג בצורה בלתי נסבלת: מקלל, מתחצף להורים, ומנסה לשבור גבולות כל הזמן.
אני מנסה להציב גבולות די ברורים ולא מוותרת על דברים (לדןגמא: טקס שינה - הוא מבקש 4 או 5 משחקים עם ההורים לפני השינה). אני מסכימה ל-2 משחקים שזה לדעתי גם מוגזם כל יום. אפשר גם לוותר אם ההורים עייפים, לא?
אבל הבעיה המהותית היא חילוקי דעות עם בעלי. הוא כן מוותר לו כל מה הוא מבקש, העיקר שיהיה שקט.
כך הוא נוהג גם בדברים אחרים: קונה לו צעצועים כשהוא מבקש בלי לחשוב פעמיים, כשהוא מתחצף ואני צועקת, בסוף אני יוצאת "הרעה" בגלל שצעקתי על ילד ולא הערתי לו בשקט.כל זה קורה ליד הילד והוא כמובן "רוכב" על זה. לאחר המהומה - אבא מסביר לילד שהוא צריך להתנצל בפני אמא על חוצפתו, אבל הילד קיבל מה שביקש כבר מאבא.
אני מבינה שהבעיה העיקרית היא שלי עם בעלי, אבל איך אני מסבירה לילד בן 6 שלא מתחצפים להורים ולא תמיד אפשר לקבל "מה בא לך". ועוד דוגמא נוספת קטנה:
הילד מבקש לפתוח מתנה שקנינו ליום הולדתו של חבר. אני לא הסכמתי והסברתי שאם יהיה ילד טוב, אוכל לקנות לו מתנה כזאת ליום הולדת. הוא בכה שעה וצעק שהוא לא מוכן, הואחייב לפתוח אותה עכשיו כי זה מאוד יפה. אני הייתי מאוד רגועה ולבסוף הענשתי אותו בכך שהושבתי אותו בחדר למשך 6 דקות. כמובן שזה לקח כמעט חצי שעה, עם כל היציאות למינהם מהחדר וצרחות.
אני מאוד מיואשת כי אני מרגישה לבד בכל הסיפור הזה. הבן יכול להתחצף מול אנשים אחרים וזה מאוד מביך.
האם בגיל 6 נותנים עונשים לילד (חוץ מכמובן לפתור בעיה עם בעלי)?
מה לעשות?
אודה לכם על תשובתכם בהקדם.

שלום, אני אמא לילדה בת 3 שנים וחודשיים, מאז גיל 11 חודשים היא נמצאת במסגרת. ורק בתחילת שנת הלימודים הנוכחית עברה לגן טרום חובה...
בתחילת השלב החדש אנו כהורים צעירים הבנו שזו מסגרת שונה ממסגרת המשפחתון הפרטי ושזה הולך להיות יותר רציני עם הרבה גבולות ויותר בעניין לימודי מאשר ליטוף ואהבה.
מאז תחילת הגן והילדה הולכת בכיף, מנשקת אותי ואומרת ביי אבל מזה מספר ימים היא יוצאת מהגן עם מצב רוח רע ובמקום לקבל אותי בכיף היא מתחילה לקרוא לי במילים לא נעימות... מגיעים הביתה או אצל הסבתא ומתחילה להתפרץ ולזרוק חפצים מה שלא היה אי פעם, מתחילה לקלל, למרוח את עצמה על הרצפה ולקרוא לכל מי שסביבה במילים ממש לא יפות, אני מתאפקת כמה שאני יכולה עד כדי כך שזה נעשה לבלתי נסבל, מנסה להרגיע אותה בשקט, ללא תועלת. ואת האמת שגם אני מתחילה לאבד את הסבלנות, צעקתי עליה ביומיים האחרונים ואפילו הענשתי אותה....
אני לא יודעת איפה טעיתי ומה לעשות, אני לא רוצה לאבד את הסבלנות שיש לי, אני נהנית מאוד לגדל אותה, אנו משפחה צעירה שכלכך נהנים לגדל את ילדתנו ואני אישית מפחדת שהשינוי שלה ישפיע עליה ועלינו לרעה.
אני צריכה את הייעוץ שלכם דחוף ותודה מראש.

שלום

אני אמא לילד חכם במיוחד בן שנתיים ועשרה חודשים . בזמן האחרון אני מרגישה שהוא מוציא אותי מדעתי . הוא דורש ממני לצייר לו דברים ולגזור אותם הוא זקוק לתשומת לב אינסופית הוא קורא אם אני יוצאת מהחדר והולך אחרי בבית הוא נודניק בקיצור אני מאד סבלנית אבל בזמן האחרון אין לי כח כבר לענות על אלפי שאלות בדקה לשמוע כל פעם שאני מדברת בטלפון צרחות אני לא נהנית להיות איתו . בבקשה אולי אני עושה משהו לא בסדר עצתך???

תודה

ראיתי יחד עם ביתי בת ה-9 סרט ובאחת הסצינות השחקנית אמרה כי היא בתולה אז הבת שלי שאלה מה זה אומר איכשהו הצלחתי להתחמק מהשאלה אך נראה לי כי היא הרגישה שאני רק מנסה להתחמק
שאלתי היא מה הייתי אמורה לענות לה ואיך בכלל מדברים על הנושאים האלה עם הילדה....

שלום לך הפסיכולוגית.ביתי לומדת בכיתה ט. כימעט בת 15 .האים גם בגיל זה אני צריכה לידאוג לכך שתכין את כל שיעורי הבית וגם ליבדוק -או להשאיר אותה עים השיעורים ללא הערות מיצידי? האים אני צריכה לימנוע ממנה לעשות דברים אחרים כמו ליהיות במחשב או ליצפות בטלויזיה -אים היא לא סיימה את השיעורים? האים אני צריכה לעמוד על כך שקודם כל הכנת השיעורים ואחר כך עיסוקים אחרים? בבקשה תשובה תודה ויום טוב

שלום רב,

בני בן ה-4 ו-5 חודשים הוא ילד ביישן, שלוקח לו זמן להתרגל לשינויים ולזרים.
יש לו גמישות יתר ברצועות הגפיים, ולכן מאוד חשוב לנו לחזק אותו ולעודד אותו להשתתף בחוג התעמלות.
זאת השנה ה-3 שהוא משתתף באותו החוג, כאשר רב המפעילים של החוג מוכרים לו.
בשנתיים החולפות ההורים היו משתתפים בחוג, ומלווים את הילד בפעילות.
השנה הפעילות היא ללא הורים, ההורים מחכים בחוץ.
התחלנו את החוג בספטמבר, והילד לא מוכן להתעמל. אנחנו כרגע עדיין נכנסים איתו לשיעורים. כל הילדים מתעמלים באופן עצמאי, כאשר נמצאים בתוך האולם רק כ-2 הורים והיתר בחוץ.
עד היום ניסינו לשכנע אותו, ואם הוא היה מוכן לבצע את הפעילויות אז זה היה רק באזור שקרוב אלינו ממש, במרחק של עד כ-3 מטר מאיתנו. או שהוא היה מוכן להתעמל כשאנחנו מלווים אותו בכל צעד. אבל לא ויתרנו לו על שום שיעור.
היום, לאחר שסירב לשתף פעולה, הוצאתי אותו החוצה לאחר כדקה ונכנסתי חזרה כשהבטיח להשתתף. נכנסנו והוא לא שיתף פעולה אז יצאנו לאחר כרגע ולקחתי אותו הביתה . הוא לא קיבל את הממתק שבד"כ הוא מקבל לאחר החוג, וכן אמרתי לו שאני כועסת ואני לא מוכנה להיות חברה שלו היום ולשחק איתו. מאותו הרגע התייחסתי אליו רק כאשר היה ממש צורך. הגענו הביתה והוא ניסה להתחבר איתי, אבל אמרתי לו שהיום אנחנו לא משחקים. הוא טען שמשעמם לו והסברתי לו שוב שאם היה משתף פעולה בחוג היה מקבל ממתק, והיה לנו כיף ביחד, ואם בפעם הבאה הוא ישתתף הוא רק ירוויח.
כך זה התנהל עד שהלך לישון.

באיזו דרך כדאי לנהוג במצב זה?
אני ממש מתוסכלת ולא יודעת אם פעלתי נכון.
מה דעתכן ?

אני מתנצלת על אורך ההודעה. תודה על הסבלנות ...

שלום,
ביתי בת 5 וחצי מתחברת תמיד לילדה אחת ומביעה עניין מועט יחסית בילדים אחרים.
הדבר חזר על עצמו בגנים השונים שבהם היתה. כמו כן היא נמשכת לילדות דומיננטיות וחזקות ומגיעה תמיד למקום לא טוב שבו היא תלויה בחברה ובמידה והן רבות קשה לה מאוד. נראה לי גם שהחברויות אינן שוויוניות והיא הצד החלש במערכת היחסים.
המצב הנוכחי חמור יותר מבעבר, החברה הנוכחית שלה מצד אחד רכושנית וקנאית (במידה והיא רואה אותה משחקת עם ילדות אחרות היא באה ולוקחת אותה משם) מצד שני מפנה לה "כתף קרה" פתאום לא מדברת איתה ולא מוכנה לשחק איתה וביתי לא מפסיקה "לרדוף" אחריה ולנסות להרשים אותה. גרוע מזה- כאשר היא לא מעוניינת לשחק איתה בגן היא פונה לילדות אחרות ואומרת להן שלא ישחקו איתה גם הן.
אני רוצה גם לציין שכאשר אותה חברה לא היתה בגן במשך שבוע ביתי ממש"פרחה"
שיחקה עם הרבה ילדות אחרות והיתה מאושרת, אבל מאז שחזרה היא נראית ממש במצוקה מהמצב שנוצר.
דיברתי עם הגננת וניסיתי לדבר גם איתה- להסביר לה שזו התנהגות לא חברית ואם החברה מתנהגת אליה ככה שלא תנסה בכח אלא תתפוס מרחק ותנסה לשחק עם חברות אחרות. בחופש גם הפגשתי אותה עם חברים אחרים וזה עזר מאוד,אבל עם החזרה לגן המצוקה חזרה. מה לעשות? איך אני יכולה להסביר לה ולעזור לה.
אני ממש עובדת עצות, מפני שלא נראה לי שמה שאני אומרת עוזר.

שלום
אני אמא ל-3 בנות בגילאי 7 ,3.5 ,ואחת "טריה" בת חודש.
עברנו לישוב חדש לפני 3 חודשים,ובתי בת ה-7 עברה מכתה א' בבי"ס אחד לכתה ב' בבי"ס חדש.
בתחילת שנה"ל נולדה גם אחות חדשה,ושגרת החיים בבית השתנתה גם היא.
בת ה-7 חווה קושי במעבר לבי"ס חדש והמורה מדווחת שהיא "לא שם" בשעורים.אנו מנסים ביחד לעזור לה ולקדם אותה בתחום הלימודי כדי שלא יווצר פער (בשנה שעברה היתה תלמידה טובה ולא היו בעיות מיוחדות).
בתחום החברתי - עדיין לא נקלטה בחברת הילדים,ומספרת על דחייה מצד "מלכת הכיתה" אשר מסרבת לשתף אותה במשחקים קבוצתיים.בתי מספרת שיושבת לבד בהפסקות.בד"כ היא ילדה חברותית מאד,ומבלה את רוב שעות אחה"צ עם חברות .
כואב לי ומדאיג אותי לדעת שבתי בודדה בביה"ס,וחשבתי להתערב -רק אינני בטוחה אם כדאי,או שבכך אני משדרת לה מסר של הגנת יתר שמחבל בעצמאותה.ואם להתערב - עם מי לדבר קודם? עם הילדה שדוחה אותה? עם הורי הילדה? עם מחנכת הכיתה? ובאיזו גישה ניתן לנקוט על מנת לא ליצור "אנטי" מצד הילדים כלפי בתי?
ואלי פשוט לתת לזמן לעשות את שלו ולקוות שתמצא את דרכה החברתית בעצמה?
אנא עצתכן המהירה,
תודה

שלום, אני נמצאת לראשונה בפורום ונהנתי לקרוא ולהשכיל מתשובותייך.
בתי נעם, עוד חודש בת 6 ועלתה לכיתה א'. עד כה לצערי התנסתה במסגרות גן לא מוצלחות בכלל- שרק החריפו בעייה רגשית חברתי ובתקשורת הבין אישית שלה עם הסביבה. מדובר בילדה מקסימה, חברותית- עם רצון ליצירת קשרים- אך עם קושי רב בתקשורת הבין אישית בקשרים הבאה לידי ביטוי בסגירות, מופנמות וחוסר יכולת לקבל ולהכיל מגע וגילויי חיבה- פיזיים או מילוליים. כל מפגש עימה גם עם משפחה קרובה ואוהבת (סבא וסבתא) כרוך במחסומים רבים מצידה, בריחה, המרחות על הרצפה וחוסר יכולת לומר שלום "נורמלי" שלא לדבר על חיבוק או נשיקה. קודם כל, הייתי שמחה לדעת היכן הכי נכון לטפל בבעיה זו. שנית, לשמחתי נכנסה השנה לכיתה א' בבית ספר מדהים עם אווירה, גישה ויחס חם ונפלא מצד הצוות החינוכי ונעם ממש פורחת. זה ממש מדהים לראות את השינוי שחל בה יום יום- היא פשוט נפתחת לאט לאט, נהייתה שמחה יותר, מדברת יותר, מתקשרת יותר, בטחונה העצמי עלה- נס של ממש. הבעיה הנוכחית עליה רציתי ייעוץ דחוף הוא בהתמודדות מול סיטואציות חברתיות שונות. כאמא, אני חושבת שנכון לתת לילד לפתור את הבעיות עם החברים לבד אך יחד עם זאת מאמינה שיש מקומות בהם עליי כן להתערב לצורך חינוך והכוונה. אינני יודעת אם אני צודקת, אך אתן דוגמא- לביתי חברה טובה שמתגוררת בבניין שלנו ולומדת איתה בכיתה. מדובר בילדה פיקחית וסליחה- אך אגואיסטית ומניפולטיבית מאוד. נעם כל הזמן דואגת לה, נותנת לה, עושה בשבילה ובתמורה לא מקבלת דבר, גם אם נעם מבקשת חזרה!. נעם נותנת לה גם דברים בעלי ערך כספי משמעותי- ומפריע לי שאמא של הילדה לא רואה לנכון להתערב. אני כאמא- לא הייתי מוכנה לקבל דברים כאלו- ואני נאלצת לעמוד בסיטואציה לא נעימה בה אינני יודעת כיצד נכון להגיב. מצד אחד- כן להעצים את ההתנהגות החברית החיובית של נעם,וגם מדובר בדברים ששייכים לה והיא זו שאמורה להחליט מה לעשות עימם, מצד שני- אינני רוצה ש"ידרכו" עליה וינצלו אותה- אני רוצה ללמד אותה שעליה כביכול ל"חנך" את חברותיה להתנהג אליה כראוי ובדרך המגיעה לה. בלי קשר, ישנם דברים שמפריע לי שהיא נותנת כי הם יקרים ו\או שימושיים (משחקים, תחפושות וכו')- יש לה גם אחות קטנה שזקוקה להם. החברה כל הזמן לוקחת אך מסרבת לתת דבר- אפילו כשנעם אצלה בבית היא לוקחת ממתק אחד ולא מוכנה לתת גם לנעם, ושוב, האמא לא מתערבת- מה שמאוד מכעיס אותי- אני לא הייתי מוכנה לכך שנעם תיקח דבר מאכל בלי לשתף את החברה שלה!- ואם יש אחד אז אף אחת לא תקבל או שהיא תחלוק אותו. החברה תמיד דואגת שנעם תביא לבית הספר משחקים, והיום נעם נתנה לה עמודי מדבקות שלמים- מהאוסף שלה וכשביקשה מהחברה היא סירבה לתת לה. אמרתי לנעם שהיא לא צריכה לוותר ושעליה לעמוד על שלה ולא לקבל התנהגות כזאת לא חברית כי כך חברות לא מתנהגות אלא הן דואגות אחת לשניה ומשתפות אחת את השניה - האם אני טועה? אודה לעזרתך הדחופה, שמרית

שלום
בני בן השנתיים (תאום), אינו מוכן שאניח אותו במיטתו בזמן ההשכבה (מה שבעבר לא היה בעייתי). כתגובה להשכבתו במיטה הוא פורץ בבכי חזק ובסדרת שיעולים יזומה הנגמרת בהקאה לאחריה מעין הלם ובכי היסטרי. הוא בוכה לאורך שטיפתו באמבט ועד שנשכב אחר כך על מזרן הפעילות בזמן שאני מחליפה את המצעים. בהמשך הוא נרדם על המשטח ואני מעבירה אותו למיטתו. האפיזודה חזרה על עצמה כ-4 פעמים סך הכל לא בימים רצופים רק באלו שהונח בהם במיטה לעומת אלו שהונח במיטה ונותרתי לעמוד לידו וללטפו במשך כרבע שעה. ברצוני לציין שההשכבה מבוצעת לאחר טקס הכנה לשינה ארוך ורגוע הכולל שתיית בקבוק, קריאת סיפור ושירת שיר ערש לאחר כיבוי האורות.
אשמח לעצה טובה
תודה עינת