פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי- צהריים טובים
אני אמא לילד בן שנה וחודשיים. עד גיל שנה הוא היה בבית יחד עם בת של חברה, מטפלת פרטית וצפיה ישירה שלי כאמא ע"י מצלמות אינטרנט בבית מהעבודה. הילד התפתח בצורה נפלאה, הוא התחיל ללכת בדיוק ביום הולדתו שנה והוא אפילו מדבר מס' מילים.
ב01.09.10 הוא נכנס למעון פרטי אשר בקבוצתו שנעה בגילאי חצי שנה עד שנה וחצי יש 6 ילדים ושתי מטפלות שעל פניו עושות רושם ממש טוב.
ההסתגלות שלו נראת לי יפה, בהתחלה הוא בכה ועכשיו לסירוגין יש ימים שהוא אומר לי " ביי אמא" והולך לשחק עם המטפלת ויש ימים שהוא בוכה אבל ממש מעט.
כמו כן ישנם גם ימים שכשאני באה לאסוף אותו הוא ממש דוחק בי כבר ללכת מהמעון לבית ויש ימים שהוא מביע רצון שאשאר איתו לשחק שם מעט לפני שהולכים.
ולאחר פתיח כה ארוך אנסה להגיע לעיקר...
מזה מספר ימים שאורי מביע המון כעס, הוא צועק המון ומשטתח על הרצפה תוך כדי לפעמים. הוא ממש מנסה שאני יצדיע לכל בקשה שלו ואם לו הוא יוצא מדעתו.
אני מנסה להבין האם זה טבעי? האם זה בסדר? מה עושים עם זה? אולי לא טוב לו במעון ואני טועה?
איך אני יכולה למצא לכך תשובות????
אודה לכן מאוד אם תתנו לי קצה חוט לדעת

שלום, בני בן ה-3.5 הינו ילד שמח ומקסים.ניתן לתארו כעדין אך כאשר הוא נמצא בכל סביבה שהיא מוכרת לו ובטוחה לו עם אנשים שהוא מכיר(כמו בבית או בבית סבא וסבתא וכו') הוא משתולל ומשחק כרגיל. ברגע שהוא נמצא בכל סיטואציה שקשורה לאנשים שהוא איננו מכיר, הוא נכנס ללחץ נוראי, משתתק לחלוטין ומסתגר לגמרי מגיע לסף בכי.התגובה היא הן למבוגרים והן לילדים כאחד.לדוגמא: אם נפגוש ברחוב או בבניין שכן או מכר ויפנו אליו בשאלה, הוא מייד ישתתק ויתעלם לחלוטין ממי שפנה אליו ויהיה על סף בכי.דוגמא נוספת: היינו ביום הולדת של ילד מהגן בה נכחו ילדים אחרים מהגן והוא לא היה מסוגל לגשת או לדבר עם אף אחד מהם.בגן הוא גם מאוד ביישן ושקט אך משחק בלי בעיה עם הילדים.אני חוששת שהלחץ וההסתגרות הזו תפריע לו בשנים באות וגם כמבוגר בסיטואציות חברתיות חדשות.האם זה נורמלי או דורש התייעצות/טיפול כלשהו. תודה רבה

בוקר טוב,
כפי שציינתי ביתי בת חמש וחצי, לכל מקום שאנו מגיעים קשה לה ההסתגלות לדוגמא שנה שעברה הלכה לחוג ריקוד ולמזלה(או שלא) המדריכה הסכימה שלאורך כל השנה אשב בכיתה בזמן החוג, השנה אנחנו הולכות למקום אחר ומעבר לכך שאני כבר ממש לא חושבת שיש סיבה שאשב איתה, המדריכה לא מוכנה שישבו הורים בשיעור ולכן אתמול זה הגיעה למצב שהיא ויתרה לחלוטין על החוג, כשהגענו הביתה היא היתה מאוד עצובה ובקשה הזדמנות נוספת. אבל זו רק דוגמא זה קורה בכל מקום שיש אנשים חדשים וזרים(והיא אוטוטו בכיתה א'... מה יקרה שם) היא תמיד רוצה את הנוכחות שלי , היא נצמדת אלי וחוששת ואין לנו מושג ממה, הגננת אומרת שזה אויפ כי בגן היא נהדרת(גם שם היה קשה בשנה הראשונה אבל ברגע שהיא מרגישה במקום בבית הכל נהדר) איך מחזקים אותה ומלמדים אותה להתמודד עם החשש?

שלום שמי ענבל והבן הבכור שלי בן 7 בכיתה ב'. אתמול בלילה חזרתי מהעבודה מאוחר וראיתי את המבדק שהיה בחשבון בו הוא קיבל 81. כל כך כעסתי אני לא יודעת אם כעסתי על בית הספר שממהר לתת ציונים ולמתג את הילד, א על עצמי שאולי לא ישבתי איתו וסמכתי עליו מספיק, כי כל יום אני נמצאת איתו אחרי שעות בית הספר, או על הבן שלי עצמו שיכול להוציא יותר, וניחש תשובות, הוא על המורה שמפספסת את הבן המקסים והטוב שלי ולא עשתה בירור מה קרה?

בבוקר פתאום שאלתי אותו על המבחן וכשהוא עשה פרצוף התפרצתי , רציתי להראות לו שהוא יודע את התשובות לכן הבאתי את המבחן ושאלתי אותו על תרגילים והוא סתם זרק תשובה, כעסתי ואחר כך הוא גם סיפר שילד אחד מהכיתה ראה את הציון , סיפר לכיתה, וצחקו עליו, ואז בכלל נשברתי הוא לא הבין למה אני כועסת עליו, אבל לא יכולתי להגיד שאני כועסת במקום לבדוק. היום יש לי שיחה עם המורה, אבל מה אני עושה כדי לתקן את המצב עם בני? אני לא רוצה שהוא יחשוב שהוא לא חכם, ושיפחד מהמבחנים והלימודים כי זה מה שקרה לי בתור ילדה.
עזרה דחופה בבקשה

בתי בת 6 ילדה די ביישנית במצבים מסויימים אבל אין לה בעיה של התאקלמות.
אני מאוד רוצה שתלך לחוג לא משנה איזה מה שתבחר אני רוצה שחייה יהיו מאשירים חוץ מבית, חברות, טלווזיה אתן יודעות הדברים הרגילים במהלך היום.
היא לא רוצה אני מרגישה עליה וגם אם היא מתחילה חוג בשלב מסויים היא לא תרצה ללכת ואני ירגיש עליה שזו מעמסה בשבילה היא תעדיף לראות טלווזיה למשל ולצערי אני לא.
מה עושים: מכריחים?מציבים תנאים כמו תלכי לחוג אקנה לך את הצעצוע שבקשת?
אני יודעת שאתם המומחים לא ממליצים לדחוק ולהכריח אבל מה עם כל אותם סיפורים של אנשים שיכולים להעיד שהוריהם דחקו בהם אפילו שגם הם שהיו קטנים לא התחשק ולא רצו והיום שהם גדולים הם שמחים שהוריהם כן לחצו עליהם ומודים להם על זה ששלחו אותם לחוג.
אשמח עם תיעצו לי ותפרטו ותעשו לי קצת סדר בנושא חוגים אצל ילדים.
אגב אני מקנא באותם הורים שילדהם כן הולכים לחוגים , מעשירים את עצמם, יש להם תחביבים וכו, הבת שלי כאלו לא נתפסת לכלום רק לדברים הרגילים (טלווזיה וכו) הייתי רוצה לראות ילדה קצת יותר תוססת , יוזמת עושה דברים מעניינים וכו.

הי

בני בן ה 4 ו 4 חודשים החל בתהליך הגמילה לפני כשנה וחצי. עם זאת, היום, אחרי שנה וחצי אנחנו עדיין נמצאים בסיטואציה, בה אחת לשבוע - בגן בלבד, הוא עושה קקי במכנסיים. בבית, אצל חברים, אצל סבא וסבתא וגם בנופשים הוא תמיד מבקש והולך לעשות.

אבל בגן לא.

מאחר שהנושא היה יותר אינטנסיבי, הלכנו להתייעץ עם ד"ר קושניר שהמליץ לנו (ובצדק) להמתין לכך שהוא יתגבר על הנושא. ואכן הוא התגבר - חוץ מאשר בגן.

כשניסיתי להבין ממנו למה בעצם, הבנתי שהוא מתקשה לנגב לבד ולא עוזרים בגן. לימדתי אותו בבית, אבל עדיין זה לא עוזר (גם יכול להיות שזו לא הסיבה האמיתית). אחת לשבוע, כשהוא צריך ללכת לשירותים בגן, הוא עושה במכנסיים....

אשמח לעזרתכם בנושא, כי הגענו למצב שהוא ממש מרגיש לא נוח, הוא לא אומר לאף אחד גם כשהוא עושה במכנסיים - כי הוא מתבייש (במילותיו שלו...)

תודה

שלום
בני בן 11 חודשים נכנס לגן כאשר הוא מאוד נקשר לאחראית הגן וכשהצטרפה הגננת הסייעות וילדים נוספים הוא אינו מוכן לידיים אחרות מלבד האחראית (כבר כמעט חודשיים) בשיחתי עם הגננת שקטרגה את הילד כפרוייקט (!) במטרה למצוא פתרון חשתי שהישועה לא תבוא משם והילד שלי הוא זה שיסבול
אני לא מאמינה בגישה של לתת לילד לבכות שעות עד שישבר.(ילדי לא בוכה סתם והואמאוד פיקח) אני הצלחתי להקנות הרגלי שינה ואכול טובים בבית ללא מאבקי כוחות ולא רוצה שיהיה המצב הזה בגן יש איזו עצה בנושא? טיפים להקניית בטחון מאנשים חדשים/אחרים? הייתי רוצה לעזור לו להתמודד הרי באיזשהו שלב האחראית צריכה להתפנות לילדים אחרים והילד שלי צריך לבטוח באחרים...

שלום לכולם
יש לי בעיה רצינית עם הבת שלי ,בת כמעט שמונה
מזה כמה חודשים החלה להאנח ולקחת נשימות עמוקות ,בבדיקת רופא אמר שהיא נמצאת במתח
עשינו איתה ברור ובאמת היא אומרת שהיא מפחדת מהמורה(לציין שהיא תלמידה ממושמעת מאוד וממלאת את כל הוראות המורה אין לה בעיות משמעת או בעיות בלימודים)
היום היה לי מיקרה קיצוני איתה:היא שכחה את האוכל שלא בבית ,נסעתי לבית הספר להביא לה אותו בכיתה ראיתי שהיא ממש במתח וכששאלתי אותה מה קרה היא אמרה לי שהיא שכחה שתי מחברות בבית ,אמרתי לה שאני אסע שוב הביתה ואביא לה אותם
כשחזרתי שוב עם המחברות ופתחתי את דלת הכיתה היא התפרצה בבכי ויצאה החוצה
לדבריה חשבה שאני לא אחזור עם המחברות... שאלתי אותה אם המורה יודעת שאין לה מחברות והאם היא כעסה עליה(חשבתי שבגלל זה היא בוכה...)אבל היא אמרה שלא...ורקבכתה ואמרה שהיא לא נושמת טוב ושהיא רוצה לחזור הבייתה,הרגעתי אותה וביקשתי שתיכנס לשיעור השני ושאני אחכה לה בחוץ (השיעור הזה מועבר ע"י אחד המורים האהובים עליה)בזמן הזה הלכתי לדבר עם מחנכת הכיתה ,סיפרתי לה כל מה שקרה ,היא היתה מופתעת מאוד,והבטיחה לקחת אותה לשיחת הרגעה ,(אחרי זה לקחתי אותה הבייתה)
מה עוד לדעתכם אני יכולה לעשות ע"מ לעזור לה
חשוב לציין שבכיתה א" לא עלתה בעיה כזו כלל
עוד משהו ..היא פוחדת גם שלא אחזור בסוף יום הלימודים לקחת אותה ומזכירה לי את זמן סיום הלימודים כל הזמן
מעולם לא אחרתי לקחת אותה מבית הספר ולכן אני לא מבינה מאיפה נובע הפחד הזה..שוב הוא היה קיים שנה שעברה וזה ניראה לי מוזר שדוקר שנה שניה שלה מלאה בפחדים וחששות
האם ישמשהו שאני יכולה לעשות במיסגרת קו"פח או בכלל באופן פרטי
תודה מראש

יש לי שאלה כללית על איך מלמדים ילד לקבל שינויים ביתר קלות ?

מה ניתן לעשות בתור הורים כדי לגרום לילד להסתגל לשינויי בקלות יותר כאשר מגיע שינוי בחיים ?

אני מדברת ממש מגיל פעוט (שנה +)

האם הרגלים וסדר יום קבוע מאוד (שינה, אוכל, פעילות) דווקא לא מאפשר לילד לקבל שינויי מאוחר יותר בגלל שהוא רגיל למשהו מסויים

שלום
אשמח מאוד לעזרתכם.
הילד שלי בן שלוש וחודש ונראה שאינו בכיוון להיגמל מחיתולים.
אני יודעת שזה צריך לבוא ממנו, אבל לא עושה רושם שזה יגיע בקרוב.

בינתיים, אני מנסה להציע לו צ'ופרים והפתעות, להכיר לו את השירותים והישבנון, לתת לו מלא חיזוקים חיוביים ולקרוא לו אינספור סיפורים בנושא.

והוא בשלו. בבוקר כשהוא קם החיתול ספוג בפיפי. ולאורך היום כשעושה פיפי בחיתול, גם לא אומר דבר ויכול להתהלך איתו זמן רב. כשמדובר בקקי, יש לו פינה נסתרת בבית אליה הוא הולך לעשות ועם הסיום מעדכן אותי על מנת שאחליף לו.

כשאני שואלת אותו אם רוצה לעשות בשירותים הוא פשוט אומר שלא. ברגעים המעטים שאומר שהוא מסכים זה אחרי שהוא כבר עשה בחיתול ואז כמובן אין לו כלום.

מה עושים?..
דניאלה

ביתי בת השנתיים החלה השנה גן חדש בעקבות מעבר דירה. גם בגן הקודם היו לה לעיתים קשיי פרידה בבוקר אך תוך שניות ספורות היתה נרגעת (הייתי מקשיבה מאחורי הדלת...) בגן הזה, הבקרים מאוד קשים. כבר עם היציאה מהבית בבוקר היא אומרת שרוצה הביתה וכאשר מגיעים לגן מאוד בוכה. כל פרידה מלווה בבכי רציני..
כאשר אני לקוחת אותה אחה"צ, היא נראית שמחה ורגועה. אין שינוי בהתנהגותה בבית והיא אפילו אומרת שבגן היה כיף. הגננת אף אומרת שלאחר מס' דקות היא נרגעת אבל מאוד קשה לנו עם זה שהבכי בבוקר אינו פוסק. האם בהכרח לא טוב לה בגן? נראה לנו שזה כבר מעין ריטואל של בכי בבוקר שלא ברור האם ייפסק...
מה דעתך?
תודה!

שלום רב,
שמי נינט ואני בת 29 ויש לנו 3 ילדים בן בן 8וחצי ילדה בת 6 וילדה בת 4 .
מאוד מאוד מאוד קשה לי עם אושר האמצעית "סנדביץ" אני לא מצליחה לפצח את הילדה הזאת היא עושה לי דווקא בכל דבר אבל כל דבר אין משהו שאני לא עושה , מה שאני לא מנסה אני לא מסתדרת איתה תמיד היא מתווכחת איתי עם זה בביגוד לבית הספר , סירוק השיער בבוקר סידור החדר הכנת שיעורים ועוד הרבה הרבה הרבה דברים שאפילו אין לי כח לרשום אותם ישר היא בוכה וצועקת ואין צורך לציין כמה אנחנו נותנים לה ומעריפים עליה - אני מאוד משתדלת לא לצעוק עליה אבל אני לא מצליחה פשוט לא מצליחה אין לי כבר סבלנות ויוצא שרק עליה אני כל הזמן צועק ועל האחרים פשוט לא . אני מדברת איתה הרבה שואלת עם יש משהו שמפריע לה משהו שחסר לה וכל הזמן היא אומרת שלא למשל בשיעורים איתי היא לא קוראת טוב וכשהיא רוצה להראות למישהו איך היא למדה אז הקריאה שלה פתאום שוטפת אין דברים כאלה .
חשבתי ללכת אולי לפסיכולוגית לילדים אולי היא תעזור לי לפצח את הילדה הזאת קשה לי מאוד אני כל הזמן בוכה בגללה .

אתמול נודע לי על סיפור שהתגלה אצלנו. עדיין לא ידועים לי כל הפרטים אבל הייתי רוצה לשמוע חוות דעת מקצועית.
בסביבה שבה מסתובב הילד שלי (בכיתה ב') התגלה אדם מבוגר שהתעלל / ביצע מעשים מגונים בילדים. היה לוקח אותם לשירותים ו...
איך אני נגשת לילד בכיתה ב' ומדובבת אותו לספר אם גם הוא נפגע מאותו אדם.
אני חייבת לציין שיש לי ילד סגור.
שברור לי שהוא לא מודע לכך שדבר כזה יכול לקרות אלא אם כן זה קרה לו.
האם ראיתי משהו חריג? אז ככה הוא כוסס ציפורניים כרוני, אבל בתקופה האחרונה הוא "אוכל" את העור באגודלים בצורה חריגה.
לפעמים הוא קצת עצבני מידי. לפעמים הוא לא נרדם מהר בלילה. את הדברים האלה ראיתי לפני ששמעתי על המקרה הזה. שעדיין אין לי מושג כמה זמן הוא כבר קורה.
ועוד משהו, לפני כמה זמן הוא אמר לי שאם משפשפים את איבר המין אז הוא נהיה קשה וגדול. לא עשיתי מזה עסק רציני. כי ילדים מדברים על זה, וחווים את זה כחלק מההתפתחות.
אבלללללל- יכול להיות שהכל קשור? אין לי מושג. אני בלחץ נוראי מאז ששמעתי על זה
ורוצה לדבר איתו אבל בגלל שהוא ילד מאוד סגור שמצהיר שהוא אוהב שיש לו סודות אני לא רוצה לגשת אליו בצורה מסויימת שאולי תרתיע אותו ואז הוא עוד יותר ייסגר.
איך שואלים ילד ?
מה אומרים?

בבקשה עזרה דחופה!!!

שלום רב,
אני אמא לילד בן 6 ולילדה בת 4.5.
לפני כשנתיים התגרשתי והילדים בחזקתי.
יש לי קשיים רציניים בכל ההתנהלות מול הבן שלי.
מאז ומתמיד הכל הלך איתו "קשה" : הוא מאד בעייתי מבחינת אכילה (לא אוכל פירות וירקות בכלל, מסרב לטעום דברים חדשים) ולאחרונה (מזה כמה חודשים) התחיל להתנהג בצורה מאד לא אופיינית לו.
הוא החל לנבל את פיו, להרים ידיים (גם עלי). התפרצויות הזעם שלו תכופות מאד, קשה לו להפסיד במשחקים או להתמודד בסיטואציות שלא מתנהלות ע"פ רצונו.
אני, מצידי, אכולת רגשות אשמה על "הגורל" שבחרתי לילדיי (=הגירושין) ומרגישה שההתנהגות שלי אינה עקבית.
קשה לי לעמוד במילה שלי ואני מוותרת הרבה כי אני מרחמת, מתחרטת, רוצה שהכל יהיה טוב.
המצב הגיע לכך שכל דבר שהוא עושה מעצבן אותי ואני מתנהלת בלי פרופוציה להתנהגות שלו. הוא מכעיס אותי, מעצבן אותי ואני מרגישה חסרת שליטה.
ניסיתי כל מיני שיטות - לקחת לו צעצועים שהוא אוהב, לאיים שלא נעשה דברים שהוא רוצה, להתעלם מהצעקות והצרחות... ואני לא מצליחה לדבוק שיטה אחת ברורה.
לדעתי, השיטה שהצליחה בצורה הטובה ביותר היא דווקא ההתעלמות מהתקפי הזעם שלו. אז, הם נמשכים פחות זמן והא חוזר לדבר בצורה נאותה.

עם זאת, כפי שציינתי, קשה לי לדבוק בזה.

הייתי מאד שמחה לקבל ייעוץ בדרך הפעולה הנוכנה.

תודה מראש,
הכמעט מיואשת

שלום,יש לי ילד בן 6 שנים מאוד רגיש. מכול דבר בוכה. כל מילה לא במקום או כאשר דברים לא מסתדרים לו כמו שהוא רוצה הוא קודם כל בוכה ומאוד קשה להרגיע אותו. כתוצאה מכך ילדים לועגים לו בגן והדבר פוגע בתדמית שלו בעיני אחרים. כמו כן כל דבר צריך להעשות על פי דרכו בלבד ואם לא כך הוא כועס ובוכה. כיצד ניתן לעזור לו להתמודד עם הקושי הזה וללמדו דרכי התמודדות אחרים מלבד בכי.
תודה