פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שושי שלום,
לפי כתיבתך, נראה שאת מבינה יפה שהנשיכות הן רק סימפטום. לכן אולי כדאי להתייחס לקושי הרגשי של הילד ולאו דווקא לנשיכות ספציפית. אני לא יודעת איזה ליווי הילד מקבל ממכם סביב הקשיים והמעברים, כיצד מסבירים לו דברים, איך מכילים את התסכול שלו. יכול שנוצר מצב שכאשר הוא חש מצוקה אין לו מילים בשבילה, הוא מתקשה לבטא את עצמו והדרך לבטא את הקושי היא דרך הנשיכות. כדאי לדבר איתו ולנסות להמליל עבורו את הקושי: "אולי קשה לך בגן, יש הרבה ילדים חדשים, וגננת חדשה, אולי אתה מפחד, אולי אתה מתגעגע" ולהציע לו דרכים מה לעשות כשקשה לו, למשל לגשת לגננת ולהגיד שקשה לו עכשיו, וכדאי גם לערב את הגננת כדי שתדע שכשהוא ניגש אליה, יכולה לעזור התייחסות חמה ומבררת: "קשה לך? לא שיתפו אותך? בוא נראה מה אפשר לעשות" וכו'. זה לוקח זמן, אבל עם הזמן הוא אמור להרגיש פחות חסר אונים ולהשתמש בדרכים נוספות להמודדות עם הקושי. אם אתם לא מצליחים או לא מבינים איך, כדאי לפנות להדרכת הורים.

גלית היי,

כל שינוי שתעשו בחייה של הקטנה, בבקשה עשו אותו בהתאם ליכולותיה וצרכיה ולא בשל עובדה של הולדת אח נוסף.
גם היא עדיין תינוקת ולא אמורה להפגע מזה ולההפך בין יום לגדולה.(את מוזמנת לקרוא מאמרים על כל באתר זה או באתר שלי. גם כתבות בנושא מופיעות שם.

לנושא, אם כבר נעשה הצעד, קשטו איתה את המיטה, הדביקו מדבקות של דמויות שהיא אוהבת, הבהירו שהןם ישמרו עליה והיא עליהם, צאו מהחדר באופן הדרגתי, בתחילה שבו לידה ועם הזמן, שבו ליד הדלת עד לתהליך הסופי.
אתם מוזמנים לקרוא על כך מאמרים באתר זה או באתר שלי.
כדאי שתפעלו בהקדם עקב הקושי שיתווסף בעקבות הלידה (קושי ואושר...)
אז מזל טוב,
נעמה.

שלום שושי,
את יכולה לפנות להדרכת הורים במרכז להתפתחות הילד שקרוב למקום מגורייך, מטעם קופת החוים שאת חברה בה.

תודה לך על המענה רק שצפיתי לתשובה קצת יותר מעמיקה וקצת עיצות
מהידע המקצועי שלך.

בברכה,

שושי.

שלום שושי.
יכול להיות שאת לא מספיק ברורה עם הבן שלך. העובדה שאת מבקשת ממנו שיעשה לך טובה, היא דוגמה לכך. את בעצם נותנת לו המון כח. ילד לא אמור לעשות לאמא טובה. אמא אמורה להיות סמכותית והחלטית עם הבן שלה.
שימי לב, שגם פה בפורום, לא היית ברורה. השאלה שלך הייתה עם את יכולה להתייעץ - אז הפניתי אותך. לא שאלת מה כדאי לעשות מעבר לזה. חשבתי שאת מעוניינת בעזרה מקצועית יותר מסודרת ולא יודעת לאן לפנות.
יכול להיות שקשה לך להיות אסרטיבית וברורה, בחיים בכלל ועם הבן שלך בפרט, והוא מרגיש זאת כחולשה.
הילד צריך להרגיש אתכם לא מתחננים אליו שיעשה טובה, אלא ברורים וחזקים, ואז הוא ירגע. כל עוד הוא מרגיש יותר חזק ממכם, ועושה לכם טובות, הוא בחרדה נוראית כי אם אתם יותר חלשים ממנו מי יגן עליו?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=72 id=link]התפתחות תינוקות[/a].

שלום דורה
צפייה בטלויזיה , כמו הרבה דברים אחרים, צריך לעשות במידה. חשוב להקפיד לא לצפות בטלויזיה מעבר לשעה-שעתיים ביום. צפיה מוגברת עלולה לפגוע במנגנוני הקשב. כמו כן צפייה מוגברת באה על חשבון משחק פיזי, זמן איכות עם איכות, חקירה וגילוי ש הסביבה, משחק עם בני גילו וכו'.
אם זאת, יש בה גם יתרונות אותם אפשר להרוויח אם שומרים על פרופוציות נכונות.
צפייה נעימה

שלום אביבה,
לא בטוח שזה מדאיג, יש הרבה בנות שבגיאים מסויימים הם קצת "טום בוי" ואוהבות לעשות דברים של בנים ואחר כך זה עובר. אני לא יודעת אם הילדה אמרה שחבל שהיא לא בן בגלל שהיא שהיא באמת רוצה להיות בן עם כל המשמעויות של זה הוא שהיא פשוט רוצה שיתנו לה את החופש לשחק כדורגל.

שלום ק',
לא סיפרת איך הילדה סיפרה את זה, האם הייתה חרדה? האם סיפרה את זה כי משהו מציק לה?
יכול להיות שהבהלה היא שלך, לילדה יש פנטזיות מיניות, סביב מה קורה כמשתאהבים,שהושפעו מכך שהבינה שכמה בנים יכולים לאהוב בת אחת ולא בטוח שזה נובע ממשהו מפחיד.
לכולנו יכול להיות לפעמים רצון להיות במרכז ושיאהבו אותנו ויחשבו שהגוף שלנו יפה. זה לא אומר שכל דבר נכון וראוי גם להגשים בכל גיל, אבל לדמיין מותר.

שלום ל"אמא",
את מתארת את החלטת בית הספר כשרירותית ולא מובנת, אבל אני מניחה שנמסרו לך נימוקים שאת לא מפרטת. לכל מסגרת יש את השיקולים שלה ואנחנו לא יכולים לדעת אותם ולשפוט אותם. אני מבינה שהטיפול יקר לך ונראה לך לא צודק שמערכת החינוך לא תדאג לו כחלק מהחינוך הכולל. אני יכולה להבין את הראייה הזו.
יחד עם זאת מוזר בעיני התאור שלך שבחופשות ובחגים הוא הלך לטיפול פרטי. זה נשמע כאילו טיפול זה סוג של דבר שאפשר להחליף כל כמה שבועות את המטפל לפי האילוצים הטכניים. אחד הדברים הכי חשובים בטיפול הוא הקשר עם הדמות המטפלת, היציבות, האמון, והקביעות. יש פגיעה משמעותית בטיפול אם כל כמה שבועות מתחלפת הדמות. לא כל כך ברור לי איזה טיפול זה בחופשות ובחגים בלבד.
בנוסף כל סוג של טיפול אמור להתאים לבעיות אחרות, ילדים אחרים, חומרה אחרת וכו'. יכול להיות שפסיכולוגית בית הספר חושבת שרכיבה טיפולית זה לא הדבר שיענה כרגע על צרכיו של בנך, ושאין במסגרת שלהם משהו מתאים ועדיף טיפול פרטי. ואולי גם היו לה שיקולים פשוטים של משאבים של כמה טיפולים יש, כמה ילדים צריכים טיפול, מי קיבל כבר ולמי מגיע כי לא קיבל. אני לא יודעת, את זה את צריכה לשאול אותה.
בכל אופן, אם נשים רגע בצד את הכעס על הקיפוח שלהרגשתך המערכת נוקטת כלפיכם, מבחינת טובת הילד עדיף לו טיפול רציף, גם בשנת הלימודים וגם בחופשות ובחגים על ידי אותו מטפל, שנה ראשונה, שניה ושלישית אפילו לפי הצורך, ואת זה אפשר להשיג לצערנו רק באופן פרטי.
אם ידך אינה משגת נסי לפנות לשירותי בריאות הנפש באזור מגורייך.
בהצלחה,סמדר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=61 id=link]רפואת ילדים, מחלות ילדים[/a].

שלום רחל
ראשית חשוב לציין כי מריבות בין תאומים הם דבר המעיד על שאיפה לנפרדות ולכן זהו דבר חיובי וחשוב. מצד שני, מכיוון שאותו דפוס חוזר על עצמו - יש לנו כאן נורת אזהרה שדורשת התערבות. לדעתי, הבעייה נובעת מכך שהיא מקנאה. הוא פחות בשל, ומעורר יותר דאגה ולכן שואב אתכם יותר. אולי יש בילדותיות שלו משהו חמוד ממנה. אולי בגללו היא משלמת מחיר למשל לא עלתה לכיתה א' וניא כועסת. הפתרון קשור להרגשה שלה. מצאו דרכים להבין ולטפל בזה וההצקות יפחתו.
ולשאלה האם להתערב, יש להיזהר. אסור שהתערבות תהיה חד צדדית ולטובת אחד מהם. כל פעם שרבים תפרידי בינהם פיזית תוך האשמת שניהם.
ניתן להתייעץ אם איש מקצוע המתמחה בתאומות.

ליאת גרוס
מודיעין

שלום נטליס,
לא כתבת בשאלתך האם כבר ניסיתם להסביר לו, מה ניסיתם ומה לא הצליח. לכן אני יוצאת מתוך הנחה, אלא אם כן תתקני אותי, שפשוט הנחתם שהוא חכם והוא מבין לבד ממה ששמע יחד איתכם אצל האורלוג.
כדאי לבדוק את ההנחה הזו, כל ילד וגם אדם מבוגר, כשהוא חרד הוא יכול להבין לא נכון וזה לא קשור לאינטילגנציה.
חשוב להבין ממנו מה בדיוק הוא הבין שיש לו, ואיזה משמעות הוא נותן לזה, ואז לראות איפה הטעות שלו, אם יש כזו, ולהסביר לו, בדיוק מה בסדר ומה לא, מה רואים ומה לא, למה זה אמור להפריע ולמה לא, ואיך פותרים את זה.
בקיצור יותר לתקשר ולהיות ברורים ופחות לצאת מתוך הנחות מה הוא מבין.

שלום נעמה.
אני לא בטוחה שיש בכלל בעיה. יכול להיות שבנך למד לקבל בגן תשומת לב בדרכו הייחודית. יכול להיות שזה קשור לכך שיש תחרות של הרבה ילדים בגן, יכול להיות שזה גם קשור לכך שנוספה לו תחרות בבית, ואם כן אז מה?
את צריכה להבין שלא משנה כמה מאמץ אתם תעשו שהילד לא יסבול מהולדת אחותו, לא סביר שתצליחו למנוע את הקנאה. זה לא אומר שאתם לא בסדר, וזה לא אומר שנגרם נזק לילד.
גם אם ההתנהגות בגן נגרמת המקנאה וגם אם לא, חשבו מאוד שלא תיכנסו למצב שבו אתם מנסים להיות הורים מושלמים ואז לילד אסור לבטא רגשות שליליים אחרי כל מה שאתם עשיתם בשבילו.
כי אז הוא יצטרך למצוא דרכים אחרות לבטא את המצוקה שלו במקום פשוט לספר לכם ושתעזרו, כי נדמה לכם שאם לילד יש בעיה סימן שאתם לא בסדר ואתם עסוקים בעלבון שלכם במקום פשוט לשמוע מה קשה לו.

שלום טלי,
אוננות וסקרנות מינית בכל הגילאים היא דבר טבעי. כל עוד היא לא עושה משהו שפוגע בה או באחרים, כדאי לכבד את הפרטיות שלה ולא להיכנס לשם.
אין לי מושג איך עלה במוחה הרעיון הזה, אבל אם זה לא מזיק לאף אחד, לא בטוח שזה משנה.

שלום ג'קי
הרופא כתב שהיא תחת מעקב. זוהי המשגה מקצועית שאומרת שכרגע הוא לא רואה כלום ולוקח אחריות להמשיך ולעקוב.
ההתנהגות שאת מתארת, אם אינה מתרחשת פעם-פעמיים בשעה, ואינה פוגעת בתחומים אחרים בחייה, אינה מדאיגה כלל. טיפה חולמנות פה ושם עדיין לא מעידה על דבר. בעיית קשב, אם זה המקרה, אינה מחייבת טיפול כל עוד מצבה הלימודי/התנהגותי אינו גובה מחיר משמעותי. אל תדאגי. תעשי כמו שהרופא כתב - תעקבי...

שלום דיקלה,
אני מבינה שהפגיעה היא מוטורית בלבד ולא שכלית, השאלה היא עד כמה לדעתכם הוא מבין מה קורה ועד כמה אפשר להרגיע אותו מילולית. כשאתם אומרים עשיתנו הכל כדי להרגע אותו, לא ברור מה כלול בהכל. יכול להיות שמטבע הדברים, בגלל הפגועות הפיזית, הטיפול בילד הזה הוא פיזי בעיקר, ואולי אין דגש מספיק על איך הוא מבין את העולם. זו רק השערה שלי, כמובן שאיני יכלוה לדעת יותר אם אין פירוט מה ניסיתם כדי להרגיע אותו.

ל-שש שלום,
אני לא מספיק מכירה אתכם כדי לדעת ממה הפחד נובע. רחצה עבור ילד יכולה להיות חוויה של חוסר שליטה, הוא עומד עירום ללא הבגדים שמגינים עליו חשוף לשינויים פתאומיים בטמפטורה וגם צריך לעצום עיניים בזמן שטיפת הראש, דבר שעוד יותר משאיר אותו בחוסר שליטה (אולי לכן הפחד התחיל משטיפת הראש). אני לא יודעת עד כמה הוא מבין, אבל אולי אפשר לנסות להפוך את חוויות הרחצה ליותר משחקית וידידותית עבורו, להוסיף לאמבטיה כמה צעצועים, לתת לו לרחוץ קודם את הברווז, לעבור איתו על הראש של הברווז, להגיד שהברווז צריך לעצום עיניים כדי שלא ייכנס לו סבון, וכו', ובהמשך לנסות להציע לו להצטרף לברווז באמבטיה, חשוב לדבר אליו כל הזמן ולהודיע לו מה הולך לקרות - כדי שחוש שליטה ולא יהיה מופתע ממים שחודרים לו פתאום, לשאול אותו אם נעים לו, אם רוצה יותר קר או יותר חם וכו'.
בהצלחה.