פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום גל,
אוי תסבירי יותר איך הדבר פוגע בה חברתית, כי זה לא כל כך ברור. מדובר בילדב קטנה, את בעצמך אומרת שהיא לאמדברת עם ילדים שהיא לא רגילה אליהם, סימן שכשהיא מתרגלת היא כן מדברת, אז אולי צריך לתת לה זמן להתרגל. יש ילדים שזקוקים ליותר זמן וצריך לכבד זאת.

סמדר שלום,

ביקשת שאסביר יותר - אחים של חברות שאנו באות אליהם שואלים, מה היא לא מדברת ? לפעמים גם הילדים בני גילה שואלים זאת. כמו כן לעתים הורים מעירים משהו בסגנון "בלעת את הלשון" ?
ובנוסף יש לי הרגשה שבגלל שהיא לא מדברת אז פחות רוצים להזמין אותה.
אודה לך אם תוכלי לייעץ לי מה להגיד לבת שלי או לאחים/הורים שמעירים הערות.

שלום גל,
אולי פשוט להסביר כמו שהסברת כאן - שכשהיא מתרגלת היא מדברת...פשוט להגיד שלפעמים היא מתביישת וכשהיא מכירה יותר אז היא גם מדברת.

שלום לימור,
נשמע שנהגת נכון, מחובתך כאם להגן על בנך, במיוחד שהוא כל כך קטן. תנסי לחכות עם הוצאה מהגן, כי ילד כזה יכול להיות בגן אחר. הבעיה היא לא בהכרח עם הילד, אלא חשוב שהצוות יעשה כמיטב יכולתו לשמור על הילדים. ולפעמים דברים כאלה קורים למרות השמירה, אלה ילדים קטנים מאוד והם עדיין לא מבינים תמיד וזה יכול לקרות.

רוני שלום,

ילדים בגיל זה מפעילים את דמיונם ויכולים גם לספר שאת מכה אותם, כאמא.
עם זאת, לא הייתי מתעלמת מהדברים, הייתי משוחחת עם אמהות נוספות ומגיעה במפתיע לגן.

עם הילד הייתי עושה"הצגה" עם בובות או חיות וכך מנסה לדובב אותו ולהוציא ממנו מה אכן קורה בגן.

בדקי את הדברים, אך אל תילחצי.

בהצלחה,

נעמה.

ילדה אחת רבה עם אחיינית שלי והלכתי לברר והרבה ילדים היו מסביבי דרך אגב היא כיתה ב ואמרתי לה אם תתחילי איתה אני אוציא לך את העיינים מהמקום ואחר-כך ביקשתי מממנה סליחה אבל היא לא סלחה לי היא בכתה ואמרה אותי למחנכת שלה ביררתי את זה עם המחנכת ובשיעור האחרון היא גם אמרה למחנכת שלי וביררנו עכשיו הפחד הגדול שלי זה שאחד ההורים שלה יבואו לבית הספר ויצעקו עלי אני נראית ילדה קשוחה אבל מבפנים אני הילדה הכי פחדנית שיש בעולם

שלום גיל,
נראה שהבנת שעשית טעות, ובאמת זה מפחיד שאנשים מבוגרים יבואו ויצעקו עלייך. האם הורייך יודעים ממה שקרה? אולי כדאי שתדברי עם אחד המבוגרים, המורה שלך או הורייך, לאחר שהודית בטעות וביקשת סליחה, מותר גם לך להראות את הפחדים שלך למבוגרים ולא רק את הקשיחות ולקבל את העזרה שלהם. יכול הליות שאת נהיית קשוחה כי את לא בטוחה שיגנו עייך ואת מנסה להגן על עצמך ועל האחיינית שלך. זה גם התפקיד של המבוגרים להגן עלייך, לא שלך לבד.

נעמה תודה על תשובתך, רציתי לדעת בבקשה באיזו דרך (אם תוכלי לתת דוגמה) אוכל לעשות "הצגה" עם בובות על מנת שאוכל לדעת אם הגננת אכן צובטת אותו או לא.
תודה רבה.

שלום א.ע.
את כותבת בצורה נוגעת ללב על המצוקה ועל ההבנה היפה והנכונה שלכם ,בעיני, לגבי מה קורה ואיך אפשר להתמודד. מה שחסר לי זה הנתון כמה זמן זה נמשך, וכמה זמן ניסיתם את הפתרונות שמנית (הקדשת זמן נפרד עבורו ובייביסיטר עבור האחרים למשל), יכול להיות שציפיתם שאחרי מספר פעמים שתקדישו לו זמן נפרד הבעיה תיפתר? יכול להיות שצריך כאן משהו קצת יותר קבוע ומאסיבי. אני לא יודעת מה משאבי העזרה שיש לכם מצד המשפחה המורחבת, ועד כמה את ם יכולים להרשות לעצמכם להשקיע בו מדי יום ומדי שבוע אבל חשוב להקפיד על הקביעות שבעניין, ולתת לזה קצת יותר זמן ואינטינסיביות.
דבר נוסף הוא העמדת גבולות בצורה ברורה ועיקבית. נראה לי גם שקשה לך אם את נמצאת לבד עם שלושתם רוב שעות היום. שוב, יכול להיות שאלה הן המגבלות שלכם ואין מה לעשות, אבל אם יש אפשרות שמישהו (אבא, סבתא, דודה, בייביסיטר,) יוכלו להיות איתכם לאורך אחר הצהריים זה יכול מאוד להקל ולחק את תשומת הלב בצורה יותר טובה בין שלושתם.
הייתי גם מאפשרת לו לבלות כתינוק חלק מהזמן, אם יש לו נטיה לכך, לחזור לבקבוק לפעמים, וכו'. אל תדאגי, הוא בעצמו ירצה לחזור להיות גדול.

באמת לא עשינו את זה הרבה זמן, OK, ננסה לתגבר את הזמן האישי לאורך זמן.
לחזור לבקבוק.. אצלינו התינוקות יונקים, והציצי תפוס כרגע, אז... אחשוב על משהו אחר בתינוקות. אולי יותר ידיים.
תודה.

שלום א.ע,
הכוונה שלי לא הייתה לעודד אותו באופן אקטיבי לחזור לתינוקות אם זה לא בא ממנו, אלא לשים לב מתי הוא מבקש סוג של רגרסיה ולאפשר אותה. יש ילדים שמבקשים גם בקבוק, או גם על הידיים, או מוצץ, לזה התכוונתי.

את קלעת בול, הוא באמת הרבה פעמים מנסה לחזור להיות תינוק - כל ההימרחות, והכאילו אכילה שלו אותי - יש בזה המון התנהגות של תינוק (הבנתי את זה רק אחרי קריאת ההמלצה שלך), והוא מבקש המון ידיים בעצמו, וכועס שמרימים את הבינוני ואותו לא, בגלל זה העליתי את זה כאופציה, אין לנו בבית לא בקבוק ולא מוצץ אז אין לי רעיון יותר קל (תרתי משמע...)

שום ליזי,
יש לך ילד קטן, כדי שיהיו לו כישורים להתמודד צריך ללמד אותו. כדאי להציע פתרונות אחרים חוץ מבכי, לחזק אותו כל פעם שהוא מראה יכולת, שהוא מצליח לעשות דברים, שהוא אומר משהו מעניין, או חכם או יפה, כדי שהוא יקבל ביטחון ויוכל להאמין בעצמו גם בחוץ. כדאי לתאם עם הורים ולהזמין ילידם מהגן הבייתה, קודם כל שיתרגל קשרים אחד על אחד.

שלום ענת,
יכול להיות שיש דברים שמטרידים את הילדה והיא כועסת עליכם. חריתה של לב על רכב של המשפחה זה מסר למשפחה - שימו לב אלי, חסרה לי אהבה. למרות שהיא אולי לא יודעת לקשר את התחושות שלה למעשים שהיא עושה זה לא אומר שהקשר לא קיים. כדאי לדבר איתה, האם מרגישה כועסת/ זנוחה/ מקופחת/סובלת מאפליה/ מרגישה לא מוגנת מסיבה כלשהי. ייתכן שיהיה צורך לפנות לטיפול או הדרכת הורים.

שלום רוז,

האם זו השנה הראשונה של ביתך בגן?
ברור שהמחלות משבשות לה את השגרה ויוצרות קשיים. כל פעם שהיא מתאקלמת, היא שוב בבית עם אמא, ומה יותר כיף מזה?
הילדה מבולבלת לחלוטין ש, שלא באשמתכם.
גם ההריון בוודאי משפיע. אינך כתמול שלשום. קראי עימה ספרים, הכיני אותה להולך לקרות,
כל פעם לפני חזרה לגן, הכנה אותה רגשית כבר יום לפני.
היא עוברת תק' לא פשוטה. תנו לה חום ואהבה ועטפו אותה. אין ברירה אלא לעבור אותה.
את יכולה לקרוא את מאמריי בנושא כניסת אח חדש למשפחה וגם כניסה לגן, באתר זה או באתר שלי.

בהצלחה ולידה קלה,
נעמה.

היא מגיל שנה וחצי בגן השנה היא נכנסה לגן חדש
אני מספרת לה המון סיפורים על תוכי (היא ישנה עם בובה תוכי) שהלך לבית ספר והיה מבולבל והכל הסתדר

היא בוכה הרבה אמא חשו לציין שבתחילת חודש שעבר היא נכנסה ליום שלם לגן לפני זה היתה חצי יום

מה לעשות???

היי רוז,

כמו שדיברנו, הנושא הרבה יותר מורכב.
נמשיך את שיחתנו לעומק.

בינתיים, קחי נשימה עמוקה. את עושה את המקסימום כדי שלילדה יהיה טוב.

בברכה,

נעמה.

שלום אמא של עמית,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" יש שם תשובה שמתייחסית לסוג זה של בעיה.

שלום ענבל
את מתארת מצב שאינו נורמלי ודורש טיפול. לא נראה לי שהבעיה תחלוף מעצמה. ההפך, ללא טיפול המצב עלול להחמיר. אני ממליצה לפנות לטיפול קוגנטיבי התנהגותי המתמקד בפחדים.
בנוסף, רשמתי מספר טכניקות טיפוליות שאת עצמך יכולה לנסות להפעיל . ראי ב"שאלות נפוצות".
בהצלחה
ליאת גרוס
מודיעין

שלום אור,
מדוע לא לתת לה למצוץ את אצבעותיה?

שלום נתי.
אם הוא מסתייג, נסי תחילה להפגיש אותו עם חברים מחוץ לבית. קבעי עם חבר ואימו בגן השעשועים לדוגמא. את אפילו לא חייבת לאמר לו אלא פשוט לפגוש את החבר בגן השעשועים ולשלוח אותם לשחק בעוד את ואימו בסביבה. בהמשך ירגיש בטוח יותר להזמין חברים. במקביל חשוב שהגננת תעשה מאמץ בגן להחזיר אותו לחבריו. שלא תיתן לו חיזוקים על עזרתו אלא תאמר לו שזהו תפקידה ושתפקידו הוא ללכת לשחק.
מה דעתך?

שלום שרית. מכיוון שהגורם להתדרדרות ההתנהגותית קשור לאח, ניתן לשער כי בנך מרגיש תחרות קשה, חרדה, תחושה שלא מספיק מתפנים אליו וכו'. חשוב להקדיש לו זמן נפרד איכותי בתדירות גבוהה. כמו כן, כדאי לנסות לשוחח איתו תוך דגש על הרגשות שלו. נסי לעזור לו להבין מה עובר עליו. הקשיבי לו. תהני ממנו. וכו'.
אפשרות נוספת היא כי קשיי ההתנהגות אינם תוצאה של האח אלא של המעבר לבית הספר. האם יים קושי לימודי. ילדים המתנהגים כך מאותתים על תסכול רב וחוסר כלים להתמודד. מה כלכך מתסכל אותו בבית הספר? נסי להבין ואז למצוא מענה מתאים.
בהצלחה
ליאת גרוס
מודיעין

שלום קשת,
יש תיעוד לטיפול הן אצל מטפל פרטי והן בטיפול הציבורי. תיעוד זה לא אמור להיחשף אלא במקרים קיצוניים ותחת צו בית משפט. הדברים אינם אמורים ואינם קשורים, למיטב ידיעתי בשירות צבאי, אלא בדרך כלל כאשר יש תביעה נגד המטפל או נגד המטופל וקו ההתגוננות שלו הוא מצבו הנפשי בעת העבירה.
לגבי השירות הצבאי את יכולה בלחור אם לספר או לא שאת בטיפול. במידה בחרת לספר הצבא יכול לבקש מהמטפל סיכום או חוות דעת מסויימת אם רשויות הצבא חושבות שזה רלוונטי. מה שהצבא יקבל הוא סיכום של המטפל ולא תיעוד של הרשימות. סיכום שאני מאמינה שהמטפל יתעייץ איתך לפני שיעביר אותו.
מעבר מידע ללא הסכמתך מהמטפל לצבא יכול להתרחש במקרים קיצוניים במיוחד אם המטפל יחשוש שאת מסוכנת לעצמך או לאחרים וצריך ליידע את הצבא על כך.

תודה על התשובה המפורטת.

השאלה שלי הייתה האם עצם המידע שאני בכלל הולכת לטיפול נרשם בתיק הרפואי או משהו בסגנון.
כלומר, במידה שאני אבחר לא לציין זאת בפני הצבא יש אפשרות שהם ידעו או שזה לא מצויין בשום מקום? (ואני יודעת שבמקרים רגילים הם לא טורחים לבדוק זאת אבל עדיין, במקרה שכן)

שוב תודה.
יום טוב.

שלום קשת,
אם את הולכת לטיפול פרטי אז בודאותאין אפשרות לדעת אם את לא מדווחת.
לגבי טיפול ציבורי, יש דיווח אוטומטי לגבי אישפוז. לגבי הטיפול עצמו, אין דיווח כזה ככל כידוע לי.

תודה על התשובה המפורטת.

השאלה שלי הייתה האם עצם המידע שאני בכלל הולכת לטיפול נרשם בתיק הרפואי או משהו בסגנון.
כלומר, במידה שאני אבחר לא לציין זאת בפני הצבא יש אפשרות שהם ידעו או שזה לא מצויין בשום מקום? (ואני יודעת שבמקרים רגילים הם לא טורחים לבדוק זאת אבל עדיין, במקרה שכן)

שוב תודה.
יום טוב.

תודה על התשובה המפורטת.

השאלה שלי הייתה האם עצם המידע שאני בכלל הולכת לטיפול נרשם בתיק הרפואי או משהו בסגנון.
כלומר, במידה שאני אבחר לא לציין זאת בפני הצבא יש אפשרות שהם ידעו או שזה לא מצויין בשום מקום? (ואני יודעת שבמקרים רגילים הם לא טורחים לבדוק זאת אבל עדיין, במקרה שכן)

שוב תודה.
יום טוב.

שלום מורן,
אכן יש טענות לכאן ולכאן האם הומסקסואליות היא תכונה מולדת או שהיא נובעת מגורמים מסויימים. ואם נניח לרגע שזוהי תכונה של בנך? אם זה באמת כך, אין הרבה לעשות בעניין, מלבד לקבל אותו כמו שהוא (עם כל הקושי והאכזבה שזה אולי גורם לך). מצד שני יכול להיות שזה גיל קצת מוקדם להחליט, ולא ברור לי מהתאור שלך מה הסטואציה המשפחתית, האם אביו בתמונה, מה הוא אומר על העניין וכו'.

שלום שלי,
יחסי האחים שאת מתארת מאוד טבעיים. כדאי לנסות לתת לילד הקטן מקום ופידבקים על דברים ייחודים ותכונות ייחודיות שיש רק לו, כדאי לשים לב האם ניתן להבחין אצלו בכשרונות מסויימים כבר בגיל הזה? בנטיות מסויימות - אם כן אז לחזק זאת מאוד. אין צורך להילחם בנסיונתיו לדמות לאחיו, כשהוא ירגיש שהוא מקבל התייחסות ייחודית לעצמו תתחיל להיבנות אצלו תחושה של עצמיות והוא פחות יזדקק לכך.
בהצלחה.

היי שלי,

את נוגעת בנושא חשוב ורגיש.

כתבתי מאמר קצר בנושא אחים, המופיע באתר זה ובאתר שלי. את מוזמנת לעיין ולאמץ כמה טיפים.

בברכה,

נעמה.