פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום בני בן 4 ומספטמבר הוא בגן עירייה (לפני זה בגנים פרטיים). מתחילת השנה הוא החל להכות את הילדים בגן
לחטוף להם צעצועים, לנשוך לדחוף וכל מה שמה שלא נראה לו הוא ישר שולף את הידיים.
הגננת סיפרה לי על כך בתחילת השנה ודיברנו איתו וזה פחת בהרבה.
לאחרונה זה חזר אבל ממש זה ניהיה גרוע, הילדים ממש חוזרים פצועים הביתה, כמה הורים התקשרו
אלי ואת מתארת לעצמך איך הרגשתי רע אם כך!!!!
מה שמוזר שבבית הוא ממש ילד טוב ועוזר ומקשיב לי ולבעלי ומשחק עם אחיו בן ה-7 חודשים.
שאחיו נולד הוא קינא מאוד ועברה עליו תקופה לא קלה וזה עבר.
אבל אני רואה שבמידה והוא נפגש אם אחיינים שלו הוא גם קצת מציק ומרביץ להם לפעמים.
בגן זה ממש על הפנים כבר, הגננת אמרה שהיא תתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן.
בינתיים מה עלי לעשות? אני מסבירה המון שאסור להרביץ ונראה שהוא מבין את זה ולמחרת הכל חוזר חלילה.
שאחיו נולד הוא קינא מאוד ועברה עליו תקופה לא קלה וזה עבר לא נראה לי שזה בגלל קנאות.
אני מפחדת שהוא ינודה ע"י הילדים ושאף אחד לא ירצה לשחק איתו יותר לא בגן ולא אחה"צ.
מה עלי לעשות?

שלום
בעלי בין עבודות כרגע ומתכננן לערוך טיול ארוך - 5 שבועות בחול עם חבר, אני מודאגת איך ישפיע הדבר על בתי בת השנתיים שקשורה אליו מאד. לציין כי אם יסע אהיה חייבת לעבור לעיר אחרת- קרוב להורי שכן יש לי תינוקת בת 4 חודשים בנוסף. האם יש אפשרות לפגיעה רגשית בילדה עד כדי ביטול הטיול?_
תודה
רננית

שלום,
ילדי בכורי עוד 3 חודש בן ארבע, הוא ילד בוגר ,חכם וחברותי.
שמתי לב כשיש מסיבות, ימי הולדת בגן הוא מאוד מאוד מתבייש ברמה מוגזמת, הוא מוכן להיכנס
לגן רק שאני מרימה אותו והוא מחבק אותי חזק, לקראת סיום האירוע הוא מתחיל לקבל ביטחון אבל זה כבר מאוחר מדי
זה קרה כבר בשני גנים שונים, מה דעתך?

חשוב לי לציין שזה קורה רק במסגרת הגן. (הוא גם מאוד מצפה ללכת למסיבה)
במקומות אחרים, זה לא קורה לו בכלל.

אני אם חד הורית לילדה בת 6 שנמצאת בגן חובה.מדובר בילדה חכמה במיוחד ומניפולטיבית. בשבועות האחרונים הילדה בלילה בוכה שהיא לא רוצה ללכת לגן וממציאה מחלות כמו גרון כואב או בטן כואבת והעיקר כדי שאשתכנע לא לשולחה לגן.לאחר שאני שוללת כי הילדה חולה אני בכל זאת לוקחת אוה לגן.כששאלתי אותה למה היא לא רוצה ללכת היא סיפרה שהגננת כל הזמן צועקת עליה ועל כל הילדים בגן ושנאסר עליה לשחק בפינת בובות כי היא לא סידרה את הגן.

כיצד עלי לנהוג מול הילדה ומול הגננת הצועקת?

שלום

כתבתי כבר בפורום על קשיי הסתגלות אחרי שבועיים של מחלה
אני אכתוב בקצרה בחודש שעבר הילדה שלי בת 3 היתה חולה שבועיים בדלקת ריאות בהתחלה סירבה ללכת לגן אבל עכשיו הולכת במהלך חודש שעבר החלה הסתגלות של שינה (עד לחודש שעבר הייתי אוספת את הילדה בשעה אחת ) אני בהריון מתקדם ולא עובדת


אחרי חודש (עם הפסקה) שהיא ישנה בגן במהלך החודש הזה הילדה מסרבת באופן שיטתי לאכול ארוחת צהרים ובוכה שמתיישבים ליד השולחן
יש לציין שהיא מעולם לא היתה אכלנית גדולה(אחוזון 20) והיא סלקטיבית באוכל לא אוכלת רוטב .... ובגן מכינים לה אוכל לא מתובלן כמו שהיא אוהבת (שאר הילדים אוכלים עם רוטב ואוכל מתובלן)


איך אפשר לעזור לה בעניין ????

בתי בת 4 ,שנה שנייה בגן עיריה, כאשר השנה עברה לגן טרום חובה עם 5 בנות מהגן הקודם והשאר ילדים חדשים.בתי עברה לגן החדש עם חברה נוספת שהם קשורות מאוד מאוד אחת לשניה , רוב ילדי הגן כ- 80% הם בוגרים בגן חובה והיא בין הילדים הקטנים.
אני שמתי לב שבתי משחקת בגן אך ורק עם החברה הצמודה שלה ולא משחקת כלל עם שאר הילדים, אותו דבר בנוגע לחברה היא משחקת רק עם בתי. היא לא מעוניינת להזמין אף חברה פרט לאותה ילדה לביתנו. בימי הולדת היא משתתפת אך לא יוצרת קשר עם שאר ילדי הגן. יש לציין שהיא ילדה שנייה בבית והיא חברותית בד"כ. כשאני שואלת למה היא לא משחקת עם ילדי הגן, היא טוענת שרק היא וחברתה חברות. פניתי לגננת והיא טוענת שאין בעיה בגן והיא משתתפת. שאלתי: האם זה נורמלי? והאם יש משהו שניתן לעשות בכדי שהיא תפתח לעוד ילדים.
תודה רבה על תשובתכם.

שלו, אני אמא לילד בן חמש (בינואר יהיה בן חמש). עד לשנה"ל זו הוא היה במשפחתון שבו היו 15 ילדים והשנה עבר לגן עירוני שיש בו 33 ילדים.
מאז שבני נכנס לגן אני מקבלת הרבה תלונות עליו מהגננת- היא טענת שהוא מרביץ ואני מכירה את בני כילד עדין שכלל לא מרביץ... היא טוענת גם שבני משקר הרבה וכשמרביץ או זורק חול מולה הוא ישר אומר שזה לא הוא... היא אומרת גם שבני לא מבין את משמעות המילה שקר וקשה לה עם הדבר הזה

לגבי השקר אני יכולה להבין כי בבית אני שמה לב שהוא מסתיר ממני דברים ומתרץ את דבריו בתחכום רב... אני לא יודעת איך להתמודד עם השקר, ואיך לחנך ילד לומר אמת...
אודה לך אם תייעצי לי איך לשוחח איתו ואיך לפעול כשהוא משקר...

בני בן הארבע, מדי בוקר מתעקש על הבגד שהוא רוצה ללבוש לגן, הבעיה שהוא תמיד רוצה ללבוש ג'ינס ואת כל הטרניגים לא נוגע בהם. ניסיתי לארגן איתו בגדים כבר לילה לפני, אבל בבוקר הוא קם ומתעקש, איך אני אמורה להתייחס לעניין

שלום רב:
בני הקטן הוא תינוק מקסים חייכן וחברותי אולם יש משהו שאינני בטוחה איך ואם להתמודד איתו:
פתאום באמצע משחק כשמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא מתעצבן. ממש נהיה אדום בפנים וזורק עצמו לריצפה והוא נותן לי (גם לאחרים אך בעיקר לי) מכות בראש ובפנים. אני אומרת לו לא אסור ואז הוא שם עליי ראש כאילו מצטער.
ברור לי שהוא לא מודע ובטח שלא עושה בכוונה אך בכל זאת.. מה לדעתך עליי לעשות- להתעלם בגלל גילו המאוד צעיר או להסביר לו שאסור?
ובכלל.. באיזה גיל צריך להתחיל לחנך ולשים גבולות?
אציין שנתפתחותו היא תקינה לגילו.
תודה רבה
נטלי

שלום!
אני אמא לבת חודשיים.
האם נכון להרגיל אותה לסדר יום בסיסי?
היא ישנה בעריסה ואת רוב היום מבלה בה.
ביום אני מעבירה אותה לסלון ובערב לאחר אמבטיה וארוחה היא עוברת לחדר מואר מעט.
האם הם מחפשים גבולות בגיל הזה?
תודה

שלום רב,

הבת שלי בת שלוש וחצי, נגמלה מטיטול ביום בסביבות גיל שנתיים, בלילה ישנה עדיין עם טיטול (מתעוררת עם טיטול נפוח בכל בוקר). הגמילה הלכה חלק אך בחצי שנה האחרונה היא מפספסת לא מעט. בגן מחליפים לה לפעמים פעמיים ביום ולעיתים אני אוספת אותה כשהיא עם עיגולי פיפי במכנסיים. גם כשאנחנ ו בחוץ, לרוב היא לא מבקשת פיפי, אלא מתאפקת עד שהיא כבר לא יכולה יותר ואז או שעושה במכנסיים, או שאם ובמזל יש שירותים קרובים, היא תפספס רק את ההתחלה..... בבית המצב דומה, כך שאני מוצאת אותה מכווצת כולה (בתנוחת יש לי פיפי דחוף!) מתקדמת לכיוון השירותים כך שבד"כ את ההתחלה היא מפספסת.... אני מנסה לא לעשות עניין אך הנושא כן מפריע לי ונראה לי שברור למה... כמעט כל מפגש חברתי היא מסיימת עם פיפי במכנסיים, אם לא הכל אז את ההתחלה לפחות. מה עושים???

שלום,

בני בן 8 וגמול מפיפי מגיל שנתיים וחצי.
במשך החמש שנים האחרונות אינני זוכרת שפיספס בלילה . בחורף שעבר בודאות הוא לא פיספס.
השבוע הוא פיספס פעמיים . פעם אחת אפילו דאגתי שיעשה פיפי לפני השינה.
האם זו נראית לך בעיה של הרטבת לילה?
משהו בריאותי? או ללכת לכיוון פסיכולוגי אולי פחדים או לחצים שעוברים עליו........
הייתי שמחה אם תגיד לי לאיזה כיוון כדאי לפנות.

תודה,
גלי

שלום,

הבן שלי בן שנתיים ו4 חד' ,הוא ילד נבון מאוד ,חברותי משתתף בפעילויות בגן,אוהב את חבריו לגן ואת המטפלות ,משתף פעולה עם הצוות ,ומאוד ילד מאד אוהב (ומראה זאת לכולם ע"י חיבוק אוהב).
בבוקר אבא שלו לוקח אותו לגן והוא מקבל זאת ברוב המקרים בהבנה ובלי כעס ורץ לשחק.
ואני מגיעה אחה"צ לקחת אותו מהגן הביתה.

בחודש האחרון נוצרה סיטואציה שארצה להתייעץ לגביה:
כאשר אני מגיעה לקחת אותו מהגן אחה"צ,הוא שמח מאוד לקראתי
מחבק ומנשק וצועק "אמא הגיעה" ואז "לאות התרגשות" הולך לילד שהכי קרוב אליו ואפילו בלי להסתכל לו בעיניים דוחף אותו לרצפה ואז מסתכל עלי לראות איך אני אגיב (הוא ממש בוחן אותי)
אז ניסיתי כמה אופציות:
1 הגננת מתכופפת לגובה העיניים שלו ואומרתלו שאסור-ואז המסר שאני מעבירה לו שזוהי הטריטוריה שלה בגן ושם יש חוקים וגבולות. ואז הוא מבקש סליחה מהילד.
(אבל אז יוצא שהגננת "מתערבת" במשהו שכוון אלי)

2. אני אומרת לו שאסור להתנהג כך ולהכות ושאני לא מרשה, מניחה אותו על הספסל בגן והולכת לילד שנשאר בוכה ומרגיעה אותו (והבן שלי רואה זאת ומשטטח על הרצפה בכעס)
3.אומרת לו שאסור ואנחנו הולכים יחד לילד והוא מבקש ממנו סליחה.

נראה לי שאני שוגה בתגובה שלי.
שום דרך לא עזרה ואני שואלת את עצמי מהי הדרך הנכונה?האם אני נהגתי נכון באחת הפעמים הללו?
הוא ילד בכור ויחיד כך שבבית מן הסתם זה לא קורה ,גם שאנו נפגשים בגינה ו/או במפגשים חברתיים אחרים זה לא קורה.
זה קורה רק שאני מגיעה לקחת אותו מהגן.

אשמח לעצות.
תודה,
ליאת

ראשית תודה על העזרה.
יש לנו שני בנים 4, 7 וחצי.
בן השבע וחצי כבר שנה שנייה קם כל לילה לחדרנו. נרדם במיטתו אך עובר אלינו. תחילה נכנס אלינו למיטה, ניסינו להחזיר - שיחות, ליווי וגם תקיפות . כלום לא עוזר. השנה כבר יש לו מזרן קטן שאני מניחה בערב כדי שאם יבוא בלילה לא ישן ברצפה- כפי שעשה כשהבהרנו לו שהוא צריך לישון בחדרו. היו לילות כימים, ויכוחים, כעסים, חיבוקים וכאילו כלום לא עוזר. בזמן האחרון הוא גם לא מוכן ללכת לישון במיטתו בשעת ההשכבה ומבקש להרדם בסלון ושאחר כך נעביר אותו. נמאס לנו מכל המצב. חשוב לציין שהוא בשמחה ירוץ לישון אצל החברים והחברות שלו. הוא מבטא פחש שהוא פוחד ללכת לישון ומתחנן שנבין אותו.
גם אם ארצה לנוח אחה"צ במיטתי לרבע שעה זה יהיה בתנאי שהילד בן הארבע יהיה איתו, חלילה שהוא ישן בזמן הזה.

הילד הינו ילד שמח, מוביל בכיתה מקובל אהוד, יצריתי תלמיד למופת והתנהגותו בבית הספר מצוינת.
בבית- יש לו הרבה מקום, הכלה ודי מקומו בטוח. ביחס עם אחיו הם חתול ועכבר מצד ומצד שני הם חברים טובים.
היחסים שלנו איתו שאנחנו מאוד רכים איתו מצד ומצד שני די מנסים להיות סמכותיים אך לא מצליחים. זה מתבטא בצעקות והתניות ופעמים אנו מרגישים איבוד שליטה.

בבקשה עזרתכם:
1. האם להבין ולאפשר לו לישון היכן שרוצה ואכן הוא פוחד?
2. איך מחזירים את הסמכותיות בשקט ולא בצעקות ?

בני בן ה-4 הוא ילד יחיד בבית. בשנה בקודמת היה בגן פרטי שבו רוב הילדים היו קטנים מגילו. נוצר מצב שבו בני שיחק כל השנה עם ילד אחד בלבד. הילד שהוא שיחק איתו היה הדומיננטי (מאוד) מבינהם ונוצר מצב שבני היה במשך שנה שלמה עושה אך ורק מה שהילד היה אומר. נוצר מצב שבו בני למד כי זוהי מערכת יחסים בין חברים, במקביל הביטחון העצמי שלו והערך העצמי שלו נמוך ולכן הוא חושב, גם השנה, שזוהי הדרך למצוא חברים, לרצות אותם ולעשות מה שאומרים לו. היום הוא נכנס לגן חדש שבו כמעט כל הילדים בני גילו למעט 4 ילדים. הוא בחר ילד אחד מבין הארבעה, דווקא ילד שקטן מגילו, ילד שהרבה פחות מפותח ממנו ועדיין מערכת היחסים שלהם היא שבני עסוק בלרצות כל הזמן. העניין מתבטא בעוד המון מישורים שבהודעה כזאת אי אפשר לפרטם. הייתי רוצה לטפל בנושא והייתי רוצה עזרה בכיוון לסוג הטיפול והאם הוא נחוץ.
תודה ליאת