פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רונן,
יכול להיות שאתה מודאג בצדק,
נסה לגייס כל מי שאתה יכול, לא ברור היכן האם של הילדה, אתה פונה רק בשם עצמך, אבל אולי זה עניין שלא נוח לדבר עליו עם גבר, נסה לדובב אותה או לגייס דמויות נשיות במשפחה או חברים שיעשו זאת.
בכל מקרה, לא לעבור לסדר היום ולנסות להשיג את ההזדמנות לדבר איתה.

תודה על ההתיחסות.
אונמם האם לא הוזכרה אבל גם היא ניסתה ולא הצליחה,הסבתא דיברה איתה והיא אמרה לה כמו שאמרה גם לי שמשהו עובר עליה אבל היא לא יודעת מה.
אני מבין שהיא בגיל הטיפשעשרה אבל זה עדין לא אומר שהיא לא צריכה לאכול.
האם יתכן בעיה חברתית?
אם כן, איך להתמודד עם זה? היא התחילה תיכון השנה.
האם יכולה להיות בעיה אחרת שאנחנו לא מבינים ( אני ואשתי).
אין לנו ההורים היום מספיק כלים להתמודד איתם מלבד הענשה בסגירת מחשב או טלוזיה .
וזה כאמצעי לחץ שיעשו מה שנידרש מהם,אבל גם זה לא עוזר.
יכול להיות גם שהבעיה אצלנו ההורים ,אני כבר לא יודע מה לחשוב.
אודה לכם במתן תשובה ו/או כיוון.
תודה.

שלום רונן,
יכולות להיות הרבה בעיות שאנחנו לא חושבים עליהם. ניחושים לא יעזרו, צריך לא להרפות ולהמשיך לדובב אותה. בודאי שהיא צריכה לאכול, ואם קרה לה משהו חריג היא צריכה גם לשתף.
יכול להיות שלא נוח לה לשתף אותכם, כי היא לא רוצה להדאיג, או שמשהו קרה לה והיא חושבת שיכעסו עליה כדאי להציע לה לפנות למישהו חיצוני אולי זה יותר נוח לה.
יכול להיות שצריך לשבת אצלה בחדר עד שהיא תסכים לספר מה קרה.

דיברנו איתה על קבלת יעוץ פסיכולוגי אבל היא לא רוצה היא טוענת שהיא לא חולת נפש.
שניסנו להסביר לה אז היא לא מוכנה לשמוע.
לנערה יש בעית קשב וריכוז והיא טופלה עד היום אצל רופא נוירולוג.לאחר שיחה איתו איתה המליצה על טיפול פסיכולוגי אותו הנערה מסרבת לעשות.
האם ניתן לבצע טיפול פסיכולוגי בכוח?
האם הוא יהיה יעיל בכוח?
אנא עצתכם.
תודה.

שלום רונן,
בוא נעשה הפרדה בין שני דברים: המצב שלה בדרך כלל, שאני מבינה שהיו כל הזמן בעיות, והרעיון של טיפול פסיכולוגי הוא לא מעכשיו, לבין המצב האקוטי שקרה עכשיו, שחל, ככה הבנתי שינוי פתאומי לרעה במצב שלה שמתבטא בהסתגרות, עצבנות והימנעות מאכילה. אם אכן זהו שינוי פתאומי שנובע ממשהו שקרה, מעבר לקשיים הרגילים ואנחנו לא יודעים מה, בזה צריך לטפל בצורה מהירה והחלטית, לא לצאת מהחדר שלה עד שלא מספרת מה קרה, ולפנות לגורם חיצוני זה לא חייב להיות פסיכולוג, אלא מישהו שהיא סומכת עליו והוא לא בהכרח מהמשפחה - חברה, שכנה, מדריכה בתנועה, מורה, יועצת לא משנה מי, רק כדי לספר מה קרה ואם יש משהו מיוחד שגרם לשינוי הפתאומי.

מעבר לזה אתם צריכים לדעת שאם היא תסכן את עצמה באופן כלשהו, אם על ידי הרעבה או באופן אחר, אז כן, יש אפשרות לכפות עליה טיפול, שכולל מעורבות רפואית ואולי אפילו אשפוז בכפייה. אם כי לא ברור לי אם זה מצב כרגע.
אם לא קרה לה שום דבר פתאומי, אלא זו פשוט התדרדרות של מצב שכבר הרבה זמן לא טוב, אתם יכולים להתחיל בלפנות להדרכת הורים או לטיפול משפחתי, יכול להיות יש משהו בדינמיקה המשפחתית שצריך להשתנות כדי שמצבה ישתפר, אפילו אם היא בעצמה לא תבוא לטיפול זה יכול להשפיע עליה בצורה עקיפה ואחר כך נראה לאן מתקדמים.

קשיים היו אבל לא ברמה הזו.נושא הפסיכולוג עלה בפגישה האחרונה עם הנוירולוג וזאת עקב התלוננות שלנו על כך שהיא לא אוכלת.
בשבוע וחצי האחרונים המצב החריף היא לא מדברת יפה ,צועקת שפונים אליה, נועלת את חדרה וצועקת שהיא שונאת אותנו כל אחד בתורו.כל ערב יש מלחמה .
האם לדעתכם יועצת בית הספר תוכל לסייע?
האם יש לדעתכם עוד משהו שניתן לעשות לפני שאנו נכריח אותה ללכת לפסיכולוג (בדרך טובה זה לא ילך).
תודה .

רונן שלום,
אנא קרא בעיון שוב את כל ההודעה שלי, יש מספר דברים הצעתי לעשות, ביניהם לפנות בעצמכם להדרכת הורים או טיפול משפחתי.

תודה רבה על הייעוץ

ראשית, תודה על תשובתך.
ברצוני לציין שלא הבנתי כל כך את ההקשר בין הציור למשחקים... אין לבני בעיות חברתיות/התנהגותיות.
אני שואלת ספציפית לגבי הציור המאוד מאוד בסיסי ומינמליסטי.
אשמח שתחדדי לי את תשובתך, כי לא הבנתי אותה.
תודה מראש

שלום רינת
נשאלת השאלה האם בנך מצייר כך כי פשוט לא בא לו להשקיע או בקיים קושי בתחום הגרפו מוטורי או הרגשי.
כיצד כותב? האם יש בעיה במוטוריקה עדינה?
אני מבינה שאין סימנים לקושי רגשי ולכן אין מה לדאוג בתחום זה. כדאי לשלול קושי גרפו-מוטורי.
במידה ופשוט לא בא לו להשקיע, כדאי לבדוק אם זה דפוס שמאפיין אותו גם בתחומים אחרים בחייו ופוגע בו.

שלום רינת,
בנך סובל מבעיה שנקראת אנקורפזיס, כדאי לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד בגישה קוגניטיבית התנהגותית, מדובר בטיפול יחסית קצר מועד.

תודה על תשובתך המהירה.
הבעיה הינה שאנו לא גרים בישראל ולכן אינני יכולה לגשת למומחה בנושא.
האם אני יכולה לעשות משהו או לחילופין לא לעשות משהו בכדי להתמודד עם הבעיה?

שלום רינת,
אני לא ממליצה להתמודד עם הבעיה לבד. גם בחו"ל קיימים מומחים. אם הייתה בעיה אחרת מה הייתם עושים? המשך הבעיה עלול לגרום לנזק בשרירי פי הטבעת כך שתהיה דליפה של צואה ויתקשה להחזיר את השליטה בסוגר.

שלום יפית,

קודם כל זה חשוב שאת רואה את החומרה במעשה. אבל בכל זאת לפני העונש, ובמקביל להבהרה חד משמעית לילד שזה חמור ואסור, צריך לברר איתו מה גרם לו לעשות זאת? איפה ראה את זה? האם קרה לו גם דבר כזה? האם כבר ניסה זאת בעבר? האם הוא מבין מה דבר כזה עלול לגרום לילדה קטנה? צריך לברר מה חומרת הבעיה ואם יש צורך לטפל בה, ענישה לא פותרת את הבעיה, אם הוא אכן סובל מבעיה בתחום.

תודה רבה על ההתייחסות המהירה אנסה לרדת לשורש הבעיה כמו שציינת שאולי קיימת.

שלום שרונה,
מאוד בולט בתאור שלך שאת מרגישה שאת מתמודדת לבד, (עזרה דחופה לאמא נואשת ולא להורים נואשים, אני מנסה, אני באה בגישה, אני רוצה לפתור) לא ברור איפה האבא, למרות שאני מבינה שגר איתכם האבא כי את מציינת שהוא מתייחס לא יפה ל"הורים" ולא רק אלייך.
אני מניחה שחסרה כאן סמכות הורית, ושאתם שניכם זקוקים להדרכה מעמיקה ולא רק דרך האינטרנט.
אני גם לא יודעת בן כמה הילד ואם טופל בעבר, ואם אובחן ואם סובל מבעיות כלשהן.
אני כן מזהה חוסר החלטיות מצידך עד כמה את מוכנה לראות את כל הפוטנציאל ההרסני בבנך, כי לדעתך בבית הספר הוא נגרר למקרי האלימות. כלומר את יודעת שהוא אלים אבל לגבי בית הספר את מגוננת עליו ומאשימה ילדים אחרים שגוררים אותו. זו גישה שלא עוזרת לו ולא עוזרת לכם.
גם לבוא אליו בגישה יפה כשהוא כל הזמן מקלל, זה כרגע מתפרש אצלו כחולשה. הוא צריך משהו הרבה יותר ברור, עיקבי וסמכותי ממה שנשמע לי שאתם נותנים לו כרגע.
אתם צריכים לפנות באופן דחוף להדרכת הורים.
בהצלחה.

כמו שהבחנת עפ"י מה שכתבתי אני זאת שבאה בגישה בכדי לפתור את הבעייה כמו שהבחנת גם בעלי אינו כ"כ מנסה להתמודד עימי בבעיות.

בני בן 12 שכחתי לציין זאת.
אני לא יודעת איך ולאן לפנות ובאיזו דרך אני באמת לא יודעת מה לעשות עקב המצב אני בוכה ומדוכאת עד כאב!
תני לי עצות ודרכי טיפול אנא ממך בבקשה.

שלום שרונה,
יכול להיות שהעובדה שבעלך לא מספיק מעורב היא חלק גדול ממה שגורם את הבעיה. הילד הזה זקוק לאב מעורב וסמכותי בדחיפות. לא ברור לי מדוע בעלך לא מעורב, האם זה עקב חולי, חס וחלילה, דיכאון, התמכרות מסוג כלשהו (הימורים שתיה?) האם זה קשור לקשיים בזוגיות שלכם? בכל אופן פה כדאי לבדוק בדחיפות איך אפשר לשכנע אותו להיות מעורב.
אם לא, כדאי לך לפנות למחקת הרווחה או קידום נוער באיזור מגוריכם על מנת שמישהו יצור עם בנך קשר וינסה לעזור לו ולכם לפני שהוא יתדרדר, כי הוא נמצא בגיל קריטי.
בהצלחה,סמדר.

יועצת מקצועית אני לא,אבל יש לי הצעה שנשמעת פשוטה אך יכולה בהחלט לעזור.
בשנים האחרונות ישנה מודעות גדולה שמשחקים הם לא רק להעביר את הזמן והרבה מאוד משחקים הם במיוחד להתפתחות-אם זה אצל ילדים,ואצל מבוגרים יש המון משחקים שתורמים המון לקשר ולהתנהגות.
אני מכירה בית אחד מקרוב שהבן התנהג דומה מאוד למה שאת מתארת והם התחילו "לשחק" בבית משחקים משפחתיים וזה פשוט חולל פלאים!הילד פשוט חיכה לקשר שבו הוא ישמע וישמיע אך היה צריך את זה בדרך עקיפה ולא בצורה של-עכשיו יושבים ומדברים או סתם יושבים יחד...
את יכולה לחפש באינטרנט חנויות צעצועים שיכולות לענות לך על כאלה פתרונות.מקווה שהייתי לעזר...!
בהצלחה!

שלום מירב,אנא עייני בעמודה של שאלות נפוצות.

שלום אבי,
האם ניסיתם לדבר עם המורה? גם התעללות מילולית היא סוג של אלימות, שאסור לאפשר אותה.
אפשר גם לנסות לדבר עם הורי הילד. בנוסף כדאי לחשוב מה קרה שהוא נטפל דווקא לבן שלכם? האם הילד משדר חוסר ביטחון מסויים? כי אם כן זה משהו שאפשר לעבוד עליו גם איתו.

שלום איריס.
לכאורה זה נשמע פשוט, אם את מסכימה עם הגננת שבתך מדי מפונקת, כל מה שעלייך לעשות הוא לפנק אותה פחות. תכיני את עצמך לתקופה קשה שבה היא תצטרך להתרגל לשינוי, היא לא תוותר. את צריכה להסביר לה מה את עושה, כדי שזה לא תהיה דחיה בלתי מובנת מבחינתה, את צריכה להיות מאוד עיקבית, ואם היא תשתכנע שתא משוכנעת במה שאת עושה היא תגיב בהתאם.
אם את לא מצליחה, אז אולי כדאי לפנות לייעוץ.

שלום ל"אמא דואגת",
היד שלך מרגיש מאוד לא מוחזק. את מבינה יפה מה השפיע עליו כל הזמן הזה. יחד עם ההבנה הוא צריך גבולות ברורים, מסגרת ברורה והרבה התייחסות, שכנראה לא קיבל מספיק ממנה בתקופה שבה המפשחה הייתה במשבר.
אני לא יודעת מההאפשרויות שלכם כרגע, גם התמודדות עם תאומים זה לא קל, אני לא יודעת אם יש לכם עזרה, אך אם יש לכם אפשרות לקבל עזרה עם התאומים או לקנות אותה בכסף, כך שבשעות אחה"צ מישהו מההורים יהיה פנוי יותר לתת לו התייחסות וגבולות, באופן יותר פרטני וכמו כן שבגן יוכלו למשך תקופה מוגבלת לראות איך אפשר לעזור לו לאור הקשיים, מעבר להצבת גבולות, אז אולי מצבו ישתפר.

שלום יהודית,
נראה לי שהופעת ונפגעת מהשינוי שחל בעמדת הגננת. קודם כל לפני שמקבלים החלטות דרסטיות ברגע של כעס ופגיעה כדאי לשוחח שוב עם הגננת ולברר את מקור הפער בין הדיווחים שלה. לשאול מתי זה התחיל, ואיך הילדה מגיבה כשפונים אליה, האם משחקת עם ילדים, אם כן האם משתמשת במילים או רק במחוות, ולחשוב ביחד, כשותפות איך אפשר לעזור לה ולדובב אותה.

שלום KERY,
מה שאת מתארת זו לא ילדה דעתנית אלא ילדה חרדה. לצערנו הרב, דווקא כשאנחנו מרגישים חלשיים ובמשבר, הילדים שלנו מנסים אותנו הכי חזק, כדי להיווכח שבעצם לא נחלשנו ומקווים שנגיב בצורה שתוכיח להם שאנחנו חזקים והם יוכלו להירגע. מה לעשות שאנחנו כן חלשים לפעמים.
קודם כל אם הילדה תמיד מקבלת מה שהיא רוצה אחרי שהיא צורחת, אין לה שום סיבה להפסיק עם זה. צריך לקחת אויר טוב טוב ובמשך כמה ימים לעמוד בצרחות שלה עד שהיא תראה שזה לא עוזר. אין ברירה אחרת. גם את צריכה תמיכה בתקופה הזו, תנסי לגייס כל עזרה שאת יכולה, מהמשפחה המורחבת או מחברות גם שיתמכו בך נפשית וגם פיזית, שיהיו איתכם ולא תהיי לבד.
בהצלחה.

שלום אירית,
שיטת הפעמון נחשבת מאוד יעילה, תנסו לברר דרך רופא הילדים שלכם.

אירית שלום,
ככל הידוע לי מבוטחי מכבי בגיל הזה זכאים ל-13 טיפולים של מטפלים ביצירה והבעה בשנה קלנדרית. (יכול להיות שצריך להשתתף בתשלום, אני לא יודעת מה הסכום). נראה לי שהכתובת הנכונה לבירורים אה היא בקופה עצמה.

שלום לך,
מהמצב שתיארת ברורה מאד חוסר הסמכות ההורית ואי יכולת הצבת גבולות לילד.
הדבר ניכר הן בהתנהגותו בבית, הן בשנתו והן מחוץ לבית. צריכים להיות כללים מאד ברורים למה אסור ומה מותר. לא הילד מכתיב את החוקים אלא אתם. לא הוא בוחר איפה הוא ישן.
תגובה של "לא נעים לי" היא קלה מידי. יש להחזיק את ידו ולומר: אנחנו לא מרביצים. צריך להכנס איתו לחדר ולהבהיר לו שנכנסים להרגע.

זה לשם התחלה. היו אסרטיבים מולו.
ניתן לקרוא מאמר בנושא סמכות הורית באתר זה או באתר שלי.
בהצלחה,

נעמה.

נועה שלום,
הרבה פעמים קורה שאנחנו רוצים הילד הגדול שלנו יהיה כבר גדול וזהו. במיוחד שיש לנו עוד קטנים אחריו. ילד בן 4 שרוצה לפעמים מוצץ זו לא התפנקות מוגזמת, אלאל תגובה טבעית של ילד שרוצה לחזור להיות קטן לפעמים, במיוחד שיש לו אחים קטנים . יכול להיות שאתם דורשים ממנו להיות גדול כל הזמן, אף ילד, בטח לא בגיל הזה ובכלל יכול להיות גדול כל הזמן. גם אנחנו רוצים לפעמים להתפנק ולהיות קטנים:-) במיוחד קשה לילד שלכם, כאשר הוא נדרש לעשות הרבה ויתורים ולהיות גדול ומבין, אבל אחר כך שוב מתייחסים אליו כקטן כי הוא לא באמת גדול ויכול להחליט דברים. אז הוא מתבלבל מה התפקיד שלו בבית ומה באמת רוצים ממנו, אז הוא כועס ומתחצף.
נראה לי שכדאי לכם לפנות להדרכת הורים כדי לראות איך לא להכנס איתו למאבקי כח ולהתאים את הדרישות ממנו כך שיהיו מותאמות.

כן כנראה שזה הדבר הנכון לעשות האמת שדרישותינו אינם מיתיחסות לגיל להפך והוא ואח שלו ממש אותו דבר ואין לנו כהורים פשוט כלים להתמודד
כבר המליצו לי על יעוץ
אולי את מכירה מישהו שיכול לעזור לי באיזור אשדוד
ושוב תודה על התשובה המהירה

שלום נועה,
אני באופן אישי לא מכירה באשדוד, אולי תתעניינו דרך קופת החולים שלכם.