פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

נ' שלום,
ביעותי לילה הם תופעה נפוצה. יחד עם זאת, ייתכן מאוד כי בנך מצוי כעת במתח, ואני מתארת לעצמי שכל המערכת המשפחתית מוטרדת מהשינויים הרבים. התופעות שתיארת לא דורשות התערבות פסיכולוגית, אולם כן כדאי להתייחס ישירות למצוקה של הילד - לשוחח עמו על כך, להקל עליו בשעות אחה"צ, לנסות לחבר אותו לילדים מביה"ס הישן-חדש, על מנת שיחזק את הקשרים החברתיים, להשתדל לארגן את חדרו בבית החדש כך שיהיה לו נעים וכדומה.
בהצלחה,
שירי

דנה שלום,
נראה לי שמבחינת בנך, אתם שיניתם לפתע את הכללים בבית בלי להסביר לו. אני מבינה שבקשותיכם לעזרה הופיעו רק לאחרונה, וכך גם ההריון שלך. חבל שבנך ובתך יקשרו בין שני הדברים, כי תרומה בבית לא צריכה להיות רק כשאמא ממש עייפה/חלשה בשל ההריון, אלא זהו חלק מההתפתחות התקינה. מבחינת הבן שלך, ייתכן שההריון שלך מעורר חששות ורצון להיות שוב קטן ותלותי בך, ואתם ההורים משדרים מסר אחר מאוד בבירור. זו הזדמנות עבורכם להיזכר שמדובר עדיין בילד צעיר שזקוק לכם, ולראות כמה אתם מאפשרים לו להמשיך להיות ילד ולא מבוגר צעיר.
יחד עם זאת, תרומה למשפחה היא ערך חשוב שרצוי להנחיל. אני חושבת שכדאי שאתם ההורים תשבו עם ילדיכם, ותסבירו להם כי אתם מצפים מהם לתרום גם בבית. אולי עדיף לקבוע מטלות מסוימות, קלות ופשוטות יחסית המתאימות לכל ילד. כדאי גם לשוחח בשבחה של התרומה למשפחה, עבור כלל דרי הבית.
בהצלחה,
שירי

שלום עינת,
לא ברור מהשאלה מי כן נשאר איתה, האם האבא נשאר, האם עד עכשיו הייתה רק איתך או שהייתה במסגרת, האם נשארות דמויות שהיא מכירה וריגלה לשהות איתן זמנים ארוכים או לא.
סביר להניח שתהיה פגיעה מסויימת בכל מקרה, שתתבטא בעיקר אחרי חזרתך, למשל בקשיי שינה, היצמדות אלייך חוסר רצון ללכת לגן אם היא בגן וכו'. העוצמה ומהשך של התגובה תלויה בשאלות ששאלתי. אם זו תהיה טראומה או לא קשה להגיד, אבל מחיר יהיה.

חיינו 5 שנים בארה"ב. ספיר-הבת שלנו-נולדה שם.
הגענו לארץ בפברואר האחרון-לפני כ 8 חודשים.
בארה"ב היא היתה בגן קטן מגיל חצי שנה.

כשהגענו ארצה, הגן בויצ"ו שרצינו לשים אותה שם, היה מלא והיה צריך בעצם לחכות עם הכנסתה לגן עד ספטמבר הנוכחי.
כל הזמן הזה היא היתה עם הסבתא בעיקר בבקרים ואיתי ועם אבא שלה אחה"צ והערב.

ספיר מאוד קשורה לסבתא. היא נמצאת איתה הרבה. גם עכשיו, כשהיא כבר נמצאת בגן, היא נמצאת איתה לפחות שעתיים ביום.
אני נזכרת שכשהסבתא נסעה לגרמניה לשבועיים, היה לספיר מאוד קשה. התחילו להיות לה פחדים. התחילו להיווצר אצלה בעיות שינה.
(עכשיו כבר הכל בסדר. היא כבר חזרה לישון טוב. לגבי הפחדים-אני מאמינה שעוד יש לה אך לא כמו הפחדים שהיו כשהסבתא נסעה וגם בתקופה של כשבועיים כשהיא חזרה).

גם בעלי נסע לשבועיים לחו"ל ולא נראה שהיו לה קשיים מיוחדים.

אלי ואל הסבתא היא קשורה מאוד ואינני יודעת איך תגיב כלא אהיה איתה 10 ימים ברצף. אם את חושבת שיהיה לזה מחיר אך לא תהיה לה טראומה, זה בהחלט יכול קצת להרגיע אותי.

נתון נוסף: בנסיעה הזו שתהיה לי, לא אוכל לתקשר איתה. אפילו לא בטלפון. פשוט לא תהיה לי האפשרות.

אני נזכרת שכשבעלי נסע לחו"ל והרגשתי שהיא מתגעגעת אליו, מייד התקשרתי אליו והיא שוחחה איתו ונרגעה. כך גם היה עם הסבתא כשהיא נסעה לגרמניה.

אך אצלי המצב הנ"ל לא יוכל להיווצר.

אשמח לשמוע חוות דעת עכשיו, לאחר שהנתונים יותר ברורים, אני מקווה.

תודה רבה רבה על הכל. אני יודעת שהמכתב ארוך...
תודה על הסבלנות והתמיכה.
זה מאוד עוזר.

עינת

שלום עינת,
צר י אם אני לא יכולה להרגיע אותך, כשאני אומרת שאנילא יודעת אם תהיה טראומה זה אומר שלא בהכרח תהיה, זה לא אומר שבטוח שלא תהיה. את מתארת ילדה שעברה הרבה מעבירם ושלא תהיה לך אפשרות לתקשר איתה, אם יש לך אפשרות לקצר את הנסיעה, זה טוב.

שלום יולי,
לכל אחד יש דברים שהוא חלש בהם וחזק בהם. גם אם הוא מחונן. יכול להיות שהתפישה השפתית שלו היא מצויינת אבל התפישה המרחבית פחות. אם הוא ילד מחונן יש ממנו הרבה ציפיות, ואולי אם לא הולך לו מיד או בקלות כמו במקצועות אחרים הוא מתייאש נורא מהר ונבהל כי הוא לא מכיר מצב כזה.
קודם כל צריך לשדר לו שהוא לא אמור להיות מושלם, וזה בסדר לטעות או לא להבין בהתחלה, אז יש מקצוע אחד שבו אין לו את התחושה הנפלאה שהוא גאון, הולך שם יותר קשה, יהיו עוד תחומים כאלה בחיים, זה לא סוף העולם, וצריך לדעת להתמודד גם עם זה ולא להחליט שאם זה לא הולך מייד אז מוותרים.

שלום שרית,
יכול להיות שמה שזה אומר שהיא מרגישה מאוד לא נוח עם התוקפנות של עצמה. לכולנו יש רגעים שאנחנו נורא כועסים על מישהו , מקנאים או מרגישים רגש שלילי אחר ובא לנו להרוג אותו. אם אנחנו מבינים שזה משהו זמני, ויש לנו מספיק שליטה על עצמנו ואנחנו לא הולכים לבצע את זה, אז אנחנו נרגעים וזה עובר. אם אנחנו חושבים שגם אסור לחשוב את זה וזה מסוכן או נורא לא יפה, ואנחנו מנסים להילחם במחשבה בכח, דווקא אז קשה יותר להיפטר ממנה.
צריך להגיד לה שלא תמיד יש לנו שליטה על המחשבות שצצות לנו, אבל יש לנו שליטה על האם נבצע אותם או כמה נתעסק בהן, והיא צריכה להבין שמחשבה כזאת, גם כלפי אמא שהיא אוהבת היא טבעית לפעמים, והיא תעבור לבד, לא צריך להילחם בה.

שלום אורלי,
אם זה נמשך מגיל שנתיים בגלים אז יכול להיות שזה עוד גל שיעבור אבל אחריו יבוא גל נוסף. היא ילדה כבר גדולה מדי בשביל להמשיך לעשות זאת בצורה כזאת וליד אנשים, וכדאי שתפנו לייעוץ מקצועי.

שלום יעל,
אתם מתמקדים מאוד בסימפטום וזה לא עוזר. סימן צריך להבין מה עומד מאחורי הסימפטום. משום מה יש לילד הזה צורך להפוך את עצמו לדחוי ולעשות דברים שנחשבים דוחים. מדוע? מה זה בא לשחזר וממה זה בא להגן, זו שאלה יותר חשובה בעיני מעצם החיטוט. כדאי לכם לפנות ליעוץ מקצועי ולבדוק זאת בזמן כי אחרת יכול להיות שהילד ימשיך להיפגע חברתית וחבל.

שלום יעל,
נראה לי שדפוסי האכילה של הילד שלך מאוד מעסיקים אותך, והא מקבל הרבה תשומת לב דרך העניין הזה. מדוע בעצם?
אם זה לא עוזר, שיאכל מה שהוא רוצה, את השאר יקבל בינתיים בתוספי מזון, יש לי השערה, שכשזה יפסיק להפריע לך כל כך, ויפסיק להיות כזה נושא משמעותי בבית, הוא ירגע ובלי שתשימו לב יאכל דברים אחרים.

שלום לך,
אני לא יודעת מספיק על הנסיבות לאלימות של הבת כלפיכם כדי לתת עיצות יותר טובות ממטפלת שכבר מכירה אתכם. זה לא שיש מאגר של עיצות: מה עושים עם ילד אלים והמטפלת שלכם לא מגלה לכם:-) אלא שזה מאוד תלוי איך מבינים מדוע פורצת האלימות הזו ומה המטרה שלה.
יכול להיות שהילדה משיגה דברים ממכם בעקבות האלימות, יכול להיות שהיא זועמת על משהו שקורה ביניכם שפוגע בה ומקומם אותה, יכול להיות שקשה לכם לקבל גילויי תוקפנות באופן כללי מצד הילדה גם כשהם נורמלים ואז במקום להירגע זה מחמיר והופך לאלימות, יש זוגות שבהם בעיית התנהגות של הילד מהווה הסחת דעת מצויינת מבעיות בזוגיות, ככה מתעסקים בבעיות של הילד במקום לריב עם בן הזוג, ואז נוצר מצב שהילד באופן לא מודע עוזר להורים להישאר ביחד דרך זה שהוא מושך את האש אליו, יכול להיות שהילדה הזו נולדה עם בעיה קשה של וויסות ושליטה בדחפים ועוד ועוד סיבות אפשריות.
כך שכל עיצה צריכה להיות קשורה לסיבה שמבינים. למשל אם האלימות משרתת אותה לקבל כל מיני דברים, ברור שצריך להיות מאוד עקביים כדי שהיא לא תשיג את הדברים האלה יותר, האלימות לא תשרת אותה יותר ולא תהיה כדאית ואז אולי היא תיפסק, אם יש לה בעיה בוויסות, יכול להיות טיפול שמסייע בוויסות, התנהגותי, תרופתי או בתנועה למשל, ואם זה משהו משאר הבעיות, הרי שלכם יש עבודה לפתור עניינים בינכם לבין עצמכם כדי שזה ישפיע על הילדה בצורה עקיפה. בקיצור כדאי לכם להתמיד ברצינות עם המטפלת ולהסתכל ביושר על מהות הבעיה ולא רק על דרך קצרה להיפטר ממנה.
בהצלחה.

שלום נירה,
לילד שלך יש כנראה בעיה גם בשליטה על עצמו וגם בתחושת הערך העצמי שלו, הוא נעלב מהר, מתוסכל מהר ואין לו כלים לבטא את עצמו ולהשיג את מה שהוא רוצה ללא אלימות. כדאי לעבוד איתו על האופן שאולי הוא טועה בהבנת סיטוציות ועל כך שיש עוד דרכים להגיב מעבר לדרך שהוא רגיל. תנסו לדבר איתו ולברר איתו מה קרה בכל אחת מהפעמים האלה ואיך אפשר היה להגיב אחרת.
בגי לכזה ובדרגת חומרה כזו, יכול להיות שלא תצליחו לבד ואולי תצטרכו לפנות לטיפול עבורו והדרכת הורים עבורכם.

שלום טליה,
התגובה של בתך טבעית ביותר, אין מה לעשות צריך סבלנות והרבה חום עד שהיא תרגיש שוב את ביטחון שהיה לה לפני הנסיעה שאתם לא תעלמו.

שלום רונית,
יכול להיות שלבתך קשה בהתחלה להסתגל למסגרת הבית ספרית הנוקשה, היא הייתה רגילה לחופשיות של הגן ולקשר האישי עם הגננת (ממתינה למורה בכניסה לשיעור).
קודם כל לא להכנס ללחץ, לא קרה שום אסון, יש לכם ילדה חביבה, לא חלילה איזה "פרא אדם" עם בעיות התנהגות. כדאי לקחת בפורפורציה, ולנסות לדבר עם הילדה על הקושי שלה ולא רק על מה שדורשים ממנה. אפשר להגיד לה שאתם מבינים שהיא רגילה לגן, וזה קשה כל היום לשבת בשקט בבית הספר, ושאולי בא לה קצת יותר חופש בתוך בית הספר, וזה נורמלי, אבל היא היא צריכה לאט לאט התרגל ולשבת יפה. זה הכל. ולא להיות מתוסכלים אם זה לוקח קצת זמן.

שלום יפית,
קודם כל אתם צריכים להגיע להסכמה ביניכם איך אתם רוצים שהבית יתנהל, על איזה גבולות אתם מסכימים ובאיזה דרך וסגנון ועל ידי מי להציב אותם. נראה לי שאת מתלבטת, לפעמים את מצדיקה את בן זוגך אבל לפעמים את מרחמת על הילדים.
קודם כל את צריכה להיות שלמה והחלטית עם מה שאת רוצה ואחר כך לנה עם בן זוגך משא ומתן על איך הרצונות שלכם נפגשים.זוגיות בפרק ב' זה דבר מסובך, ואם אתם לא מצליחים, כדאי לפנות לייעוץ מסודר.

שלום לך,

כנראה שהתגובות שלך להתנהגות התוקפנית לא היו ממש נחרצות.
נראה כי עיקר הבעיה בסמכות ההורית ובהצבת גבולות.
מתפקידך לעזור לילד ללמוד ולפתי כישורים חברתיים.
זו הדרך בה תוכלי למנוע מצבים אלו.
את מוזמנת לקרוא מאמרים בנושא זה באתר זה או באתר שלי, וכך גם כתבות.
בהצלחה!

דווקא התגובות שלי היו נחרצות ביותר היום אני חושבת שאולי אפילו נחרצות מדי- אמרנו לו המון "לא" כיוון שגם כתינוק הוא היה אימפולסיבי מאוד וגם היוםד- ואני תמיד מונעת את ההתנהגות התוקפנית גם במחיר עימות פיזי איתו, כלומר אוחזת אותו חזק ומוציאה "הקרבן" מידיו- כך שזו תשובה מעט פשטנית להגיד לי לכי תקראי בספרים- הוא ילד סופר חכם כך שהוא מבין יפה מאד מה אסור ומה לא והוא תמיד נורא מצטער אחר כך (ואני לא מתכוונת לאמירת סליחה) ומדבר על מה שקרה אבל אני לא מצליחה למנוע את ההתנהגות הראשונית הזו שהיא לדעתי בלתי נשלטת אצלו

שלום מישמיש,
אכן התגובות בפורום אינטרנטי תמיד יהיו פשטניות במידה מסויימת, כי אין לנו מספיק פרטים על המקרה הספציפי, כמו למטפל שרואה את הילד מס' פעמים.
בכל אופן, אני מסכימה עם נעמה שתגובות ההורים צריכות להיות סמכותיות ונחרצות. אם זה כבר ככה אצלכם, וזו לא הבעיה, יכול להיות שמה שחסר לילד שלכם זה כלים נוספים מלבד אלימות לבטא את צרכיו ואת רגשותיו. יכול להיות שהאלימות הפכה להיות שפה במקום מילים. יכול היות שצריך לתווך לו את עצמו ואת העולםם עם מילים שחסרות לו. כלומר להציע את ההסבר, שבהתחלה יבוא אחרי האלימות ואחרי שעצרתם אותה פיזית, למשל: אתה רוצה גם את המשחק שיש ילילד הזה, זה קשה לחכות שהוא יגמור לשחק. וז להציע פיתרון אחר - בוא נשחק בינתיים במשהו אחר, ואחר כך נבקש ממנו. דבר נוסף שחשוב לעשות זה לשאול אותו - למה כעסת? מה רצית? לנסות להרגיל לעשות עצירה בין הגירוי לתגובה שבה הוא יחשוב וינסח את עצמו במילים, ואם הוא לא יכול אז לעזור לו, להציע לו מילים עד שהוא יתרגל "לחשוב את עצמו" במקום ל"הרביץ את עצמו".אולי כבר קשה לך לחכות? אולי אתה רעב? וכו'.
אני מקווה שהייתי ברורה,
בהצלחה,
סמדר.

מקווה שטרחת ופנית לכתבות אותן הצעתי לך לקרוא. במקום להעתיק את הדברים הפניתי אותך למאמרים הרלוונטים.
התשובה היא כללית בפורום, ולכן נתתי לך את האופציה לקרוא את הפירוט במאמר.

בהצלחה!

לחיה שלום,
לא ברור מתוך מה שכתבת מה הייתה הסיטואציה שבה בתך עשתה את הדברים האלה ואם היה שם אלמנט של הכרחה. זה נכון שלאף אחד אסור לגעת בה ובגוף שלה, אך שכחת להזכיר: ללא רצונה. דברים שקורים בהסכמה בין ילדים באותו גיל זה מקרה מאוד גבולי שיכול להיחשב כסוג של סקרנות מינית לגיטימית, ואני לא יודעת אם כל כך ברור מה קרה פה. לא ברור אם זו יוזמה שלה או של הילדה השניה, אם היה כאן אלמנט של איום או ריצוי.
אני גם לא יודעת אם זה הגורם לשינוי בהתנהגות שלה או לא. את מציינת שקודם היא הייתה ילדה מתחשבת וצייתנית יתר על המידה, וזה אומר שלעיתים קרובות היא הייתה שמה בצד את הקשיים שלה והתוקפנות שלה. היא עשתה כך גם כשעברה בית ספר, כביכול אין קשיים, הכל נפלא, יש הסתגלות מהירה, אפילו אולי יתר על המידה, ויכול להיות שמה שקורה עכשיו הוא שפשוט הקשיים שלה יוצאים החוצה ואתם לא כל כך רגילים לזה. ברגע שהערת לה, היא חזרה לרצות אותך ולהיות מתחשבת וצייתנית.
יותר הייתי שמה לב לעניין הצייתנות שלה, שדרך אגב יכולה לגרום לה לציית גם למישהו שמבקש דברים כאלה, ומנסה לעודד אותה להיות היא, גם אם זה אומר לקבל את הכעסים שלה.

תודה על התגובה המהירה.
לפי הבנתי מקריאת יומן בתי הייתה זאת שביקשה לעשות את זה והילדה הסכימה ,
קשה לדעת איך היא בכלל הגיעה לרעיון הזה.סיפורים שלה על התפתחות מינית של החברות שלה אני מבינה שהנושא מאוד חם ומדובר . לא הייתי דואגת כל כך אם היה מדובר רק בנגיעות.

לגבי צייטנות היתר. כוונתי לחוסר גמישות ונטייה לבצע דברים בצורה מושלמת . אני דווקא לא מעודדת אותה לזה מתוך הבנה שזאת לא תכונה שקל לחיות איתה. אבל אצלה זה מסתמן כתכונת אופי די מרכזית.

שלום חיה,
לפעמים אנחנו מכוונים את הילדים שלנו לכיוון מסויים גם אם זה לא נעשה בעידוד גלוי. כשאת אומרת לה שאת רוצה את הילדה שהיא הייתה בחזרה את מאותת לה אולי בלי להתכוון שאת הכעסים שלה את לא רוצה רק את המושלמות או הצייתנות או ההתחשבות יתר שהיו קודם.
לגבי המעשה שהיא ביצעה, אכן לא ברור מהיכן היא קיבלה את הרעיון. האמירה שלה לגבי זה שהיא מבינה למה בנים אוהבים את זה יכולה (אם כי זה לא בטוח) להעלות את החשד שנחשפה לאפשרות הזו, או בסרטים שנחשפה אליהם ללא ידיעתכם או חלילה מחוויה שלה.
מה שאולי ניתן לעשות זה לדבר איתה שוב, ולהגיד לה שאם קרה או יקרה לה מקרה שמישהו נגע בה ללא רצונה, חשוב לכם שהיא תדע שאתם כאן כדי לספר על זה ולא תכעסו עליה. כי אם דבר כזה קרה זו לא אשמתה.
את צריכה לזכור שהיום ילדים נחשפים דרך האינטרנט ומקורות נוספים לתכנים מיניים שבהחלט לא תואמים את גילם. אם נושא ההתפתחות המינית מעסיק אותן כל כך כבר בגיל שמונה וחצי אוי שווה לבדוק באיזה אופן זה מעסיק אותן ולאיזה תכנים הם נחשפות וכיצד.