פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שלום

חשוב להבחין בין אכילה בררנית על רקע התנהגותי לבין אכילה סלקטיבית על רקע תחושתי. במרבית המקרים כאשר מדובר בבעיה תחושתית נראה כי מעבר לטעם קימת גם רתיעה ממרקמים מסוימים, טמפרטורת האוכל, הריח ואפילו הרעש הנלווים לאכילת המזון.
אבחון הסיבות המובילות לאכילה סלקטיבית או בררנית חשובה מהבחינה הטיפולית. כול סיבה מגיבה לשיטת התערבות שונה ועל כן ראשית יש לאבחן את מקור הבעיה.
הכתובת המתאימה לבדיקה מעמיקה של הנושא הוא המכון להתפתחות הילד.
למיטב ידיעתי בשנידר קיים צוות המטפלת בהפרעות מסוג זה ולכן יש לשקול המשך טיפול שם... בכול מקרה, מידע יותר מדויק לגבי הפניה למכונים אלו ניתן למצוא באתר האינטרנט של משרד הבריאות או בקופות החולים.
חשוב לי לציין שטיפול מתאים אכן עשוי לפתור את הבעיה או לכול הפחות למתן את הבררנות באכילה.

בהצלחה רבה

על סמך המחשבות שלי **

קודם כל, טוב שאת בטיפול, וטוב שאת בטיפול מקיף, משום שזו הדרך היעילה ביותר להתמודד עם הפרעת אכילה. היות ואת בטיפול אצל אנשי מקצוע מומחים בתחום, הכי נכון יהיה להפנות את השאלות ישירות אליהם - גם כי ככה תוכלי לקבל את התשובות הכי מדויקות, וגם כי אמון וישירות הם נכס אדיר בטיפול.
לגבי שאלת האבחנה: יש קריטריונים מסוימים לאבחנת אנורקסיה, והם אינם קשורים רק למשקל (למשל, הפחד העז מהשמנה שאת מתארת הוא אחד מהם). אם הפסיכולוגית שלך אבחנה את הבעיה ככזו, כנראה שהיא התרשמה שזה המצב, אבל בשורה התחתונה פחות משנה ה"כותרת" של הבעיה (את יכולה באותה מידה לקרוא לזה הפרעת אכילה, בעיה, מחלה או מושיקו גרויס) - מה שמשנה זה איך הבעיה הזו משפיעה על חייך ומה את עושה כדי להתגבר עליה.
בהצלחה.

[a href='http://www.beok.co.il/Groups-16/Group-13/קהילת+הפרעות+אכילה' id='link']קהילת הפרעות אכילה[/a]

בכל קופות החולים קיימים כיום צוותים הנותנים מענה לטיפול בהפרעות אכילה, ברמה כזו או אחרת של סבסוד, כך שכדאי לבדוק היטב מה קופת החולים מציעה.

כאשר מנסים לרזות בדרך שאינה מאוזנת ואינה מבוקרת, הרבה פעמים מגיעים למצב של בולמוסים (עם או בלי הסימפטום של ההקאות). אם בתגובה מחליטים להיכנס עוד יותר למשטר של צמצום ודיאטה חריפה, מה שקורה זה שפשוט "מזמינים" את ההתקף הבא ואת המשך המעגל הזה, גם אם מתפתים להאמין ש"רק עוד פעם אחת".
המלצתי - לשתף את הורייך, על אף הקושי, ולבקש הפניה לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה או למסגרת טיפולית המתמחה בהפרעות אכילה. במקרים כאלו, חשוב לעשות את הפנייה כמה שיותר מהר, משום שככל שהטיפול מוקדם יותר כך הוא יעיל וקצר יותר.

אני הייתי בולימית שנה שלמה, עם הפסקה בין שתי תקופות... יכולתי להקיא שלוש פעמים ביום... ואני חושבת שאם הייתי הולכת בשלב הזה לדיאטנית או וואטבר, זה היה נהיה הרבה יותר גרוע, כי זה היה מאבחן אותי פתלוגית וזהו. אין לי מושג איך הצלחתי לצאת מזה בסוף... אולי בגלל שקבעתי לי מראש שבשביל לצאת מזה שווה לי להשקיע גם השמנה של 4 ק"ג, נניח. (שקלתי אז בסביבות 61-2, מטר שישים) ואז גם כשנכנסתי לבולמוס הכנסתי לעצמי שגם אם אני לא מקיאה הפעם זה לא נורא...

אני גם בולימית,ואני רוצה להגיד לך רק משהו אחד-את יכולה לעצור את זה בעצמך!ואם את לא רוצה ללכת לטיפולים כדאי שתפסיקי עכשיו,כי עוד כמה חודשים את כבר לא תשלטי על עצמך.את יכולה-וזה מבחן לכוח הרצון שלך-לנסות לאכול מבוקר מאוד.וגם אם יש לך בולמוס אכילה תגידי לחברה שלך שלא תיתן לך ללכת לשום מקום כדי להקיא-וזה יעבור אחרי כמה זמן,הצורך להקיא.אז שיהיה לך באמת בהצלחה,ושתדעי ששמנה או לא זה הכל בראש.בהצלחה!

שלום ישראל

שימוש ממושך בלקסדין עשוי להוביל לפגוע בפעילות המעיים התקינה עד למצב של "מעיים עצלות" כלומר, לפיתוח תלות בתרופה.
כמו כן, שימוש ממושך עשוי לערער את מאזן האשלגן בגוף, להשפיע על פעילות העצבים והשרירים ולגרום חולשה ותשישות.
הבשורה המשמחת שבאמצעות תזונה נכונה ושינוי הרגלים ניתן להיגמל מהתרופה ולשקם את פעילות המעיים.
ממליצה לך לפנות לדיאטנית קלינית לשם קבלת ייעוץ והכוונה.

בהצלחה רבה

עליה במשקל אינה בהכרח אומרת השמנה, ובכלל טיפול בהפרעות אכילה לא מנסה להביא את המטופלות למצב של השמנת יתר אלא לאיזון במשקל, באכילה, ובחיים באופן כללי. כמובן שזה אפשרי, אבל הרבה מהסובלות מהפרעת אכילה חוששות שברגע שיתחילו לעלות במשקל יתקשו להפסיק. לפעמים לוקח קצת זמן ללמוד שוב כיצד לזהות ולהקשיב לצורכי הגוף, אך בטווח הארוך טיפול מוצלח מכוון להתאזנות והחשש מחוסר שליטה מוגזם ומזין את המחלה.
בנושא תרופות, הכתובת לשאלות ולהתייעצויות היא מול הפסיכיאטר המטפל.

לשאלתך הראשונה, תת משקל הוא קריטריון אבחוני לאנורקסיה, אך לא להפרעת אכילה. אנורקסיה היא רק סוג אחד ספציפי של הפרעת אכילה, ומישהי שנמצאת בחסך תזונתי ומקיאה נשמעת כמו מישהי שסובלת מהפרעת אכילה, ללא קשר למשקל בו היא נמצאת.
לשאלתך השנייה, אשפוז מומלץ בדרך כלל כמוצא טיפולי אחרון כאשר ניסיונות לקבל טיפול במסגרת מרפאתית פתוחה אינם מצליחים או אינם נענים בשיתוף פעולה.

היי ג׳ני. יופי שאת פונה. ברור כי את במצוקה גדולה. האם הורייך מודעים לבעיה? כדאי לשתף. חשוב שתגיעי למרפאה להפרעות אכילה או לפחות לדיאטנית שמומחית לתחום. היא תעזור לך לאכל נכון והפחד מהשמנה ירד. לעיתים אכילה מועטה מאוד דווקא גורמת לעליה במשקל בגלל שהגוף בסטרס. לכן ההנחה שלך שאם תאכלי יותר תעלי במשקל, לאו דווקא נכונה. אל תשארי לבד!

האמת שאין לי אבא, ואמא שלי נורא שקועה בעבודה תמיד.. חתיכת קלישאה, הא?
אני לא רוצה להטריד אותה בבעיות שלי. זה נורא קשה לי לנסות לספר לה שאני נורא מדוכאת לפעמים, כי היא משקיעה את כל הנשמה שלה בשבילי ובשביל אחותי ואחי, בת עם הפרעות אכילה זה לא בדיוק יקל עלייה..

היי אלון. נשמע לי שאתה לא בפורום המתאים. בכל מקרה, כשנמנעים מכל הפירות וכל הירקות גם מבושלים עלולים להיווצר מחסורים, אך לא חובה. פנה לרופא המשפחה שלך, השלב הראשון הוא בדיקת דם. בהצלחה! 

לשאלתך הראשונה, הפרעת אכילה אינה נובעת מאבדן תיאבון, אך כאשר ההפרעה מחמירה יש לא פעם קושי גובר לזהות איתותים של רעב ושובע, מאחר ומתרגלים להתעלם מאיתותים כאלו. התהליך הנדרש להבראה הוא בין היתר להתרגל שוב לזהות ולהיענות לצרכים ולאיתותים של הגוף, ואת זה מנסים לעשות בטיפול.
לשאלתך השנייה, יש שני מרכיבים בטיפול שצריכים להתאים למצבה: הראשון הוא המומחיות של אנשי הטיפול, והשנייה היא האינטנסיביות של הטיפול. השילוב המומלץ הוא צוות מקצועי הכולל טיפול תזונתי, פסיכולוגי, טיפול משפחתי והדרכת הורים על פי הצורך, וטיפול פסיכיאטרי על פי הצורך. האינטנסיביות המתאימה נקבעת על ידי המטפלים, לפי מצבה והתקדמותה של המטופלת.
לשאלתך השלישית: הניסיון מעיד שככל שהורים נכנסים יותר למאבקי כוח ולוויכוחים על כמות האוכל ואופן אכילתו, המצב נוטה להסלים. כדי להבין מה היא העמדה ההורית שתזין את תהליך ההבראה ולא את הפרעת האכילה, מומלץ להיעזר בצוות הטיפולי.

קרין יקירה, אני ממש מבינה ללבך גם אני הייתי ככה בגילך.
גם אני חשבתי שרק שאני אהיה פחות 50 קילו אני ארגיש הכי נח בעצמי אבל גם במשקל הזה הרגשתי נורא וזה אף פעם לא היה מספיק לי תמיד משהו לא היה בסדר. ולא משנה מה אף פעם לא הייתי שלמה אם עצמי.
אבל יש פתרון לזה! ואני לא מתכוונת ללהרזות עוד או לעשות דיאטה. פשוט דרך שתעזור לך להיות שלמה עם עצמך! לתמיד!
אם זה מעיניין אותך את מוזמנת לשלוח לי תגובה חזרה ואני אשמח לעזור לך במה שהציל לי את החיים.

היא שוקלת 41 קילו על גובה של 1.65 בערך

היי תות,
בהחלט מדובר באנורקסיה לפי התאור שלך. על ההורים לפנות למרפאה להפרעות אכילה לקבוע תור, ולקחת אותה . היא בת 15 ועדיין בחסות הוריה, ולכן אין כאן מקום לשאלות.

שלום לך,
הקריטריונים לבולמיה לא קשורים לסוג האוכל הנאכל אלא לתדירות ההתקפים, דימוי הגוף וההתעסקות במשקל. לכן זה לא ממש משנה מה את אוכלת בבולמוס. הייתי פונה למרפאה להפרעות אכילה על מנת לקבל עזרה איך לצאת מהמעגל הזה שמזיק לך פיזית ונפשית.

אני סובלת מהתמכרות למתוקים במיוחד לשוקולד וזה מה שמביא אותי כל פעם מחדש למצב הזה.. התמכרות למתוקים עונה בדיוק על ההגדרה של הבעיה שלי. איך ניתן להיגמל??

שלום יקירה,
ברור שישנה בעיה. ירידה דרסטית במשקל בזמן קצר מאוד, ספירת קלוריות, אובססיה בנושא אכילה ומשקל, בולמוסים והקאות. זה ממש לא חשוב איך קוראים לזה. ויש אנורקסיה עם תסמינים בולמיים. הגיעי למרפאה להפרעות אכילה שם יאבחנו אותך, ויעזרו לך לשמור על משקל בריא מבלי להזיק לעצמך. המדרון הוא חלקלק, לכן חשוב להגיע לטיפול בהקדם האפשרי.