פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

כדאי לפנות לאיבחון כדי להיות בטוחים מה הטיפול המתאים. אם מדובר אכן ב-PDD אז ככל שמטפלים מוקדם המוח מגיב טוב יותר. לכן כדאי לא לחכות. יש אפשרות לקבוע תור לאבחון פרטי, ולברר בקשר להחזרים. מומלץ - ד"ר דיצה צחור, יושבת באסף הרופא.

אני מבין את התסכול והדאגה, אבל נשמע שבאמת מדובר בנושא מורכב מאד, שהתשובות המתאימות לו אינן באינטרנט. אתם מוזמנים להעלות את השאלות האלו בפני הצוות בשניידר, שבקי ומומחה בתחומים אלו, וניתן לבקש גם פגישה עם הצוות הפסיכולוגי מקום. במידה ותרצו יש אפשרות גם לפנות למכון להתפתחות הילד דרך קופת החולים אליה אתם שייכים.

כדרכם של פסיכולוגים (ושל יהודים בכלל) אני אענה לך על שאלה בשאלה. כשאת כותבת ש"ככל שדורשים ממני יותר אני רוצה לשמור את הקונטרול לעצמי", מה כוונתך? מי דורש ממך? מה דורשים ממך? ומהי השליטה שאת מנסה לשמר לעצמך?
לשאלתך - היות ויש לך חששות שהשתייה המרובה היא חלק מהאופן בו הפרעת האכילה פוגעת בחייך, כדאי וחשוב להעלות אותה בטיפול. אלא שנדמה לי שאם ההתייחסות שלך לטיפול תהיה כאל תהליך שמנסה לקחת ממך משהו שאת לא רוצה לוותר עליו, באמת גדלים הסיכויים שתסתירי מידע חשוב, ופוחתים הסיכויים שתצליחי להתגבר על הדפוסים המזיקים שהובילו אותך לטיפול מלכתחילה. אז ברמה הקונקרטית המיידית, זה מתבטא בשאלה סביב עניין המים, אבל ברמה הכללית יותר זה משקף משהו בעמדה שלך כלפי תהליך ההחלמה, וזה הדבר שאת צריכה להתמקד בו ולברר אותו - האם ואיך את מתפתה לראות את הטיפול כאיום ואת הבעיה כגורם שנותן לך שליטה?

קודם כל תודה לתשובותייך.
בקשר לשאלתך- אני מרגישה לחץ מהסביבה,ביקורת מבחינת מראה חיצוני אם אני עולה או יורדת.. הדרישה מהמטפלים שלי שאני יאכל מסודר כדי שהסימפטומטים של הבולמיה לא יתחזקו עוד יותר.. ושעליי לשחרר את הקונטרול באכילה ולהעביר אותו לדיאטנית שלי.
קשה לי לעשות את זה עד כבלתי אפשרי אפילו.אם אני נאלצת לאכול ארוחת בוקר כנדרש אז אני ישתה צמוד אלייה כליטר וחצי וכן גם בארוחת הביניים והצהריים..
אני תמיד יחשוב על אופציות איך הגוף לא ייפגע מזה- כלומר אני יגדיר לך את זה בראש החולה שלי " איך אני לא ישמין "..........
אחרי זה אני יושבת בביקורת אצל הדיאטנית רואה שאני באותו המשקל[נו ידעתי שאני באותו משקל גם ככה אני נשקלת 4000 פעמים ביום] והדיאטנית שמחה מכך שאין ירידה אבל אני עצמי מרגישה מדוכאת עוד יותר כי זה המשקל יציב כתוצאה משמירת יתר ועיסוק אובססיבי..
אני יודעת שאני בהודעה סוטת מהעיקר וכל שנייה מדלגת בין הנושאים
אבל מה שאני מנסה להעביר בעיקר ולהתייעץ עימך זה איך אפשר להמשיך בטיפול ככה?
אני כן מסורה אלייו,כן מנסה ומשתדלת אבל יחד עם זאת אני יכולה לראות את זה נמשך שנים על גבי שנים..
הקאות פה הקאות שם... ואז בא שבוע עם בולמוסים רצינייייים ממממש שאי אפשר לתאר פה[עדיף שלא זה מפאת טריגרים לקוראים]
וגם בטיפול הפסיכולוגי עצמו-יש לי מטפלת מדהימה,אני פתוחה איתה,משתפת אותה בהכל..
אבל שוב.. המחלה הזאת-לוקחת אותי חזק מדי.

שלום

תת משקל (כמו גם משקל תקין, עודף משקל והשמנה) בגילאי הינקות, ילדות ובגרות (0 עד 18) נקבע עפ"י עקומות גדילה.
עקומות הגדילה משרטטות את קו הנורמה, את קצב העליה הרצוי בזמן גדילה ואת הטווחים הרצויים.
לשאלתך, לא מספיק לחשב את ה-BMI. יש לחשב את מדד זה , להציבו על עקומות הגדילה ולהשוואתו לשנים קודמות.
אני מציעה לך להפנות את שאלתך לדיאטנית המטפלת, אני בטוחה שהיא תוכל להסביר לך את הנושא.

את מתכוונת לאחוזון הbmi שמבדיל בין שנים קודמות לבין המצב הנוכחי ?

בדיוק !!!

יש לי עוד שאלה קטנה .
איך הפרעת אכילה ( שכוללת תת משקל ) יכולה להפוך לאנורקסיה ?

שלום

הקריטריונים האגנוסטיים לאבחון אנורקסיה נרבוזה כוללים:
1. סירוב לשמור על משקל גוף ברמה המינימאלית, או מעליה, הנורמאלית לגובה ולגיל (לדוגמה: אובדן משקל שמוביל לשמירה על משקל הנמוך מ- 85% מהמשקל הרצוי או קושי לשמור על משקל גוף רצוי במהלך תקופת הגדילה).
2. פחד עז מעליה במשקל או הפיכה לשמן, למרות תת משקל.
3. עיוות בתפיסת משקל הגוף או הצורה, הערכה עצמית המושפעת באופן מוגזם ממשקל גוף או צורה או הכחשה של המצאות בתת משקל.
4. אמנוראה – העדר של לפחות 3 מחזורים חודשים רצופים.

חשוב לציין שגם כאשר אדם מסוים אינו עונה על מכלול הקריטריונים הדיאגנוסטיים להפרעת אכילה, ההשלכות של התנהגויות סימפטומאטיות (הקאות, פעילות גופנית מוגזמת, חרדה, צמצום תזונתי וכו') יכולות להיות מסוכנות לא פחות ודורשות התערבות.
התערבות מוקדמת יכולה גם למנוע התדרדרות למצב של הפרעת אכילה מאובחנת.

לרב האוכל אמור לספק את כל מה שהגוף צריך. תוספים מלאכותיים אינם נספגים ויש הגורסים שאפילו מזיקים. אם בכלל אז יש לבצע בדיקת דם ולבדוק חוסרים ספציפיים דרך רופא המשפחה. המון הצלחה!

ויש חסרים

אם כך, יש להתייעץ עם דיאטנית או רופא משפחה ולהשלים את החסרים באמצעות תוספי תזונה בהתאם לחסרים הספציפיים...

היי גל, אינני יודעת מה גובהך ומהו משקל היעד שלך. אני שמחה לשמוע שאת מבינה שהרעבה עצמית היא דרך הרסנית ולא יעילה. חשוב שתשתפי את הדיאטנית בחששות שלך, ולדאוג לעליה מתונה ובריאה ואחכ ללמוד ללמוד לשמור על המשקל. יתכן שכדאי לקבל טיפול אצל דיאטנית מומחית להפרעות אכילה.

גם אני כל החיים רציתי להיות מתחת ל50 קילו וגם שהייתי מרעיבה את עצמי שהייתי מגיעה לשם גם לא הייתי מאושרת רק כל הזמן פחדתי שאני יעלה ויעלה ושאני אחזור למשקל שהייתי אבל הפחד הזה וחוסר שלמות עם איך שאני נראת בכל משקל הביא אותי לזה שעליתי בסוף והרגשתי נורא. נורא מאוד.
ואחרי שנים של דיאטות נתקלתי לכתבה באנטרנט על הפרעות אכילה. הבנתי שיש דרך להיות שלם עם עצמך בלי לפחד, בלי לפחד שאף גבר לא ירצה אותי, בלי לפחד שאני אשמין פתאום... או שיתנו לי הערות.
עשיתי טיפול בתת מודע שאפשר לי להוריד ממני את הרגלי האכילה שכל כך השפיעו עלי כל השנים ולהתחיל לאהוב את עצמי כמו שאני ולהבין שמגיע לי לחוות הכל בחיים ובלי לחשוב כל הזמן מה אכלתי ואיך ולמה וכמה.
ולהגיע לזוגיות ואבה והאנשים שקרובים אלי. גם את יכולה להגיע לזה! ולשמוח ולחייך.
אם זה מעיניין אותך את מוזמנת לשלוח לי הודעה חזרה לפרטים נוספים.

היי אנה, בהחלט את מתארת מצב מדאיג. המשקל שלך מאוד גבולי, אך בעיקר ההתעסקות האובססיבית באוכל ומשקל. מכיוון שהמחזור פסק, זה מעיד על תת משקל עבורך, וחשוב מאוד לטפל! אין דרך לטפל בלי עזרה חיצונית. מציעה שתחשבי ברצינות על לספר להורים, או ליועצת בית הספר. זו לא בושה, ואת צריכה עזרה.

היי לירון

אם מטופלת ברחובות יכולה להתאים לך את מוזמנת ליצור איתי קשר בפלאפון.

גם אני תושבת אזורך

אשמח להמליץ לך על מטפלת

וכן אשמח שנתמוך אחת בשנייה בהתגברות על ההפרעת

נא שלחי מייל שלך

שלום

ראשית, אני שמחה לשמוע על החלמתו של בנך.
פגיעה בקצב חילוף החומרים שכיחה ואף הכרחית במקרים בהם קיים צמצום קיצוני בצריכת הקלוריות היומית. למעשה, זהו מנגנון הישרדותי אשר נועד להגן על גופנו, כך שבתגובה לחסר הקלורי מקטין הגוף את קצב חילוף החומרים שלו, במטרה למנוע את הבזבוז העודף האופייני לעיתות השפע. התוצאה כמובן היינה גוף חסכן שמנצל ביעילות גבוהה את כמות האנרגיה הדלה לה הוא זוכה מדי יום.
הבשורה המשמחת שניתן לשקם את חילוף החומרים באמצעות פיזור הארוחות על פני היום, פעילות גופנית, הקפדה על צריכת חלבון איכות ועוד...
חשוב ביותר שבנך יקבל הדרכה לגבי תזונתו, קביעת משקל יעד וכו'... מדיאטנית קלינית המתמחה בהפרעות אכילה.
חשוב לי לציין שלאור העובדה שהפרעת האכילה התפתחה אצל בנך בגיל ההתבגרות הגיוני שמשקל היעד שלו יהיה משקל הגבוה מהמשקל בו היה כאשר ההפרעה החלה.

בהצלחה רבה

במידה והירידה במשקל היא תוצר של ירידה בתיאבון כחלק מתמונה רחבה יותר של מצב משבר דיכאוני או חרדתי, הכתובת המתאימה היא טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. ממליץ לך להתייעץ עם רופא המשפחה כצעד ראשון (ניתן לקבל הפניות לטיפולים כאלו דרך כל קופות החולים) . כמו כן קיימת האפשרות לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר באופן פרטי.

זה מספיק סיבות לדאגה חמורה ולצורך בטיפול אינטנסיבי בהפרעות אכילה. טיפול כזה יכול להיעשות במספר מסגרות, חלקן אשפוזיות וחלקן לא, אבל חשוב שיעשה. במידה ואת מתחת לגיל 18, אם לא תשתפי פעולה עם טיפול כזה או אחר מבחירה, הורייך יכולים באופן עקרוני להחליט לאשפז אותך. כדאי לא להיכנס למאבקים סביב נושא זה, להבין שבמצב כמו שאת מתארת חובה להיכנס לטיפול, ועכשיו השאלה היא רק איפה ואיך.

אני מטופלת במרפאה להפרעות אכילה ונכון לעכשיו הדיאטנית לא נתנה
לי תפריט והיא נותנת לי לאכול כמה שאני רוצה כל עוד זה 3 ארוחות ביום
שכל ארוחה כוללת פחמימה .
אני אוכלת ארוחת בוקר ב7am ,
צהריים ב3 בצהרים או בארבע וערב בדרך כלל בחמש וחצי
( למרות שסיכמתי איתה על שבע , זה קשה לי לישון מלאה .. )

אני לא יכולה לחשוב על זה שהיא תיקח לי את ההחלטות על האוכל
ותארגן לי תפריטים שמנים של 800 - 1200 קל' ביום ,
אני יודעת שאני אתנגד לזה , כי הפחד מלהשמין כ''כ גדול .
זה מוזר שכשאני באה לדיאטנית שלי ורואה ירידה אני שמחה אך מאוכזבת
ועוד לא ראינו עלייה אבל כשנראה אותה אני ארגיש אכזבה כ''כ גדולה , כאילו אני בוגדת בעצמי .

נ.ב. אני עוד מעט מתחילה טיפול אצל פסיכולוגית לה"א ..

ראשית, טוב שתתחילי טיפול פסיכולוגי, כיוון שזה הכרחי, ואני מאמינה שיעזור. אינני יודעת מה בדיוק הדיאטנית אמרה לך, אבל את חייבת לקבל תפריט מדוייק שלא ישאיר לך מקום לספק ושאלות. אם את גרה עם הוריך, אז כמובן שהם צריכים להיות מעורבים. אל תוותרי, הפרעת אכילה היא נזק נפשי ופיזי וככל שהיא מתארכת, כך הנזק גדול יותר. אם תעלי במשקל לא תבגדי בעצמך, אלא בהפרעת האכילה, וזה כבר משהו אחר!

אני רק בפגישות התחלתיות אצל הדיאטנית ובשלבים הראשוניים היא נותנת לי
לקבוע את התפריט ומוסיפה כל פעם חוקים כי אני עוד לא מוכנה לקבל תפריט נורמלי ...
אני יודעת שאני יבגוד בהפרעת אכילה אבל היא כבר חלק מימני
( קצת יותר מ 2 וחצי שנים , מגיל 12 ) וזה כ''כ קשה להיפרד מימנה וזה מרגיש לי שהיא צריכה להישאר איתי .
אני משתגעת ...

רציתי להוסיף שבעקבות זה גם המחזור שלי לא סדיר אני ממש משגעת את הגוף שלי...ואמא שלי תמיד חושדת בי בגלל זה

מהדברים שלך אפשר להבין שאת מתמודדת עם הפרעת האכילה שהחלה עם מאפיינים אנורקטיים ותפסה כיוון בולמי, עם החמרה סביב תקופת הגיוס. כמו כן, אני מבין שבעבר היה טיפול והבעיה הייתה גלויה יותר, וכיום יש יותר הסתרה והעמדת פנים. כמו שאני מבין מהדברים שלך, יש שתי אפשרויות: או שהטיפול נקטע מוקדם מדי, והבעיה לא טופלה עד השורש, או שזה כבר היה מאחורייך אבל בתקופה הנוכחית, סביב לחצים כאלו או אחרים, יש משבר ונסיגה. בשני המקרים, התשובה היא חזרה לטיפול, חד וחלק. המשך ההסתרה וההתעלמות לא יגרמו לבעיה להיעלם אלא להפך. לגבי המשמעויות של חשיפת המצב ופניה לטיפול בהקשר של השירות הצבאי: אי אפשר לדעת בוודאות מה ההשפעות של חשיפת המצב (במיוחד מאחר ואת עוד לא יודעת מה התפקיד), אבל לא תמיד באופן אוטומטי חשיפה פוגעת בשירות. המלצתי היא לנסות לקבוע מפגש עם הפסיכולוגית שטיפלה בך, אפילו באופן חד פעמי, לשתף אותה בתמונת המצב, ולעשות יחד חשיבה משותפת על הצרכים שלך.

היי מימי,
נשמע שהסתבכת קצת. ראשית חשוב מאוד לטפל בהפרעת האכילה שנוצרה. והירידה במשקל היא משנית כרגע. חשוב מאוד שתגיעי לטיפולאצל דיאטנית מומחית להפרעות אכילה. פני לרופא המשפחה. יש מענה בכל קופת החולים.
בהצלחה!

הפרעת אכילה - לא הפרעות ... ***

שלום

ראשית, משקל אינו הקריטריון היחידי לאשפוז !!! סימפטומים כמו אכילה מצומצמת, הקאות מרובות, שימוש במשלשלים ועוד... בהחלט "מספיקים" בכדי להחליט על טיפול באשפוז.
את מתארת את אחד מהסימפטומים בהפרעות אכילה אשר נקרא עיוות בדימוי הגוף.
עיוות בדימוי הגוף מתרחש כאשר התפיסה לא תואמת את המציאות, ובדר"כ התפיסה היא זאת שיותר חשובה ומשפיעה לעומת המציאות.

מבלי להתייחס ספציפית לעניין התוספים, אני יכול לומר לך שאחד הדברים החשובים ביותר בתהליך עדין ורגיש מהסוג שאת מתארת זה באמת שלבתך תהיה את ההרגשה שהיא מוחזקת על ידי צוות טיפולי שעובד איתה צמוד ושנהנה מהגיבוי והאמון של ההורים. כשאת לוקחת אותה לנטורופת שנותן המלצות תזונתיות, היא עלולה לפרש את זה כמסר של אי אמון בדיאטנית שלה וחיפוש אחר עוד פתרונות מתוך תחושה שהפתרונות הטיפוליים הנוכחיים לא מספיקים. צריך לזכור שהמחיר של זה עלול להיות גבוה יותר מהמחיר של אי לקיחת תוסף כזה או אחר. לכן המלצתי היא שאם לך כהורה יש שאלות, חששות, או מחשבות סביב מצבה של בתך וצרכיה, כדאי לבדוק כיצד ניתן להעלות אותם מול מטפליה. אם מדובר באנשי מקצוע שבקיאים בתחום של הפרעות אכילה, כדאי לשמוע את עמדתם בנושא.

שלום נועם

אני מניחה שלא סתם בחרת לשאול את שאלותיך בפורום זה ועל כן אני ממליצה לך לפנות לדיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה.
ההבדל בין דיאטניות (כמו כול איש מקצוע רפואי אחר) העובד בקופ"ח לזה העובד באופן פרטי נעוץ בעובדה שפנייה דרך קופ"ח מתועדת במערכת של קופ"ח ובאופן פרטי לא, כמובן שהבדל נוסף ומשמעותי לאור גילך הצעיר הוא שהטיפול אינו מסופסד ברגע שפונים לאיש מקצוע פרטי ולכן העלויות גבוהות יותר בהשוואה לקופ"ח או כול גוף ציבורי אחר.

בהצלחה רבה

מנסיוני האישי ומתוך הבנה מלאה של חששותיך שלך - שהיו גם חששותיי:
א. כן. חשוב מאד ללכת לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה (- אם אין הפרעת אכילה לא יזיק אבל אם תלכי למישהי שלא מתמחה וכן יש לך הפרעת אכילה זה יזיק מאד!!!!).
ב. בנוגע לתיעוד הדברים - רק אם זה בקופחת חולים זה מתועד ואם יש לך אפשרות לשלם לכי על פרטי.
ג. אני לא בטוחה אם מותר ל המליץ פה על אנשי טיפול מסויימים אבל אם את גרה באיזור ירושלים יש לי מישהיטובה שאני הלכתי אליה שעובדת גם בקופת חולים וגם באופן פרטי - כך שאם ההורים יגלו או שתרצי בסוף לעבור לקופץ חולים לפחות לא תצטרכי להחליף מטפלת.

מחזיקה לך אצבעות.
תשמרי על עצמך!!!