פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שלום רב
ביתי בת ה-17 שוקלת 39 ק"ג בגובה של 1.61מ'.
לאחר שמזה כשנה אני מנסה להתמודד עם חוסר הרצון שלה לאכול וההתעסקות סביב נושא המזון (אוכלת ירקות וגבינות ומתנזרת מכל מאכל "משמין").
כעת אני מעוניינת להעביר את הטיפול שלב ואשמח לשמוע מנסיונכם המלצות על אנשי מקצוע שיוכלו לסייע לנו.
בברכה,

אני לא יודעת מה לעשות. היו לי הפרעות אכילה(אנורקסיה) לפני כשנה, ויצאתי מזה ועכשיו אני במשקל נורמלי(ואף די גבוה!). לאחרונה מתחילים להיות לי מן התקפי רעב כאלה. אני לא יכולה להפסיק לאכול- כאילו אני כל הזמן רעבה- אני לא רוצה להשמין אבל אני גם לא רוצה להזיק לגוף שלי עכשיו.. מה לעשות?!

תודה...

אני בת 18 לפני שנתיים הייתי ילדה ממש שמנה הייתי שוקלת 90 קילו לפני שנתיים החלטתי להפסיק לאכול וככה לרדת, כיום אני במשקל של 46 והגובה הוא 1.64 אני סובל מהפרעות אכילה ביום יום אני לא מרשה לעצמי לאכול ומפחדת להעלות ולחזור להיות ילדה שמנה...מאיזה מצב אני מוגדרת? ומה עלי לעשות כדי לשנות את המצב?

הייתי שמחה לקבל עצה: בני בן החמש וחצי-מסרב לאכול מזון מזין. הוא אוכל כל יום את אותו האוכל, יבש. בוכה ומתוסכל שאין לו מה לאכול, אך מסרב לאכול מאכלים חדשים. הוא לא אוכל בשר ועוף לא ירקות.אוכל רק קורנפלקס, כריכים עם שוקלד, שניצל דק מעובד ומגעיל או חטיפי דג מעובדים/או אורז או בורגול, פתיתים עם חלב בערב או מלוואח.
כאמור זה תפריט שחוזר על עצמו מדי יום.
כשהיה בגן פרטי הגננות טענו שבגן אכל קציצה, וזה ניחם אותי, אולם עכשיו הוא בגן חובה ואוכל בבית-והוא בקושי אוכל....ורעב כל הזמן כי מבקש לאכול חטיפים ושטויות שאני מגבילה במן שטויות
אני חוששת למחלות עתידיות,לבעיות בהתפתחות. הוא רזה מאד וחלש מאד. חוץ מנושא האוכל הוא ילד מאד נוח,מצחיק.מדי יום אנו בקונפליקט סביב האוכל-כולנו מתוסכלים ואני לא מצליחה לגרום לו לאכול,וכך אנו כל יום סביב זה. אני יודעת שאני צריכה להניח לכך, אך גם שהנחתי זה לא השתנה. שאלתי האם הוא יגדל בריא ולהניח לו או שיש פתרון שיגרום לו סוף סוף לאכול. אני פשוט מותשת מהעניין-כבר 5 וחצי שנים....תודה מראש..

היי, אני בת 18 וחצי הייתי חולה ארבע שנים באנורקסיה, טופלתי ואושפזתי כמה פעמים.
התגייסתי לפני חודש וחצי לצבא, ירדתי לפי הסובבים אותי הרבה במשקל, חזרו לי הפחדים מהאוכל והחרדה, גם המצב רוח הדיכאוני חזר לי ברמה שאני לא יכולה לסבול.
אני מרגישה בודדה יותר מאי פעם כי אין לי עם מי לדבר ואין לי לאן לפנות, הצבא לא מבין כלום למרות שאמרו לי שאני עלולה להשתחרר אם זה ימשיך להדרדר אבל אני לא רוצה.
מה ההצעה שלכם? אני כל כך עצובה, כל כך קשה לי לאכול ואני כל כך מפחדת, אני לבד.

בבקשה אפשר את עצתכם?

שלום
לאחרונה חברה שלי,סיפרה לי שהיא מקיאה אחרי כול ארוחה.
אני אשמח לדעת איך אני אמור להתנהג עם המצב הזה.ואיך אני יכול לעזור לה להתגבר על זה בצורה הטובה ביותר
תודה.
נ.ב
לפי מה שהיא סיפרה לי,היא לא עושה את זה הרבה זמן (ואני מאמין לה)
הצעתי לה ללכת לטיפול אבל היא ממש לא רוצה

שלום,
בני בן שנתיים.
1. בני בכל ארוחה מסרב לאכול בשר וירקות אלא רוצה לאכול רק אורז או פסטה.
2. עד היום (לצערי, כיוון שסבל מחוסר משקל וברזל- היום סובל קצת מחוסר ברזל, המשקל מאוזן!) האכלנו אותו מול הטלויזיה, וכאשר היה מרוכז בטלויזיה דחפנו לו מתחת לכפית האורז/הפסטה מבלי שירגיש בשר וירקות.

היום הגענו למצב שמצד אחד הוא כבר שם לב שדוחפים לו בכפית והוא לא מוכן לאכול אלא רק אורז/פסטה (גם אם זה מול או לא מול הטלויזיה).

אם שמים לו צלחת רק עם ירקות הוא זורק אותה על הרצפה ובוכה שהוא רוצה אורז.
אם מערבבים לו צלחת עם ירקות חתוכים ואורז, הוא יאכל רק את האורז

פירות הוא אוכל.וכשהוא לא אוכל מספיק טוב במהלך היום אני משלימה לו מטרנה סמיכה לפני השינה, כדי שלא יקום בלילה רעב (כבר קרה לי שקם רעב).

לא מסכים לאכול ממגוון המוצרים עתירי הברזל מלבד תמרים (לא חומוס, לא קטניות).
מאוד אוהב לחם בלי ממרחים!.

אין ספק שיש פה מגוון מצומצם של מזון, הרגלי אכילה רעים (טלויזיה והסתרת האוכל בכפית), והתסעסקות מוגברת שלנו בילד תוך מתן תשומת לב מרובה בזמן הארוחה.

אנא עזרו לי איך כדי לי לנהוג נכון, כדי לשפר את המצב, ולמנוע ממני לעשות טעויות עם הילד?

תודה רבה, רבה!

מיטל

שלום רב .
שמי רונן חייל בן 19.
אני רוצה לשתף אותך ב"גיהנום" שאני עובר בתקופה האחרונה.קצת רקע עליי:בתור ילד הייתי ילד שמנמן וכל תקופת היסודי והחטיבה הייתה לי את הבעיה של העודף משקל.יש לציין שלמרות גופי העגול הייתי ספורטאי ומתאמן בקבוצת כדורגל סדירה(4 אימונים בשבוע).שהגעתי לכיתה ט' פנו אליי מהכדורגל וביקשו שאני אוריד כמה קילוגרמים.התחלתי לרדת במשקל בצורה דרסטית פשוט לא הייתי אוכל והייתי עושה ספורט בצורה אינטנסיבית.הגעתי למשקל של 49 קילו על 1.71 ס''מ והייתי בתת משקל.יש לציין שבעקבות הירידה הדרסטית במשקל הפסקתי לשחק כי לא יכלתי לעמוד בעומסים וכל נפילה שלי היתה גוררת איתה פציעה כואבת וקשה.לאט לאט השתקמתי ועליתי במשקל בהדרגה ע''י דיאטנית כך שהיום אני שוקל 64 קילו.אני מאוד מבסוט מהמשקל שלי וכבר לא חושב על כמה אני אוכל,מתי,ואיך.
שהתחלתי לעלות במשקל סבלתי נורא משילשולים כרוניים מלווים בריר ולעיתים דם,אפילו היו מעירים אותי משנתי.(תקופה של כ-חודשיים וחצי).תופעה זו הייתה באה לי בעיקר אחרי שהייתי אוכל אוכל מטוגן,אוכל חריף,מוצרי חלב וירקות ופירות למינהם.הלכתי להיבדק שוב והרופאה אמרה לי להימנע ממאכלים שעושים לי רע.באמת בשנתיים האחרונות אני פשוט לא אוכל מאכלים מטוגנים,ונמנע מאוד ממוצריי חלב מה שמטיב עימי.
כאן מתחיל הסיפור שלי,שהתגייסתי לצה''ל התרעתי בפניי המפקדים שלא כל אוכל מתאים לי שכן זה עושה לי תחושות לא נעימות בגוף.בבקום ביום הגיוס הכריחו אותי פשוט לשבת ולאכול ולא מצאתי את עצמי מבחינת האוכל.לכן בעל כורחי אכלתי שניצל מטוגן עם פסטה.מאותו יום התחלתי שוב להרגיש את התופעה והתחלתי לשלשל ולהקיא דם בעקבות כך שלא הצלחתי לאכול יומיים.התקופה הזאת נמשכת כבר כ-4 וחצי חודשים ואני בטיפול ובמעקבים.עברתי פעמיים בדיקת קולנוסקופיה שהראו שיש סימני דלקת אך הביופסיה חזרה תקינה,עברתי גסטרוסקופיה שיצאה תקינה חוץ מCT בטן שגילו איזשהי בעיה.הוחלט לשלוח אותי לקב''ן עקב חשד להפרעת אכילה.שישבתי מול הקב''ן הוא בכלל לא הבין למה שלחו אותי אליו שכן אני מרגיש לא טוב מבחינה רפואית.(לא חושב ששילשול דמי מעיד על בעיה נפשית) אך בכל זאת החליט וקבע אבחנה eating disorders unspecified.הרופאה הצבאית טוענת שיש לי בעיה גם גופנית אך עם חשד להפרעת אכילה.אני באמת מרגיש גרוע בחודשים האחרונים זה לא נותן לי מנוח הבעיה הזאת והיא מגבילה אותי בחיי היום יום.(יש לציין מסופח לרם 2 ועובר בדיקות אינטנסיביות).השאלה שלי היא פשוט על סמך מה הקבן אבחן את הבעיה הזאת?פשוט הסברתי לו שיש מאכלים שלא עושים לי טוב והוא פירש את זה בצורה הזאת.זה מתסכל אותי מאוד העניין הזה אני מרגיש שלא משנה מה רוצים להדביק לי איזשהי בעיה נפשית ולהתחמק מעניין הבריאותי.תני לי את חוות דעתך על מה שכתוב כאן אני פשוט כבר לא יודע לאן לפנות.
תודה רבה,וסליחה מעומק הלב על אורך המכתב.

אני אספר בקצרה.. עד לפני שנה בערך שקלתי 78.6 קילו.. עד שלקחתי את עצמי ביידיים ובמשך שנה יחד עם פעילות גופנית וארוחות מסודרות הצלחתי לרדת 22 קילו

לפני חצי שנה בערך הכרתי בחור.. ובעקבות זה התחלתי להזניח את האימונים וכמעט לא הולכת לחדר כושר.. באוכל אני דיי בסדר למרות שלפעמים יש לי נפילות פה ושם שאני אוכלת טיפונת יותר

יש לציין שאני בחורה שנשקלת באופן יומי.. כל בוקר.. כשאני חוזרת מהעבודה.. ולפני השינה

לפני כחודש התחלתי להרגיש שאני משמינה למרות שזה לא ממש ככה.. ומאז כמעט באופן שבועי ויומי קורה שאני מקיאה אחרי כל ארוחה

אני רוצה לצאת מההרגשה הדפוקה הזאת.. כי אני יודעת שאני לא שמנה

אבל אני מפחדת.

הנסיך בן שנה וחציי. מטופל במכון להתפתחות הילד בשל עיכוב התפתחותי.

הבעיה היא שקשה לו מאוד מאוד לאכול מוצקים (הוא מוציא את האוכל החוצה) ובעיה נוספת היא שהוא לא אוכל אוכל מגוון בכלל.

חוץ מסימילאק, פרנץ' טוסט, פנקייקים, מרק טחון הוא לא אוכל שום דבר אחר.

אני ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות. לתת לו לאכול בכוח זה בהחלט לא פיתרון, אבל מה עושים? נותנים כל פעם אותו אוכל עד שיתרגל לטעם? אחרי כמה פעמים יודעים שזה לא טעים לו?

בשנים אחרונות אני אוכלת בלילהץ מתעוררת מספר פעמים בלילה הולכת לשירותים אחרי זה למטבח כדי להכניס משהו לפהץ בהתחלה ירגשתי רעב כאר היתי מתעןררת בלילה, לאחרונה אנני מרגישה רעבה אך למרות זאת מרגישה צורך לאכול משהו. בדרך כלל זה פרוסת לחם עם ממרח כל שהו כמו חומוס, טחינה או פרוסת פסטרמה. זה מאוד מריעה לי לאחרונה יותר ויותר. האם יש טיפול למצב שלי
תודה מראש
אירנה

שלום,
אני לא יודעת אם יש לי ממש הפרעת אכילה אבל כן קורה לי לפעמים שאני בולסת יותר מדי.
אתמול למשל הייתי במסעדה והמנה שהזמנתי הייתה הרבה מעל ומעבר למה שהקיבה שלי יכלה להכיל. (אני יודעת שבולמוס מוגדר כאכילה של מספר קלוריות מסוים אבל אני לא מסתכלת על קלוריות אלא מגדירה בולמוס כאכילה שהיא מעבר למה שאני יכולה ומעבר ל"התפוצצות") וסבלתי מזה במהלך הלילה, היו לי כאבי בטן איומים, בחילות והקאות (לא יזומות).
השאלה היא איך מומלץ להתנהג יום אחרי?
קראתי שלא מומלץ להיות בצום ודווקא צריך לאכול מסודר אבל מה אם אני לא מסוגלת לאכול? כלומר ההרגשה כרגע היא שעדיין יש אוכל שיושב לי בקיבה ואם אני אוכל אז התוצאה תהיה דומה למה שהיה אתמול. האם באמת חייבים לאכול או שיש מקרים שבכל זאת כדאי לצום אחרי בולמוס?

עליתי במשקל.. הכל בגלל הבולמוסים.
כבר שבוע אני אוכלת בלי סוף. כל כך רוצה להפסיק וזה פשוט לא מצליח.
הדיכאון גדול יותר מהכל.
אני שונאת את החיים האלה. אני שונאת את העובדה שזה מעסיק אותי.
המשקל שלי הוא תקין אבל אני רוצה רק תת משקל! רוצה להיות רזה!
אני לא מבינה מה זה המחשבות החולניות האלה? המצחיק הוא שאני לגמרי מודעת לכך שה"רזון" שאליו אני שואפת הוא לא טוב ולא בריא אבל זה פשוט לא עובד. אני יודעת שזה חולה אבל נגעלת מהגוף שלי ובקושי מצליחה להסתכל במראה..

מה לעשות?
אני אובדת עצות לחלוטין!

שיניתי הרגלי תזונה כב חודש וחצי..ואני נימצאת כרגע בגמילה ללא גלוטן וסוכרים
לשימחתי מרגישה בטוב
שאלתי היא-----שכל מה שאני אוכלת..הבטן מתנפחת כמו חודש 9 והיא מאד קשה..ומאד לא נוח לי אם זה
אשמח לעזרה
צפונית

שלום , בן 26 , זאת פעם שניה שאנ פונה כאן לעזרה, הגובה שלי הוא 1.87 ומשקלי בשנים האחרונות נע בין 55-62 (בדרך כלל באזור הגבול התחתון), כבר שנים שאני מנסה למצוא את הסיבה לכך ללא הצלחה, כשהלכתי לדיאטנית היא אמרה שסביר להניח ש/בחיים אני לא ישמין ושזה גנטי, העולם לאא מקבל את זה יפה שאני רזה ככה, האמת גם אני כבר לא.., מאז שאני זוכר את עצמי שיגעו אותי על כך כולם, מה אני יכול לעשות כדי להשמין, האם העובדה שאני לא אוכל גבינה לבנה קשורה לכך(הבנתי שיש שם הרבה סידן) , כדאי לציין שחוץ מזה אני אוכל די הרבה .., וכמעט הכל.., אך נשאר רעב , עוד משהו שכדאי לדעת, בשנה האחרונה אכילה של מוצרי בשר גורמת לי לעייפות ממש היסטרית עד כדי כך שאני נופל, ואכילה של מוצרי חלב גורמת לי להרגשת חולי, וגם סוג של עייפות.., אולי יש לגוף שלי קושי בפירוק של חלבונים?, וגלל זה אני גם כזה רזה, אשמח לעצה , תודהי