פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

בתור אמא לילדה בת 17.5 שמאושפזת כרגע, אני מבינה אותך לחלוטין והייתי מציעה לך לפנות איתה לדיאטנית קלינית שמתמחה בהפרעות אכילה באזור המגורים שלכן. הדיאטנית תבנה לה תפריט המתאים לגובה שלה ולמבנה שלה. אני מכירה את זה שמדלגים על ארוחות ביניים ולאט לאט גם מצמצמים באכילה.
על פי דברייך נשמע שהיא רזה אולם עדיין לא בסכנה. קחי אותה לדיאטנית קלינית שתעזור לכם לטפל בה מבחינת אכילה.
בהצלחה!

. מציעה לכם לפנות בהקדם ליחידה בשניידר. הם מכירים אותה ויטפלו או יפנו למרפאה באזור מגוריכם. חשוב מאוד להמשיך מעקב גם לאחר ההגעה למשקל היעד, במיוחד בגיל צעיר. בהצלחה!

הלוואי והיה שרביט קסמים שבהינף יד מוחק את הכל ומטעין את התאים באנרגיות חדשות וחיוביות אבל אין כזה דבר. בכדי שמשהו יעזור את צריכה לרצות את העזרה. נשמע דוקא שאת מעוניינת בעזרה ואין ספק שעזרה חיצונית תעזור לך אולם בתנאי שתחליטי שאת עוזרת לעצמך לנצח את המחלה.
על טל אור שמעתי רבות אולם אין לה מטה קסם. בכדי להילחם במחלה ולהכחיד את כל התופעות הנילוות, יש צורך בטיפול ארוך ואינטנסיבי. לא שמעתי על שיטת לוסקי. לגבי רב מקובל, גם שם היינו וקבלנו ברכות.. גם השתטחנו על קברי צדיקים ואפילו קרובת משפחה נסעה לאומן כדי להתפלל לרבי נחמן. בסופו של דבר, משהו עבד.. והמשהו הזה ששינה את שיטת החשיבה של בתי היה הזונדה שהיא קבלה. היא הרגישה שהיא הגיעה לתחתית ומשם היא רק יכולה להתרומם. וזה לא קל, ואלו מאבקים עם עצמה, יומיומיים, עם נפילות ודכאון, מצבי רוח ודימוי מעוות. אולם זו המלחמה לכל החיים והיא לא מרשה לעצמה ליפול משום שהיא יודעת מה היא עלולה להפסיד. כשאת תראי ותחווי מה שאת מפסידה בעקבות המחלה, אולי אז יבוא המזור.
אני מאחלת לך שבאמת תמצאי את הדרך המתאימה לך.. מה שיעזור מבורך!

הייתי בתחתית, הפסדתי הרבה שאין לי את האומץ להוציא מפי ולפרט. ניסיתי המון דברים עם המון רצון וכלום.
אמרת ששמעת על טל אור רבות. אודה לך אם תפרטי.
אני יודעת שאין פיתרון קסם ואני נכונה להשקיע, אבל כמהה למשהו יעיל לשם שינוי.

אודה לכל פיסת מידע והמלצה.

נ.ב.
אמא: אולי התפילות עזרו? הרי זה לא אינסטנט.. ואולי הזונדה זה רק "כלי"...

שוב שלום,
לגבי טל אור.. לא הכרתי אף מטופלת שלה, אולם קראתי את האתר שלה ושמעתי עליה מפי עיתונאי כלשהו. אין לי שום מידע מיד ראשונה. יש כאן מישהי שכתבה שהיא ריפאה אותה.
לדעתי הכל עוזר... התפילות, התמיכה, האהבה והרצון לצאת מהמחלה.
ישנם מקומות היום שמטפלים בהפרעות אכילה בכל מיני שיטות. ישנה השיטה ההוליסטית של ניסים אמון - התרילותירפיה, ישנם הפסיכולוגים המתמחים בהפרעות אכילה, ישנה השיטה של הפסיכודרמה, יש את עמותת שחף ויש מרכזי אישפוז.
מאחלת לך שתצליחי בכל דרך שבה תבחרי.

היי
זה מאוד תלוי במשקל ההתחלתי, משקל היעד,הסיבה לתת המשקל, השלב בתהליך, הגיל, המין
בדרך כלל הניסיון הוא שלא תהיה עליה מהירה מידי מחד ומאידך שתהיה עליה מתמשכת. אשמח לשמוע יותר נתונים ולענות ספציפית.

אם אתה לא אוכל מספיק בחודשים האחרונים, ויורד במשקל בצורה מהירה ומסוכנת, אין ספק שזו בעיה חמורה ושעליך לאזן את ההתנהלות התזונתית. אינך מפרט מהן הנסיבות האישיות שגרמו לבעיה הזו, אבל יהיו אלו אשר יהיו, ברור שזה דפוס שאתה נשאב לתוכו ועליך למצוא דרך להיחלץ ממנו בטרם יחמיר עוד יותר. ייתכן מאד שאתה זקוק לקצת עזרה על מנת לעשות זאת, לכן חשוב לשתף את בני משפחתך, לפנות לרופא המשפחה על מנת לשלול בעיות רפואיות וגופניות, לקבל ממנו במידת הצורך הפניה לטיפול תזונתי מתאים, ולעשות את כל אלו מהר ככל הניתן.

שלום

מדבריך נראה שילדך סובל מאכילה בררנית אך כמובן שיש לאבחן זאת אצל איש מקצוע.
יש להבחין בין אכילה בררנית על רקע התנהגותי לבין אכילה סלקטיבית על רקע תחושתי. במרבית המקרים כאשר מדובר בבעיה תחושתית נראה כי מעבר לטעם קימת גם רתיעה ממרקמים מסוימים, טמפרטורת האוכל, הריח ואפילו הרעש הנלווים לאכילת המזון.
אבחון הסיבות המובילות לאכילה סלקטיבית או בררנית חשובה מהבחינה הטיפולית. כול סיבה מגיבה לשיטת התערבות שונה ועל כן ראשית יש לאבחן את מקור הבעיה.
לשאלתך איך ממשיכים... הכתובת המתאימה לבדיקה מעמיקה של הנושא הוא המכון להתפתחות הילד.
מידע לגבי הפניה למכונים אלו ניתן למצוא באתר האינטרנט של משרד הבריאות או בקופות החולים.
חשוב לי לציין שטיפול מתאים אכן עשוי לפתור את הבעיה או לכול הפחות למתן את הבררנות באכילה.
אל ייאוש וכמובן בהצלחה רבה

שלום

פעמים רבות השומן נוטה להתרכז יותר בבטן בתהליך עליה במשקל ועם הזמן אכן הפיזור נעשה יותר פרופורציונלי.
פעילות גופנית מאוזנת בהחלט יכולה לסייע במקרה זה.

אני עושה פעילות גופנית ועדיין הבטן והירכיים שלי שמנות.
אני עושה יוגה, שעובדת הרבה על השרירים בגוף, והליכות.
זה מתאזן אח"כ גם אם אני כבר לא נערה?

כפי שרשמתי לך ברוב המקרים זה אכן מתאזן...

שלום נורית

מדבריך נראה שביתך סובלת מאכילה בררנית אך כמובן שיש לאבחן זאת אצל איש מקצוע.
כמו כן עלי לציין שחשוב להבחין בין אכילה בררנית על רקע התנהגותי לבין אכילה סלקטיבית על רקע תחושתי. במרבית המקרים כאשר מדובר בבעיה תחושתית נראה כי מעבר לטעם קימת גם רתיעה ממרקמים מסוימים, טמפרטורת האוכל, הריח ואפילו הרעש הנלווים לאכילת המזון.
אבחון הסיבות המובילות לאכילה סלקטיבית או בררנית חשובה מהבחינה הטיפולית. כול סיבה מגיבה לשיטת התערבות שונה ועל כן ראשית יש לאבחן את מקור הבעיה.
הכתובת המתאימה לבדיקה מעמיקה של הנושא הוא המכון להתפתחות הילד.
מידע לגבי הפניה למכונים אלו ניתן למצוא באתר האינטרנט של משרד הבריאות או בקופות החולים.
חשוב לי לציין שטיפול מתאים אכן עשוי לפתור את הבעיה או לכול הפחות למתן את הבררנות באכילה.
בהצלחה

והבעת כזו מצוקה, אשר מוכרת לי מאוד. לצערי.
אצלי לי יותר טוב, גם אישפוז לא עזר. לכן אני תוהה אם טל אור תצליח איפה שכולם נכשלו שוב ושוב.

המצב שאת מתארת נשמע חמור וקשה ובלתי נסבל. בנות רבות עם הפרעות אכילה נלכדות במצבים כאלו או אחרים, מתוך הפחד שאם יעזו לעזור לעצמן לעשות שינויים במטרה לחיות חיים יותר בריאים ומאוזנים מול האכילה ובכלל, המחיר יהיה עלייה במשקל. זה אחד המנגנונים דרכו הפרעת אכילה מתקבעת. בפועל, הניסיון מראה שבנות שמעזות לעשות את השינויים האלו מברכות על כך ומרגישות שאיכות חייהן השתפרה, ופעמים רבות גם מגלות שההפחדות האלו היו הפחדות שווא. בניגוד להבטחות כאלו ואחרות לגבי פתרונות פלא, המציאות היא שכדי להתגבר על הפרעת אכילה צריך לעבוד בטיפול, באומץ והתמדה. זה לא תמיד קל, אבל עוד לא נתקלתי במקרה אחד של מישהו או מישהי שנפטרה מהפרעת אכילה ולא הרגישה שחייה השתנו לטובה. כדי להפסיק להקיא ולהחזיר לעצמך שליטה על חייך עלייך לפנות לטיפול מקצועי.

זה אכן מצב מאד מתסכל, ואחד הדברים הקשים ביותר בהפרעת אכילה - לראות אנשים יקרים במצב לא טוב מתקשים לעזור לעצמם. אל תאמרו נואש: בהפרעת אכילה השינויים נוצרים כמו מים ששוחקת אבן, לאט לאט, בכוח ההתמדה. המשיכו לתמוך, באופן לא ביקורתי ולא שיפוטי. בטאו את דאגתכם, לא באמירות על המשקל והגוף, אלא באמירות על כמה קשה לכם לראות אותה סובלת. המשיכו להציע את האופציה הטיפולית, בלי ללחוץ, רק להזכיר שזו אופציה קיימת, ושברגע שהיא תסכים לכך אתם תתמכו ותעשו הכל כדי להקל עליה לעשות את הצעדים בדרך הזו. ספרי לה שאפילו נכנסת לפורום הזה כדי לבדוק ולשאול, מתוך הדאגה שלך אליה, והציעי לה להיכנס ולהתייעץ בעצמה.
את מדברת על אחותך - האם ההורים בתמונה? חשוב שעמדה זו תגיע גם מהם. היא עדיין צעירה מאד, וודאי זקוקה להרבה תמיכה והכוונה. בהיעדר הסכמה של אחותך, כדאי שלפחות ההורים יפנו לקבל הדרכה מאנשי מקצוע כדי להתרשם מחומרת המצב ומהאפשרויות העומדות בפניהם.

היי,
הייתי ממליצה במצב כזה לנסות להתחיל עם המתוקים שפחות קשה לך איתם. למשל אם קשה לך להפסיק עם שוקולד, אפשר לאכל גלידה, או משהו אחר שקל לך איתו יותר. דרך אחרת היא לקנות מנות בודדות כמו חטיף אחד ואז לא ממשיכים. כדאי שתקבלי ליווי של דיאטנית מהתחום בתהליך. בהצלחה, ונשמע שאת בדרך הנכונה!

היי לוטה,
עד כמה שהקשר חשוב, אני מאוד ממליצה לך להיות מטופלת אצל דיאטנית שזהו תחום התמחותה. הפרעות אכילה הן עניין ששונה מאוד משאר התחומים בתזונה. מאוד חשוב שתקבלי כלים, ושיהיה כל הזמן שיפור במצב. האם את מרגישה שמצבך משתפר מבחינת הפרעת האכילה?

יש לציין שאני עוסקצת בספורט והדיאטנית שאני הולכת אליה מתמחה גם בדיאטת ספורט ויודעת לתת לי כלים גם במישור הזה וזה חשוב לי.. לא הייתי רוצה לעזוב אותה. היא גם מתייעצת, ועשתה סטאז' במחלקה להפרעות אכילה ואני חושבת שזה שהיא מבינה ותומכת חשוב יותר מהכל, היא לא מאיצה בי, מנסה ללמד אותי מה חשוב באוכל וגם מציבה לי גבולות כשצריך.. האם להמשיך איתה? האם הקשר האישי הוא לא מרכיב הכי חמשוב בהחלמה?

ספורט למשל לא תמיד נכון בזמן הפרעת אכילה פעילה. בטח לא אם יש תת
משקל. שאלת לדעתי, חשוב השיפור, ואני לא בטוחה שדיאטנית, נהדרת ככל שתהיה, ללא התמחות בתחום, תוכל לעזור מספיק.

היי לוטה,
זו אכן שאלה חשובה ודילמה לא פשוטה.
לא הבנתי מדברייך האם את נמצאת ועדיין ממשיכה בטיפול אצל פסיכולוגית שמכירה את התחום. אם כן, אני ממליץ להעלות את הדילמה הזו ולהתייעץ גם איתה.

אני מטופלת אצל פסיכולוגית שמטפלת בהפרעות אכילה שטסה לחודשיים ואמורה לחזור עוד שבועעים היא המליצה להמשיך את הטיפול אצלה בגלל הקשר הטוב שנוצר. ההרעה במצב נעשתה לאחר שהיא טסה, עד אז היה שיפור במצב.
בינתיים המצב לא טוב נפשית, ממש ממש לא טוב, אני מקווה שהוא ישתפר עם חזרתה עד אז, בשיא הכנות אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי.

יקירה, אולי כדאי לקבל עזרה בינתיים לפני שובה מחו"ל. יש בכל עיר תחנות לבריאות הנפש. כמוכן יש מיון פסיכיאטרי בכל בית חולים ובחלק מהמרפאות(כמו רמת חן למשל). מכיוון שאינך מפרטת מה בדיוק המצב, אני לא יכולה לעזור יותר לצערי. הרגישי טוב

המצב כרגע הוא שאני מטופלת רק אצל דיאטנית ופסיכיאטר ויש החמרה מבחינת הדיכאון וההסתגרות כמו כן מבחינת הפרעת האכילה. היו בולמוסים שצומצמו ע"י טיפול בטופומקס ועכשיו זה פשוט צמצום באכילה שלי וספורט כפייתי. דכאון בעיקר חוסר יכולת לתפקד כמעט לחלוטין אני על סף פיטורין מהעבודה. אני מפוצצת את עצמי בכדורי טופומקס ללא ידיעת הפסיכיאטר כי אני נורא פוחדת שיהיה לי בולמוס. אני לא יודעת מה לעשות אני מבולבלת ולא יודעת ככ לאן לפנות או מה לעשות. הדיאטנית מאוד מנסה לעזור לי אך ברור שהיא לא תחליף לשיחות. נשארו עוד 10 ימים אבל זה המון! אין לי כח לשרוד עוד יום אחד!

מפוצצת את עצמך בטופמקס? את מסכנת את עצמך. אנא ממך, גשי למיון הקרוב שיעזרו לך לאלתר.

סליחה יקירה, פספסתי את שאלתך. בכל מקרה, מצבך סבוך ורציני וחשוב שיהיה פסיכיאטר בתמונה. מזכירה שוב את אופציית המיון. מקווה שאת מרגישה יותר טוב.
מצב כזה דורש הרבה יותר מתשובה באינטרנט. לא מספיק שדיאטנית תהיה בתמונה בזמן שהות הפסיכולוגית בחו"ל

סליחה יקירה, פספסתי את שאלתך. בכל מקרה, מצבך סבוך ורציני וחשוב שיהיה פסיכיאטר בתמונה. מזכירה שוב את אופציית המיון. מקווה שאת מרגישה יותר טוב.
מצב כזה דורש הרבה יותר מתשובה באינטרנט. לא מספיק שדיאטנית תהיה בתמונה בזמן שהות הפסיכולוגית בחו"ל

כמוכן, אסור בתכלית האיסור לשחק עם מינוניי תרופות. עליך להקפיד על המינון שקבלת.

וכל כך נואשת

הורדת תרופות או הוספה על דעת עצמך גורמים רק ליותר טלטלה נפשית, וזה בודאי לא עוזר. אל תפחדי, היי קצת יותר סלחנית לעצמך, גם אםיש בולמוס. אבל אני בהחלט מציעה לקבל עזרה לפני שובה של הפסיכולוגית.

אחד הדברים שקורים לאנשים עם הפרעות אכילה הוא שהאוכל מאבד את התפקיד הנורמטיבי שלו, והופך למשהו פונקציונלי. למה הכוונה? אדם שאצלו אוכל ממלא תפקיד רגיל יכול לומר לעצמו "אני רעב", להיכנס למטבח, לבחור משהו שנראה לו טעים ומשביע, עד הפעם הבאה. התפקיד של האוכל עבורו הוא להשביע אותו, והבחירות התזונתיות יהיו כאלו שישקללו גם את מידת ההנאה שיש באכילה. אדם עם הפרעת אכילה נוטה יותר להתקשות לעשות דיאלוג כזה עם הגוף והצרכים - קודם כל, עם הזמן יהיה לו קשה יותר ויותר לזהות ולהקשיב לאיתותי הרעב. שנית, גם כאשר יעשה זאת, הבחירה לרוב לא תהיה במזון טעים ומשביע, אלא בחירה על בסיס קריטריונים של ערך קלורי (למשל, "להעדיף" סלט על פני פסטה לארוחה, לא מתוך הקשבה אמיתית לרצונות ולצרכים).
מדוע אני מציין את כל זה? לא משום שאני טוען שיש לך הפרעת אכילה, אלא משום שנשמע שגם אצל האוכל קיבל תפקיד פונקציונלי. כלומר, גם אתה מתייחס לאוכל לא כאל דבר שאמור להזין ולהשביע ולהיות מהנה, אלא כאל דבר שיש לו תפקיד ברור בעיצוב הגוף שלך. מאד ייתכן שחלק מהניכור שאתה חווה מהגוף (אי ההתאמה בין התיאבון לשובע) ומהמזון (אי ההתאמה בין ההיצע הקיים להנאה בבחירות שלך) קשור לכך.
מה ניתן לעשות? קודם כל אני מקווה שבכל מקרה אתה מלווה בפיקוח של דיאטנית. אם לא, כדאי מאד לעשות זאת בהקדם. דיאטנית ספורט יכולה להיות כתובת טובה, ומולה כדאי להעלות את הדילמות האלו, כדי למצוא דרך להתקדם בתחום הספורטיבי שאתה עוסק בו מבלי להזניח את החיבור לגוף ולצרכיו.

שלום לך.
האם הבנתי נכון ואת בהריון? לא מומלץ להעמיס על עצמך גופנית בהריון מבחינת אימונים.
מדוע את קמה ב400 בבוקר?
ממליצה לך מאוד לפנות לדיאטנית בקופה שתתאים לך תפריט לתקופה זו.
בהצלחה!!

קני קמה ב-4 כדי להתאמן, כי תינוקת מתעוררת ב-5 וחצי ואני רוצה לפחות קצת להספיק להתאמן.
אני משתדלת להתיש את עצמי פיזית כדי לשרוף כמה שיותר קלוריות ולכן משתדלת גם עבודות בבית לעשות כאשר תינוקת עלי. אבל איך אפשר להשתלט על התאבון המוגזם הזה. רק מקפה יש לי בערך 1000 קלוריות.

כדי להגיע ל1000 קלוריות מקפה את צריכה לשתות המון! קשה לי להאמין.
אל תתישי את עצמך כיוון שזה גורם לרעב. נכנסת למעגל לא יעיל.
ממליצה לך בחום לפנות לאשת מקצוע שתעזור לך להתאזן, להנות מהתינוקת, ולישון לפחות 7 שעות בלילה. מחסור בשעות שינה גורם לרעב.

היי אלכס. כמובן שאינני יכולה לדעת. כל עוד את אוכלת נכון, מקפידה על תחליפים, אין שום בעיה.מדוע הדבר מטריד אותך? האם את אוכלת דגים? מוצרי חלב, קטניות?