פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

אני בן 31 ומעל ל8 שנים סובל מבעיות עם האוכל. קודם כל, חשוב לציין שיש לי בעיות עיכול שמגבילות אותי מבחינת סוגי מזונות ואולי זן אחת הסיבות שפיתחתי הפרעות רציניות באכילה. אני כל הזמן עסוק באוכל - חושב מה אני הולך לאכול בארוחה הבאה ואיזה מאכל יעשה לי טוב או מה לא. הבעיה הקשה שלי היא בעיקר שלאחר הארוחה אני לא מצליח להפסיק לאכול, תמיד לוקח עוד ועוד משהו גם שהבטן שלי כבר "מתפוצצת", לא מרגיש תחושת שובע שגורמת לי להפסיק לאכול. לאחר מכן אני מרגיש לא טוב וסובל מצרבות. אני מתאר לעצמי שזה אחת הסיבות לכך שבעיות העיכול שלי לא עוברות.

בתקופה האחרונה הצלחתי להגיע למצב תקין יחסית, כל עוד אני מתכנן בעצמי מה לאכול, מתי ובאיזה כמות. אבל הבעיה מתחילה כאשר אני מתארח לארוחות משותפות. שם יש תמיד שפע של אוכל ואז שוב אני מגיע למצב של אכילה עד כדי התפוצצות וכאבי בטן לאחר מכן. הייתי בטיפול פסיכולוגי שלא הועיל...

האם יש שם לתופעה שתיארתי? מה אתם ממליצים לי לעשות?

תודה,
עידו

היי, אני בת 15 גובה 1.63 ושוקלת 49 . משנה שעברה התחילי לבין
לי בעיות עם אוכל, זאת אומרת שאני סופרת כל קלוריה שנכנסת לי לגוף, אני שוקלת את עצמי לפחות 4 פעמים ביום ובנוסף לזה כל יום יש לי התקפי אכילה מטורפים. בביהס שלי אם לבת יש הפרעות אכילה, חשש לאנורקסיה או שהיא רזה בטירוף היא יותר ״שווה״. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי... לפני שהייתי חושבת על כל דבר שאני אוכלת והייתי אוכלת נורמלי ( זאת אומרת סנדויץ בביהס, ארוחת צהריים, נשנוש וארוחת ערב קטנה) שקלתי 45. אני גם לומדת בלט ב״בלט הישראלי״ ואני מכורה לספורט... אם יש יום שאכלתי בו יותר מדי אני אעשה ספורט מצדי עד שאני אתעלף.. אני גם אכריח את עצמי להקיא.. כל דבר כדי לרדת במשקל... אני צריכה עזרה דחופה.. אני פשוט לא יודעת איפה לקבור את עצמי..

אני כבר שנה וחצי סובלת מבעיות אשיות עם אוכל, המשקל שלי נקרא תקין (מטר 63 שוקלת 49) אבל יש לי הרבה קונפליקטים עם אוכל. אני זוכרת כל דבר שאני אוכלת ומחשבת קלוריות כל היום. לפעמים אני פשוט בדיכאון למשך יומיים ופשוט בוכה בחי הפסקה. כל היום אצלי הוא סביב אוכל. בנוסף גם החברות שלי כל הזמן מתעסקות בזה.. אמא שלי יודעת שהמערכת יחסים שלי עם אוכל לא משהו בשלב זה אל היא לא יודעת שזה הגיע למצב שאני שוקלת אץ עצמי אחרי כל פעם בשירותים כדי לראות כמה ירדתי.. אני לא יודעת אם ללכת למכון להפרעות אכילה כדי שיעזרו לי כי זה לא שאני רזה חולנית.. אני צריכה עזרה!..

כמה ארוחות של ירקות מותר לאכול ביום? או של פרי/ במקום תחליף אחר מתוק.
אישה גיל 60 גובה 155משקל 98 קג.
נכה ומוגבלת בהליכה מהירה ואו למרחק ארוך.
יש לי בעיה עם תפקוד תת בלוטת התריס שאינה מאוזנת למרות טיפול שאני מקבלת.
א) בונה את הדיאטה שלי על פרי-בגיוונים שונים , או על ירק מבושל/ מאודה (לא מטוגן).
ב) במקום מתוק אני אוכלת פרי טבעי, לא אוכלת בשר ביצים כמעט בכלל, וגם לא מטוגן.
ג) אוכלת פעם-פעמיים בשבוע דג מבושל או טונה מעורב עם קטניות או ירקות.
ד) מוצרי חלב 1-2 לבן % 3- 1.5ביום.
משלימה תזונה עם נבטים חומוס טחינה, וגרעינים שונים (כל יום כמות קטנה בלבד).
בין הארוחות - שתייה עם תפוחי עץ מבושל רק במים.
לכל ארוחה סוג אחר של קטניות (במקום לחם קרקרים- עוגות עוגיות מזמן אין בבית).
**אני מרגישה שאני צריכה לאכול כל 3-4 שעות משהו ** והרעב מציק לי בעיקר בלילה.
איזה ייעוץ אתם יכולים להציע לי כתוספת למאכלים שאני אוכלת כפי שפרטתי.
בתודה מראש " ר".

שלום,אני בת 19 עוד מעט ולאחרונה גיליתי ,בערך לפניי שנתיים או שלוש שאני סובלת מהפרעות אכילה.לא הלכתי לרופאים או פסיכולוגים שאיבחנו זאת אולם לפי התסמינים אני משערת כי מדובר בהפרעת אכילה חמורה.אני שוקלת כיום 53 וגובהי 155 .מאז שאני קטנה תמיד הרגשתי עצמי שמנה אבל תהליך ההשמנה החל דווקא בסביבות גיל ההתבגרות.לפני כשנה הייתי אנורקסית.משקלי היה 40 והוסיף לרדת ,לא אכלתי כלום חוץ מירקות ופירות .תפריט שכלל תפוח אחד ליום ,לפעמים שניים וכל האנשים סביבי שמו לב לשינוי אצלי.גם הוריי חשו שמשהו לא בסדר כשסירבתי לאכול איתם.כל דבר שאכלתי היה בעניי משמין ופחדתי לחזור להיות שמנה כמו שהייתי.אהבתי את גופי הדקיק ושמתי לב שגם נעשיתי יותר יפה וגברים נמשכו אליי בלי סוף.אבל זה היה קשה להמשיך בזה.האוכל העסיק אותי 24 שעות ביממה.אז ניסיתי לחמוק מארוחות משפחתיות.עם הזמן גיליתי שהפסיק לי המחזור.יום אחד פתאום נתקפתי רעב שלא חשתי זמן כה רב.ואכלתי דבר אסור..שוקולד..ופתאום תקף אותי התקף זלילה נוראי.תוך כמה ימים העליתי את מה שהורדתי בחצי שנה!!!!!! אחר כך עם הגיוס לצבא ירדתי שוב במשקלי וכמעט אימצתי את אותה ההתנהגות האנורקסית.אך עם הזמן כשרבו ימי בבית מאשר בצבא שבתי לאכול ולהשמין ועכשיו כשאני בשירות סדיר אני לא מצליחה לרדת במשקל.בבסיס אני אוכלת כמה שפחות ,ובבבית אני נתקפת בהתקפי זלילה איומים.אני לא יודעת מה לעשות.אני רק רוצה להיות נורמאלית כמו כולם,לאכול כשאני רעבה ,לשבוע,בלי התקפי זלילה,בלי עיסוק באוכל,בלי מחשבות על השמנה.נמאס לי להרעיב עצמי כדי להיות רזה ושוב להשמין.מה לעשות??כמו כן,לא סיפרתי על ההפרעה לאיש ואני מעדיפה לא לשתף את המשפחה כרגע .אני נגעלת מעצמי עד שלא בא לי לחיות. מה עליי לעשות כדי להחלים מהטירוף הזה???

שלום .. מגיל 16 אני נמצאת בתוך העולם האפור הזה .. השטחי והכבוי שנקרא בולימיה..
הייתי בלא מעט טיפולים אך הפסקתי ללכת לפני כשנתיים (היום בת 25)..
כל החברים שלי והעולם שמסביבי לא מעלה על דעתו שאני בולימית ..אני עובדת כרגיל .. יוצאת להרבה מסיבות ... ונפגשת המון עם חברות ..
יושבת לאכול במסעדות ובאלגנטיות מתחמקת לשירותים עשרים דק לאחר הארוחה שלא יעלה חשד.. התחלתי לצאת לפני כשנה וחצי עם מי שהיום הוא ארוסי .. הוא גם לא יודע על המחלה הארורה הזאת .. (אני ממש מיומנת בלהסתיר אותה , למרות שאני מאוד רזה - שוקלת 47 על 1.74), עכשיו אני באמת לא רוצה לספר לו על המחלה אבל הפחד היחידי שלי זה היום מחר כשנרצה להביא ילד לעולם (הרי זו אחת הסיבות למסד את הקשר) האם כל הבולימיה הזאת יכולה להשפיע ? האם יש סיכוי שאני אגלה שנעשיתי עקרה מההקאות ? יש קשר לרחם בכלל? .. הייתי גם רוצה לעבור בדיקות רפואיות לפני החתונה כדי לראות שהכל בסדר מבחינת זה.. למי פונים

שלום לכולם,

אני מורה מוסמכת ליוגה ומטפלת מוסמכת בשיטות שונות ברפואה משלימה אשר רוצה לפתח שיטת טיפול אלטרנטיבית לסובלים מהפרעות אכילה - ולכן אני מציעה סידרת טיפולים ללא תשלום בתחומים הנ"ל (עדיפות לבולמים או לאכלנים כפייתיים)
.
הטיפול הוא כשעה - שעה ורבע ומשלב תרגולים מעולם היוגה, מדיטצה וטיפול אנרגטי עדין במגע (בלבוש מלא. לא כואב בכלל), וכן לימוד של תרגילים פשוטים אותם יש לבצע בין טיפול לטיפול.

חשוב לי לציין מספר דברים:
אני מאוד מאמינה בשיטות בהן אני מטפלת (!) - מאמינה שהן יכולות מאוד לתרום ולתמוך בכל הליך טיפולי של החלמה. עם זאת, אינני פסיכולוגית ואין לי שום הכשרה או נסיון בתחום הספציפי של הפרעות אכילה, כאמור, אני מנסה כרגע לפתח שיטת טיפול שבתקווה תעזור להרבה אנשים הסובלים מכך בעתיד, ולכן - אקבל פניות אך ורק של אנשים הנמצאים כבר תחת השגחה וטיפול כלשהו, ואחרי הסכמה וידיעה של המטפל שלהם (כמובן שאשמח לדבר אתו אם יש צורך).

בנוסף, הטיפולים מתקיימים בבית המטופל ולכן ישנה עדיפות למי שגר באיזורים של רעננה- כפר סבא - פתח תקווה.

ולסיום - חשוב לי להדגיש שוב שהטיפולים הם ללא תשלום וכל תמורה וכל רצוני הוא להשתמש בידע שרכשתי ולנסות לעזור.
אשמח לענות על כל שאלה.

מאחלת לכולם הרבה בריאות,
ושבוע נפלא

היי, אחותי הקטנה,בת ה14, אובחנה לפני כ5 חודשים כאנורקסית, מאז החיים בבית הפכו להיות שחורים. כרגע היא מטופלת באופן פרטי אצל דיאטנית קלינית אך עד היום אין שום שינוי במצבה. הדאגה הגדולה שלי היא לגביי הוריי, אני רואה איך הם לאט לאט קורסים לי מול העיניים. אימי שבר כלי לחלוטין ועם אבי אחותי כמעט ולא מדברת, היא פשוט החרימה אותו מהחיים שלה. אני בת 25 ונחושה לעזור להם בכל דרך אפשרית אך הם רוצים שאמשיך לחיות את חיי באופן תקין ולכן מערבים אותי רק בדברים קריטיים. איך בכל זאת אני יכולה לעזור להם? אני פשוט מרגישה לצערי שאם לא תוגש להם עזרה מישהו מהם יקפוץ מהחלון.

היי, אני כבר שנה שנתיים מנסה לרדת במשקל, ולא שאני שמנה אני 1.63 מטר ושקלתי 47 כשלא חשבתי בכלל על להרזות ועכשיו כשאני כל הזמן חושבת מה להכניס לפה ומה לא יש לי התקפי אכילה ועליתי כבר ל-49 ואני רוצה לרדת
ל-46 למשקל תקין.. אני חיפשתי כל מני דיאטות ולא מצאתי תפריט מתאים.. אני לפעמים מתחילה להרעיב את עצמי ומנסה להקיא אבל אף פעם זה לא מצליח לי.. אני כבר לא יודעת מה לעשות ואיך לטפל בעצמי.. אני רוצה להיות בריאה ולהרגיש בריאה עם עצמי... לא להיות בררנית כל פעם לפני שאני מכניסה אוכל לפה ולספור כל קלוריה בודדה .. אני צריכה עזרה דחוף!..

אני בת 19 גובה 1.68 וכרגע שוקלת 57 ק"ג בגיל 18 ירדתי מאוד במשקל עד ל-44 ק"ג כמובן שאיבחנו אצלי הפרעות אכילה לא הסכמתי להיות מטופלת בשום מקום ומהפחד להתאשפז התחלתי לאכול. אכלתי בצורה לא מסודרת ולפעמים מתוך לחץ שייקחו אותי בכח לבית חולים. באמת בסוף (אחרי שנה שלמה סיוטית!) עליתי למשקל שלי הנוכחי. הבעיה שהמחזור עדיין לא חזר לי ואני לא נהנת מאיך שאני נראית אני לפעמים מתגעגעת לימים שהייתי רזה (לא במצב הגורע אבל במשקל של 50 -55 אפילו!) אבל אני מצד אחד גם מפחדת לרזות אפילו קצת כי אני מפחדת שזה יפחית עוד יותר את ההתקדמות עם קבלת המחזור מצד שני מה שווה לי כרגע שגם אני לא מרוצה מאיך שאני נראית וגם לא בריאה גופנית עדיין במאה אחוז למרות שה- BMI שלי כבר תקין מה לעשות והאם זה נורמאלי למצבים כאלה? נ.ב רופא המשפחה שלי אומר שזה עניין של זמן עד שיחזור לי המחזור אבל זה גורם לי לחשוש שאני עוד יעלה בנתיים (כי המשקל שלי רק עולה בזמן האחרון.) תודה רבה

אוקי אני אתחיל ככה - הייתי במרפאה להפרעות אכילה שההשתתפות בטיפול רק הגבירה את הפחד שלי מאוכל ( כי פדיחה להיות שמנה במקום של רזים ) .. כשהגיע החופש הגדול התחלתי לעלות ועליתי מ41 ל45.5 ( נוכחי ) ונכון להיום אני במצב רוח לא טוב מבחינה נפשית , היו לי כמה מקרי בכי קיצוניים ( למרות שהם היו מושפעים מריטלין שלא עושה לי טוב , בכל מקרה כיתי על זה שרע לי להיו במימדים שאני היום וכמה הכאב בטן שהריטלין גורם לי מזכיר לי את הדיכאון שהייתי שקועה בו ) . אני לוקחת כדורים נגד דיכאון וחרדות שעזרו לי מאוד להתגבר על המון כאהב שהיה בתוכי , אבל בזמן האחרון הכאב חזר .
בא לי לבכות , להוציא כל טיפת עצב כל הזמן , רע לי ואני מרגישה דוחה וענקית .
אני מתה לרדת עוד פעם , אבל אין לי כוחות אז אני מוצאת את עצמי מתיימרת על כל רגע שאני נמצאת בגוף שלי . יש לציין שבכל התקופות האלה ובתקופה הנוכחית אני לוקחת ציפרלקס 15 מ"ג וחצי כדור ריספונד 1 . בנוסף אני מרגישה גם לא כ''כ יציבה נפשית מבחינת מצבי רוח . הגיל שלי הוא 16 ואני מתנשאת לגובה 1.56 .
אשמח אם תתני לי כיוון ועצה לגבי המהלך שאני צריכה לעשות בחיים שלי .

יצאתי עים בחורה אנורקסית כחודש וחצי [7פגישות] הבחורה הייתה כבויה קרה מינית ללא רגשות ולא יזמה שום דבר ,אני רוצה לדעת אים זה האופי שלה , או שזה תופעות לוואי של המחלה [אנורקסיה]

אני חושבת שזה אבסורד בטורף שיש כאן פורום להפרעות אכילה עם אנשים שמתמודדים עם דברים קשים וכמעט בלתי אפשריים,שמזיקים לעצמם 24 שעות ביממה,וגם אנשים על סף קריסה,ובצידו של הפורום נמצאת פרסומת בזויה "רוצה לרדת 8 קילו בחודש? היכנסי לכאן" וברור שאני,כאחת שמנסה להתמודד עם ההפרעה שגם ככה גורמת לי להרס עצמי,נכנסת אליה בהשתוקקות,למרות שידוע לי בוודאות שזה לא בריא,מזיק ורק מדרדר את מצבי הבריאותי וברור שאני לא היחידה.
אני מוקפת במטומטמים לא פחות ממני וזה הדבר היחיד שמצליח לעודד אותי איך שהו. שזאת כבר אטימות בפני עצמה..

אני בת 20, שוקלת בין 47-50 קילו. זה בטווח הזה, אני לא שוקלת את עצמי כי אני מפחדת לדעת כמה אני באמת שוקלת. הייתי ילדה רזה, השמנתי בתיכון וזה הוריד לי את כל הביטחון, אז עשיתי דיאטה- 1000 קלוריות ליום. רזיתי יפה וכולם החמיאו לי, אז שמרתי קצת פחות. עליתי שוב מעט (בסביבות 52 קילו) אז שוב אכלתי 1000 קלוריות ליום, יכול להיות שיצא פחות, למשך תקופה ארוכה. עכשיו הגוף שלי מושלם. הבעיה היא, שאני לא יכולה לאכול יותר מ1000 קלוריות ליום. אם אני אוכלת יותר, אני משמינה, גם אם במעט. אבל המעט הזה מספיק כדי שאני אכנס לדיכאון ולא אצא מהבית. אני כל הזמן חושבת על אוכל, מה אני אוכל היום, אם אני אוכלת יותר מהקצבה היומית שלי אני מרגישה על הפנים. הייתה לי שוב תקופה שהעליתי טיפה, שקלתי בסביבות 51 לא מזמן. הורדתי הכל אבל כל התקופה הזאת הייתי בדיכאון ולא יצאתי מהבית. כבר קשה לי נורא, אני מעלה מורידה מעלה מורידה, וכולם יודעים שקשה מאוד להעביר את היום עם קצבה כל כך נמוכה של קלוריות ועם מחשבות תמידיות על מה שאני מכניסה לפה. קשה לי נורא, אני לא יודעת מה לעשות. אני מתה על הגוף שלי במצב הזה ואני יודעת שאם אני אשמין בקילו אחד אני שוב אגיע למצב של מעט קלוריות, ואפילו הרעבה. אני לא רוצה לספר להורים שלי או לחברים. אני בצבא ואני מפחדת ללכת לפסיכולוג/תזונאית ושהצבא ידע על זה ושזה יפגע במקום שהגעתי אליו. אני גם לא רוצה להעלות במשקל, אבל אני רוצה להיות מסוגלת לאכול יותר. מה לעשות??? :(