פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שלום. קודם כל זה מעולה שאת בטיפול פסיכולוגי ושאת מתחילה ללכת לדיאטנית. את מודעת לכל הדברים הנוראיים שקורים במחלת אנורקסיה ואת מפחדת! הפחד הזה הוא מעולה כי הוא לא ישאיר אותך אדישה למצבך והוא יכול למנוע הידרדרות במצבך. אני ממליצה לך, כל עוד את בשלב יחסית מוקדם של הפרעת האכילה, פשוט להגיד די, אני לא ממשיכה עם זה. זה יכול להישמע לך כאילו אין מצב שאת יכולה לעשות זאת אבל זאת הדרך היחידה, תאמיני לי! תהיי חזקה ואל תתני למחלה לנצח אותך, אלא תגידי לה שזהו, אני מפסיקה עם זה עכשיו לפני שהמצב יהיה חמור יותר וכרוני. ככל שהזמן עובר יותר קשה לצאת מאנורקסיה ומשאר הפרעות האכילה. הפחד שלך הוא מעולה ויכול רק להועיל לך כרגע לעצור את זה. תתעלי את הפחד ותשתמשי בו כדי לעצור את עצמך ממה שאת עושה. תאכלי תפריט מסודר של 1000- 1200 קלוריות עם כל הקושי שבדבר, אך מהר מאוד את תראי שאם את שומרת על זה את תרדי במשקל בדרך הנכונה. אולי ייקח יותר זמן, אבל זה שווה את בריאותך הפיזית והנפשית. חבל להכניס את עצמך יותר עמוק לפלונטר הזה. רוב האנשים שהבריאו מהפרעות אכילה הם אנשים שלפני הפסיכולוגית ולפני הדיאטנית עזרו לעצמם, הם בעלי אופי חזק,בעלי כוח רצון ומוטיבציה גבוהה לעשות שינוי. אני מקווה שתמצאי את הכוחות האלה בעצמך ומוקדם ככל האפשר, כי בסופו של דבר רק את יכולה לעזור לעצמך ולמשפחתך מעצמך.

היי יקרה
אני הייתי בדיוק כמוך! 1.68 עם עודף משקל. ירדתי ל 64 ונראיתי נהדר!!! בריאה, יפה..
אבל זה לא הספיק, התמכרתי לירידה במשקל וירדתי עוד ועוד עד למצב של אנורקסיה. אח"כ התחילו הבולמוסים כי הייתי ככ מורעבת אבל כמובן שהקאתי אחריהם כי לא יכולתי לשאת את המחשבה שאשמין.
בקיצור היום אני חיה מבולמוס להקאה וחיי הרוסים. מנסה להשתקם אבל אני כבר במצב קשה.
את במשקל תקין וטוב! תאהבי את עצמך!!! תטפלי בזה עכשיו לפני שתהיי במצב שלי. הלוואי ואני הייתי תופסת את זה בזמן. הייתי בריאה ויפה ולא מכורה להפרעה הקטלנית הזו.
ליאת

ראשית- מופרעת, אהבתי יותר שרשמת את שמך- יעל:)
שנית- תודה רבה לכן, אני מודעת לעובדה שזה הרס, הרס של כל החיים ואני מנסה לעשות הכל כדי לצאת מזה. זה באמת לא כל כך קל לי, אני נכון להיום מתנדנדת בין שני קולות, הקול של ההגיון שקורא לי לטפל בזה ומהר והקול השני ששואב עוד ועוד לרזון הזה.
הבעיה היא שהקול השני חזק מאוד וגם אם אני קמה בבוקר ומרשה לעצמי לאכול אני ישר אחכ מרגישה רגשות אשם ומפצה בכך שאני מרעיבה את עצמי במהלך היום, ולא, אני לא מצליחה לעצור את זה.
אני הולכת מחר לתור ראשון אצל הדיאטנית, אני אוכלת היום גג-גג 500 קלוריות, לפעמים גם פחות, חשבתי על זה היום, במהלך היום, על איך אני אמורה להתחיל לאכול את התפריט שהיא תיתן לי שזה בטח יהייה לא פחות מ-1000 קלוריות, איך????זה כפול אם לא יותר ממה שאני אוכלת היום. איך עושים את זה???????

ולשתיכן- אני מאחלת מכל הלב שתמצאו את הכוחות לשקם את חייכן, שתרגישו טוב ותאהבו את עצמכן- אני באמת מאמינה שאפשר, באמת באמת

את בטח מכירה את המשל האינדיאני על הסבא הזקן שמספר לנכדו שבכל אחד מאיתנו יש שני זאבים שנלחמים, זאב הרסני, שליל ופוגעני וזאב מיטיב וחומל ומלא תקווה. כשהנכד שואל מי מהם מנצח, הסבא עונה: זה שאנחנו מזינים.
אני מצטרף למגיבות שהשיבו לך שעצם המודעות לסכנה שבהפרעה ולקול המזיק שלה בנפשך היא חשובה, ושטוב שפנית לטיפול - טיפול בהפרעות אכילה הוא המקום בו תוכלי להיות עם יד על הדופק ולבחון כל הזמן איזה מהקולות את מזינה, את הקול ההרסני ששואב אותך לדפוסים של קיצונות כפייתית המסכנת את שגרת חייך, או את הקול ההגיוני שמסייע לשמר שגרת חיים של יציבות ובריאות. זה תהליך שדורש סבלנות ומחוייבות, אבל את נשמעת כמו מי שמסוגלת לזהות את המחירים שאת משלמת ותמשיכי לשלם אם תשאבי עמוק יותר ויותר לזרועות ההפרעה. ההבנה וההכרה הזו דורשות אומץ, ואני בטוח שאם תמשיכי להפגין אומץ ותבונה בבחירות שלך בהמשך, תחזירי לעצמך שליטה על העניינים במהרה.
הרבה בהצלחה.

כדי לאבחן את אופי הבעיה ולהציע פתרונות טיפוליים מתאימים במידה ואכן מדובר בהתפתחות של הפרעת אכילה, חייבת להיות מעורבות של איש מקצוע. ברמה המינימלית, מומלץ להתייעץ עם רופא משפחה, מה שאני מניח שניתן לעשות גם בארצות זרות. אפשרות נוספת, היות ומדובר בילד בן 12, היא שהורייך יערכו בעצמם בירור, ואולי אף יפנו בשלב ראשוני לקבל הדרכה וייעוץ שיעזרו להם להתמודד עם אחיך. ניתן להציע להם לערוך בירור כזה במקום מגוריכם. כיום יש בארץ. אנשי מקצוע שנותנים ייעוץ גם דרך פגישות וירטואליות באינטרנט (בסקייפ למשל), ובמידה ויש קושי או מגבלה לקבל מענה מתאים במקום בו אתם נמצאים ניתן לבדוק גם את האפשרות הזו.

היי איה.
את מתארת הפרעת אכילה. כמובן שלחיות על 1000 קלוריות זו לא דרך. הגם שמתחת ל1200 קלוריות לאדם מבוגר זה לעולם לא יספק את קצובת הויטמינים מינרלים ושאר מרכיבי התזונה ההכרחיים. הגוף התרגל ויש דרכים לשפר את המצב. גם בצבא אפשר לקבל טיפול. ממליצה לך מאוד לבקש פגישה עם תזונאית כצעד ראשון, אני מאמינה שיש צורך גם בעזרה נפשית, אך עליך להפתח לנושא. בכל מקרה המצב רק יחריף ללא טיפול. בהצלחה יקירה!

היי איה.
את מתארת הפרעת אכילה. כמובן שלחיות על 1000 קלוריות זו לא דרך. הגם שמתחת ל1200 קלוריות לאדם מבוגר זה לעולם לא יספק את קצובת הויטמינים מינרלים ושאר מרכיבי התזונה ההכרחיים. הגוף התרגל ויש דרכים לשפר את המצב. גם בצבא אפשר לקבל טיפול. ממליצה לך מאוד לבקש פגישה עם תזונאית כצעד ראשון, אני מאמינה שיש צורך גם בעזרה נפשית, אך עליך להפתח לנושא. בכל מקרה המצב רק יחריף ללא טיפול. בהצלחה יקירה!

אחלק את תשובתי לשתיים - אתייחס גם לנושא ההמלצה, וגם לנושא ההסתרה שאת מתארת.
לגבי ההמלצה - כדי להמליץ על טיפול מתאים לצרכייך צריך לקבל תמונה יותר מקיפה, שתאפשר לדעת יותר עלייך ועל הבעיה. טיפולים הנחשבים יעילים בהפרעות אכילה הם בדרך כלל כאלו שמשלבים התייחסות גם להיבט התזונתי, גם להיבט הרגשי, גם להיבט התרופתי - ולעיתים גם להיבט המשפחתי. כדאי לפגוש איש מקצוע ולשתף אותו בתמונה המלאה, ולקבל ממנו המלצות להמשך. איש המקצוע הזה יכול להיות רופא משפחה, פסיכיאטר או פסיכולוג, או דיאטנית קלינית שעוסקת בתחום הפרעות האכילה. זה יכול להיות באופן פרטי, או דרך קופות החולים.
לגבי ההסתרה שאת מתארת - הסתרה מסוג זה מזינה פעמים רבות ומשמרת דפוסים של הפרעות אכילה. קשה מאד להתלבט לבד לגבי טיפול מתאים, ולקבל החלטות טובות ללא תמיכה ועזרה. מסיבה זו, אני ממליץ בחום לחשוב אם וכיצד ניתן לשתף גם את הורייך בנושא ולהסתייע גם בהם בהתלבטות הזו,

קבלת מזון דרך אינפוזיה היא פתרון קיצוני וניתן באחד משני מצבים - או למי שמאושפזת במחלקה להפרעות אכילה או מחלקה פסיכיאטרית ולא מצליחה להתמודד בדרך אחרת עם האכילה, או למי שמגיעה למיון באפיסת כוחות ומקבלת אינפוזיה באופן נקודתי לפני שמקבלים החלטות טיפוליות להמשך. עצם העובדה שהיא מוכנה לקבל מזון דרך אינפוזיה מעידה על זה שיש בעיה - אבל גם על מידה מסוימת של מודעות לבעיה ונכונות לנסות ולמצוא פתרונות. מכאן צריך להמשיך דיאלוג, חשוב שהמשפחה תתמוך ותציע עזרה לעשות צעדים בכיוון הטיפולי, ולא להיבהל גם אם התגובה הראשונית היא סירוב או התנגדות. צעד ראשוני יכול להיות פגישה עם רופא משפחה או עם דיאטנית. ניתן אפילו לומר שלפני שאפשר לקבל אינפוזיה צריך לגשת ולהתייעץ עם רופא משפחה, ולנסות לאט לאט להרחיב את הדיאלוג לגבי הבעיה והפתרונות האפשריים. לא הייתי ממליץ לדבר על עלייה במשקל, אלא על כך שכל המשפחה מודאגת מהעובדה שיש בעיה ניכרת לעין, ולכולם ברור שצריך לעשות משהו עם זה, ועכשיו רק צריך לבחור מה עושים, לברר לגבי האפשרויות הטיפוליות הקיימות ולבחור אחת מהן.

רעות שלום

את ומשפחתך דואגים למצבה הבריאותי של אחותך ונשמע מדבריך שבצדק.
באמצעות אינפוזיה ניתן לתת עירוי נוזלים בלבד ועל כן זה אינו מחליף הזנה, יש אופציה של הזנה באמצעות זונדה (צינור המוכנס ישירות לקיבה בדרך כלל דרך האף) אך פרוצדורה זו מצריכה אשפוז, לכן במידה וזו האופציה היחידה בה אחותך מוכנה לאכול יש לגשת לרופא המשפחה ולבקש הפנייה למיון...
באופן כלל עלי לציין שהזנה מסוג זה אינה מהווה פתרון ארוך טווח (בטח שלא עירוי נוזלים באמצעות אינפוזיה) ולכן חשוב שאחותך תקבל טיפול כוללני בהפרעות אכילה הכולל טיפול תזונתי, רגשי ובמידת הצורך גם תרופתי. פעמים רבות אין נכונות להגיע לטיפול מהחשש שתצטרך להתחיל לאכול, לעשות שינויים וכו' ולכן בשלב הראשון רק צריך לסייע לה להסכים לראות איש מקצוע מהתחום מבלי להתחייב לכלום, ההמשך כבר יגיע במהלך הטיפול...

בהצלחה רבה ושנה טובה
עדי

שלום סופי

את מוזמנת להשאיר לי את כתובת המייל שלך ואשלח לך חומר בנושא

בהצלחה בעבודה
עדי

יקירה, בשום אופן לא לחזור לקבוצה הזו. עליך לחזור לטיפול במרפאה להפרעות אכילה. בולמוסים אינם עניין של מה בכך, וללא טיפול מתאים את עלולה לסבול מאוד. גם דיאטן לא מספיק. רק מרפאה להפרעות אכילה. שתהיה לך שנה טובה!

כאמור, ממליצה לך הלימנע מתרופות סבתא ולהעזר באנשי מקצוע. מיץ רימונים אגב, עלול לעשות לך עצירות.

שמן קיק אף הוא חומר משלשל ועל כן אינו מומלץ. הוא אגב מופק מצמח רעיל, אומנם מאוד מהול, אך אינני ממליצה.

החגים זו הסיבה שאני נעזרת בפורום לבינתיים,היום לא השתמשתי לא בנרות ולא במלח ים,כפי שייעצתן לי ויש לי עצירות כמובן,הרופאה אמרה לי שאני יכולה להשתמש ב2 נרות אבל אני חושבת שבמידה ואני אכן אשתמש אני אשתמש באחד,מצד אחד תרופות סבתא נראות לי הדבר הכי נכון לעשות,זה לא כל מיני מוצרים שחברות התרופות משלמות לרופאים על מנת לקדם ואני לא חושבת שזה שאנחנו חיים יותר שנים בהכרח אומר שאנחנו חיים טוב יותר,אך מצד שני אני לא רוצה להיות תלויה בשום דבר
תודה על הטיפ לגבי המיץ רימונים,מיץ סלק זה בסדר?

מים יעשו את אותה עבודה. ומים ששכבו לילה שלם ובתוכם שזיף מיובש טוב עוד יותר. בכל מקרה יום בלי יציאה עדין לא נחשב לעצירות.

השריה ללילה ואז לשתות את המים ולאכול את השזיפים,לא עזר,אני חושבת שאולי בגלל כמות הנרות שהשתמשתי בהם למרות התקופה הקצרה זה השפיע על המעיים,כך שעכשיו קשה להן,אני יודעת שלפי הרפואה יום בלי יציאה זה לא נחשב עצירות,אבל בשבילי שאני רגילה ללכת 3 פעמים ביום,זה ממש קשה ובכלל לאנשים עם הפרעות אכילה התחושה של המלאות והנפיחות היא ממש קשה,אני לא מסוגלת להתמודד עם זה,אני בינתיים מצליחה לאכול נכון,אפילו הוספתי שומנים בריאים לתפריט,שמן זית,אבוקדו,דג סלמון קוואקר שאני אוכלת עם כפית סירופ מייפל אמיתי(אורגני)אוףףףףףףף למה אני כזו סתומה?

את לא דפוקה! את סובלת. הציפייה שתהיינה 3 יציאות ביום איננה ראלית, ולא מדובר במעיים עצלות. כשאת בודקת אם משהו עוזר, זה אומר לתת לזה כמה ימים.
בכל מקרה הרבה יותר חשוב לטפל בצד הנפשי ולאפשר לך להשתחרר מהעיסוק הכפייתי ביציאות.

זה הרבה יותר מורכב מזה. בכל מקרה זהו פורום שעוסק בהפרעות אכילה ולכן השאלה לא ממש מתאימה.

אני עם הפרעת אכילה וחשוב לי לדעת, לא בטיפול

כיוון שאנחנו לא נותנים כאן עיצות כיצד לרדת במשקל. ובכל מקרה זה מאוד לא מקצועי לתת עיצות מסוג זה באינטרנט. דעי גם שכל גוף מגיב אחרת. במיוחד אם יש רקע של הפרעת אכילה.

ב"בריחה לבריאות" מתייחסים בדרך כלל לאנשים שמשיגים שיפור חד ומהיר באופן ספונטני בניסיון (מודע או לא מודע) להימנע מהתמודדות עם קושי מאיים. לדוגמה, ילד שמגיע לטיפול על רקע בעיות התנהגות בבית ספר, ושכבטיפול מתחילים לחקור לעומק נחשפים מתיחויות וקשיים בזוגיות של ההורים שמעוררים כזו חרדה שהילד נהיה באופן פתאומי "ילד טוב ירושלים" רק כדי שלא ייפתחו כל מיני תיבות פנדורה בטיפול. בתחום של הפרעות אכילה, למשל, יש מצבים בהם התקדמות מסוימת מושגת (מול המשקל, למשל) ומיד המטופלת מכריזה על הבראה כדי להימנע מהאפשרות של עליה משקלית נוספת בהמשך או שינויים אחרים שמהווים איום ומעוררים חשש. לא הייתי קורא לזה מראית עין של החלמה, בעיני מדובר על קושי לשאת את הקושי של תהליך ממושך של עבודה טיפולית וניסיון להסתפק בהישגים חלקיים. לפעמים הישגים חלקיים זה לא רע בכלל, ויש אנשי מקצוע רבים שמאד לא אוהבים את הביטוי "בריחה לבריאות" ורואים בו אפילו התנשאות מסוימת. עם זאת, בהחלט יש מקרים בהם אם לא נעשית עבודה מספיק ממושכת ורצינית לא מושגת התייצבות לאורך זמן, וההישגים נעלמים במהרה. זה נכון במיוחד בתחום של הפרעות אכילה.

כלומר, יכול להתרחש מצב שבו המטופלת מגיעה למשקל היעד שלה במהירות מבלי להתעכב כלל על כל ההיבטים הנלווים לכך, כגון, העליה במשקל, האכילה לפי תפריט וכד' בכדי למעשה לרצות להשתחרר מהאשפוז כמה שיותר מהר?
אני שואלת כי המושג הזה הועלה בנוגע לבתי. היא הגיעה למשקל היעד שלה תוך 6 שבועות (מעל 10 ק"ג) והכל היה נפלא בשבועות הללו. היום, ישנה התמודדות קשה פתאום עם הגוף שלה, עם הדימוי העצמי, עם האכילה והתפריט וכל השאר. האם המושג בריחה לבריאות למעשה אינה תהליך החלמה? כי לפי מה שאני רואה וגם הצוות שמטפל בה רואה זאת, היא היום נמצאת במקום הקשה ביותר שהיא היתה בו, והיום זו ההתמודדות האמיתית. תודה רבה על התגובה!

פחות חשובים המושגים, ויותר חשוב התהליך. לפי מה שאת מתארת, המבחן האמיתי הוא מה יקרה עכשיו: אם לאחר השחרור בתך תמשיך בטיפול ובהתקדמות ובהתמודדות עם הבעיות והקשיים שלה במסגרת טיפולית חוץ אשפוזית, כדי ליהשיג יציבות לאורך זמן, אז אכן ניתן יהיה להסתכל על השיפור המהיר שהושג במהלך האשפוז כצעד חשוב בתהליך. אם לאחר השחרור תכריז כי עכשיו נפתרו כל הבעיות וכבר אין צורך בטיפול, יש סכנה שתחול נסיגה מהירה לא פחות מההתקדמות שהושגה, וזה המצב שחשוב לנסות ולמנוע.

שלום מיראל. חייבת להתחיל מכך שנותרתי מעט המומה מסוף ההודעה שלך... בכל מקרה, אתייחס לבעיה בעקבותיה פנית. הבשורה הטובה היא, שבודאי שאפשר לשקם את המעיים :-) מטריד אותי שאת מתארת חוסר יכולת להרגיש מלאות. אני חושבת שחשוב שתחזרי לטיפול כיוון שזה כנראה שרידים של הפרעת האכילה(לפחות). שימוש בנרות לא משפר תחושת מלאות אלא באופן פסיכולוגי, כיוון שהוא מפנה רק את הצואה שבקצה המעי. עליך להקפיד מאוד על שתייה של 8-10 כוסות מים. לאכל ירקות לא קלופים כשאפשר. דגנים מלאים, ומוצרי ביו (פרוביוטיקה). צריך להפחית בהדרגה כפי שאת עושה ולהעזר בהרבה סבלנות. לא ממליצה על מוצרים טבעיים כיוון שגם הם גורמים למעי אצל. התוסף היחיד שאפשרי הוא סיבים כמו פסיליום ודומיו. חשוב שיהיה באוכל מספיק שומן מהצומח. שמן זית הוא מצויין. ממליצה מאוד להעזר בדיאטנית, כיוון שככל שזמן השימוש במשלשלים קצר, כך סיכויי המעיים לחזור לתפקוד רגיל, גבוהים יותר. בהצלחה!

מצטערת אם הייתי בוטה,פשוט הרשת מלאה באנשים שעובדים בחברות פרסום ברשתות חברתיות ופורומים,וכל מה שהם עושים זה פשוט לצוד הודעות ולנסות לקדם מוצרים של החברות שהם מייצגים,את לא תאמיני כמה הודעות נפתחות בכל פורום בנוסח,יש לי בעיה יש לי עצירות,ואז מישהו אחר או לפעמים אותו אדם מאותה חברה באים ומפרסמים בכאילו הודעת הזדהות פרסומת,יש לי חברה שעבדה בכזו חברה וסיפרה לי איך זה עובד,זה מחריד!

האם נתקלת בבחורות שהצליחו לשקם את המעיים בעצמן?השטיפה של המלח גם להפסיק?אגב אני ממש מסכימה איתך היום השתמשתי פעם אחת במוצר הטבעי הוא לא עזר אבל אני מרגישה שזה לא הגיוני להשתמש בו,לא יודעת לא מרגיש לי נכון,אני כבר כתבתי למחלקת הפרעות האכילה שהייתי מטופלת בה שאני רוצה לחזור לטיפול,
האם פשתן טחון יכול לעזור?
תודה רבה שהגבת

להפסיק מיד עם המלח! זרעי פשתן עשויים לעזור. אבל את חייבת סבלנות ועזרה מקצועית. אני מכירה מקרים רבים של הפסקת משלשלים מסוגים שונים ושיקום מלא.

מאוד שלא,אני פוחדת בטירוף יא אללה,עוד שאלה אם אני מורידה את המינון של הנרות מ5-6 ל2 להשתמש בהם ביחד?עדיף לנסות להשתמש קודם ב1 בלבד?ושאלה אני מקווה שאחרונה,שמן פראפין האם הוא יכול לעזור?הבנתי שאין לו תופעה של התמכרות והפיכת המעיים לעצלים,האם זה נכון?
האם אפשר להגיע אליך לטיפול?

בעניין ההדרגתיות בנרות, ממליצה שוב להעזר באיש מקצוע לא וירטואלי. שמן פראפין הוא עוד פתרון חיצוני שיוצר הרגל, גם למעיים. לא ממליצה.
את יכולה לקבל עזרה דרך קופת החולים שלך. במידה ואת מעוניינת המייל והטל שלי מופיעים כאן. המון הצלחה, ולא לוותר!

הוירטואלי אם הרפואה היום לא הייתה נראית כמו פס יצור,אבל לצערנו אנחנו יודעים שהמצב הוא אחר
את באמת באמת ראית מקרים שהמעיים השתקמו?אני מקווה שזה שתוך חודשיים תפסתי את עצמי יתרום3

ראיתי בהחלט! ומקרים הרבה יותר קשים.

שלום אודליה

נשמע מאוד מתסכל אך הכתובת היא מרפאות להפרעות אכילה בגיל הרך, שם כפי שציינת לצערי פעמים רבות התורים מאוד ארוכים.
חשוב לאבחן את הבעיה ולהבין את מקורה לעומק על מנת לעזור לך להתמודד איתה ולכן אין באפשרותי לתת המלצות דרך אתר זה.

כמובן שתמיד ניתן לפנות לטיפול באופן פרטי במידה ואת מעוניינת בהמלצות אשמח לעזור בהפניה למטפלים העוסקים בתחום.

אל ייאוש
עדי מילר

את מעלה סוגיה קשה ומורכבת. מכיוון שחברתך בגירה, לא ניתן להכריח אותה ללכת לטיפול. את יכולה רק להמשיך להיות אוזן קשבת ולנסות להמליץ על טיפול בכל הזדמנות. אפשר אולי לדבר איתה על טיפול פסיכולוגי כצעד ראשון. כל עוד היא לא אובדנית ופסיכוטית (לא מבינה מה קורה איתה) לא ניתן לאשפז בכפייה.

בתור אמא לילדה בת 17.5 שמאושפזת כרגע, אני מבינה אותך לחלוטין והייתי מציעה לך לפנות איתה לדיאטנית קלינית שמתמחה בהפרעות אכילה באזור המגורים שלכן. הדיאטנית תבנה לה תפריט המתאים לגובה שלה ולמבנה שלה. אני מכירה את זה שמדלגים על ארוחות ביניים ולאט לאט גם מצמצמים באכילה.
על פי דברייך נשמע שהיא רזה אולם עדיין לא בסכנה. קחי אותה לדיאטנית קלינית שתעזור לכם לטפל בה מבחינת אכילה.
בהצלחה!

. מציעה לכם לפנות בהקדם ליחידה בשניידר. הם מכירים אותה ויטפלו או יפנו למרפאה באזור מגוריכם. חשוב מאוד להמשיך מעקב גם לאחר ההגעה למשקל היעד, במיוחד בגיל צעיר. בהצלחה!

שלום שני

כפי שכבר עניתי לך....
ראשית, עלי לציין שביתך נמצאת על אחוזון משקל שאינו נחשב לנמוך אלא לתקין, כמו כן העובדה שהיא מצליחה לשמור על אותו אחוזון קבוע משקפת התפתחות תקינה כמצופה וכמובן מרמזת על אכילה מספקת בהתאם לצרכיה.
לגבי שאלותיך, הייתי ממליצה לקבוע פגישה עם דיאטנית קלינית המתמחה בתזונת ילדים (דרך קופ"ח) לשם מעקב משקלי וכמובן ייעוץ והדרכה כיצד לנרמל את אכילתה.
באופן כללי כיוון שהיא כבר בת שנה ומסוגלת כבר לאכול לבדה (באופן חלקי כמובן) הייתי ממליצה להפסיק להילחם איתה ולתת לה מאכלים שמחזיקים ביד כמו פסטה, חתיכות תפוחי אדמה, לחם, פרי וירק מקולף, ארטיקים קטנים, קרקרים, גבינה צהובה וכדומה
לגבי מזונות שלא ניתן להחזיק ביד כדאי לנסות להאכיל אותה עם 2 כפיות אחת לה ואחת לך (או למי שמאכיל אותה) ופשוט לתת לה לנסות לבד, להאכיל אותך וכו'..
לגבי המשחקים בזמן האכילה ובכלל הסחות הדעת מומלץ לעבור לארוחות משפחתיות (אפילו של חלק מבני הבית) כדי לייצור הרגלי אכילה נכונים והקשבה לרכב ולשובע כמובן.

בהצלחה רבה
עדי מילר