פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום רב

הכרתי חולה סכיזופרניה. בהתחלה התייחס אליי יפה. לאט לאט נפתח וסיפר לי על המחלה ועל קשיים נוספים.

לאט לאט הוא נעשה אגרסיבי יותר ויותר. נפגעתי ממנו המון. הבנתי שצריך לדעת איך להתייחס אליו אבל לא ידעתי את מי לשאול.

מעבר לתוקפנות מסתתרת אישיות מקסימה. למעשה הבנתי שזה האופי האמיתי שלו.

התוקפנות לא צפוייה וזה מאוד מקשה.

תודה רבה

שלום רב, אני בת 56 אמא ל-3 בנות. 2 הצעירות סטודנטיות, הבכורה בת 30, סיימה בהצטיינות תואר בראיית חשבון אך נכשלה במבחן המועצה. במהלך הלימודים עבדה ואף חיה בשכירות חלק מהזמן. מאז הבחינה, כשנה וחצי, אינה עובדת, מאשימה את כולם בכשלונה, חיה בבית בבטלה, אין לה כסף, לא בקשר עם חברות, כולם ממשיכים בחייהם והיא תקועה. אין רצון לזוגיות, מתפרצת בקלות... לא מוכנה לגייס את עצמה לבחינה חוזרת.
היא מבחינתה צודקת וכולם טועים.
אני איבדתי את הטעם לחיים מהמצב. לא נהנית מכלום. הרוסה מרוב דאגה וחרדה לבת, יש לה פוטנציאל רב, אין לי שליטה והשפעה עליה. לא ניתן לשכנע אותה להיעזר בפסיכולוג.
אשמח לעצה מה אני יכולה לעשות כדי להזיז אותה מקבעונה?
אודה לעזרה דחופה אני מיואשת. תודה רבה.

לפני כשנה חוויתי חרם בעבודה וניתקו אותי מבחור שהייתי מאוהבת בו. מאז אני חשה התקפי חרדה כשאני צריכה לזרוק משהו. למשל אם זרקתי בגד או אפילו גרביים מלוכלכים לפח או אפילו שקית אז יש לי התקפי חרדה חזקים שלא עוברים עד שאני לא מחזירה את מה שזרקתי.
בגלל החוויה הזאת שלקחו לי משהו שהיה אמור להיות שלי אז פיתחתי את ההפרעה הזאת. ועכשיו מישהי בעבודה גרמה לפיטורים שלי והחרדה חזרה וקשה לי לתפקד בהתקף, אני חלשה, לא יכולה לאכול ועם דפיקות לב ורעד חזק בידיים. כאילו פיתחתי הפרעה נפשית שלוקחים לי משהו שהוא שלי ואני נקשרת לכל חפץ שהוא שלי.
מה אני צריכה לעשות? טיפול פסיכולוגי או אבחון אצל פסיכיאטר?
מה לעשות כדי להירגע במצב כזה?

שלום,

אני סובל משני סוגים של מחשבות טורדניות:

1. מחשבות על דברים שעברתי במקומות עבודה שבהם סבלתי מהתנכלות של עובדים ומנהלים. הן קופצות במהלך היום, וכל מילה שנאמרה אז ואני נתקל בה היום, יכולה להיות טריגר להסטת תשומת הלב מההווה לעבר לשתיים - שלוש דקות, ולפעמים יותר. זה מלווה גם בכאב בגין ההיזכרות במה שהיה.

2. מחשבות על סיטואציות עתידיות אפשריות (או לא אפשריות). אני יכול לקרוא על משהו בחדשות ומיד לדמיין את עצמי מרואיין על כך, ועונה בפירוט את דעתי. אני יכול לקרוא על פרויקט מסוים של איזושהי חברה, ומיד לשים את עצמי בתפקיד דמיוני במקום עבודה, כמי שאחראי על אותו פרויקט, ולדמיין סיטואציות שונות ואינטרקציות שונות עם מנהלים וקולגות. זה ממש מגיע עד כדי חיקוי של דיבור, תוך אימוץ מיתרי הקול, אבל ללא הפקת צליל בפועל. אני יודע שזה מוזר, אבל זה קורה המון וכבר הרבה שנים כך. אני סובל מצרידות למרות שכמעט ואין לי אינטרקציות בשנים האחרונות עם אנשים, ויכול להיות שזאת אחת הסיבות. קשה להסביר אבל בניגוד למחשבות על דברים שליליים שעברתי במקומות העבודה (סעיף 1), במקרה הזה, של מחשבות על סיטואציות עתידיות, אני מרגיש הרבה פעמים שאני זקוק למחשבות האלה, לעשייה הדמיונית הזאת, ונכנס אליהן כל פעם מחדש, ומתקשה להפסיק גם כשאני מבין את בזבוז הזמן וכשהגרון כואב. העניין הוא שאני בקושי חי את ההווה, ולמעשה לדעתי מעל 50% מהזמן אני במחשבות על מה שהיה, או על מה שאולי יהיה. ובנוסף, למרות שבפועל אני לא מדבר בזמן המחשבות, אני כן מאמץ את מיתרי הקול ולדעתי זה גם אחד הגורמים לצרידות שאני סובל ממנה.

האם יש דרך להקל על המחשבות האלה - להיות מסוגל לקרוא טקסט או לצפות בתוכנית, מבלי להישאב למחשבות על העבר, או על העתיד הפוטנציאלי? לחיות יותר את ההווה ולהישאר ממוקד?

תודה רבה ושבוע טוב.

שלום, אני בן 50 סובל מכאב כרוני עצבי שרירי כבר 20 שנה עקב פגיעה נוירולוגית באיזור הצוואר והגב.

בגיל 30 זה היה גורם לי לחרדות ונטיה ללכת לרופאים ובדיקות ולבדוק שוב ושוב, אבל אחרי כמה שנים וגם טיפול פסיכולוגי התנהגותי כשנה הצלחתי לעשות סוויץ' בראש.
בערך מגיל 37 הפסקתי להתעסק עם בריאות לא רוצה לחשוב על זה, נמנע כמה שיותר מללכת לרופאים וגם החרדות ירדו באופן דרמטי מאוד.

מזה כשנה יש לי החמרה בכאבים. עושה הכל לקחת כמה שפחות משככי כאב. באחרונה הציע לי רופא כאב לשקול לקחת קנביס ואולי זה יעזור לי. יכול גם לסייע לי לעלות במשקל שנמוך מדי.
לפני כמה שנים ניסיתי כמה שכטות של קנאביס מחבר וזה גרם לי להתקף חרדה כמה שעות הייתי בלחץ רב ואז במשך כמה ימים הייתי לחוץ והעולם היה "מאיים" עד שזה נרגע.

אני שוקל אם לנסות קנביס רפואי ברישיון לבעיית הכאב (זה אולי עדיף משימוש בתרופות לכאב כרוני כמו ליריקה סימבלטה או טרמדקס וכו') אבל חושש שזה יעורר מחדש את החרדה שהיתה בעבר.

רציתי לשאול האם ניסיון לנסות קצת קנאביס רפואי נניח מאוזן חצי THC חצי CBD עלול לגרום לחזרת החרדה לתקופה ארוכה ושמעכשיו שוב יהיו לי חרדות כל היום וזה יהיה לי קשה מאוד במצבי הרפואי או שהאם זה מקסימום יכול לעשות כמה ימים עם חרדה ואז זה חולף?
אם הסיכון מכמה שכטות של קנאביס הוא רק לטווח קצר כמה ימים אז אולי כדאי לנסות כמו סיכון מתופעת לוואי זמנית של תרופה. אבל האם הסיכון הוא לחזור לחיים של חרדות מעיקות לטווח ארוך אז זה כמובן ממש לא כדאי

תודה רבה

שלום,
רציתי לשאול מהו רגש של רחמים מבחינה פסיכולוגית כלפי הזולת, מה הדבר מראה על המרחם?
מה עומד בבסיס אישיותו של המרחם, הנוהג ל"רחם" על כל על אדם שיש לו איתו אינטראקציה?
מדובר באדם אינטילגנטי ומשכיל, שלא סתם פולט הגיגים ומשתמש בטרמינולוגיה של "רחמים" (בני משפחה, חברים וכו').
לי הדבר נראה לא הגיוני.
אודה על כל אינפורמציה בעניין.
תודה

שלום.
איך מתמודדים עם כלה שדואגת רק לצרכים שלה על חשבון האחרים? כל מטלות הבית והילדים שלה ההורים שלי תמיד לרשותה, כל מה ששייך להורים שלי שייכת לה באופן רשמי לוקחת כל מה שהיא רוצה מבלי רשות אפילו, מרגישה כמו מלכה, הילדים שלה תמיד אצלנו בבית. אני רווקה ועובדת קשה, מתעוררת מוקדם בבוקר מסדרת מנקה את הבית ויוצאת לעבודה, אחרי יום עבודה אני חוזרת עם בית מבולגן ורועש, גם בימי חופש אני לא מוצאת שקט. הערתי לה כמה פעמים כשהיא התחילה להגזים אז היא התעצבנה והקימה מהומה וההורים שלי היו לצידה, מרכלת עליי בחוץ שאני טיפשה ומטומטמת.
ניסיתי להסביר להורים שלי בדרכים שונות אבל אין עם מי לדבר, בקיצור יושבת לי על הראש כבר שנים אני בכלל לא רוצה שום קשר איתה רק שתתרחק ממני...

הי,
בתי בת ה-33 במערכת יחסים זוגית מזה מספר שנים.
היא לא בטוחה לגבי הקשר. מצד אחד לא בטוחה שזו הזוגיות שהיא רוצה בה, מצד שני חוששת לעזוב שמא תצטער לאחר מכן. מה עושים?
תודה מראש

היי אני בת 32 ואני רווקה עדיין וגרה עם ההורים. בכל דבר שאני רוצה לעשות אמא שלי עוצרת אותי ומחדירה בי פחדים. זה ביום יום שכבר אי אפשר להמשיך ככה. בין אם זה לצאת לדייט אז היא מתחילה להגיד לי - הוא ישאיר אותך בלילה איפשהו בחושך אל תלכי וכדומה. אם זה ראיון עבודה אז היא מתחילה גם כל מיני פחדים להחדיר לי שאני כבר סובלת מחרדות לפני פעולות.
זה נמשך שנים ואני לא מספיק חזקה כדי להתנגד ועכשיו עם החרדות אז בכלל אין לי אומץ לעזוב את הבית.
זה ברמה מוגזמת שאם אני רוצה ללכת לסופר אז זה גם מתחיל כל המסע הפחדות ואפילו לצאת לזרוק את הזבל היא אומרת לי - לא אל תלכי עכשיו, עדיף אחר כך או מחר.
אני רוצה לציין שהיא בדיכאון כבר הרבה שנים ואני ואבא שלי מטפלים בה ועושים בשבילה הכל כי היא לא יכולה. וגם לאבא שלי היא עושה ככה.
לי מאוד קשה כי אני צריכה להשתחרר מזה ולמצוא זוגיות ועבודה אבל היא לא נותנת לי מנוחה ואני כבר סובלת מפחדים וחרדות. מה לעשות? איך לצאת מזה?
תודה.

שלום רב.
אני נמצאת בטיפול שהוא לא קל. חס וחלילה זה לא אשפוז אבל טיפול ללא כדורים, ולפעמים אחרי הטיפול כאשר אני חוזרת הביתה או שאני חוזרת בחרדה מהטיפול או בדיכאון או שמחה. אם אני בדיכאון וחרדה מהטיפול הייתי שמחה אם תוכל לתת לי כלי איך להקל על עצמי בבית. זה טיפול כל יום של שלוש שעות וחוזרים הביתה. אני ממש מודה לך, שיהיה לך חג שבועות שמח

היי, בשביל חבר שלי, שאני מאוד אוהבת, שסובל מדפרסונאליזציה, קשה לי לראות את כל מה שהוא עובר (למרות שזה לא נראה לעין) לדעת כמה הוא סובל בלי יכולת לעזור לו, אני אשמח לדבר עם מישהו שמבין על התופעה, ועל דרכים שאפשר להתמודד איתה ולעזור לו שיהיה לו רגוע יותר הראש והמחשבות, קשה לו מאוד לצערי, מבקשת עזרה קשה לי לראות אותו ככה
אציין שהוא נמצא אצל קבנית, אבל העזרה שלה מוגבלת מאוד, הוא לא מרגיש הרבה שינוי...

היי ,
כל מערכת יחסים אני מרגישה שאני מאבדת מעצמי ואני מרגישה שאני מקדישה את כל כולי במערכת יחסים. הבחור בסדר והכל אין תלונות!
אבל אני כל היום חושבת עליו, אני מרגישה שהוא יברח. כלפי חוץ אני משתדלת לא להראות כי אני מבינה שהכל בראש.
אבל הלב שלי כואב! פעם הייתי עושה דרמות היום אבל הבנתי שזה מזיק לי. לא מצליחה לשחרר את המחשבות שמטרידות אותי ואני לא מצליחה ללמוד.

אני בן 40 עם משפחה ועובד ואפילו מרוויח טוב. הבעיה שהן העבודה והן החיים מחוץ לעבודה משעממים אותי מאוד. ברמה שלא בא לי לקום בבוקר ונמאס לחיות. היומיום שלי מורכב מלנסוע בפקקים, לעבוד בעבודה מאוסה בהייטק ולחזור לעבודות בית. בין לבין גם רב עם הילדים, מפשר במריבות שלהם וכו'. אין לי במשך היום שום נקודת אור והקיץ והחום בכלל מנטרלים אותי מפעילות בחוץ.
אני אדם שאוהב שינויים ומתקשה להתמודד עם מצב רוטיני. הקורונה והסגרים רק עשו לי טוב, לא הייתי טיפה לחוץ או מפוחד מהווירוס והשינויי שגרה גרמו לי להרגשה טובה. כשנגמרה הקורונה וחזרתי לשגרה המאוסה שוב נמאס מהחיים. מרגיש שהעבודה, המשפחה והזוגיות כל התחומים על הפנים ונמאס לי מהם. לא יודע איך להתקדם מפה.

יש לי אח בן 38 שגר עם ההורים שלנו. הוא למד הנדסת אלקטרוניקה אבל לא עובד.
ניסיתי לדבר איתו במהלך השנים אבל הוא לא השקיע בחיפוש עבודה ועכשיו לא מחפש בטענה ש״לא רוצים אותו״.
דיברתי עם ההורים שלי על הנושא הזה אבל הם לא יודעים מה לעשות. למרות שאמרתי להם מה האפשרויות: לשלוח לקורס, שיעבוד בעבודה ״פשטה״ ועוד אלטרנטיבות, הם לא נוקטים בשום פעולה.
אני מדבר איתם על הנושא פעם בחודש אבל הם מאוד פסיביים.
מה ניתן לעשות?

אתמול הייתי אצל פסיכולוג שמכין לראיונות. רציתי שיכין את בתי לקראת ראיון שאמור להיות לה בקרוב. הוא גר רחוק ממני אבל ברוב תמימותי בגלל המלצות שבדיעבד כנראה לא אמיתיות הסכמתי לשלם מראש ברוב טיפשותי. לבסוף הגענו אליו באיחור של חצי שעה כי הבית שלו אפילו הוויז לא יודע להגיע אליו ובתי לא הרגישה טוב באמצע הדרך ועצרנו. הגענו אליו לאחר תלאות רבות באיחור של חצי שעה בלבד, הוא היה לא נחמד ומאוד קצר רוח. לאחר 20 דקות בתי יצאה בוכה. הוא לא מוכן להחזיר את הכסף מה עושים? אני מרגישה ששמתי את כספי על קרן הצבי איך אפשר לתת שירות של 20 דקות ולגבות מחיר לא פרופורציונלי לשירות?