פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

יש לי צורך עז בחיבוקים מגברים. מדוע? וזה לא מהסיבה שיש לי רגש אליהם כי אני מרגישה צורך לחבק במשך שעות גם מישהו ששכבתי איתו לראשונה ואני לא מרגישה כלפיו שום דבר.

שלום רב.

יש לי תור לפגישה ראשונית במרפאה באחת הקהילות בארץ מרפאות, ויש לי ממש חרדה לגבי הפגישה הזאת. אני עוברת משבר רגשי וחשבתי ללכת לטיפול. הזמנתי תור חזרו אלי ואמרו לי שעוד חודש יש לי תור. אני מתלבטת עם לבטל את זה כי יש לי חרדות מפסיכיאטרים פסיכולוגים ומה שקשור בזה למרות שביקשתי בהתחלה טיפול. אני קמה עם חרדה לגבי הטיפול והולכת לישון עם חרדה. וזה רק בגלל טיפולים כאלה. אשמח לדעת מה אפשר לעשות כדי להקל על עצמי מבחינה אישית ביום יום כדי לחוות פחות חרדה ולחזור לחיים נורמלים עד הטיפול והאם באמת כדאי לי לבטל? אשמח גם לטיפ מעשי או עם תוכל להפנות אותי לאתר באינטרנט או עם אתה יודע על ספרים בקשר לנושא חרדה או דיכאון אני אשמח. בקשה אישית ואני מקווה שתבין אותי עם אפשר אני מבקשת לא להזכיר את המילה אשפוזים או כאלה אני מפחדת מהדברים האלה. אני ממש מתנצלת שאני כותבת לך את זה אבל זה הדבר הכי מפחיד. אשמח רק לדעת איך אני יכולה להקל על החרדה לקראת הפגישה לטיפול. ממש תודה מכל הלב. שבוע טוב

אני מעונינת להתלונן הגד פסיכולוג קליני שמונה כמומחה מטעם בית המשפט. אותו פסיכולוג סותר את עצמו בממצאים נותן תשובות לא אמיתיות וכן בחקירה מתעלם ממה שראה או קרה וכושל למחויבותו ומסכן את הקטין בהמלצותיו.
למי עליי לפנות בתלונתי?
כמוכן כדי להוכיח את התנהלותו נאלצתי לבקש להעביר את החומר גלם לפסיכולוג אחר שאישש את טענותיי.

תודה מראש

שלום
אני מכירה משהי נשואה עם שני ילדים עובדת במעון לילדים מזה שנים בבית היא לא עושה כלום מתנהגת כמו רווקה הבעל דואג לכביסה ולניקיון הבית חמותה מבשלת מאכילה את כל המשפחה ומטפלת בילדים מזה שנים בסופייש היא מבלה בטיולים עם הילדים אני בתור חברה של חמותה ורואה מהצד מרחמת עליה היא כבר זקנה ומגיע לה מנוחה היא אומרת שהיא עושה כל זה רק בשביל שיחיו בשקט שניהם הבן והאישה אחרת יהיו מריבות בניהם והיו להם הרבה בעבר האישה בכלל לא רוצה נטל משפחתי הילדים קצת גדלו אז הגיע הזמן לשנות את השיגרה קצת מה שמוזר בעניין שהיא במעון מטפלת מסורה מבשלת מנקה מאכילה משחקת איתם עושה את כל העבודה במסירות ובבית היא מתנהגת כמו רווקה מה משמעות מצב זה?

היי פניתי כאן לרופא עקב חשש שזה בעיית קשר כלשהי, אבל נאמר לי שאני צריכה לפנות לפסיכולוג. אז אני בת 28, אמא ל-3 ילדים. בתקופה האחרונה אני סובלת מבעיה מאוד חמורה שמציקה לי מאוד שאני לא יכולה למשל לדבר ושמישהו ידבר לידי, אני יוצאת מריכוז של מה שאני רוצה להגיד, או שאני בלחץ מסוים ואחד מהילדים מחליט לקרוא לי אני פשוט שומעת אותו בתוך הראש שלי או סתם אני אשב לדבר עם חברה ויעבור מטוס אני אשמע את המטוס בתוך הראש שלי, והיא לעומתי לא תשים לב שבכלל עבר מטוס, זה משגע אותי אני נטרפת מזה ממש. זה פוגע בי בכל כך הרבה דברים, מה זה לעזאזל? זה בחיים לא היה לי.

אני גרושה ולי ולאב ילדי משמורת משותפת על שני ילדינו. בת 17 ובן 14. לפני כשנתיים שמתי לב שבתי מאד רזתה היה חורף והיא הצליחה להסתיר זאת תחת בגדים כבדים. אביה לא רצה להקשיב לחשדותיי אבל כחודשיים אחרי הייתה אבחנה של פסיכיאטר אנורקסיה. מאז יחסינו התדרדרו אני הייתי הרעה שממפריעה לה לרדת במשקל. היה גיהנום איתה בבית, התפרצויות זעם, העלבות וכו. היא הייתה בוכה אצל הפסיכיאטר כששאל עלי בלי ממש לפרט מדוע היא בוכה. הפסיכיאטר קבע שרע לה אצלי והמליץ לה לא לבא אליי לתקופה הקרובה. בינתיים היא שיכנעה את אביה להרשם לחדר כושר והחלה ללכת 3 פעמים בשבוע כל פעם שעתיים לפחות .בנוסף היא הולכת פעם בשבוע לקורס אומנות לחימה. הכל במטרה להמשיך להרזות. אני הייתי נגד אז היא נקטה בטקטיקה חדשה הייתה מפברקת סצנות של טירוף כשאביה לא היה בבית ואחיה היה מתקשר אליה בדאגה. יום אחד שמעתי מה קרה באתי לראות מה קרה כי בטלפון היא אמרה דברים שיגרמו לי לחשוב שהיא על סף לעשות משהו שטותי אבל נזהרה לא להגיד התאבדות אבל זה הרושם שהצליחה להעביר לי ולאחיה. באתי במהרה ודיברתי איתה. מיד היא נרגעה ובקול שלו והחלטי אמרה לי אם תמשיכי להתנגד אני אתנהג כמטורפת אצל הרשויות הרווחה, אגיד שזה באשמתך ואת תאבדי את המשמורת והסמכות עליי ועל אחי ולא תוכלי יותר להגיד לי לא. אני הייתי המומה. פניתי בעצמי לרשויות הרווחה, הם קבעו שהיא מאד מניפולטיבית ושהיא חייבת לבוא אלי בתור התחלה כל סוף שבוע שני וחצי מהחופשות. היא הסכימה והכל עבר בסדר עד שגיליתי שהיא וחבריה נוהגים להפגש ולעשן מריחואנה ולשתות אלכוהול. כשדרשתי ממנה לנתק קשר עם החברה שלה וחברה שהוא הדילר, היא הטיחה בי שהם היו שם עבורה בתקופה היא לא ראתה אותי (במשך התקופה אני כל הזמן התחננתי לראות אותה והיא לא הסכימה) היא שוב העליבה אותי והפסיקה לבוא. אני נמצאת היום במצב שאני לא מבינה. מצד אחד עצוב לי מאד שבתי התרחקה ממני והמצב הוא כזה, מצד שני עם כל המלחמות האשמות והעובדה שהיא הייתה מוכנה להמציא עליי שקרים כדי שאאבד את המשמורת עליה ועל אחיה כדי להמשיך בדרכה שבר אצלי משהו. בתקופה הקצרה כשהיא הייתה פה הרגשתי שהיחס של שתינו הוא מאד סינתטי. כאילו שהרגש הראשוני שלי שהיא זרה והראש מזכיר ואומר לי שהיא בתי. מיותר לציין שהיא השיגה כל מה שהיא רצתה, ממשיכה בשלה וכפי שנראה לא צריכה או רוצה קשר איתי. אני עצובה מזה אבל לפעמים אני מתביישת להודות שרווח לי, אין יותר מתחים או העלבות ממנה. היא ממשיכה בשלה נראה שטוב לה, היא תלמידה מעולה, חרוצה, יש לה הרבה חברים גם אם חלק מפוקפקים. היא לא צריכה אותי ולי כבר אין כח לעימותים אבל עדיין אני מרגישה עצבות, האם עלי לקבל את המצב כי סך הכל טוב לה וזה מה שחשוב בעצם?

תודה מראש על התייחסותך.

שלום. הייתי לפני שנתיים בטיפול אצל פסיכולוג מטעם קופת החולים שלי (זה מה שאני יכולה מבחינה כלכלית) בעבר לא הייתי בנויה לטיפול אז אמרתי לו שאני רוצה לעשןת הפסקה קטנה. הוא אמר שבסדר ושישמח שאשלח לו הודעה כשאצטרך משהו. שלחתי לו לפני 4 ימים הודעה שאני מעוניינת לחזור לטיפול אצלו ואם זה אפשרי. הוא שאל מתי נוח לי. עניתי לו, הוא לא נכנס להודעה עד עכשיו כבר 4 ימים. האם נראה שהוא לא מעוניין שנחזור לטיפול? הוא הפסיכולוג היחיד בעיר שלי מטעם הקופה והוא ממש מומחה אז חבל לי להפסיד. מצד שני נראה שהוא לא רוצה להמשיך. האם כדאי לשלוח לו עוד הודעה או פשוט להניח לו? תודה

היי
אני מתעניין שמעתי פעם על בעיות רגשיות שנוצרות מרשתות חברתיות, לי אישית אני מרגיש שאני מחפש את היחס הלייקים וכאשר התחושה נגמרת אני מחפש לעשות עוד משהו שיביא לי יחס, אין לי הרבה חברים. ואני מבלה הרבה בפייסבוק. ואני מבחינת תחביבים מאוד פעיל אני עושה שלושה דברים שונים ציור פיסול ונגינה, ואני במין מירוץ של להיות בולט שיגידו שאני טוב. בעבודה אני מרגיש גם מתח שאני יכול לטעות שיגידו שאני לא עשיתי דברים טוב , למרות זאת אני מבין שאין בעבודה דבר כזה להיות תמיד טוב, פעם אתה בסדר ופעם פחות בסדר. בקשר לפייסבוק האם זה משהו שבתקופה שלנו מחליף את הקשר החברי את המעגל חברתי שכיום אנשים יותר מרוכזים בעצמם ובתחרותיות, נראה לי שאנשים שיש להם מעגלים חברתיים יותר מאושרים מאשר אנשים שמחפשים במידה מוגזמת אהדה בפיסבוק. תודה.

הבת זוג שלי שולחת לי בערך פעם אחת ביום כמעט כל יום הודעה לסלולרי שלי "אני לא יכולה בלעדייך" זה אמור להדליק לי נורה אדומה ועם כן מה הסכנות של זה ואיך פותרים את זה ככה שלא יהיו סכנות מזה? תודה מראש.

שלום, בזמן האחרון אני מרגישה שלא טוב לי בכל התחומים ואני לא מצליחה לעשות שינוי.
כל מה שאני מנסה לא מוביל לשום הצלחה ולשינוי.
אני מדוכאת, אין לי חברים בכלל, היום שלי עובר שאני בקושי מוציאה מילה מהפה, בעבודה אני סובלת (בעבודה הקודמת היה לי קשה פיזית והיו לי כאבים אז רציתי שינוי לטובה ואזרתי אומץ ועזבתי, ובעבודה החדשה פיתחתי אלרגיה לשטיח אז כואבות לי כל יום העיניים וגם הבחורה שעובדת איתי מתנהגת אליי מגעיל אז גם פה לא טוב לי ושוב להחליף עבודה זה ממש קשה כי בקושי מקבלים אותי בראיונות).
רבתי עם השכן ומאז אני סובלת מחרדות כי הוא התנפל עליי וכמעט הרביץ לי והוא ענק, אז עכשיו כל דבר שהוא טיפה מפחיד גורם לי לחרדות - פעימות לב מואצות והרגשה לא טובה בבטן ובאזור חלל החזה וגם פחד מאוד גדול כאילו אני תיכף צריכה לקפוץ עם מצנח.
היחסים עם ההורים לא טובים, אבא לא אכפת לו ממני ולא מעריך שאני עושה הכל בשבילו ורק מוציא עליי את העצבים שלו, אמא עם פריצת דיסק ב-3 מקומות בגב לכן לא מתפקדת בדיוק ואני מטפלת בה והיא גם רק מנצלת אותי שאני אטפל בה ולא נותנת לי לצאת מהבית. כשהייתי רוצה לצאת (פעם עוד כשהיו לי חברות קצת והמצב החברתי היה יותר טוב) אז אמא הייתה עושה סצנה ופאניקה ובוכה ומרביצה לעצמה כדי שאני לא אצא, היא בדיכאון עמוק כבר שנים ולא מוכנה לקבל טיפול, היא לא יוצאת מהבית והיא לא 100 % בריאה נפשית. אחותי לא אכפת לה, היא נשואה וגרה רחוק ואבא שלי הרים ידיים.
אני בת 37 ואני עדיין גרה עם ההורים, וכל פעם שאני רוצה לעשות שינוי יוצא רק יותר גרוע. אין לי זוגיות ואף פעם לא היה לי. מרגישה לוזרית של החיים.
אני במעגל הזה שנים ולא מצליחה לצאת מזה, ועכשיו שהתחילו התקפי החרדה אז בכלל מפחדת לעשות משהו.
אני לא מחייכת ולא צוחקת ואין לי שום טעם בחיים.
אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה כלואה ובוכה.
מה לעשות ואיך לצאת מזה? תודה.

שלום רב,
אני מכירה בחור בן 24 , חכם, מחשבות מקוריות מחוץ לקופסה, סיים יסודי ותיכון בהצטיינות יתרה.
בסביבתו הקרובה ,חברים משפחה,
ציפו לגדולות ממנו אך מהרגע שהשתחרר מהצבא לא מנסה לבנות לעצמו עתיד, עוסק בעבודות מזדמנות ולא מסוגל להחליט על לימודים, קריירה רצינית,
כגודל הציפיות הרבות שהיו ממנו כך גם האכזבות ונשארת דאגה מה יהיה? וכמה חבל על הפוטנציאל .
איך הוריו וסביבתו הקרובה אמורה לנהוג ולדבר איתו?
תודה

שלום,
אני מתקרב לגיל 40.
נראה לי שיש לי בעיה נפשית ואני לא מצליח למצוא את ההגדרה מה היא בדיוק.
כבר כמה שנים שאני מרגיש יותר מדיי בייתי. אני מסתדר עם יציאה לעבודה, למרות שאני מושך את הזמן בבוקר בצורה קיצונית מאוד ומאחר לעבודה בקביעות.
אחרי יום עבודה אני רק מחכה לחזור הביתה. ואם אני צריך למשל ללכת לראיון עבודה או לראות דירה שאני רוצה לעבור אליה, אני מרגיש כאילו אין לי כוח נפשי לזה, אלא רק רוצה לחזור הביתה.
ואם מציעים לי לצאת למסעדה או לקולנוע או לבילוי אחר – זה מרגיש לי כמו נטל כבד ואני מרגיש כאילו "נפל עליי תיק" – ואני אפילו מעדיף להסתגר לבד בבית מאשר לצאת, אפילו לבילוי.
אין לי פחדים או חרדות כשאני נמצא בחוץ, כך שלא ברור לי ממה זה נובע. אני פשוט רוצה להיות רק בבית.
לפעמים ממש בא לי לצאת לטייל עם האופניים או לעשות הליכה, ובסוף אני מבטל את זה וזה מעציב אותי כי ממש רציתי לצאת – אבל כאילו אין כוח נפשי.
זה מתסכל אותי מאוד – בעיקר כי אני לא מצליח להגדיר למה אני ככה. האם יש לזה הסבר פסיכולוגי או מונח שיוכל לכוון אותי לקריאה על הנושא?

תודה רבה

שלום, יש לי אחות בת 19 (קטנה ממני ב3.5 שנים) שאוהבת לקחת לי באופן קבוע חפצים וזה נראה כבר בגדר צורך נפשי לגנוב, היא לוקחת גם דברים שלא בהכרח מתאימים לה כמו משקפי ראייה שלא תואמים את המספר שלה ועוד. דיברתי איתה כמה פעמים ולא עזר. מה צריך לעשות כדי שזה ייפסק? תודה רבה

כבר הרבה זמן שאמא שלי לא מכבדת את הזכויות שלי כמטופלת בביקורים אצל רופא, ובדגש על הזכות לכבוד או צנעת פרט. למשל, כשאני מבקשת להוריד בגדים מאחורי הווילון, גם אם זה רק בגד אחד (למשל להוריד חולצה ןלהשאר עם חזיה) ואמור לקחת שניה, אמא שלי מתעקשת שאני לא אעמוד מאחורי הווילון ואתפשט מול הרופא. הרופאים במצבים האלה, לא אומרים כלום או מסכימים עם אמא שלי. אני עברתי את גיל 18 ואין לי מלווה אחרת. יש לי בדיקות יותר אינטימיות לעבור, ואני פוחדת שאמא שלי תמשיך להרשות להפקיר אותי ואת הכבוד שלי. היא מחטטת לי בטלפון וחוקרת אותי לפני כל יציאה מהבית. אני לא יודעת איך אצליח ליצור קשר עם עובדת סוציאלית או גורם אחר אם ארצה להתלונן. מה לעשות?

מה זו בעצם דיסוציאציה ממושכת וכיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היומיום? האם יש קשר בין ההפרעה למחשבות טורדניות וספקות? האם ניתן לרפאה גם ללא תרופות?