פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום רב
אני בת 38 גרושה גרה עם הוריי ללא ילדים .
יש לי דוד מצד אבא שלצערי כולל אימא שלו תמיד התעללו באימא שלי מאז נישואיה דברים כמו עקירת דלת כניסה ממקומה האשמות שווא מצד חמותה של אימי בניסיון שריפת פניה בתבשיל רותח....האשמות מצד גיסותיה שאימא שלי לא הביאה לה מזל שנולדו לה ילדים עם פיגור קשה.
את אבא שלי שידכו לאימי למרות שסובל ממנת משל נמוכה מאוד בלתי מאובחנת......מאז שאימו של אבי נפטרה גר בדירה שלה קומה מתחתנו......דירה בסדר גמור מרצונו החופשי!! אני ואימא מכבסות לו מנקות לו מבשלות אני לוקחת אותו לרופא כשצריך למרות שהוא לא מיישם שום טיפול.....נותנת לו התרופות שלו.......לפני כחצי שנה דודתי ודוד מצד אבי הלכו לעו"ס סיפרו לה שקרים שאנחנו אני ואימא מנסות להעיף אבא מהבית......אמרתי לעו"ס שהכל שקרים....היום אותו דוד (שבנוסף לכל מחתים שנים רבות את אבי על מסמכים משפטיים ואבי לא כשר לחתום משפטית ואותו דוד יודע את זה טוב מאוד....אותו דוד לא מוכן שנלך עם אבא לעU"ד ישר מתחיל לצרוח ולהשתולל כמו חיה!!!!!1 איך מתמודדים עם זה? אותו דוד אמר בלי בושה לרופא שאני ואימי חולות(יש לנו בעיית דכאון) במקום לנסות לעזור מכפיש שמנו בכל מקום מנסה לטשטש את העבריינות שלו שמחתים אבא שלי על טפסים משפטיים לצערי אבא לא מאובחן.........דוד כזה מקומו בכלא איפה שאנשים כמוהו נמצאים תת רמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני עובדת בעבודה עם הרבה מאוד לחצים. לפני קורונה הבטיחו לי עזרה וקבלת עובדת חדשה שתעזור לי ותוריד ממני לחץ. עכשיו בגלל מצב של קורונה כבר לא כל כך פוחדת אבל בשביל לתפקד לוקחת קלמנרבין בעבודה. במהלך סוף שנה אמורה לעבור תוכנה, לא יודעת אם אעמוד בכך שכן תרופה מאיטה תגובה. מרגישה שמצב של קורונה קצת יותר מדי בשבילי, לא מרגישה כלום, לא ממש שמחה ולא עצב (פעם אחרונה הרגשתי כך כשסבתי נפטרה) קורה שאני עצבנית (בבית בלי תרופות). לא מבינה מה קורה לי, ומקווה כשמצב קורונה יגמר, אחזור לעצמי (כרגע לא במצב להחליף עבודה). לא פונה לטיפול בגלל קושי בהיפתחות, לכתוב הרבה יותר קל בשבילי. אשמח לעצה איך לחזור לעצמי.

שלום לכם
אני בן 29 חרדי לשעבר בילדותי הקשר שלי עם אבא שלי לא היה טוב, תמיד הרגשתי שהוא לא מבין אותי ואת רגשותיי הוא גם לא היה אסטתי וזה גרם לי תמיד להתרחק ממנו ולא לרצות בו כאבא, במקביל התחלתי לפתח רצון לקשר עם המורים והרבנים שלי .. רציתי מהם תשומת לב חום ואהבה , וגם התפתחה לה משיכה מינית לדמות הזאת של אבא חרדי מזוקן.
כיום אני נמשך רגשית ומינית לחרדי מזוקן וזה גורם לי סבל רב , אין כמעט יום שאני לא חושב שבא לי להתאבד, הייתי בטיפול פסיכולגי שנתיים וחצי הבנתי את הבעיה שאני צריך להתמודד איתה .. אבל לא מצאתי פיתרון לבעיה זו .
השאלה היא אם אפשר לצאת מכזה דבר או פשוט להשלים עם זה וזהו?
אתם מכירים מישהו שיצא מכזה דבר?
בתודה מראש וערב טוב.

שלום,
אמי נפטרה לפני כשנתיים וחצי מסרטן.יש לציין שהיא הייתה חלק ענק מהחיים שלי מה שהקשה עליי מאד ביום יום..
יש לי 3 אחים שהם נשואים ולא גרים בבית,אני גר עם אבא שלי כרגע .. לאבא שלי יש בת זוג כשנה... ולפני כחמישה חודשים הוא הציע לי לקנות את הדירה שלה,ראיתי את הדירה אהבתי אותה סך הכל לקחתי משכנתא וקניתי...
לאחר החוזה התבררו לי ליקויים בדירה (יש רעשים מהדירה מעל כיוון שהדירה עשויה מעץ,נזילות,דירה שבחצר יש מוני חשמל של כל דיירי הבניין וכ'
אבא שלי ובת הזוג שלו הסתירו ממני את המידע הזה וכשגיליתי את המידע הזה אמרתי לו למה לא אמרת לי דבר כזה ,הוא אמר לי עזוב אותך שטויות וששאלתי באיזה צד הוא נמצא הוא אמר לי בצד שלה מאותו הרגע(כשלושה שבועות) אני לא מדבר עם אבא שלי יותר... מרגיש רע ועצוב שסמכתי עליו והוא שיקר עליי בדבר כזה גדול ומשמעותי...מאז אני לא מצליח לישון בלילה אני מאד עייף אבל בקושי ישן... אני נכנס למיטה ב 22 ונרדם ב 03:30 וגם אז קם מוקדם ב 7 בבוקר וזה לאחר שקמתי מספר פעמים בזמן הקצר שישנתי בלילה..
יש לציין שאני יצאתי לחל"ת בעקבות המצב דבר שגם שבר את שיגרת החיים שלי...
מה ניתן לעשות על מנת לשפר את מצב הרוח ? איך אפשר להעביר את מה שקרה ? הריי מה שקרה בא לי בתת מודע כל הזמן...
איך ניתן להירדם שזה הדבר החשוב לי ביותר?(אני לוקח כדורי שינה כשבועיים וזה לא עוזר...)
אודה לתשובתך...

בעלי ואני נשואים 4 שנים עם ילד בן שנתיים.
חיינו עד לא מזמן ביחד אצל אמא שלי ובן זוגה בבית (הבן זוג גידל אותי מגיל 3, יש להם שני ילדים משותפים).בעלי בעצם הבן של הבן זוג של אמא שלי, כשהכרנו והתחלנו לצאת לא היה שום קשר למשפחה הכרנו במיקרה. כך שיוצא שלי ולבעלי יש שני אחים (למחצה) משותפים.
בעלי סיפר לי בעבר שהוטרד מינית בגיל 4 על ידי גבר מזדמן שהיה עם אמא שלו באותה התקופה כשהיא התגרשה מאבא שלו.
לפני חודש בעלי נפרד מימני ללא סיבות מוצדקות. באותו היום אחותי בת 13 סיפרה לי שהוא הטריד אותה מינית (נגע לה בחזה מתחת לחולצה ופעם אחת מתחת לתחתון ללא חדירת הצבעות). 5 פעמים בהזדמניות שונות. בזמן שהייתה עוזרת לו להרדים את הילד שלנו כי אני עבדתי עד שעות מאוחרות.
כששאלתי הוא התוודה ואמר לי שזה לא היה "בקטע מיני" שזה לא עורר אותו מינית בשום צורה שהיא סיפרה לו שהיא הייתה לבד ואף אחד לא הקשיב לה. שזה היה בשביל "לשבור את הקרח בינהם". סיפר לה על ההטרדה שהוא עבר בילדותו שהרגיש בידיוק כמוה. שזה "היה נירא שסבבה לה " (למרות שהתנגדה הרבה) הסביר שכשהיד שלו הייתה בתחתון הוא הבין שזה חולני ולא עשה יותר כלום. כל הסיפור התגלה חודשיים אחרי פעם הרחוקה שזה קרה.
כמובן שהוא כבר עצור והכל הגופים מעורבים
אני מנסה להבין מה הסיכוי שזה קשור להטרדה שהוא עבר ? או שזה בעצם בכל זאת פדופיליה שהייתה טמונה בו?

אני עובדת חיונית, אך פוחדת להיות בעבודה, בקושי מתפקדת, ישנה לא טוב וגם בקושי מסוגלת לאכול. כמובן שזה קרה בעקבות מצב קורונה. אשמח לעצה וגם לכדורי הרגעה ונגד לחץ , משהו טבעי ולא מרדים. בשביל לחזור לעצמי. היכולת שלי להיפתח רק דרך כתיבה, לכן לא אוכל לפנות לטיפול . אשמח לעצה מה לעשות

שלום אנחנו זוג אוהב. ילדנו בן ה-4 בגן פרטי. הוא הגיע הביתה ולא זוכרת בדיוק מה הייתה הסיטואציה הוא לקח סכין והניח כמו בתנועת התאבדות על היד. שוב אנחנו בית חם אוהב מעולם לא נחשף לסיטואציה כזו בבית. ואף לא נחשף בטלוויזיה לסרט שכזה. פנינו לפסיכולוגיה בקופה. כשהגענו פנתה לבן הזוג וביקשה שיגש עמה לחדר נפרד. כשחזרנו הפסיכולוגית אמרה שאין מה לדאוג הילד בטח נחשף לכך בסרט ובכך הסתיים האירוע. האם מקובל להפריד בין הורים בשיחה כזו. אם כן מדוע? מדוע לא שיתפו אותי האמא בתוכן השיחה. למותר לציין שבן זוגי לא דיבר עימי ואני בתמימות אף לא שאלתי דבר. לדעתי כאמא התנהגות חריגה כזו מצריכה יותר מפטור חפיפי שכזה. אבקש התייחסות מפורטת. תודה רננה

יש לי צורך עז בחיבוקים מגברים. מדוע? וזה לא מהסיבה שיש לי רגש אליהם כי אני מרגישה צורך לחבק במשך שעות גם מישהו ששכבתי איתו לראשונה ואני לא מרגישה כלפיו שום דבר.

בני בכיתה ז
ילד חכם תלמיד מצטיין
אני מתמודדת איתו לבד בכל הקשור לחינוך ללימודים.

לאחרונה החל לזלזל יותר וירד בציונייו. אני מבקשת שילמד ונוא מסרב מה שגורם לי ייסורים וצער .
היום בקשתי שיתרגל מס תרגילים ורק כשראה שיפסיד דבר מה שרצה שאקנה לו פתר מס תרגילים.
ממש התפרקתי ובכיתי כל היום התחננתי והוא סרב.

איך להתמודד עם הזלזול שלו ושלא ארגיש יותר צער וייסורין.
מה עליי לעשות.
הוא מאד חכם ויכול להגיע רחוק וגם חולם להיות מדען.
מה לעשות כדי שלא אחלה מעצבים?

אציין שיש לי ילד בן 6 שעולה לכיתה א ואני כמעט ולא מתייחסת אליו מה שלא מקובל עליי אבל זה מה שקורה .

איך להתמטדד עם הגדול שלא אחטש כאלו ייסורים ושאוכל להתייחס לקטן.

ממש נואשת.
בעלי לא עוזר בכלל

אני מעונינת להתלונן הגד פסיכולוג קליני שמונה כמומחה מטעם בית המשפט. אותו פסיכולוג סותר את עצמו בממצאים נותן תשובות לא אמיתיות וכן בחקירה מתעלם ממה שראה או קרה וכושל למחויבותו ומסכן את הקטין בהמלצותיו.
למי עליי לפנות בתלונתי?
כמוכן כדי להוכיח את התנהלותו נאלצתי לבקש להעביר את החומר גלם לפסיכולוג אחר שאישש את טענותיי.

תודה מראש

שלום רב.

יש לי תור לפגישה ראשונית במרפאה באחת הקהילות בארץ מרפאות, ויש לי ממש חרדה לגבי הפגישה הזאת. אני עוברת משבר רגשי וחשבתי ללכת לטיפול. הזמנתי תור חזרו אלי ואמרו לי שעוד חודש יש לי תור. אני מתלבטת עם לבטל את זה כי יש לי חרדות מפסיכיאטרים פסיכולוגים ומה שקשור בזה למרות שביקשתי בהתחלה טיפול. אני קמה עם חרדה לגבי הטיפול והולכת לישון עם חרדה. וזה רק בגלל טיפולים כאלה. אשמח לדעת מה אפשר לעשות כדי להקל על עצמי מבחינה אישית ביום יום כדי לחוות פחות חרדה ולחזור לחיים נורמלים עד הטיפול והאם באמת כדאי לי לבטל? אשמח גם לטיפ מעשי או עם תוכל להפנות אותי לאתר באינטרנט או עם אתה יודע על ספרים בקשר לנושא חרדה או דיכאון אני אשמח. בקשה אישית ואני מקווה שתבין אותי עם אפשר אני מבקשת לא להזכיר את המילה אשפוזים או כאלה אני מפחדת מהדברים האלה. אני ממש מתנצלת שאני כותבת לך את זה אבל זה הדבר הכי מפחיד. אשמח רק לדעת איך אני יכולה להקל על החרדה לקראת הפגישה לטיפול. ממש תודה מכל הלב. שבוע טוב

שלום
אני מכירה משהי נשואה עם שני ילדים עובדת במעון לילדים מזה שנים בבית היא לא עושה כלום מתנהגת כמו רווקה הבעל דואג לכביסה ולניקיון הבית חמותה מבשלת מאכילה את כל המשפחה ומטפלת בילדים מזה שנים בסופייש היא מבלה בטיולים עם הילדים אני בתור חברה של חמותה ורואה מהצד מרחמת עליה היא כבר זקנה ומגיע לה מנוחה היא אומרת שהיא עושה כל זה רק בשביל שיחיו בשקט שניהם הבן והאישה אחרת יהיו מריבות בניהם והיו להם הרבה בעבר האישה בכלל לא רוצה נטל משפחתי הילדים קצת גדלו אז הגיע הזמן לשנות את השיגרה קצת מה שמוזר בעניין שהיא במעון מטפלת מסורה מבשלת מנקה מאכילה משחקת איתם עושה את כל העבודה במסירות ובבית היא מתנהגת כמו רווקה מה משמעות מצב זה?

אני גרושה ולי ולאב ילדי משמורת משותפת על שני ילדינו. בת 17 ובן 14. לפני כשנתיים שמתי לב שבתי מאד רזתה היה חורף והיא הצליחה להסתיר זאת תחת בגדים כבדים. אביה לא רצה להקשיב לחשדותיי אבל כחודשיים אחרי הייתה אבחנה של פסיכיאטר אנורקסיה. מאז יחסינו התדרדרו אני הייתי הרעה שממפריעה לה לרדת במשקל. היה גיהנום איתה בבית, התפרצויות זעם, העלבות וכו. היא הייתה בוכה אצל הפסיכיאטר כששאל עלי בלי ממש לפרט מדוע היא בוכה. הפסיכיאטר קבע שרע לה אצלי והמליץ לה לא לבא אליי לתקופה הקרובה. בינתיים היא שיכנעה את אביה להרשם לחדר כושר והחלה ללכת 3 פעמים בשבוע כל פעם שעתיים לפחות .בנוסף היא הולכת פעם בשבוע לקורס אומנות לחימה. הכל במטרה להמשיך להרזות. אני הייתי נגד אז היא נקטה בטקטיקה חדשה הייתה מפברקת סצנות של טירוף כשאביה לא היה בבית ואחיה היה מתקשר אליה בדאגה. יום אחד שמעתי מה קרה באתי לראות מה קרה כי בטלפון היא אמרה דברים שיגרמו לי לחשוב שהיא על סף לעשות משהו שטותי אבל נזהרה לא להגיד התאבדות אבל זה הרושם שהצליחה להעביר לי ולאחיה. באתי במהרה ודיברתי איתה. מיד היא נרגעה ובקול שלו והחלטי אמרה לי אם תמשיכי להתנגד אני אתנהג כמטורפת אצל הרשויות הרווחה, אגיד שזה באשמתך ואת תאבדי את המשמורת והסמכות עליי ועל אחי ולא תוכלי יותר להגיד לי לא. אני הייתי המומה. פניתי בעצמי לרשויות הרווחה, הם קבעו שהיא מאד מניפולטיבית ושהיא חייבת לבוא אלי בתור התחלה כל סוף שבוע שני וחצי מהחופשות. היא הסכימה והכל עבר בסדר עד שגיליתי שהיא וחבריה נוהגים להפגש ולעשן מריחואנה ולשתות אלכוהול. כשדרשתי ממנה לנתק קשר עם החברה שלה וחברה שהוא הדילר, היא הטיחה בי שהם היו שם עבורה בתקופה היא לא ראתה אותי (במשך התקופה אני כל הזמן התחננתי לראות אותה והיא לא הסכימה) היא שוב העליבה אותי והפסיקה לבוא. אני נמצאת היום במצב שאני לא מבינה. מצד אחד עצוב לי מאד שבתי התרחקה ממני והמצב הוא כזה, מצד שני עם כל המלחמות האשמות והעובדה שהיא הייתה מוכנה להמציא עליי שקרים כדי שאאבד את המשמורת עליה ועל אחיה כדי להמשיך בדרכה שבר אצלי משהו. בתקופה הקצרה כשהיא הייתה פה הרגשתי שהיחס של שתינו הוא מאד סינתטי. כאילו שהרגש הראשוני שלי שהיא זרה והראש מזכיר ואומר לי שהיא בתי. מיותר לציין שהיא השיגה כל מה שהיא רצתה, ממשיכה בשלה וכפי שנראה לא צריכה או רוצה קשר איתי. אני עצובה מזה אבל לפעמים אני מתביישת להודות שרווח לי, אין יותר מתחים או העלבות ממנה. היא ממשיכה בשלה נראה שטוב לה, היא תלמידה מעולה, חרוצה, יש לה הרבה חברים גם אם חלק מפוקפקים. היא לא צריכה אותי ולי כבר אין כח לעימותים אבל עדיין אני מרגישה עצבות, האם עלי לקבל את המצב כי סך הכל טוב לה וזה מה שחשוב בעצם?

תודה מראש על התייחסותך.

היי פניתי כאן לרופא עקב חשש שזה בעיית קשר כלשהי, אבל נאמר לי שאני צריכה לפנות לפסיכולוג. אז אני בת 28, אמא ל-3 ילדים. בתקופה האחרונה אני סובלת מבעיה מאוד חמורה שמציקה לי מאוד שאני לא יכולה למשל לדבר ושמישהו ידבר לידי, אני יוצאת מריכוז של מה שאני רוצה להגיד, או שאני בלחץ מסוים ואחד מהילדים מחליט לקרוא לי אני פשוט שומעת אותו בתוך הראש שלי או סתם אני אשב לדבר עם חברה ויעבור מטוס אני אשמע את המטוס בתוך הראש שלי, והיא לעומתי לא תשים לב שבכלל עבר מטוס, זה משגע אותי אני נטרפת מזה ממש. זה פוגע בי בכל כך הרבה דברים, מה זה לעזאזל? זה בחיים לא היה לי.

שלום, בזמן האחרון אני מרגישה שלא טוב לי בכל התחומים ואני לא מצליחה לעשות שינוי.
כל מה שאני מנסה לא מוביל לשום הצלחה ולשינוי.
אני מדוכאת, אין לי חברים בכלל, היום שלי עובר שאני בקושי מוציאה מילה מהפה, בעבודה אני סובלת (בעבודה הקודמת היה לי קשה פיזית והיו לי כאבים אז רציתי שינוי לטובה ואזרתי אומץ ועזבתי, ובעבודה החדשה פיתחתי אלרגיה לשטיח אז כואבות לי כל יום העיניים וגם הבחורה שעובדת איתי מתנהגת אליי מגעיל אז גם פה לא טוב לי ושוב להחליף עבודה זה ממש קשה כי בקושי מקבלים אותי בראיונות).
רבתי עם השכן ומאז אני סובלת מחרדות כי הוא התנפל עליי וכמעט הרביץ לי והוא ענק, אז עכשיו כל דבר שהוא טיפה מפחיד גורם לי לחרדות - פעימות לב מואצות והרגשה לא טובה בבטן ובאזור חלל החזה וגם פחד מאוד גדול כאילו אני תיכף צריכה לקפוץ עם מצנח.
היחסים עם ההורים לא טובים, אבא לא אכפת לו ממני ולא מעריך שאני עושה הכל בשבילו ורק מוציא עליי את העצבים שלו, אמא עם פריצת דיסק ב-3 מקומות בגב לכן לא מתפקדת בדיוק ואני מטפלת בה והיא גם רק מנצלת אותי שאני אטפל בה ולא נותנת לי לצאת מהבית. כשהייתי רוצה לצאת (פעם עוד כשהיו לי חברות קצת והמצב החברתי היה יותר טוב) אז אמא הייתה עושה סצנה ופאניקה ובוכה ומרביצה לעצמה כדי שאני לא אצא, היא בדיכאון עמוק כבר שנים ולא מוכנה לקבל טיפול, היא לא יוצאת מהבית והיא לא 100 % בריאה נפשית. אחותי לא אכפת לה, היא נשואה וגרה רחוק ואבא שלי הרים ידיים.
אני בת 37 ואני עדיין גרה עם ההורים, וכל פעם שאני רוצה לעשות שינוי יוצא רק יותר גרוע. אין לי זוגיות ואף פעם לא היה לי. מרגישה לוזרית של החיים.
אני במעגל הזה שנים ולא מצליחה לצאת מזה, ועכשיו שהתחילו התקפי החרדה אז בכלל מפחדת לעשות משהו.
אני לא מחייכת ולא צוחקת ואין לי שום טעם בחיים.
אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה כלואה ובוכה.
מה לעשות ואיך לצאת מזה? תודה.