פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שאני נפגשת עם פסיכולוג מומחה שאמר שהכל נשאר בחדר. האם יכול להיות שהוא מדבר עלי בהדרכה בלי ידיעתי והסכמתי?
גם אם ההדרכה אנונימית אולי המדריך מכיר ויצליח לזהות וזה מביך.

בס"ד
שלום לפני כחודש בערך סבתא שלי עשתה לי שיחת הרגעה בנוגע לחרדות איך לדעתכם אני יכול לרמוז שהייתי רוצה עוד שיחה?\תודה רבה

שלום. ברצוני להגיש תלונה על הפסיכולוגית
שלי לשעבר. האם ועדת הפסיכולוגים דורשת הוכחות על עבירות? הרי הפסיכולוג פשוט יכול לשקר…. ואז התלונה לא תטופל. מדובר על פסיכולוגית אשר נמצאת בקשר רציף עם משפחת המטופלת ומוסרת לה מידע.
התקיימו עשרות שיחות עם המשפחה והודעות. האם ניתן לדרוש מהועדה לבדוק את רישומי הטלפון של הפסיכולוגית?

שלום וברכה,
אני בשנות ה30 לחיי ומתגורר לבדי. מאז ומתמיד שני הוריי היו אנשים ביקורתיים מאד ואף טמפרמנטים(כולל התקפי זעם קשים, צעקות, ולעתים אף אלימות פיזית). הוריי התגרשו כבר בנעוריי אך יש לומר מיודדים מאד היום. מאז שעברתי דירה הם ניסו להתערב באופן כוחני ופולשני בנושאים מאד אישיים כמו ניקיון ותחזוק הדירה. פעם אחת הם ניסו להכניע את בעלת הבית לפנות אותי, ועשו זאת בדרך ערמומית מאחורי גבי(זה היה בדירה קודמת שלי). אנחנו הולכים למטפלת כבר שנה אבל למרות מאמציה הכנים לא השתנה כלום. לאחרונה אבי חטף פרץ זעם בטלפון, צרח עליי בצורה מטרידה וטען שהוא מנתק קשר בגלל שסירבתי להכניס אותו לבקר בדירה שלי לפני שבוע(הוא ביקש כוס מים אך הסברתי לו בנימוס שאני לא מכניס אותו לדירתי בשום אמתלה, כדי למנוע הערות וביקורת, ואז הוא טען שאני אגרום לו למות מהתייבשות). לפני כמה ימים במפגש עם אמא שלי אצל המטפלת אמא גם איבדה עשתונות לגמרי והחלה לצעוק ולהקניט אותי מילולית כי אני מסרב לתת לה להתערב בהרגלי הניקיון/לבוש/וכו' שלי. יצאתי באמצע המפגש כי ראיתי שהיא לא חדלה מהתנהגות מטרידה זו. גם המטפלת עצמה הייתה נתונה בהלם. אמא הכריזה על ניתוק מוחלט ובינתיים עומדת בכך. בגדול אני נשאר חזק ובעל ביטחון, אך עדיין תוהה מה ניתן לעשות עם הורים מסוג זה שאין כמעט שום סיכוי שיבינו את גודל מעשיהם. האם מניסיונך ישנה דרך להביא אנשים כאלו לשינוי לחיוב, או שזה מאבק אבוד ונתק חלקי או מוחלט הוא בלתי נמנע?

תודה
דני.

שלום , הבן שלי השתחרר מהצבא לפני כשבועיים, יש לו חברה מקסימה שאנחנו באמת אוהבים ומסתדרים איתה מצויין, היא עומדת להתגייס בעוד חצי שנה.
הם הפכו את שעות השינה, באמצע הלילה ולפעמים בשעות הבוקר המוקדמות( 4 בבוקר) הם יורדים להכין להם לאכול עם זה לבשל אורז או פסטה או בכללי להוציא אוכל מהמקרר, המטבח נמצא בקומה שאני ובעלי ישנים בה.
חשוב לי לציין כי בעלי ואני מתעוררים מכל פיפס. וזה ממש מפריע למרות שהם משתדלים לעשות את הדברים בשקט. השאלה שלי
1. האם לומר הם משהו על עניין זה שהם נמצאים במטבח כשאנחנו ישנים? לבקש שלא ירדו בשעות האלו.
2. בנוסף האם זה לא מוגזם שהבן שלי כל יום ישן עם עם החברה שלו (מאז שהוא התגייס הם ישנים יחד)כאילו הם כבר גרים יחד? (אני גם שמה לב שהכל סביבה וקשור אליה)
מה אני אמורה לעשות איך להתנהג?
אני לא רוצה להזיק או לומר משהו לא נכון ובטח לא לפגוע ביחסים שלנו איתו ואיתם וביחסים בינהם.

היי, יש לי חרדה חברתית דיי קשה והחלטתי שאני רוצה לנסות ללכת לפסיכולוג לטפל בזה, מניסיון שלכם האם עדיף לנסות להתקשר ו"להסתכן" בהפרעה או לשלוח הודעה לפני לבדוק מתי נוח שאתקשר? יש גם אפשרות למילוי פרטים באתר הפסיכולוג. אשמח מניסיונכם לשמוע מה הדרך העדיפה ובאילו שעות הכי נוח לרוב להתקשר. תודה רבה

בס"ד
שלום שמתי לב שברגע שמשפחה המורחבת שלי מדברת על חרדות ודיכאון אז אולי זה מוריד לי את החרדות והדיכאון לכמה זמן ואם הם מדברים על זה שאולי לי יש אז זה ליותר זמן בהמון
המשפחה המצומצמת יודעת אז אני יכול לרמוז למשפחה המורחבת על החרדות והדיכאון שיש לי כדי שזה יעזור לי כמו שרשמתי?
תודה רבה

שלום רב
זה לא שחסר בעיות בזוגיות שלנו של 13 שנות נישואין. דרך ארוכה של קשיים החל משנים של טיפולי פוריות ועד שני ילדים שהטמפרמנט שלהם לא קל. ועוד אין תמיכה בכלל מהסביבה. גם לא מעט נושאי מחלוקת שהביאו לקרירות וריחוק בזוגיות ואז ביום אחד אפל מגלה שבעלי מפלרטט מאחורי הגב שלי . עת שאני מטפלת בילדים הוא מבלה שעות נוספות כאילו בעבודה, מסתבר שזה לא בדיוק זה.
פגועה לא מילה. יחד עם זאת היה לי קשה לפרק את החבילה ולהיתקע עכשיו עם שני עוללים קטנים דווקא עת שניסיתי להרים את עצמי ולהתחיל להשקיע בבניית קריירה.
ישבנו דברנו סיכמנו. והוא כן התחיל להשקיע יותר בזוגיות ואני אמורה לעשות כן. יחד עם זאת מאני רואה שהפכתי לאדם ממש רגיש ופגיע. ועוד יותר גרוע, בכל ה13 שנות נישואין אף פעם לא הרגשתי לא שילמה עם החיצוניות שלו להפך ראיתו אומנם לא הכי יפה אבל בהחלט חמוד. עכשיו התחלתי להסתכל עליו בעיניים חדשות. קשה לי לראות אותו מושך ועוד יותר גרוע כל הזמן משווה אותו ביני לבין עצמי לגברים אחרים ואומרת לעצמי איך בכלל התחתנתי איתו. פשוט כאילו נפקחו לי העיניים ופתאום רואה אותו ממש לא נאה עם גוף רפוי וקמטים בפנים. פשוט לפני חודש הסתכלתי ולא ראיתי כל זה. והתחושה הזו לא עוזבת אותי והיא כל כך אמיתית.
מה לעשות?!
תודה
פשוט קשה לי מאוד עם זה.

שלום
אני גרה עם אימא שלי היא בעצם גם לא יכולה להסתדר בלעדיי אני עושה הכל מנקה מסדרת מביאה מצרכים לבית היא רק דואגת לבישול אבל אני מכינה לה הכל לפני שהיא מתחילה לבשל מכינה רק בישולים קלים דואגת לתרופות שלה כמעט בכל בוקר כשאני מתחילה לנקות היא מוצאת תמיד משהו בשביל לצעוק עליי אפילו אם זה שטותי וממש מקללת אותי בקול רם שגם השכן בטוח שומע בבוקר היא פותחת חלונות שהקול שלה מגיע רחוק זה הרבה שנים ככה כבר לא עושה לה חשבון שתקלל כמה שהיא רוצה רק שהקול שלה לא יגיע לשכנים כי היא אומרת דברים לא יפים אתמול היא ממש הגזימה בגלל שטות קטן היא צעקה עליי עמדה ליד החלון השכן שלנו עבד בחצר והוא ממש קרוב אלינו אני בטוחה ששמע מאז אני לא מסוגלת לצאת מהבית ולהיתקל בשכן כי היא אמרה דברים איומים עליי לקללות שלה ממש לא עושה חשבון כי אני יודעת שיש לה בעיה נפשית אבל אני כן עושה חשבון לשכנים וזה עושה לי מועקה בלב הדברים שלה היו מכוונות אליי כך שכולם ידעו שזאת אני כי רק אני איתה בבית לשאר האחיות היא מתייחסת יפה

בוקר טוב רציתי לשאול גבר נשוי יחסית מבוגר אוהב מאוד את אשתו אבל בכל זאת מסתכל על כל אשה נערה האם יש דבר כזה בשאלה ששאלתי תת מודע תודה

אשתי חולה ס
בסכיזופרניה ! ואני רואה שמה שגורם לה להיות בלחצים הנוראים שמפעילים את בסכיזופרניה זה משהו תת קרקעי כמו טראומות ופוביות שגורמים לה לפחד ולהגיב לכל דבר בנגטיביות ! האם טיפול היפנוטרפי או טיפול טראומתי של רגרסיה יכול לפתור לה את הבעיה?

התייעצות בקשר לפסיכולוגית שבית משפט קבע והיא מתנהגת בכוחניות בצעקות הטרדות ומכריחה ילדה בת שמונה לבוא ולדבר והילדה לא מתחברת אליה ולא מוכנה לדבר איתה מה יש לעשות

שלום רב,
אני בן58 גרוש מזה 3 שנים, יש לי בת זוג כשנתיים וחצי שילדיי נחשפו אליה ומקבלים אותה בכבוד.
לביתי בת 12 יש בקרוב בר מצווה.
האירוע אמור להיות בחוג משפחתי מצומצם הכולל הורים אחים ואחיות מצד שני הצדדים. האירוח יהיה בבית של גרושתי.
ביקשתי שבת זוגתי תוזמן לאירוע של ביתי אך גרושתי מתנגדת לכך עקב אי הנוחות שלה בלהתראות עם בת זוגתי בפני משפחתה הוריה ובכלל הסיטואצייה לא נוחה לה בלשון המעטה. מאידך אמרתי לה שבת זוגתי זכאית לקחת חלק איתי בחגיגת בת המצווה של ביתי ובת זוגתי תפגע באם לא תוזמן על ידי
מה דעתך?

שלום
יצא לי כמה פעמים כשאני יושבת עם חבורה של בנות במפגשים חברתיים אני מבחינה באחד או שתיים שנועצות בי מבט עם חיוך מוזר במהלך השיחה בינינו כשאני נותנת הערה או שואלת שאלה אז הן עונות בקרירות זה נותן לי הרגשה של זילזול וחוסר חיבה כלפיי במפגשים חלק מהבנות אני מכירה מקרוב וחלק מרחוק כך שאין לי הערצה מסויימת לכל אחת מה פשר המבטים והתגובות המזלזלות
בחיים לא נעצתי מבט באף אחד ולא מסוגלת גם

על הנייר החיים שלי במצב הכי טוב אי פעם.

נשוי באושר (יחסית..) לאשה יפה וחכמה, ילדים נפלאים ובריאים, עבודה בהייטק שאני אוהב מאד במרחק הליכה מהבית, כמה חברים, דירה נאה בשכונה מבוקשת כמעט בלי חובות.
בריא מאד, שומר על פעילות גופנית ועל תזונה בריאה במשך שנים.
הכל אמור להיות נפלא.

אבל דווקא בתקופה מושלמת לכאורה זו אני מרגיש במצוקה קשה. מתעורר בלילות ולא יכול לישון וזה הולך ומחמיר.
בעבר האשמתי כל מני בעיות זמניות: סגרי הקורונה, טרדיות בירוקרטיות שונות שהיו לנו, העומס של הטיפול בילדים וויכוחים עם אשתי.

אבל הילדים גדלו קצת והעומס ירד, הבעיות הבירוקרטיות נפתרו, הקורונה נגמרה וההרגשה רק הופכת קשה יותר.
תירגול של מדיטציה מדי בוקר שעזר לי עד כה כבר הפך לקשה מנשוא.
לראשונה בחיי אפילו מרגיש שהאנרגיה המינית שלי נחלשה.

אני לא יודע להסביר מה מקור המצוקה שלי. זה משפיע על ההתנהגות שלי בעבודה ובסופו של דבר יהרוס את כל מה שהשגתי עד היום.

מה עושים עכשיו?