פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

היי, אני בת 30 ורוצה להיות בזוגיות. הבעיה שכל קשר שמתחיל אני ממש רוצה אותו באינטנסיביות ומצפה לקשר אינטנסיבי מצד בן הזוג.כל הזמן נמצאת בציפייה,ומתאכזבת כשזה לא קורה.
אני ממש עוצרת עצמי לא להיות דומיננטית מידי כדי "לא לחנוק", אבל אני כל הזמן סובלת שהקשר לא אינטנסיבי כמו שהייתי רוצה.
שמתי לב שזה דפוס שחוזר על עצמו עם בחורים שונים.
אשמח לדעת מדוע זה קורה לי ומה הפתרון לבעיה.

שלום רב,

אני רושם משום שאני נמצא כעת במצוקה קשה מאוד מנשוא.

מגיל צעיר נאמר לי שיש לי בעיות התפתחותיות - לקחו אותי לקלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, טיפול באומנויות, טיפול קבוצתי (לתקשורת חברתית), 2/3 פסיכולוגים.. ותמיד היו לי בעיות עדיין אבל איכשהו הסתדרתי.

אחרי שנים רבות של טיפולים וגיבוש עצמי הגעתי לעבוד במקום שחלמתי עליו ועברתי שם חוויה לא רציונלית. כשהגעתי למקום היו לי קשיים של לחץ, וויסות רגשי, תגובות לא רציונליות (צחוק לא נשלט), ועבדתי תחת מנהל שלא הכרתי שהתעלל בי ובין היתר עשה לי גזלייטינג, מניפולציות מרובות, שיקר לי.. ומעבר לכך סביבה שלמה תמכה בו ובהתנהגות שלו ובכללי עברתי חוויה טראומטית שם מאוד. אציין כי מפאת ההתנהגות שלו חוויתי אותו כאדם הלוקה בהפרעת אישיות נרקסיסטית.

הוא אבחן אצלי הפרעת קשב וריכוז, שבעבר נוירולוג שלל לי אותה וגם ריטלין שלקחתי לא עזר. לבסוף, הבנתי כי זה לא מחייב להשתמש באלו כדי שיהיה את זה וכך גיליתי שיש לי את זה.

אני מרגיש מושפל באופן הקשה מנשוא ומתקשה מאוד להתקדם בחיים, אני מרגיש שיש לי תגובות לא רצוניות שבין היתר התבטאו במשיכה מינית לאותו מנהל שהתעלל בי, דפיקות לב מואצות (תחושת חרדה כללית) כאשר ראיתי מישהי שלא אכפת לי ממנה כבר שעבדה איתי באותו המקום בזמנו, באופן כללי שהקול שלי וכל דפוס החשיבה נתפס כשל ילד ואני מרגיש שאני לא מצליח להתפתח או ללמוד ולעשות עם עצמי משהו.

הטיפולים הפסיכולוגים לא נחלו הצלחה, ואני לא מצליח לאבחן ולהבין מה הקשיים שלי ואיך להתגבר עליהם או אם אפשר בכלל. אני מרגיש מבויש ואשם על כל מה שאני חווה ואני לא צעיר ואני כבר כותב לך עם דמעות בתקווה שתוכל להגיד לי איזו בדיקה אפשר לעשות, חוץ מלשבת ולדבר עם פסיכיאטר, שתוכל להסביר את כל הבעיות הנוירולוגיות והעצביות שיש לי.

אין לי פחד מטיפול תרופתי אך כן אני מרגיש שאני חייב עזרה רפואית הולמת יותר מהטיפולים האלטרנטיביים.

שלום רב,

אני גרושה 8 שנים, לאחר מערכת זוגית קשה וגירושין קשים שכללו גם הסתת הילדים מצד הגרוש. בעקבות חתונת הבן החודש הייתי בלחץ ופחד, עם סיוטים בלילה כשראיתי את הגרוש. רציתי לשאול אם אני בפוסט טראומה?

תודה ,מיכל

בתקופה האחרונה קבלתי שיחות טלפון רבות מהבן שלי שחווה טרגדיה. נוצר מצב שכל פעם שראיתי את שמו על המסך מצלצל אלי קבלתי כאב בטן רצתי לשירותים ואפילו דפיקות לב חזקות.
התחלתי ממש לפחד מהשיחות
יותר מזה כל צלצול גרם לי להיבהל.
היות שמדובר בבן שלי שכאבו כאבי -והשיחות שלו הן תמיכה עבורו, אני לא רואה דרך לא לענות או להימנע מהשיחות.
איך להירגע מהטלפונים וההודעות שלו בלי להפסיק להתייחס אליו

אני, בת 35 - ניסיתי כל כך למצוא את המשמעות ואת השמחה בחיים האלה. טסתי, טיילתי, למדתי, התחתנתי, הקמתי עסק, סגרתי אותו, התרסקתי.. מילא להתרסק אבל למה לרסק אותי עוד יותר? פקידה בבנק שלא מכירה אותי ואני לא יודעת מה עשיתי לה רע, אבל היא החליטה להתעלל בי. על כמה שקלים היא החליטה להרוס לי את החיים ולקחת ממני כל חתיכת סיכוי קטנה שהיתה לי בחיים האלה.
מילא הכסף, אבל כלום לא מביא לי נחת. אי אפשר להצליח פה, כל יום אני קמה למלחמת הישרדות. אם לך כסף בחיים האלה, אין לך כלום.. במיוחד במדינה הזאת אתה לא יכול לעשות כלום!. כולם יעשו הכל כדי לדפוק אותך, העיקר שהם יצאו מרוצים. אני כזאת קטנה בעולם הזה. גרגיר אבק. אני בדיחה. בדיחה בשביל כולם.
יש בי שנאה עצומה לעולם הזה, לאנשים, לחיים.
אנא שלי הבטיחה לי שהיא לא תיתן לי ליפול, והנה, עכשיו כשאני בנפילה היא פשוט הפנתה לי את הגב, וזה אחרי שקיבלתי ממנה צרור של הטחות קשות. ועל מה? מה עשיתי? פתחתי עסק? ניסיתי ללכת אחרי החלומות שלי? לא הלכתי לעבוד כמו עדר בעבודה משרדית 8-17 כמו שהיא רוצה?
אבל מה אני מתפלאת? היא לא יודעת לאהוב, היא לא יודעת לחבק, לתמוך, לפרגן, להרים.. היא אף פעם לא ידעה לעשות את זה. אני לא מאשימה אותה, זה מה שהוא מכירה. ואם כבר מישהו שכם ידע לתת אהבה ולהרים ולתמוך - אבא שלי, אבל הוא נפטר.
מעניין אם הוא היה מציל עכשיו את המצב? הוא בטח היה רב עם אמא שלי עכשיו כדי לעמוד לטובתי. אבל כמובן שהוא כבר לא איתנו. ככה זה, את הטובים אלוהים יודע לקחת לעצמו.

כבר חודש שאני רק תוהה איזה וכמה כדורים אני צריכה לבלוע כדי לסיים עם החרא הזה. כדי להפסיק לסבול. הדבר היחיד שאני פוחדת להכאיב לו זה בעלי. הוא מנסה, באמת שהוא מנסה להרים אותי. אבל גם הוא מתעייף לפעמים.
הוא כבר לא מסוגל להכיל אותי. ובצדק. אני הורסת גם לו את החיים. היום הוא אמר לי שאני גורמת לו סבל.
בעצם. למה אני צריכה לגרום לכולם סבל?

חשבתי שזאת תקופה וזה יעבור, אבל זה כבר למעלה משנה. איך בנאדם יכול להיות כלכך הרבה זמן בדיכאון ובסבל?
ניסיתי למצוא יעד, מטרה, משהו להיאחז בו. אבל כשאין לך כסף, שיקים חוזרים והבנק עוד יותר מערים עליך קשיים, אתה לא באמת יכול לעשות משהו עם החיים שלך. אתה יכול רק להמשיך לחלום.
אז נמאס לי לחלום.
אני לא רוצה להביא ילדים, לא חושבת שמגיע לאף אחד לסבול כמו שאני סובלת.
החלום היחיד שנשאר לי הוא למות. פשוט לא להרגיש יותר. אבל מפחדת לעשות את זה כרגע.

שלום, אימי בת 84 נפטרה לפני כ 4 ימים ואנחנו כרגע יושבים שבעה. אימי היתה העוגן בחיי, הייתי מתייעצת איתה, נעזרת בה , היא היתה אופטימית ורגועה . לפני כ 3 שנים התגרשתי בגרושים רעים , עם בעל בוגדני, שחי היום עם אותה בחורה שצעירה ממנו ב 30 שנה .
אין לי אבא, שכן הוא נפטר לפני 25 שנה.
מרגישה די אבודה, חסרת חשק לכלום, ומוטיבציה.
מציינת שיש לי 3 ילדים בני 13,18, 22, ובנוסף מאז הגרושים התחלתי לקחת גם כדורים לדיכאון.
אין לי כסף כרגע לפסיכולוגים גם ככה נאבקת על קיומי.

הי
שלום לכם
התחתנתי לפני כמה חודשים
תודה לאל אבל מרוב שטוב לי עם בעלי
באמת טוב לנו מאוד ביחד
התחלתי לפחד שיקרה לו משהו רע ח"ו
זה פשוט יושב עלי
מה עושים
זה רודף אותי
ואני אפילו לא יכולה לספר לו
ואני מספרת לו הכלללל
בקיצור אני בזה כמה ימים
מנסה להוציא את זה מהמח
לא מצליחה ככ
אשמח למענה טוב
תודהה

שלום אני נשואה לבעל מקסים ומדהים יש לנו 3 ילדים ובאמת כיף לנו החיים ב"ה טובים עם הקשיים שיש לכולם.אחד הדברים שחווינו יחד זה היחס של ההורים שלו כלפיו הוא נחשב בבית שונה...בית דתי יצא בשאלה..הוא עזב קיבוץ.וגם הוא מורגש שהוא הכבשה השחורה פחות מוצלח נקרא לזה בין 5 אחים...זה כבר שנים כנראה ככה כשאני הגעתי למערכת היחסים איתו שמתי לב לזה אבל המשכתי הלאה מכבדת את ההורים שלו כמה שאפשר.אפילו שומרים שבת שלמה כשנוסעים כי זה בעיה אצלם אבל החלטנו שאנחנו באים לקראתם...ההעדפה ניכרת בזה שכל האחים מקבלים עזרה עם הנכדים באופן קבוע.יש 2 אחים שגרים ממש קרוב אז זה מובן וברור אבל אח ואחות שלא גרים קרוב אלא שעה ויותר פחות או יותר מרחק כמונו מקבלים יחס ביקורים טלפונים כל הזמן...וגם בביקורים מורגש שהנכדים שלהם קצת יותר מועדפים זה התחושה מורגשת לי היתה אצלנו בכלל לא מבקרים אולי בתקופה של 10 שנים היו 4 פעמים ..אם אנחנו לא נוסעים אז הם יכולים לא לראות את הנכדים כמה חודשים טובים וזה לא ממש מזיז להם...אחרת היו באים .במשך השנים ככה היה ואנחנו התרגלנו לזה בעלי ידע אבל אף פעם לא דיבר על זה אני ראיתי ושתקתי.כי הורים זה הורים ובאמת מנסה לכבד כמה שאפשר אם הוא אומר משהו עליהם שלילי מנסה לרכך ולומר לו שאין הרבה מה לעשות צריך לכבד וזה מה שיש.עכשיו קרתה תפנית אח שלו אחד הוא הלום קרב והוא מתמודד עם בעיות לא פשוטות באמת ..מסכן ללא ספק .היינו שם בחג והוא פשוט התפרץ על בעלי ועל הילד שלנו בצעקות מחרידות כמובן שהדפו אותו והרחיקו.אנחנו חזרנו מאותו חג בטראומה כי זה היה קשה .אחר כך ההורים של בעלי נעלמו אפילו לא התקשרו לשאול מה שלום בעלי הילד כלום...ועוד ביקשו שנבקש סליחה מהאח ההלום קרב...כי הבן הציק לו וכאלה שטויות ילד בן 7. בכל אופן ההורים התעלמו לחלוטין בייחוד האמא ובעלי כבר חודש וחצי לא מדבר איתה .האבא מתקשר ככה רק לשאול מה נשמע הוא עונה לו ומדבר כללי.שום התייחסות לפגיעה לא של בעלי ולא של הילד.מה שקרה בעצם עם האח העיר את כל מה שבעלי הרגיש במשך שנים כנראה.והוא החליט לנתק איתם קשר לא מתקשר לא שולח תמונות כלום לא הולכים כבר חודשיים.כל שנה אנחנו נוסעים לחופש השנה לא ניסע.חייבת לציין שההורים שלו היו באזור שלנו 3 פעמים בזמן האחרון ולא באו אפילו פעם אחת...אני בכלל לא ידעתי בעלי היום אמר לי שהם חא ממש מתגעגעים אם לא באים.אז זה המצב הוא מנתק קשר כמובן שלא רוצה לשמוע ולדבר עם האח שהוא בעייתי.אני תמיד שמרתיעל קשר טוב כמה שיש עם ההורים שלו.מידי פעם שיחות וידאו עם הנכדים תמונות שיתוף של מסיבות וכו.. השאלה שלי היא כזאת איך אני מתנהלת בסיטואציה? אמרתי לו שאם זה ככה והם לא מרגישים צורך לבוא לתת לשנות אז אין מה לחנך אותם.זה מה שיש ונמשיך בקשר סביר כי זה הורים וצריך לכבד גם את המעט שיש.הוא לא מסכים איתי ואני שולחת תמונות להורים שלו ומנסה ככה לגשר מה ניתן לעשות? הוא צודק ממש ברור שהם מעדיפים את כולם והוא הכי פחות זה ברור ממש אבל הנכדים רגילים למשהו לראות פעם ב..חופש פעם בשנה .חייבת לציין שכשאנחנו שם לבד עם הילדים הם סבא וסבתא ממש טובים אמא שלו טורחת מבשלת מכינה מפנקת זה גם אני אומרת ולא לוקחת ממנה את זה .כשכולם נמצאים אז האהבה שלהן מתבטאת ממש יותר כלפי הנכדים האחרים....מה עושים מממש מרגישה שאני לא יודעת איך להתנהל מול בעלי זה הרי משקעים שלו עם ההורים.פשוט יש לנו ילדים ואני מנסה שהם לא יפגעו אשמח לתשובה תודה אוסיף גם שהאח גר שעה וקצת מההורים הוא ה"מוצלח "של המשפחה מקבל ביביסיטרים מתי שהוא רוצה הם אוספים מהגן באי

שלום, אנחנו עובדי עיצות לגבי הבן.
הבן שלנו (גיל 22 )משוחרר מהצבא כחצי שנה, התחיל לעבוד מרצונו באבטחה במקום מסודר, בתקופה האחרונה החליט לקחת לעצמו חודש וחצי חופש מהעבודה (לקח טיפול תרופתי מסויים וקפץ על ההזדמנות) , מאז שהיה קטן היו לו דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם עד היום, כמו לברוח מדברים שקשה לו להתמודד איתם וללכת למקומות המוכרים לו והקלים . להתלהב ממשהו ואחרי תקופה קצרה למצוא מה לא בסדר ומה לא טוב ואת כל הסיבות למה לא להישאר באותו מקום=זה היה כך גם בבית ספר.
מבחינה חברתית , היו לו קשיים עוד כשהיה בבית ספר, אין לו הרבה חברים למרות שהיה רוצה ליצור יותר קשרים חברתיים וכשיוצר קשר ימצא מה לא בסדר.
יש לו עניין עם דחיינות, כל משימה או דבר המצריך טיפול ויכול להיות מטופל באותו רגע או תוך ימים מעטים , הוא דוחה וגורר למספר שבועות ואפילו חודשים.
חזר ללמוד נהיגה ודוחה כל פעם את התאוריה.
הוא לא מוצא את עצמו, לא יודע איך לקדם את הדברים שלו, יש לו פער בין הדיבור/הרצונות לבין העשייה עצמה.
בתקופה האחרונה מכיוון שלקח חופש מהעבודה ישן ביום וער בלילה, אנחנו דואגים ומאוד רוצים לעזור לו ולא יודעים איך. ניסינו את שיטת הניעור- עבדה לכמה ימים ושוב חזר לאותה התנהגות, ניסינו את ההכלה גם לא עוזר...ישבנו איתו לשיחות נמאס לו לשמוע אותנו ויוצא שאנחנו כל הזמן מבקרים אותו.
חשוב לי לציין כי כשהיה בבית ספר אובחן עם לקויות למידה וקשב קל.
יש לו תחומי עניין שהוא מתמיד בהם וכשמשהו מעניין אותו הוא חוקר ולומד אותו בצורה מעמיקה מאוד.
כהורים אנחנו לא יודעים מה לעשות, קשה לנו לראות אותו במצב הזה ואנחנו מזהים שגם לו קשה והוא לא מודה בזה אלא בורח בעזרת השינה ....
אשמח מאוד לקבל עיצה מה לעשות כדי להוציא אותו מהמצב ולתת לו להביא את כל האיכויות הנפלאות שיש לו . תודה (הוא היחיד שנשאר בבית, יש לו עוד 2 אחיות גדולות מחוץ לבית)

היי,
אני בשנות העשרים לחיי ומעולם לא נגמלתי מפעולת המציצה. לא הצלחתי להיגמר ממוצצים עד גיל חמש, ומאז כשמנסה להירדם או במצבים בהם הפה שלי סגור אני מוצצת את הלשון ע"י קיפול שלה ואותה תנועה כמו מציצת מוצץ.
אשמח להבין מה זה אומר מבחינה פסיכולוגית, מה ההשלכות של זה ומה אפשר לעשות כדי להיגמל

אחותי ביקרה אצל מטפלת להפרעות קשב וריכוז הגב' זיוה שגיא מקיבוץ גבת, מעוניינת בסיכום טיפול עבור 29 פגישות שהייתה, אך נענה בתשובות לא ברורות מצידה על כך שהחומר הלך לאיבוד , היא צריכה לחפש את הסיכום שנכתבו ... פניתי אליה בטלפון לא ענתה וחסמה אותי , פניתי אליה במייל אך ללא תגובה, אני מתכוונת לפנות בתלונה למשרד הבריאות ולפנות להרכאות נוספות ...איפה המקצועיות??? איפה המוסריות???

שלום,
לאחרונה חגגתי יום הולדת. בורכתי במשפחה טובה ואוהבת
אני נמצאת בקבוצה של המשפחה של בעלי והגיסות שלי בקשר טוב ומגיבות אחת לשניה ולי לא חלקן לעיתים רחוקות
גיסה אחת, שתמיד בוחרת לא להגיב לי אולי פעם בשנה בחרה לא לברך אותי למרות שראתה בקבוצה שכולם כן!
יותר מזה, באותו היום של היום הולדת לקראת הערב היא הגיבה לגיסי בנושא אחר
משמע, התעלמות וגם להראות ראיתי אבל בחרתי שלא להגיב!
שאנחנו מתראות אצל החמות, היחס טוב מדברות והכל בסדר
אבל, מאוד נפגעתי ולא מבינה איך מישהו בוחר לא לברך
מציק לי מאוד ולא יודעת איך אני יכולה להרפות מהמחשבה עליה! הרי ברור לי שהיא התקדמה ושבטח ניפגש באחת השבתות אז הכל יתנהל כרגיל כי אני תמיד סולחת ומראה שלא אכפת לי🙁
נ.ב לא חדש שהגיסות שלי מתעלמות לרוב ההודעות שלי אבל לא חשבתי שאחת מהן תראה את השנאה שלה
מבחינתי לא לברך אדם ביום ההולדת שלו מראה הרבה מאוד
וזה קשוח לי
אשמח לכמה מילים מחזקות🙂

שלום, יש כל מיני שיטות טיפול בתחום הפסיכותרפיה. למשל: פסיכודינמי, CBT ,DBT ועוד...
במצבים של הפרעות אישיות, OCD,GAD ודיכאון חרדה כרוניים.
אילו שיטות בתחום הפסיכותרפיה הוכחו כיעילים מבחינה מחקרית ומדעית ואילו טיפולים פחות הוכחו כיעילים?
תודה.

אחייניתי בת 25. בחורה נפלאה וחכמה. שמנו לב שכשהיא במתח היא נכנסת למטבח ואוכלת בהיחבא. אם מישהו נכנס היא זורקת את האוכל לפח.
כיצד לנהוג? איך לעזור לה להתגבר על זה?

בוקר טוב
אני נשואה כבר 22 שנים.יש לי בעיה עם גיסתי.אחות
של בעלי.אף פעם היא לא קיבלה אותי למשפחה שלהם.
תמיד כשהיינו נפגשים אני הייתי נשארת בצד והיא היתה בקשר עם הגיסה השנייה. גם אמרתי לה את זה אבל לא היה אכפת לה בכלל.היא מרגישה כאילו לקחתי לה את בעלי.תמיד כועסת עלי למרות שבעבר מאוד השתדלתי אבל הבנתי שלא משנה מה אעשה אני תמיד לא רצויה ולכן כבר הפסקתי כמעט להשתדל.היא מאוד מקנאה.אם אני לא מרגישה טוב היא סתם שולחת לי הודעה החלמה מהירה.אבל אם בעלי לא מרגיש טוב היא מתקשרת ודואגת לו מאוד וכמובן מציעה את עזרתה. היא מתקשרת כל הזמן לבעלי ואיתי היא בכלל לא בקשר.אם בעלי אומר עליי משהו טוב היא מתעלמת.מה לעשות?אני ממש מיואשת.אם היא מזמינה אליה הביתה אני חייבת להצטרף לדעתך? או שאפשר לתת לבעלי ללכת לבד?אני פוחדת שהיא לא תסכסך ביננו אם בעלי ילך לבד.מה דעתך?מצטערת שזה ארוך .ותודה רבה מראש