פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום,

אני נלחמת בהפרעת אכילה מזה 10 שנים. לאחר מספר אפיזודות של עלייה וירידה של ~20 ק"ג ואינסוף מפח נפש, דכאון (בעיקר בשל דימוי עצמי נמוך ותחושת כשלון) ומאבק אינסופי עם ספורט, אובחנתי ע"י פסיכיאטרית כלוקה ב-BED. לצערי שנים של טיפול פסיכודינמי (עם שתי פסיכולוגית שונות)וכן עבודה עם תזונאיות המתמחות בהפרעות אכילה לא הניבו תוצאות ואני כיום מיואשת מתמיד. בקושי נותרו לי משאבים רגשיים וכספיים ואני מחפשת (בלי הרבה תקווה, יש להודות) איזשהו פתרון/הקלה.

שמעתי מאנשי מקצוע שונים כי CBT נמצא יעיל בטיפול בהפרעה מסוג זה. בירור קצר העלה בחכתי שם של מומחה בתחום, אשר עלות הטיפול אצלו היא אסטרונומית. לפני שאצלול להשקעה כזו (הן נפשית והן כלכלית), אודה לכם על התייחסות לשאלות הבאות:
1) האם יש סיכוי של ממש שCBT יכול לעשות מה שטיפול פסיכודינמי ותזונתי לא הצליח לעשות במשך שנים ארוכות? (יש לציין כי השקעתי את כל כולי בטיפולים הללו, וכי רמת המודעות שלי מאד גבוהה)
2) האם עלות טיפול CBT גבוהה משמעותית מעלותו של טיפול פסיכודינמי, או שמא מדובר בעלות של המומחה הספציפי אשר המליצו לי עליו?
3) האם כל מטפל CBT מוסמך לטפל בהפרעות אכילה? האם יש מטפלים אשר עובדים עם קופ"ח מכבי אשר יאפשרו את הטיפול הנ"ל במחירים שפויים יותר?
4) האם ישנו טיפול אלטרנטיבי להפרעה מסוג זה, או שמא נידונתי לחיי ייסורים של מלחמות עם אוכל, רגשות אשמה, שנאה עצמית ומאבקי הרזייה אשר כשלונם ידוע מראש?

תודה רבה!

יש לי פרופיל 45 נפשי

השתחררתי מהצבא לפני כמה חודשים ויש לי תחקיר לעבודה באבטחה בנתבג

האם הפרופיל יפגע בקבלתי לעבודה?

האם ישאלו אותי לגני הפרופיל ולמה קיבלתי אותו?

דרך אגב לקראת סוף השרות נפצעתי ויש לי גם 45 רפואי

שלום אני בשנות העשרים לחיי ומטופל בזיפרקסה ( לסכיזופרניה ), אני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי להסיר מחסומים ולהגיע למימוש עצמי ולהיות מי שאני באמת מבחינה חברתית וכו...
אבל... יש לי בעיה, גם אם אלך לטיפול פסיכולוגי וזה יעזור לי אז אחר כך תבוא מחשבה טורדנית ותהרוס לי את הכל, זה קורה עכשיו כאשר אני "מסדר לעצמי את הראש" אז תיכף באה מחשבה טורדנית והורסת לי את הכל ( את החיים ). אני צריך כיוון לאן לפנות, אולי עליי קודם לקחת כדור נגד מחשבות טורדניות ואז ללכת לטיפול פסיכולוגי או שיש טיפול בלי כדורים שיטפל לי במחשבות הטורדניות ויעזור לי להגיע למימוש עצמי מבחינה חברתית הרגשתית וכו, תודה.

שלום השאלה שלי קשורה לתרופות יש שתי קבוצות של תרופות ssri וsnri יש הבדל ביניהם אם כן מהו

מדוע האדם מחפש נקמה? אני כבחורה דוחה בחורים ביגלל שכול הבחורים דחו אותי
כל החיים, וכך כאילו אני מפצה את עצמי על האכזבה שניגרמה לי מהם כול החיים, אם כן
למה שאחפש נקמה? ואולי למה לא אה?

אני בת 42, לפני כשבע שנים טופלתי בדיכאון קליני ע"י אפקסור XR , תרופה זו מאוד עזרה לי בזמנו וייצבה אותי ואת החרדות שחשתי. בעקבות מעבר לקופת חולים אחרת התחלתי לקבל ויאפקס XR 75 מ"ג ביום, בעקבות טעות של רופאת המשפחה התחלתי לקחת ויאפקס 75 רגיל 1 ביום.
עברתי מספר אירועים מלחיצים במהלך סוף השנה שעברה והרגשתי איך שוב משתלט עליי החרדה והדיכאון שבעקבותיו.
בעקבות החרדה הרבה שאני שרוייה בה, סובלת מצרבות קשות שמונעות ממני את האפשרות לאכול כמו שצריך, הלחץ דם שלי שהיה גבוה ומטופלת על ידי כדורים עולה עכשו לשחקים בעקבות החרדות, מרגישה נימול בפנים וכאבי ראש איומים.
פניתי לעזרה אצל הפסיכיאטר בקופת חולים שלי והוא הפנה אותי למיון פסיכיאטרי בבאר יעקב, הפסיכיאטר שם לא הבין מדוע הגעתי כי לא רציתי להתאשפז, כי אני למרות הקשיים עובדת ומשתדלת לנהל חיים נורמאלים.
הוא המליץ לעלות את המינון של הויאפקס XR ל 225 מ"ג ולקחת בלילה סרווקויל 25 מ"ג שיעזור לי לישון.
הצרה שאני מרגישה חרדה איומה בכל מהלך היום שמקשה עליי להתנהל רגיל ולתת לויאפקס להתחיל להשפיע.
יש מצב שהמינון הגבוה שאני מקבלת בבוקר יגביר בי את החרדות ? יש אפשרות לקחת עוד כדור במינון נמוך להרגעה במהלך היום שיעזרו לי עם החרדות?
יכול להיות שבגלל הטעות בסוג הכדור ייקח הפעם יותר זמן לויאפקס להשפיע עליי לטובה כמו פעם שעברה?
בתודה מראש, אלה

האם התרופה ממכרת?

האם לאורך זמן היא עלולה לגרום לתנועות לא רצוניות בגוף?

לפני 6 שנים חליתי במחלת הנשיקה ומאחר ולא הבראתי בתווך הזמן "הנורמטיבי",רופאת המשפחה הציעה לי כדורים נוגדי דיכאון "שיעזרו"לי להרגיש יותר טוב.
בשנה האחרונה הובחנתי כסובלת מתת פעילות של בלוטת התריס ושוב אינני מרגישה טוב בקצב שרופאת המשפחה הקציבה לי ולכן הציעה לי שוב כדורים נוגדי דיכאון .
האם אתם כמומחים,תומכים בגישה הזו?האם תרופות אלה עוזרות להתגבר על עיפות ממקור ויראלי או מטבולי?
אני רוצה להדגיש שאינני סובלת מדיכאון או דכדוך אלה מתחושת "באסה" של ליהיות חולה.

...
אני לא בדיוק יודעת אם אני מחפשת לפרוק את שעל ליבי בפני אנשי מקצוע ולא רק בפני חברות שאין להן את התשובות על מנת לעודד אותי, או שאני מחפשת יותר מזה, השאלה היא - האם יש טעם להמשך הקשר? כרגע אני ממתינה מספר ימים לבדוק האם הוא חוזר לעצמו, ובמידה והוא יחזור לעצמו (ואני מאמינה שזה יקרה), האם אני באמת צריכה לנהוג באצילות ולומר 'אני אוהבת אותו ואהיה איתו לא משנה מה' או פשוט לקום ולעזוב כי באמת אי אפשר לדעת מתי זה יקרה בפעם הבאה, ואיך זה יתפתח הפעם, והאם בעצם אפשר "לבנות" על עתיד עם בן אדם כזה - להקים איתו משפחה וכדומה? מה גם שכרגע הוא עובד בעבודות מזדמנות בלי תכנונים להתחיל ללמוד בזמן הקרוב, איזה ביטחון כלכלי יכול להיות לי עם בן אדם כזה? (כמובן שזה לא הנושא העיקרי אבל זו גם שאלה שעולה ומטרידה אותי מאוד)
אשמח אם תענו לי בהקדם, אני ממש מבולבלת.
תודה רבה.

שלום רב,
אני בחורה בת 23 שנמצאת מזה 4 חודשים בזוגיות עם חולה סכיזופרניה בן 25, אשר המחלה התפרצה אצלו בערך לפני כשנה וחצי ובעקבות ההתפרצות הוא אושפז בכפייה למשך חודש ומאז הוא נוטל ריספרדל קונסטה בהזרקה פעם בשבועיים וחי חיים נורמליים לחלוטין, עוד לפני שהתחלנו לצאת הוא סיפר לי על המחלה, כמו רוב האוכלוסיה לא ממש הבנתי או הכרתי את המחלה קודם לכן, קראתי עליה קצת והחלטתי שמכיוון והבן אדם "נראה" ו"מתנהג" נורמלי לחלוטין ומנהל אורח חיים נורמלי, אין שום סיבה להמנע מקשר זוגי איתו, כמו כן אני לא מאמינה בסטיגמות של מחלות נפש. אולי מכיוון שלא באמת חוויתי התקף סכיזופרני של מישהו קרוב אליי ולא ידעתי במה הדברים אמורים.
כל תקופת הזוגיות שלנו הוא מספר לי מידי פעם על מחשבות שרצות לו בראש, אך בידיעה מלאה שמדובר במחשבות והוא שולט עליהן (המחלה מתבטאת אצלו בתסמינים החיוביים ולא השליליים, של הזיות ושמיעת קולות ומחשבות שווא), אך בשבועיים האחרונים מצבו הדרדר ללא סיבה נראית לעין והוא התחיל לדבר המון על גאולת עם ישראל, טוען שהוא המשיח (וכועס כשהוא מבין, למרות שאני לא אומרת את זה ישירות, אבל מדובר בבחור אינטיליגנט למדי - והוא מבין, שאני לא מאמינה לו) ומדבר על תחיית המתים (משהו שלדבריו יהיה אפשרי בעוד מספר שנים והוא יהיה אחראי לזה), כמו כן לפני כמה ימים הוא שלח לי הודעה שהוא נמצא בבית החולים לחולי נפש בו היה מאושפז והגיע לשם על מנת להציל את כל החולים הכרוניים שמאושפזים שם. אם עד אותו רגע חשבתי שלהקשיב לו ולהיות שם בשבילו זה מספיק - באותו רגע הבנתי שהבחור במצוקה ושאני כבר לא הכתובת ואיני יכולה לעזור לו יותר, שוחחתי עם אביו וסיפרתי לו על המצב ועל השיחות שלנו (הוא מספר לי דברים שאף אחד אינו יודע, למרות שהוא גם די קרוב לאביו, והיה לי חשוב שאביו יידע את הדברים ויבין שכנראה המחלה חוזרת אצלו), הוא נלקח לפסיכיאטר ונשלח לבצע בדיקות שלא ידוע לי מהן (החלטתי בימים הקרובים לתפוס מרחק, על מנת לתת לו את ה"ספייס" שהוא צריך להתרכז בריפוי המחלה והשבת-עצמו במקום בתיקון הקשר שלנו). כמו כן מספר ימים קודם לכן אמרתי לו שאני צריכה כמה ימים לעצמי, ביקשתי שיתאפס על עצמו (זה היה כשעדיין הייתי סבורה שהוא יודע שהוא מדבר שטויות ועושה זאת במודעות מלאה, כשטרם הבנתי שהמחלה התפרצה בו שוב וזה כבר לא הוא שמדבר, ושהוא הוזה) ויומיים לאחר מכן אחרי מספר שיחות טלפון מצידו שלא נענו הוא הגיע מתחת לבית שלי (יש לציין שאני עדיין גרה עם ההורים) ופשוט חיכה לי כל הלילה על מנת שאני ארד ואשוחח איתו, והודיע לי שהוא יחכה עד שאני אצא ואומר לו שאני אוהב אותו לנצח.

מזה שנים רבות אני סובלת מהתקפי חרדה אך לשמחתי לסירוגין ולא באופן קבוע הפסיכיאטאר שלי נתן לי טבליות בשם רסיטל ומכיון שתקופה ארוכה חשתי בטוב לא נלקחתי אותן אציין שהתקפי החרדה אצלי נגרמים בכל הקשור לנשימה לאחרונה חליתיבדלקת ריאות עם שיעול וליחה וברגע שאני משתעלת והליחה נתקעת לי אני מקבלת התקף קשה שגורם לי לפניקה שאלתי איזה כדור אני יכולה לקחת מיד שזה קורה להרגעה יש לי בבית קלונקס וובן .755

הי
אני בשנות ה 30 לחיי בדכ סובלת / סבלתי מדכאון, מADHD נדודי שינה... ובמשך הרבה שנים אני מטופלת תרופתית מה שמאוד מקל אך מכיוון או שלא?)שבשנה האחרונה עברתי מס ארועים לא קלים התווספו לתופעות הללו תופעות של עצבנות מרובה שמאוד מקשה על היום יום ... :(
הדבר בא לידי ביטויי בין השאר בתגובות שלי מאוד חסרות סבלנות וכועסות כלפי הסביבה וכמובן כתוצאה מכך פגיעה בסובבים אותי והרחקתם מממני ומניעת יצירת קשרים חדשים עקב כך , אבל אני מרגישה באזשהו מקום שזה בלתי נשלט ואני לא יודעת מה אפשר לעשות על מנת להקל על המצב? האם יש אזשהו היצעה או רעיון עבורי?
תודה מראש הלא רגועה...

שלום
אני בחור בן 25, הפסקתי ליטול בבת אחת את התרופה ציפרלקס שהיה במינון 20מ"ג ותקופה של חצי שנה. כניראה עשיתי טעות שאסור לעשות.
השאלה כמה המצב יכול להיות חמור? אני כבר חודש שלא שותה את התרופה ויש לי עדיין עייפות נוראה סחרחורת כל היום, בקיצור הרגשה כמו סטלה אחרי ששותים קצת.

בין סכיזו-אובססיב לבין או סי די על גבול או עם פסיכוזה מבחינת המינון התרופתי של 2 סוגי התרופות (אנטי חרדתיות+אנטי פסיכוטיות)?

מה עושים אם מתח נפשי שלא מרפה שותה סראקסט 30 לחץ שהורס את החיים