פורום נכים, שיקום נכים - תמיכה - יש לך שאלה?

שלום גל,
מהשאלה אני יכול להבין שאת אינך בין הבריאים?
על איזה אפשרויות חשבת?
מניסיוני אני יודע, שכל עצה שאתן תהיה בטוח פחות טוב מפתרון שאת תחשבי עליו לבד.
וזאת משום שאת מכירה אותך הכי טוב (בהנחה שגל זה שם של בחורה / נערה - אבל ההערה שלי נכונה לשני המינים).
אז בבקשה -אם את רוצה אפשר להתחיל לחשוב על משהו.
מן הסתם, לכיוון של פעילויות שבריאותך לא תפריע להן.
מכיווןש איני מכיר את מצבך הרפואי, איני יכול לדעת מה את מסוגלת לעשות ומה לא.
עומר פורת,
פסיכולוג ומנהל רעות דלת פתוחה

ליאת שלום,
שיתפת את הקוראים בפורום הזה בחוויה לא נעימה שהיתה לך עם בחור נכה על כסא גלגלים.
בבסיס החוויה היתה הרגשה ראשונית שלך שאת סומכת עליו, ואז יזימה מינית שלו שלא התאימה לך ותחושה שהולכת שולל ונפגעת.
לא ציפית לזה מנכה, נכון?

חלק א'
טוב, עכשיו את מבינה שגם בחורים צעירים עם נכות הם בהרבה מובנים כמו בנים אחרים.
אם בחור לא נכה היה מתחיל איתך בפגישה הראשונה היית נעלבת ולא יוצאת יותר עם בחורים שהם לא נכים?
למה זה שהוא על כסא עושה את ההבדל? ואם הוא ג'ינג'י אז יותר לא היית יוצאת עם ג'ינג'ים?

חלק ב' של הסיפור הזה הוא יותר מורכב.
אם תרצי אוכל לספר לך עליו גם.
בברכה,
עומר פורת,
פסיכולוג ומנהל רעות דלת פתוחה

לפני כמה חודשים... אני תמהה על פשר הופעת השאלה המדוייקת שוב כאן...

ההיפך מאהבה אינה שנאה, אלא אדישות וחוסר עניין.
הדרך והניסיון הם המורים הטובים ביותר...

שלום דדי,
שאלתך טובה כי היא מעידה על רצון להתמודד.
עצם הרצון שלך להעיז ולנסות למצוא פתרון - הוא העיקר.
ברגע שאדם רוצה ומחפש דבר שחשוב לו - הוא בדרך כלל מוצא את הדרך, ואיך להתקדם.
אז מצבך כבר טוב -יותר מאשר מי שאינו עושה דבר.
כל שנשאר הוא לראות שאתה בוחר לעצמך דרך נכונה.
לפעמים עוזר לקחת "מורה דרך" כשיוצאים לטיול כזה.
זה יכול להיות מישהו שאתה סומך עליו, או אולי איש מקצוע שמוכשר לסייע לאנשים עם פגיעה גופנית כמו שלך לפתור בעיות הקשורות לגוף ולהתמודדות עמו.
פסיכולוגים שיקומיים ועובדים סוציאלים שיקומיים בדרך כלל מיומנים ומנוסים בסוג זה של יעוץ.
תוכל לפנות גם אלינו לשירות ולקבל הדרכה בהמשך דרכך.
בברכה,
עומר פורת,
פסיכולוג ומרכז השרות.

שלום רוית,
את מעלה סוגיה ברורה: מצד אחד את רוצה להכיר ולהתחבר לבחור שמוצא חן בעיניך, אך מצד שני, חוששת לאבד אותו אם ידע דברים שאת חוששת שיידחו אותו.
כאן לצערי אין נכון ולא נכון, אלא את נדרשת לרגישות, הבנה וראיה של האחר ומה שהוא רוצה ממך, ולעשות את שקלול הנתונים.
יתכן שתחכי - והוא יתחבר אליך - ואז יוכל לקבל את העבר שלך. וייתכן שלא.
מניסיוני, אני מוצא שזה יעיל לפעמים לבדוק איך השני מגיב על ידי סיפור דומה למישהו אחר.
נניח לדוגמא שהיית מספרת לו סיפור מקביל לשלך, אבל על זוג אחר, דימיוני, ואז אולי לנסות ולראות את התגובה שלו.

וחשוב לזכור - אין פתרון אחד לבעיה אחת -אלא רק להמשיך ולנסות, ולהשתפר מפעם לפעם - ללמוד...

בהצלחה,
עומר

אנשים ברחוב לעיתים טרודים בבעיות היומיום שלהם, נהגים עמוסים בנוסעים, עומס, לחץ פקקים.
במצב כזה קשה להרבה אנשים לראות שיש מישהו עיוור שזקוק להכוונה, שמישהו עם כסא גלגלים נמצא גם הוא בתחנה ומחכה, שמבוגר עם הליכון מתקשה בשיווי משקל וצריך לייצב עצמו באוטובוס כדי שלא ליפול.
כל אלא דורשים תשומת לב, שמי שאינו מורגל או מכיר אנשים עם נכויות - נכשל בהם.
אם יש לך ניסיון לא טוב עם נהג אחד או שנים, למה לא תכתוב על כך לפניות הציבור, וכך תעשה שירות טוב גם לך, וגם לבאים אחריך? בכך תעזור לנהגים להכיר בכך - שנוסף על כל הדברים שמטרידים אותם - הם חייבים לשים לב גם לאנשים עם נכויות.

עומר פורת
פסיכולוג ומנהל רעות דלת פתוחה

מדינתנו צעירה יחסית, וחצי מתקציבה מופנה לבטחון, וחלק נרחב מהאוכלוסיה עדיין לא מכיר ומבין את החשיבות שבמתן יחס שוויוני לאנשים עם נכויות.
הבחירה היא לכן -
האם קמים ועוזבים, או, כפי שעשו אנשי נגישות ישראל, או האנשים שהקימו את "בזכות", את "לאו דווקא", את המרכזים לחיים עצמאיים, את החברה למתנסים, השירות לעיוור, המכון לקידום החרש, ועוד ועוד, בוחרים לעשות מעשה - בעולם האמיתי - בארץ שלנו - ולעשות אותה יותר קרובה למה שקורה בחו"ל.

חומר למחשבה,
ואם תרצה רעיונות במה להתחיל - הודיע לי.
אני למשל לא מקיים פגישות עבודה - ומשתדל שלא לקיים פגישות משפחתיות במסעדות או מקומות בילוי בהם אין גישה לנכים ושרותים מותאמים לכסא גלגלים.

מי מצטרף למחאה?

עומר פרות,
פסיכולוג ומנהל רעות דלת פתוחה.

שלום חנה,
השאלה שלך אישית ונוגעת ללב העניין.
האם אני כנכה, רואה עצמי כבן אדם, שיש לו רצון לאהוב, שיש לו דיעה על העולם, על איך אנשים מתנהגים, על מה שחשוב, על מה שלא חשוב?
האם יש לי מה לתת לאחרים? האם אני יודעת להקשיב? מרגישה נוח להיות קרובה למישהו אחר? להתחלק?
אלו שאלות חשובות.
לגבי הרגל שלך - זו חלק מהמציאות איתה את חיה.
יכול להיות שיש גברים שלהם הרגל תפריע. מן הסתם, עם גברים אלו לא תצליחי לפתח יחסים כנראה.
אבל - וטוב שכך,
כל כך הרבה גברים יש בעולם (בערך חצי), ומתוכם יש גם כאלה שהרגל השמאלית שלך פחות חשובה להם מדברים אחרים.
דברים כמו:
האם את נדיבה ברגשותיך? האם את יודעת לתת הרגשה טובה לאלה שנמצאים לידך? האם את אדם עם רצונות? עם שאיפות? האם את בשלה לאהוב? להיות נאהבת? האם את תדעי לתת לו ביטחון? האם תצליחי להראות לו אהבה? הערכה?

אולי דברים כאלה יהיו לגבר שתפגשי הרבה יותר חשובים מהרגל השמאלית שלך.

עכשיו מה שנשאר הוא לברר לעצמך - מה חשוב לך, ומי אותו גבר שפגשת, ומה באמת חשוב לו.
אם אותם הדברים חשובים לשניכם - יש סיכוי שהקשר עם כיוון חיובי. ואם לא - יש לך גבר אחד פחות לברר את זה איתו... ועוד הרבה כאלה שמחכים לך בתור.
בהצלחה.

עומר,
פסיכולוג ומנהל רעות דלת פתוחה

שלום לך!
שאלת שאלה חשובה מאד. נשים המשותקות בפלג גופן התחתון בהחלט יכולות ללדת. כמובן בכל מקרה צריך לשפוט לפי דרגת השיתוק, ויש מקרים בהם מחליטים על ניתוח קיסרי אך לא צריכה להיות כל מניעה ללידה.
בברכה
ד"ר דניאל הרדוף
רעות - דלת פתוחה

שלום לך,
אכן נמצא קשר בין אקלים ומצב רוח מצב המכונה (SAD).
אבל,
זה לא הפורום שעוסק בכך, ואין אנו יכולים לייעץ לך מתוך המידע כאן.
תוכלי לפנות לפורום פסיכיאטריה ולקבל תשובותיך שם בנוגע לטיפול בסימנים של דיכאון.

בברכה,
עומר פורת,
פסיכולוג רעות דלת פתוחה.

שלום מימי,
את מעלה נושא שקיים בין מתבגרים ובין הוריהם: מה לעשות כשמי שבחרנו בו אינו עונה על הציפיות מאיתנו הילדים המתבגרים.
מה קורה כשמה שבחרנו ללמוד הוא לא מה שההורים רוצים?
כשהשירות בצבא אינו אותו מה שהם רוצים?
כשמקום העבודה שלנו, המקצוע, הבית בו בחרנו לחיות - לא מתאים לרצון הורינו?
זהו חלק מהיציאה מהקן המשפחתי ובניית קן חדש.
את התהליך הזה חיבים לעשות ואין קיצורי דרך טובים.
משא ומתן מול ההורים לפעמים הוא הדרך הנכונה, שכנוע, סבלנות, בטחון עצמי ואמונה בצדקתנו - כל אלה עומדים לצידנו.
אבל,
אין תשובה שנכונה לכולם.
אולי זה לא הדבר המתאים לעשות עם ההורים שלך.
כדי להיות בטוחה - תוכלי לפנות אלינו בכל אמצעי ונשמח לייעץ ולהכיר יותר.
עומר פורת,
פסיכולוג רעות דלת פתוחה

שלום לך אופיר.

מבין המילים והמשפטים שאתה כותב מסתתר סיפור.
אתה מתאר מצב בו בני זוג קושרים קשר ובונים זוגיות ואז אחד מבני הזוג נפצע או נהיה חולה.
מצב כזה גורם לעיתים לפגיעה בהרבה מערכות (תעסוקה, פנאי, הורים, ילדים, חברים) וגם בבן הזוג לפעמים יש רתיעה גם ממגע גופני - ומיני.
אולי פחד מכאב, מאי נוחות - ולפעמים הפחד לחלוטין אינו רציונאלי.

טיפול מיני שיקומי אומר כמה דברים ברורים:
1. יש פגיעה בתפקוד המיני של בני הזוג.
2. לפעמים הפגיעה ממקור גופני - לפעמים ממקור זוגי.
3. דרושה בדיקה כדי להבין איפה התפקוד תקוע - האם במישור זוגי? האם במישור מיני? האם גם וגם.
4. חדשות טובות - יש אנשי מקצוע שבקיאים בסוג כזה של טיפול - כדי שהזוג יוכל להכיל מיניות בתוך הזוגיות שלו ולאו דוקא מחוצה לה.
אולי זו תהיה מיניות אחרת,
אולי זו תהיה מיניות שונה ממה שהיתה עד לפציעה או לנכות.
אבל זו יכולה להיות מיניות מספקת ומעניינת - כמו הרבה דברים בחיים שמשקיעים בהם ואז הם משתפרים.

5. חדשות עוד יותר טובות - אם אתם בטוווח גילאים מתאים (עד 35) ועונים על קריטריונים לכניסה לטיפול ברעות דלת פתוחה (נכות גופנית, חושית או מחלה כרונית גופנית) תוכלו לקבל את השירות ללא תשלום.

בברכה,
עומר פורת, פסיכולוג שיקומי ומנהל רעות דלת פתוחה
5371003 - 03
[email protected]

[email protected]

הי שחר,
שאלת שאלה טובה,
והחכמה זה תמיד תמיד לשאול.

יכול להיות שהדבר הנכון יהיה לחכות עם תיאור הצליעה, ולקוות שמתוך קשר אינטימי - מישהו בסוף ירצה אותך כלכך בזכות התכונות הפנימיות, שאת מלמדת אותו להכיר עם הזמן והצליעה פחות תפריע לו.

זו אפשרות אחת שחשבת עליה.

ויכול להיות, שאחרי כמה פעמים שתסתירי ותחכי - תחווי אכזבות קשות ותחליטי שאת באה עם זה מראש אל בן הזוג החדש ולא עושה הפתעות.

גם זו בודאי אפשרות שחשבת עליה.
היתרון כאן הוא שאם את החלק הזה עברתם - אז כאילו הכל כבר פתוח.
אני אומר כאילו, כי בהתחלה לא באמת מכירים, ועם הזמן התכונות הפנימיות הופכות להית יות רמשמעותיות.

לך יש צליעה.
מישהי אחרת שמנה.
מישהו אחר חולה במחלה גנטית.
מישהו אחר פשוט לא מאמין שהוא יכול לתת משהו למישהו אחר. הוא מאמין שהוא לא שווה ואין לו שום מגבלה גופנית.

אנחנו נושאים עמנו את הסודות. את האמונות על עצמנו.
כל אחד מאיתנו, בין אם הסוד גופני או נפשי או משפחתי - בוחר מתי ואיך להביא את הסוד אל האור.
לשתף בו.
החכמה, שחר,
זה לעשות מה שאת עושה עכשיו - לשאול את עצמנו כל הזמן - אם זה הדבר הנכון.
מתוך השאלות שאנו שואלים את עצמנו - אנו מוצאים תשובות.
והתשובות האלו מכוונות אותנו הלאה בדרכנו.

אנו מאחלים לך שתמשיכי לשאול שאלות ולתת לעצמך תשובות, ולצמוח מהן וללכת הלאה אל מה שאת מאחלת לעצמך.
ואת יכולה תמיד לשאול אותנו, ואם חלק מהתשובות שאנחנו נותנים מתאימות לך - קחי אותן. ואם לא - חפשי תשובות אחרות שיותר יתאימו לך כעת.

שלך,
עומר וצוות הדלת.

ואם תזדקק לעזרה נוספת, תוכל לקבל גם בפורום נכויות - שם עונה גם עורכת דין בנושא זכויות.
יש מורים שעוסקים בלימוד אנשים עם נכויות.
תוכל לברר עליהם גם באמצעות פנייה למשרד הרישוי.

בהצלחה וסע בזהירות...

עומר.

מספרים על אלכסנדר מוקדון, שאחרי הקרב האחרון בו ניצח, הוא קרא למפקד הצבא שלו אליו ושאל אותו:
מה היעד הבא? את מי עוד לא כבשנו?
מפקד הצבא ענה לו:
אין עוד מקומות ידועים לאדם אותם לא כבשנו. כל מקום בו חיים אנשים ואנחנו יודעים על קיומו - בידינו הוא, ואין עוד את מה או את מי לכבוש.
ומה עשה אלכסנדר?
ישב על אבן ובכה.
בכה כמו ילד קטן.

עומר.