פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

הבת שלי חוזרת בתשובה... מבחינתי זה בגידה בכל הערכים שהיא גדלה עליהם. אני מאוד מתנגדת לדת בכלל ולאופן שבו המדינה מתנהלת לפיה. אני אוהבת את הבת שלי אבל היא כבר התחילה עם סנקציות עלינו וביקורת על אורח החיים שלנו...

גילו לאחותי את המחלה... יש לה שני ילדים, הקטן 9 הגדולה 13. איך אני כדודה יכולה לעזור להם במהלך התקופה הקשה הזו?

אני אלמנה, יש לי תאומים, בן ובת, בני 30. הבת יצאה מהבית ללימודים אקדמיים, התחתנה ועכשיו בהריון. הבן שלי לעומת זאת עדיין בבית, הוא אמנם עובד אבל אני מממנת לו הכל - רכב, טלפון וכדומה. טוב לא בבית והוא לא מראה סימנים שהוא רוצה לצאת בזמן הקרוב אם בכלל... אני לא יודעת מה לעשות איתו, בשבילו.

אני בקשר עם בחור שאינו יהודי וההורים שלי לא מקבלים את הקשר. אני אוהבת אותו לרוצה להיות איתו אבל קשה לי לשלם את המחיר המשפחתי...

הי,
אני נשואה 11 שנים. יש לנו 2 בנות מהממות (10.5 ו - 8). מאז ומתמיד אני הייתי המטפלת העיקרית וכל העומס נפל עלי. אולי טעיתי בכך שתמיד השתלטתי ולא נתתי לו מקום. הוא זז הצידה והיום אני משלמת מחיר.
מעולם לא הראה נכונות לקחת חלק בטיפול. ותמיד עשה טובה והתנהג כאילו הוא לא חייב דבר.
קשה לי מאוד עם ההתנהגות של משבר גיל ה40. (חברה גילתה לי שזה אף פעם לא נגמר).
הבנות שלי צריכות אבא ואני צריכה בן זוג. אבל ההעדפות שלו וסדרן ממש מעוותות. נכון שאני לא יכולה להחליט עבורו אך קשה לי לקבל את זה. קשה לי לחיות עם זה שיש לו תחביבים והם במקום ראשון, יש לו חברים והם בקו אחד עם חבריו. יש לו עבודה והיא במקום שני... ואנחנו המשפחה שלו, איפשהו שם למטה.
לטיפול זוגי הוא לא יבוא איתי. אני יודעת שהוא אוהב אותי. אין ספק בזה, אך זה לא מספיק לי. אני רוצה יותר. לפני 3 שנים חליתי בסרטן ובתקופה הזו הוא היה צמוד אלי. בטיפולים. אולי המשבר זה החריף את משבר גיל ה40. ונמאס לי לשער השערות ולנתח.

אני רוצה להרגיש את הזוגיות ואני לא מרגישה אותה.
אני רוצה שיעדיף אותי על פני חבר שביתו צמוד אלינו. הוא לא יודע לאזן. והאיזון הוא מה שאני עובדת עליו כרגע בכל מאודי.
הוא מצידו חש נוחות ככה. ואני לא יודעת איך להביא אותו למצב שירגיש כמוני. הורדתי את המרמור, הורדתי את הכעס. אבל זה באמת נוח לו וטוב ככה.
אך בכל זאת אם אציע לו לבוא איתי לטיול עם הכלב הוא יאמר לי לא. ואם החברים יציעו לו לשבת איתם על בירה או לצאת לטיול עם הג'יפה הוא ירוץ. זה בסדר גמור שיש חברים והכל טוב וגם אמרתי לו את זה. אבל איפה אנחנו נכנסות?
איפה הזמן איכות איתנו? עם הבנות שלו?
בכל רגע פנוי שיש לו הוא מעדיף את החברים.
אשמח לטיפ או עצה טובה.
תודה רבה

אני בן 32 נשוי שלוש וחצי שנים. אישתי מעולם לא הייתה הטעם שלי במראה אבל התחתנתי איתה בגלל טוב ליבה ובגלל שזה מה שהרגשתי באותו זמן שאני רוצה שתהיה אישתי. אך הבעיה הזו תיסכלה אותי כל הזמן ואני מוצא את עצמי חושב על בחורות אחרות מבוקר ועד ליל על בחורות שהכרתי בחיי ואיזה טוב יכל להיות לי איתן או על בחורה יפה שראיתי וזה ממית עלינו אסון כי אני עצבני, מרוחק ולא רואה את הטוב. הדבר הזה גרם לי לא להכניס את הלב לקשר ולא להעריך כלום. אני אדם דתי ולכן לא מסתכל פורנו או בוגד או מאונן ..הכל דמיונות חזקים בראש כמו חולה הימורים. מצד שני היו לי בנות זוג בחיי שאהבתי ונמשכתי אליהן אך תמיד לאחר תקופה עזבתי אותן כי רציתי משהו אחר. לכן אני כבר לא יודע מה הבעיה שלי. האם זו אישתי או אני. לפני שנה אישתי שמעה שיחה שלי עם חבר על העניין הזה ומאז חיינו גיהינום . אישתי בעצב נוראי, מוכנה שאעבוד על הבעיות שלי אך אני לא מצליח. מה עליי לעשות?

קצרה היריעה מלפרט פה את כל הסאגה המשפחתית, אבל בקיצור - אחרי נתק של 15 שנה נותר קשר בין המשפחה שלי לבין דודה שלי. אבא שלי, אח של אותה הדודה, נפטר לפני יותר מעשר שנים. נראה שבין אחותי לדודה שלי יש כל מיני חיכוכים סמויים שעל פני השטח לא נראים קשורים למערכת היחסים ביניהן אלא לתפיסות עולם - ימין-שמאל, דתי-חילוני, והן כל הזמן מתגרות אחת בשנייה ומרגיש שהן עושות דווקא. לא אני זה שיצרתי את הקשר מחדש אלא דווקא אחותי, אבל נראה שהיא זו שמזמינה את הפיצוץ ששוב ינתק ביניהן את הקשר. אחותי רוצה שאהיה בצד שלה ולא מקבלת את זה שאני נותן לה תשובות ניטרליות או חמור מזה כאלה שמצדדות דווקא בדודה, הדודה לא מדברת איתי על זה באופן ישיר אלא זורקת הערות סרקסטיות על המצב. אני חושש שהקשר ביניהן לא יחזיק מעמד וחמור מזה- יהיה שוב ניתוק מכוער שממנו כבר לא תהיה דרך חזרה. יש לציין שכולנו אנשים בוגרים, אחותי ואני בגילי ה-30 ודודה שלי מתקרבת ל-60. מרגיש תקוע באמצע ומנסה להיות ניטרלי ככל הניתן אבל זה מאוד מכביד עלי

אבא שלי יצא לפנסיה, מיד לאחר מכן הוא מצא עבודה בתחום שלו לפרויקט שנמשך כמה שנים ועכשיו הסתיים. הוא מרגיש ממש אבוד ואני לא יודע איך לעזור לו, אני מפחד שהוא ייכנס לדיכאון. הוא מנסה להעסיק עצמו בכוח אבל נראה שהוא לא באמת נהנה מזה

אני אמא לנער בן 17, אני יודעת שהוא גיי. כאילו אני לא יודעת בוודאות אבל אני ממש בטוחה שכן. הוא גדל בסביבה מאוד ליברלית וגיי פרנדלי, בין זוגות החברים הכי טובים שלי הוא זוג חד מיני. אני רוצה להניח שהבן שלי יודע שאצלנו אין פה עניין של 'קבלה' כי זה פשוט לא רלוונטי. עם זאת, הוא לא אומר לנו כלום. אני מניחה שהוא עוד בתהליך שלו, ואני לא רוצה ללחוץ עליו בשום צורה, אבל אני משתוקקת שידע שאני יודעת...

שלום רב,
אני ובעלי בשנות השבעים לחיינו, שלושה בנים נשואים, שמונה נכדים מגיל שנה עד 12. בעבר הלא רחוק היינו נפגשים אחת לשבועיים לארוחות שישי משותפות. לאחרונה המעטתי במפגשים אלה כי זה הפך להיות יותר ויותר קשה, ואני צריכה מספר ימים כדי להתאושש ממפגש כזה. כמובן שמידי פעם הם באים אלינו, אך לא ביחד, ושמתי לב שגם להם המפגשים האלה קשים בגלל הבלגן והרעש שעושים שמונה נכדים בדירה לא גדולה. אני מרגישה נקיפות מצפון וחשה אשמה כי נראה לי שבגללי הילדים והנכדים לא נפגשים מספיק, מצד שני כשאני כבר מזמינה את כולם אז זה לא יכול לבוא בשבת והשני לא יכול בשישי ובסוף זה מתבטל. אני כמובן משתדלת לראות את הנכדים כמה שיותר, נוסעת אליהם מידי פעם וחלקם גם גרים בקרבת מקום. אגב, אנחנו כמעט ולא מוזמנים אליהם, הם אנשים מאוד עסוקים, עובדים מאוד קשה ואני בהחלט מבינה. הם גם לא יוזמים לבד מפגשים משותפים וכל המצב מאוד מפריע לי ולא ממש יודעת מה לעשות.
אגב, יש לי שני נכדים אחים שרבים ללא הרף עד להחלפת מכות נמרצות ותוך כדי הורסים דברים בבית, חוץ מזה יש לי גם נכד אוטיסט מתוק, שמקבל התקפי זעם, וזה עוד יותר מקשה.
אשמח לעצה.

אבא שלי חולה אלצהיימר, הוא במוסד כבר כמה שנים. אנחנו שלושה ילדים, שניים מאיתנו עוד בבית אבל הקטן תכף יוצא גם ללימודים בעיר אחרת. אני נשאר לבד עם אמא שלי והיא הפכה ממש לזומבי, היא מתפקדת אבל לא חיה. היא גם תכף יוצאת לפנסיה ואני לא יודע מה יהיה איתה. אני בעצמי בלימודים ועוד מעט אסיים ואני לא רוצה להמשיך לגור איתה אבל אני לא יודע מה לעשות כדי לעזור לה להתאושש ולחזור לעצמה

אמא שלי נפטרה לפני כמה שנים, אח שלי הגדול נשוי וגר בחו"ל, זה רק אני ואבא שלי. אני גרה מחוץ לבית כבר כמה שנים. אבא שלי מתקשר אלי כל יום, אם אני לא עונה הוא ממש נלחץ, יכול להתקשר לחברות שלי. כשאני אצלו בבית אני צריכה לדווח לו לאן אני יוצאת ועם מי ומתי אני חוזרת. הוא לא יירדם עד שאחזור, אז פשוט הפסקתי לצאת כשאני אצלו. אני עוד מעט בת 30 ואני לא רואה איך זה יכול להשתפר.

מצבה הבריאותי של אמא שלי לא טוב ואני רוצה שהיא תעבור לגור אצלנו. בעלי ממש לא מוכן לזה בגלל כל מיני סיבות, חלקן הגיוניות יותר ואחרות פחות. אני לא יודעת איך לשכנע אותו... בכל זאת מדובר בבריאות ובביטחון של אמא שלי...

היי
ביתי בת 15, חיטטתי לה בוואטסאפ בלי שהיא יודעת כמובן וראיתי שהיא רשמה למישהי שאני לא מכירה שהיא נמשכת לבנות 95% אבל עדיין לא בטוחה בזה היא מבולבלת,מה אני צריכה לעשות עם המידע הזה? אך אני יכולה לעזור לבת שלי לקבל החלטה כזאת שיכולה לשנות חיים? זה ברור לי שהאי בגיל התבגרות והכל מבולבל אצלה,גם האינסטרגם הזה משגע אותם היא יוצרת חברויות מוזרות עם בני נוער הזויים הם מקימים קבוצות שהם בכלל לא מכירים אחד את השני,בקיצור פרוגרום.
אז נא לכוון אותי מה אני עושה עם הזהות המינית.תודה

בגלל כל מיני סיבות גיסי עבר לגור איתנו. היה אמור להיות כמה שבועות ואנחנו כבר בחצי שנה ונכון לעכשיו היציאה שלו לא נראית באופק.
הוא גר ביחידה משלו, הוא נהדר עם הילדים ועוזר המון בבית, אבל הדינמיקה המשפחתית מאוד השתנתה וקשה לי עם זה. לא נהייה רע יותר, אבל זה אחרת כשבעלי עם אחיו ביחד וכשיש שלושה מבוגרים בבית. גם בגלל שהוא הרבה עם הילדים, שזה נהדר, הוא הפך לדמות סמכותית שלפעמים עולה על הסמכות ההורית שלנו. אין לי בעיה עם זה שהוא צלנו, מאוד אוהבת אותו ואנחנו מסתדרים מצוין, גם השינוי של הדינמיקה הוא לא שלילי, פשוט קשה לי עם זה