פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

אני גרושה כבר כמה שנים, יש לי שני ילדים מתבגרים, בן ובת. הגרוש שלי בזוגיות כבר כמה זמן והילדים בסדר עם זה, אני התחלתי לצאת עם גברים, והילדים יודעים את זה, אבל מעולם לא הבאתי אף אחד הביתה עד שזה לא נהייה רציני.
עכשיו אני בזוגיות כבר כמה חודשים והכרתי בינו לבין הילדים, הבת ממש בסדר עם העניין, גם הצלחתי לנהל איתה שיחה בוגרת אחרי המפגש, עם הבן שלי לעומת זאת זה לא הולך כל כך חלק. הוא לא יוצא מהחדר כשבן הזוג שלי מגיע, כשאני רק מזכירה את השם שלו הוא ישר מרים את הטלפון או מתחיל להתעסק בדברים אחרים אם לא בורח למקום אחר. אני מבינה שקשה לו אבל לא יודעת מה לעשות בעניין מבלי להקריב את מערכת היחסים שלי.

הבן שלי בן שנתיים וחצי ... כבר חודשיים וחצי שגמול מפיפי כמעט ואין פיספוסים... בגן גם עושה גם קקי בסיר ואילו בבית פיפי הוא מבקש וקקי הוא עושה רק בתחתונים... מה ניתן לעשות כדי שגם קקי יבקש ויפסיק לעשות בתחתונים?

הבת שלי חיילת, בת 20, היא ואמא שלה לא מסתדרות כבר מתחילת גיל ההתבגרות, לי ולבת תמיד היה קשר טוב ואני מנסה לדבר לליבה שתהיה יותר סלחנית לאמא שלה. המצב אינו משתפר, גם עכשיו כשהיא כבר גדולה. היא עוד מעט משתחררת ואני ממש מפחד מהיום שבו היא תחזור לגור בבית כל הזמן... אשמח לעצה

אני אלמן טרי... יש לי שתי בנות מתבגרות ואני ממש לא יודע איך להתנהג איתן עכשיו... מאז שאשתי נפטרה כל אחת מהן בעולם שלה, וגם אני למען האמת, יש זמן משותף אבל כל אחד בחייו, מרגיש שאני לא יכול להחזיק את המשפחה יחד בלי ליצור דינמיקה חדשה שאני לא יודע איך לייצר

אמא שלי עוזרת לי הרבה עם הילדים, האמצעית שלי בת 7 מאוד מאוד קשורה אליה. כשהיא לא מרגישה טוב או כשהיא במצב רוח רע היא רוצה רק את סבתא ושמעתי אותה כבר כמה פעמים קוראת לה בטעות "אמא". אני חוששת שאולי הקשר חזק מדי, אם יש דבר כזה, וכן אני לוקחת את זה אישית שהיא מעדיפה אותה על פני.. לא רוצה לחבל להן בקשר חלילה אבל האם צריך לצנן אותו במקצת?

שלום,
בני בן השנתיים היה נרדם בצורה מדהימה היינו מקלחים הוא היה רואה את תוכנית הלילה מצחצח שינה נכנס למיטה לילה טוב מאמא ואבא והולך לישון בכיף ללא שוה ריב בשעה 20:00
בשבוע וחצי האחרונים זו נהייתה מלחמת עולם צרחות נוראיות ובכי של לא בא לי...ורק אחרי התעקשות שלנו, שלא התייחסנו והמשכנו לקחת אותו למיטה אחרי שעה וחצי הוא מסכים להיכנס למיטה. כמו כן גם לאחרונה גם בבוקר בגן שאני משאירה אותו בבוקר הוא בוכה מאוד וזה גם משהו חדש.כמו כן חשוב לציין כי שום דבר לא השתנה בחייו.
הפחד שלי שזה יושב אצלו על חרדת נטישה או על משהו אחר חמור ובמקום לעשות טוב אנע עושה לו נזק.

אני ובעלי בהליך גירושין, יש לנו שלושה ילדים, הבינוני רוצה לעבור לגור עם אבא שלו. חוץ מזה שזה מעציב אותי מאוד, אני מפחדת על הקשר שלו איתי ועם האחים שלו. לא רוצה לצאת נגדו אבל מתקשה להשלים עם הרצון שלו... אשמח לעזרה ולתמיכה

יש לי שתי בנות בוגרות, בשנות ה-30 לחייהן. מאז שהן קטנות היחסים ביניהן מאוד בעייתיים, למרות שהיו תקופות טובות תמיד הייתה סכנת התפוצצות. עכשיו הן לא מדברות כבר כמה חודשים, אני אפילו לא יודעת על מה הפעם, וזה ממש שובר לי את הלב... אני לא אהיה פה לעד לגשר ביניהן וזה מאוד מדאיג אותי

הי
אנחנו הורים ל 4 ילדים - תאומות בנות 7.5 תינוקת בת 1.8 ותינוק בן שבועיי שהצטרף למשפחה.
ברצוני לקבל יעוץ לגבי בת ה 1.8 ביחס להצטרפות תינוק למשפחה.
היא נמצאת איתנו בבית ואינה במסגרת חינוכית. אני הייתי איתה בבית מגיל לידה , ונכנסתי לשמירת הריון. בעלי בחצי שבתון ונמצא איתנו 3 בקרים בשבוע. עובד בערבים. הקטנטונת מוקפת אהבה והמון תשומת לב גם מצד המשפחה המורחבת.
מאז הולדת התינוק היא מתקרבת אליו, מלטפת, קוראת לו בשמות חיבה, מזעיקה את כולם שהוא בוכה. מעולם לא הראתה סימני קינאה או מצוקה גלויים לעין. ואנחנו מצידינו ממשיכים להרעיף אהבה.
אך הליחות נראים אחרת.. היא מתעוררת המון, בוכה, קוראת לנו. לא מנש מסבירה מה היא רוצה. רק בוכה.
ברור כי היא עוברת משבר מסויים שבא לידי ביטוי בשינה.
מה עלינו לעשות
כיצד ביכולתינומלהקל עליה את השינוי במשפחה?
תודה

שואלת בשביל חברה טובה-

ההורים שלה חיים יחד רק בשביל הילדים, יש הרבה מתחים, ריבים וכעסים בבית, אחד מההורים דתי והשני פחות ועל הרקע הזה יש הרבה חיכוכים אם כי לא רק עליו, בקיצור אין דוגמא אישית לזוגיות טובה.

חברה שלי בחרדה מנישואין, היא חוששת שתשכפל את הזוגיות הלקויה הזו, שהיא לא תדע איך ליצור קשר תקין ואמיתי, שהיא לא תצליח, שלא יהיה לה שלום בית.

הרי יש ילדים שחיו במשפחה שכזו והקימו בית עם אותו חוסר שלום בית, ויש ילדים שהצליחו לקטוע את הרצף הזה ולשנות ודווקא בגלל הרקע הזה ידעו מה לא לעשות והצליחו. מה יוצר את ההבדל ביניהם?

מה היא יכולה לעשות בשביל לא להגיע למצב הזה? אשמח לחיזוקים, טיפים ועיצות מה לענות לה ומה באמת היא יכולה לעשות.

לד"ר היילפרין וגברת מנדיוק שלום ותודה מראש.
נהייתי סבתא לפני כשנה וחצי. אין אושר גדול מזה.
אבל יחד עם האושר, פעמים רבות אחרי שההורים והילד באים לבקר, אני מתוסכלת ויוצאת מדעתי. קודם כל אציין, שמדובר בזוג מאוד ערכי ואכפתי. זוג שעובד ועושה הכל למען הילד, אבל בקטע של התפתחות רגשית, שניהם לא שיא המפותחים. הם שניהם גם מאוד טובי לב ממש ברמות גבוהות. הם שניהם גם מתנדבים בארגונים שונים ואוהבים לעזור לכולם. ועכשיו אגיע לנקודות הכואבות. אני מרגישה שגם האבא- חתני וגם האישה בתי, והייתי אומרת יותר הבעל, מרגישים שהם צריכים לבדר ולהעסיק את הילד כל הזמן. למשל, יכול להיות שהילד משועמם, וקצת בוכה, ואז הוא מיד בא ומנסה לבדר אותו. וזה כל הזמן ככה. הרבה פעמים הוא גם ממש ירים אותו גבוה וגם ידגדג קצת כדי שהוא יצחק. אני בלבי פנימה ממש נגד זה, אני חושבת שילד צריך לצחוק כאשר הוא רוצה לצחוק. כמובן, שצריך לשמח את הילד, ולא צריך כל הזמן לבדר אותו. ונראה לי שבסופו של דבר זה גם מקשה עליהם, כי זה יכול להיות שעות שהוא קצת בוכה פה ושם וכל הזמן הם מרגישים שצריכים לגשת אליו ולבדר אותו. וזה מוציא אותי מדעתי. אני בעד לעזוב את הילד , לתת לו לשחק עם משחקים וגם אם הוא רגע בוכה, אני בעד גם לדבר איתו ולהסביר לו דברים אפילו שהוא תינוק. אני רוצה גם לומר שכולם מאוד אוהבים אותו, כולנו נותנים לו נשיקות וחיבוקים באהבה ובחום.
כאשר אני מנסה לפעמים להעיר להם בעדינות, הם לוקחים כל דבר קשה. אני ממש נכנסת לדכאון מזה. אגב, הילד תמיד נראה שמח ואהוב, אבל כאשר אני נמצאת איתם שעות רבות, נגיד שהם באים אלי ליום, יומים, אני משתגעת. האם יש לכם איזו שהן עצות? אני רוצה לציין גם ששניהם אינטלגנטים, רק הם לא תמיד מספיק מבינים ברגש. ושוב הם עושים הכל למען הילד, הם רצים לקנות לו כל מה שצריך וגם נותנים לו הרבה אהבה.

אשמח לקבל המלצות על מסגרות טיפול או מטפלים פרטיים אשר עוסקים בקרע במשפחה בדגש על שנאת אחים (בוגרים)

שלום רב טלי,
כתבת שיש לשלול צפייה או חשיפה של ילדים ובני נוער לפורנוגרםיה.ילדיי חשופים וצורכים פורנוגרפיה בבית האב בימי הסדרי הקשר הכוללים לינה.
איך לדעתך ניתן להפסיק את החשיפה והצריכה בבית האב ובכלל.
תודה

שלום,
אני נשואה ואימא לבת שבע ובת שמונה. בשנה האחרונה בעלי מקלל אותי, צורח עלי, וזורק דברים. אני מרגישה מאויימת. לרוב זה בנוכחות הבנות. האם מדובר באלימות? אני מטופלת אצל פסיכולוג, במידה ואספר לו על כך, האם הוא מחוייב לדווח? מה ניתן לעשות? אני ממש חוששת וחשה בושה גדולה.
לינוי

שלום רב
אקצר ואומר כי אין מילים לתאר את מה שעבר ועובר על הנאנסת, שישפיעו עליה אולי אפילו עד סוף חייה, והטיפול היא המרכז בכל חייב לציין שהיה זה במסגרת של יחסים קצרים בניהם. אין חולק על כך. לדיון אני מעלה שאלה שלא מתיחסים אליה כמעט בכלל. נניח שלקורבן ההרוס יש משפחה , בעל וילדים. יסכימו איתי כולם שגם הם קורבנות לאונס , להבדיל, איפה הפגיעה בהם באה לידי ביטוי?? מה עובר על הבעל שאישתו הייתה כל עולמו? האם יש לו זכות קטנה ולו קטנה להרגשה שגם הוא נאנס, מתיחסים בכלל לנפש המנוצת שלו. הרי הם היו אחד, ובשניה כל עולמו קרס והתרסק לשברים קטנים של כלי זכוכית. זה אינדבידואלי אני יודע, אבל מה קורה במצב שבו הפסיק לתפקד, לעבוד התנתק מחבריו ובסל בערה פנימית שנים. וכשהוא פונה לרשויות לקבלת תשובות מנפנפים אותו כאילוההיה כלב רחוב. הרי ברור שחיי הזוגיות לא יחזרו לקדמותם. וקיים סיכוי גבוה שגם המשפחה תתפרק. והיכן הפגיעה האנושה בילדים בגילאים קטנים אומנם אבל מבינים. הרי חייהם פנו למסלול אחר. איפה ממוצבת המשפחה כולה למעשה שמרגישה ולוקחת חלק קשה התמודדות קשה. אף אחד לא סופר אותם. תגובת החברים ושלכם חשובה לי כי אני מאמין שלא כך צריך להיות. האם לא קמה למשפחה הזכות הטבעית לתבוע אזרחית על נזיקין, בהנחה שבפרקליטות החליטו לא להגיש כתב אישום? זה פשוט מקומם . אנא התיחסותכם. בן תודה מראש