פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

אני גרושה בת 52 עם שני ילדים בת 25 ובן 24.היו לי נישואים קשים עם אלימות נפשית רגשית ופיזית.ילדיי עברו לפנימיה לא רציתי שיחשפו למציאות הקשה בבית.כדי שלא ירגישו חלילה שנטשתי אותם בקרתי אותם כל כמה ימים ולא החסרתי להם מאומה.
לאחר הגרושים עזבתי את האזור לבדי.ילדיי לא רצו להצטרף ובחרו להשאר בדירה.לאחר כשנה בתי הצטרפה אלי ועד היום אנו גרות יחד.
בתי ללא חברה מתבודדת וחוץ מעבודה ולימודים לא יוצאת.לאחרונה הרגשתי שמשהו עובר עליה ודיברתי איתה.אמרה שקשה לה כי אין לה חברה.
שאלתי אותה אם תרצה קאוצר שייעץ לה בצורה מקצועית.
קישרתי אותה לקאוצרית באיזור וכל שבוע הן נפגשות כבר 3 שבועות.מהפגישה השניה בתי החלה להפנות אלי האשמות כי לא הייתי רגישה מילדותה וכי "אין לך רגש ואת קרה..".
נכון אני מודה כי כל החוויות הקשות בחיי הביאו אותי להדחקות ואיני מתעכבת על קשיים אלא מתמודדת איתם בדרכי.
כך תמיד אמרתי לה ושידרתי כי החיים ממשיכים למרות שקשה וצריך להתמודד כל אחד בדרכו וזו היתה טעות שלי.
כיום אני במצב של אשמה מולה וכך אני מתנהלת כל שעות היממה כאילו מנסה "לפצות"אותה .עד כדי כך שגם אם אני יוצאת עם בן זוגי אני לוקחת אותה איתי.
אני מבשלת לה למרות שהיא בבית יותר ממני ויש לה זמן רב ואם אני לא מבשלת כי אין לי זמן או כוח היא מסתכלת עלי במבט עצוב כזה.
אני הופכת את העולם כדי שיהיה לה רק טוב ושתפסיק לגרום לי להרגיש אשמה בתחושותיה כלפיי.
אני מרגישה שהיא מנצלת את המצב לטובתה וזה לא הוגן כלפיי.
היא לבד אומרת לי שהיא יודעת כמה סבלתי בשבילם כל החיים.
בקיצור אני מרגישה שהיא חזרה להיות תינוקת ודי נוח לה עם כל הפינוק הזה
היא סוחטת אותי רגשית.
תמיד אני מוצאת את עצמי מתנצלת מולה...
מה אני לא עושה נכון????????
היא מתישה אותי.

שלום לפורום,
אני מנסה להבין איך לאבי ילדיי יש השפעה שלילית ושליטה מלאה על הילדים שלנו.
אני בת 48 גרושה פלוס 3 בנים בגילאי 20,16,9 לאחר 20 שנות נשואין קשות(הבעל לעג על כל ההשקעה העצומה שלי בגידול הילדים,ניהל חיים כפולים שהתבררו בדיעבד וסרב לשתף פעולה בכל מה שקשור בילדים ).אני הצטיירתי בעיני הילדים כרעה כי אני מציבה גבולות ומחנכת לערכים,האבא מאפשר חופש מוחלט ,מבטל את הסמכות ההורית שלי בעיני הילדים,ומפצה את הילדים במתנות בגלל שלא מעורב ונוכח בחייהם ומצטייר כטוב וכיפי בעיני הילדים.את החלוקה הזו האבא יצר מההתחלה.הילדים גדלים בשתי מציאויות הוריות מנוגדות וזה פוגע בהתפתחות שלהם.עם תחילת הסדרי הראייה (לפני כשנתיים) הילדים חוזרים מבית האב מוסתים ומומרדים.ספרתי ממש בקצרה ואני מבקשת לקבל הסבר איך ילדים הופכים להיות תחת שליטתו המלאה של האבא.
תודה

שלום, רציתי להתייעץ. אני וגיסתי גרות באותה עיר והילדים שלנו באותם גילאים. הרבה פעמים היא משמיעה שאין לה מי שישמור על הילדים- כדי שתלך לאזכרה, למסיבה, לביקור, ללימודים וכו'- גם לי יש לימודים וסידורים ואני משתדלת להיעזר רק בבעלי ולא מבקשת עזרה ממנה, גם לא רומזת, וכאשר שומעת ממנה מתאספים אצלי רגשי אשמה - לפעמים אני עוזרת, ולפעמים אינני יכלה או לא מתחשק לי, אך לא יכולה להיפטר מהתחושה ש"אני חייבת, מצפים ממני וכו".
תודה על העצה!!!!

כמי שעברה וחוותה ויודעת שצריך לעבוד על זוגיות.
קיבלתי המלצות על שיטת ה-CBT.
ממליצה על הרחבת הידע

אבקש המלצה על מטפל/ת משפחתי עבורי ועבור שלשת ילדיי הבוגרים בגילאים
21-26 בעקבות גרושים . משהו שיאפשר שיחה פתוחה ביננו והבהרת דברים.
משהו מאזור המרכז כולל מודיעין

שלום, נשואה לגבר ולו ילדים מנישואיו הראשונים בעלי גדול ממני וילדיו בני 24
מה עושים שאני לא מרגישה מוכנה נפשית שפתאום הם יתחתנו והוא יהפוך לסבא אני עדיין רוצה ילדים וממש בדיכאון מזה

שלום,
ביני ובין ביתי בת 22, ישנן יחסים עם עליות ומורדות. היא טוענת שאני נעלבת מכל דבר קטן שקורה ביננו. לדוגמא: היא הביאה את הכלב שלה אלי ליום וחצי(היא מתגוררת עם החבר) . כשהיא חזרה לאסוף אותו היא בקשה ממני להוריד את הכלב שאלתי אותה עם היא לבד והיא אמרה לי שהיא עם החבר שהם ממהרים הביתה. הורדתי את הכלב היא ראתה אותי מהרחוב שאני מנסה לפתןח את הדלת כלב קטן תפסתי אותי בידיים ולא יצאה מהרכב לעזור, אמרתי לה שהם שניים למה היא אחד מהם לא עלה לקחת את הכלב והיא אמרה שהם מאוד ממהרים, ואני הרגשתי סוג של זלזול מהם כלפי. האם הרגשתי סוג של עלבון הוא במקום, או שמשהו אצלי "דפוק" סליחה על הביטוי.
אודה על תשובתכם בהקדם.
בברכה,
אור

שלום רב, שמי נוגה ואני בת 22. יש לי כבר בערך 5 שנים חרדה מלעזוב את ההורים, אני תמיד מרגישה שהם צריכים אותי (יש לי עוד אח אבל הוא בקושי בבית, ואמא שלי מובטלת שסובלת מקשיים נפשיים).
הדבר הזה מאוד מפריע לי בחיי היומיום, אני מבטלת מפגשים חברתיים, וכשאני כן קובעת אני משתדלת לקבוע את זה בזמן שההורים שלי באירוע מחוץ לבית וכו'..
אני יודעת שהפחד הזה לא רציונלי אבל איך משתחררים מזה? אני גם כנראה אתחתן בקרוב ואני ממש חוששת מזה, שכן אצטרך לעזוב את העיר (חבר שלי מאיזור אחר בארץ וכנראה נגור באיזור שלו), ואני מפחדת מלהיות רחוקה מהם ומה הם יעשו אם יזדקקו לי?
אשמח לסיוע מכם, תודה רבה.

שלום,
ביתי כבת 21 היא ביתי היחידה, אני גרושה בת 65, אבא ביחסים טובים. הענין הוא היחסים בינינו שהם רוויי מתחים, היא תמיד מתלוננת שאני חופרת לה גם הדיבור הוא ענייני, כשהיא יוצאת מהבית ושוכחת דבר מה, זאת אני האשמה שמוציאה אותה מהריכוז ,מדברת אלי לעיתים בזלזול, ישנו וויכוח עם אדם שלישי אני תמיד לא צודקת ואם קרה מקרה כל שהוא אני תמיד האשמה. כשאני מנסה להסביר לה ולדבר איתה היא צורחת ולא מעוניינת לשמוע את דעתי. היא מסוגלת באמצע נסיעה איתה להתפרץ עלי על דבר שלא מוצא חן בעיניה ולהגיד לי להוריד אותה מהרכב. לפעמים אינה מספרת אמת עלי לאביה ולכן אני מבקשת ממנו י לבדוק את אמיתות דבריה. לפני מספר שנים היה לה סוג של התקף של בדידות או ריב עם חברות שנמאס לה מהחיים, למחרת בבוקר היא כמה כאילו דבר לא קרה. לא נעשה כלום בזמנו כי ילדה שמחה ותלמידה טובה ומצחיקה. נכון שהייתי כבר מזמן לטפל בענין. אולי יש בי איזה פחד מאחר והיא בלתי צפויה לעשות מעשה.
אודה לכם אם תייעצוני בהקדם כיצד להתנהל מולה.
בברכה,
אור

אני אמא ל2 בנות בנות בגילי 6 ו-3 נשואה 7 וחצי שנים גרים במושב במרכז בארץ אחרי שהתחתנתי ההורים של בעלי הציעו שנגור ביחידת דיור שהם בנו ונשלם להם שכירות.והיה לנו מטבח ו2 חדרי שינה כמובן שהסכמנו הינו בלי ילדים זווג נשוי והיה נראה שאפשר לחסוך הרבה כסף וכמובן הצלחנו
היה הרבה חילוקי שעות במשך השנים וכמובן ניסינו לשמור כל אחד והפרטיות שלו
הבנות למדו שלא הולכים לסבא וסבתא כל הזמן וצריך לבקש רשות
היה נוח שרצינו לצאת כשהם יכלו הם שמרו על הבנות או כל דבר שהם רצו אנחנו הינו שם בשבילם אפילו עם זה היה שרצינו לצאת לחופשה הם רצו גם ובסופו של דבר זה יצא חופשה לא רק משפחתי אלה גם עם סבא וסבתא
ועם זה היה לקניות לקניון תמיד הצענו כי ידענו שהם שמחים ללכת ואף פעם לא אמרו שהם לא מעונינים
הרגיש שכל אחד מבין את הגבולות כרגע אני בהריון וכמובן נראה שנצטרך בית יותר גדול ואמרנו להם הם מאוד כעסו שאנחנו בכלל חושבים על זה והילדה הגדולה יכולה לגור אצלכם גם ככה זה רק ללילה
אני רוצה להדגיש שאני עובדת בעיר וגם בעלי שככה הגיוני שנעבור לעיר אחרי כל השנים
מבחינת חמתי ניצלנו אותם ואנחנו לוקחים את הבנות מימנה והיא לא יכולה לראות אותם כשהיא רוצה והיא לא מעונינת לעבור לעיר ואנחנו לא רוצים לקנות או להשכיר בית יותר גדול במושב
ופה היא אגרסיבית ומאשימה אותי שאני מרחיקה את הבנות מימנה
ניסיתי להסביר לבעלי שאני לא צריכה את זה כרגע בזמן ההריון ואני רוצה להיות מכל רגע ופשוט נמאס לי שכל פעם שאני רואה אותה היא שואלת מה החלטתי עם אנחנו נשארים כאילו רק אני זאת שרוצה לגור בעיר ושאין להורים הרבה זמן לחיות ועם משהו יקרה להם הבי שלהם שם קרוב אליהם
בקוצר בלגן אחד שלם רק בגלל שהמרחק הולך להיות כ 40 דקות
מה עושים?נמאס לי שיש להם השפעה על החיים שלי

שלום,

אני אימא קצת דאגנית


ורציתי לשמוע את דעתכם,

היכן עובר הגבול בין הצורך בפרטיות של "מתבגרת" בת 20 לבין הצורך של הוריה לדעת מה עובר עליה, והחובה שלהם להגן עליה ?????

האם לטעמכם כאשר היא אינה דוברת אמת יהיה זה נכון לקרוא לה הודעות בטלפון ?


כלומר - האם כאשר הוריה חוששים לביטחונה הפיזי ו/או הרגשי יהיה זה לגיטימי לוודא חששות אלו באמצעים "לא כשרים" כי היא כבר "מספיק גדולה" ו"יודעת להסתדר" ו"לא צריכה לדווח להורים על כל פיפס"...

שיחות איתה נחשבות בעינה כהצקות וכהורים חופרים והרי ביננו אנו יודעים כי בחוץ יש לא מעט מכשולים ועם כל הצורך והרצון לתת לה להתמודד יתכנו מצבים של נזק בלתי הפיך

וכל העניין הוא בטח שלא על מנת לספק את יצר הסקרנות אלא אך ורק כדי לוודא שהיא בסדר

אשמח לשמוע דעות ...

אימא שלי אף פעם לא מאמינה לי ונראה לי שהיא מחטטת לי בטלפון וזה ממש לא נעים לי
אני אומרת לה את זה והיא אומרת שבגלל שתפסה אותי בכמה שקרים אז קשה לה להאמין לי ואמון קשה להחזיר.
איך אני יוכיח לה שאני לא משקרת ???
אני כבר בת 19 ואני לא חייבת לספר לה הכול
אני יודעת שהיא אוהבת ודואגת לי אבל היא צריכה קצת לשחרר...

אחי הגדול כבן 37 נהג באלימות,ניסה לחנוק אותה.. וזאת לאחר שאשתו התפרצה עליה בצעקות,וכל זאת בערב חג בנוכחות של אחיינים,הורים וחמתי.
מאותו ערב חג אני מסרבת לסלוח על מעשיהם בהתנהגותם. למרות נסיון עלוב מצידו לנסות להתפייס ,כשנה אחרי.בימים אלו נולד להם ילד ,והורי שסלחו לו,מצפים שאני ואחותי הקטנה שתינו בוגרות בגילאי 25 ו-,36,שלא מדברות עם האח שנה,נגיע לברית ונתנהג כאילו הכל נפלא..בשנה הזאת הגירסה לא דרכה בבית הוריי,אחי היה מגיע עם האחיינים בלעדיה..
מה אתם הייתם עושים במצב זה,אני ואחותי חושבות שמעשיהם בלתי נסלחים,ושהיתה להם שנה שלמה לנסות ולתקן ולבקש סליחה..
אשמח לעצות...

גרה בישוב דתי במרכז. אנשים שאני מכירה באמצע הדרך בעבודה.דרך מכר שכן רוצים לעבור לישוב הזה כי הוא מאפשר בית פרטי למעמד הבניים התושבים סוג של מעמד ביניים ונמוך מזה נמאס שכולם רוצים לבוא לשם מתחילה להרגיש שכולם יודעים על כולם שומעים . הרי אני לא אמכור כדי לגור לידם למה הם רוצים. והאם בגלל שאני מכירה אותם בעבודה עכשיו צריכה להתנהג באיפוק גם בבית שלי. בשטח הפרטי להיות נחמדה מעבר כי מה אם לא ניפגש בעבודה? ואז לא יהיה נעים בקיצור הופך להיות מאיים. האם כך מרגישים בכל שכונה "משפחתית" או רק ישובית ועוד דתית ממוצעת האם טבעי ואיך להרגיש לא מאיים.

שלום לפורום,
אני מנסה להבין מדוע בחרתי בבן זוג (לשעבר) עם צורך לטפל בו,לשנות אותו,לתקן אותו.בחרתי גם במקצוע טיפולי.אני גרושה בשנות ה40 עם ילדים לאחר מערכת יחסים תלותית מצידי ואלימה רגשית כלפיי.גדלתי בבית עם הזנחה רגשית.כיום לא יעלה על דעתי לבחור בבן זוג עם צורך לטפל בו,לתקן אותו וחלילה אלים.
אודה על תשובה
יוכי