פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

בוקר טוב אביגיל, מה שלומך?

בגיל ההתבגרות התנהגות ילדינו משתנה, הם יותר מכונסים בעצמם או לחילופיו מוצאים עצמם יותר עם חברים שמקבלים עתה, כביכול, את המקום המועדף על פני ההורים. הם עוברים מהפכים כבדים, הן מבחינה גופנית, הן רגשית והן נפשית.

הייתי רוצה להסב את תשומת לבך, ולשאול כמה שאלות:
האם ישנם עוד שינויים בהתנהלות שלו?
האם הוא נראה לך מדוכא?
האם הרגלי האכילה שלו השתנו?
האם הוא משדר יותר עצבנות מבעבר?
האם הוא נמנע ממבט עיניים?
האם הוא הפסיק להתראות עם חברים?

מה לעשות?
דבר ראשון לא ללחוץ עליו לספר, לדבר, לשתף. הלחץ לא יביא את השיתוף וההתקרבות שאנו כהורים רוצים.

אחד הדברים שאני מציעה, שתמיד עבד, בין אם זה נערה או נער, זה ליצור תקשורת דרך מחברת מיוחדת, דרכה התחילו ההורים לדבר אל הילד.

מהי המחברת הזאת? זו מחברת או קלסר או כל דבר שתראי לנכון, שבו כותבים משפטים קצרים, כמו, איחולי בוקר או יום טוב; שיתוף קטן וקצר של משהו מהיום שהיה; איך אני מרגישה, וכד'. משפט חשוב: "אני כאן בשבילך, אני אוהבת אותך". כשאני יוצרת את סוג התקשורת הזה, אני בעצם נותנת לילד את המרחב שלו, לצד הידיעה שאני שם בשבילו, שאני פנויה אליו ואני רואה אותו.

השיטה היא לכתוב כל יום, לפחות את המשפט "אני כאן בשבילך, אני אוהבת אותך". לא להרפות, גם אם בתחילה אין תגובה.

יכול להיות שהילד יגיב במחברת, ויכול להיות שבדרך אחרת. היי ערנית וקשובה לכל שינוי, ולו הקטן ביותר.

אשמח להתעדכן,
בברכה,
סימונה

בוקר טוב דנה.
נראה כי ילדייך נכנסו לטריטוריה האישית שלהם. האחד לא מרביץ, ממושמע, עדין וטוב והשני שובב, מעז, מרביץ .
1. כמה אתם מעירים לקטן?
2.כמה אתם מסבירים, אומרים, "טוחנים".שאסור להרביץ ,לחטוף וכו..?
3.האם יש משפטי השוואה בין האחים? כמו : אתה רואה...?
שאלות אלה יחדדו את המקום שכל אחד מהילדים תפס בבית.והייתי נמנעת מלשאול, לדבר אותם.
אם התשובות חיוביות לשאלות הנ"ל. להפסיק.
מה עושים?
כשאת רואה שבנך הולך להרביץ, את תופסת אותו, מחבקת, כן כן מחבקת. עד שמוודה שהוא לא הולך להרביץ.
משפט אחד את אומרת, בקול החלטי, ולא כועס. אנחנו לא מרביצים..דבר נוסף הייתי מציעה, למצוא זמן אישי עם כל אחד מהילדים , אין לי ספק שהקטן קורא לתשומת לב. ואחד הדברים שיכולים לעזור זה זמן אישי איתו. קבוע, יציב.
לגבי הגדול: אני לא חושבת לפי מה שאת מתארת שהוא יכול להחזיר, לא באופיו ולא לפי מסגרת הגן שהוא נמצא בה. והשאלה באמת: האם אתם רוצים שזו תיהיה התקשורת בינהיים?
כאשר הקטן חוטף. הייתי שואלת את הגדול אם זה בסדר שהוא יתן את הצעצוע, או שכרגע הוא כן רוצה את אותו משחק. והייתי עוזרת ומחזירה את המשחק לגדול.
ואומרת:" אם תירצו לשחק יחד. תגידו אחד לשני.,ועוד משפט לגדול: "כשתסיים לשחק תתן לקטן את המשחק.". לא הייתי מסבירה שוב ושוב למה ולא וכו..אומרת." עכשיו הגדול משחק במשחק הזה." כשיסיים הוא יתן לך המשחק. בטון נחוש ,אך לא כעוס,ועצבני.
שימי לב, המשפט קצר וברור. לא צריך להרחיב עוד.
ומכאן אני עוברת לשלב הבא. ליזום משחקים, פעילויות משותפים ביניים.
אשמח להתעדכן,
בברכה
סימונה

שלום ליאור יקרה
מה שלומך?
מערכת יחסים היא דו כיוונית. אם נוצר מצב שצד אחד מביא את כל כולו בלי פילטרים והצד השני סופג וסופג. אין איזון ומערכת כזאת לא יכולה להמשך לאורך זמן מן הסתם. את כותבת דבר מאוד חשוב." אין לי את הכלים להתמודד עם זה". את לא אמורה להתמודד עם אובר מידע. לכך יש אנשי מקצוע שמיומנים לכך. את יכולה לתמוך באהבתך כבת. אני מציעה לך כן לשתף את אימך ולדבר איתה על מה שאת מרגישה. ולחשוב למי היא יכולה לפנות או לשתף במה שעובר עלייה. הקושי שאת חווה הוא מעבר ליכולות שלך. ואתן צריכות אחת את השניה.
אשמ להתעדכן,
המון בהצלחה
סימונה

ערב טוב אמא יקרה.
בנך בן 13. גיל התבגרות עם כל המורכבות הנילווים אליו. חששות, בישנות, עקשנות וכו..
בגיל ההתבגרות בדרך כלל לא הייתי ממליצה לגשת דרך ענישה או סוג כלשהו של הפגנת כוח. זה לא מביא תוצאה, לא מקרב בין הילד להוריו , לא מכבד אף אחד מהצדדים, ולא נכון. את מצינת מלכתחילה שבנך פוחד מלהחליף בגדים במלתחה. זה הגיוני לגיל זה. לא רואה בזה פינוק. אני כן ממליצה לנסות לדבר איתו ולשמוע ממנו איך אפשר להתגבר על המכשול שנוצר עתה. ואם איננו מוכן בשום פנים ואופן לחזור לקיטנה. איך הוא מציע להחזיר או לתרום בבית , להחזר כספי או בחלקו לפחות. איזו אחריות הוא מוכן לקחת על עצמו. לעודד אותו לעשיה בבית. לא הייתי לוקחת ממנו האיפון ,או להתראות עם חברים. כי זו ענישה. האם אני מענישה על פחדיו? אננני חושבת שזו דרך שתביא לתוצאה הרצויה. היא יכולה להביא תוצאה הפוכה של הסתגרות
וחוסר רצון לנסות להתמודד.
אשמח להתעדכן,
המון בהצלחה
בברכה, סימונה

ענת יקרה
מזל טוב להולדת בתך. 4 חודשים הם זמן קצר להסתגל לשינוי שבנך חווה. לכל אחד יש קצב הסתגלות שונה. אין זמן אידיאלי להסתגלות ,הרבה סבלנות יקרה.כל אחד בקצב שלו.
מה עושים:
1. אם יש אמירה מצדכם של לקבל את האחות או להתיחס אליה וכו. להפסיק.
2. למצוא זמן אישי יותר עם הילד. אני יודעת שזה לא קל. אך זמן אישי שלך ושל בן זוגך. אחד לאחד עם בנך, יועיל ויעזור גם לכם כהורים. וגם לבנך שמקבל את אבאמא שהיו עד עתה איתו לבד.
3. לתת לבנך את הזמן שלו.
אשמח להתעדכן.
בברכה
סימונה

ערב טוב חזי.

הבעיה מאוד מאוד מוכרת. לצערי היום הילדים מוצאים עצמם באיטרקציה עם ילדים אחרים דרך המסכים. וזה עצוב.

לפני התשובות על המחשב: האם הדחייה שאתה מזכיר היתה במהלך השנה בבית הספר?

מה ניתן לעשות?
1. לשוחח איתו. אולי נשמע נדוש, אבל ... באמת , לדבר איתו. בכל מקרה, הזהר מלהיכנס למצב של עימות וכעסים, כי זה לא יביא את התוצאה שאתה מחפש.
2. להגביל שעות המחשב, במיוחד בלילה. מן הסתם במהלך היום יותר קשה כשאתה לא בבית. אבל בשעות הערב , לילה - להגביל. לחתוך.
3. האם ישנה איזושהי פעילות ספורטיבית שיכולה לעניין אותו? אולי הליכה משותפת בערב יכולה לבוא בחשבון?

4. הייתי מחפשת דברים נוספים שיכולים לעניין אותו, חוץ מהמחשב ולהציע לו.

אשמח להתעדכן,
בברכה,
סימונה

בוקר טוב ליאורה.
באופן כללי הסתגלות למצבים חדשים היא שונה ואחרת מאחד לאחד. האם באמת היית מוותרת על הזוגיות בגלל הקושי של בנך להסתגל לחברך? איך מערכת היחסים שלך עם בנך בנושאים אחרים? האם יש פתיחות בינכם?
האם אתם מדברים ומשתפים האחד את השני? גיל ההתבגרות הוא גיל מאתגר בפני עצמו. ילדים חווים הממון שינויים בכל המישורים. בלי קשר לבן זוגך החדש הייתי דואגת שתיהיה תקשורת פתוחה בינינו. להגיע אליו דרך דברים משותפים שאתם יכולים לעשות. וכןןן , אני יודעת שבגיל זה הילדים מסתגרים וההורים פחות מענינים. ובכל זאת למצוא משהו שיחבר אתכם ויהווה עניין ויחד לכם. ואולי משם , במשך הזמן, יעלו הנושאים שמטרידים אותו. ופתיחות לדבר . אשמח להתעדכן.
בברכה,
סימונה

שלום מעיין,
הייתי רוצה לקרוא יותר איך אתם מתנהלים סביב נושא הקקי. כדי שאוכל לכוון.
1. מה אתם אומרים לו כשעושה בתחתונים?
2. האם היה זמן שעשה קקי בשירותים?
3.כמה אתם מדברים איתו על עשיית הקקי בשירותים, סיר?
4.איך אתם מגיבים לו?
5. האם אומר לכם שהולך לעשות קקי, מיידע אתכם?
בברכה,
סימונה

שלום אמיר,
אתה מתאר מערכת יחסים ארוכת שנים של מריבות. מערכת שאני מניחה מעכירה את האווירה בבית. אני מאמינה שגם לבתך וגם לאישתך לא נעים ולא פשוט. לדעתי כדאי להיוועץ עם מישהו מקצועי שיטפל וינחה אתכם במצב הנוכחי. והחשוב , לא פחות, רצון מצד בתך ואישתך לרצות להסתדר האחת עם השניה.
אשמח להתעדכן.
בברכה
סימונה

ערב טוב זאבי,
תנחומיי.
כל שינוי שנחווה בחיים יקח לו את זמן ההסתגלות שלו ולמידה החיים החדשים. כל שכן איבוד בן משפחה. כפי שכתבת זה טרי כל כך. וכל אחד עובר את האבל הפרטי שלו. יש אימרה " הזמן עושה את שלו". כתבת שיש זמן משותף, גם אם נדמה שאתם לא ביחד וכל אחד עם עצמו. עצם העובדה שאתם במצב הפיזי יחד. זה טוב. וטוב שתמשיך עם זה. אני מאמינה שדינמיקה חדשה ומשתפת יותר בין שלושתכם תיווצר. תמשיך לעשות את הדברים שאתם עושים ביחד. ועוד משהו חשוב זאבי. אני רוצה שתאמין ושתדע אתה יכול ליצור דינמיקה חדשה אחרת. הרבה סבלנות.אני בטוחה שתוכל להגיע לליבן של הבנות. אשמח להתעדכן.
בברכה, סימונה

הלית היקרה שלום,
מה שלומך? כסבתא יחסית חדשה. ממש פחדתי שהנכדה שלי לא תאהב אותי. ולמה שכן?? ובתי ילדה, והפכתי להיות סבתא. עם הזמן למדתי ובנינו , אני שמחה שמהר מאוד זה קרה. לעולם לא אוכל לתפוס את מקומה של בתי, כשם שהיא לא תוכל לתפוס את מקומי. לכל אחת מאיתנו בתפקיד החדש יש את המקום שהוא רק שלו.
ובכל מה עושים. מאחר ואימך עוזרת לך הרבה. ואת צריכה עזרה זו. הייתי חושבת איך למצוא את זמן האיכות עם בתך, לעשות איתה דברים שהיא אוהבת. לבלות איתה , לחוות אותה. בכלל באופן כללי, לעשות איזשהו זמן קבוע ואישי עם כל אחד מהילדים.
אשמח להתעדכן, בברכה
סימונה

בוקר טוב חן.
מה שלומך? סביבות גיל השנתיים הוא אתגר חדש להורים בו הילדים מגלים את עצמאותם , רצונם, דעותיהם ובמידה מסוימת גם את המודעות שלהם לדברים מסוימים. אין ספק שבשבוע וחצי האחרונים משהו עובר על בנך. הן בתחילת היום כשצריך להיפרד ממך בגן .והן בלילה שההרדמה לא הכי נעימה.
את כותבת על פחד מחרדת נטישה, האם יש סיבה לכך? האם חווה נטישה איזושהי לדעתך? או שמע משהו?
אחד הדברים שאני אוהבת להמליץ להורים כדי לדעת מה קורה עם הילד הוא לשחק איתם משחק תפקידים.את הילדה בגן הוא כמו הגננת. ככל שהדימיון עולה , לזרום איתו ולשמוע אותו. או בדרך אחרת על ידי בובות חיות, ליצור משחק האנשה. ומשם אולי תוכלי לשמוע שבדרך אחרת לא יצא.
לגבי השינה. אנני יודעת מה הסיבה לשינוי. דרך אגב, זה לא חריג שיש שינויים בהרגלי השינה אחרי תקופה של שינה טובה וחלקה. כמובן שאם יש סיבה צריך לדעת מה. טיפים לגבי השינה.
אם יוצא כל פעם מהמיטה - להחזיר אותו למיטה. לא להיכנס להסברים או כעסים או דיבורים. לתת חיבוק, להרגיע. ולהחזיר למיטה. לגלות את הנחישות לצד אותו חיבוק אוהב. המשמעות של החיבוק לתת הרגשה שהוא לא לבד, שלא כועסים עליו.
אשמח להתעדכן איך הולך.
בבברכה, סימונה

צהרים טובים.
אני מעריכה את גישתך לא לצאת נגד הילד ולהתנגד לרצונו לגור עם אביו.גירושים הם חוויה מטלטלת עבור כל אחד מבני המשפחה.ואני מבינה שמאוד קשה לך. אני מאמינה שבגישתכם לסיטואציה תוכלו להראות לילדים שאפשר להמשיך להיות בקשר ואפילו יום יומי. בטלפון, וואצפ וכו. זה בהחלט בידיים שלכם לדאוג שיהיה קשר טוב בין האחים. ברור שצריך שיתוף פעולה בינך לבין בן זוגך לשעבר. המון בהצלחה. בברכה, סימונה

שלום מירה,
כמה כואב לנו כשהילדים לא מסתדרים. את כותבת שבנותייך לא הרבו להסתדר מאז הן היו קטנות. ומגיע גיל שלנו ההורים אין שליטה על התנהגותם, בחירתם, מעשיהם של ילדינו. כאם המקסימום שתוכלי לעשות , לדעתי, לא לקחת עמדה לצד אף אחת מבנותייך ולתת להן את היחס והאהבה השווה לכל אחת מהן. בנותייך גדולות ואני מאמינה שאם הן תרצנה לשפר את מערכת היחסים בינייהן. הן תדענה לעשות זאת. אני מאוד מבינה את דאגתך ומאחלת לך לראות אותן ביחסים יותר טובים. בברכה, סימונה

שלום מירב,
ראשית מזל טוב להולדת בנך.כשתינוק חדש מצטרף למשפחה. כל המשפחה עוברת שינוי. אין ספק ככל שאנו יותר גדולים אנו מבינים את השינוי. לא אומר שקל יותר אך ישנה הבנה. לילד בן שנה ושמונה חודשים. קשה יותר לעכל ולהבין. וזה יתבטא בהתנהגות שלא היתה עד כה. וזה מצב לא קל. הייתי מוצאת זמן לבלות עם ביתך אחד לאחד.זמן אישי איתך. למרות שהיא מוקפת באהבה. להיות איתך לבד. דבר נוסף שהייתי מציעה כשהיא בוכה בלילה. ויכול להיות שאתם עושים זאת, לא לשאול אותה שאלות אלא לחבק . לנסות להריע במגע ולא במלל. ו...הדבר החשוב סבלנות יקירה.לוקח זמן להכיל שינוי. להבינו , להתרגל אליו. המון בהצלחה, בברכה, סימונה