פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום,
ביני ובין ביתי בת 22, ישנן יחסים עם עליות ומורדות. היא טוענת שאני נעלבת מכל דבר קטן שקורה ביננו. לדוגמא: היא הביאה את הכלב שלה אלי ליום וחצי(היא מתגוררת עם החבר) . כשהיא חזרה לאסוף אותו היא בקשה ממני להוריד את הכלב שאלתי אותה עם היא לבד והיא אמרה לי שהיא עם החבר שהם ממהרים הביתה. הורדתי את הכלב היא ראתה אותי מהרחוב שאני מנסה לפתןח את הדלת כלב קטן תפסתי אותי בידיים ולא יצאה מהרכב לעזור, אמרתי לה שהם שניים למה היא אחד מהם לא עלה לקחת את הכלב והיא אמרה שהם מאוד ממהרים, ואני הרגשתי סוג של זלזול מהם כלפי. האם הרגשתי סוג של עלבון הוא במקום, או שמשהו אצלי "דפוק" סליחה על הביטוי.
אודה על תשובתכם בהקדם.
בברכה,
אור

שלום רב, שמי נוגה ואני בת 22. יש לי כבר בערך 5 שנים חרדה מלעזוב את ההורים, אני תמיד מרגישה שהם צריכים אותי (יש לי עוד אח אבל הוא בקושי בבית, ואמא שלי מובטלת שסובלת מקשיים נפשיים).
הדבר הזה מאוד מפריע לי בחיי היומיום, אני מבטלת מפגשים חברתיים, וכשאני כן קובעת אני משתדלת לקבוע את זה בזמן שההורים שלי באירוע מחוץ לבית וכו'..
אני יודעת שהפחד הזה לא רציונלי אבל איך משתחררים מזה? אני גם כנראה אתחתן בקרוב ואני ממש חוששת מזה, שכן אצטרך לעזוב את העיר (חבר שלי מאיזור אחר בארץ וכנראה נגור באיזור שלו), ואני מפחדת מלהיות רחוקה מהם ומה הם יעשו אם יזדקקו לי?
אשמח לסיוע מכם, תודה רבה.

שלום,
ביתי כבת 21 היא ביתי היחידה, אני גרושה בת 65, אבא ביחסים טובים. הענין הוא היחסים בינינו שהם רוויי מתחים, היא תמיד מתלוננת שאני חופרת לה גם הדיבור הוא ענייני, כשהיא יוצאת מהבית ושוכחת דבר מה, זאת אני האשמה שמוציאה אותה מהריכוז ,מדברת אלי לעיתים בזלזול, ישנו וויכוח עם אדם שלישי אני תמיד לא צודקת ואם קרה מקרה כל שהוא אני תמיד האשמה. כשאני מנסה להסביר לה ולדבר איתה היא צורחת ולא מעוניינת לשמוע את דעתי. היא מסוגלת באמצע נסיעה איתה להתפרץ עלי על דבר שלא מוצא חן בעיניה ולהגיד לי להוריד אותה מהרכב. לפעמים אינה מספרת אמת עלי לאביה ולכן אני מבקשת ממנו י לבדוק את אמיתות דבריה. לפני מספר שנים היה לה סוג של התקף של בדידות או ריב עם חברות שנמאס לה מהחיים, למחרת בבוקר היא כמה כאילו דבר לא קרה. לא נעשה כלום בזמנו כי ילדה שמחה ותלמידה טובה ומצחיקה. נכון שהייתי כבר מזמן לטפל בענין. אולי יש בי איזה פחד מאחר והיא בלתי צפויה לעשות מעשה.
אודה לכם אם תייעצוני בהקדם כיצד להתנהל מולה.
בברכה,
אור

אני אמא ל2 בנות בנות בגילי 6 ו-3 נשואה 7 וחצי שנים גרים במושב במרכז בארץ אחרי שהתחתנתי ההורים של בעלי הציעו שנגור ביחידת דיור שהם בנו ונשלם להם שכירות.והיה לנו מטבח ו2 חדרי שינה כמובן שהסכמנו הינו בלי ילדים זווג נשוי והיה נראה שאפשר לחסוך הרבה כסף וכמובן הצלחנו
היה הרבה חילוקי שעות במשך השנים וכמובן ניסינו לשמור כל אחד והפרטיות שלו
הבנות למדו שלא הולכים לסבא וסבתא כל הזמן וצריך לבקש רשות
היה נוח שרצינו לצאת כשהם יכלו הם שמרו על הבנות או כל דבר שהם רצו אנחנו הינו שם בשבילם אפילו עם זה היה שרצינו לצאת לחופשה הם רצו גם ובסופו של דבר זה יצא חופשה לא רק משפחתי אלה גם עם סבא וסבתא
ועם זה היה לקניות לקניון תמיד הצענו כי ידענו שהם שמחים ללכת ואף פעם לא אמרו שהם לא מעונינים
הרגיש שכל אחד מבין את הגבולות כרגע אני בהריון וכמובן נראה שנצטרך בית יותר גדול ואמרנו להם הם מאוד כעסו שאנחנו בכלל חושבים על זה והילדה הגדולה יכולה לגור אצלכם גם ככה זה רק ללילה
אני רוצה להדגיש שאני עובדת בעיר וגם בעלי שככה הגיוני שנעבור לעיר אחרי כל השנים
מבחינת חמתי ניצלנו אותם ואנחנו לוקחים את הבנות מימנה והיא לא יכולה לראות אותם כשהיא רוצה והיא לא מעונינת לעבור לעיר ואנחנו לא רוצים לקנות או להשכיר בית יותר גדול במושב
ופה היא אגרסיבית ומאשימה אותי שאני מרחיקה את הבנות מימנה
ניסיתי להסביר לבעלי שאני לא צריכה את זה כרגע בזמן ההריון ואני רוצה להיות מכל רגע ופשוט נמאס לי שכל פעם שאני רואה אותה היא שואלת מה החלטתי עם אנחנו נשארים כאילו רק אני זאת שרוצה לגור בעיר ושאין להורים הרבה זמן לחיות ועם משהו יקרה להם הבי שלהם שם קרוב אליהם
בקוצר בלגן אחד שלם רק בגלל שהמרחק הולך להיות כ 40 דקות
מה עושים?נמאס לי שיש להם השפעה על החיים שלי

שלום,

אני אימא קצת דאגנית


ורציתי לשמוע את דעתכם,

היכן עובר הגבול בין הצורך בפרטיות של "מתבגרת" בת 20 לבין הצורך של הוריה לדעת מה עובר עליה, והחובה שלהם להגן עליה ?????

האם לטעמכם כאשר היא אינה דוברת אמת יהיה זה נכון לקרוא לה הודעות בטלפון ?


כלומר - האם כאשר הוריה חוששים לביטחונה הפיזי ו/או הרגשי יהיה זה לגיטימי לוודא חששות אלו באמצעים "לא כשרים" כי היא כבר "מספיק גדולה" ו"יודעת להסתדר" ו"לא צריכה לדווח להורים על כל פיפס"...

שיחות איתה נחשבות בעינה כהצקות וכהורים חופרים והרי ביננו אנו יודעים כי בחוץ יש לא מעט מכשולים ועם כל הצורך והרצון לתת לה להתמודד יתכנו מצבים של נזק בלתי הפיך

וכל העניין הוא בטח שלא על מנת לספק את יצר הסקרנות אלא אך ורק כדי לוודא שהיא בסדר

אשמח לשמוע דעות ...

אימא שלי אף פעם לא מאמינה לי ונראה לי שהיא מחטטת לי בטלפון וזה ממש לא נעים לי
אני אומרת לה את זה והיא אומרת שבגלל שתפסה אותי בכמה שקרים אז קשה לה להאמין לי ואמון קשה להחזיר.
איך אני יוכיח לה שאני לא משקרת ???
אני כבר בת 19 ואני לא חייבת לספר לה הכול
אני יודעת שהיא אוהבת ודואגת לי אבל היא צריכה קצת לשחרר...

אחי הגדול כבן 37 נהג באלימות,ניסה לחנוק אותה.. וזאת לאחר שאשתו התפרצה עליה בצעקות,וכל זאת בערב חג בנוכחות של אחיינים,הורים וחמתי.
מאותו ערב חג אני מסרבת לסלוח על מעשיהם בהתנהגותם. למרות נסיון עלוב מצידו לנסות להתפייס ,כשנה אחרי.בימים אלו נולד להם ילד ,והורי שסלחו לו,מצפים שאני ואחותי הקטנה שתינו בוגרות בגילאי 25 ו-,36,שלא מדברות עם האח שנה,נגיע לברית ונתנהג כאילו הכל נפלא..בשנה הזאת הגירסה לא דרכה בבית הוריי,אחי היה מגיע עם האחיינים בלעדיה..
מה אתם הייתם עושים במצב זה,אני ואחותי חושבות שמעשיהם בלתי נסלחים,ושהיתה להם שנה שלמה לנסות ולתקן ולבקש סליחה..
אשמח לעצות...

גרה בישוב דתי במרכז. אנשים שאני מכירה באמצע הדרך בעבודה.דרך מכר שכן רוצים לעבור לישוב הזה כי הוא מאפשר בית פרטי למעמד הבניים התושבים סוג של מעמד ביניים ונמוך מזה נמאס שכולם רוצים לבוא לשם מתחילה להרגיש שכולם יודעים על כולם שומעים . הרי אני לא אמכור כדי לגור לידם למה הם רוצים. והאם בגלל שאני מכירה אותם בעבודה עכשיו צריכה להתנהג באיפוק גם בבית שלי. בשטח הפרטי להיות נחמדה מעבר כי מה אם לא ניפגש בעבודה? ואז לא יהיה נעים בקיצור הופך להיות מאיים. האם כך מרגישים בכל שכונה "משפחתית" או רק ישובית ועוד דתית ממוצעת האם טבעי ואיך להרגיש לא מאיים.

שלום לפורום,
אני מנסה להבין מדוע בחרתי בבן זוג (לשעבר) עם צורך לטפל בו,לשנות אותו,לתקן אותו.בחרתי גם במקצוע טיפולי.אני גרושה בשנות ה40 עם ילדים לאחר מערכת יחסים תלותית מצידי ואלימה רגשית כלפיי.גדלתי בבית עם הזנחה רגשית.כיום לא יעלה על דעתי לבחור בבן זוג עם צורך לטפל בו,לתקן אותו וחלילה אלים.
אודה על תשובה
יוכי

גרושה 10חודשים !מה עושים עם אבא שרק מתקשר מגיע לביקור כמו דוד אחת לשבועיים שלוש שעה יושב עם הילדים והולך מבחינתו לא יכול להגיע פעמיים בשבוע שלא נדבר על שבתות, מה אני מסבירה לילד בן 5וחצי, ובכלל לילד בן שנתיים ועשרה חודשים למה אבא לא גר איתנו?(גם כזוג נשוי לא הרבה תרם ועזר לנישואין עם הילדים אך בכל זאת היה איתנו)וכאן עצוב לי על הילדים, למרות שאני אמא ואבא כאחד תודה לכם,

אהלן, אני בת 20 אני סטודנטית בבאר שבע עתודאית. ויש לי חבר כבר כ 4 שנים. בימים האחרונים הקשר שלי עם אמא שלי גרוע מאוד. אני באה ממשפחה שמרנית מאוד. ועשיתי מעשה בלתי נסלח ונשארתי לישון אצל חבר שלי. כשחזרתי הביתה אמא שלי הגיבה לזה בצורה חמורה מאוד. באופן כללי אני מרגישה שאמא שלי (אומנם מאהבה) שולטת בחיים שלי. עד לפני כמה זמן הייתי מוכרחה לחזור הביתה עדד 12. לא יכולתי לצאת עם חברים כשאני במרכז ולא בבאר שבע. כשחזרתי בבוקר אמא שלי צעקה עלי בערך חצי יום על כמה זה אבסורדי מצידי להתנהג ככה ואיימה עלי או שאני חיה תחת חוקים שלה וחוזרת הביתה בזמן וישנה בבית או לא גרה בבית יותר. ואמרה לי ללכת אם אני לא מסכימה לכל מה שהיא אומרת. אני יודעת שאמא שלי אוהבת אותי והיא משלמת לי על התואר ולא חוסכת ממני דברים שאני צריכה. אבל מאז ומתמיד לא יכולתי לדבר איתה על רגשות או להגיע לאיזשהי הסכמה בנוגע למשהו שלא מוצא חן בעיניה. ניסיתי להגיע איתה להסכמה ולדבר ולהעביר את הצד שלי למה אני לא יכולה להישאר אצלו . כשאנחנו בני 20. אני לא יכולה לעזוב את הבית כרגע מכיוון שאני תלויה בה כלכלית והיא מודעת לכך. ומנצלת את זה כדי לשלוט בי. מאוד קשה לי לחיות בבית בצורה הזאת. מה אפשר לעשות על מנת לשנות את היחסים איתה ולגרום לה להתנהג אלי כאל בן אדם בוגר ולא ילדה בת 13?

שלום.יש לי בן נער מתבגר בן 13.בסך הכל הוא נער טוב בבית ספר אומרים שהוא מתנהג למופת אבל בבית הוא לא מקשיב לי ולבעלי .קשה לו עם המילה לא.הוא ביקש ללכת בצהריים עם חבר לקניון אמרנו לו שלא והוא פשוט פתח את הדלת והלך בלי להתייחס למה שאנחנו אומרים.בעלי החליט לנהוג איתו ביד יותר קשה אבל הבעייה היא שהוא לא מוכן לקבל עונשים ולמעשה "מעניש"את בעלי בעקיפין כאילו להראות לו שלא שווה לו להעניש אותו.לדוגמא לפני חודש בעלי כעס עליו כי הוא עשה רעש בבית והפריע לאחותו הקטנה לישון אז לאחר כמה בקשות שלא נענו בעלי דחף אותו מדלת הבית וביקש ממנו להרגע בחוץ. הילד בתגובה התקשר למשטרה והתלונן שבעלי נהג כלפיו באלימות .בעלי נלקח לחקירה במשטרה והילד אמר כל פעם שאבא יגע בי או יעניש אותי זה מה שאעשה אתקשר למשטרה.לפני כמה ימים בעלי צעק עליו על דבר מה שלא הקשיב לו.הילד הקליט את בעלי ושוב החליט ל"העניש "את בעלי ושלח את ההקלטה לקבוצת הוואטסאפ של כל המשפחה ובכך בייש את בעלי.אנחנו עובדי עצות הילד מורד בצורה בלתי רגילה והחליט לפגוע בנו ובמיוחד באביו ולא לקבל שום מרות ושום עונש.מה עושים?

שלום
יש לי בעיה עם גיסי. אני מרגיש שהוא שופט אותי וייתכן שמקור התחושה שלי הוא לא בזה אלא בתחושה לא נעימה שיש לו בגלל ענייני ירושה שאחותי ואני מטפלים בהם עכשיו בעקבות מותו של אבי. למותר לציין שאלה טופלו באופן הכי שוויוני והוגן אבל ייתכן והוא אינו מרגיש כך. שאלתי האם לפתוח את זה איתו, ואם כן - כיצד?

שלום רב
רציתי להתיעץ בקשר לבן זוגי שהוא פרוד
יש לו שתי בנות משכילות בנות 32 33 רווקות דודם אמרה עליהם שהם אנוכיות ובגלל זה הן לא יתחתנו .
הבעיה שלי שאני חושבת שהם מנצלות את האבא שלהן ולא עושות כבוד. כמה פעמים שמעתי את אחת מהן דורשת כסף ומקללת אותו במילת גנאי דפוק. האחת הזאת עושה הרבה בעיות .פעם אחת נכנסה עם רכב לחוף הים נתקעה והעירה את אבא שלה ב 4 לפנות בוקר שיבוא לחלץ אותה במקום לקרוא לגרר המון פעמים העירה אותו בלילה. עכשיו שתי הבנות קיבלו דירות חדשות מהסבא ועדין ממשיכות לנצל את האבא אפילו להחליף שירותים שזה עולה מקסימום 500 הן לא הזמינו אינסטלטור נתנו לאביהם להחליף להרים שירותים ולהחליף בחדש . האבא בן 60 יש לו בעיות ברגל קצת סוכר. הן קמצניות בנוסף כל חג הן נוסעות לחול ולא עושות את הערב חג עם ההורים זה בעני חוסר כבוד. עכשיו צריך אנשי מקצוע באים לתקן בדירה לשים גז כל מה שקשור לקבלן. האבא בבית החדש שלהן כדי להיות עם אנשי המקצוע. להשכיר את הדירה האבא קובע ומשכיר להן. עלי לציין ששתיהן עובדות משכילות לא טפשות .והן יכולות לקחת חופש ולהיות עם בעלי המקצוע הן יכולות להשכיר לבד שתיהן חיו בחול באנגליה חצי שנה הן חתולות רחוב . אין יום שהם לא יוצאות כל שבוע אילת כל חודש חוץ לארץ. מזה זמן רב הוא מסיע אותם לשדה ומחזיר בשעות הלילה המאוחרות במקום שהם יקחו מונית ויתחלקו במונית הם שתי אחיות. אם אני היתי מקבלת דירה היתי עושה הכל לבד ומודה כל יום אבל הן לא גומרות מהטיפול בענינן והרי זמן לבילוים לאילת ולחוץ לארץ יש להן זמן. דר האם אני מגזימה או שתגיד אלה בנותיו אין מה לעשות? אני מנסה להסביר לו לא הולך לי האם אני צודקת? תודה גם דירה חדשה בשתי מליון שקל גם הוא עושה להם את כל הסידורים זה כבר עובר כל גבול הן לא עושות כלום רק לעצמן אפילו בזמנו היו שולחים אותו לעשות להן קניות .

שלום רב ,
זה יהיה קצת ארוך :)אודה לסבלנות .
אני בת 28 ,נשואה לגבר בן 38 כ 5 שנים +שני נסיכים מקסימים ,הפעוט בן 3 עוד מעט והתינוק בן חודש וחצי .
אני ובעלי רבים המון בשנה האחרונה ,בכלל כל המערכת היחסים הייתה מבוססת על ריבים ,חשוב לי לציין שבעלי מעדה אחרת וההורים (והוא גם)נורא פרמיטיבים ,הם חיים לפי חוקים של פעם , משהו שאני לא מכירה ,אך בגלל שבחרתי להתחתן איתו נכנסתי לעולמו וניסיתי כמה שיותר לחיות בארך החיים שלו ,ועשיתי המון מאמצים לקבל את ההורים שלו ,וכל מי שמסביבו .הבעיה שזה נמאס מאוד ,ואני לא רואה התקדמות ,אני לא זוכה ליחס דומה ,כמו כן יש לו שני ילדים גדולים מנישואים ראשונים ,שגם אותם חשוב לי לקבל ולארח ולצאת ולבלות איתם ,אני ביחסים מאוד טובים איתם .
הבעיה העיקרית שבעלי נורא מושפע מההורים שלו ,ורגיל להוציא את כל הכביסה המלוכלת שלנו מהבית ,הוא מספר הכל ברמה היום יומית ,כמו כן גם לחבריו ואנחנו תמיד רבים על זה .
בקצרה אמא שלו חשוב לה שהבן שלה לא יהיה רעב ,לא משנה מה תמיד האוכל צריך להיות על השולחן ,אבא שלו חזר בתשובה וכל הזמן לוחץ עלינו גם לחזור בתשובה ,לשמור שבת וכדומה ...לא לדבר על שבתות הקשים שאני עוברת שם ,כל מילה או מעשה יכולה לפגוע בו ,ואנחנו יכולים לנסוע הביתה רק בצאת שבת ף,הדיבורים סביב השולחן זה מוטיב חוזר כל הזמן.
אני לא יהודיה ,אני ובעלי היינו בתהליך גיור רך הפסקנט ,והוא מאשים אותי בזה ,כל פעם שאנחנו רבים אז הוא אומר לי שבגלל שאין לנו קידוש כשר כל זהכ קורה ,ואחרי הלידה אומר לי רק עם תלכי למקווה תרגעי ותתקנקי והחיים שלך ישתנו ,ואמא שלו כל הזמן אומרת לי שהילדים שלי לא רגועים כי לא עברתי יהדות (התינוק לא רגוע כי הוא סובל מגזים חח )
אני רושמת את זה כדאי שתבינו כמה פרמיטטיביות יש ועם מה אני צריכה להתמודד ,שאני די מתעניינת במה שקורה בחיים של היום ,וחושבת שדי מעניין לפתח איתי שיחה ויש נושאים לדבר אליהם ,לעומת זאת עם בעלי לא מעניין אותו רק ללכת לעבוד לפרנס ולאכול ,וזה נהיה בלתי נסבל .
אין הבנה רוחנית בינינו , עם הזמן הוא הרחיק אותי גם מכל החברים שפעם היו משותפים ,הוא לא מעוניין לצאת עם חברים שלי ,לזה למרות שאני מכבדת את החברים שלו וגם כשלא מעניין אני יושבת איתם .
עכשיו שילדתי פעם שניה אני יותר מבינה כמה אנחנו לא מתאימים וכמה הוא מושפע .
אינני יודעת מה לעשות ,עדיין זה שני ילדים קטנים שלא יהיה קל במקרה שנתגרש ואני רק חושבת עליהם ,אבל גם להמשיך ככה אינני יכולה ,מרגישה שנסגרתי לגמרי ,נהייתי אדם אחר ,עם חוסר שמחת חיים .
העניין הוא שגם מפריע לו שכל החברים שלו מבוססים ,ויש להם בתים ואנחנו גרים בשכירות ,והוא כל יום רק מתעצבן על זה ,למרות שאני מסבירה לו שאנחנו זוג טרי ,שהחלטנו להביא לעולם בזמן קצר שני ילדים מקסימים וברור שלא יהיה קל לקנות דירה במרכז עם מחירים מטורפים ,ושהחברים שלו לא התגרשו וכבר המון שנים עם נשים שלהם ולכן גם חסכו וקנו .
אודה לכן