פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

גלי שלום.
ידוע שחוזרי בתשובה רוצים להשפיע ולהראות כמה דרכם החדשה נכונה וטובה. יש כאלה שמנסים לעשות זאת בדרך כפתיית ויש כאלה שפחות. הם ידברו על הדת וכו, אבל ידעו לכבד את האחר שלאו דווקא חושב כמותם.
צריך הרבה כוחות נפש להיות ליד מישהו שמנסה להשפיע בכל דרך אפשרית על דעותייך, ולא רק הדת ,דרך אגב. גם טבעוניים בחלקם ינהגו ברצון אז להשפיע. ולא תמיד קל להיות לידם.
עצתי, ברגע שאת מרגישה שזה יותר מדי באותו רגע, לקחת צעד אחורה. כפי שאת כותבת, "אני כועסת ונעלבת" נכון לעכשיו ,אני מבינה שאין עם מי לדבר. תתרחקי מעט, שמרי על עצמך ובריאותך הנפשית.
דבר נוסף, אם מתפתחים עימותים, אל תכנסי למקום זה.
תקשורת מתקיימת כשיש דו שיח בין 2 אנשים ומעלה. כאן לפי תיאורך. יש צד אחד שרוצה להשמיע ולא לשמוע.
המון בהצלחה ,
בברכה,
סימונה

חנית יקרה שלום.
הדרך להצליח בשינוי היא התמדה, נחישות, ידיעה שבסוף זה יצליח למרות הקושי.
לקחת נשימה עמוקה ולהחליט שעתה זו המשימה שאנחנו יוצאים אליה, ומצליחים.
להתמיד להתמיד להתמיד.
להסביר לו שהוא ישן במיטה שלו, אבא ואמא ישנים במיטה שלהם. לכל אחד יש את המקום שלו.
מרגע זה ,כל פעם כשהוא יוצא מהמיטה, להחזירו למיטה. אני יודעת שזה קשה, והבכי מתסכל וקשה. אך ככל שאתם תתמידו ולא תתיאשו ותראו את נחישותכם, בסוף זה יצליח.
אשמח להתעדכן איך הולך לכם.
בברכה
סימונה

שיר יקרה שלום.
מה גיל הילדים?
במסגרת העבודה לא פעם אנחנו נאלצים להשאר מעבר לשעות העבודה הרגילות כל שכן כשמדובר ביציאה ממשוכת וארוכה לחו"ל, אך זו עובדה.
מה עושים:
לעשות ישיבה משפחתית, ולרשום על בריסטול או דף את הנושאים הבאים:
1. כל אחד יגיד מה יעזור לו לתקופה זו של הנסיעה.
2. אני מתארת לעצמי, שתהיי איתם בקשר טלפוני כל יום, ולומר להם את זה.
3. לשאול, האם יעזור לסמן על הלוח שנה את הימים שעוברים.
4. מחברת, אם יש ילדים שכותבים (אפשר גם לצייר), לרכוש מחברות וכל יום יכתבו איך עבר עליהם היום. גם לך תהיה מחברת כזאת, וכשתחזרו תשתפו אחד את השני.
5. מה היו רוצים שתתני להם ממך שיעזור להם להעביר את הימים? אולי חולצה שישנו איתה או כל רעיון אחר שיצוץ.
6. לשתף אותם שגם את מאוד תתגעגעי ותחשבי עליהם כל הזמן.

אשמח להתעדכן איך הלך.
בברכה,
סימונה

אני בחופש במקום להנות אני מרגישה לא טוב בגלל זה עצה דחופה תודה

אנונימית יקרה שלום.
כואב לי לקרוא שזה מה שאת חווה בחופש. אני מתארת לעצמי שהריבים לא צצו עכשיו בחופש . אלא תקופת מה.
האם עוצמת הריבים בבוקר גדולה יותר משאר היום, ערב?
מה את יכולה לעשות:
1.לשתף מישהו שקרוב אלייך במה שאת מרגישה ועובר עלייך.
קצת לפרוק מליבך את המועקה שאת חווה.
2.לצאת מהבית, מה הכוונה? הליכת בבוקר,מכון כושר, התנדבות כלשהי,
כל דבר שאת יכולה להתחבר אליו.
3.האם יש אפשרות להציע להורים לעשות משהו עם המצב שנוצר ובאווירה הלא נעימה בבית?
אשמח להתעדכן איך את ואיך הולך.
בברכה
סימונה

שלום נדיה
ישנם כמה נושאים שקשה לנו לדבר עם ילדינו, אחד מהם כפי שציינת הוא נושא הפורנו.

איך מערכת היחסים בניכם?
האם אתן מתקשרות בכללי או שיש איזושהי תחושה של "עזבי אותי בשקט" ..אין כמו החברות ...
אם יש בניכן תקשורת פתוחה יותר, והיא מדברת איתך על דברים ורוצה לשמוע את מה שיש לך להגיד, אני מציעה לעשות איתה שיחה כמו כל שיחה שאת עושה איתה בגיל זה. לא להגיד שראית אותה צופה וכו.. אלא באופן כללי, כמו שאנחנו יוזמים שיחה על סכנות הסמים, אלכוהול וכו.. גם פה במסגרת הדוגמאות, לתת את הדוגמא של הצפיה בפורנו שלא מיצגת את האמת,
משהו נוסף וחשוב מאוד. לקיים את השיחה כשנוח לשתיכן. לא כדרך אגב, אני מציעה ליזום הליכה משותפת. בהליכה אפשר לדבר על כל נושא, אין את המבוכה במבט עיניים. וזה סוג של שחרור המתח מדיבור על נושא שלא תמיד קל לנו.
לגבי המבוכה, הנושא מביך וזה בסדר, גם אנחנו כמבוגרים מרגישים מבוכה ואי נוחות. וזה בסדר. שהרי למרות התחושה הנ"ל. צריכים לדבר על הנושא. קחי נשימה עמוקה,
אשמח להתעדכן.
בברכה
סימונה

בוקר טוב סמי,

אחד החוליים הגרועים בעיני זה קנאה. לקנאה יש כל כך הרבה סיבות אפשריות, וההשלכות על המקנא והסובבים אותו הן אף פעם לא טובות. כפי שאתה מתאר, זלזול, השפלה, חוסר הערכה, וכו'.

מה הסיבות לקנאה במקרה שלך, אינני יכולה להשיב לך. אך אנסה לתת לך כמה עצות בתקווה שיוכלו לעזור לך:
1. אתה חדש במקצוע; מן הסתם זה טבעי שתדבר ותספר חוויות מהמקצוע שלך. דרך אגב, זה קורה לכולנו בתחילת דרכינו, לא משנה במה אנחנו עוסקים. אם כך הוא הדבר, ואתה משתף הרבה, תוריד מינון. תנסה לספר פחות, ובמיוחד ליד אביך, שעינו צרה בך.
2.מאחר ואתה יודע שזו תהיה תגובתו אלייך, חוסר הפירגון והזלזול, תחשוב עם עצמך איך אתה יכול לא לקחת ללב ופחות להפגע. זה נשמע אולי נדוש או פשטני, אבל באמת. תחשוב על איזשהו משפט שאתה יכול לשנן ולהגיד אותו לעצמך שיחזק אותך.
3. זכור: זה שלו, אתה בוגר מספיק כדי לדעת שאין לך שליטה על מה שקורה לו, אך יש לך שליטה במה שאתה יכול לעשות.
4. אתה מציין שיש לך קשר טוב עם אמך. אין מה לעשות יקירי, כשהורה אחד מועדף, זה תמיד יעורר סוג של קנאה אצל ההורה האחר.
שבוע מבורך,
סימונה

בוקר טוב נירה,
גיל ההתבגרות המאתגר הן לילדים והן להורים. כל כך הרבה תהפוכות, בלבול, כעסים ועוד. לצד רגעים יפים וטובים.

זה הגיל שלחברה יש כביכול יותר חשיבות מאשר להורים.
ובכל זאת חשוב לי לציין , שלנו ההורים עדיין יש המקום החשוב לילדים המתבגרים, הילדים צריכים אותנו, ורוצים שנהייה שם בשבילם. הם רוצים אותנו חזקים, בטוחים ואיתנים לצידם.

מה עושים?
1. האם באמת התכוונת כשחשבת על פנימיה? האם אמרת לבתך על כך? או שזה היה בגדר מחשבה ברגע של תיסכול וכאב על מה שקורה עם בתך?
אם לא באמת התכוונת, כמובן לא להעלות זאת, גם לא כאיום והפחדה.חשוב לי לציין שלאמירות שלנו יש השפעה על הילדים, בם בגיל זה.
2. את מציינת שאין לכם שליטה עלייה, האם בכל דבר שהיא עושה או שאתם מבקשים אין שליטה?
האם ישנם נושאים או נושא אחד לפחות, שיש לכם כן תקשורת טובה איתה. אם יש נושא שהולך טוב, תחזקי את הנושא הזה.
הגיעי אל ליבה של בתך מאותו מקום שאתן כן מצליחות לתקשר.
3. אני מבינה שהייתה פרידה זמנית בינך לבין זוגך, ובכל זאת הדברים לא הכי הסתדרו." לא מרגיש טוב, שום דבר לא השתנה" האם זה בקשר לזוגיות שלכם נאמר? אם כן, בדקו איך אתם יכולים להסתדר ביניכם , ולא ליצור אווירה בבית של מתח ומריבות.
4. נדמה שלפעמים אנחנו צריכים ללכת על ביצים ,כדי לא להיכנס למריבה עם המתבגר/ת בבית. אני טוענת שצריך להיות רגישים לילדים בגיל הזה. לא ללכת על ביצים ןלהאמין במה שאנחנו אומרים להם ודורשים מהם.
למצוא את הדברים הטובים שקורים, ולו אחד לפחות, כדי לחזק, לפרגן, להחמיא כדי ליצור פתח לתקשורת עם הילד שלנו.
5. אני מניחה שהיא לא נתנה לך להריח את הפה שלה, כי היא יודעת שאת יודעת שהיא שתתה, ולכן הייתי באה אליה עם הסבר או אמירה בנושא, כשהיא מוכנה ורוצה לשמוע את מה שיש לך להגיד. לצערי אין לנו שליטה על מה שהילדים שלנו עושים בחוץ, אבל בבית שלנו יש לנו שליטה. ועז זה ניקח אחריות כמובן.
אשמח להתעדכן על מה שקורה .
בברכה
סימונה

בוקר טוב אביגיל, מה שלומך?

בגיל ההתבגרות התנהגות ילדינו משתנה, הם יותר מכונסים בעצמם או לחילופיו מוצאים עצמם יותר עם חברים שמקבלים עתה, כביכול, את המקום המועדף על פני ההורים. הם עוברים מהפכים כבדים, הן מבחינה גופנית, הן רגשית והן נפשית.

הייתי רוצה להסב את תשומת לבך, ולשאול כמה שאלות:
האם ישנם עוד שינויים בהתנהלות שלו?
האם הוא נראה לך מדוכא?
האם הרגלי האכילה שלו השתנו?
האם הוא משדר יותר עצבנות מבעבר?
האם הוא נמנע ממבט עיניים?
האם הוא הפסיק להתראות עם חברים?

מה לעשות?
דבר ראשון לא ללחוץ עליו לספר, לדבר, לשתף. הלחץ לא יביא את השיתוף וההתקרבות שאנו כהורים רוצים.

אחד הדברים שאני מציעה, שתמיד עבד, בין אם זה נערה או נער, זה ליצור תקשורת דרך מחברת מיוחדת, דרכה התחילו ההורים לדבר אל הילד.

מהי המחברת הזאת? זו מחברת או קלסר או כל דבר שתראי לנכון, שבו כותבים משפטים קצרים, כמו, איחולי בוקר או יום טוב; שיתוף קטן וקצר של משהו מהיום שהיה; איך אני מרגישה, וכד'. משפט חשוב: "אני כאן בשבילך, אני אוהבת אותך". כשאני יוצרת את סוג התקשורת הזה, אני בעצם נותנת לילד את המרחב שלו, לצד הידיעה שאני שם בשבילו, שאני פנויה אליו ואני רואה אותו.

השיטה היא לכתוב כל יום, לפחות את המשפט "אני כאן בשבילך, אני אוהבת אותך". לא להרפות, גם אם בתחילה אין תגובה.

יכול להיות שהילד יגיב במחברת, ויכול להיות שבדרך אחרת. היי ערנית וקשובה לכל שינוי, ולו הקטן ביותר.

אשמח להתעדכן,
בברכה,
סימונה

בוקר טוב דנה.
נראה כי ילדייך נכנסו לטריטוריה האישית שלהם. האחד לא מרביץ, ממושמע, עדין וטוב והשני שובב, מעז, מרביץ .
1. כמה אתם מעירים לקטן?
2.כמה אתם מסבירים, אומרים, "טוחנים".שאסור להרביץ ,לחטוף וכו..?
3.האם יש משפטי השוואה בין האחים? כמו : אתה רואה...?
שאלות אלה יחדדו את המקום שכל אחד מהילדים תפס בבית.והייתי נמנעת מלשאול, לדבר אותם.
אם התשובות חיוביות לשאלות הנ"ל. להפסיק.
מה עושים?
כשאת רואה שבנך הולך להרביץ, את תופסת אותו, מחבקת, כן כן מחבקת. עד שמוודה שהוא לא הולך להרביץ.
משפט אחד את אומרת, בקול החלטי, ולא כועס. אנחנו לא מרביצים..דבר נוסף הייתי מציעה, למצוא זמן אישי עם כל אחד מהילדים , אין לי ספק שהקטן קורא לתשומת לב. ואחד הדברים שיכולים לעזור זה זמן אישי איתו. קבוע, יציב.
לגבי הגדול: אני לא חושבת לפי מה שאת מתארת שהוא יכול להחזיר, לא באופיו ולא לפי מסגרת הגן שהוא נמצא בה. והשאלה באמת: האם אתם רוצים שזו תיהיה התקשורת בינהיים?
כאשר הקטן חוטף. הייתי שואלת את הגדול אם זה בסדר שהוא יתן את הצעצוע, או שכרגע הוא כן רוצה את אותו משחק. והייתי עוזרת ומחזירה את המשחק לגדול.
ואומרת:" אם תירצו לשחק יחד. תגידו אחד לשני.,ועוד משפט לגדול: "כשתסיים לשחק תתן לקטן את המשחק.". לא הייתי מסבירה שוב ושוב למה ולא וכו..אומרת." עכשיו הגדול משחק במשחק הזה." כשיסיים הוא יתן לך המשחק. בטון נחוש ,אך לא כעוס,ועצבני.
שימי לב, המשפט קצר וברור. לא צריך להרחיב עוד.
ומכאן אני עוברת לשלב הבא. ליזום משחקים, פעילויות משותפים ביניים.
אשמח להתעדכן,
בברכה
סימונה

שלום ליאור יקרה
מה שלומך?
מערכת יחסים היא דו כיוונית. אם נוצר מצב שצד אחד מביא את כל כולו בלי פילטרים והצד השני סופג וסופג. אין איזון ומערכת כזאת לא יכולה להמשך לאורך זמן מן הסתם. את כותבת דבר מאוד חשוב." אין לי את הכלים להתמודד עם זה". את לא אמורה להתמודד עם אובר מידע. לכך יש אנשי מקצוע שמיומנים לכך. את יכולה לתמוך באהבתך כבת. אני מציעה לך כן לשתף את אימך ולדבר איתה על מה שאת מרגישה. ולחשוב למי היא יכולה לפנות או לשתף במה שעובר עלייה. הקושי שאת חווה הוא מעבר ליכולות שלך. ואתן צריכות אחת את השניה.
אשמ להתעדכן,
המון בהצלחה
סימונה

ערב טוב אמא יקרה.
בנך בן 13. גיל התבגרות עם כל המורכבות הנילווים אליו. חששות, בישנות, עקשנות וכו..
בגיל ההתבגרות בדרך כלל לא הייתי ממליצה לגשת דרך ענישה או סוג כלשהו של הפגנת כוח. זה לא מביא תוצאה, לא מקרב בין הילד להוריו , לא מכבד אף אחד מהצדדים, ולא נכון. את מצינת מלכתחילה שבנך פוחד מלהחליף בגדים במלתחה. זה הגיוני לגיל זה. לא רואה בזה פינוק. אני כן ממליצה לנסות לדבר איתו ולשמוע ממנו איך אפשר להתגבר על המכשול שנוצר עתה. ואם איננו מוכן בשום פנים ואופן לחזור לקיטנה. איך הוא מציע להחזיר או לתרום בבית , להחזר כספי או בחלקו לפחות. איזו אחריות הוא מוכן לקחת על עצמו. לעודד אותו לעשיה בבית. לא הייתי לוקחת ממנו האיפון ,או להתראות עם חברים. כי זו ענישה. האם אני מענישה על פחדיו? אננני חושבת שזו דרך שתביא לתוצאה הרצויה. היא יכולה להביא תוצאה הפוכה של הסתגרות
וחוסר רצון לנסות להתמודד.
אשמח להתעדכן,
המון בהצלחה
בברכה, סימונה

ענת יקרה
מזל טוב להולדת בתך. 4 חודשים הם זמן קצר להסתגל לשינוי שבנך חווה. לכל אחד יש קצב הסתגלות שונה. אין זמן אידיאלי להסתגלות ,הרבה סבלנות יקרה.כל אחד בקצב שלו.
מה עושים:
1. אם יש אמירה מצדכם של לקבל את האחות או להתיחס אליה וכו. להפסיק.
2. למצוא זמן אישי יותר עם הילד. אני יודעת שזה לא קל. אך זמן אישי שלך ושל בן זוגך. אחד לאחד עם בנך, יועיל ויעזור גם לכם כהורים. וגם לבנך שמקבל את אבאמא שהיו עד עתה איתו לבד.
3. לתת לבנך את הזמן שלו.
אשמח להתעדכן.
בברכה
סימונה

ערב טוב חזי.

הבעיה מאוד מאוד מוכרת. לצערי היום הילדים מוצאים עצמם באיטרקציה עם ילדים אחרים דרך המסכים. וזה עצוב.

לפני התשובות על המחשב: האם הדחייה שאתה מזכיר היתה במהלך השנה בבית הספר?

מה ניתן לעשות?
1. לשוחח איתו. אולי נשמע נדוש, אבל ... באמת , לדבר איתו. בכל מקרה, הזהר מלהיכנס למצב של עימות וכעסים, כי זה לא יביא את התוצאה שאתה מחפש.
2. להגביל שעות המחשב, במיוחד בלילה. מן הסתם במהלך היום יותר קשה כשאתה לא בבית. אבל בשעות הערב , לילה - להגביל. לחתוך.
3. האם ישנה איזושהי פעילות ספורטיבית שיכולה לעניין אותו? אולי הליכה משותפת בערב יכולה לבוא בחשבון?

4. הייתי מחפשת דברים נוספים שיכולים לעניין אותו, חוץ מהמחשב ולהציע לו.

אשמח להתעדכן,
בברכה,
סימונה

היי
תודה על התגובה המהירה .
הילד לא מתעניין בספורט.
אתמול שיחקנו דמקה .
וכמו כן התקשרתי לאחד ההורים של החברים שלו והעלתי את הבעיה .
אז קבענו לקחת את הילדים לבריכה .
אבל זה נראה לי זמני .

בוקר טוב ליאורה.
באופן כללי הסתגלות למצבים חדשים היא שונה ואחרת מאחד לאחד. האם באמת היית מוותרת על הזוגיות בגלל הקושי של בנך להסתגל לחברך? איך מערכת היחסים שלך עם בנך בנושאים אחרים? האם יש פתיחות בינכם?
האם אתם מדברים ומשתפים האחד את השני? גיל ההתבגרות הוא גיל מאתגר בפני עצמו. ילדים חווים הממון שינויים בכל המישורים. בלי קשר לבן זוגך החדש הייתי דואגת שתיהיה תקשורת פתוחה בינינו. להגיע אליו דרך דברים משותפים שאתם יכולים לעשות. וכןןן , אני יודעת שבגיל זה הילדים מסתגרים וההורים פחות מענינים. ובכל זאת למצוא משהו שיחבר אתכם ויהווה עניין ויחד לכם. ואולי משם , במשך הזמן, יעלו הנושאים שמטרידים אותו. ופתיחות לדבר . אשמח להתעדכן.
בברכה,
סימונה

שלום מעיין,
הייתי רוצה לקרוא יותר איך אתם מתנהלים סביב נושא הקקי. כדי שאוכל לכוון.
1. מה אתם אומרים לו כשעושה בתחתונים?
2. האם היה זמן שעשה קקי בשירותים?
3.כמה אתם מדברים איתו על עשיית הקקי בשירותים, סיר?
4.איך אתם מגיבים לו?
5. האם אומר לכם שהולך לעשות קקי, מיידע אתכם?
בברכה,
סימונה