פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

ד"ר שלום רב,

בתי בת 7 וחצי ,לומדת בכיתה ב' החלה ליטול ריטלין 5 מ"ל בהתאם למשקל גופה 19 ק,ג. לפני שבועיים וחצי.
חל שיפור במצבה ותיפקודה(adhd) . הריטלין ניתן לפי התייעצות עם נוירולוג ילדים ופסיכיאטרית ילדים.
אתמול קיבלה חיסון טטנוס אחרי נטילת ריטאלין קודם לכן.
היום קמה עם חום נמוך,עייפות ונראו טיקים חדשים בזוית הפה. טיקים לא היו קודם לכן!

אני דואגת וחרדה!
האם יתכן שהטיקים הם משילוב השלושה,רק מהריטאלין?
מה לעשות? האם זה הפיך?
יש תרופות להורדת הטיקים?
מודה ומצפה לתשובתך!

שלום ,
יש לי ילדה בת 11 בקירוב והיא עושה את צרכיה {גדולים} במיכנסים ...את השתן היא עושה בשירותים אך את הגדולים היא עושה במיכנסיים ..הבעיה העיקרית הנוספת שהיא גם מורחת את זה על הקירות ...
עד לא מיזמן הייתי צריכה ליסחוב אותה בכוח להיתנקות אך קיום היא עושה זאות לבד בלי שאני יעיר לה על הריח .
יש לציין שרק בבית היא עושה זאות וזה לא קרה בשום מקום אחר וכמובן לא בבית הספר או שהיא מיתארחת אצל הסבתא.
היא לומדת בחינוך מיוחד לקויי למידה ובעיות ריגשיות .
השאלה שלי כאן האם פסיכיאטר יכול לעזור לה ?
היא מקבלת פעמיים בשבוע טיפול באומנות זו שנה רבעית יש היתקדמות מסויימת אך עדיין זה לא זה .
אני ישמח לתשובה במה יכול לעזור לה הפסיכיאטר בנידון אם ביכלל?
תודה רבה
בלה.

האם היא שייכת לדור התרופות החדש, אני הבנתי שכן, אבל שמעתי דיעה שלא. אז מה נכון?

בהנחה שלסכיזופרניה יש מרכיב גניטי, מדוע אצל חלק היא פורצת ואצל אחרים היא רדומה, אלו גורמים חברתיים/משפחתיים יכולים לעורר את המחלה? ואיני מתכוונת לגורמים ביולוגיים כמו מחלה או סמים וכו.

היי,
אני פונה בקשר ל 2 בעיות האחת בנושא ביתי היקרה היא בת שנתיים הולדה בשבוע 30 596 גרם היא בסדר גמור שיכלית(אנחנו במעקב) לאחרונה היא מרביתה לעצמה וגם לנו האים אני אמורה להתעלם או להפסיק את זה היא לא נמצאת במסגרת גם יא איתי בבית מה גם היא עדה להרבה מריבות מילוליות ביני לבין בעלי.
נואשת לעזרה
שנית רציתי להתייחס לגבי אחי הוא בן 18 בעוד מספר חודשים הוא מגיל בית ספר קיבל ריטלין הוא עבר הרבה בחייו, הוריי התגרשו הוא הסתבך בכמה תיקים פלילם(נסגרו כבר) בקיצור חיים לא קלים הוא סובל כך אומרת אימי שהייתה איתו באיבחון מהפרעות באישיות האים יש טיפול לזה? הוא נואש אף פעם אין לו מצב רוח, מדוכדך לא מוצא את עצמו מה גם שלא מסוגל להתמיד בכלום, עבודה, לימודים וכו'.
סליחה על אריכות דבריי ותודהמראש על התייחסות.

האם אתם יכולים להצביע על דפוס התנהגות מסויים של ההורים שגרם,לדעתכם, לחלות במחלת הסכיזופרניה?
ולא משנה לי אם יש רקע גניטי או לא.

מדוע הסכיזופרניה מאופיינת בנסיגה חברתית, ממה זה נובע?

שלום רב
בני הוא בן חמש וחצי, ילד חכם ובעל יכולת קוגנטיבית הרבה מעל הממוצע
הוא מאובחן כבר מגיל שנתתים וחצי כבעל קושי בויסות חושי. טופל בריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, פסיכולוגית ועוד.
ככל שהזמן עובר המצב הולך ומחמיר זה בא לידי ביטוי בהתקפי זעם חמורים שכוללים גידופים, צעקות ו"ברכות" בנוסח אני רוצה שכולם ימותו, אני רוצה להיות רע ועוד ועוד. הוא מאוד מתחבר לדברים שיש בהם מן הרוע -כגון סדרות טלויזיה.
בגן יש לו בעיה בקבלת סמכות - אם הגננת לא בוחרת אותו ראשון לעיתים הוא מגיב בצורה לא פופורציונלית ולעיתים אף באלימות.
מאידך ישנם ימים בהם הוא פשוט מלאך ואי אפשר לתאר בכלל שהוא מסוגל להתקפי זעם חמורים כאלו. אנחנו אובדי עצות, אחרי שנים של ריצות ממטפל למטפל המצב רק מחמיר.
האם נראה שיש איזשהיא בעיה נוירולוגית או נפשית? עם מי היית ממליץ לנו להתייעץ? האם נותנים טיפול תרופתי לתופעות כאלו?
בתודה מראש
רוני

האם אתה מכיר מקרים של התפרצות מחלת הסכיזופרניה ללא רקע גניטי וגם ללא סביבה משפחתית שלילית? אם כן, מה אחוז המקרים הללו?

שהסממנים השליליים של הסכיזופרניה הם כמו סימנים של דיכאון?

במה יותר קל לטפל?
בהתקפים של פסיכוזה או בפסיכוזה כרונית, המאפיינים את הסכיזופרניה.

לפונקס או זיפרקסה?

שלום , אני בת 15 , אני לא יודעת איך להסביר את מה שאני מרגישה ,
מבחוץ כולם חושבים שטוב לי,יש לי חברות,יש לי הורים ובית לא חסר לי כלום,אני חכמה יש לי ציונים טובים אני יפה ורזה ואני יודעת שיש לא מעט אנשים שהיו רוצים להתחלף איתי אבל זה לא ככה באמת. אני מרגישה לא נוח , רע לי עם הכל , רע לי עם המשפחה רע לי עם בית הספר והאנשים הנמצאים בו , רע לי עם עצמי ועם הדת שלי , אני מרגישה כאילו שאני לא שייכת לגוף שלי
כשאני עם אנשים אני פתאום לא אני , אני נהיית שונה , מדברת שונה , מתנהגת שונה , משדרת משהו שונה , משהו שלא באמת קיים , אני משדרת נוחות ושמחה למרות שזה ממש ההפך,עם אנשים שאני לא כ"כ מכירה אני ישר נסגרת ומתביישת,אני מתביישת בעצמי ובהתנהגות שלי,אני חייה בהכחשה מוחלטת,אני נסגרת בבועה שיצרתי לעצמי,אני פשוט משקרת לעצמי ולסביבה שלי אני פשוט לא יכולה להיות עצמי ! אני מרגישה שאין בתוכי שום תוכן או אופי אני כל היום בבית כי רק בבית אני
יכולה להיות עצמי אני לא הולכת לטייל אני מנסה שלא להכיר אנשים חדשים .
יש לי הרגשה שאני מחכה למשהו , כל יום אני הולכת לבית הספר וחייה את השיגרה כאילו הציפייה ליום שבכלל לא קיים כמו למשל כשיש טיול אז אני כל יום מחכה לטיול הזה ומצפה לו ועכשיו אני כאילו מחכה למשהו ואני לא יודעת למה אני מחכה אני לא כל כך יודעת להסביר את ההרגשה הזאת , אני פשוט מחכה למשהו , ואני לא יודעת למה אני מחכה .
יש לי הרגשה מגעילה בגוף .
אתמול היה לי חוג ריקודים שהצטרפתי אליו לפני שנה , ויש ילדה אחת בחוג שמשפיעה עליי , אם היא לא באה לחוג אני מרגישה משוחררת ואני יכולה לרקוד ולנסות את התנועות וכאילו להיות חופשיה , אבל כשהיא באה אז אני כאילו כלואה אני לא מנסה תנועות אני לא רוקדת כמו שאני יכולה אני כל הזמן בהרגשה שהיא מדברת עלי וצוחקת עליי , היא מאוד חמודה יצא לי שנה שעברה לדבר איתה פה ושם אבל השנה מהיום הראשון בכלל לא אמרתי לה שלום אפילו וגם לא ביי ואני לא דיברתי איתה בכלל ואין לי מושג למה , כל פעם שהיא שם יש בי איזה שהיא הרגשה מגעילה כזאת כאילו שאני לא רוצה שהיא תהיה שם , וכל פעם שאני רוצה להגיד לה משהו אפילו היי יש לי כמו מחסום כזה שעוצר אותי ואני כאילו מתעלמת מנוחכותה , ואני מרגישה מגעילה שאני מתעלמת ממנה , ומאתמול יש לי הרגשה מאוד מאוד מגעילה ושלילית , היום נשארתי בבית , רציתי לקחת פסק זמן להיות יום אחד עצמי , אני לא יודעת למה אבל קמתי עם הרגשה מאוד מוזרה כאילו משהו מחזיק אותי להשאר בבית וכאילו שאני ממש לא רוצה ללכת לבית הספר שלי ולראות את האנשים שבו ואת המורים [אני אף פעם לא רצה ללכת לבית הספר אבל היום כאילו משהו חסם אותי ולא נתן לי ללכת לבית הספר]
אני מרגישה רע ,עכשיו אמא שלי התקשרה ניסתה להבין מה קרה והתחלתי לבכות ואני לא יודעת למה
ואל תפנו אותי לטיפול מקצועי כי אף אחד לא יודע על ההרגשה הזאת והייתי מאוד שמחה ללכת לטיפול מקצועי אבל אין להורים שלי אפשרות
יום טוב

לשאול על נושא לימודי פסיכאטריה. אם לא- אני מתנצל מראש.
עולם הרפואה מעניין אותי ועולם הפסיכולוגיה מעניין אותי ולכן חשבתי על כיוון לימודי רפואה במטרה להתמחות בפסיכיאטריה לאחר מכן.
מה שגורם לי לבטים, היא העובדה שלא הייתי מעוניין להיות פסיכולוג קליני, כי אני לא חושב שאני מתאים להיות מטפל פסיכותרפי 'נטו'. השאלה שלי היא עד כמה פסיכיאטר מתפקד גם כפסיכותראפיסט או עד כמה עליו לרצות להיות מטפל בשיטה פסיכותראפית?
תודה מראש וסליחה אם זה אינו המקום לשאול את שאלתי

האם היא מטפלת גם בסימנים השליליים? אם כן,מדוע אומרים שעד היום לא הומצאה תרופה לסימנים השליליים של הסכיזופרניה, אלא זה עדיין במחקר?