פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

לשול שלום

מדובר בבדיקה של רופא. ודין בדיקה לדרישת גורמים אילו יכולה להגיעה גם לשופט דרך פקידת סעד. ולחייב אותך.

דר סמואל אליהו

לליאור שלום

את צודקת יש בדרך המתוארת טעם לפגם.
כיום לפי התקנות החדשות של משרד הבריאות 7.15 הגורם המפנה את הילד הוא הקופה ולא בית הספר. הפסיכיאטריה נכנסה לסל הבריאות.
וכמובן שאין לבית הספר סמכות לכוון אותך למטפל זה או אחר. הדברים ברורים.
את יכולה לבקש שיחה עם המפקחת ואף לעלות במעלה סולם גורמי החינוך. ואף לפנות לגורמים נוספים ואיני מפרט.
השירות הפסיכולוגי אף הוא חייב להיות מעורב . זה המנדט שלו.

בוודאי שכל שהיה של הילד בבית והעדר טיפול היא החמצה בזכות עצמה וגם עברה על החוק.

יש להגיע לפסיכיאטר מוקדם ככל האפשר - מקרים כגון אלה נחשבים כמצבי חירום בפסיכיאטריה של הילד.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לשול שלום

פנייה לפסיכיאטר אינ סיבה לדאגה.... לא מדובר בניתוח מסוכן ולא במתן תרופה נוירולוגית לכל החיים.. מדובר רק בהערכה.

לצערי הרבה מאזרחי ישראל חוששים שאם יפנו לפסיכיאטר אז הם יוגדרו כחולי נפש לכל דבר .... והמידע יועבר מייד לצבא ולמשרד התחבורה . זאת אמונה שהיא בבחינה אגדה אורבנית שאין לה כל ביסוס בחוק או באתיקה הרפואית.
יש להבין שפסיכיאטר ילדים ונוער לרוב עובד לא עם ילדים שלוקים בהפרעות נפשיות קשות זה רחוק מהאמת. ובכלל, מספר הילדים הלוקים בנפשם הוא קטן ומזערי.

פסיכיאטר ילדים ונוער הוא בעל הכשרה רפואית - אין לו נגישות לחוק יותר מכל רופא אחר. הרופא עובד לפי תקנות משרד הבריאות ובמובן זה פסיכיאטר ממש כמו נוירולוג.

אמירה אובדנית - אין פירושה שאכן הילד חולה - אבל בית הספר חייב לבחון את נסיבות אמירותיו. ותחום זה בוודאי אינו בתחום של הנוירולוג. לנוירולוג אין את ההכשרה והידע בתחום ולכן ההפניה.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו

להורי המתבגרת שלום

הדבר יכול לנבוע מדכאון? מחרדה לפשר הבאות? ואולי התמרדות בערכי המשפחה? ויתכן להתעסקות ומוטרדות מדברים שונים הקשורים לגיל ההתבגרות. ולרוב מספר סיבות יחדיו.
יש לנסח בין ההורים מה העמדה של ההורים בקשר למצב.
השיחה עם הנערה צריכה להיות זהירה ולא ביקורתית. יש לרמוז בעדינות שאם מדובר בדברים שמעיקים אפשר לפתור אותם בפניה לאיש מקצוע- ואכן יש מספר לא קטן של מתבגרים הפונים לאיש מקצוע כדי להעזר.
כל זה חייב להתבצע בעדינות ומתוך כבוד, יש לבצע זאת מספר פעמים ולא מתוך דחיפות או לחץ.
לרוב באם הנסיבות ברורת יותר קל יותר לעזור. אין מדובר שתכנס לדיכאון באם לא תלמד אלא נהפוך הוא היא כנראה על סף הדיכאון שיוצא החוצה והלימודים אינם תחליף או פיתרון למצב הרוח. ולכן היה כדאי למצוא פיתרון טיפולי.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לאמא המודאגת שלום

סיבה מהשתחררות מהתרופה אינה מחייבת העלאת מינון כלל.
אני מקווה שאת נמצאת אצל פסיכיאר ילדים ונוער והסוגיה הפסיכולגית התנהגותית
נמצאת במוקד- ולא רק ההיבט התרופתי.

יש סבירות רבה כי "ההשתחררות" מקורה בלחץ כל שהוא שיש להכיר אותו. לכן ההמלצה תמיד לשלב את מתן התרופה עם טיפול בפסיכותרפיה. יש לבדוק עם האיש המטפל בשיחות בנושא- או לדאוג שיהיה גם היבט כזה כולל הדרכת הורים.

בהצלחה,
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לעדי שלום

את מתארת מכלול סוגיות שמצויות על רצף אחד של בעיות התנהגות.
ואכן יש לבדוק סוגיית קשב וריכוז - הסיכוי להפרעה מסוג זה לפי התיאור רב.
ההסתמנות של ההפרעה משתנה עם הגיל והסביבה.
יש לבצע הערכה כוללת ולהציע פיתרון.

לרוב יש פער לא קטן בשיפוט הקליני של נוירולוג ופסיכיאטר ילדים ונוער מדובר בהכשרות אחרות ורקע מקצועי שונה.

דחיית פיתרון מחריפה את הבעיה וגוררת לקשיים נוספים בינוי המיוחל.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

תודה רבה על הייעוץ. עוד שאלה הכוונה בהערכה כוללת היא הערכה פסיכיאטרית או פסיכולוגית ופסיכיאטרית?

תודה רבה, עדי

כל פסיכיאטר אמור להכניס את ההבט הפסיכולוגי השאלה רק כמה הדבר עמוק בתפיסת עולמו וזה משתנה.

באם באים למסגרת ציבורית - הרופא לפעמים צריך לתת שירות מהיר ואז הוא מתמקד בחלק הרפואי. יואר כי אין מדובר כך בכל הקופות.
יש לבדוק פשוט מה משך הזמן המוקצב לכל פונה. .

בהצלחה

לשול שלום

במה יכול לעזור? שאלה מצוינת ופשוטה.

נוירולוג עוסק בעיקר בהפרעת קשב וריכוז. אולם הפסיכיאטריה רחבה הרבה יותר.
וכפי שכתבתי מטה על השוני בין פסיכולוג ופסיכיאטר נכון גם כאן.
כאשר יש בעיה הולכים למומחה המכיל את הבעיה ולא לכמה מומחים העוסקים בחלקיות רבה של הבעיה.

לפני שנים בצעירותי בדקתי את היקף הכתוב על הפרעות התנהגות בספר לימוד נוירולוגיה וספר לימוד פסיכיאטריה - וההבדל נרחב ביותר.
יש למשל לבדוק את מספר המאמרים המקצועיים המופיעים בעיתונות מדעית של נוירולוגים לעומת פסיכיאטרים של הילד בתחום- ההבדל מרשים ביותר.

מנסיוני לרוב מתחילים ביעוץ נוירולוגי ובהמשך לרוב מתיעצים עם פסיכיאטר ילדים ונוער.
בארצנו יש רתיעה תרבותית מסיבות שונות מפסיכיאטר - ולא ארחיב.
יש מדינות בהם הייעוץ ראשיתו אצל הפסיכיטר - כך המצב במדינות המערביות המפותחות.

מהיכרותי עם נוירולוגים הם בדרך כלל מפנים מקרים מורכבים לפסיכיאטרים.

בהצלחה.
ד"ר סמואל אליהו

שלום וקודם כל תודה על התשובות הקודמות
אני פשוט דיי בחרדה עקב הרצון של בית הספר לעשות לילד אבחון למרות שהנויירולוגית לא רואה צורך האם באבחון יכולים להעיד שבעיית ההתנהגות נובעת מבעיה נפשית כלשהיא?
וכל ילד שאומר בא לי למות צריך להפנות אותו לפסיכיאטר?
או ילד שלא מצליח לצייר מתעצבן וקורע דף,זורק דברים ?

לשול שלום

זה לא בשביל להטריד אותך. זה גם לומר שראוי שהילד יעבור בדיקה פסיכיאטרית אחת לפחות בחייו שכן זאת של נוירולוג אינה מספיקה.
אין סיבה לחבר תסריטי אימה להצעה.

דר סמואל אליהו

לשול שלום

אבחון פסיכיאטרי לרוב הוא קליני ומעשי. רוב האבחונים הפסיכולוגיים הם מובנים ובנויים משאלונים סטנדרטיים. רופא מתיחס בעיקר לתפקוד החיצוני ופסיכולוג בעיקר למנגנוני הנפש.
לרופא יש השכלה רפואית ופסיכולוגית . ההשכלה הפסיכולוגית משתנה אצל רופאים שונים לפי התפתותם האישית. השכלה של פסיכולוג היא בעיקר פסיכולוגית ומיעוטה רפואית והעיניין תלוי לפי התפתחות הפסיכולוג.
יש לדעת שמבחינה הסטורית הפסיכולוגיה הקלינית התפתחה תקופה ארוכה כתחום רפואי טהור וגם המבחנים הפסיכולוגיים המשמעותיים פותחו על ידי רופאים.... הפיצול התרחב רק בשנים האחרונות מסיבות חברתיות שונות.
עתיד ילד אינו נקבע על ידי איש המקצוע שבודק את הילד - זאת דעה ברמה של אגדה אורבנית. המציאות שלפסיכיאטר מתוקף היקף השכלתו באים המקרים הקשים יותר ואילו המקרים שהופכים לכרוניים ומכאן הפיצול. המקרים הקלים מגיעים בעיקר לפסיכולוגיים ומכאן גם התוצאות....
מבחינת השלטונות או ככוחות בטחון אין לדבר כל משמעות.
יש לזכור שחלק מהמקרים מגיעים מסיבות שונות גם לנוירולוגים.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו

פסיכיאטר ילדים ונוער
עמי במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

ל K שלום

האבחון שאת מפרטת אינו בא מבית היוצר הפסיכיאטרי את מציגה הפרעות נוירוהתפתחותיות.
נושא הפחד הוא נושא מנטאלי - פחד מגשם ורוח נדיר ביותר. השאלה מה המרכיב המפחיד? ומה התשתית האישיותית תפקודית? הכישורים הלימודיים? רקע המשפחתי ?

יש כמובן צורך לבצע הערכה עמוקה ומפורטת שהיא מעבר לנושא הקשב והריכוז.
ריטלין אינו רק טיפול הוא בהחלט יכול לייצר גם פחדים ושינויים אחרים.

בשל המורכבות איני מציע להעלות פיתרון אלא לבצע הערכה מעמיקה אצל פסיכיאטר ילדים ונוער.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לקרנית שלום.

שימוש כבד בתרופות במצב כזה הוא עניין יחסי . יש מצבי חובה ויש מצבי ביניים. איני מכיר את המצב וקשה לשפוט.
יש לדעת גם כי דעת הרופאים אינה חד משמעית .

מנסיוני הלא קטן בתחום, לעולם אין לסמוך על טיפול תרופתי בלבד ויש לשלב גם גישות טיפוליות לא תרופתיות. וגם כאן יש אסכולות שונות. הסיכום כיום הוא שהשיטה חשובה אולם היא חד משמעית וראוי שאיש המקצוע יהיה בעל ניסיון והשקעה בתחום. האמון באיש המקצוע אף הוא חיוני להצלחה.
אוסיף לכך ובמיוחד בהפרעה שאת התיחסת כי למסגרת החינוכית ודרגת ההכלה והאחזקה שם ערך רב ומשמעותי.

כל החלטה חייבת לבוא מתוך שיקול כל האפיקים . בכל מקרה יש להפחית מינון רק דרך תיווך רופא, למניעת תקלות ותופעות לוואי במצב החדש.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום מאיה.

אינני רופא.

כדאי לחכות לתגובה של הרופאים שישמחו לענות. יש להם הרבה יותר ידע וניסיון מאשר לי.

אם הניסיונות לטפל בבעיה באמצעות עונשים וחיזוקים (שהם למעשה טיפולים התנהגותיים) לא צלחו - אז כנראה שצריך לחפש את הפתרון במה שאינו מודע. אני מניח שמשהו שאינו ידוע לנו קרה לילד, ואם נדע מה קרה לו - יהיה אפשר להבין את ההתנהגות ולמצוא יותר בקלות פיתרון.

נראה שצריך טיפול פסיכו-דינמי על מנת לברר מה קרה לו. אני רק רוצה לומר שמדובר בטיפול ארוך שבו צריך "לחפור" בנבכי הנפש על מנת לחפש את הסיבה לכך, וזה עלול לקחת הרבה זמן. בנוסף לכך, אבן היסוד בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים הוא האמון של המטופל במטפל. אצל ילדים יכולות להיות סיבות, שעלולות להיראות מופרכות לחלוטין בעיניים של מגובר, שבעטיין ילד לא ייתן אמון במטפל ולא ירצה לשתף פעולה. במקרים כאלה - צריך לנסות מטפל אחר מבלי לערער במקצועיות של המטפל הקיים.

כל טוב,
שמוליק.

למאיה שלום

מדובר בהתנהגות קשה וחוזרת שהופכת לדפוס.
את מבקשת טיפים .
כאיש מקצוע אוכל רק לומר שהטיפול אינו פשוט כלל וכלל וטיפים לא יעזרו. איני פסימי אלא בעל ניסיון.
בטווח דפוסי התנהגות כגון אילו עצתי היא כמובן השמת גבולות ברורה אבל עם מידה של אמפטיה. כלומר שהגבולות לא תהיינה מושמות באופן ברוטאלי.

מאידך עצתי היא בגדר סיסמה או הצהרת פלאקט - שכן יש צורך בהכרות עם הילד ובוודאי ליווי מקצועי. יש להכיר את ההורים וסגנון הורותם. וכיצד המצב התפתח. עצתי לשלוף את כל התחמושת ממאגר הנשק כדי להכחיד את ההתנהגות או לרסנה. ולכן פגישה עם איש מקצוע הוא חלק חיוני במלאכת התיקון.

בהצלחה,
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום

להבנתי מדובר בחלום ביעותים וחרדות הבאות בעקבותיהם. שיכוך החרדות בא דרך המגע והחיבוק.
התופעה אינה נדירה כלל וכלל בגיל זה.
לרוב היא חולפת מעליה.

בהצלחה

דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנלזה בת זמננו

לליאת שלום.

מדובר בגיבוש מבנה אישיות וסגנון הנהגות ארוך שנים. הטיפול של הדרכת ההורים עיקש ומורכב.

יש לבדוק לפחות עוד מספר סוגיות. קיום הפרעת קשב וריכוז והטיפול בה. קיום חרדות? ליקוי למידה?
יש לטפל במכלול ולפעמים בגישה מורחבת דרך החינוך המיוחד.

להערכה מקיפה יש לפנות כמובן לפסיכיאטר ילדים ונוער .

בהצלחה.
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו  

לשיר שלום.

לפני הדרכת הורים צריך להכיר את הילד וצרכיו המיוחדים...

כלומר לדעת מה רמת השפה. האם זאת פעם ראשונה שיוצא מחיק הוריו. ועוד ועוד.
העובדה שיש גם תקופות טובות מעודדת.
אני בטוח כי היכרות מעמיקה של צרכיו ומצוקתו תיטיב עימו ובהדרגה.

יש לדעת שבגן קטן ובמיוחד שפתי לאנשי הצוות ניסיון רב בתחום ויש להתיעץ איתם.
ויש גם לדעת שתופעות כאלה כפי שאת מתארת אינן נדירות כלל.
ובמיוחד לילד עם פרופיל כפי שאת מתארת. ולרוב הן נרגעות בהדרגה, עם הרבה סבלנות.

יש בכל אזור בארץ מרכז טיפולי לגיל הרך. במרכז זה נמצאים אנשי מקצוע הממוקדים לתחום. מדובר בבריאות הנפש לגיל הרך- תחום שאינו מוקף כל כך בהרחבה במכוני התפתחות הילד.
הפניה תערך לפי דרגת הקושי, יש להתיעץ גם עם הגננת או התפתחות הילד.
שימוש בתרופות ניתן רק כמוצא אחרון ולתקופה קצרה בלבד.

אשמח להציע עוד במייל אישי

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לרונית שלום

מדובר בניסיון וטעיה. יש לסמוך על הרופא שלכם.
יהיה זה מגוחך לבוא לרופא המטפל ולהצהיר שאתם מבקשים תרופה חדשה כי כך הציע הרופא בפורום.
בסוף תמצא התרופה האופטימאלית. יש לדעת שאין תרופה מושלמת.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום רונית.

קטונתי מלחלוק על דבריו של ד"ר סמואל.

אני רוצה לציין שגם אני לא הסתדרתי עם תרופות אנטי-פסיכוטיות; הן הרדימו אותי וגרמו לי לחוסר תיפקוד. בסופו של דבר, הטיפולים הפסיכולוגיים עשו את שלהם, והפסקתי את הטיפול התרופתי.

בשום פנים ואופן לא ניתן להסיק מהפרט אל הכלל. יש מטופלים שתרופות אנטי-פסיכוטיות לא פוגעות להם פגיעה משמעותית בתיפקוד; יש מטופלים שנכון עבורם לקחת את התרופות למרות תופעות הלוואי.

עם זאת, ניתן להתמקד יותר בטיפולים הפסיכולוגיים בשאיפה להפסיק בעתיד את הטיפול התרופתי עם השיפור במצב. פסיכיאטריה זה לא רק תרופות, וגישתו העיקבית של ד"ר סמואל היא שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

בכל אופן, ברור שצריך לסמוך על הרופא המטפל וביחד איתו לשקול את האופציה.

כל טוב,
שמוליק.