פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

שלום

גורם בריאות הנפש מטפל רק באנשים הפונים אליהם ממש כמו שחולה לב הולך למרפאה קרדיולוגית.

יש שני מסלולי פניה.
1. באם יש רושם שההורים מזניחים את הילד וקיימת התעללות מסוג כל שהוא אפשר, לפנות למשרד הרווחה באזור המגורים ולשתף אותם בהתרשמות- רצוי גם בכתב.
כמובן שחייבים לנמק ולפרט את סוג ההתעללות שהילד חווה.

2. באם יש עברה על חוקי המדינה או הרשות כמו למשל חוק הקובע עד כמה מותר להרעיש בשעות מסוימות. או פגיעה סביבתית אחרת, וכיוצא בזה. אפשר לפנות למשטרה. יש תחנות שיקחו את האתגר ויש שיפטרו את הפניה כדבר שאין לציבור עניין בה...

כמובן שרצוי לדבר עם ההורים ישירות.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום

אין תשובה מוסמכת לכך. מאחר והתפוגה אינה מיידית ופתאומית ולא שהתפוגה מלאה אלא הדרגתית. משך פרק זמן של כמה חודשים אינו משמעותי כל כך ברוב המקרים. אבל כל מקרה לגופו.

לקיחת כדור 10 שנים ואני מניח שמדובר בנער שכן זה שם הפורום, מחייבת רויזיה - הערכה מחודשת בכל מחיר.

בהצלחה
ד"ר סמאל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לדניאל שלום

יש שני אפשרויות

.1 שינוי תרופה.
2. מתן ריספרדל במינון נמוך בערב


בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה ב זמננו

לרחל שלום

השאלה מה התמיכה שיקבל במהלך המסע ולאחריו. ושאלת דרגת החרדה החברתית.
יש כמובן להתיעץ עם איש המקצוע המכיר אותו

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

הילה שלום

זה לא סכיזופרניה ככה לא ניראת סכיזופרניה.
ומאיפה הביטחון שלי?
פשוט המחלה האיומה הזאת סופר סופר נדירה בגיל זה.

את יכולה להפסיק את דאגותייך ומיד. חבל שאת מגיעה לחרדות ברמה הזאת.
מדובר בתופעה שאופיינית לילדים.
אבל את חייבת להגיע לאיש מקצוע כדי לבחון את דאגותייך וספקותיך.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילידם ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמנו

שלום דר.
קראתי שאכן זה נדיר ונדיר מאד
אל תסכים איתי שתמיד קיימים האנשים שהנדיר הזה זה הם?
הבן שלי בעצמו מפוחד ולא מבין מה קורה לו.
אתמול בא אלינו מפוחד , פרש כפות ידיים ואמר:
אבא אני לא בן אדם.
לא כמשחק אלא בפחד.
כאמור השינוי חל בבת אחת.
האם אין סיכוי שסכיזופרניה או שהסיכוי נדיר בגלל שמדובר בתופעה נדירה??
תודה

ד.א- אני לא אמא היסטרית אך אמא מאד מודעת ומאד פקוחת עיניים לסביבתי

שלום לך.

אני מבין את החששות שלך, אם נראה לך שהמצב ממש מסוכן, אז ניתן לפנות למרכז לבריאות הנפש (שם "יפה" יותר לבית חולים פסיכיאטרי...)

על כל פנים, צריך לקחת בחשבון שחלק נכבד מהבעייה היא רגשית, והטיפול בה הוא טיפול רגשי (למשל ע"י שיחות).

יכול להיות שמדובר בהצגה שמטרתה למשוך תשומת לב...

אפשר לנסות לשוחח על כך עם הילד אבל מתוך הרגשה של ביטחון ועדיף שלא לשדר פחד. כשמשדרים פחד או חוסר אונים, זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות.

כל טוב.
שמוליק.

איני כותב בעלמא כדי שלא תהיה בחרדה.
פשוט מבחינה התפתחותית אין סיכוי שזה סכיזופרניה.

סכיזופרניה לא מתאפיינת רק בהלוצינציות יש לזה היבטים נוספים רבים.

בגיל זה יש אוטיזם ואין סכיזופרניה. הדברים נכתבים בסמכות ובהדגשה.

פגשתי ילדים עם תמונות יותר קיצוניות ואף פעם זה לא היה סכיזופרניה.
מאחר והציפיה לקבל תשובה ממומחה לעניין אז זאת תשובתי החד משמעית.
כמו שאין מצב שיקום אדם בן 30 בבוקר אביבי ויהפך לאוטיסט כך המצב בילד בן 4 שיהפך באורח כזה לסכיזופרן.


ד"ר סמואל אליהו

לאבא שלום

אין תשובה של כדור מתאים או לא זה לא עובד ככה. התשובה שיש צורך לעקוב.

ולגבי הטיפול בשיחות.
הטיפול לא הצליח מכל מיני סיבות. וחשוב להבין זאת.
יתכן כי איש הטיפול לא היה מספיק מקצועי - זה לרוב ההסבר השכיח. מסטטיסטיקות גדולות רק אחד משמונה טיפולים עולים לאוויר. ועניין ההתאמה הוא קריטי.
יתכן גם כי תחת שימוש בתרופה הטיפול יצבור תאוצה. - וזה לרוב המקרה השכיח.

אין ספק שמתן תרופה ושיחות הוא השילוב המנצח. לרוב עדיף כי נותן התרופות במקרה שכזה יהיה גם המטפל במידה והכשרתו מתאימה.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום.

מעניין שמשום מה גם כשאני הייתי בכיתה ח' לא ממש הייתי בקטע של לימודים...

גם אותי לקחו לפסיכולוג, אבל אני ממש חושב שזה היה בזבוז כסף, בלי שום קשר לשאלה האם הפסיכולוג הספיציפי היה מתאים או לא.

אני מניח שהשערתו של ד"ר סמואל נכונה, ואם באמת יש צורך בפסיכותרפיה, אז כנראה שאין התאמה בין הבת לבין המטפל, וזה לא מעיד שום דבר על המקצועיות שלו.

בכל אופן, יכול להיות שבכלל לא מדובר בהפרעה נפשית, והיא פשוט לא רואה כרגע חשיבות בהצלחה בלימודים, ואת העניין הזה צריך לברר איתה. אם היא לא מעונייינת בכך, או שישנם דברים שנמצאים אצלה בעדיפות גדולה יותר, ובשל כך היא מזניחה את הלימודים, אז שום טיפול לא יעזור עד שהיא לא תרצה להצליח.

כל טוב.
שמוליק.

בד"כ ציפרלקס דוקא עוזר. בכל מקרה כדאי לחכות ולהתייעץ עם הפסיכאטר המטפל ולספר לו כמובן על כל הקשיים כדי שהוא יוכל להתאים טיפול מתאים

לא ניתן לטפל בילד ללא הסכמת שני ההורים . במקרה שהאב מתנגד ניתן לפנות לבית המשפט דרך פקידת סעד אשר יוכל לחייב טיפול לילד ללא הסכמת אחד ההורים.

מטפלים באמנות כמו מטפלים במוסיקה המנוסים בטיפול פסיכותרפי הם טובים לטיפולים רגשייים לילדים . כמובן צריך לבדוק כל מקרה לגופו ולהחליט אם זה הטיפול היעיל ביותר .

ההמלצות של הפסכיאטר שלכם בהחלט נכונות. תמיד חשוב טיפול פסיכותרפי אשר מלווה את הטיפול בילד , ההדרכה להורים ולצוות החינוכי. לא מטפלים בילד רק בתרופות
בהצלחה

אני מבינה שעדיף טיפול ע"י פסיכולוג/פסיכיאטר על תרפיסטית באמנות במקרה זה.
האם יכול להיות שמקור ההתפרצויות באי התאמה של הקונצרטה משום שבני ילד לא אלים ואולי כדאי לעבור לאדרל לדוגמה .
תודה.

שווה לשקול
תתיעצו עם הפסכיאטר שלכם

לדעתי כדאי שתגיע לפסכיאטר לבדיקה והוא יוכל לבדוק ולגבש המלצה טיפולית מתאימה.

לדעתי כדאי כמובן להתייעץ עם פסכיאטר ילדים ולנסות תרופות לשיפור הויסות הרגשי יש מספר אפשרויות ואולי בהמשך להוסיף גם ריטלין או סטראטרה לקשב

לדעתי פסכיאטר ילדים

לדעתי אתם יכולים לגשת לאיבחון מחדש
SECOND OPINION
לפעמים אחת לכמה שנים כדאי לעשות הערכה מחודשת של המצב הרגשי כדי להחליט על הטיפול האופטימלי. בהצלחה

שלום אבי.

יכול להיות שהתרופות ירגיעו את הבן שלך, אבל יגרמו לנזקים אחרים.

אם הוא יקבל 4 מ"ג ריספונד ליום (במקום 1 מ"ג כפי שהוא מקבל כעת), אז לא יהיה לו כוח להתעצבן על אף אחד, אבל מאידך יהיו לו קשיים תפקודיים.

אני אישית (ואני בן 36) לקחתי ריספונד במינון של 4 מ"ג ליום וזה הרס אותי לגמרי עד שהחלטתי להפסיק בהדרגה על דעת עצמי.

יכול להיות שאין פתרון אחר, ואז אין ברירה. בכל אופן, צריך לעשות את החשבון של נזק מול תועלת, ואני בהחלט מסכים עם ד"ר שפירא שכדאי לעשות הערכה מחדש ולבקש חוות דעת שניה.

בכל אופן, כדאי שתדע שלתרופות הפסיכיאטריות (ובמיוחד לתרופות האנטי-פסיכוטיות שריספונד משתייכת לקבוצה זו) יש תופעות לוואי קשות, והן אינן אמורות לפתור את הבעייה בטווח הרחוק.

הבעייה של חוסר איזון כימי במוח שאותה התרופות אמורות לפתור, היא אינה בעייה העומדת בפני עצמה, אלא סימפטום של הבעייה הרגשית, ומכל מקום, היא רק מרכיב בבעייה הנפשית. טיפול טוב בבעייה הרגשית, אמור בסופונ של דבר להביא למצב שבו אפשר להפסיק את הטיפול התרופתי.

אני מניח שהטיפולים הרגשיים העלו חרס, ואם זה המצב, אז באמת שאין ברירה ולתת תרופות, אבל חשוב לדעת כי מדובר בסמי הרגעה, ואין בעייה רפואית אמיתית שאותן התרופות מנסות לפתור.

בהצלחה,
שמוליק.

קשה לענות תשובה מעמיקה. אם תפני לפסיכולוג תוכלי לברר את הנושא לעומק ולבדוק מה הסיבה שקשה לך עם צבע שחור.