פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

שלום.

על פי התיאוריה הפסיכיאטרית הרווחת חלק מהבעייה הנפשית שעלולה לגרום למצבים מאניים נובעת מכך שהמוח מפריש יותר מדיי דופאמין והפרשה מוגברת זו גורמת למאניות.

מטרת התרופה היא לחסום קולטנים של הדופאמין במוח כדי שהפרשת הדופאמין תהיה "סבירה".

חשוב לציין, שעל פי התיאוריה הזו, הבעייה במוח שאותה התרופה מתיימרת לפתור הוא רק חלק מהבעייה הנפשית, ולכן טיפול המבוסס רק על תרופות אינו יעיל מספיק, ולא בכדי, הפסיכיאטרים עוברים הכשרה לטיפול בשיחות (פסיכותרפיה) כחלק מהדרישות, וגם על פי התיאוריה הזו, אין איזו נוסחה קבועה לגבי מה המשקל של כל אחד מהגורמים לבעייה הנפשית שנכונה לכל המטופלים; לכל מטופל יש משקל שונה לאותה בעייה במוח.

דעתי האישית היא שהפרשה מוגברת של דופאמין מהמוח היא אינה אלא סימפטום של הבעייה הרגשית, והטיפול התרופתי לא באמת אמור לפתור את הבעייה. סוף כל סוף, התרופה הזו במוצהר אמורה לטפל בסימטומים ולא במחלה עצמה.

מקווה שהתשובה עזרה.

שמוליק.

כשתחזור מחו"ל בעוד חודש,
אבל אשמח לשמוע עוד דיעה כי אני מניחה שהניסיון עם פוקלין הוא מועט יותר מאשר עם תרופות שבסל הבריאות

התופעות שאת מתארת ככל הנראה לא קשורות לפוקלין נראה שאולי יש קשיים נוספים ולכן את רואה תפקוד טוב בשעות מסויימות ותפקוד פחות טוב בשעות אחרות. צריך לבדוק את כל ההיבטים הרגשיים ואני מניח שהפסכיאטרית שלו מכירה אותו טוב ותוכל לתת לכם מענה.

פעילות גופנית עוזרת מאד להפחתת חרדות בנוסף כמובן לשקול מינון התרופות החלפה לתרופה יעילה יותר וכו'

לעיתים מתן ריספרדל במינון נמוך עוזר מאד להפרעה מרדנית מתנגדת ODD כמובן בשילוב עם טיפול רגשי והדרכת הורים

שלום לך.

אני לקחתי את התרופה הזו במשך כמה שנים אבל לא בתור ילד אלא בתור בוגר. הייתי אז בן 30. המינון שקיבלתי היה 4 מ"ג ליום.

לתרופה הזו כמו לכל התרופות האנטי-פסיכוטיות ישנן תופעות לוואי קשות. התרופה הזו פשוט עשתה אותי זומבי, ובסוף החלטתי להפסיק על דעת עצמי, וזה בדיוק מה שעזר לי...

התרופות מהסוג הזה אמורות לחסום קולטנים של דופאמין שהפרשה עודפת שלו גורמת למאניות.

אני מאמין שלא ההפרשה העודפת של דופאמין היא הבעייה, אלא שבעייה רגשית גורמת להפרשה מוגברת של דופאמין שגורמת למאניות, ושורש הבעייה הוא ברגש, ובבעייה הרגשית אין מה לטפל בתרופות. בכל אופן, טיפול המבוסס רק על תרופות אינו יעיל מספיק - משפט שמופיע אין ספור פעמים ע"י רופאי הפורום.

אם צריך תרופות כי הברירה האחרת הוא גרועה יותר - אז בוודאי שצריך לקחת, רק שצריך להיות עם יד על הדופק ובשום פנים ואופן לא להזניח את הבעייה הרגשית, וכשהטיפול בבעייה הרגשית הוא מספיק טוב, אז אפשר להוריד מינון ובסוף להפסיק לגמרי.

התרופה הזו יכולה להיות פתרון זמני בלבד, ואם יש בה צורך לאורך זמן, זה מעיד על התייאשות מלטפל בבעייה הרגשית.

בסופו של דבר, הייתי מציע שלא להיבהל, כי זה קורה מהיום למחר, ויכול להיות שהמצד יהיה רק יותר גרוע בלעדיה, אבל מאידך, לדעת שזה לא הפתרון האמיתי אלא משהו שאמור לתת אורך נשימה כדי לטפל בבעייה הרגשית.

כל טוב,
שמוליק.

הפידבק שלך לא שלילי בכלל... ברור לנו שנלווה את הטיפול התרופתי עם פן רגשי... עד היום בחרנו רק בטיפול רגשי ולא ראינו התקדמות....
תודה

שלום,
הבן שלי מקבל כבר חצי שנה, עם עליה במינון לאט - לאט. התחלנו מ 0.2. כבר חודשיים מקבל 0.5.
ילד PDD. זה עוזר לו קצת. התופעות שיש אצלו מבקש לישון, בהתחלה בלילה היה בורח לו פיפי (היום לא), היה לו יובש בפה (היום לא), הפסיק לחרוג. אבל עדיין סובל מחרדות.
לא לכולם זה יכול להיות. כל אחד מקבל אחרת.
בהצלחה.

לא ידוע על מחקרים שנמצאה פריצת דרך משמעותית לריפוי באוטיזם אם כי בהחלט הטיפולים התרופתיים יחד עם הטיפולים הפסיכותרפוייטים בהחלט משפרים את איכות החיים בצורה משמעותית הרבה יותר מבעבר עם פחות תופעות לוואי.

לפי מה שתיארת לא נראה מתאים לסקיזופרניה אולי להפרעת חרדה אובססיבית אני מציע שתגיע בהקדם לאיבחון פסכיאטרי שיוכל לאבחן אותך ולתת לך טיפול מתאים

בהחלט כן. אפשר לעזור גם בתרופות. תמיד צריך לזכור שהתרופות ברוב המקרים ניתנות לתקופה מסויימת ולא לכל החיים. הורים תמיד מפחדים שאם הילד יקח תרופות הוא יתמכר אליהן ויצטרך להמשיך לתמיד. זה ממש לא נכון ורוב רובם של הילדים לא נוטלים תרופות בהמשך ומצבם משתפר. חשוב שתפנו בהקדם לפסכיאטר ילדים כדי שיוכל לאבחן את הקשיים ויתאים לו טיפול תרופתי אם נחוץ.

בודאי שלא. מה שאת מתארת לא בהכרח מנבא הפרעה פסכיאטרית בעתיד.

הטיפולים התרופתיים הם סימפטומטים לדוגמה אם יש חרדות נותנים טיפול לחרדות אם יש קשיי קשב וריכוז ניתן לתת טיפול תרופתי לשיפור הקשב אם יש בעיות בויסות הרגשי ניתן לתת טיפולים לויסות רגשי ולהפחתת אימפולסיביות. ילדים שיש להם קשיים בקבוצה כדאי לחשוב על טיפולים קבוצתיים לילדים (קבוצה טיפולית לשיפור הכשורים החברתיים) בכל מקרה חשוב שהפסכיאטר המטפל או המאבחן ימליץ על הטיפולים הנחוצים.

לדעתי טיפול משולב ב ADHD ן OCD הוא חשוב מאד. אין בעיה לטפל בו זמנית בשתי תרופות ללא תופעות לוואי או תופעות לוואי מינוריות.

צריך לזכור שאם לא נטפל בבעיות המצב עלול להחמיר ואז הסיכוי לעתיד טוב הולך ופוחת בודאי הגיוס לצבא שאת שואלת. מתן תרופות בגיל 10 לא משפיע על השירות הצבאי מה שחשוב מה קורה בשנים בסמיכות לצבא ולא מה היה בגיל 10. אני גם רוצה להאמין שאתם דואגים לטיפול רגשי כי לא מטפלים בבעיות שציינת רק בתרופות וצריך בד"כ לשלב טיפול תרופתי ורגשי. רוב המטופלים שטופלו בגיל הרך, גיל בית הספר השתפרו עם השנים ולא היתה פגיעה בעתידם לרבות הגיוס לצבא.

כמובן, שיחד עם הטיפול התרופתי יתקיים טיפול רגשי ארוך טווח. זו התוכנית עבורו.
שוב תודה.

שלום ליפית, לנו בן בגיל 9 שכבר שנים סובל מבעיות חברתיות קשות (אף עבר אירוע אלימות קבוצתי בשנה שעברה) ולאחרונה אובחן כאימפולסיבי והיפראקטיבי (מכאן ככל הנראה גם הבעיות החברתיות). בשנה שעברה קבענו להיעזר פסיכיאטרית ותגובות הסובבים הקרובים לנו היו "פסיכיאטר? אתם לא מפחדים שזה יפגע לו בעתיד? בסיכויים לעבור שירות צבאי מכובד"? ובאמת ניסינו "לכסות" את המצב ולנסות לטפל רק באמצעים רגשיים. מן הסתם, ללא תרופה - הטיפול הרגשי לא החזיק מים... בקרוב ניפגש עם פסיכיאטר ונתחיל במתן תרופה למרות "אות הקלון". החשש העיקרי שלי הוא פיזיולוגי... הבנתי שזה תהליך מייגע למצוא את "מינון הפלא"... שיהיה בהצלחה לכולנו ההורים שסובלים לא פחות...

מודה על תגובתך... בעלי ואני החלטנו לתת לבננו את הפריזמה, את הרספירדל ,שנחשבת לתרופה "כבדה" יותר - לא נתנו.
הוא נוטל את התרופה שבוע, כרגע ,אין שיפור (הבנתי ששינוי מופיע לאחר 3 שבועות בערך). מאז הכדור הראשון הוא משלשל, הבנתי שזו תופעת לוואי מוכרת.
אכן לא קל לי לתת לו את הכדור,אך יותר קשה לי לראותו סובל. אהיה שלמה יותר כאשר אראה שיפור בחרדות העצומות שיש לו,
אשמח לשמור עימך על קשר.

אכן נשמע לא קל. אני בטוחה שהאהבה והמפלט שאתם ההורים והתא המשפחתי מהווים עבורו הם חלק חשוב בעזרה לבנכם. אולי כרגע זה מרגיש כאילו זה לא מספיק או לא עוזר, אבל אני רוצה להאמין שעם עזרת התרופות, החוויות האלה הן מה שיישאר בטווח הארוך - זכרון הילדות החיובי שלו. אני כמובן מדברת מהרהורי ליבי ומקוה שכשהתרופוות יעזרו למצב התפקודי של בני - כל הבית יוכל לנשום לרווחה. שיהיה לכולנו בהצלחה והמון סבלנות.

שלום ליפית ולטל.

אכן, לפעמים אין ברירה וצריך תרופות, רק שצריך לדעת שיש לתרופות תופעות לוואי שהרבה פעמים הן מזיקות יותר מאשר עוזרות.

חשוב לדעת שהתרופות אינן אמורות לרפא משהו, וברגע שהן אינן עוזרות יותר או שהנזק שלהן מרובה מהתועלת, אז כדאי ורצוי לשקול הורדת מינון ואפילו הפסקה הדרגתית, אפילו בניגוד להמלצת הרופא.

לי היו מספר אישפוזים כפויים, שבמהלכן ניסו לשכנע אותי שיש לי בעייה רפואית אמיתית במוח שבגללה אני חייב את התרופות, ואם אפסיק לקחת אז הבעייה עלולה לגרום שוב פעם להתפרצות. התלונות שלי על חוסר יכולת לתפקד בגלל התרופות, נדחו בהסברים שמדובר בסימטומים שליליים של המחלה, כך שהפסקתן לא תעזור, ושזה מסוכן להפסיק וכו'...

בסוף החלטתי להפסיק על דעת עצמי, וזה בדיוק מה שהייתי צריך לעשות. צריך להיות עם יד על הדופק, האם התרופות מועילות, האם תופעות הלוואי שלהן גורמות נזק, ולהחליט בהתאם.

יכול להיות שכרגע הטיפולים הרגשיים לא עוזרים מספיק, אבל מדובר בפתרון ךטווח הרחוק, כלך שבעתיד הם אמורים לפתור את הבעייה לגמרי, ואז אפשר לחשוב על הפסקת הטיפול התרופתי.

כל טוב,
שמוליק.

הזדהיתי בזמנו עם ההודעה שלך... אני לא ישנה כבר לילות (נרדמת ומתעוררת מחלומות רעים) - דואגת לבן שלי שלא יהיה לו עתיד נורמלי. איך יוכל להצטרף לתנועת נוער? טיולים שנתיים? ערבי כיתה?... ואחר-כך, מתי שכבר לא מתאים ש"אמא" תלך איתו לכל מקום... איך יסתדר לבד? הוא נקלע תמיד למצבים לא נעימים על גבול הסכנה... לא פשוט

שלום.

אכן, הדאגות האלה במקומם.

אבל ברור שבלי טיפול בעייה היא רק עלולה להחמיר, ולכן צריך לפחות לנסות.

עם תרופות או בלי תרופות - גם אם זו שאלה חשובה - היא שאלה פרקטית מה יותר טוב.

בהצלחה וכל טוב.
שמוליק.

התחלתי לתת לבני בן ה 10 את הפריזמה לפני חודש ושבוע,לאחר התלבטות והתייעצות פה בפורום.
מצד אחד ההשפעה חיובית- התקפי הזעם כמעט ונעלמו,הוא יותר רגוע ונעים.
מצד שני- הוא מתלונן שקשה לו עם החברים-אומר שלאחרונה קשה לו לתקשר איתם, הסביר לי שכשהם מדברים הוא מרגיש כמו "בבועה" ולא יודע כיצד להשתלב בשיחה . גם בבית אני רואה אדישות, הוא לא חד כמו בעבר.גם המורה בביה"ס טוענת שהוא הפך לאדיש לאחרונה.
שאלתי- מה עושים? מצד אחד יש שיפור בפן ההתנהגותי מצד שני-פגיעה בחושים,ביכולת לתקשר עם חברים. מאד מוטרדת. אשמח לשמוע עצה.

ילד שמקבל 3 תרופות במקביל זקוק למעקב פסכיאטר רציף וקבוע. יכול להיות שמדובר בתופעות לוואי אשר קשורות לאחת התרופות או לשילוב בינהם. אנא צרו בהקדם קשר עם הפסכיאטר המטפל שנתן לכם את "קוקטייל" התרופות.

חשוב תמיד לזכור שבדיקה פסכיאטרית אין בה שום דבר טראומטי , להפך הילד מקבל אוזן קשבת ובד"כ מספר על מצוקותיו. פסכיאטר לא יכול לאשפז בניגוד לרצון ההורים הכל מתבצע בשיתוף פעולה. צריך לזכור שמדובר בילדה הנמצאת במצוקה וחשוב לעזור לה כמה שיותר מהר.

אמא יקרה , יש לי בעיה דומה גם מדובר בילדה בת 8,
אשמח ללמוד מניסיונך מה עשית ואם זה עזר.
ואיך הילדה מרגישה עכשיו.
אודה מאוד על תשובתך

חשוב ביותר להגיע לפסיכולוג ולדבר על כל מה שהעלית כאן. זו מטרת הטיפול , להקל , ללבן קונפליקטים, שאלות קיומיות וכדומה