פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

שלום
בני בן 12 , מזה מספר חודשים הוא מתעורר בלילה (אחת לשבוע בערך) ופשוט בוכה שהוא לא נרדם , ומדמיין כל מיני יצורים שיש במיטה ועוקצים אותו כמו עכבישים, נמלים, יתושים . הוא ממש בוכה ומעיר את כל הבית , לוקח את כריות השינה שלו וממש מכה על המיטה ונער אותה. הוא אינו ישן בחדרו הוא ישן בחדר של אחיו בן 6 (שהוא ממש מול החדר שלנו) מאחר והוא מפחד לישון בחדרו לבד. אחיו עדין ישן איתנו במיטה ועד שאנחנו לא מעבירים אותו לישון לידו או לחילופין שהאבא ישן איתו הוא פשוט לא נרדם וסהרורי כל הלילה. דאגתי אינה מהפחדים אני יודעת ומבינה שפחדים זה דבר נורמלי אצל ילדים , מה שמדאיג אותי זה כל הדימיונות למינהם והפיכתם למציאות קיימת למרות שמנסים להוכיח לו אחרת. האם אתה חושב שיש מקום לאיבחון רפואי ואם כן לאן לפנות ?
תודה מראש

אחיינית שלי, בת 11, אובחנה על ידי פסיכיאטר כסובלת מדיכאון.יצוין כי מערכת היחסים בבית עם אמה (אחותי) קשה ביותר (ההורים גרושים) והמצב הגיע לידי כך שהיא מסרבת ללכת לבית הספר, צועקת ומקללת ואף מכה את אחותה הקטנה (יצוין כי היא מחוננת ועל אף העדרה מזה חודשים היא מעסיקה את עצמה בקריאה ולימוד עצמי).
הפסיכיאטר המליץ על מתן פריזמה. (היא מסרבת להמשיך ללכת לטיפול הפסיכולוגי ואחותי מחפשת מטפלת אחרת)
השאלה היא אם מתן פריזמה בגיל כל כך צעיר לא יכול להיות בעל השלכות והשפעות לעתיד והאם לאור העובדה, שלפחות לדעתי, מצבה נובע רובו אם לא ככולו מהמצב הקשה בבית, לא תהיה משמעות לטיפול התרופתי?
תודה רבה

האם הם קודמים לפסיכוזה או באים אחריה?

מה הופך או סי די עם פסיכוזה לסכיזופרניה ומתי הוא נשאר בגדר או סי די חריף?

הבת שלנו בת 16. בחודשים האחרונים היא סובלת מכאבי ראש, לפעמים חולשה, לפעמים כאבי בטן, וירידה דרמתית בריכוז. ברמה שלמעשה היא לא לומדת.
הבדיקות הרפואיות ככל הנראה תקינות, הנוירולוגית והרופא אומרים שאוליי זה מבעייה רגשית או ממתח.
התחלנו טיפול פסיכולוגי, אבל זה תהליך איטי ולא ברור בכלל האם זה יכול לעזור.
בינתיים החודשים עוברים, היא בעצם לא לומדת (אפילו כאשר היא בבית ספר). הביטחון ומצב הרוח שלה לא משתפר. היא שואלת מה יהיה, ומתיי היא תרגיש טוב?
אנו ממש לא יודעים מה לעשות,
האם פשוט לקחת אותה למיון בלי הפנייה ?
האם ללכת להתייעץ עם פסיכיאטר ?
האם להמשיך בטיפול הפסיכולוגי ?
נראה שאין שום גורם מנחה שמנתח את המצב שלה, הרופא ילדים אומר אין בעיה, הפסיכולוגית אומרת יהיה בסדר, והבת שלנו כבר שלושה חודשים לא מרגישה טוב

תודה מראש

למה בדיוק מתכוונים כשאומרים - שהפרוגנוזה לא טובה לגבי סכיזופרניה?

שגם תרופות לא יכולות לעצור את הידרדרות המחלה?

שלום לכן, אשמח אם תעזרו לי להגיע להחלטה.
בני לומד בכיתה א' הוא בן 6 וחצי.
ילד מקסים בעל תודעה סביבתית ועצמית גבוה. יפה, נבון, חברותי ואהוב.
התגלו אצל בני כבר בחודש הראשון בכיתה קשיים בהרגלי הלמידה, קושי בהכנת שיעורי בית.
מצאנו את עצמינו בתחילת השנה יושבים יחד שלוש שעות להכנת השיעורים. סיימנו את שיעורי הבית כשהילד חסר ריכוז לחלוטין, אני מותשת והזאטוט (אחיו הקטן בן השנתיים וחצי) מוחה בקול רפה ודורש את מנת תשומת הלב היומית שלו.

נשלחנו לבצע "מבחן טובה" ונתגלה שלבני יש הפרעת קשב ללא היפראקטיביות ADD.
בבית הספר בוועדת השילוב נאמר לי שאין שום מסמך כביל שעימו יכולים לקבוע אם לילד מגיע שיעורי שילוב. ולכן בני יעבור "הערכה פסיכולוגית" בקרוב אצל הפסיכולוגית של בית הספר. למרות שלא הבנתי מדוע הצורך בכך, אישרתי זאת אך טרם זומן בני בנושא.
עכשיו לשאלותי:
1. לאן אני ממשיכה מכאן? אם ובמידה בני צריך ליטול רטלין; לפנות לפסיכולוג ילדים? הרי נוירולוג רק ירשום לי תרופה וזהו, ואת זה אני לא רוצה.
2. אנחנו עומדים בפני רילוקיישן באוגוסט הקרוב, האם ישנם דברים שאני צריכה וכדאי לסיים כבר בארץ?
בני ילמד בבית ספר פרטי אמריקאי. יקבל שיעורי שפה בקרוב עם מורה פרטית.

האם יש לכן טיפים לגבי המעבר ושינוי השפה לילד עם בעיית קשב?

תודה רבה
האמא המודאגת

בקשר לתופעת הפרעת שינה מאוד הרגעת אותי שאמרת לי שהתופעה חולפת לבד והיא לא מסוכנת כמו שהיא נראת

ובקשר ללוריוואן ניסתי להפסיק איתה לבד אבל אחרי בערך חמישה ימים קפצתי מהמיטה בפתאומיות ודפיקות הלב שלי היו מאוד מהירות חשבתי שבאותו רגע שאני עומד לקבל התקף לב. מאז לא ניסיתי להיגמל מהתרופה מהפחד שזה יחזור לי שוב אני מקווה שהשבוע הזה שיבוא אני הילך אליו והוא ימצא לי תחליף אליה ושהתופעה לא תחזור על עצמה

תודה רבה לך על עזרה : יוסי

שלום לך דוקטור אני בן 19 לפני כחצי שנה היה לי התנסות בסמי הזיה עכשיו בתקופה אחרונה חזר לו משהו שמאוד מפריע לי ומפחיד אותי שאני הולך לישון קודם כול לוקח לי לפחות שעתים להירדם ואחרי שאני נרדם אני מרגיש שאני רואה את עצמי יושן ממש ואני מנסה לצאת מהמצב של השינה ולא מצליח יעני הגוף נכנס ממש לשינה עמוקה ואני מרגיש סוג של שיתוק בכל הגוף רק אחרי כמה שניות אני מצליח לצאת מהמצב הזה מה זה אומר שאני צריך ללכת להתאשפז בבית חולים פסכיאטרי אם יש תרופה שתעזור לי שחכתי לציין אני נוטל לוריון 1 מ'ג כבר כמעט 5 חודשים

בבקשה דוקטור תעזור לי

לאחר התלבטויות של שנה החלטנו לתת בן שלנו רספרד. ואז גיליתי שקו"ח לאומית התרופה מסובסדת רק לחולי כיזופרניה. המחיר של התרופה יעלי לי 107 ש"ח. וזה מאוד ירק, במיוחד אם לקחת בחשבון שגם התאום השני שלי מועמד לרספרדל. קו"ח לאומית הציעה לי תחליף זול יותר שלטענתם מכליל את אותם רכיבים. זה נקרא ריספונד. עכשיו אני שוב נכנסת לסרטים ומפחדת, כי הטעון כשישנע אותי להתחיל עם רספרדל זה שהוא תרופה ידוע ובדוקה. ומה זה ריספונד בכלל. מישהו מכיר? יש ניסיון?
תודה

שלום,

ביתי בת ה-9 סובלת מאוד מרעשים בבית כיון וזהו מקום שקט שלא כמו בחוץ ברחוב או בכיתה בביה"ס כך שהיא שמה לב ושומעת כל דבר. היא רגישה לקולות הדיבור שלנו בטונים שונים, לנעליים מסויימות איתן אנחנו הולכים בבית, ללעיסת אוכל ורעש מסוים שמשמיעים כשאוכלים, אנחנו מאוד משתדלים להתחשב בה אבל זה גורם לנו לחיות בשקט וממש ל"התהלך על ביצים" או להיות כמה שפחות בבית איתה, היא נכנסת להתקפות זעם כל פעם כשזה מפריע לה ואנחנו מיואשים מאוד.

האם יש משהו שיכול להרגיע אותה או לגרום לה לא להשתגע מכל צליל/רעש שכזה?

תודה.

שלום רב! ילדתי בת ה 6 ניסתה רטאלין וזה לא ישב עליה טוב הפסיכאטר נתן לה מירשם לריספונד 0.2 לקחת לפני השינה . שאלתי : למה אני לא מרגישה שזה עובד עליה היא ממשיכה עם ההתקפות זעם והאלימות כלפי הסביבה בלי סוף? ועוד שאלה הוא נתן לי את התרופה הזו בידיעה שכנראה לא יאשרו לי בקופת חולים וזה עולה המון באופן פרטי האם יש תרופה חלופית שכן מאשרים אותה דרך הקופה?אנחנו ממש אובדי עצות ...

אני סובל מחרדות ומחשבות טורדניות על מחלות ומטופל ב100 מ"ג ליום פבוקסיל כלומר העלאתי את המינון לאחרונה ל100 לפניי כ3 שבועות, אינני רואה שיפור במצבי, אני שמעתי שלוסטרל היא תרופה טובה ויעילה, כידוע לי פבוקסיל גם קצת מיושנת ולא עוזרת לי..יש אפשרות להחליפה בלוסטרל?

נימאס לי מהחיים!!!!!!
אני ילדה בת 14.5 ופשוט נימאס לי באלי להתאבד ולגמור ת'חיים שלי!!!!!!!!
אין אפ'חד שבאמת אוהב אותי המשפחה שלי תמיד יורדת עליי ומשפילה אותי (ויותר גרוע) החברות שלי לא מבינות אותי ותמיד מחפשות סיבה לריב איתי ...
בקיצור אין לי סיבה לחיות אין לי עם מי לדבר עם אני יגיד לאמא שלי שאני רוצה ללכת לפסיכולוג היא תצחק ותגיד שאין לה כסף!!!
אוף אני כבר לא יודעת מה לעשות חשבתי על להתאבד אני יודעת שזה מעשה מטומטם אבל אני לא מרגישה שיש לי בשביל מה לחיות!!!

רק לאחרונה התוועדתי לרמת החזותיות שבחשיבה שלי.
כאשר אני שומע שם מוכר אני מדמיין באופן לא רצוני כמעט את דיוקנו של הנ"ל.
כאשר אני מנסה להזכר בפרט מסוים אני נעזר בגמיון חזותי.
כאשר אני קורא ספר אני מוצא את עצמי שוקע בדמיון חזותי של העלילה.
כאשר אני מחשב בעייה מתמטית ולו הפשוטה ביותר איני מסוגל להתרכז בה באם לא 'אעבד' אותה בצורה חזותית,כאשר אני מתרכז במוסיקה,בקיצור בכל פעולת ריכוז מאומץ.
עלי לציין שמעולם (ככל הידוע לי) לא נטיתי לבלבל בין הדמיון למציאות,ואני אדם לחוץ במעט.
האם מצב שבו אני יכול להגיע (במיוחד כאשר אני עוסק בחשיבה מאומצת,כגון קורסים במתמטיקה) ל 10 שעות ביום שבהן אני מפעיל את דמיוני (אולי אני חוזר על עצמי אך אציין שוב שמכל חמשת החושים , דימוי חוש הראייה מרכיב את הרוב המוחלט של דימויי) עלול להפוך אותי לסכיזופרן או כל סוג של פסיכוטי? האם יש חשש ? או שזוהי דרכו התקינה של המוח?
תודה רבה