פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

למה לא עונים????????????????

אכן בנכם עבר שינויים רבים בשלושת חודשים האחרונים ונראה שהוא בחר לבטא את דרכו להסתגל אליהם בחיבור ביתר שאת למוצץ..אז קודם כל, עליכם להבין שמדובר בהתפתחות חיובית, במובן שהוא ייצר לעצמו אובייקט מעבר שיכול להרגיע ולנחם אותו לנוכח השינויים התכופים בחייו. האובייקט הזה עומד לרשותו כאשר הוא אינו יכול להרגע באופן ישיר על ידי המגע שלכם או תשומת הלב הישירה שלכם, כך שמדובר בהסתגלות טובה מותאמת ונכונה לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. מעבר לזה, הבחירה שלו באובייקט מעבר דווקא במוצץ, ללא ספק קשורה גם לעובדה שתינוק חדש הגיע הבייתה, ובנכם מבקש להתנסות גם הוא בתחושת המציצה, שמן הסתם אחיו עסוק בה-אם באכילה מבקבוק לאורך היממה, אם במציצת מוצץ משלו, אם ביניקה. הצורך שלן בהמצאות המוצץ בקרבה לאורך היום, משקף את הצורך שלו בהגברת תחושת השליטה שלו על עולמו ועל חפצים בתוכו-מתוך התחושה של חוסר שליטה ואי יציבות, שעוררו בו השינויים המשמעותיים שציינת. לא הייתי מונעת ממנו את הקרבה למוצץ בשלב זה, אלא אם כן מציצת המוצץ פוגמת בתפקוד שלו. למשל, אם במקום לאכול הוא מכניס מוצץ לפה. אם במקום לשחק כמו מקודם, הוא מעדיף לשבת בפינה ולהתבודד עם המוצץ וכו'. אם המצב הוא כזה, הייתי מבינה זאת כמצוקה, ומפנה כמה שיותר זמן לבילוי אינטימי עם בנך-מביאה סבתא/סבא ביביסיטר לשמור על התינוק במקומכם ומבלה זמן איכות של מגע וקרבה עם בנכם. זאת, על מנת לספק לו את הבטחון שגם אם השתנו דברים רבים בחייו, הנוכחות שלכם ממשיכה להתקייים, גם אם אינכ ם זמינים באותה מידה כמקודם.
בהצלחה
אודט

שלום מלי,

ילדים רבים הם בעלי אופי ביישני ונמנע, וסביבה גנית מרובת ילדים עלולה לעורר בהם חרדה מאחר שהיא לא צפויה, מרובת גירויים ונדרשת בה התמודדות מתמדת. ילדים כאלו פחות יוזמים יחסית לאחרים, ולעיתים מתקשים לעמוד על שלהם, מוותרים בקלות לאסרטיביים מהם כוו'. בבית ובסביבת המשפחה אפשר להדגיש עידוד ליוזמה ולעצמאות: לעשות עבור עצמו ולהנות מתחושת המסוגלות הנלווית, לאפשר לו לבחור לעצמו ולעמוד על שלו, גם אם זה פחות נח למבוגרים, ולשאת ולתת איתו כדי שיחוש שדעתו נחשבת. פחות לעשות עבורו במה שיכול לעשות עבור עצמו.
מבחינה פיזית, אפשר להשקיע במשחקים בתנועה, במרחב, כדור,\ אופניים וכל מה שיכול לעודד אותו לפעילות, אך בסביבה שאינה תחרותית ולא תעריך אותו עפ"י הצלחה/כישלון.
לגבי ההתנהלות בגן- שלא לשמחתנו, נשיכות היא תופעה נפוצה בגיל זה. אפשר לברר עם הגננות כיצד יכולות לתרום לתחושת הביטחון שלו שם, כיצד מפשרות בין ילדים ומלמדות כללי התנהגות. וכן לעודד אותו לפנות לגננות לעזרה.

ככל שיתחזק פיזית והתפתחותית הביטחון שלו ייגבר. בקרוב אפשר כבר יהיה להפגיש עם חברים לזמן קצר בתיווך מבוגר לגבי שיתוף/ויתור/משחק ביחד ולחוד.

שיהיה בהצלחה רבה,
בשמת אהרונסון
פסיכולוגית חינוכית מומחית

שלום רנטה,

שאלת את שאלתך באופן כללי ומבלי להוסיף פרטים על המקרה, ועל כן קשה לענות עליה באופן ממצה. במידה וישנה מוטרדות או חשש כלשהו באשר להתנהגות מינית לא מתאימה של ילד בגיל זה, מומלץ לגשת להערכה פסיכולוגית/פסיכיאטרית של הגיל הרך. הערכה כזו תיערך ככל הערכה פסיכולוגית, אלא שיושם דגש גם על בירור בנושא זה. במידת הצורך תופנו לטיפול או התערבות אחרת.

בברכה,
בשמת, פסיכולוגית חינוכית מומחית

למיכל שלום,

בנך נמשך לאותם ילדים אשר מפגינים חוזק פיזי וחברתי, ולו באמצעים שפחות מקובלים נורמטיבית. אפשר להבין אותו, שכן הוא התרגל להוביל בחברה, וכעת ישנם אחרים חזקים ממנו. זה מעורר קינאה ורצון להידמות להם ע"י חיקוי של אותם מעשים. כשלעצמו, זה אינו חריג ואף נפוץ. צדקת במה שאמרת לו- אכן הוא זה שבוחר את חבריו ואת מעשיו.כשמשוחחים איתו, אפשר בהחלט להבין ןלתת לגיטימציה להיות גדול, חזק ופופולרי כמו הילדים החזקים בגן. אפשר להבחין בין המשאלה הלגיטימית הזו לבין הדרך ליישם אותה. להגדיר כללי התנהגות ברורים - איך למשל אפשר להיות חזק ובולט בחברה מבלי להפריע לסביבה ולילדים אחרים. לחזק אותו בשבחים על מעשים אשר מראים על חוזק חברתי אר אינם כוללים אלימות (מזמין/מוזמן ע"י חברים, רבים רוצים לשחק איתו, עוזר לאחרים ומשתף, יושב יפה במפגש ועוזר לגננת ועוד). חשוב בכלל להרחיב את מעגל החברים שלו- בעזרתכם הפעילה ובעזרת הגננת.

שיהיה בהצלחה,
בשמת אהרונסון
פסיכולוגית חינוכית מומחית

לדואגת (מירי האם זו את?) שלום שוב,

ברכות על הכניסה המתוכננת לגן, גם אם תתרחש בעוד חצי שנה. החרדה מפני זרים בגילו הרך היא טבעית מאוד וחשובה להתפתחות, משום שהיא מלמדת את התינוק להיזהר מפני אנשים לא מוכרים. חרדה זו תלך ותגבר לקראת גיל שנה וחצי, ואז תרד בהדרגה עד גיל שנתיים וחצי-שלוש. כרגע החרדה הזו חיובית ומשרתת אותו, ובמקרה של מפגש עם אדם זר לו אך מוכר לך, אפשר להרים אותו, להרגיע אותו בעדינות ובקול רגוע להסביר מי האדם הזה. הוא אינו חייב להגיב אליו אם לא רוצה.
לגבי כניסה לגן- הבדל של חצי שנה בגיל הוא משמעותי מאוד מבחינה התפתחותית, אין ספק שבן שנה ו-9 ח' מבין יותר מאשר תינוק בן שנה וחודש, לפחות מבחינה מילולית. את צודקת , בהחלט אפשר להכין אותו. בשל טווח הזיכרון הקצר של תינוקות, רצוי להכין אותו סמוך למועד הכניסה, נניח 10 ימים קודם- מספר פעמים להראות לו את הגן מבחוץ אם לא ניתן לבקר בו בפנים, כדי שהמראה ייהפך למוכר. אפשר גם לומר שלום למטפלות. להתחיל לדבר על זה שילך לגן, יפגוש חברים, ישחק במשחקים וכו'. אפשר להקריא ספר פשוט על כניסה לגן, משהו כמו "פינוקי הולך לגן" (וישנם אחרים) אשר מתאר יום בגן ילדים. יתכן שלגולשות עצות נוספות והן מוזמנות לתרום מניסיונן.
יש לזכור שמדובר בעוד חצי שנה, זמן רב עבורו שבמהלכו בוודאי עוד יגדל ויתפתח, לכן כרגע עוד מוקדם לעסוק בכך.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה ובהנאה,
בשמת

יקירה,
חלק מהתפתחות בגיל הזה זה לחקור ולבדוק ,
שמתבטא גם בזריקת חפצים ובדיקה לאן הם מגיעים בנפילתם.
בוודאי לא לכעוס ואין מקום לבטל את הפעולה של זריקת החפצים, שזה המשחק ההתפתחותי שלה.
אפשר לעשות 2 פעולות בעניין זה:
1.אם היא מתחילה בזריקת חפץ ראשון ,מיד להרחיק את יתר החפצים למדף גבוה ,
2. להניח על שטיח קטן את הילדהעם סלסלת פלסטיק לאיסוף הצעצועים ,
ולהורות לה להכניס את הצעצועים מהריצפה אל תוךהסלסלה, פעולה שבני גיל זה גם נהנים לעשות.
בעניין המכות שיא מרביצה:
הכי פשוט לא לדבר בנושא זה לא יעזור,אבל למנוע זאת ,
באופן זה: באותו רגע שהיא מנסה להרים יד כדי להכות ,
מיד לחבק אותה ואת שתי ידיה ואז ללטף לה את הגב,
ובכך לא לאפשר לה לבצע את הפעולה.
אם תתמידי בכך, ותחבקי אותה בכול פעם של הרמת יד שלה כדי להכות ,
לבסוף היא תבין ותפסיק זאת באופן טבעי.
וזה יעבור לה.
מקווה שתהני מהמתוקה, והשובבה, ותהיי סבלנית אליה בשלב זה של ההתפתחות,
והכול רק עניין של תקופה שכולם עוברים.

הרבה אושר וכול טוב.
ממני אור

שלום ברכה
בתך מפגינה התנהגות נורמטיבית לגילה-היא בודקת כללי התנהגות ונורמות-בבית בזריקת חפצים, בגן בכך שמרביצה לילדים (חשוב להבין באיזה הקשר זה קורה לה). תפקידכם הוא לא להתעלם אלא להקפיד ולחזור על תגובות עקביות. למשל, אם היא יושבת לאכול וזורקת אוכל או צלחות, להעיר שלא זורקים כך וכך. מי שזורק לא יכול לשבת ליד השולחן. אם היא ממשיכה, מורידים אותה בתקיפות, לא בכעס ומסבירים שתוכל לחזור רק כאשר תתנהג לפי הכללים.
לגבי המשפחתון, אם הגננת קבעה שמדובר בילדה מפותחת ויש לקדם אותה-שאלו אותה כיצד היא עושה זאת במסגרת הגן. מבחינתכם כהורים תוכלו להמשיך ולפתח אותה בשעות אחהצ, במפגש עם ילדים גדולים ממנה, בהליכה לשעת סיפור וכו'.
אם אתם מרגישים כי בתכם אינה נתרמת בגן, העברה למסגרת אחרת, למשל אחרי פסח, היא אפשרית, אך בהנחה שמדובר במסגרת שהיא תמשיך איתה גם לשנה הבאה, אין טעם לסגל אותה למסגרת לשלושה חודשים.
בהצלחה
אודט

שלום הדס
את מתארת תהליך גמילה שהוא בעצם סוג של הכרות עם השירותים שבו בנכם מוביל את התהליך ובעצם לא ברור ממש האם אתם דורשים ממנו, או, מאפשרים לו ,להחליט מה מתאים לו. בהתאם, בנכם מחליט שעם פיפי הוא מסתדר אבל עם קקי-עוד לא מתאים לו. לכן התחושה שמדובר במשחק, שמה שמנחה אותו הוא החשק של בנכם ולא אתם ודרישותיכם. כל עוד לא תחליטו שזהו-הולכים לגמילה ומורידים את החיתול-בנכם ימשיך לנוע כפי רצונו בתהליך. המסר שהוא יקבל מכם ברגע שתעשו כך, הוא -אנחנו חושבים שאתה בשל לגמילה ואנחנו נוביל את התהליך ונעזור לך להתמודד ולהתרגל לשבת על האסלה. זה יכול לקחת זמן כי מדובר בתהליך של אימון ולמידה-אבל הדרך היא חד כיוונית וברורה וכן גם הדרישות.החליטו כי הוא יושב חמש דקות, גם אם לא יוצא קקי, ועל כך תתגמלו אותו, על עצם הישיבה. מדובר בתהליך תקיף, להבדיל מתוקפני, בו אתם מפעילים את סמכותכם כהורים. מניסיון, תהליכי גמילה ארוכים וקשים נובעים בעיקר מאמביבלנטיות ההורים, ולא מגישה סמכותית ומובילה.
בהצלחה
אודט

שלום שרון
מחקרים מראים כי תינוקות בני יומם מגיבים באופן אמפאטי לבכי של תינוקות סמוכים ובוכים גם הם, כך שמדובר בתכונה מולדת, אשר עוצמתה משתנה מילד לילד. עוצמת ההזדהות של בנך עם דמויות בסיפורים ובשירים, מעידה על אינטליגנציה רגשית גבוהה אשר תשרת אותו בהמשך חייו באינטראקציה עם אנשים.
מה אתם כהורים יכולים לעשות עם רגישות כזו? ראשית, להרחיב את השיחה עמו על הסיפור, ולעזור לבנכם להמשיג את הרגשות השונים "עצב/פחד/דאגה/עלבון" כמו גם רגשות שמחים. השלב השני הוא, לעזור לבנכם לבצע הפרדה בין מה שהאחר מרגיש ובעקבות מה, לבין מה שהוא מרגיש "האגודל בוכה כי קרה לו כך וכך...' ואתה בוכה כי זה עושה לך עצוב לראות משהו אחר בוכה" "אתה מרגיש כאילו זה ממש קרה לך, אבל זה לא באמת קרה לך, זה קרה לאגודל.." אפשר גם בהזדמנות להזכיר לו מקרה דומה שאולי קרה לו ואיך אז הוא בכה, ולומר, הסיפור על האגודל, הזכיר לך שקרה לך פעם כך וכך..אל תשכחו, שסיפור הוא אמצעי נפלא בסופו של דבר, לעבד רגשות אצל ילדים.
התיווך הזה שלכם כהורים ומהלך ההתפתחות הטבעי של ילדכם, יאפשרו לו עם הזמן למתן את תגובותיו הרגשיות.
אם הוא מגיב באופן דומה לחבר, ואף מתרגם זאת למחווה אמפטית כלפי החבר, רצוי אף לחזק את זה ולומר כמה יפה שאכפת לו מחבר, שזוהי התנהגות חברית.
לגבי הקושי שלו לעמוד על שלו, האם גם בגן רואים את הקושי? אם כן, חשוב שצוות הגן ינחה אותו מה הן זכויותיו וכיצד לפעול על מנת להשיג אותן(לומר -זה שלי, לפנות לצוות הגן כשפגעו בזכויותיו).
זיכרו, שלא תמיד מה שנראה לנו כהורים כפגיעה בזכות, נחווה באופן קשה אצל הילד. רק כאשר אתם משוכנעים שילדכם חש נפגע, אז המקום להנחות אותו כיצד לפעול-המנעו מלפעול בשם הפגיעות שלכם. ולגבי ההזדהות שלך כהורה עם הבכי של בנך-ללא ספק קשה לנו לראות את ילדינו בוכים, אך אם אנחנו נזדהה עם הקושי שלהם-לא נוכל לעזור להם להתמודד עם רגשותיהם המציפים.
בהצלחה
אודט

ל maya שלום,
בפנייתך הצגת תיאור חי ובהיר מאוד של המציאות המאפיינית התנהגות חברתית של פעוטות או של אחים צעירים אשר הופכת מוקצנת הרבה יותר כשמדובר בתאומים. השהות האינטנסיבית יחדיו והצורך התמידי לחלוק במשאבים (הן של תשומת לבאו והתייחסות והן של חפצים וצעצועים) גורמת לאינטראקציה להיות מאתגרת ביותר, במיוחד כאשר דפוסי המזג של הילדים שונים כמו במקרה של ילדייך. ועדיין, חשוב לומר שהתמונה שתארת שכיחה והאמונה שתאומים נוטים להעסיק האחד את השני אינה מבוססת: הרבה תאומים מתעלמים זה מזה הרבה זמן.
לפיכך, ראשית ברצוני להחמיא ולשבח אותך על העירנות לדפוסים המתקבעים: זהו אכן מצב בלתי ראוי אשר משמר 'תפקידים' במשפחה ויוצר הרבה מתחים וכעס. אני חושבת שאתם נוהגים נכון כשאירוע מעיין זה קורה: אכן צריך להגביל את תוקפנותו של האחד ולהגן על השניה, תוך שמציעים לו חלופה ואותה מנחמים. במקרים בהם התוקפנות שלו מוגברת כדאי גם להרחיקו פיסית. יחד עם זאת, על מנת שלא יישתמרו דפוסים אלה, ניתן לתווך את האינטראקציה ביניהם מראש על מנת ליצור סיטואציות אחרות, חדשות, שאינן מתנהלות באופן הזה ולהעניק להם חוויה משותפת אחרת. למשל, בשעה בה נראה ששניהם רגועים ופנויים למשחק (אחרי שינה, ארוחה וכו'), לנסות לעניין אותם במשהו משותף נעים הקשור במגע נעים, תקשורת רגועה בין שניהם וכדומה. המטרה היא לנסות להבנות סיטואציה שבה לא תבוא לידי ביטוי החלוקה הקבועה הזו ביניהם, ותהיה להם חוויה שלהיות יחד זה דווקא אפשרי. חשוב גם לנסות להדגיש הבטים נוספים של כל אחד מהם בסיטאציות האלה: "כמה נעים אתה עושה" או "הנה בואי תנסי שוב" וכדומה, כלומר לעזור לו לחוות את עצמו פחות תוקפן ולעזור לה לחוות עצמה יותר אסרטיבית. הצעה נוספת היא ליצור הפרדה ברורה יותר בין החפצים של כל אחד מהם. הכוונה היא להעניק לכל אחד מהם מרחב משלו שבו תינתן 'פרטיות' ו'בלעדיות' על חפצים.
אני חושבת שבהדרגה תגלו עוד ועוד מורכבויות ריגשות ביחסים ביניהם: כשנגמר הקושי הפיסי של התמרון בין הצרכים של שניהם, מתחיל הקושי הנפשי... מצד שני אתם מרוויחים אהבה משניים וזוכים לפלא של גידול ילדים כפול שתיים ולזה אין תחליף..... אני ממליצה מאוד לקרוא את ספרה המצויין של דר' רונית פלוטניק על גידול תאומים בשלבים התפתחותיים שונים, שמו: שנינו ביחד וכל אחד לחוד, הוצאת יסוד (2003)
בהצלחה רבה,
מיכל

גם אני חד הורית, והבן שלי עושה לי אותו דבר], לא יכולה לזוז בבית לשירותים להתקלח, כל צעד הוא תופס לי ברגל את המכנסיים ומסרב לעזוב עד שאני מרימה אותו.
לי העובדת סוציאלית אמרה להכניס לגן רק משנה הבאה לקראת גיל שנתיים או יותר נכון שנה ותשע חודשים כי אז זה בעיה באמצע שנה.
אשמח לדבר איתך. אנחנו באותה סירה עם פחות או יותר אותם גילאים של התינוקות.

שלום שני,

בגיל של בנך מומלצת יותר מסגרת של משפחתון עם מעט ילדים על פני מעון הומה. אני בהחלט בעד מסגרת חוץ ביתית אינטימית, עד 10 ילדים, אשר תעשיר אותו בגרייה משחקית ובחברה. יתכן שאז גם תוכלי לצאת לעבודה והדבר יסייע גם לך? צריך לשקול את התועלת ביציאה למסגרת חוץ ביתית גם על פי איכות המסגרת אשר תוכל לקלוט אותו.
לגבי ההיצמדות אליך- בגילו כיום הוא נמצא בשיא תקופת ההתקשרות, ועל כן טבעי שיהיה כרוך אחרייך בהעדר דמויות משמעותיות אחרות בחייו. אך יכולות להיות לכך בנוסף גם סיבות אחרות הקשורות בו (טמפרמנט וכו') או בך. אם ייכנס למסגרת, טבעי שיעבור תקופת הסתגלות מסויימת ואי-נוחות, אך עם קליטה נכונה בזרועותיה של מטפלת מסורה, יוכל להירגע עם הזמן ולהשתלב.
מדבריך אני מבינה כי את נמצאת במסגרת המייעצת לך. יתכן שתוכלי להרחיב את היעוץ גם לנושאים אלו עם הדמויות אשר מכירות אותך טוב יותר.

שיהיה בהצלחה רבה והשתלבות קלה במסגרת,
בשמת

תודה על תשובתך.
הייתי מתה להכניס אותו למשפחתון אך מצבי הכלכלי איננו מאפשר לי כהוא זה.
הברירה היחידה העומדת לפניי הינה: מעון ויצ"ו.
זה משגע אותי ומפחיד אותי - בגלל שאני חסרת אמצעים, אני צריכה להתפשר על ויצו.

שלום שני,

לפעמים באמת אין את הפריווליגיה של מסגרת מצומצמת, ובכורח המציאות נאלצים להתפשר על מסגרת. גם למעונות עם יותר ילדים יכול להיות מוניטין טוב יחסית והם בהחלט תורמים להתפתחות. הכל תלוי באפשרויות שבסביבה שלך. כדאי להתרשם בעצמך מהמטפלות ומהמקום ולקבל המלצות מחברות. כדאי בכ"ז להכניס למעון אחרי שילד כבר הולך ויש לו מילים כך שיכול לבטא רצונות בסיסיים. לא כתבת על מתי מדובר- על השנה, שנה הבאה ובן כמה הוא יהיה עד אז. אם נראה לך שהתפתחותית הוא בכיוון הנכון ויש בסביבה מעון הולם עם מטפלות נחמדות, אולי תשקלי בחיוב. לגבי ההנקה- בגילו ("קשיש" שכמוהו") ההנקה אינה הכרחית מבחינה בריאותית אלא יותר משהו שנותן ביטוי לקשר וקירבה פיזית ביניכם. אך מאחר שהוא גדל וכבר לא תינוק, רצוי שביטויי הקשר ישתנו וייהפכו ליותר תואמי גיל, למשל משחק הדדי משותף וכו'. כמו כן הוא מפתח תלות בשד בכל הקשור להירגעה ולהירדמות, והיה רצוי שילמד את עצמו לעשות כן גם בלעדיו, נניח בליווי של "חפץ מעבר" כמו דובי, חיתול בד וכו. לכן אישית אינני רואה הפסד בסייום ההנקה.
מאחלת שתמצאי את המסגרת המתאימה,
בשמת

מדובר על אחרי פסח הקרוב - כך שהוא יהיה בן שנה שנה ושמונה חודשים.
אני סומכת על העובדת הסוציאלית שבמרכז לגיל הרך שמלווה אולי מזה זמן, גם בשיחות פרטניות.
היא טוענת שהמעון הזה מעולה.
כמובן שאני אתרשם בעיניים שלי - אבל פוחדשת שהמטפלות "ישחקו אותה" כשיש אמא בסביבה וכאין - הן תהיינה אחרת לגמרי. זה הכי מפחיד אותי. והוא לא ממש מדבר רק אומר "מאמא". הוא כבר הולך יציב. אין בעיה עם זה. אני פוחדת שירביצו/יצעקו - זה עושה לי חרדות..........
שאלתי אמהות: יש דעות לכאן ולכאן כך שזה עוד יותר מבלבל.

שני,
טוב שיש עם מי להתייעץ ושניתן לסמוך עליו. ניתן לקחת המלצות גם של אמהות אחרות ולא רק של אנשי המקצוע, אם זה יגביר את האמינות של המקום בעיניך. סה"כ זו נשמעת תכנית לא רעה (-:

שיהיה בהצלחה!
בשמת

שלום מאיה,
את מעלה בפנייתך שתי שאלות: האחת לגבי הקנייה-מחודשת של הרגלי הירדמות, והשניה לגבי מטת מעבר. לרוב, שני אלו לא קשורים, אך לעיתים בגלל שמתרחש שינוי הרגלים דורשים הסתגלות מחודשת, או בגלל שינוי נרכשים הרגלים חדשים. כלומר, העובדה שבתך כעת לא נרדמת בעצמה אינה קשורה למיטה שלה, אלא לעובדה שהיא מרגישה שגם אתם מעדיפים את קרבתה בלילה. זה התחיל בגלל המחלה, אך כעת אינך מצליחה לחזור למצב הקודם (לא פרטת - האם קודם לא היו קשיים?) בגלל הקושי לשאת את התסכול שלך. העצה (הטובה) שקבלת ממנהלת המעון קשורה להתייחסות עיניינית שנרדשת במצב כזה - את מצפה ממנה להירדם במיטתה ועל כן יש להחזירה למיטתה ולהשאירה שם מבלי לנסות לנחם על כך.
בהחלפת המיטה במקרה זה את בעצם מציעה לה תחבולה: מכיון שלא הסכימה להירדם במיטה שלה, אז אולי אם תהיה לה מיטה חדשה כן תסכים.... אני לא חושבת שזה 'נכון' להגיש שינויים לילדים כך לטווח הרחוק, ואני מניחה שגם שם היא לא תרצה להירדם לבדה. אבל מכיון שכעת את מרגישה שהגעת למבוי סתום, בהכנה מתאימה של שתיכן ניתן לעשות זאת. היא תתרגל בהדרגה למיטתה החדשה, ואת תתרגלי לעובדה שעלייך להשאיר אותה להירדם שם גם אם היא לא מרוצה. אם את תרגישי שזה בסדר עבורה להירדם במיטתה (וזה בסדר...), גם היא תצליח בהדרגה לחשוב כך...
בהצלחה,
מיכל

נועה שלום,

אכן אפשרויות שונות לפניך, לכל אחת יתרונות וחסרונות אותן מנית, ההחלטה כאן היא אכן אישית. בנוסף, נסי לדמיין את בתך כפי שאת מכירה אותה על המזג שלה ואופיה המתפתח (חברותיות, יכולת לבצע מעברים ועוד) במסגרת כל אחת מהאפשרויות, יתכן שהדבר יסייע לך להכריע. אם את חוששת ממחלות החורף (נפוץ בשנה הראשונה בגן), אפשר בהחלט לחכות לאביב כדי להכניס אותה למסגרת עם מעט ילדים. תלוי כמובן במסגרות האפשרויות הזמינות בפועל. לגבי ההתלבטות באשר למטפלת אחת או לכמה מטפלות במשפחתון- לכך ולכך יתרונות וחסרונות כאמור.
נועה, מאחר שבעיני האפשרויות השונות שקולות למדי זו לזו, תוכלי לבחור אחת ולבחון אותה לפרק זמן מסויים. תמיד אפשר לשנות אם נמצאת לא מתאימה לבתך.
חברות הפורום מוזמנות לתרום מניסיונן האישי.
בברכה ובהצלחה,

בשמת

הכנסתי לגן ילדה בת שנה וחצי והיום בדיעבד היה עדיף משפחתון עד 5 ילדים , לפחות עד גיל שנתיים- שנתיים וחצי. בחורף היא יותר בבית מאשר בגן ולדעתי עדיין הם קטנים בשביל גן. מה בוער? יהיה להם עוד כמה שנים טובות בגן בהמשך בחברת הרבה ילדים..

שלום שלי,


ראשית כאמור במצב זה שבו חל שינוי פתאומי מסיבה שאינה נראית לעין, מומלצת בדיקת רופא הילדים לשלילת בעיה רפואית. לדבריך שללתם כבר אפשרות זו. חשוב על כן להבין טוב יותר את תגובותיו, האם המקור להן הוא מצוקה רגשית וכו'. תחושת הייאוש וחוסר האונים האישית שלך היא אך טבעית במצב זה שבו הנכם מתקשים להבין את האיתותים שלו, בשעה שהוא עדין אינו מדבר. אתם דואגים לו ובו זמנית מתוסכלים ממנו, מה שיכול לעורר את כעסכם כלפי בנכם באופן שעלול להשליך לרעה על היחסים שנוצרים ביניכם מעתה ואילך. בירור בהקדם של מצבו הפסיכולוגי והדרכת הורים מתאימה חשובה כדי למנוע ולעצור את "מעגל הקסמים" שתיארת (אי שקט ובכי ב"ת פוסק שלו...התפרצות שלך...תחושות אשמה וכו). מטרת יעוץ זה הוא להבין את הסיבות למצוקה שלו, ולאתר דרכים בהן תוכלו אתם ההורים להבינו ולהרגיעו. אני ממליצה לגשת לבירור אצל פסיכולוג התפתחותי או של הגיל הרך, או פסיכיאטר תינוקות. ניתן לפנות באופן פרטי, או באחת ממרפאות היעוץ הפסיכולוגי לתינוקות הנמצאת באזור מגוריך (מדובר בשירות ציבורי ללא תשלום למיטב ידיעתי). לבירור המרפאה הנגישה לך פני טלפונית למרפאת אורלנסקי בפ"ת.

שיהיה בהצלחה ובברכה,
בשמת

מירי שלום, השם מירי הוא בסדר גמור (-:

ראשית ראי הערתי בעמוד זה בשם "לממתינות לתגובה". בהמשך לכך אוכל רק לומר שהשמטת המענה לשאלתך לא נבעה כמובן ממניעים אישיים, שהרי אין כל בסיס מציאותי להנחה זו שלך, אלא מאילוצי המערכת אותם לא אפרט. צר לי שהמתנת זמן רב, אני מניחה שהדבר מתסכל כאשר ישנן שאלות רבות ומצוקה מאחריהן. אנסה להתייחס כעת לפנייתך.
העומס הרגשי והמעשי המוטל עליך כהורה יחיד מותיר אמהות חד-הוריות רבות בשאלות דומות. את אכן שואלת "שאלות מהותיות" כפי שניסחת זאת. שאלות הקשורות לאופן שבו את מגדלת את בנך, בניסיון להבין את המניעים להתנהגויות שונות שלו ולהבין בכלל את הקשר שנבנה ביניכם. יתכן שאת תוהה האם את פועלת נכון. על מנת לענות בצורה רצינית על שאלות מהותיות אלו, יש להכיר אותו ואותך בצורה מעמיקה, ועל כן נדמה לי שלא אוכל לענות לך באופן ממצה דרך המדיום הוירטואלי שהוא מוגבל במהותו.
אגב, מתוך השאלה לא ברור לי גילו של בנך. אוכל רק לומר באופן כללי כי כדאי אכן לברר עם איש מקצוע מה מתוך שתיארת אופייני ותואם גיל מבחינה התפתחותית, ואילו מהדברים מהווים עבורכם קושי אליו כדא להתייחס כעת. הפניה לאיש מקצוע מומלצת בגיל צעיר כיוון שטרתה הוא מניעה של קשיים עתידיים והתייחסות מיידית להתלבטויות באופן שיבסס כבר מגיל צעיר קשר בריא וחיובי בין הורה לילד.
מבחינת פניה ניתן לפנות באופן פרטי, או בשירות הציבורי- לנסות לפנות ליעוץ פסיכולוגי דרך המכון להתפתחות הילד- אצל פסכולוגית התפתחותית או עובדת סוציאלית. יתכן ששם תוכלי לבדוק לגבי קבוצה לאמהות חד-הוריות. הפניה למכון דרך רופא הילדים.
כמו כן ניתן לפנות לרשת מרפאות פסיכולוגיות לגיל הינקות (0-3), בררי לגבי הסניף הקרוב לך במרפא אורלנסקי פ"ת,

שיהיה בהצלחה ובברכה, 9332995- 03
בשמת