פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום אורית,
ראשית, כל התינוקות מתעוררים בלילה מספר פעמים, אך ידוע שתינוקות יונקים מתעוררים יותר מתינוקות ששותים פורמולה מכמה סיבות:

הפורמולה משביעה יותר מחלב אם המתעכל בקלות ובמהירות יחסית לפורמולה ולכן המרווחים בין ההתעוררויות ארוכים יותר, כמו כן ההנקה משמשת פעמים רבות להרגעה וחזרה לשינה (נניח במקום מוצץ). מה תכניותיך לגבי ההנקה? שכן יתכן ששילוב של פורמולה ואפילו דייסה לפני השינה תשביע אותו ליותר זמן ותעזור לרווח בין היקיצות. בגילו זה, להנקה פעמים רבות פונקציה של הרגעה והנאה הדדית בין התינוק לאם, אך היא אינה הכרחית עוד מבחינה תזונתית.
לפי חלק מהגישות, ניתן לגמול מאכילת לילה בסביבת גיל חצי שנה, אולם באופן אישי הכרתי לא מעט תינוקות תקינים אשר "לא קראו את הספר", והזדקקו לאכילה בלילה עד גיל שנה בקירוב.

שנית, כדאי להכניס חפצי מעבר שתפקידם לסייע לתינוק להירגע בכוחות עצמו וללא נוכחות תמידית של ההורה, כמו מוצץ, או דובון רך. חלק מהדרישה ליניקה היא משום שלא למד להירדם ולהירגע בדרך אחרת עד כה. ל"חפצי מעבר" ערך פסיכולוגי התפתחותי רב ביותר, והדבר יסייע בפיתוח יכולות הרגעה עתידיות.
לגבי היקיצה המוקדמת בחמש- כאן לצערי לא בטוח שניתן להשפיע, שכן הלילה של תינוקות הוא משקיעה ועד זריחה, כלומר חמש... האם לא ישכב שוב לישון אם יאכל בחמש?
השינה והאכילה בלילה ילכו ויתאזנו עד גיל שנה,
שיהיה בהצלחה רבה
בשמת

שלום רוני,

ממה את חוששת? האם את מקשרת תופעה זו למשפחתון? לא כ"כ הבנתי. האם ההרמה היא לשם הרגעה/תדלוק רגשי קצר? אם כן- הרימי ותהנו שניכם מהקשר שביניכם ללא רגשות אשמה..
אם תרצי, תוכלי לחזור ולהבהיר שאלתך.
בהצלחה,
בשמת

שלום ליז,

גידול שני פעוטות כה צעירים בעלי הפרש גילאים מצומצם היא משימה מאתגרת ותובענית מכם ההורים, אך נדמה לי שזהו הזמן להשקיע מאמץ מרוכז בהקניית הרגלי שינה לשניהם. ניהול תכנית שכזו (הדורשת השקעת כוחות מצידכם) בצורה עקבית ורציפה לפרק זמן מוגבל, עשויה לחסוך לכם תסכול ומתח מיותר. מומלץ ששני ההורים ינהלו את התכנית ויסייעו האחד לשני, כדי לא להגיע למקרה ההתשה אותו תיארת לעיל. בקוים כללים: קחו לכם שבוע שבו תתארגנו להשקיע כוחות בתכנית- תשכיבו את הילדים לישון (לאחר אותו טקס שינה), ותקפידו שיישארו במטתם. הסבירו להם בשקט, בקצרה אך בצורה ברורה שכעת לילה וכל הילדים הולכים לישון. הנמיכו אורות ורעשים בבית. אפשר לשבת בחדרם ולהשכיבם בכל פעם שקמים. אם זה רק מעורר אותם יותר, אפשר לשהות מחוץ לחדר, אך כל אימת שיוצאים ממנו, מחזירים אותם באותו רגע למיטה, ללא דיבורים וכעסים. משכיבים, מכסים ויוצאים. אם נוקטים בפעולה זו באופן עקבי, העניין מסתדר בפחות משבוע, מניסיונם של הורים אחרים.
שיהיה בהצלחה ולילות שקטים,
בשמת

הי,
יכולה לספר לך שאצלנו הקטן גם היה מתעורר בשעות כאלו- שזה הגיוני לגמרי בגילאים אלו סה"כ שנת לילה משמונה עד חמש, זה נורמלי. גם אצלנו בגלל השעה היינו מביאים אותו למיטה שלנו ולעיתים היה ממשיך לישון איתנו עוד שעה אם לא אז סתם נח איתנו וכולנו רק נהנו מכך. כשהיה מתעורר בשעות מוקדמות יותר, כמו שאת מתארת לפני ארבע, אם היה רוצה להגיע אלינו, היינו מסבירים לו שעשכיו לילה וכל אחד ישן במיטה שלו. וזה לא היה 'אישיו' בכלל- אבל איפה בשעון שלו הוא ידע בדיוק את ההבדל בין שעת התעוררות אחרת בלילה לבין הבוקר (חמש זה כבר בוקר). עד היום הוא בן 2.10, הוא כבר מתעורר בין שש לשבע וזה עדיין הרגל שהוא בא אלינו למיטה ושם מתאושש איתי, לעיתים הוא עדיין אפילו נרדם לעוד, וכולנו נהנים מזה. בהצלחה!

שלום יעל,
קשה לחזות "מה יהיה", ואיך הענין יתפתח, אולם ברור שלעת עתה אתם ההורים חלקים בדעתכם.
כמו כן, לא ברור אילו הרגלי שינה רוכשת הקטנה, ובמה זה ישרת אותה. זה בהחלט יכול להגביר את הקושי שלה לישון במיטתה לאור זמן, ולהקשות על האינטימיות ביניכם בני הזוג, שכן נטייתם של הרגלים כאלו להתקבע. אם ברצונכם לשנות הרגל לא מוצלח זה, הדבר ידרוש משניכם השקעה משותפת של כוחות והתמדה. בעיני, החזרתה למיטתה תשתלם לכם בטווח הרחוק.
טכנית- ניתן לעשות זאת תחילה ע"י הכנסת מזרן לחדר לשבוע, למרגלות מטתה. לנים שם בקביעות בעוד שהיא ישנה במיטתה, עד שתתרגל חזרה למיטה. לאחר שבוע יוצאים מהחדר.
חשוב להבין שגם ההחלטה "לא להחליט" היא החלטה, כלומר כרגע ההחלטה היא לאפשר לקטנה לישון במיטתכם, ויתכן שהדבר מתאים לכם מסיבות שלא הזכרת.
שיהיה בהצלחה ובברכת לילות שקטים,
בשמת

שלום אורית

נראה שבתך עסוקה בשני נושאים-קושי בנפרדות -והליכה לשינה היא סוג של פרידה, והתמודדות עם פחדים שמאוד אופיינית לגילה. בגיל שלוש יכולת הדמיון מפותחת והחושך מלבה את הדמיון. חלק מההתעוררויות בלילה יכולות לנבוע מחלומות מפחידים, ולעתים לילד יש קושי להכיר בעובדה שחלם חלום, כחלק מהבלבול בין מציאות לדמיון.
לגבי הנפרדות-דווקא העובדה שבתך ישנה אתכם, אינה עוזרת לה לבסס בטחון ביכולת שלה להתמודדות עצמאית. הורים רבים מניחים כי השינה בחדר משותף תורמת לתחושת הבטחון של הילד(איני יודעת מה הסיבה שלכם לכך) אך באופן עקיף המסר המועבר לילד הוא כי הוא אינו מוגן כשהוא נפרד ורק בנוכחותם הוא בטוח.

לכן, עצתי לך בעניין השינה-להעביר את בתכם בהדרגה לחדר משלה ואולי אפילו לצרף את אחיה התינוק-על מנת לא לייצר קנאה אם הוא אתכם וכמקור בטחון-היא לא לבד בחדר. באופן כללי-הגבירי מודעות לגבי חיזוק בטחונה העצמי בכל הקשור לעצמאות ונפרדות לא רק בקשר לשינה.
לגבי הפחדים-זה זמן מצויין להקריא סיפורים העוסקים בפחדים בגיל הרך-פחדרון בארון, איתמר מטפס על הקירות, לילה חשוך אחד ועוד ספרים מצויינים שתוכלו למצוא בספרייה. עודדי את בתך לדבר על חלומות(עזרי לה לבצע את ההפרדה בין מה שחולמת למה שאמיתי), ציירו יחד את פחדיה. צידי אותה במנורת לילה ובחפץ כלשהו שיקנה לה בטחון (ישנם בנים שאוהבים לישון עם חרב לצד המיטה-לכל מקרה).
בהצלחה
אודט

שלום איילת,
ובכן, גם אם קשיי ההירדמות והשינה של בנך כיום עדיין אינם קשורים להיריונך, הרי שאם לא ייפתרו בקרוב הם בוודאי יחמירו ויהפכו מאוד קשורים לעיניין: כאשר מצטרף תינוק למשפחה דפוסי התמודדות שהיו מוקדי קושי בעבר הופכים למורכבים ולמסובכים הרבה יותר, ובמקרה זה, בהנחה שהתינוק/ת כן יזכו לישון בקרבתך, בנך בוודאי יתאמץ גם כן לזכות לעשות זאת.
לפיכך, לצערי התמדה בהקניית הרגלים היא העצה המרכזית שאוכל לתת: יהיה עלייך, ועל בן הזוג שלך, להתמיד בטקס השכבה קצר שאינו כולל ישיבה ממושכת לידו ובעיקר להתמיד בהחזרתו אל מיטתו בלילה, למרות העייפות (המובנת כמובן). בהנחה ששגרת חייכם וחייו לא השתנתה לאחרונה, חשוב לשים לב שבנך מרגיש 'שבע' מנוכחותכם במהלך היום (כלומר, שיש לכם דיי זמן משותף לפעילות נעימה עבורכם יחדיו) ושהנדידה הלילית למיטתכם אינה מייצגת צורך מוגבר שלו בקרבה בתקופה זו.
בהצלחה,
מיכל

אני מניחה שהתפרצויות הבכי הללו מעוררות דאגה וחרדה רבה, לא פשוט לשאת בכי תדיר של תינוקת צעירה כל כך בסיטואציה שאמורה להיות נעימה ומספקת לשתיכן.
מהתיאור שלך קשה לי להבין מהו הגורם כיוון שבגילה עשויות להיות סיבות רבות והתיאור חלקי מאוד. טוב עשית שפנית לייעוץ רפואי, אם העיניין לא נפתר אצל רופאת הילדים, כדאי לבקש הפנייה לרופא גסטרו-ילדים, ומומלץ אף יותר, למרפאת אכילה בה לצד הצוות הרפואי (הכולל גם אחות ודיאטנית) יש גם צוות פסיכוסוציאלי. את מוזמנת לכתוב שוב ואנסה להפנותך למקום מתאים הסמוך לאיזור מגורייך.
בהצלחה,
מיכל
(מהו גרפווטר?)

אך מאוכזבת לגלות שדווקא השאלות שנכתבו קודם לא נענו.

שלום יעל,
לבנך ישנן העדפות חברתיות משלו והן לעיתים שונות מאלו שלך. זה כמובן טבעי ואף רצוי כיוון שהמטרה המרכזית היא שהוא יהיה מסוגל ליצור קשרים חברתיים מספקים ולהתמיד בהם. מדברייך עולה שלאחרונה בנך פחות נהנה בחברה ושסיטואציות חברתיות הופכות עבורו מאיימות ובלתי נעימות עד שהוא עצמו הופך תוקפני. מדברייך קשה לי להעריך מה הגורם לזה, אבל לצד הצבת גבולות ברורים להתנהגות (למשל, איסור על התנהגות אלימה שלו כלפי אחרים), חשוב לנסות להבין מתי הסיטואציה החברתית כן נעימה לו: האם הוא אוהב לשחק במחיצת אותה ילדה כוחנית כי אז גם הוא מרגיש חזק? האם הוא נהנה כעת מתשומת הלב שמעניקה לו בת הדודה המבוגרת זה בגלל שהוא מרגיש שאין בכוחותיו להתמודד עם קבוצת בני גילו וזקוק שיבינו אותו יותר מתמיד?
הייתי מנסה לברר עם הגננת לגבי הסיטואציות החברתיות בהן נמצא, האם מצליח לשחק עם חברים לאורך זמן, האם מסוגל להתמיד במשחק, האם הופך תוקפני או בוכה במהירות רבה יותר לאחרונה לדעתה בהשוואה לעבר וכדומה.
בהצלחה,
מיכל

בפורום הזה!!!!

לאה שלום,
פעוטות, כמו מבוגרים, נבדלים זה מזה בכישוריהם החברתיים. ישנם ילדים שמסתגלים בקלות, יוצרים קשרים מיידיים ומרגישים נוח בכל מצב, וישנם אחרים שזקוקים מאוד לנוכחות קרובה של הוריהם, נמנעים מיוזמה חברתית ואף מתקשים להיענות להזמנה. מרבית הילדים נמצאים במקום כלשהוא בטווח בין לבין. ביטחון עצמי הוא תוצאה של מגוון השגים התפתחותיים, ילדים בוטחים בעצמם אם הם חשים שהם מצליחים להתמודד עם אתגרים ועם משימות חברתיות וכישורים חברתיים זה חלק מהעיניין, כלומר אם ילד מרגיש שהוא מצליח להנות מחברה ושהוא רצוי ואהוב על ידי אחרים, זה בוודאי יתרום לביטחון העצמי שלו ולדימוי שלו בעיני עצמו.
ועדיין, מיומנות חברתית היא דפוס הנתון לשינויים, וההתנהגות שמאפיינת אותו היום עשויה להיראות אחרת בעוד מספר שנים. זה כמובן מושפע מההתנסויות שהוא יחווה וקשור גם לדפוסים החברתיים שלכם, ההורים. פעמים רבות ילדים דומים להוריהם במידת הפתיחות להתנסויות חדשות ובמידה בה הם נהנים מקשרים חברתיים. נסי לחשוב על מידת החברותיות שלכם - האם אתם בקשרים חבריים קרובים ורבים, האם ביתכם הוא בית 'מארח' וכיוצ"ב.
טוב לדעת שהוא מעז ומשתתף יותר בגן, ומסיבת חנוכה - בה השתתפו ההורים כאורחים, היא אינה הוכחה להתנהגותו כי זה אינו המצב הטבעי ונוכחות ההורים עשוייה לגרום לשינוי בהתנהגותם של כל הילדים. לפיכך, על מנת ללמוד עוד על כישוריו החברתיים כדאי לבדוק עם הגננת - האם נהנה מקרבת אחרים, האם מתעניין במעשי ילדים אחרים, האם נענה להזמנה למשחק משותף וכדומה.
בנך מאוד צעיר עדיין וכל העיניין הזה מאוד בראשיתו, גם הציפיה ל"חברויות" היא ראשונית בלבד, מדובר יותר על חברויות למשחק לצורך המשחק, ולאחר מכן זה עשוי להשתנו, יש כבר ציפיה אולי ל"חבר מועדף" אבל לא ל"חבר הכי טוב" כמו בגילאי 4-5 ואילך. אני חושבת שהגישה לפיה את מציעה לו להשתתף ולא דוחקת בו היא נכונה, המטרה היא לעורר ולעודד בו את הרצון להתקרב ולהתנסות, אך לא לחייב אותו או לגרום לו לתחושה שהוא "מאכזב" אותך אם אינו עושה זאת. נסי לבדוק עם הגננת עם מי הוא כן נוטה לשחק ואז תוכלי ליזום דרכים להעמקת הקשר, כמו דרך מפגשים בבית בשעות אחר הצהריים שיקנו יותר ביטחון במהלך השהות המשותפת בגן.
במידה ותרגישי בהמשך שהוא מבודד חברתית ומשלם על כך מחיר יקר, כדאי מאוד לפנות לייעוץ.
בהצלחה,
מיכל

ממילא התינוק נושך אותו כשכואב לו

לעדי,
בארץ מקובל השימוש ב"נשכנים", חפצים לנשיכה במרקמים ובטקסטורות שונות המאפשרים גירוי מוגבר באיזור הפה ומקלים (מעט) על הכאב. ישנם גם מוצרים שמיועדים לקירור במקרר - מכילים מעיין ג'ל ששומר על טמפ' קרירה ונעימה לנשיכה ואותם תוכלי למצוא בחנויות לאביזרי תינוקות, לרוב במחלקות של האכלה.
ועדיין... הדבר שהכי עוזר להפחתת כאב השיניים הוא הצמיחה שלהם: כשמרבית השיניים כבר צומחות זה פחות כואב... וזה החלק האופטימי: הן יצמחו בסוף....
בהצלחה,
מיכל

שלום קרן,

ועל זה נאמר "ברוכים הבאים למועדון ההורות...ההשקעה מרובה אך התמורה משתלמת..."(-:
השנה הראשונה לחיי התינוק ידועה בטיפול ההורי האינטנסיבי שלה, כלומר בתלות הגדולה של התינוק בהורה, למילוי של צרכים פיזיים, רגשיים וחברתיים. תינוקות רבים כמוה, אינם רק אוכלים ישנים, כפי שמצפים בטעות חלק מההורים...
נכון שהיא כבר בת חצי שנה, אך עבורה את מקור ההרגעה והביטחון בעולם המוזר והחדש שסביבה, כמו גם החברה וההנאה המרכזית עבורה. בגיל כה צעיר, כמות שווה איכות ככל המדובר בבילוי זמן משותף. המבוגר המשמעותי עבור התינוק הוא המבוגר המבלה את הזמן הרב ביותר איתו לאורך היממה תוך סיפוק הצרכים המתוארים לעיל (לכן אין כאן ממש זמן "איכות"). אין מצופה ממנה להפוך ל"עצמאית" בגיל זה...זה מוקדם מדי. אך באופן כללי, לגבי "עצמאות"- יכולתו של התינוק לשהות לפרקי זמן עם עצמו ללא נוכחות מבוגר היא פונקציה של תחושת הביטחון שלו בעולם, אשר היא עצמה פונקציה של קשר בטוח עם מבוגר. ועל כן "התמורה משתלמת"- ההשקעה עכשיו בוויסות, בהרגעה שלה ובבניית הקשר ביניכן יסייע לה לגדול בטוחה בסביבתה, באופן שאח"כ כאשר תגדל מעט, תפתח סקרנות כלפי הסביבה ותרחיב את היכולת להעסיק את עצמה לאורך זמן.
יחד עם הנאמר, ניתן ורצוי בהחלט לאפשר לה פרקי זמן שבהם נמצאת על מזרון עם משחקים/גירויים שונים, או אפילו בלול בקירבתך. אפשר לדבר אליה, לשיר ולהרגיע אותה בקול. יתכן שתוכלי לשנות משהו בהתארגנות הכללית של הבית, במידה ואת מרגישה שאת מתקשה להתנהל. אולי לבקש עזרת המשפחה, או עזרה בתשלום לניקיון וכו'? ומה עם אבא? היכן משתתף בגידול שלה?

שיהיה בהצלחה ובהנאה למרות הקושי,
בשמת

פורום עגלות וצעצועים

שלום איריס,

יתכן שהגמילה אכן מעניינת אותה, אך כדי להצליח בה היא עדיין זקוקה לעזרה צמודה למדי של מבוגר כדי לתזמן את היציאות, כולל ליווי לשירותים וכו'. יתכן מאוד שאתם ההורים טרודים כעת עם התינוק הקטן ואינכם פנויים ללוות אותה בגמילה. כמו כן יתכן שבכ"ז לא לגמרי בשלה לה (כי לא מצליחה לתזמן את היציאות נכון), אך מתאמצת להגשים את ציפיות הסביבה ממנה משנולד לה אח קטן , וכל המתואר יוצר את הגמילה המתנדנדת.
מאחר שגם בעיניך הגמילה אינה "דחופה", אפשר לדחות אותה במספר חודשים. היתרון בכך שתגדל יותר ומשפחתכם תסתגל לתינוק החדש. לעת עתה שתפו אותה בציפיותיכם שיכולה עדיין לעשות בטיטול, כך שיוקל לה ולא תרגיש חובה לעשות בשירותים. לכשתחליטו סופית על גמילה, היו עקביים במסרים אודות גמילה ולוו אותה בתהליך בכל דרך אשר תיצור אצלה תחושת הצלחה, עם שבחים על כל הצלחה שכזו.
שיהיה בהצלחה ובמזל טוב,
\בשמת

ענבל שלום,

אצל תינוקות רכים המערכת הפיזית המווסתת את הסתגלות הגוף לשינויים בסביבה עדיין אינה בשלה, ולכן בזמן מעברים מתעוררת אי נוחות משמעותית ובכי. את מתארת את התופעה בעיקר סביב הרחצה, שם עולה לידי ביטוי רגישות יתר למעבר בין קור-חום, רטוב-יבש, לבושה-חשופה וכו'. קרוב לוודאי שככל שתגדל, התופעות הללו יתמתנו. בינתיים המשיכו לגלות רגישות סביב הרחצה והתאימו לה את הסביבה כפי שאתם עושים. יתכן שהגברת גריה טקטילית (הקשורה במגע העור) כמו מסאג'ים, ניגוב במטלית לחה ונעימה ועוד, עשויים לעזור לה להתרגל לסוגי מגע שונים.

בהצלחה והמשיכו להנות ממנה,
בשמת

שלום אייל,
ראשית שיהיה במזל טוב לרגל הרחבת המשפחה. לגבי מיטת מעבר/ילדים- בגיל שנה וחצי עדיין לא מומלץ המעבר, שכן מיטת התינוק היא זו הבטיחותית לגיל עד גיל שנתיים וחצי בערך. מיטות הילדים כפי שציינת בעצמך, אינן עונות על דרישות הבטיחות לתינוקות קטנים.
בנוסף ולשאלתך, האם תכננתם בשלב כלשהו להעביר את בנכם הבכור לחדר משלו? הלינה המשותפת בחדר ההורים ולצד תינוק רך מבלבלת ומעבירה מסר לא רצוי כמדומני לבכור, שגם הוא תינוק קטן ותלותי כמו אחיו שזה עתה נולד. רצוי היה להכין אותו למעבר למגורים, משחק ולינה בחדר משלו, עדיין לפי שעה במיטת התינוק הבטיחותית. הלינה בחדר משלו תאפשר לו לפתח תהליכי עצמאות ונפרדות פיזית ופסיכולוגית מהוריו, אשר חיוניים להתפתחותו. כמו כן יוכל לפתח הרגלי שינה תואמי גיל הכוללים הירדמות ושינה עם תלות הולכת ופוחתת של ההורים בחדר.

שיהיה בהצלחה ובשעה טובה,
בשמת