פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום עידן,

פסיכולוגים התפתחותיים הם בעלי ההכשרה הפסיכולוגית המקיפה והאיטגרטיבית ביותר להערכה ולטיפול בלדים בגיל הרך, על כן אמליץ על יעוץ פסיכולוג התפתחותי. אישית אינני נוהגת להמליץ כאן על איש מקצוע כזה או אחר, אך תוכל להסתייע באלפון הסתדרות הפסיכולוגים (אתר הפ"י) ולחפש בין חברי החטיבה ההתפתחותית. גם מנהלות פורום זה נמנות על חטיבה זו.

http://www.psychology.org.il/phonebook/

בהצלחה בפיתוח,
בשמת

לום ליזי,

בנך נמצא בגיל שבו הוא חוקר נמרצות את העולם, כולל חפצים מעניינים בסביבה, וגם את תגובות המבוגרים למעשיו. עצם היכולת שלו לעורר את תגובותיך מסב לו הנאה טבעית ובריאה, וכך הוא מבין שיש לו השפעה על העולם, שהוא "מישהו". למידה וחינוך אורכים זמן ומתבצעים למשך שבועות, חודשים ושנים. לא מצופה ממנו בגילו הרך להבין ולקבל איסורים בפרק זמן כה קצר. עצתי לך דומה לעיצה שכבר ניתנה לך- מרחיקים אותו מהדבר האסור וגם אומרים לו בקצרה אסור. חוזרים ומרחיקים כל פעם שצריך. קחי בחשבון שהמחשב מאוד מפתה אותו, ולכן יחזור אליו שוב ושוב. האם ניתן לכסותו/להסתירו במהלך היום כאשר לא בשימוש? אולי אפילו לשנות את המיקום שלו באופן זמני, שכן זה מהווה פיתוי רציני שהקטן לא יכול להתגבר עליו כרגע.
עם מניעה עקבית של התקרבות למה שאסור להתקרב אליו, בסופו של דבר יבין את המגבלה.
בברכת אורך רוח, סבלנות ופתרונות יצירתיים, שיהיה בהצלחה,
בשמת

שלום מיטל
אכן נשמע שלגיל שנה וחצי מסגרת המשפחתון התאימה לבנותייך התאומות (מסגרת שסיפקה יחס אישי, עם אוריינטציה למילוי הצרכים הבסיסיים-אוכל/שינה/החתלה וכו') ואילו כעת, לקראת גיל שנתיים וחצי, הצרכים שלהן בתחום החברתי וגם ביתר התחומים-הקוגניטיבי, המוטורי וכו'.. השתנו, והן זקוקות למסגרת יותר מובנית, עם יותר חשיפה לתכנים, דרישות גבוהות יותר, עצמאות ויכולת למידה של כללים חברתיים.
אם בנותייך מפותחות בהתאם לגילן, אין כל מניע לרשום אותם למסגרת גנית. אם יש לך ספק לגבי מידת הבשלות שלהן להתמודדות עם ילדים בגילן, את יכולה למקד את החיפוש שלך במסגרת גנית עם מעט ילדים יחסית, עם טווח גילאים מצומצם ככל שניתן סביב הגיל שלהן ועדיפות שהן יהיו בין הגדולות בגן. גם מסגרת גנית עם חלוקה לקבוצות (צעירים ובוגרים) יכולה לתת מענה מותאם לצרכים של הגילאים השונים.
חשוב לי לציין, שכאשר דנים בהתאמת מסגרת לתאומות, חשוב לקחת בחשבון את הצרכים האינדווידואליים של כל אחת-האם שתיהן מפותחות באותה המידה? האם לשתיהן תתאים מסגרת עם כמות יחסית גדולה של ילדים, כמו בגן, או שאחת מהן זקוקה למסגרת קטנה יותר וכו'.
גם אם לא מבצעים הפרדה בין תאומים, חשוב להנחות את צוות הגן לבצע ביניהם הפרדה ככל שניתן בפעילויות השונות, זאת על מנת לאפשר לכל תאום לפתח אישיות נפרדת משל אחיו ולאפשר לו לפתח זהות משל עצמו(חברים שונים/העדפות שונות של משחק וכו')
בהצלחה,אודט

את שואלת שאלה מתחום הריפוי בעיסוק, אך אנסה לענות לך ככל יכולתי.
העדפת צד היא תכונה מולדת , אך ידוע כי כאשר סביבה מחזקת שימוש ביד מסוימת באופן קבוע(למשל, אוסרת על שימוש ביד "הלא רצויה" ומעבירה באופן אקטיבי ליד "הרצויה") תווצר העדפה ליד המחוזקת, אך יחד עם זאת יתלוו לכך קשיים בעתיד, מאחר שזו לא היד הדומיננטית על פי הנטייה המולדת.
המקרים בהם חשוב לתת הזדמנות שווה לשני הצדדים קשורים יותר לתינוקות רכים שבגלל מגבלת התנועה שלהם-תלויים באופן בו מניחים אותם:כאשר משכיבים תינוק רך לישון-להשכיב פעם עם הראש ימין ופעם שמאל. להציג לו גירויים סביב המיטה בכיוונים שונים.כך גם לגבי תינוק יונק-להגיש לו כל פעם שד אחר.
בעבר, רווחה הדעה כי דומיננטיות שמאלית מייצגת בעיה בתפקוד המוח/הנוירולוגי. כיום ידוע כי אין לכך הוכחות של ממש וההמלצה הגורפת היא לא להתערב בתהליך רכישת הדומיננטיות.
ככלל, ניתן לקבוע דומיננטיות יד לקראת גיל שנתיים-שנתיים וחצי. מגיל זה, כאשר מבחינים בהעדר דומיננטיות בידיים(שימוש לסירוגין בשתי הידיים) חשוב לבצע מעקב עם מרפאה בעיסוק. אם בנכם משתמש באופן קבוע ביד מסוימת, גם אם זו יד שמאל-שהרי הוא השיג דומיננטיות יד וזה תהליך תקין וטוב.
ואופרטיבית-נסו לא להגיש לבנכם חפצים(כלי אוכל/צבע/משחק) ליד מסוימת, אלא , הניחו לפניו את החפץ ותנו לו לבצע את הבחירה. כל התערבות מצדכם מיותרת-תנו להתפתחות הטבעית לעשות את שלה.
אם יש לכם עדיין שאלות בנושא-מומלץ לפנות לפורום של מרפאות בעיסוק.
בברכה, אודט

למידה מתרחשת במספר אופנים-
1. מצפייה במודל-אם את ובעלך אנשים מסודרים, בתך תלמד גם היא שסדר הוא ערך חשוב ומוערך במשפחתכם.
2. למידה מתוך חוויה רגשית מהנה-סוג של למידה עם התנייה:ברגע שסידור משחק יהיה בעל קונוטציה חיובית ונעימה-יהיה לבתכם קל יותר להשתתף במשימה-וכך גם ההיפך:נסו לסדר כחלק ממשחק-בואי נאסוף את כל הכחולים, אח"כ את כל האדומים-כל הכבוד-חיזוק חיובי וכו'..(כרגע זה עוד מוקדם מבחינת מושג הצבע, אך בהמשך זה יכול להיות רלוונטי).אפשר גם לפי תורות-פעם אמא פעם את. בהמשך-בואי נראה מי אוסף הכי מהר/הכי הרבה. אם נאסופ, נוכל לשחק במשחק הבא שאת רוצה...וכו'...
יש גם את החיזוק השלילי-אם לא נאסופ, לא נוכל לפתוח עוד משחק..
3. עקביות היא גורם חשוב בלמידה-אם פעם תתעקשי על סידור ופעם אחרת תסדרי את במקומה-מהר מאוד היא תבין שזה לא הכרחי ובסוף בלאו הכי אוספים עבורה.

הכלל ההתפתחותי המנחה הוא לדרוש מהילד בהתאם ליכולת בגיל המתאים. למשל, לא נצפה מילד בן שנה שנתיים לאסופ הכל לבד-עצם הכנסה של מספר פריטים חזרה לקופסא, כאקט סמלי כבר יכולה להיות מחוזקת, מאחר שהילד מבין שיש לו גם חלק בלאסוף-הכמות לא חשובה. אם הילד מתחיל ו"נתקע", חשוב להביע גישה חיובית-אולי אתה צריך עזרה-בוא נאסוף יחד -זה תמיד קל יותר.
המטרה שזו לא תהפוך להיות מטלה מעיקה אלא חלק משיגרת חיים ברורה.

בהצלחה, אודט

שלום מור דנה
בסוף דברייך ציינת שכבר גידלת ילדה אחת ולא נתקלת בכאלה התנהגויות, וחשוב לי להדגיש שכל ילד מביא איתו אתגרים חדשים להורות, בהיותו שונה במזג, במין -במקרה זה, ובמבנה המשפחה השונה אליו הוא נכנס. עם זאת, הוספתי סימן שאלה לביטוי "מרד גיל שנתיים" מתוך הנחה שיכול להיות שבנך מבטא קושי נוסף, מעבר לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, של מאבק על אוטונומיה ונפרדות( שלב שמאופיין בעיקר באמירת "לא", כחלק מהגדרת הזהות-"הרצונות שלי שונים משל האחרים" ).
פעלתנות היתר של בנך, יכולה להעיד על קושי בוויסות, ולכן יתכן שהכניסה למאבקי כוחות איתו בשלב זה, היא בתדירות גבוהה יותר מאשר אצל ילדים אחרים. האם כתינוק היה קשה להרגיעו?הופיעו קשיים בשינה? באכילה? האם הוא במסגרת גנית כלשהי? כיצד מתמודדים עמו שם?
אני ממליצה לך על שתי אפשרויות, תוכלי ליישמן בנפרד או במקביל:
פנייה לייעוץ של מרפאה בעיסוק, על מנת לבדוק את תחום הוויסות התחושתי.
פנייה להדרכת הורים של מומחה בגיל הרך, על מנת לבחון דרכי התמודדות מותאמות יותר באופן אישי לבנך, מאחר שבתחושה שלך-נסיונך כהורה לבתך לא ניתן ליישום עם בנך.
אוכל להפנות אותך לכתובות המתאימות בהתאם למקום מגורייך.
בהצלחה
אודט

ראשית תודה על תשובתך
שנית - מדובר על ילד שמגיל שבוע רק צרח , ממעיט לשון.
לגבי האוכל - אין בעיות חובב אוכל מאוד.
מבחינת מסגרת - החל מגיל 11 חודשים נמצא במסגרת גנית עד השעה 16.00 - ודרך אגב בגן הוא יחסית מאוד מתון , רגוע - אומנם עומד על שלו ומביע את דעתו אבל מקשיב למה שאומרים לו.
לפני שהיה יכול להתבטא היה נוהג להרביץ - כיום ממעיט.
את מרד גיל שנתיים דרך אגב עברתי עם הבת שלי יחסית בקלות אבל הוא ילד מאוד מיוחד בכך שהצרחות שלו הן בלתי נסבלות לאוזניים עוד מהיותו תינוק וכן הרצונות שלו.
כמו כן , יש לו בעיה לשבת על הטוסיק - אפילו טלוויזיה אינו מחבב.
למשל הבוקר שיחק בלגו ופיזר הכל על הרצפה - ביקשתי ממנו מספר פעמים יפה לסדר - אפילו בתי אמרה לו ע"מ לדרבן אותו שנסדר כולם ביחד - אבל ה"לא" הנצחי שלט.
הכנסתי אותו לחדר שיחשוב - אבל ציפצף עליי.
אני מיואשת ,עייפה ומתוסכלת - אני מתביישת להגיד שלפעמים לא כיף לי לבלות איתו אחרי הגן.
אני גרה בחולון.
עזרה בבקשה, תודה

את יכולה לפנות למכון להתפתחות הילד בחולון או ביפו, בהפנייה של רופא המשפחה. היתרון במכון הוא בהסתכלות רב מקצועית על הילד-בתחומי התפקוד השונים:רופא התפתחותי, פסיכולוגית התפתחותית, מרפאה בעיסוק (לנושא הוויסות התחושתי), קלינאית תקשורת לתחום השפה והתקשורת, וכו'.
כתובת נוספת היא של מרפאת אם תינוק בביה"ח איכילוב-המיקוד שם הוא יותר בנושא קשר הורה-ילד.
עוד כתובת היא של פסיכולוגית התפתחותית בשם רונית שרף-בקליניקה פרטית בחולון.

לנושא הוויסות החושי, אומר רק שישנם פעוטות שמתקשים לבצע סינון לגירויים שונים-מגע, רעש, תנועה, ראייה וכו'.. ולכן חווים הצפה של גירויים שמוציאים אותם מאיזון ומשלווה-כך נראה ילדים בתנועה מתמדת, בחוסר ארגון, בקשיי הסתגלות למצבים משתנים וכו'. התמונה שאת מתארת-תינוק שצרח מגיל יום-בהחלט מכוונת לכיוון זה. תוכלי לקרוא חומר על התופעה באתר "חושים"-אתר מצוין של מרפאה בעיסוק בשם שרון שני-גונן. ניתן גם לשלוח אליה שאלות.

בהצלחה, אודט

מה זה תחום הוויסות החושי ?

שלום לימור,
מעטים התינוקות בני גילו של בנך שישנים שינה רציפה. כנראה ש"זכיתם" לכך בחודשים הראשונים לחייו, והשינוי הופיע מאז שהפך לפעיל ועירני יותר. לא תארת את איכות ההתפתחות שלו, את דפוסי המזג ואת שגרת היום, וכל אלו משפיעים מאוד על השינה: קשה להתייחס לשינת לילה של תינוק מבלי להביא בחשבון גם את כל סדר היום מבחינת ארוחות ומשחק. בהנחה שמדובר בתינוק שהתפתחותו תקינה, הרי שסביר שההתעוררות מעבר לארוחה אינן מתוך רעב ולכן נכונה הגישה שלא להאכילו בארוחות לילה. אני תומכת בעמדה לפיה כשתינוק צעיר מתעורר בלילה יש לגשת אליו ולהיענות לצרכיו, ובהדרגה הוא יצטרך פחות. יחד עם זאת, רצוי שלא להוציאו מהמיטה אלא לנסות לסייע לו לחזור לישון באותו האופן בו נרדם בראשית הלילה. חשוב ליייצר שגרת השכבה שבה ילמד בהדרגה להירדם בכוחות עצמו ולא יצטרך אמצעים כמו נענוע, האכלה או הירדמות על הידיים. זה עשוי לקחת זמן, אבל בהדרגה יוכל יותר ויותר לעשות זאת ואז גם להתעורר פחות.
בהצלחה,
מיכל

שלום הדס,
ראשית ברצוני לשבח את עירנותך כלפי עצמך וכלפי הרגשות שלך. לעיתים תחושת חוסר הסבלנות היא כל כך גורפת, ומלווה גם בכעס, תסכול ואף תוקפנות, עד שכל אלו מופנים כלפי התינוק מבלי שהאם מצליחה לראות שהיא זו שעצבנית ולא הוא. התחושות האלה גורמות לרצון להתרחק מהתינוק ולעיתים יוצרות דווקא את המעגל ההפוך - התינוק מרגש שאימא חסרת סבלנות ולא נהנית בקרבתו, הוא רוצה "להחזיר" אותה אליו ולכן "יוצר" מצבים בהם היא תאלץ לבוא שוב ואז בוכה, מתלונן, או לא נרדם, ובפועל אימא צריכה לבוא שוב אבל אז היא עוד יותר עצבנית ועוד פחות סבלנית אליו.
המעגל הזה הוא אחד מהכשולים הגדולים והמרכזיים בהורות וגורם לנשים רבות לחוות תסכול, אשמה ובושה. הן מרגישות בודדות מאוד עם התינוק ובלתי מסופקות ממנו ומעצמן.
לא ציינת האם יש לך מקורות תמיכה כלשהם בגידולו (בן זוג, סבתא, מטפלת) או האם את המטפלת העיקרית בו, האם את עובדת מחוץ לבית והאם הוא במסגרת כלשהיא, האם הוא בנך היחידי ומהם הלחצים הנוספים עימם עלייך להתמודד כעת. כל אלו גורמים מהותיים שבוודאי משפיעם עלייך ועליו. אבל כך או כך, אני חושבת שעירנותך כלפי עצמך היא המפתח לתיקון. אני בטוחה שלא כך דמיינת את חוויית ההורות, וראוי שלשניכם, לך ולתינוקך, תהייה חוויה אחרת, טובה ומתגמלת.
ניתן לעשות הרבה מאוד עבורכם בטיפול מתאים, אבל חשוב לי להאיץ בך לעשות זאת ולא להמתין. השנה הראשונה לחיים קריטית עבור התפתחותו הרגשית של התינוק וככול שדוחים ודוחים את הפנייה לטיפול ("זה כבר יסתדר מעצמו", "הנה הוא הולך לגן ויהיה בסדר", אין לי זמן עכשיו" וכדומה) יהיה קשה יותר לשנות דברים. התערבות מוקדמת היא המפתח להצלחה ולשינוי ולכן חשוב מאוד לפנות בהקדם האפשרי. את מוזמת לכתוב לי ואוכל להפנות אותך לכתובת מתאימה בסמוך למקום מגורייך.
בהצלחה רבה,
מיכל

שלום יוליה,
אם הבנתי נכון את דברייך, המפגשים החברתיים של בנך אינם קבועים אלא מזדמנים, כלומר בגינה ציבורית, משחקיה וכו', מקומות הומים ובהם ילדים במגוון של גילאים אין מפגש עם ילדים קבועים. העובדה שהוא מפנה מקום במשחקיה לילד גדול ממנו דווקא משקפת שיפוט נכון וזהירות שהיא במקומה, אבל אני מניחה שפנייתך קשורה לתצפיות חוזרות בהן הוא נרתע מחברת אחרים ואולי אף מבוהל.
קשה לדעת מהתיאור הזה האם מדובר בדפוס מדאיג, כי זה קשור להבטים נוספים בהתפתחות שלו: האם הוא ילד מפותח כפי גילו מבחינה מוטורית (הולך ביציבות, רץ, בטוח בגופו), שפתית (מדבר בצירופי מילים קצרים) וקוגניטיבית (מסובל לפתרון בעיות בהתאם לגילו) וכמובן רגשית : האם הוא מסוגל להיפרד ממך בסיטואציות אחרות, מסוגל להעסיק את עצמו במשחק לאורך זמן, ובעיקר - מתעניין בילדים אחרים, בני גילו, יוזם איתם קשר, מתעניין במעשיהם וכדומה.
אני מקווה שהתיאור הזה עוזר לך לחשוב האם יש סיבה לדאגה או האם כדאי לפנות לגורם מקצועי מתאים להערכה מקיפה יותר.
בהצלחה,
מיכל

שלום ליאורה,
אקדים ואומר שאיני מכירה את הערוץ המדובר אז אתקשה להתייחס ספציפית אליו או אל התכנים בו (האם מדובר בסירטי אנימציה? האם בתוכניות מוזיקליות הכוללות סיפורי ילדים ושירים? האם תוכניות לימודיות?). לגבי שפות בכלל, מקובל להגיד שילדים יכולים לקלוט המון שפות ולכן טוב לדבר איתם בשפות נוספות בגיל צעיר, אבל זה לא תמיד נכון. הגישה הזו עשויה להתאים רק לילדים בעלי כישורים מילוליים טובים בעוד שילדים עם קשיים בשפה (איחור בהתפתחות השפה, קשיים בהבנת כללי התחביר, קשיים בהיגוי ואחרים) זה בהחלט לא נכון ומוטב לדבר איתם בשפה אחת בלבד. הצרה היא שבמרבית הפעמים אנחנו עדיין לא יודעים האם לילד עימו אנחנו מתחילים לדבר יהיו קשיים שפתיים או לא.... בגיל שלוש זה כבר לרוב מתחיל יותר להתבהר, אבל ילד שבבית הוריו לא מדברים שפה נוספת, יוכל לקלוט רק מספר מילים בודדות בדרך של צפייה בטלוויזיה ולא באמת "ירכוש" כך את השפה.
מעל הכל, חשוב להדגיש כי צפייה בטלוויזיה בגיל הרך היא בפירוש אינה ממולצת ומוטב להגביל את הצפייה ככול הניתן. צפייה ממושכת בטלוויזיה בגיל צעיר כל כך משפיעה על התפתחותם של כישורים התפתחותיים חשובים (ויסות קשב, יכולות ריכוז, מיומנות בפתרון בעיות ועוד) ובהם גם על כישורים חברתיים-רגשיים (יכולת למשחק הדדי ומשותף, יכולת להיות לבד ולמצוא עיניין ועוד) . ישנן מדינות מערביות שמגדירות המלצה ל 1/2 שעה של צפייה בלבד בגילאי 2-5 וזה מבוסס על מחקרים התפתחותיים ונוירולוגיים. וגם אם בישראל אין המלצה, עוד יהיה זמן רב בו הילדים יצפו בטלוויזיה בגיל ההתבגרות....בנתיים מוטב שישחקו בקוביות, במכוניות ובלגו, בעברית או באנגלית.....
בהצלחה,
מיכל
מיכל

השמעת דיסקים של מוסיקה וסיפורים היא אמצעי טוב מאוד ללמד את התינוק להרדם באופן שאינו תלוי בנוכחותכם בחדר, כמו גם מוצץ/חיתול בד/שמיכה וכו'..כמובן, בהנחה שמדובר במוסיקה מרגיעה ולא מעוררת, המאפשרת לפעוט להרדם בתהליך לא ארוך. בנכם לומד להפרד מכם ולהרגיש בטוח גם כאשר הוא לבד, והמוסיקה משמשת כאובייקט מעבר, בין העירות לשינה. זהו הרגל טוב, למשל לעומת הירדמות מול טלויזיה, שמסיחה את הדעת, עלולה לגרום לפחדים, ולעתים קרובות מעוררת במקום לשמש כאמצעי מרגיע.

בברכה, אודט

אני ממתינה ולחוצה מאוד.אם יש מקום להפנותי לפורום אחר/תשובה אחרת,כיתבו לי.
אני בבעיה לא קטנה מול הגן של הילד,שרוצה להחזיר אותו לטיטולים.

תודה מראש.

שלום קרן,

הגמילה מטיטול דרשת זמינות גבוהה של המבוגר לילד, הכוללת ליווי תכוף לשירותים, הדרכה על ההתנהלות שם, שבחים וחיזוקים חיוביים ועוד. במקביל, הגמילה תלויה במידה מסויימת גם בדרישה של המבוגרים מהילד להיגמל. לאחר תקופה, הילד מפנים את ההרגלים, לומד לזהות לבד מתי צריך לשירותים, והתהליך זה זורם ללא מעורבות מבוגר. נשמע שהליווי שלכם בבית היה כזה שאכן סייע לו להפנים את התהליך. למעשה גם בגן הוא צריך ליווי צמוד שכזה, כלומר שמטפלת תלווה אותו לשירותים כל חצי שעה בהתחלה ( רצוי בחברת אחרים אותם אפשר לחקות.), תשגיח עליו שם, תלמד אותו לנגב וכו' וגם תשבח אותו כשיצליח. צריך לבדוק יחד עם צוות הגן מה מכל זה לא עובד כמו שצריך בגן. ואולי מדובר בגן עירוני שבו הצוות מועט ולא פנוי לתהליך שכזה? במקביל לבירור עם הגן , יתכן שנכון יותר כרגע להחזירו לטיטול אם מרטיב ברצף. ואז לנסות להוריד שוב באביב.
חשוב לציין שהגמילה בחורף עלולה להתארך יחסית לעונות החמות. בלילה, אם מרטיב, יש לעמוד על כך שילבש טיטול (רגיל או תחתונים סופגים) עד שתמצאו שהחיתול בבוקר יבש. הזכות להוריד את 'הטיטול בלילה שייכת לילד אשר יכול לעמוד בהתאפקות הלילית. הסברו לו שגם הוא יוכל להוריד את הטיטול כאשר יראה שהוא" יבש".
שהיה בהצלחה רבה,
בשמת

שלום אמאמודאגת,

תהיתי על הניק שבחרת לך...האם המשמעות היא שאת "דואגת כרונית"? לא מצאתי כל סימן מדאיג במה שתיארת אצל ביתך. נשמע שבגיל 8 ח' הופיעה חרדה תקינה לגיל המלווה את תהליכי ההתקשרות התקינים-נורמטיביים לגיל זה. כעת נשמע שביתך מאוד נינוחה איתך עד כדי כך שיכולה להיפתח ליצור קשרים גם עם הסבתות. נפלא!
ממחקרים עדכניים עולה כי כבר בגילאים מוקדמים יש חשיבות רבה לקשר שמפתח התינוק גם עם האב, במקביל לזה שמתפתח עם האם. ביתך כרוכה אחרי אביה משום שהיא כמעט ואינה שוהה בחברתו, אך מזהה אותו כדמות קרובה ונהנית מאוד להיות במחיצתו. היא נלחמת על תשומת ליבו במעט הזמן שנמצא בבית במשך השבוע. הנוכחות שלך, לעומת זאת, היא בטוחה, קבועה ויציבה (וטוב שכך). ביתך יודע שגם אם תעדיף להיות עם אבא כאשר נמצא, הרי שאמא לא תיעלם לה (וגם לא תיעלב!). התפקיד שלך במקרה זה כרגע הוא לאפשר מרחב להיווצרות קשר אבא-בת, להישאר באזור, אך לאו דווקא מעורבת. בינתיים יתכן שתוכלי לקחת מעט זמן לעצמך ולעיסוקיך, ואף להינות מכך? (-:

המשיכי להנות מביתך וממשפחתך,
בשמת

אין תחרות בכלל :) להיפך אני מצליחה להנות מהזמן הפנוי שנוצר ושאיני מרגישה בו איסורי מצפון...
אין ספק שנתת לי זווית נוספת להסתכל על הדברים ועל כך תודה רבה!
בינתיים המצב נרגע ונוצר איזון מסוים..

אני רוצה לחזק את כם מאוד בהחלטה שלכם להודיע לבתכם כי הגיעה השעה להגמל מהחיתול-מתוך הבנה שממנה זה כבר לא יגיע. כאשר את מדברת על צרחות בעשיית קקי-זה מתוך הההתנגדול להליכה לשירותים, או מתוך כאב של עצירות? אם יש המנעות ובעקבותיה עצירות-חשוב שתקבלו הנחייה מרופא אילו תכשירים יכולים לעזור למניעת עצירות. על מנת להקל עליכם את ההתלבטות-חשוב ביותר שלא יימצא בבית חיתול-כך לא תהיו אמביבלנטים גם כלפיה-ברגע שתבין שאין דרך חזרה-התהליך יהיה לה הרבה יותר קל, גם אם תמחא על השינוי בהרגלים. הקשיים הגדולים ביותר המתפתחים סביב גמילה אינם בעקבות דעה נחרצת וסמכותית של הורים ש"אין יותר חיתול" אלא מתוך עמדה הורית אמביבלנטית, מבלבלת וחסרת אונים. חזקו אחד את השני בכך שדרככם נכונה והגיע הזמן להפרד מההרגל הלקוי של עשיית קקי בחיתול-בתכם צריכה להרגיש שאתם סומכים עליה שהיא יכולה להתמודד עם הרף שהצבתם לה-ובעצם-יכלה כבר מזמן, לולא חששתם שאתם עושים לה נזק.
חשוב שבגן ישתפו אתכם פעולה ולא יציעו חיתול, וכן שיתנו חיזוקים משמעותיים לכל הליכה לשירותים, גם במקרים בהם אין תוצאות של ממש.
בהצלחה
אודט

ראשית אני רוצה לחזק אתכם על השיטה שמצאתם על מנת לגייס את בנכם לשתף אתכם פעולה-על כך נאמר-כל מה שעובד ומוכיח את עצמו-מבורך.
אני לא בטוחה שהבנתי את השאלה שלך לגבי הבכי היללני- את שואלת האם לדרוש שיאמר את בקשתו(העדפתו מול האלטרנטיבה שהצעתם), המובנת לכם למרות היללות, באופן בוגר יותר? אם הבקשה שלו אינה מובנת בגלל היללות, הרי אתם עוזרים לו בכך שאתם מבקשים שיבטא באופן בוגר את בקשותיו. אם אתם מתעקשים שאינכם מבינים למרות שהבנתם-אתם מגבירים את תסכולו. אפשרות אחרת היא שאתם מציעים אופציה והיא לא מתקבלת על ידו אך אין אפשרות אחרת ואז-אפשר רק להבין את התסכול שלו ולאמר לו שאתם מצטערים שהוא לא מתרצה מהבילוי/משחק /מאכל שיש כרגע, אך אין אפשרות אחרת ואולי בפעם הבאה תוכלו להענות לאפשרות האחרת-מדובר בהצבת גבולות.
חשוב לא לללכת שבי אחרי גיל שנתיים הנורא ולפרש כל התנגדות כלא עניינית, ולנסות כן להבין, תוך קשב וסבלנות רבים, מדוע מסרב לאפשרות ולשדר לו שאתם מאוד מעוניינים לעזור לו למצוא מה כן ימצא חן בעיניו, אבל קשה לכם להבין כשהוא לא רגוע. פחות לכעוס על היבבנות, יותר לעזור להרגע ולמצוא ביחד פתרון אפשרי ומתאים. זיכרו-לא תמיד הילד יודע מה הוא רוצה, לעתים הוא יודע רק מה הוא לא רוצה וזה גם סוג של הגדרה עצמית עבורו-כך שאין להקל ראש בכך ויש לכבד גם את "אי הרצון". לעתים, כאשר הפעוט חש כי מכבדים את אי הרצון, הוא יפחית את תגובת האנטי שלו ויתגייס לבטא את רצונותיו וצרכיו באופן בוגר יותר.
בהצלחה
אודט