פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום חני
חסר רקע לגבי איפה אתם נמצאים בהקשר של הגמילה-מתי החלה ,כיצד נעשתה ואיך הגיב בנך אליה.
בכל אופן, השימוש בתכשירים מונעי עצירות הוא בעיני הכרחי בשלב זה-על מנת שלא לייצר בעיה משנית של טחורים, פחד מעשיית צרכים בגלל כאב וכו'.
אשמח לייעץ לך ביתר פירוט עם קבלת מידע נוסף מצידך, הן על גמילה והן על התפתחותו של בנך ומאפייניו בגמילות עד כה (מוצץ?בקבוק?הנקה?). אם יש ילדים נוספים, כיצד הייתה הגמילה עבורם..
אודט

שלום ריבי

הרישום לגנים פרטיים משתנה בהתאם למידת הביקוש של הגן-גנים מבוקשים סוגרים את ההרשמה שלהם כבר בחודשים דצמבר -ינואר! כאשר שאר הגנים פתוחים לרישום גם עד מרץ -אפריל. אותו כנ"ל לגבי כניסה של פעוט לגן באמצע שנה-בגנים המבוקשים לרוב לא יאפשרו זאת, וזאת בראש ובראשונה מתוך אינטגריטי של הגננת, אשר הציגה את הגן להורים הנרשמים כגן עם קיבולת מסוימת של ילדים ולא מעבר.. עם זאת, ישנם גנים בהם כן מאשרים כניסה במהלך השנה, במקרה של נשירה של אחר או לא נעים לומר, מתוך מטרה להרוויח עוד כסף..כשתסיירי בין הגנים תיווכחי שכל גן עם מדיניות משלו. ואולי את שואלת אם נכון יהיה להכניס את בתך באמצע שנה, שלא תכנס קטנה מדי(לפני שנתיים) או "גדולה מדי"(שנתיים וחצי). יש יתרונות לכאן ולכאן-לחסוך את המחלות של החורף, לזכות בהסתגלות יותר אישית..ועם זאת, כניסה באמצע שנה, אחרי שנוצרה דינמיקה חברתית בין הילדים ובין ההורים, גם היא לא פשוטה. בעקרון, אם יש לך מרחב תמרון, עדיף להכניס בגיל שנתיים וחצי ולא בגיל שנה וחצי. שאר השיקולים תלויים באישיות הילד, ביכולת ההורים, בהקשר המשפחתי(תינוק שעומד להוולד) וכו,.
לגבי משפחתונים, לדעתי יש יכולת גדולה יותר לגמישות מבחינת עיתוי הכניסה, לדעתי מדובר במסגרת שמתאימה עד גיל שנתיים-שנתיים וחצי, לכל היותר. בגיל שנתיים הייתי מכניסה מראש לגן, ולא למשפחתון.
בהצלחה
אודט

שלום יפית,
בגישה הקלאסית חשבו שתינוקות נולדים עם צורך בלתי נשלט לסיפוק הצרכים שלהם ואילו תפקיד ההורים הוא להפגיש אותם עם עקרון המציאות במטרה שילמדו כי לא ניתן למלא כל צורך, עליהם לדחות סיפוקים ולשאת את התסכול הנלווה לכך. זה חלק מהתבגרות - ההבנה שלא ניתן לקבל תמיד הכל ובכל זמן. החשיבה לגבי התפתחות היום היא יותר מורכבת, ומבוססת על אינטראקציה, אבל בכל מקרה ברור שבלי לחוות תסכולים, חוקים וגבולות לא ניתן ללמוד להתמודד איתם כשהם קורים.
פעוטות בני שלוש צברו במהלך חייהם כבר לא מעט תסכולים וחוויות מאירועים בהם אמרו להם "לא", "אסור" או "אי אפשר" ועדיין חלקם מתקשים יותר להתגבר על הקושי לדחות את הסיפוק מאחרים. בפועל, זהו לא דפוס שנעלם אף פעם : גם למבוגרים יש הרבה פעמים דחף ורצון לסיפוק מיידי, אך התבגרות משמע ההבנה שיש לדחות את זה, לוותר או להתגמש. לא כולם מצליחים ללמוד את זה גם כבוגרים...
חשוב לעשות סדר עדיפויות לגבי הדברים עליהם לא מוותרים בהשוואה לדברים שניתן להתגמש בהם כדי להעניק חוויה של והשפעה, אבל עדיין חשוב להעמיד גבולות וחוקים ברורים. זה נותן הרבה ביטחון ותחושת שליטה שחיוניות מאוד עבור ילדים עם קושי בדחיית סיפוקים.
בהצלחה,
מיכל

שלום אליס
שינה של תינוק במיטה נפרדת ובחדר נפרד משלו, חשובה הן לתינוק והן להוריו. מבחינת התינוק, שינה במיטה שאינה לפי מידותיו ואינה בטיחותית היא בעייתית. בנוסף, סדר היום של התינוק שונה מסדר היום של הוריו. בחדר התינוק אמורה להיות אוירת שינה, אור מעומעם ואין נכנס ויוצא, בעוד הליכתו לישון בחדר הוריו אינה מאפשרת תנאים אלו. כניסתו של תינוק למיטת הוריו, במקום אחד ההורים, מכניסה אותו לתפקיד שאינו מותאם לו, כביכול כשותף של אותו הורה ובכך מבנה המשפחה משתבש-בעוד אתם אמורים להיות יחידת הורים והוא ילד, כרגע אין מבנה ברור ועלולות להיות לכך השלכות על התפתחותו בעתיד. היכולת להרדם לבד ובאופן עצמאי מחזקת את בטחונו של הילד ביכולותיו וזהו שלב משמעותי בדרך לנפרדות ורכישת עצמאות.
את מתארת כי בנך נרדם כרגע במיטתך עם בקבוק, כלומר, בכוחות עצמו ולא כאשר את מאכילה אותו. זוהי כבר התחלה טובה מאחר שהוא אינו תלוי בך. השלב הבא צריך להיות השכבתו במיטתו הוא להרדמות בתחילת הלילה-לא לאחר שנרדם במיטתך. מדובר בתהליך ובתחילה בהכרח הוא ימחא, אך אם תהיי עקבית מתוך ההבנה כי את עושה את מה שנכון עבורו, הוא יסתגל בהדרגה. בהמשך, העבירי את מיטתו מחדרך והשארי לידו (שתפי גם את בעלך בתהליך המייגע אך חשוב זה!!) תוך ליטוף ואוירה נינוחה. עירכו טקס לפני ההשכבה הקשור לחפצים בחדרו-הפרדו מהם אחד אחד באמירת לילה טוב מחר נפגש שוב-הליכה לשינה היא בבסיסה תהליך של פרידה ומכאן מרבית הקושי.
בהצלחה
אודט

שלום שרין,
זה אכן טבעי שהתינוקת שלך צריכה אותך לאחר יום עבודה שבו את לא נמצאת לידה, את יכולה לשתף פעולה איתה תוך כדי כך להיות עירה לכל העניין של תליות יתר של התינוקת אלייך. את יכולה לתת לה תשומת לב בכך שהיא כפי שאת מתארת גם זקוקה לכך במיוחד כי את עובדת מהבוקר. לשבת עם התינוקות שלך ולייצור אינטראקציה כלשהי דרך למשל משחק.... אינו גורם לתינוקת שלך להיות צמודה להפך זה יכול לספק לה את מלוא הרגש והאהבה של אם לבת שלה. נוסף על אך התינוקת שלך נמצאת בשלב שהוא מאוד ייחודי מבחינת התפתחות המוטורית שלה –הולכת על ארבע וכן חשוב מאד להתייחס לעניין הזה ואפילו לייצור איתה אינטראקציה בזמן ישיבה על רצפה( למשל) ועצם כך שהיא מחזיקה ברגליים שלך מעיד לך שהיא מחפשת אותך לידה בשלב זה.

מקווה שעזרתי
מהא- סטודנטית לתואר שני בחינוך

מיכל שלום

אני מבינה שאת כעת מתקרבת לסוף היריון שני.

את תיארת ילד מפותח, נבון וורבאלי אז מאד יכול להיות שהוא מבין וחש את קירבת הלידה... בנוסף, בגילו, הוא נימצא בתקופת " שיא " של חרדת זרים. כאשר את נמצאת הוא רוצה שתהיהי לידו. בסביבות גיל שנה וחצי הוא יתחיל להתרחק ממך ופרקי זמן שונים.

יחד עם זאת, במקרה של בנך, הוא נמצא ב"איום", הוא יאבד את מקומו של ילד יחיד ויצטרך לחלק את הוריו עם אח/ אחות... אז מבחינה זאת, יתכן שיקח לו יותר זמן עד להיפרד ממך לפרקי זמן קצרים ולוותר עליך. מה שהוא עושה כרגע, הוא מגן על הטריטוריה שלו.

כדאי להתכונן ולקבל את התנהגותו באהבה וסבלנות. כדאי לקבל עזרה מבני משפה/ או מטפלת קבועה, ממה שתיארך בנך מסתדר היטב עם סבים וסבתות שאת לא נמצאת, אז לעיתים תני להם להיות קצת יתוף כך תוכלי לנשום, ולהיות כולך איתו כשהוא איתך ודורך את נוכחותך.

אולי כדאי שבמשך חצי שעה ליום תכבי טלפונים, טלוויזיה ותהיהי איתו בלי שהוא יקרה לך, תשחקי איתו, תני לו להוביל את המשחק, תהני ממנו.

לגבי האב, זאת ללא ספק מציאות שמקשה עליו, הוא מתגעגע לאבא ויותר רגיש ואז נדבק אליך. תשקפי לו את רגשותיו, "אתה מתגעגע לאבא", "אתה עצוב כי אבא טס במטוס"...
אך אל תצפי שבנך הקטן יתנהג כאילו הכל רגיל כאשר אבא איננו בבית...
יתכן גם שבתקופות האלו, גם את יולר רגישה, אולי יותר לחוצה מהעומס בבית, אולי גם את מתגעגעת... ואז אולי גם יותר קשה להיענות לצורך של בנך לנוכחותיך כל הזמן.

מאכלת לך כוח בתקופה הקשה, ניראה לי מדבריך כי התנהגות בנך נורמטיבית ומא קשורה למציאותו הנוכחית. אם תרגישי צורך בסיוע מעמיק יותר בהמשך תוכלי לפנות לייעוץ/ הדרכה הורית.

בברכה

על התשובה המפורטת. בשבועיים האחרונים שמתי לב לשינויים קטנים שחלו אצלו, אכן נראה שהוא מסתדר טוב יותר בלעדיי לפרקי זמן מסוימים וזה נראה לי מתאים בדיוק למה שתיארת.
ושוב - תודה!!!!

שלום,

הריפלוקס אותו תיארת הינו בעיה נפוצה אצל תינוקות כך שבד"כ אין מה לדאוג בגללה, אך לכל שאלה יש לפנות לרופא המטפל והוא יוכל לייעץ לך על טיפול בריפלוקס ולקבוע האם התמ"ל אנפמיל AR ליפיל מתאימה לתינוקך. האנפמיל AR LIPIL (Reflux/Anti- Regurgitation) הינה תמ"ל המעובה/סמיך מראש המיועדת לתינוקות ופעוטות עם ריפלוקס ופליטות מרובות. היא תמ"ל מאוזנת תזונתית ומותאמת לתינוקות מגיל הלידה ואילך (תינוקות שנולדו בזמן). כמובן שחלב אם הינו החלופה הטובה ביותר ושינוי בהזנה לפורמולה הינו רק חלופה אחרונה ובהמלצת הרופא בלבד.

בברכה,
יפעת,

אכן שאלה טובה. לו לא היית בהריון, הייתי מעודדת אותך להתחיל בתהליך גמילה עם בתך, גם אם היא מראה סימנים חלקיים לבשלות-זו בהחלט התחלה. מאחר שאת עומדת ללדת, וגמילה הוא תהליך שדורש זמינות רבה מצד הההורים-אני ממליצה לך לחכות. מה גם, שלעתים מיד עם הלידה חלה רגרסיה בהישגים שנרכשו זה מכבר.
עם זאת, אני מציעה לך ללכת עם בתך ועם צרכיה וגילויי העניין בגמילה, כלומר, לא להוריד לה חיתול ולדרוש ממנה להתחיל את תהליך האימון בהליכה לשירותים וכו', אלא, הייתי משתפת עמה פעולה וכאשר מבקשת באמצע לילה להחליף חיתול מלא-הייתי מחליפה ומלווה במילים-לא נוח לך כשהחיתול שלך מלא/מלוכלך, נעים לך יותר לישון עם חיתול נקי. המשיכי להגביר לה את המודעות שהיא מתחילה לחוש בה להפרשות גופה. אם בשלב מסוים הצורך להוריד חיתול יגיע ממנה באופן מפורש-ודאי לא הייתי מפריעה לה אלא משתפת איתה פעולה-גם אם זה פחות אידיאלי בשלב שתמצאו בו.
בהצלחה
אודט

אמנם זוהי שאלה שאחות טיפת חלב יכולה לענות היטב עליה או כל פיזיותרפיסטית, אך אנסה לענות-
לא נראה לי שיש בעיה להלביש חולצה לתינוק דרך , מעבר לחוסר הנוחות שהדבר מייצר בתינוק בן יומו שעדיין אינו שולט במנח הראש שלו. אלא אם כן את אם מאוד מיומנת ותינוקך רגוע מספיק על מנת לעמוד ב"תמרונים". נהוג להלביש בגילאים צעירים אלו בחולצות מעטפת, זה עלול להיות מסורבל לעתים(מבחינת כפתורים וקשירות), אך יותר נוח בתפעול גופו של התינוק בעת ההלבשה. יתרון אחד שאני יכולה להצביע עליו מבחינת חולצת המעטפת הוא בכך שפעולת ההלבשה מייצרת סוג של התעמלות עבור התינוק, כאשר פעם גופו מוטה לצד אחד ואח"כ לצד השני-הסימטריה חשובה.
בהצלחה
אודט

את נוהגת נכון מאד כאשר את מונעת מבתך בתקיפות להכניס חלקיקים לאף שלה אשר עלולים לסכן אותה . הצורך של בתך לעשות זאת יכול לנבוע מסקרנות גרידא לגבי הגוף שלה, סקרנות שלא ניתן לאפשר אבל ניתן לשקף לה-את רוצה להרגיש , את בודקת את הגוף שלך. המקבילה לכך היא ילדים שמחדירים אצבע עמוק לתוך אפם. אפשרות נוספת היא שבתך עסוקה בגרייה עצמית שמתבטאת בין היתר בפעילות סביב האף, אבל יתכן כי היא עסוקה בכך בחלקים אחרים של גופה ובצורך במגע מסוג מסוים, או רגישות יתר למגע מסוג אחר. אפשרות אחרונה היא שבגלל הדאגה שלך והאיסור(בצדק) יש עניין רב סביב התנהגות זו ולכן בתך חוזרת ומעוררת אותו, כחלק מבדיקת גבולות. ככל שתגובתך ותגובת יתר הסובבים אותה תהיה עקבית וחד משמעית-כך היא תחדל בהדרגה מעיסוק בנושא.
עד אז, מומלץ לייצר עניין אחר סביב האוכל-שירים, סיפורים, משחקי אצבעות וכו'..
בהצלחה\אודט

שלום סלי,
ההתנהגות של הבת שלך יכולה לנבוע מסקרנות בכך שהיא רוצה לבדוק את הגוף שלה מה שקורה כאשר היא עשה דבר מסויים ובמקרה שלך החדרת מזון או חלקיקים לאף. אני מציעה לך למשל להגיד לבת שלך במצב שאת רואה אותה מתחילה , "לתת לה להאכיל אותה, להגיד לה את רוצה שאני אטעם, איזה אוכל טעים" בכך להעסיק אותה בדברים אחרים תוך כדי הארוחה באותו זמן לנסות להסביר לה שה זה לא טוב ושאוכל רק דרך הפה, ולמצוא איזשהו שיר על איברי הגוף (והתפקיד שלהם ) השיר מלווה בתנועות וכו..

מקווה שעזרתי
מהא סטודנטית לתואר שני בחינוך

את מוזמנת לקרוא דיונים רבים בנושא גמילה מחיתולים ולמצוא מענה לשאלות ספציפיות עבורך ועבור בתך. לציין שזוהי תקופה מצויינת לגמילה ובתך גם בגיל מתאים.
מספר עקרונות מנחים
בשלב הראשוני של הגמילה, על אחריות ההורה לתזכר את הילד שיש ללכת לשירותים, בעיקר בפיפי.
למידה צריכה להיות מההתחלה נכונה-אל תושיבי את בתך על הסיר עם טיטול או תחתון, אלא עזרי לה להתפשט ולהבין שזו הדרך הנכונה לשבת. אחרת היא לא תבין את הפואנטה שלשמה התכנסתן סביב סיר-שההפרשות יתרוקנו לתוך הסיר ולא למיכל אחר-טיטול או תחתונים.
חשוב לחזק על כל הליכה לסיר וניסיון לעשות פיפי/קקי-גם אם בפועל לא היה.
אם החלטת להוריד חיתול ולהלביש תחתונים-לכי עם זה עד הסוף בלי לייצר מצבי אמצע-גם אם בהתחלה יש הרבה פספוסים. מצבים בהם כן תלבישי טיטול/תחתוני טיטול, הם בשינה או בנסיעה ממושכת.
לא להתייאש מפספוסים-יש להם תפקיד חשוב בהבנת התהליך -היי סבלנית לתהליך ולבתך
בהצלחה
אודט

שלום שנינה
בנך מבטא פחדים אופייניים לגילו במהלך חלימה-חתולים וכלבים הם החיות השכיחות ביותר בקרבתם של ילדים. מה שהופך אותם למפחידים בעיני בני השנתיים הוא היותם בלתי צפויים ובלתי ניתנים לשליטה. גודלם היחסי -בהשוואה לגודל זאטוט בן שנתיים-מאיים למדי. כלבים צוהלים וסקרניים יכולים להתפרש בעיני הקטנטנים ככלבים תוקפניים. במפגש אקראי עם כלב(בעיקר כלב ולא חתול, מאחר שכלבים מחפשים קירבה על פי טבעם) ברחוב, אין לילד יכולת לשלוט על מידת המרחק שהכלב יתפוס ממנו, מה שהופך את החוויה לעתים למתקיפה ומעורר חוסר אונים ובהלה.
לגבי חלומות-מדובר בפעילות קוגניטיבית חשובה בה הילד משחזר אירועים ומעבד רגשות כגון פחד ,בהלה ומצבים של חוסר אונים. לעתים עוצמת החוויה בחלום כה חזקה עד שהילד מתעורר וזקוק לקרבת הוריו וניחומם, על מנת להבדיל כי לא מדובר באירוע אמיתי אלא חלום. במקרים אחרים, הילד שקוע בתוך חלום ומומלץ לא להעיר אותו, כל עוד הוא לא מתעורר בעצמו. אפשר לדבר על החלום בבוקר, יתכן שהילד ישתף פעולה ויזכר(-ברוב המקרים זה לא יקרה) ואז משפט המפתח ליצור הבחנה בין חלום ומציאות הוא -זה הרגיש כאילו זה היה אמיתי, אבל זה היה רק חלום ודמיון.
דרך נוספת לעבד את הפחדים היא בהקראה של ספרות ילדים בנושא פחדים. התמודדות עם פחד מחיות יכולה להיות דרך ליטוף כלבים רגועים וקטנים-של שכנים, חברים וכו'(כאלה שאתם יודעים מי הם) או דרך פינות ליטוף.
בברכה
אודט

שלום אבי,
תופעה של הכאה עצמית יחסית שכיחה אצל תינוקות ופעוטות אשר מתקשים לווסת את רגשותיהם ולהרגיע עצמם, או להתנחם בעזרת מבוגר אחר. לעיתים סערת הרגשות כה גדולה והם לא מוצאים מילים עד שהם מפנים את הכעס אל עצמם. העובדה שבתך עדיין מתעוררת לאכול (ואין שום הצדקה לכך בגילה) מרמזת אף היא שיתכן וקיים קושי בויסות הניכר הם בוויסות הרגשי והן בתחומים אחרים כמו מזון, או שימוש במזון לצורך ניחומים.
לא ציינת אודות תחומי ההתפתחות הנוספים של בתך: האם מפותחת מבחינה מוטורית? שפתית? האם מסוגלת כבר לבטא עמה קצת במילים? חשוב לנסות לעזור לה למצוא דרכים אחרות לבטא כעס, שלא כלפי עצמה.אני קצת קשה לשכנע אותה ללטף במקום להכות כשהיא מאוד כועסת כי צריך לתת לה אפשרות להביע את רגשותיה, אבל אולי כדאי להכות חפצים שמותאמים לכך (מיני פופים ושקי איגרוף) עשויים להיות שימושיים להתחלה. חשוב מאוד לנסות להגיד במילים את מה שהיא מרגישה : "את מאוד כועסת עכשיו כי אבא לא הסכים ש..." או "את רצית שאני אתן לך את X אבל אני לא מרשה ואת מאוכזבת".
כדאי ברגעים האלה דווקא להיות איתה ולא להתרחק כמו שלפעמים מקובל לחשוב כדי שלא תחווה את כל העוצמה הרגשית הזאת לבדה.
בהצלחה,
מיכל

הנושא מאוד חשוב לי ובעלי אנחנו לא סתם רותים לצאת לאיזה חופשה מדובר פה בעניין חשוב שיש לנו את בטח מקירה את התוכנית לרדת בגדול אז ייתכן ואנחנו בתןכנית ואמרו לנו שאין אפשרות להביא את התינוק בתוך תוכי אני יודעת שלא למרות שהרצון הוא מאוד חזק .גם אם התשובה היא שלילית לטעמך אשמח לייעוץ.