פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום עינת,
שימוש בסיר היה רווח יותר בעבר בתהליך הגמילה ונתן מענה לחשש של ילדים לשבת על אסלה גבוהה. סיר מאפשר שלב ביניים בו הילד יכול להתיישב לבדו בקלות, יכול לעבור את התהליך בו הפרידה מהצרכים מוחשית וקונקרטית בהשוואה ל"היעלמות במים" וכדומה. בשנים האחרונות השימוש בסיר (לצערי) פחות רווח וילדים רבים נגמלים דרך שימוש ב'ישבנון', 'מקטיני אסלה' או שימוש ישיר בשירותים. כל אלה לגיטימיים לחלוטין אם הילד מצליח להרגיש בהם נוח. לפי התיאור שלך אני לא יודעת אם הלכלוך הוא שמפריע לו, או אולי הוא נרתע מהחוויה השונה, אבל זה לחלוטין לא אומר שהוא לא יוכל להשתמש באביזרים אחרים לשם כך.
את מוזמנת להיעזר גם בדיונים קודמים שלנו בפורום בנושא חינוך לניקיון - יש הרבה!
בהצלחה,
מיכל

בתך מגיבה באופן מותאם לסיטואציה בה היא נמצאת-סביבה חדשה, דמויות חדשות שאמורות להחליף אותך, את המגע שלך, הדרך בה את נוהגת לעשות איתה דברים, לנחם אותה וכו'..הסתגלות לסביבה חדשה היא תהליך שנדרש לו זמן. במקרה של בתך, אשר נמצאת בגיל בו מתחילה להתפתח חרדת זרים, יתכן שיידרש לה אף יותר זמן. בהנחה שבחרת לה מסגרת מתאימה, בה היא תוכל לקבל טיפול באופן נגיש ורגיש (אמנם לא כמו של אמא אך טוב מספיק), יש כמה דברים שתוכלי לעשות על מנת להקל עליה (ועליך..)את המעבר. ראשית, כן חשוב שבשלב זה תשהי איתה פרק זמן קצר בבוקר, לפני שאת מוסרת אותה לידי מטפלת אחרת. זאת על מנת שתוכל לבחון את המטפלת החדשה, ממקום בטוח, שהוא הידיים שלך. שנית, כדאי לייצר שיחה בינך לבין אותה המטפלת, באווירה נעימה וכשבתך בקרבתך, על מנת שהיא תלמד דרכך, שאת סומכת על אותה מטפלת ומייצרת איתה קשר נעים ומיטיב. מדובר בלמידה חברתית שהתינוק רוכש באמצעות צפייה בתגובת ההורה אל אנשים חדשים בסביבה ודרכה הוא לומד האם ניתן לתת בהם אמון.
כדאי לייצר סיטואציה משחקית קצרה, בה את בתך והמטפלת יושבות יחד ובאופן הדרגתי תאפשרי את התקרבותה של המטפלת אל בתך ובהמשך תפרדי (חשוב שלא תמנעי מפרידה ) ככל שניתן מבלי להסס, גם אם מופיע בכי. נסי להביא עם בתך לפעוטון חפץ מעבר שבתך קשורה אליו ואשר יזכיר לה אותך ואת הבית בהעדרך (שמיכה/חיתול בד/בובה וכו').
התגובות של בתך מעידות כי היא מבינה את משמעות הפרידה ממך, ולכן היא נצמדת אליך כאשר את חוזרת. אפשרי לה את קרבתך בשעות שאחרי הגן, היי זמינה אליה וסובלנית להזדקקות הגוברת שלה כעת בך, זהו מצב זמני שיחלוף, ככל שהיא תפנים שאת הולכת אך גם חוזרת, וככל שהיא תרגיש שגם אחרים יכולים להענות לצרכים שלה, לא רק אמה. לכן חשוב שתמשיכי בתהליך כמו שהוא למרות הבכי, ותגדילי בהדרגה את מספר השעות בהן בתך שוהה בפעוטון.
בהצלחה,אודט

לא ראיתי שיש כאן סבלנות. עובדה ששאלת את שאלתך וכל כך ארוכה ואף אחת לא ענתה ובמקום זה נענו שאלות אחרות לגמרי של כאלו שכתבו אחרייך.
אז לא הייתי אומרת שהפורום הזה נורמלי, אולי תפני לתפוז שם לא דוחים אותך כמו שדחו אותי 3 פעמים אותה שאלה עד שהתייאשתי. כל שעה הלכתי למחשב לבדוק וכולן נענו חוץ ממני.
אז סליחה שאני מתערבת, פשוט כאב לי לראות שגם לך אחרי שאלה כה ארוכה אין התיחסות.

לזה לא קוראים פורום.

שלום לילו
נהניתי לקרוא תיאור רגיש כל כך שלך את בתך ואת הקשר ביניכן. החוויות הגופניות המוקדמות של בתך באשפוזיה החוזרים ללא ספק הותירו בנפשה "רישום", בו מגיל צעיר כל כך היא חוותה הפרעות מהסביבה החיצונית ולא הייתה מסוגלת להתגונן בפניהן. בתך למדה כי יש איומים בסביבה מפניהם היא צריכה להתגונן ולכן היא ייצרה דפוס של זהירות יתר-גם אם היא מסוגלת ללכת עצמאית, היא עדיים לא מוכנה להסתכן בנפילות וזקוקה לך צמוד אליה באימון מתמשך על הליכתה עד שתהיה יציבה לחלוטין. אותו דבר לגבי השינה-בתך ייצרה תלות במגע הפיזי בשערותייך, אשר מקנה לה תחושת בטחון במצב בו היא הולכת לישון, מצב שנחווה כסוג של איבוד שליטה.
אני בהחלט חושבת שהדרמה בבכי של בתך אינה נובעת ממנפולציה אלא מחרדה אמיתית מפרידה, בחלקה מאוד מותאמת לשלב ההתפתחותי בו היא נמצאת, ובחלקה, מועצמת מחוויותיה המוקדמות של חוסר שליטה/חוסר יכולת להגן על גופה מפולשנות של בדיקות שונות/מגע של זרים בעת האשפוז.
טוב את עושה כאשר את לא נבהלת מבכייה, חשוב שתכירי בעובדה שקשה לה באמת.
אז מה עושים? ממשיכים בכיוון שהתחלת בו-במעבר לשינה במיטה שלה וכו'. בחשוב לעזור לה לייצר אובייקט מעבר שיהווה תחליף לשיער שלך/למגע שלך-בובה/חיתול בד/בקבוק/שמיכה וכו'..עוד חשוב לחשוף אותה בהדרגה לבילוי עם עוד מטפלים מלבדך (אבא/סבתא/ביביסיטר) על מנת שתלמד על עצמה כי היא יכולה להסתדר גם ללא אמא-כרגע ההנחה הבסיסית שלה היא ש"ללא אימא היא בסכנה".
אם את (ועוד אנשים קרובים לבתך)מרגישה שאין מגמה של שינוי והקשיים באותה עוצמה ותדירות, אני מאוד ממליצה להקדים ולפנות לייעוץ, בעיקר בשל החוויות המוקדמות של האשפוזים החוזרים.
אני כן רוצה להדגיש שלא כל ילד שעובר חוויות דומות יפתח בהכרח קשיים, הרבה תלוי ביכולת של הסביבה לעזור לו להתמודד. נשמע שעד כה המודעות שלך כן עזרה לבתך להתפתח יפה כפי שהתפתחה עד כה.
בהצלחה, אודט

אני קצת חדשה בכל הנושא הזה של הפורומים, יש לך אולי הצעה איפה עוד אפשר לפרסם? כי בנתיים לא כל כך קיבלתי תגובות...

לא הייתי מחזירה לבתך את החיתול מאחר שלדברייך היא התקדמה מאוד יפה בתהליך עד לשליטה כמעט מלאה. ללא ספק השלשולים ערערו את בטחונה ביכולת השליטה שלה על גופה, מאחר שמדובר בהישג שרכשה לא מזמן. רצוי באופן כללי להיעזר בחיתולים בתקופות של שלשולים, על מנת למנוע מהפעוט חוויה לא נעימה של התלכלכות שעשויה לייצר תחושות כשלון.
עלייך להתייחס כעת אל בתך לא כמקודם-כגמולה שאחראית על התנהלותה, אלא לקחת חזרה חלק מהאחריות בלהזכיר לה ללכת לשירותים-לא מתוך שאלה אלא מתוך אמירה-עכשיו הולכים לשירותים. שימי דגש על הצלחותיה ופחות דגש על הפספוסים, על מנת לבנות לה מחדש את הבטחון. עם זאת, אל תתעלמי מהפספוסים-אמרי שזה בטח לא היה לה נעים ושאת סומכת עליה שמחר תעשה בשירותים, כפי שנהגה לעשות לפני השלשולים.
אם היא במסגרת גנית-חשוב להדריך בהתאם את הצוות.
בהצלחה
אודט

שכחתי לציין שהשינה שלא לא משהו, הוא ממש לא רגוע בשינה..
הוא ישן חצי שעה בצהריים וקם בצרחות וכמו כן מתעורר הרבה בלילה...

שלום טלי,
בתך היא תינוקת צעירה מאוד ותינוקות רבים עדיין לא רוכשים הרגלים מסודרים של שינה בגיל הזה. העובדה שהיא ישנה שנת לילה רצופה היא ברכה שחשוב להעריך מאוד ולהנות מזה ככול הניתן כעת כי (לצערי) זה עוד עשוי להשתנות.... אני מאמינה בגישה לפיה עבור תינוקות צעירים כל כך אין ליצור מסגרת אליה הם אמורים להסתגל, אלא להיענות לצרכים שלהם עד כמה שניתן. כלומר, אם את מרגישה שהיא מוצפית מידיי מגירויים, סביר שהיא אכן עייפה, ואז כדאי לנסות להרדם אותה בדיוק כמו שאת עושה: החשכה, ליטוף במיטה שלה (דווקא מובייל עשוי לעורר מחדש ומתאים יותר לזמנים בהם היא מתעוררת ולא לקראת שינה).
חשוב לומר כי העובדה שציינת את היותה רגועה פחות בסיטואציות חברתיות סואנות מרמזת על אפשרות של קשיים בוויסות חושי: ישנן תינוקות שסובלים מהמולה ורעש ואז מגיבים באי שקט. אלו צריכים סביבה רגועה ככול הניתן, סדר יום קבוע בסביבה מוכרת וכדומה. תינוקת כזאת צריכה יותר מכל שיזרמו עם הקצב שלה ופחות ש"יכפו"עליה סדר יום מובנה. במובן הזה, אני לא בטוחה שמסגרת של משפחתון היא המתאימה לה כעת. היא מאוד צעירה, מבחינה התפתחותית כלל אינה זקוקה לנוכחות של ילדים אחרים אלא לטיפול אישי ככול הניתן אשר לוקח בחשבון את הצרכים שלה. ברור לי שישנם עוד שיקולים שבגללם את חושבת לעשות זאת (רצון לחזור לעבודה או לסביבת מבוגרים, עלות של משפחתון בהשוואה למטפלת ועוד), אבל אם יש באפשרותך להישאר איתה עוד, או למצוא עבורה מטפלת אישית (בשכר או קרובת משפחה)" גם אם באופן חלקי, זה עדיף.
בהצלחה,
מיכל

איה שלום,

אינני בטוחה שעד כה עשית "משהו לא בסדר". בסה"כ ובאופן מקביל ביניכן הבת והאם, לשתיכן זוהי התנסות ראשונה: בתך גדלה, לומדת ומגלה את העולם, מתלהבת ולומדת להגיב לאיסורים. ובמקביל, את לומדת לגדל ילדה סקרנית שלעיתים צריך לכוון את התנהגותה ב- מותר/אסור. כדי להמחיש יותר, הציצי בתשובתי לליזי אשר שאלה ב-20/1 שאלה מאוד דומה. כאמור, תפקיד הילד הוא לגלות את העולם, ובמקביל, תפקיד ההורה הוא לסייע לו לעשות זאת בביטחה ובלי סיכונים מיותרים. על כן בגיל כה צעיר לא מדובר על "הצבת גבולות" (מתאים יותר לגיל 3-4), אלא יותר בחקירה טבעית של הקטנה ובניסיון שלך לשמור עליה תןך כדי. טבעי שבתך תחזור מתוך הלמידה על מילות האיסור, שכן כך היא מראה הבנתה את העולם, וכן מחקה אותך. לא הייתי ממהרת לשפוט ולומר שזה רק מה שזוכרת ממך...אך טוב שהיא זוכרת זאת, שכן בפעמים הבאות יקל עליך למנוע ממנה להתקרב למה שאסור. שימי לב שאינך נתפסת יתר על המידה לתחושת עלבון מולה על כך שאינה זוכרת את המצבים הנעימים אותם אתן חולקות, שכן כך מבלי משים מתהפכים ביניכן התפקידים, ואת הופכת ל"קטנה הנעלבת", ואילו היא ה"גדולה וכפויית טובה". מצב זה אינו בריא לקשר ביניכן בעתיד. המצב המציאותי הוא שהיא נוהגת ככל תינוק בגילה. לעומתה, עליך כהורה לשלב שתי גישות- האחת המאפשרת, מזינה ומספקת, והשניה לעיתים מגבילה ומתסכלת בצורה שהקטנה יכולה לשאת. כך בהדרגה היא תלמד לשאת ולקבל איסורים ומגבלות מציאותיות על עצמה.

שיהיה בהצלחה רבה וכן את מוזמנת לעיין בשאלות דומות שכבר נשאלו,
בשמת

בתך עסוקה בשאלות על גופה ועל גופם של אחרים-הבדלים בין המינים-וזהו אכן הגיל המתאים. אני מכימה עם ההגדרה שלך שמדובר בסקרנות מינית ולא בהתנהגות חריגה שמעידה על מצוקה רגשית, מאחר שבתך משתפת אותך בסקרנות שלה ובדרך עקיפה מנסה דרכך לעשות קצת סדר בכל מה שהיא מבינה וחווה. לכן כן חשוב להמשיך ולדבר איתה על הנושא, גם מתוך לגיטימציה לסקרנות ואף לתחושות הנעימות שנלוות למגע הגופני-אחרת תרגיש רגשות אשם על כך שהיא נהנית ממשהו אסור. עם זאת, חשוב לייצר עבורה את הגבול, בו היא יכולה לעשות לעצמה נעים בגוף, במגע באיבריה האינטימיים(כמובן לא בציבור אלא בפרטיות), אך היא לא יכולה לעשות לאחר נעים, וגם הוא לא יכול לעשות זאת עבורה-לגעת באיבריה הפרטיים.
הייתי מבקשת מהגננות להגביר את עירנותן בגן ולא לאפשר מקומות בהם ניתן להתבודד-שירותים, מקומות מוסתרים בגן. חשוב שאם כן יתרחשו אירועים כאלה , הילדים לא ייענשו ויינזפו, אלא יקבלו הסבר מדוע התנהגותם אינה מקובלת.
בברכה, אודט

שלום קרן
כשנולד תינוק חדש במשפחה, הוא משפיע באופן משמעותי על התנהלות כל חברי המשפחה-לרבות ההורים, ונהוג לחשוב שאין שינוי דרמטי מזה בחיי משפחה, גם מבחינה לוגיסטית וגם מבחינה רגשית. לכן, לשאלתך, כמה זמן חולף עד ש"חוזרים לשיגרה"(מה המשמעות עבורך של חזרה לשיגרה?)-אין תשובה מספקת והיא משתנה ממשפחה למשפחה, מילד לילד.
את שואלת שאלות רבות ומשמעותיות לגבי התנהלותך מול בנך(הפסקת הנקה) ומול הגננת בגן(איך לשכנע אותה שבנך יכול להתנהג גם אחרת) ולטעמי, תשובות קצרות כמו שניתן לספק במסגרת הפורום-לא יהוו מענה מספק.
בנך מגיב לשינויים הרבים בחייו בתקופה קצרה-הולדת אחות, שינוי גננת בגן וכו'.. ותגובתו לגיטימית בהחלט. האופן בו תתייחס הסביבה אל קשייו הנוכחיים (שהרי לפני כן לא נחווה על ידך כילד מתקשה) והיכולת לתת להם מקום מבלי להבהל/לתייג אותו-תשפיע באופן משמעותי על יכולתו להתמודד עם המציאות החדשה של חייו.
אני ממליצה לך (ולבעלך כמובן)בחום ללכת לפגישות יעוץ לתקופה זו בה את מתמודדת עם מציאות חדשה בעצמך, ומגדירה מחדש את האמהות שלך-כאם לשלושה ילדים.
אשמח להמליץ לך על כתובות מתאימות בהתאם למקום מגורייך.
אודט

שלום קרן,
קודם כל מזל טוב על הולדת הבת... את מספרת על קושי של בנך לקבל את השינוי במשפחה, ועל התנהגותו שהשתנתה בעקבות כך. ראשית אני רוצה לומר לך שבנך חווה כעת קושי אמיתי, הוא מתמודד עם שינויים בכמה תחומים בחייו, גם בגן, גננת חדשה וגם בבית, עם האחות החדשה ולכן זה נורמאלי לחלוטין ביטויי הכעס שאת מתארת. אני מציעה לך קודם כל לא להלחץ מהתנהגותו ולהבין שכך הוא מבטא את תסכולו ואת הפחד שלו מפני השינוי. בתקופה זו צריך לתת לילד תחושה שהוא אהוב ורצוי, למרות התנהגותו, לדבר איתו, להסביר לו שיש אחות חדשה אבל הוא מיוחד במינו...להקדיש לו זמן לבד, ואם לך בתקופה הקרובה לא יתאפשר אז לבק מבעלך שיקדיש לו זמן איכות, אפילו חצי שעה בשבוע שהיא רק שלו. אפשר גם לנסות לרתום אותו לטיפול בתינוקת החדשה, לתת לו תחושה שהוא עוזר לך, שהוא נחוץ. במקביל צריך לדבר עם הגננת, להסביר לה את המצב, ולבקש ממנה לשתף איתך פעולה, לתת לו זמן ולהיות סבלנית כלפיו, כמובן במסגרת הגבולות המתאימים.אולי לבקש ממנה שבתקופה הקרובה תקדיש לו קצת יותר תשומת לב, אולי להושיב אותו לידה במפגש, לשתף אותו..
בנושא הגבולות, אין ספק שיחד עם החום והאהבה שבנך צריך לקבל, אין שום סיבה שהחוקים בבית ישתנו, להפך, שמירה על השגרה שהייתה לפני הולדת האחות תעזור לו להתמודד בצורה טובה יותר. הכללים צריכים להיות ברורים, שעת ההשכבה, שעת הארוחה וכו.. וכנ"ל תגובתיכם על התנהגות אלימה, התחצפות וכו..עליכם להכיל את הכעס שלו אך לא לוותר כאשר הוא עובר על הכללים שהגדרתם. אפשר להסביר לו מה אתם מצפים ממנו, ומה תהיה התוצאה להתנהגותו, ולעמוד במה שאמרתם. אני מאמינה שאם תמשכו כך לאורך זמן בנך יראה שלמרות התינוקת, ולמרות התנהגותו השלילית הוא עדיין אהוב, ושמירה על החוקים תגרום לו להרגיש בטחון.
לגבי שאלתך כמה זמן עד שהשגרה תחזור , אין לזה זמן מדויק , כל ילד הוא שונה בזמן ההסתגלות שהוא צריך, וכאמור, אהבה מצדכם ושמירה על החוקים והשגרה תקצר את זמן ההסתגלות...
ולבסוף, לגבי ההנקה, דעתי היא שאינך צריכה להפסיק להניק, גם אם זה גורם לתסכול וקנאה מצד הילד. זהו אחד הדברים עימם הוא יצטרך להתמודד, זהו חלק מהמציאות החדשה, אך כמובן במקביל לעשות את כל שאר הדברים שציינתי , לאהוב ולתמוך ולהאמין שזה יעבור..לא להתייאש...
המון בהצלחה, מאיה

ההמלצה המפורשת לגבי מובייל היא להסיר אותו מהמיטה ברגע שהתינוק מתחיל להיעמד. זה אכן מסוכן כי זה גירוי אטרקטיבי שבגללו תינוקות מנסים לטפס ולהגיע כדי לאחוז בו. יחד עם זאת, אני מניחה שהמובייל אינו הסיבה שהוא מנסה להיעמד וסורגי המיטה מיועדים בדיוק לזה. בהנחה שהנמכת את קרש המיטה שלו לשלב התחתון ביותר, כך שיש לו עומק במיטה, לא נראה לי שהמיטה עצמה מסוכנת עבורו והוא ילמד בהדרגה שזה כואב ולא כדאי לעשות זאת (למידה מתוך התנסות, וגם כמובן שאת תרחיקי אותו בכל פעם שעושה זאת).
חשוב לומר כי תינוקות שמטיחים את ראשם במיטה בעוצמה רבה עשויים להיות תינוקות עם קשיים בוויסות תחושתי אשר נהנים ממגע חזק במיוחד. האם תינוקך מטיח את ראשו גם ברצפה או בקיר בהקשרים אחרים? האם הוא נרתע ממרקמים או ממגע מסוים? האם צילילם או אורות מסוימים מפריעים לו? האם הוא תינוק שלרוב נרגע בקלות? תינוקות אלה מראים קשיים בוויסות בעוד תחומים תחושתיים ובמצבים מסויימים חשוב טיפול של מרפאה בעיסוק המיומנת בקשיים תחושתיים.
בהצלחה,
מיכל

האמא הזו בכלל לא ציינה שהוא מטיח את הראש בכוונה. היא כתבה שהוא מקבל מכות וחבטות תוך כדי ניסיון לעמוד מהמיטה שלו לכן היא מודאגת. גב' פסיכולוגית למה להמציא בעיה שבכלל לא קיימת? למה?

אוסנת שלום,
יש הרבה היגיון בחשיבה הזאת, ועבור הרבה ילדים מעבר כזה בגיל 1:10 כבר אפשרי. היא אכן תצטרך להתרגל ל ה-מ-ו-ן שינויים סביב הלידה ומוטב להכין אותה במה שניתן כבר קודם. יחד עם זאת חשוב לוודא שמדובר במיטה עם מעקה בטיחותי כי פעוטות צעירים נוטים עוד להתהפך מאוד בלילה. אולי תתאים לך יותר מיטה מוקטנת שקיימת היום בשוק ולא מיטת נוער בגודל של 190 סמ' שהינה גדולה מאוד עבורה. ישנן מיטות שניתן להאריך על פי השלב ההתפתחותי של הילד וזה עשוי להיות פתרון מתאים.
בהצלחה ובשעה טובה,
מיכל

אבי שלום,
השלב בו בתך 'נתקעה' בתהליך הגמילה מאפיין ילדים רבים כפתרון ביניים לגמילה שאינה מוצלחת. מסיבותיה שלה, ויתכנו מגוון סיבות, בתך לא מוכנה להשלים את תהליך החינוך לניקיון ולהיות עצמאית. טיטולים חד-פעמיים אכן מאפשרים את המצב הזה אבל המשמעות שלו היא שהיא עדיין אינה גמולה באמת. יש ילדים שמשתמשים קצת בפתרון הזה באופן זמני ואז זה חולף, אבל מדברייך אני מבינה שאתם נמצאים במצב הזה כבר שנה ובעצם לא מתקדמים.... איני יודעת מה גרם לכם ההורים להמתין, אבל בהנחה שבשנה הזו ניסתם מגוון שיטות לשכנע אותה, נשמע לי שאתם בהחלט זקוקים להדרכה מקצועית. אם לאורך שנה בתכם קיבלה מכם את המסר שזה 'אפשרי' או 'בסדר' יהיה קשה מאוד לשכנע אותה כעת שאפשר גם אחרת, אבל הדרכה ממוקדת, הלוקחת בחשבון את ההיכרות אתכם, תוכל בהחלט לעזור.
אני מזמינה אותך לכתוב לי ואנסה להפנות אתכם לכתובת מתאימה בסמוך לאיזור מגוריכם. ואל תמתינו עוד.... גמילה היא משימה התפתחותית חשובה ומרכזית עבור ילדים, ועבור ילדה בת 4 שעדיין זקוקה לטיטולים עשויות להיות לזה השפעות רגשיות רבות ומורכבות.
בהצלחה,
מיכל