פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום שרון,
בתור אימא מנוסה את וודאי יודעת שלכל ילד מיומנויות חברתיות שונות, מזג שונה ובעיקר צרכים שונים. אך השיקול האם לשלב ילד במסגרת חוץ-בייתי אינו קשור רק בגיל, אלא בגורמים רבים נוספים, ביניהם גורמים הקשורים בהורים. את מציינת כי את יכולה "לעבוד" איתו, אך היום יש לך חשק ופנאי לכך? סבלנות?? אני בטוחה שבתור אם לארבעה את עמוסה ועסוקה מעל הראש בהרבה מאוד עבודה בתוך הבית, ויתכן כי הגיעה העת ואת זקוקה לכמה שעות מנוחה במהלך היום, כדי להתרגע, לאגור כוחות, לעשות את מטלותייך הרבות כדי להיות פנויה יותר אל הילדים החוזרים בצהרים. בגילו אני בטוחה כי בנך יוכל להנות מחברת ילדים לשעות ספורות במשך היום, להתרגל לשגרה של סדר יום המתאימה לבני גילו. בגילו הוא יוכל להנות משעות משחק עם ילדים קבועים, משעות מוזיקה וסיפור, מפעילות יצירה ועוד. אם תוכלי למצוא לו מסגרת נעימה ולא-עמוסה לכמה שעות ביום, ולאסוף אותו בשעות הצהרים יחד עם אחיו הגדולים, אני בטוחה כי כולכם תוכלו להרוויח מהעיניין.
את מוזמנת לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו על עיתוי הכניסה לגן - יש רבים מאוד.
בהצלחה,
מיכל

שלום עדי,

רוב הפעוטות אינם נלהבים לצחצח שיניים, אינם נלהבים מטעם המשחה, מרקם המברשת וכן לא מבינים כלל במה זה מועיל להם. ההסתגלות לצחצוח, כמו במעברים אחרים, היא הדרגתית. לא מצופה כעת שתצחצח שיניים באופן יסודי. המטרה היא להתחיל בהרגלי צחצוח.המשמעות היא שבתהליך זה יש דרישה חיצונית מצד הסביבה שאינה תמיד נעימה לפעוט (כמו בגמילה וכו'). אפשר להכניס את המברשת לפה בהדרגה ולזמנים קצרצרים הההולכים ומתארכים. אפשר לתת לה גם "לצחצח" את שלך. אפשר להשתמש גם באצבעון סיליקון המיועד יותר לצחצוח ראשוני אצל תינוקות, וזאת כדי שתתרגל לאט לגוף זר בתוך פיה. בהדרגה ולאורך זמן תתרגל לטקס השיניים ואז תוכלי גם לשפר את איכות הצחצוח, כרגע לדעתי זה פחות חשוב.
קוראות הפורום מוזמנות לתרום מניסיונן.

שיהיה בהצלחה והדרגה,
בשמת

אילנה שלום,

רוב הילדים בארצנו מתחילים גמילה החל מגיל שנתיים , ורובם כבר גמולים עד גיל שלוש-שלוש וחצי.
בעניין של גמילה יש אלמנט פיזיולוגי של הבשלה, וצריך מוכנות בסיסית שהיא שילוב של הבשלה זו עם יכולת של הפעוט להתכוונן לדרישות הסביבה. כאשר הגמילה היא יוזמה של ההורים בלבד, יש לקחת בחשבון בסבירות גבוהה כישלון או גמילה מתעכבת עם רגרסיות + לחץ מיותר על הילד וכניסה למאבקי כח איתו. ברוב הפעמים זה פשוט לא שווה את ההשקעה, ומעכיר את מערכת היחסים עם הפעוט.. עדיף לחכות מעט כדי שיהיה מוכן יותר, יבין טוב יותר את הדרישות ויוכל לוותר על ההפרשות ביתר קלות. במקרה שאת מתארת, הפעוט פשוט עדיין אינו מוכן רגשית לוותר על ההפרשות ולראותן "אובדות" בניאגרה...אגב, בקיץ הגמילה פשוטה וקצרה יותר. מדבריך לא נשמע שהגמילה הכרחית עכשיו, ולכן עמדתי היא שניתן לדחות אותה בארבעה חודשים לפחות, לקיץ.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה,
בשמת

שלום דואגת,
שאלתך ופרטייך דומים להפליא לאלו של מירי ששאלה ב-4/2, האם את זו היא? אני חוזרת ומפנה אותך להתייעצות עם פסיכולוג של הגיל הרך דרך השירות הציבורי או פרטי. את מתארת קשיים בכניסה להורות בפעם השניה ובפער גילאים גדול מהאח הבכור, קשיים שהם טבעיים ומובנים במצב זה, אותם את חווה לבדך ובעצמך כאם חד הורית. מצב לא פשוט הדורש כוחות נפש רבים. את מתארת קשיים של בנך התינוק בוויסות התגובות שלו עד כדי כך שיכול להיפצע. חשוב לברר כאן מה מתאים בהתנהגות שלו לגיל ובמה את יכולה לעזור לו על ידי כך שתגיבי בצורה שונה. לסיכום, אני מחזקת אותך על הפניה לעזרה, אך מגיעה לך התייחסות רצינית וממושכת, יותר מאשר נוכל לתת כאן בפורום אינטרנטי. מקווה שתמצאי את הגורם המקצועי המתאים. אוכל להמליץ לך על פסיכולוג באזור מגוריך.

מאחלת לך הנאה וסיפוק מההורות,
שיהיה בהצלחה,
בשמת

שלום שלי.ראשית אומר, שבנך עבר שלב משמעותי, בו במקום להעזר בכם על מנת להרדם, הוא למד להעזר בכוחות עצמו על מנת להרדם, וזה דבר שצריך לחזק. שנית, יש הבדל משמעותי בין משחק בריסים במהלך הרדמות, שהוא דומה לחיכוך בחיתול בד או במוצץ -פעילות מונוטונית שמסייעת לתינוק בכניסה הדרגתית למצב שינה, ובין תלישת ריסים, שהיא פעולה שונה במהותה. עלייך לבצע אבחנה, האם מדובר בפעילות כחלק מחקירה עצמית כללית שתינוקך מבצע במהלך עירות או בדרך לשינה, או שמדובר בפעילות ספציפית שחוזרת על עצמה ואף מתגברת, כל יום למשך תקופה של חודש, לא רק בהרדמות אלא גם בניסיונות להרגעה עצמית אחרי תסכול או מתח. האם כאשר אתם מכוונים את בנכם לחפץ מרגיע אחר-חיתול בד/בובה מבד/שמיכי וכו' הוא מפחית בפעילות התלישה?
האם ישנן התנהגויות נוספות של חיפוש גירוי מסוגים שונים-מגע, תנועה, רעש וכו'..?אם כן, יתכן כי מדובר בנושא רחב יותר של וויסות חושי, שהוא תחום התמחות של מרפאות בעיסוק.
אם התלישה נמשכת, כן הייתי ממליצה לפנות לייעוץ במרפאת אם תינוק, בעיקר בגלל הרקע הנלווה שתארת-של ניתוחים עוקבים בשנת החיים הראשונה.
אוכל לכוון אותך למרפאה מתאימה, בהתאם מקום מגוריכם.
בברכה,
אודט

לאחרונה נפתחה מסלול חדש במכללת תל אביב -יפו, אשר משלב תואר שני בפסיכולוגיה קלינית והתפתחותית-שילוב מצוין למי שרוצה להתמחות גם בחלק הטיפולי וגם באוכלוסיית הגיל הרך-מה שמאפשר מגוון אפשרויות ואין צורך להכריע ביניהן.
תוכלי להכנס לרשת ולראות את תכנית הלימודים בפירוט.
תפקיד הפסיכולוג ההתפתחותי משלב עבודה אבחונית וטיפולית עם ילדים בעלי נכויות התפתחותיות, וכולל עבודה עם צוות רב מקצועי. כיום יש מגוון מקומות בהם יכול הפסיכולוג ההתפתחותי להשתלב, ובתהאם לאופי המקום נגזר תפקידו-יותר טיפולי או יותר אבחוני (מכונים בעיקר).

בימים אלו עומד לעלות לאוויר אתר "מטפלים" ובו תיאור התפקידים השונים של פסיכולוגים, לרבות הפסיכולוג ההתפתחותי. האתר אמור לשרת במקור את אוכלוסיית המחפשים להתאים לעצמם סוגי טיפול וסוגי מטפלים,באופן הרלוונטי ביותר לצרכיהם ובאופן עצמאי.
בהצלחה
אודט

שלום rebeka
אני מזמינה אותך לעיין בדיונים רבים בפורום בנושא.
הקריטריונים להעברה למיטת נוער:
1. מבחינה בטיחותית:כאשר ילד מתחיל לטפס על סורגי המיטה וזו רק שאלה של זמן שיצליח ועלול ליפול .
2. נוחות הפעוט-כאשר ההורים מרגישים כי המרחב במיטת התינוק אינו מספיק עבור הפעוט והוא זקוק למרחב רב יותר על מנת לנוע בחופשיות במהלך שנתו.
3. שיקול משפחתי-כאשר עומד להצטרף אח נוסף למשפחה ויש צורך לפנות עבורו מיטת תינוק...רצוי לעשות זאת בפער ככל שניתן עם מועד הלידה, על מנת שהפעוט לא ירגיש כי סולק על ידי התינוק החדש ממיטתו.

בשאר המקרים, נהוג לעשות את המעבר סביב גיל שנתיים-שלוש, תלוי באישיות ההורה-מעודד יותר או פחות עצמאות (לרדת ולעלות לבד מהמיטה) ותלוי באישיות הילד-האם הוא מבטא חוסר שביעות רצון מהתלות בהוריו בהשכבתו במיטה.
בברכה
אודט

..מרגש כל פעם מחדש לגלות איזה שימוש נרחב עושים הורים בפורום:)
ישנם דיונים נוספים בנושא בפורום-את מוזמנת לקרוא!
בכל אופן מספר עקרונות מנחים-מתי כדאי לשלוח ילד לגן-
1. מפתיע, אבל חשוב ביותר-כאשר ההורה מרגיש שהוא זקוק לזמן בשביל עצמו ומתחיל להרגיש שמיצה את הבילוי עם ילדו בבית והבילוי הפך להיות נטל יותר מהנאה-זה הזמן ליציאה למסגרת!
2. כאשר אין לילד אפשרות למפגש חברתי משמעותי עם בני גילו-בביתו או בביתם, בגן השעשועים או בג'ימבורי(פעילות חיונית בפני עצמה בתחום המוטורי!!)-בין גיל שנתיים לשלוש, מדובר בצורך משמעותי עבור הילד-סוציאליזציה, חיקוי התנהגויות חברתיות, וכו'..
3. כאשר הילד משתעמם בבית, ומיצה את כל מגוון הצעצועים שברשותו.
4. כאשר ההורה מתקשה לייצר עבור הילד סדר יום קבוע-שהוא משמעותי ביותר בחל מגיל חצי שנה בו מתחיל התינוק להיות מווסת מבחינת מחזורי שינה ועירות.
5. כאשר ההורה רוצה שהילד ייחשף לשפה רלוונטית נוספת-למשל, אם אתם דוברי עברית ואתם רוצים שילדכם ירכוש אנגלית, או להיפך..
6. כאשר כתוצאה מקרבת ההורה אל הילד במהלך רוב שעות היממה, הילד מתקשה לתרגל נפרדות ועצמאות.
מעבר לכך, אין נזק משמעותי שיכול להגרם לילד עם התפתחות תקינה, שהוריו משקיעים בו ונהנים כל יום מחדש מגילוייו ומגידולו. כן חשוב ככל שניתן, לחשוף את הילד למספר דמויות משמעותיות-לא רק להורה אחד או גם לבייביסיטר וכו'. החיברות יכולה לחכות גם לגיל שלוש, ואז הוא יגיע לגן עם בסיס איתן של בטחון עצמי להתמודדויות שהמסגרת הגנית מזמנת.
בהצלחה
אודט

מאחר שהתופעה מופיעה בגן, הייתי מתמקדת כרגע בהרחבת הידע לגבי מה שקורה בגן, דרך שיחה עם הצוות בגן-גננת, מטפלת מרכזית וכו'. ראשית הייתי שואלת כיצד היא רואה את בתך בגן, האם היא משתלבת מבחינה חברתית ומייצרת אינטראקציה מהנה עם חברותיה?איזה סוג של אינטראקציה-פסיבית, נגררת, משתפת פעולה או אולי מנהיגה? הייתי מבקשת לעקוב אחר זמני הופעת הבכי-האם הוא מופיע במעברים בין פעילויות(יציאה לחצר, התארגנות לאכילה/שינה וכו')האם הוא מופיע בעקבות דרישות כלליות של הצוות "עכשיו מסדרים" או כשמופנות אליה בקשות אישיות מהצוות?
איך באופן כללי היא מתקשרת עם מבוגרים/עם הצוות, האם היא פתוחה או נמנעת ומופנמת? ומבחינה שפתית-האם רמת ההבעה שלה תואמת את גילה?
באופן כללי, יתכן כי בתך מגיבה ללחץ מהסביבה להתנהגות בוגרת-גם מכיוון שהיא בין גדולים ממנה בגן ויתכן משום שנולדה לה אחות והסביבה המשפחתית משדרת לה ציפיות שתנהג כבוגרת.
מבחינת הגן, הייתי מבקשת מהצוות להנמיך ציפיות ולאפשר לה להשתתף בפעילויות השונות ברמת היכולת שלה, עם מתן לגיטימציה ברורה למקום בו היא נמצאת. מבחינת הבית, לא תארת הרבה כיצד היא מגיבה אל דרישות שלכם, אך אם אתם מרגישים שהיא מבקשת להיות עוד קצת התינוקת שלכם מדי פעם-אפשרו לה זאת, דווקא כחלק מתהליך הגדילה שמאופיין בכמה צעדים קדימה, ואחד אחורה.
בברכה
אודט

מדברייך אני מבינה כי בגן שלוש קבוצות גיל-תינוקות פעוטים ובוגרים וכי בנך לא יעבור דרך תחנת הפעוטים לפני הבוגרים , אלא ידלג ישירות מהתינוקיה לבוגרים. ההחלטה לפי דברייך היא שרירותית, על פי חתך גילאים מסוים, ושאלתך היא האם ההחלטה של מנהלת הגן משרתת את צרכיו של בנך או שמא אינה לוקחת אותם בחשבון בשל חוקי וצרכי המערכת. לדעתי מדובר בשאלה במקום, ויש מעונות אשר נענים לבקשת הורה שלא להחליט שרירותית להקפיץ כיתה, במקרה שאכן ההורים והצוות האישי המטפל בילד, משוכנעים בכך. באילו מקרים לא כדאי לבצע את המעבר בשום אופן-
כאשר מדובר בילד עם קשיי הסתגלות בולטים במיוחד (תקופת הסתגלות ארוכה מחודש ימים), תלותי וזקוק יותר משאר הילדים לתשומת לב אישית של הצוות, מתקשה להשתלב בחברת הילדים או בפעילויות הקבוצתיות השונות. כאשר קיימים קשיי פרידה משמעותיים מההורים, תלות מוגזמת בבקבוק, מוצץ או חפצי מעבר אחרים.
כאשר מדובר בילד עם איחור התפתחותי-בתחום השפה והתקשורת, הקוגניציה, המוטוריקה וכו'.
כאשר לילד קושי להשאר ישוב לאורך המפגש (בגיל זה מצפים לישיבה של כרבע שעה מבלי לקום).

במקרים אחרים, אין משמעות רבה לכך שילד מדלג "קבוצה", וכמו שאמך אומרת-יש גם יתרונות מלהיות בסביבת בוגרים, אשר מהווים עבורו מודל לחיקוי.
אם את מרגישה כי הצוות בגן אינו "אובייקטיבי" מספיק כדי לתת לך תשובה, תוכלי לפנות לאיש מקצוע באופן פרטי שיצפה בהתנהלות הילד בגן-כמובן, בשיתוף המנהלת ובאישורה.
בהצלחה

אודט

קשה לדבר בגיל רך כמו זה של בתך, על הפרעה בעקבות התנהגות של משיכת שיער לא רצונית, גם משום שמדובר בהתנהגות שכיחה בגיל זה וגם משום שמרבית ההתנהגויות של תינוקות בגיל זה אינן רצוניות. מעבר לכך, אוסיף שמשיכת השיער היא אקט התפתחותי מאוד חשוב, מאחר שבזכות תנועות אלו, בתך לומדת להכיר את גופה, את התחושות הנלוות אליו, ובתהליך זה היא מתחילה להבין סיבה ותוצאה-תהליך של למידה פסיכומוטורית ואף רגשית (נפרדות).
לכן, לא הייתי מפריעה לה על ידי מניעת הפעולה, אלא מאפשרת לה להתנסות. בהמשך התהליך היא תבין שהיא זו שמכאיבה לעצמה (כעת היא טרם מבחינה בינה לבין הסובב לה)ובאופן טבעי תפסיק. אם משיכת השיער לא מפסיקה גם אחרי גיל ארבעה חודשים, סביב גיל זה מתחילה הושטת היד הרצונית, הייתי פונה לייעוץ של מרפאה בעיסוק בנושא וויסות תחושתי. תינוקות בעלי נטייה לתת תחושתיות במגע, נוטים למשוך לעצמם בשיער.
את עושה נכון בכך שאינך מרגילה את בתך להרדם בזרועותייך, אך כן מאפשרת לה להרגע על ידי ליטוף או מגע מרגיע שלך, כאשר היא בעריסתה. אל תתייאשי מניסיון הצמדת חיתול הבד, זהו תהליך שאורך זמן ובסופו של דבר תינוקות מתרגלים לנוכחות המרגיעה של חיתול בד לצד גופם ופניהם, לריח שלו, למגע ולטעם. השתדלי כן לאפשר לה להנות מהמגע שלך בזמן עירות, משך זמן שילך ויגדל.
בברכה
אודט

שלום ליז
בתך חוגגת את עצמאותה עם המעבר למיטת מעבר-מה שנותן לה תחושת בגרות כמו של אחיה הבכור. לא תארת איך היה המעבר של אחיה למיטת מעבר, אך אני מניחה ששקד כעת מאתגרת אתכם יותר ואולי העובדה כי אתם כבר הורים מנוסים ועדיין חשים חסרי אונים-מקשה עוד יותר..יתכן שתווכחו, ולא רק בסוגיית מיטת המעבר, כי ההתמודדות בנושאי חינוך עם כל ילד-היא שונה.
ועכשו לתכלס...אחרי שהבנתם ששקד בעצם לא עושה לכם דווקא כדי להתיש, אלא חוגגת שלב משמעותי בהתפתחות העצמאות שלה-תבינו, שמדובר בתהליך למידה שנמצא בשלב ההתחלתי. עליכם לגלות סבלנות והתמדה ולהאמין בכך שאתם פועלים כשורה וכל יום שעובר נרשם בתודעה של שקד-אמא ואבא לא מוותרים ומחזירים אותי למיטה שוב ושוב. לדבריך אתם עושים זאת ללא דיבור מיותר או כעס ועל כך מגיע לכם חיזוק. הבכי של שקד מבטא את ההבנה שלה כי כוחה בכל אופן מוגבל, למרות תחושת שכרון הכוח שהיא חווה בשלב זה של גיל שנתיים. תפקידה להמשיך ולבדוק את כוחה, ותפקדיכם, המתיש כל כך אך ההכרחי-להציב לכוח זה גבול תקיף. חשוב שלא תאפשרו עוד "קפיצה או עוד צחוקים עם אחיה", אלא שהגבול יהיה ברור מההתחלה. כאשר הגבול להשתוללות אינו ברור-הוא גורר אחריו תסכול רב מצד הילד-ומיותר בהחלט
בהנחה שעד כה ההשכבה של שקד הייתה טובה, מלווה בטקס קבוע וכו'..אין לי ספק שכל יום שעובר אתם צועדים לכיוון של למידה מצד שקד את תהליך ההשכבה החדש-חשוב שלא תתייאשו בטרם עת..
בהצלחה,אודט

תוכלי אולי להעזר בטיפת חלב במקום מגורייך, במרכז לגיל הרך שלדעתי קיים בקרית אונו ואולי שייך לעירייה, או בכל חנות דיאדה או שילב, אשר מקימות מדי פעם סדנאות וחוגים לאמהות ותינוקותיהם. יש גם קבוצות של "צעד ראשון "או תכנית של "צעד צעד". תוכלי לקבל פרטים נוספים בהקשה בגוגל.ישנה גם תכנית של "אמהות מדברות" באזור יפו, אך היא אינה כוללת את התינוקות למיטב ידיעתי.
בברכה
אודט

בחירת מסגרת חינוכית היא החלטה המורכבת מכמה משתנים משמעותיים, אחד מהם הוא טווח הגילאים. ככל שגיל הפעוט צעיר יותר, כך יש משמעות גדולה יותר לפערי הגילאים-(למשל ,פער של חודשיים הוא משמעותי בגיל שנה, בגיל שלוש כבר פחות, וכו'..) ואז ההמלצה היא על טווח הומוגני יותר. משתנה נוסף חשוב הוא כמות הילדים ויחס בים מספר הילדים למספר המטפלות. במיוחד בגילאים הצעירים, חשוב יחס אישי ככל שניתן, על מנת שהמטפלות יוכלו להכיר טוב יותר את הצרכים של הפעוט, מאחר שהתלות שלו בהן רבה-בטיפול הפיזי, בזמינות הרגשית, ביכולת לקרוא את צרכיו(מאחר שטרם מביע עצמו באופן ברור).
עוד משתנה חשוב הוא צוות הגן והגננת העומדת בראשו-לעתים כאשר מדובר במסגרת "משומנת היטב" ובגננת מנוסה, היכולת שלה להתמודד עם פער בגילאים ולתת מענה לצרכים השונים טובה, ואז היא יכולה למשל לנתב את הבוגרים בקבוצה להיות "חונכים" לקטנים יותר. חשוב שבגן תהיה שמירה/הגנה טובה מספיק על צרכי הצעירים יותר ושהבוגרים לא "ישתלטו" על מרחב/חפצים ותשומת לב הצוות.
ומשתנה אחרון ומשמעותי לא פחות הוא אישיות הפעוט -אם בכתם היא בעלת בטחון עצמי, מפותחת לגילה ובעלת יכולת הסתגלות טובה לסביבה חדשה-יתכן כי היא תוכל להתמודד יפה עם פערי הגילאים.
באופן כללי-הצבת אתגר לילד יכולה לקדם אותו ליישר קו עם הגדולים, אך באותה מידה לילד אחר -אתגר גבוה מדי עלול לערער את תחושת הבטחון.
בהצלחה
אודט