פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

נטע שלום רב

מדבריך אני מבינה כי בנך החל לבקר בגן רק לפני שבועיים. ובתתקופה הקצרה הזאת הוא הספיר להיעדר תקופה ולחזור לגן.

מדובר בתקופה מאד קצרה בה את מרגישה אצלו שיניים רבים, בכי במהלך היום, ירידה בתאבון ועוד.

קודם כל, כדאי להיתתיחס לבכי שלו, לא תמיד את תוכלי להרים אותו על הידיים, אבל החיים שלו השתנו ומומלץ שתתייחסי לכך בהתאם, בידיעה שבנ יותר רגיש ומתגעגע אליך.

את אפיילו יוכלה לשקף לו ולהגיד לו כשהוא בוכה "התגעגעת לאמא, הייתה בגן, אמא הייתה בעבודה, היה לך קשה...".

בקשר לגן עצמו, האם תוכלי לפרט קצת יותר,כמה ילדים ישנם בגן, כמה מטפלות, האם את מרוצה מהמסגרת, איך הפרידות ממך וכיצד הוא ניראה כשאת באה לקחת אותו, כמה שעות ביום הוא נמצא במסגרת, ועוד פרטים שניראים לך רלוונטים.

כך נוכל לחוב ביחד לגבי נושאים אחרים כגון האכילה.


אשמח לעזור בהמשך

אמא יקרה שלום רב

מדבריך אני מבינה כי ביתך היא הבת הראשונה שלכם, נכון?
אני הבנתי גם שבנוסף ללידת תינוקת ראשונה, עברתם דירה.

המעבר גרם לשיבושים בסדר הארוחות שלה, ועכשיו שסוף סוף הילדה אוכלת בשעות קבועות, יש לך חשש להתחיל עם המאכלים האחרים.

קודם כל, כדאי שתדעי, שעד לפני כשנתיים ההמלצה ממשרד הבריאות הייתה להתחיל עם מאכלים אחרים (טעימות) מגיל שישה חודשים בלבד. כך, שאין לחץ מבחינת הזמנים. ביתך היא צעירה ויש לה הרבה זמן להתרגל לעולם האוכל.

מבחינת מה לתת - כדאי שתתייעצי בטיפת חלב, מה המלצות שלהם.

בהתחלה המאכלים הם לא נכנסים במקום הבקבוק, את נותנת אותם קצת לפני שעת הבקבוק. זאת כדי שהיא לא תהיה מצד אחד לחוצה מידי מהרעב ומצד שני שלא תהיה שבעה מהבקבוק.

בהתחלה התינוק לא כל כך יודע מה לעשות עם הכפית בפה, הרפלקס הראשוני הוא לרוב להוציא את הלשון החוצה. לעיתים ההורים חושבים שהתינוק לא אהב את מה שטעם, אך הרבה פעמים זה לא נכון. דבר נוסף, התינוק יכול להתלכלך וללכלך את כל הסביבה, להכניס ידייים, לפזר את האוכל בכל הפנים, בשיער...

לזה קוראים טעימות, בהדרגה תוכלי לראות מה ההעדפות של ביתך, ובהתייעצות עם אחות טיפת חלב תוכלי להרחיב את התפריט. אל תשכחי שהתינוקת תהיה פעילה בתהליך שלא תלוי רק בך.

תעדכני אותנו אם תרגישי צורך בכך, נשמח לעזור.

בהצלחה

שאלך חשובה ורלוונטית, אך לא לפורום זה... כדאי אולי שתפני ישירות למסגרות ויצ"ו ונעמ"ת על מנת לקבל את המידע.
מצטערת שדילגנו עליך מקודם.

בברכה

אלי שלום רב

ביתך הקטנה והממהרת כל כך החליטה שהיא קובעת את העיניינים בנוגע להחלפת טיטול. מאד יפה מצידה - היא "אומרת לך" בהתנהגותה שהיא האחראית על היציאות שלה - המ שזה נכון!

בגילה ילדים יכולים לאתגר את ההורים במשחקי דווקא ובביטוי הצורך שלהם לשלוט במטלות היומיומיות.

ביתך מזמינה אותך להיות יצירתית ולשנות גישה.

המלצתי היא להפוך את הילדה לשותפה פעילה יותר בהחלפת הטיטול. את יכולה להחליף את הטיטול כאשר הילדה בעמידה, כאשר את מוציאה את החיתול המלוכלך/ רטוב, היא יכולה להחזיק את הטיטול הנקי, בסוף היא יכולה לשים קרם לעצמה, ועוד. ככל שהיא תרגיש שהיא שולטת בתהליך ההחלפת הטיטול, יותר סיכוי שהיא תשתף פעולה.


מאכלת לך סבלנות יצירתיות והצלחה בהחלפת החיתולים

אוסי שלום

בגיל של בנך הרבה ילדים מראים חשש ו/או פחד מרעשים פתאומיים. לנו המבוגרים לא תמיד ברור למה שילדים יפחדו מאותם הרעשים מכיוון שבדרך כללאנחנו מזהים את מקור או את סיבת הרעש.
אבל לילדים הקטנים, אותם הרעשים מפתיעים אותם ולא מובנים להם לרוב, לכן הם נבהלים ועלולים לפתח חשש מחפצים מרעישים.

כאשר ההורה/ המטפל הנמצא לידו מגיב ברוגע ובהבנה ומשקף לילד את רגשותיו, סיכוי גדול יותר כי בפעם הבאה הילד לא יבהל כל כך. ניתן לומר לילד כשהוא לא רוצה להתקרב לאוטו "אוי חמוד, אתה לא רוצה את האוטו, אתה קצת מפחד ממנו, נכון? בפעם הקודמת הוא עשה רעש חזק ונבהלת. אולי הפעם נשחק באוטו אחר שלא עושה רעש. בפעם הבאה אם תרצה נוכל לשחק עם האוטו שזה ביחד."

כאשר המבוגרים המטפלים בו מגיבים בעצבים או מגלים חוסר הבנה, הילד עלול להרגיש מבולבל ועמת הפחד תגדל.

בנוסף כדאי להכין את הילד מראש כאשר (הדבר מתאפשר) לרעשים אפשריים. לשמל, אם הולכים למסיבה וידוע שיהיו בה זיקוקים, תשתפו את הילד עם מספיק זמן מראש. רגעים ספורים לפני תתכוננו ביחד לזיקוקים. "אנחנו ביחד נשמע את הזיקוקי, 1,2,3, הינה... ניתן לעשות קולות תוך כדי, "בום "בום, זיקוקים זה רעש של זיקוקים." אם בכל זאת הילד יפחד, ניתן להתרחק מהמקום וברוגע לחבק אותו, להגיד לו שהוא נבהל, שהיה רעש חזק".

החשיפה לרעשים ככל שתהיה הדרגית יותר וככל הילד יקבל תיווך וקבלת רגשותיו ע"י ההורה / מטפל, כ הוא ילמד לווסת את עצמו ויתמודד כל פעם טוב יותר עם פחדיו ובהלותיו.


בברכה,

אילנה

רויטל שלום,
התחלת את פנייתך באמירה "לצערנו הרגלנו..." כלומר, את מרגישה כיום שהשינה המשותפת היא לא צעד נכון עבורו ועבורכם. אבל לצערי, רק את תוכלי לתקן את המצב ולשנותו....: בנך לא בקלות יוותר על השינה המשותפת - לזה הוא התרגל, איתכם מרגיש בטוח ונוח וסביר שאין לו שום עיניין לבחור מרצונו במיטה שלו. כדי שזה יקרה אתם תצטרכו להיות מאוד עיקביים במסר לפיו אתם תסייעו לו ככול הנדרש בתהליך המעבר והלמידה לישון לבדו, אולם לא תסוגו בהחלטתכם.
אני ממליצה לעשות תוכנית שלבים הדרגתית, לא לצפות ממנו להירדם מיידית במיטה שלו באופן עצמאי כי זה אומר לדרוש ממנו משהו שהוא כיום כלל לא מסוגל לעשות. יהיה עליכם להכין אותו לשקראת השינוי הצפוי ואז להרדים אותו במיטתו. תחילה בנוכחותכם, ולחזור ולעשות זאת גם במהלך הלילה (אני יודעת שזה קשה!....), מבלי לצאת מהחדר אך גם מבלי להוציא אותו מהמיטה. יתכן כי ידרשו מספר ימים, או אף שבועות, לפני שניתן יהיה לצאת מהחדר מבלי שהוא יבכה בבכי שבו לא תוכלו לעמוד בעצמכם.
בהצלחה,
מיכל

קרן שלום,
בהיותך אימא מנוסה את וודאי יודעת שתינוקות בוכים ממגוון סיבות, שפעמים רבות אינן ברורות לנו, אך הן תמיד "קיימות". יתכן כי בנך עדיין מסתגל לעולם, עדיין לא 'רכש' מעגלים תקינים של שינה ועיירות, מתקשה לגבש סדר יום של אכילה, משחק ומנוחה, והוא זקוק יותק להרגעה אינטנסיבית ולנוכחות שלך, לעיתים באופן פיסי. פעמים רבות תינוקות צעירים, גם אלו הסובלים ממזג פחות-קשה, הופכים נרגנים ונזקקים יותר בשעות אחר הצהריים, פשוט בגלל עייפותם הרבה, ועל כן יתכן שדווקא כשאת רוצה להתפנות לבנך הבכור הוא אכן בוכה יותר.
עצתי המרכזית אלייך היא - נסי שלא להיות לבד! בגילו כל אדם אחר יוכל להרגיעו באחיזה על הידיים, נענוע, טיול, עירסול במנשא וכו', ואת תוכלי מעט לנוח ולהתפנות לבנך ולעצמך. נסי לצמצם את הפעמים בהם עלייך להתמודד עם שני ילדייך לבד בשעות אחר הצהרים, בשלב זה נראה שזהו מתכון בטוח לתסכול, קושי ואכזבה, בן-זוג, סבתא, מטפלת או סתם שכנה או חברה יוכלו להיות לעזר רב עד אשר תינוקך יוכל להרגע מעט יותר ויזדקק לך פחות. כמו שכבר הבחנת, כאשר הבכי לא נענה מייד הוא רק הולך ומתגבר ואז קשה הרבה יותר להרגיע אותו. לפיכך, מוטב להגיב מהר ככול הניתן, אבל שזה לא יהיה רק את!.... אין חחש בגיל הזה מ"פינוק", זה לא שהוא יתרגל ואז יבכה יותר, אם הוא יענה בצורה שתספק אותו, הוא דווקא יבכה פחות כי בהדרגה יוכל להרגיע את עצמו.
בהצלחה,
ונסי לנוח ככול הניתן,
מיכל

שלום אילנה,
כל הפעוטות בני גילה של בתך מגיבים בניסיון להפגין שליטה ולבדוק את הגבולות של ההורים. הם מתרגלים את עצמאותם, מנסים להחליט ומתפרצים כשלא נענים. השלב הזה, קשה ומתיש ככול שיהיה, הוא שלב חשוב להתפתחות הרגשית והחברתית של ילדים ומשמעותי בקשר בין הורה לילד. חשוב להיות עקביים, סבלניים, ולהחליט מתי מוותרים ומתי לא (למשל, לא מאפשרים בשום אופן לילד להרביץ להורה).
אבל: הבת שלך, בנוסף על היותה פעוטה שלומדת לעמוד על שלה, מתמודדת עכשיו עם תקופה משברית שרק מעוררת בה עוד יותר את הצורך להתנגד ולהפגין שליטה. תהליך הגירושין שעברת בוודאי מלווה בתקופה רוויית מתח שהייתה בבית בין זוג ההורים, וגם אם הפרידה עצמה הייתה לפני זמן רב, הרי שבוודאי שניכם התמודדתם עם הרבה מאוד באופן שאולי גרם לתסכול, כעס, חוסר סבלנות ואולי לפחות תשומת לב אל בתך ואל רגשותיה. תקופה זו רוויית מתח גם בגלל השינויים הקנקרטיים - עזיבת האב, הסדרי ראייה ואולי אף שינוי במקום המגורים. כל אלו בוודאי משפיעים מאוד על בתך ומהווים גורם עומס נוסף שמגביר את התפרצויותיה הרגשיות התכופות.
אני ממליצה לך מאוד לפנות בתקופה מבלבלת זו להדרכה ולתמיכה עבורך כאם במטרה להיעזר וללמוד כיצד לתמוך בבתך ולהגיב אליה, כיצד לסייע לה לשאת את הקשיים שהיא אולי חווה כתוצאה מהגירושים. בלשכות רווחה רבות ובתחנות ציבוריות פועלות קבוצות עבור נשים הנמצאות בהליכי גירושים וכדאי מאוד להיעזר. אוכל להפנותך לגורם מתאים בסמוך למקום מגורייך.
בהצלחה,
מיכל

טלי שלום,
בהנחה שבתך הינה פעוטה המפותחת כפי גילה ביתר תחומי התפקוד, שיחסיה איתכם ההורים תקינים, ושהיא אינה מעדיפה להסתובב בין מבוגרים וליצור קשרים על חשבון הזמן בו יכולה לשחק או להינות כבני גילה, להערכתי אין כל חשש 'מחברותיות יתר'. בתך למדה מתוך התנסויותיה הקודמות, ומתוך המשוב החיובי שהיא מקבלת מהסביבה כי יש ביכולתה לזכות בתשומת לב האחרים בקלות והיא משתמשת בזה. ניתן להמשיך לעודד אותה על כישוריה ולהחמיא תוך שמנחים אותה שלא להטריד אחרים שבאופן שלא יהיה נעים להם, וכן משגיחים שלא תיצור קשרים עמוקים מידיי (למשל, תתרחק עם אחרים ללא שיפוט). אם היא תרגיש 'מתוגמלת' גם על כישורים אחרים שלה, יתכן כי בהדרגה הצורך לעשות זאת יפחת. ובנתיים - תהנו מהחנדלך....
בהצלחה,
מיכל

שלום ליאורה,
תהליך הגמילה הינו שלב משמעותי בפיתוח העצמאות והשליטה של פעוט, אולם הוא לא יכול לעשות זאת לבד. על מנת להצליח עליו להתאמן שוב ושוב ושוב בעשיית הצרכים מחוץ לטיטול עד להשגת שליטה מלאה. מדובר בתהליך שעשוי להיות ממושך עבור ילדים מסוימים, בעיקר אצל מי שנוטה לקושי בהתנסויות חדשות. כל הילדים בשלב הזה זקוקים להרבה מאוד הכנה, להמון הדרכה והכוונה מצד ההורים ובעיקר להרבה מאוד עידוד. ללא העזרה שלכם ההורים, ושל צוות הגן, לא יוכל ללמוד בעצמו להיפרד מהחיתולים, מדובר בלמידה לכל דבר ולכן הוא מאוד זקוק להדרכה איך לעשות את זה.
אם את מרגישה שהוא מוכן לעיניין אין סיבה לשגת מההחלטה, אבל על מנת להצליח מבלי להיבהל עליו להתאמן בהדרכתך, לחוות עוד ועוד הצלחות עד שירגיש הוא מסוגל לעשות זאת. סביר מאוד שהעצירות היא בדיוק תוצאה של בהלה: ניסיון ילדותי שלו להימנע מהפרידההכרוכה בעשיית הצרכים. יתכן מאוד כי זו גם הסיבה שהוא עושה זאת בלילה, מתוך שינה (לא אופייני בגילו).
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים נוספים בפורום שלנו בנוגע להדרכה כיצד לעודד בתהליך גמילה - יש רבים.
בהצלחה,
מיכל

האם כפר ויתקין בא בחשבון?
ממליצה מאוד על דר' רונית רוט טל. 054-7538009
בהצלחה

שלום עינת,
כפי שאת בוודאי מתארת לעצמך, שתי בנותייך צפויות להגיב באופן שונה מאוד האחת מהשניה, גם בגללן אישיותן הפרטית של אחת (דפוסי מזג, דפוסי תגובה והתמודדות), אבל בעיקר בגלל השלב ההתפתחותי בו כל אחת נמצאת. הגדולה תוכל להתכונן איתך לקראת הנסיעה, להכין מעיין 'טבלת יאוש', להבין את פרק הזמן הצפוי ולהנות מהתיכנונים לקראת הזמן הצפוי עם אביה. היא תוכל לשוחח איתך בטלפון, לצייר לך ציורים ולהנות ממתנות קטנות או מכתבים שתשאירי עבורה. כל זה בהנחה שהקשר עם אביה (בנוכחותך) הינו רציף ומייטיב עבורה.
לגבי הקטנה העיניין שונה לגמריי, על אחת כמה וכמה בגלל ההנקה. רצוי מאוד כמובן לגמול אותה מההנקה קודם לכן ולוודא שהיא מתרגלת לאכילה בדרך אחרת (כיוון ש אוכלת כבר מזון מוצק בצורה סבירה ובוודאי תחליפי חלב), אבל כל ההכנות שתוכלי לעשות עם הגדולה, לא תקפות לגביה. מבחינתה את צפוי להיעלם לה בתקופה בה אצל מרבית התינוקות יש חרדה גבוהה מפני נטישה של הההורה המטפל. יש כמובן יתרון לעובדה שהיא נשארת בבית המוכר לה ושגרת חייה נמשכת, ולכן המשתנה העיקרי הוא השינוי בדמות שמטפלת.
לכן חשוב לדעת, גם כאן, עד כמה אביה מעורב בטיפול בה? האם מורגלת לבלות איתו ימים שלמים בהם ארוחות, רחצה, משחק, טיול וכדומה? האם מורגלת להירדם בנוכחותו? כמובן שככול שהוא מעורב יותר בחייה בנוכחותך, קל יותר יהיה בהעדרך, אבל קחי בחשבון שבשובך (בוודאי אחרי שבועיים, אך גם אחרי שבוע), היא עשויה לבטא כלפייך כעס על הנטישה או רגשות שליליים אחרים.
שימי לב: הכוונה אינה למנוע את הנסיעה! אבל חשוב מאוד להכין את כל הנוגעים בדבר לקראת העדרותך וחשוב גם להתכונן למחיר שאולי יהיה בתקופה הראשונה לקראת שובך.
מניסיוני, אם הקשרים המשפחתיים חזקים ומשמעותיים והילדים נשארים במחיצת מטפלים שמכירים היטב את שגרת יומם, נעשית הכנה טובה ולא עושים שינויים משמעותיים בהמלך התקופה, לא צפוי שום נזק ארוך-טווח. הרווח המרכזי הוא זמן איכות עם אבא וזמן חופשה עבורך. שווה!
בהצלחה,
מיכל

שלום שרון (או ערן?)
לא ציינת היכן אתם נמצאים והאם יש במקום המגורים שלכם אנשי מקצוע בתחום התפתחות הילד לשם קיום של אבחון התפתחותי כלשהו.
מבין התיאור שכתבת, וניכר כי קראת מידע מגוון בנושא איחור התפתחותי, נראה שהתחום המעורר דאגה מכל הוא התחום השפתי. בגילה היינו רוצים לראות הבנה רחבה הרבה יותר וגם הבעה של מגוון רב יותר - שמות עצם, פעלים וצירופים קצרים. לפיכך, בתור התחלה כדאי לנסות לפנות להערכה של קלינאית תקשורת, והיא תוכל למקד אתכם גם על ההתבוננות החברתית, ואולי התקשורתית, שמעוררת אצלכם דאגה. ואם היא תבכה כל האבחון, הרי שזה חלק מהאבחנה - היכולת שלה להתמודד במצבים חדשים, ובוודאי תתרגל לאחר כמה מפגשים שיהיו עבורה נעימים ומייטיבים.
מכיון שאני מבינה שהיא נמצאת בחברה של ילדה אחת בלבד, כדאי לנסות ליצור עבורה - במידת האפשר - מפגשים יזומים של ילדים קבועים ככול הניתן (למשל, בגינה ציבורית, חוג מוזיקה לפעוטות וכו'). למה לפי דעתכם היא מתעלמת מהילדה השניה? בת כמה אותה ילדה ומה רמת ההתפתחות שלה? איזה יחסים כן יש ביניהם?
לגבי ריבוי השפות: אני מבינה שהמטפלת שלה אינה דוברת עברית, ואם כך, האם היא חשופה לשתי שפות? ליותר? ככלל, עבור ילדים עם קשיים שפתיים מוטב לדבר בשפה אחת עד כמה שניתן. כלומר, האמירה שילדים קולטים מהר שפות נכונה רק לגבי ילדים עם כישורים שפתיים טובים, או לפחות, סבירים, וכלל אינה נכונה לגבי ילדים עם קשיים שפתיים - אותם זה רק מבלבל יותר.
אני מקווה שהדברים יסייעו לכם במקצת ויאפשרו את העמקת החשיבה ולא יעמידו אותכם במצבים בלתי אפשריים (כמו רצון לחזור.....)
בהצלחה,
מיכל

תודה על התשובה. ניכר שבתנו מתעלמת מהילדה השניה מאחר והיא מחקה אותה, למרות היותה יותר גדולה בכעשרה חודשים, נצמדת אליה ומפריעה לה במשחק לעתים תכופות. לאחרונה הופתעתי לראות שבתנו דוחפת אותה או מעודדת אותה לרוץ כדי שתוכל לראות את האורות המרצדים בנעליה...

אנו מנסים בתקופה האחרונה לחשוף אותה לנוכחות של עוד ילדים אך כמו שצוין היא בוכה בחצי השעה הראשונה ולאחר שמסיחים את דעתה היא משחקת לבדה בסביבתם אך לא איתם.
ניסינו גם בעבר חוג מוסיקה לפעוטות אך זו היתה חויה מאוד מתישה עבורנו. בעוד כל שאר הילדים היו ישובים, בתנו עשתה הכול כדי לצאת מהמעגל ואף לצאת מהחדר.

המטפלת אינה דוברת עברית כך שבתנו שומעת שתי שפות עקריות כולל מעט אנגלית בקלטות.

פנינו בימים אלה לרופא הילדים שלה שהסביר שכאן קלינאי תקשורת עובדים עם פעוטות רק מגיל 3 והפנה אותנו , לבקשתינו , עם איש המקצוע המקובל. ניורו פסיכאטר התפתחותי שזו התמחות שנראה לי לא קיימת בארצ.

שלום מירב,
האם בנ מתפתח בצורה מתאימה לגילו? האם ארוחותיו מגוונות והוא עולה במשקל כמצופה?
הבקבוק שלפני השינה הינו המלצה ולא הכרח, ואין שום סיבה להתעקש עליו אם הוא מקבל את כל צורכיו התזונתיים בדרך אחרת, ובוודאי אם נרדם בצורה סבירה וישן טוב. יש תינוקות שמדלגים לגמריי על שלב האכילה מתוך בקבוק כיון שעוברים ישירות מחלב אם לאוכל מוצק וזה בסדר גמור. יתכן שהוא מקבל דיי מזון עבור צורכיו בשבעות היום, כשהוא פעיל יותר, ובשעות הערב זקוק למנות קטנות יותר, או דחוסות פחות.
בכל מקרה אני ממליצה מאוד להתייעץ עם דיאטנית שמומחית בתזונת תינוקות (שימי לב - לא כל דיאטנית מבינה בזה!)
בהצלחה,
מיכל

אני מסכימה איתך שחלק משמעותי מהגמילה הוא שלב הפספוסים-אל לכם להבהל מלכלוך התחתונים! בגדול, ישנן שתי גישות לגמילה-אחת היא לתת לילד להוביל את התהליך והשנייה-להוביל בעצמכם. בנך אכן בגיל מתאים לגמילה-אם הוא ילד תקין התפתחותית-תקשורתי וורבלי-אין שום סיבה לעכב את תהליך הגמילה. אלא שכרגע נוצר מצב מבלבל מאחר שאתם לא מובילים את התהליך והוא נמתח ונמתח-בלי פואנטה מצדכם. מבחינתו, הוא עוד לא מחוייב ובהתאם התנהגותו.
לכן-הפשילו שרוולים וגשו למלאכה-הקדישו לכך שופשבוע בו אתם מתרכזים סביב הבית, בלי אירועים מסביב ועם קשב רב לבנכם. הכריזו על הורדת החיתול הבלתי הפיכה ומעבר לתחתונים-כי אנחנו מאמינים שאתה יכול. קבלו בהבנה פספוסים , אך זכרו כי האחריות כעת להגיע לשירותים היא עליכם-קחו אותו כל חצי שעה להתרגל לשירותים, מבלי לשאול אם יש או אין פיפי. תגמלו אותו על כל הליכה/ניסיון/ישיבה על האסלה, גם אם לא יצא-בפעם הבאה ייצא! רק אחרי כמה ניסיונות חיוביים, שלחו אותו לגן עם תחתונים בלבד. זיכרו כי הגננת מצפה לקבל ילד ללא פספוסים, והיא עלולה שלא בכוונה להביע אכזבה גדולה מהם וספק ביכולת.
אתם מוזמנים להכנס לאתר של דפנה תייר ולקבל שם חיזוקים לתהליך גמילה עם סמכות הורית.
בהצלחה
אודט