פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

לאה שלום,
ראשית אומר כי מתוך הסיטואציה שתארת אני הרבה יותר מודאגת מהתנהגותה של הילדה בבריכה מאשר מהתנהגותו שלך בנך! כפי שהתרשמת, הוא כנראה נדהם מהתנהגותה התוקפנית שאינה מוכרת לו, ולא הגיב. בגילו, פעוטות רק מתחילים לרכוש מיומנויות חברתיות באינטראקציה עם בני גילם, וקיימים הבדלים הקשורים במזג ובדפוסי התמודדות: לא כל הפעוטות 'יחזירו', כמו שלא כל המבוגרים יעשו זאת (ואגב, מה אתם, ההורים, הייתם עושים?...). ישנם ילדים שמגיבים חזרה בתוקפנות, ישנם שעומדים חסרי אונים או מתחילים לבכות וישנם שפונים להורים לשם קבלת עזרה.
שאלת איך לעזור לו להתחשל...ובכן, אני מניחה שיהיה נכון יותר ללמד אותו לנסות להימנע מסיטואציות כאלה מאשר להחזיר באלימות, לא? ובכל מקרה, היו בטוחים שהוא עוד פעמים רבות יאלץ להתמודד עם מצבים חברתיים מורכבים ולא בכולם אתם תהיו, אבל בוודאי "תציידו" אותו בכלים (למשל, תפיסה עצמית חיובית, בטחון בהתנהגויותיו) שיעזרו לו לשאת את המציאות או את הרגשות שעולים בעקבותיה.
בהצלחה,
מיכל

שלום לדנה וראשית כל מזל טוב !!!!
או אולי ברוכה הבאה למעגל ההורים המותשים והעייפים.....
בימים ובשבועות הראשונים לחייו של התינוק, הוא עסוק בניסיונות לויסות ולגיבוש כל המערכות הגופניות שלו שתפקודן בעולם שונה כל כך בהשוואה לחיים בתוך הרחם. עליו להסתגל לטמפרטורה, לאור, לקולות, לריחות ולתנועות של העולם החדש שזה עתה נולד אליו, ומדובר במשימה מורכבת ביותר עבור מערכת עצבים ראשונית ובלתי בשלה כפי שיש לו (וזה לא הוא - כל התינוקות כאלה....)
העובדה שבנך מצליח לינוק היא הישג לכשעצמו, וטוב שכך, ואני רוצה לעודד אותך להמשיך לעשות זאת ולא לחשוש שרק כך הוא ירגע. יתכן והוא מעדיף את תנוחת ההנקה כיון שמדובר בתנוחה מערסלת ומרגיעה, מעניקה חום וביטחון, וכך משיג שוב את הקרבה אלייך (והרי אותך הוא מכיר כבר תשעה חודשים נכון?). סביר שהוא לא צריך את הפטמה בתוך הפה לשם כך, אלא רק את המגע הגופני, ואת זה אפשר להשיג גם על ידי מנשא מתאים או אפילו (!) עם אבא או סבתא.....
בגילו הצעיר זה עדיין לא גזים, אלא רק בלבול מוחלט של יום/לילה, חושך/אור, רעב/שובע, עייפות ועירנות ובתור הורים אתם בוודאי תצללו איתו למעגל הזה לתקופת-מה, עד שהכל יתחיל להתארגן לקראת תהליך משותף ומופלא!!!
היי שמחה בעובדה שהוא עלה במשקל ונסי לנוח, לאכול ולשתות ככול שאת יכולה כדי להמשיך לעזור לו לשאת את הקושי שבימים האלה. מומלץ מאוד להיעזר בכל חברה או מכרה שרוצה לבוא לבקר כדי לנוח מעט....
שוב מזל טוב ובהצלחה,
מיכל

שלום אורית,
לצערי אני נאלצת להסכים איתך: המשפטים שבעלך-לשעבר אומר לבנכם עשויים להפחיד אותו ולגרום נזק ליחסים ביניהם ולאופן בו בנך יחוש כלפיו ואף כלפי עצמו. שימוש באיומים בוודאי אינו הדרך להשגת שיתוף הפעולה של ילדים - גם אם מדובר במשהו חיובי כמו הרצון לחבקם ולנשקם - וזה הופך מורכב יותר כאשר בני הזוג אינם חיים יחד ואינם חולקים גישה חינוכית אחת.
אני ממליצה לך להמשיך לנסות לדבר עם אביו בכל דרך שנראית לך בעיניין הזה, אך חשוב לנסות להסדיר את המפגשים שלהם באופן שלא יהיה תלוי במה שבנך יעשה או לא יעשה במהלך הפגישה. חשוב ליצור הסדרי ראייה מוגדרים וברורים, בהם לבנך ולאביו יהיה זמן קצוב של שהות משותפת בלעדייך באופן קבוע, ושבנך יחוש בטחון ברצון של אביו להיפגש איתו, גם אם מדובר במפגש קצר בלבד. חשוב לנסות לתווך ולהסביר לבנך את הכוונות של אביו - "אבא רוצה לבלות איתך", "לאבא חשוב הזמן שלכם יחד" וכדומה, על מנת לעודד את הקשר ביניהם, ובמקביל להקפיד שהמפגשים יתקיימו במועדם הקבוע והמתוכנן, לכך כולם יכולים להתכונן ולצפות.
האם תהליך הגירושין שלכם כלל התערבות או ייעוץ מצד לשכת הרווחה? אם כן, חשוב ליידע את פקידת הסעד בעיניין או להתייעץ בתחנה לייעוץ נישואין.
בהצלחה,
מיכל

שלום לאורית,
יתכן והעיניין שוני במחלוקת בין אנשי מקצוע, אבל אשתף אותך בעמדתי ואת תאלצי להחליט...
לדעתי מדובר בשני תהליכים שונים לחלוטין ועל כן נפרדים לגמריי!!! ישנם ילדים שאצלם בין הגמילה בזמן עירות לגמילה בשינה עוברים חודשים רבים (ואפילו שנה שלמה) וזה נורמלי לחלוטין. למרות שישנם ילדים שמפסיקים להשתמש בטיטולים בבבת-אחת, היכולת של פעוט לשלוט על הצרכים בלילה מוגבלת מאוד ואני חושבת שזה לא הוגן לצפות ממנה לעשות את זה בתחילת הדרך. היא זקוקה להרבה מאוד זמן של התנסות במהלך היום בתרגום התחושה הגופנית של פיפי לשם קימה בלילה, ולכך בדיוק נועדה האפשרות להמשיך להשתמש בטיטולים. זה בעיני גם מסר 'קל' יותר עבור קטנטנים: "כשאנחנו ערים אנחנו יכולים לשים לב ולהספיק לרוץ לשירותים, אבל בלילה זה קשה לזכור כי לפעמים ישנים עמוק". בזמן תקופת 'ההכשרה' לגמילה בלילה ישנם הרבה ילדים שזקוקים לסיוע מההורים - על ההורה לקחת אותם לשירותים בעודם ישנים או להעיר אותם לשם כך.
בהצלחה,
מיכל

יוסי שלום,
הסיבות לנסיגה בהרגלי ניקיון אצל פעוטות וילדים עשויים להיות רבים ומגוונים מאוד.
גמילה היא הישג התפתחותי משמעותי, אשר דורש התכווננות רבה מצד הילד, תוך "גיוס" של מערכות רבות - גופניות, רגשיות, קוגניטיביות והתפתחותיות. זה עשוי להשתבש כאשר הילדים מוטרדים, דואגים, חוששים, מפחדים, מתוחים וכדומה, ולעיתים משקף קושי ביחסים במשפחה או מצוקה כלשהי.
זה לרוב לא חולף לבד ולכן דורש התייחסות טיפולית של איש מקצוע.
יחד עם זאת, אצל ילדים צעירים, מתחת לגיל 4-5, לא מקובל להגדיר נסיגה זמנית כהפרעה, וחשוב להבין לעומק כיצד התנהל תהליך הגמילה הראשוני, להכיר את המערכת המשפחתית ואת האירועים שהילד חווה לאחרונה.
בהצלחה,
מיכל

אני חושבת שתוכלי לקבל תשובות טובות ומוסמכות יותר בפורום של רפואת ילדים או בפורום הנקה.
מיכל

הדר שלום,
תלישת שיער או, בשפה מקצועית - טריכוטילומניה, הינה תופעה פסיכולוגית המוכרת אצל ילדים ומבוגרים כאחד ומיוחסת להפרעות חרדה. אצל תינוקות ופעוטות הנוהג לרוב מתחיל להתפתח בניסיונותיהם להרגעה עצמית, כמו למשל סביב ההרדמות. העיסוק בשיער נעים ומרגיע, הם לומדים כך להרגיע את עצמם ולהפחית את המתח ובהמשך העיסוק הופך לתלישה של שיער: אקט שבו הכאב הופך למרגיע ומנחם. חלקם גם לועסים את השיער שהם תולשים ולעיתים תלישת השיער גורמת להתקרחות באיזורים ספציפיים.
מכיון שמדובר באקט של הרגעה ו-ויסות עצמי חשוב לדעת כיצד בנך מווסת את רגשותיו או נרגע באופן כללי: איזה מזג יש לו, האם מצליח להתנחם גם בדרכים אחרות, כיצד נפסקו הרגלים אחרים שלו (למשל, האם משתמש במוצץ לצד מציצת האצבע?) וכדומה. לעיתים ההפרעה מייצגת קשיים התפתחותיים או רגשיים נוספים, ואצל ילדים גדולים יותר מקובל לטפל בתופעה בטיפולים התנהגותיים, לפעמים גם בליווי טיפול תרופתי. לעיתים הפתרון הוא פסיכותרפיה נרחבת יותר כיוון שתלישת השיער הינה סימפטום של קושי גדול יותר הקשור ביחסים ובקשר שלו עם ההורים (עיניין היחס והקרבה שציינת).
אומנם אצל פעוטות צעירים חלק מהשיטות אינן רלוונטיות עדיין, ולמרות שלפעמים הנוהג פוסק מעצמו בהחלט ניתן לקבל ייעוץ והדרכה שיתמקדו בניסיון להחלפת שיטת ההרגעה-העצמית הזו באחרות באופן הדרגתי שמותאם לפעוט ולהוריו. אפשר בתור התחלה לנסות לסייע לו להתרגע בזמן תלישת השיער - בדיוק כפי שעשית עם הדובי שלו, וכן בליטופים, בשיער של בובות, בבגדים נעימים וכדומה. הפתרון של קיצוץ השיער הוא אכן אופציה אבל צריך להכין אותו לקראת זה ולעזור לו ליצור חלופות קודם לכן כדי שהעדר השיער - בהנחה שזו דרך הנחמה היחידה - לא ישאיר אותו "לבדו"....
וכמובן שאם השיטות ה"בייתיות" לא עוזרות תוך פרק זמן קצר יש לפנות לעזרה מקצועית כי זה אכן עשוי להפוך לכפייתי.
בהצלחה,
מיכל

אשמח אם תוכלי לפרט את ההקשר בו נשאלת השאלה. בעקרון אני רואה בעיקר מניעים נגד נוכחות הורית קבועה בגן הילדים, לצד הגננת.
בברכה
אודט

גמילה אידיאלית מהנקה נחשבת כגמילה בה שני הצדדים בשלים להפסקה. במקרה שלכם יש סימנים לכך שבנך בשל לגמילה לפנייך וכי עלייך להתמודד כעת גם פיזית וגם נפשית עם עובדה זו. לשאלתך-מה לעשות עם החלב שלך-אני ממליצה לך לפנות למומחית לייעוץ הנקה בנושא. לגבי המשך ההזנה של בנך- בעצם מדובר בניסוי וטעייה-כל תינוק הוא בעל העדפות שונות. יש שיעדיפו לאכול חלב שאוב מבקבוק ויש שיסתפקו בתחליף. אחרים יוותרו בכלל על החלב וזה הזמן להתייעץ עם אחות טיפת חלב או דיאטנית להרכבת תפריט לאוכל מוצק לגילאי שנה.
מבחינה נפשית, את נאלצת להתמודד מול סוגיה שתחזור על עצמה בהורות-מה קורה כאשר הילד מוכן לעבור לשלב ההתפתחותי הבא וההורה מתקשה להפנים את קצב הגדילה. טוב ששמת לב לסימנים שבנך משדר לך, כל עוד תלכי בקצב שלו, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם הציפיות והמשאלות שלך, כך תוכלי לעזור לו לעבור לשלב ההתפתחותי הבא בהצלחה!
בברכה
אודט

בני בן שלוש הראה את כל סימני המוכנות לגמילה שולט בהחלט פיזית בסוגרים ובאמת שיתף פעולה בהתחלה והלך לשירותים אבל מזה זמן מסרב לעשות פיפי בשרותים מתאפק וממש צריך לשכנע אותו וזה לא תמיד עוזר איך ממשיכים הלאה משלב כזה נותנים לו להחליט מתי לעשות ?והאם זה בסדר מבחינה גופנית להתאפק הרבה זמן ?מחזירים לחיתול? נותנים לו אופציה לבחור בין חיתול לבלי?אשמח להדרכה

ילדים נוטים להתאפק במהלך הגמילה ממגוון סיבות: לעיתים כיון שהם חוששים להיפרד מהפיפי והקקי שלהם במרחק מהגוף (הרי התרגלו לשאת אותם בטיטול), לעיתים בגלל שמנסים להימנע מלהפסיק את המשחק באמצע או להפסיד משהו ולעיתים כיון שהם מסרבים לקחת חלק בתהליך קבלת האחריות על תוצרי גופם (ויש עוד סיבות).
אם את מרגישה שבנך כיום מסוגל לעמוד בדרישה לגמילה, את צריכה לעזור לו לעשות זאת, והוא לא יוכל ללמוד אם המסר יהיה 'אם אתה לא רוצה אז קח טיטול'. בנך כנראה זקוק לעזרה ולהנחייה צמודה ממך לגבי מתי, איך ואיפה עושים את הצרכים וחשוב מאוד לתמוך בו בתהליך. עליו לדעת שאת סומכת עליו שהוא יצליח בכך וחלק מהילדים מאוד נעלבים כשמציעים לה להחזיר את הטיטול - הם מרגישים שזו הבעת אי-אמון ביכולתם ואז נסוגים יותר.
בתהליך הגמילה חשוב לייצור אווירה תומכת ומקבלת, הכוללת בעיקר סבלנות רבה לפיספוסים ולהחמצות שבוודאי יהיו, וליצור הנאה מהשהות בשירותים.
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו העוסקים בגמילה.
בהצלחה,
מיכל

הקפצה ...

אשמח בבקשה לתשובה

זה מאד חשוב

לרועי וענת שלום,
אני מניחה שלהחלטתכם לגמול את בתכם קדמה התבוננות על יכולותיה ההתפתחותיות המעידות שהיא אכן מוכנה לכך מבחינה פיזיולוגית (למשל יכולה לשבת יציב, להוריד את תחתוניה) וקוגניטיבית (הבנת הרצף של תהליך עשיית הצרכים ותהליך הניקיון, יכולת שפתית להודיע על ההזדקקות לסיוע).
לא ציינתם כיצד היא הביעה התעניינות בעיניין, אבל העובדה שהיא מסכימה ללבוש תחתונים עדיין לא מספיקה: יתכן ובעיניה מדובר באביזר אופנה אטרקטיבי ותו לא.... על מנת שזה אכן יצליח נדרשת השקעה מצידכם ללמד אותה לתרגם את התחושה הפיזיולוגית שהיא מרגישה (הלחץ הגופני) אל האפשרות להתרוקן במקום המיועד לכך: בסיר או באסלה. "השקעה" כלומר עידוד לעשיית הצרכים בכל פרק זמן סביר - פשוט לקחת אותה לשירותים ולעודד אותה להשתמש בהם. בעיקר נדרשת מוכנות מצדכם לפיספוסים ולהחמצות שבוודאי יהיו. כדאי אומנם לשאול אותה מפעם לפעם האם צריכה לעשות, אבל לא כל הזמן - תחילה אולי תתלהב אבל זה במהירות יימאס לה ולא תרצה להפסיק את עיסוקיה - לכן מוטב יותר להודיע לה שהולכים לעשות ולא להפוך את זה "לאפשרות".
הרעיון לנצל את החופשה שלכם לשם כך הוא רעיון מוצלח, אם כי עשוי יחייב אתכם להיצמד לשגרת-יום קבועה פחות או יותר בתוך הבית, ללא נסיעות ארוכות או לבילוי במקומות בהם אין שירותים סבירים.
חשוב מאוד גם ליידע את המסגרת החינוכית שבה היא נמצאת לשם ליווי ולשם הערכת היכולת שלה לעשות זאת גם שם. שימו לב: אם היא צפויה להתחיל מסגרת גנית חדשה בספטמבר התהליך עשוי להשתבש בגלל קשיי הקליטה אז קחו זאת בחשבון....
אפשר וכדאי להיעזר בתקופה זו גם בספרים וקלטות שעוסקים בנושא ואתם מוזמנים לקרוא עוד על תחילת גמילה בפורום שלנו.
בהצלחה,
מיכל

בנך אכן מרשים מאוד בהתפתחותו וניכר כי את משקיעה רבות בהעשרתו ובחיזור בטחונו העצמי.
גיל שנתיים הוא גיל מצויין להשתלב במסגרת חוץ ביתית, בייחוד עם בסיס כל כך טוב כמו שאת מתארת. בנך ייתרם מאוד משהות בחברת ילדים במסגרת גנית המספקת פעילויות שלא ניתן לספק במסגרת הבית, בייחוד בתחום הלמידה חברתית. מאחר שאת מתארת כי בנך מפותח מעבר לגילו באופן משדמעותי גם קוגניטיבית וגם מבחינה רגשית, נראה כי הוא יוכל להשתלב יפה בחברת ילדים גדולים ממנו. היחס שאת מתארת בין מספר הילדים ומספר המבוגרים בגן הוא אמנם לא אידיאלי אך שכיח ביותר, לא רק בצפון. מאחר ומדובר בגננת מנוסה ובגן ותיק, אני מניחה כי היא התמודדה לא מעט בשילוב ילדים שהיו עד גיל שנתיים בבית וכי למרות כמות הילדים, ילדך יחוש בבטחון במסגרת, בשל היותה "מכונה משומנת" שכוללת כללים ברורים ותפקידים ברורים לכל אחד מאנשי הצוות. צפי לחודש הסתגלות בו תהיינה עליות וירידות, בתקווה שליווי של גננת מקצועית כפי שתארת יעזור לך לא פחות מאשר לבנך,לעבור את השלב ההתפתחותי המשמעותי בחיי בנך בבטחון.
בהצלחה
אודט

בני עכשיו הלך לגן ( לפני חודש וחצי) והוא היום בן שנה ושלושה חודשים. בקבוצה שלו יש 7 ילדים ומטפלת אחת. בקבוצה הגדולה יותר ישנם כ 18 ילדים ואיתם יש גננת ו2 מטפולות. לי זה נראה יותר מדי 24 ילדים , גם אם יש מספיק מטפלות. זו מסגרת גדולה מדי לטעמי, בעוד ששנתיים הילד היה רק עם אמא.

לגבי השינה-חשוב להבין מתי התחילו הקשיים בהרדמות וביקיצות המרובות במהלך הלילה. כיצד נהגת להרדים את בנך עד כה? השכבה במיטה, בעגלה, על ידיים, בחדרכם/בחדרו וכו'..מעבר לכך, מי משגיח עליו במהלך היום? האם הוא מפגין אותם קשיים מול אנשים שונים/מקומות שונים בהם הוא נרדם?
הטחת ראש במיטה כפי שאת מתארת יכולה לבטא תסכול רב מסיבות שונות-ממתי החלה? לעתים יכולה להיות קשורה לתת רגישות תחושתית במגע. בכל מקרה, לפני הכל מומלץ לפנות לבדיקת רופא הילדים ולוודא שמבחינה רפואית הכל תקין (שלילה של דלקות אוזניים/נוזלים באוזניים/תולעים בפי הטבעת וכו').
לגבי התפתחות השפה, למה כוונתך שבנך אינו מדבר-האם גם אינו מתבטא בהברות חלקיות של מילים (למשל-"בא" עבור אבא "מא" עבור אמא וכו'..)? בגיל זה אמור להיות אוצר מילים בסיסי של עשר עד עשרים מילים, גם אם לא ברורות בהיגוי או מבוטאות כהברות חלקיות. כיצד את מתרשמת מיכולת השמיעה של בנך? רצוי לעקוב אחר נושא השפה ואם אוצר המילים אינו מתפתח (בגיל שנה וחצי אוצר המילים מתרחב באופן משמעותי) בהתאם, מומלץ לפנות לקלינאית תקשורת למעקב.

בברכה
אודט

גיל שנתיים הוא עיתוי מצויין לדעתי להכנסת ילד למסגרת וטוב שיכולת לאפשר לבתך להיות עד עתה ביחס של אחד על אחד. בהנחה שמדובר בילדה עם התפתחות תקינה,בתך צברה בסיס טוב מבחינה שפתית ומוטורית-היא מסוגלת לבטא את רצונותיה באופן בסיסי והיא עצמאית מבחינת התנהלותה המוטורית.
הכנסת ילד בגיל שלוש לגן עיריה היא מעבר קשה ולא הדרגתי, בייחוד עבור ילד שמעולם לא השתלב במסגרת כלשהי-משפחתון או מעון. גן עיריה מתאפיין בכמות גדולה של ילדים ויחס קטן של מטפלות לילד.
ישנם ילדים רבים שלוקח להם זמן להתפתח בחברת זרים-ככל שהם יחשפו בהדרגה לזרים, כך יוכלו לצבור בטחון ביכולותיהם להסתדר ללא נוכחות דמות הורית קרובה.המנעות מחשיפה לזרים בגלל נטיה לקצב הסתגלות איטי, אינה משרתת את הילד בסופו של דבר אלא מחזקת יותר את הדפוסים הלא מסתגלים.

לגבי שתי המסגרות שציינת כאפשרויות-אני מסכימה איתך שטיפול בתינוקות גוזל תשומת לב מרובה מהצוות ובכך מאפשר פחות להתפנות לצרכי הילדים הבוגרים יותר כקבוצה ולהכרות טובה יותר עם כל אחד וצרכיו. עבור בתך זה במיוחד חשוב, מאחר ועל פי תיאורייך היא תזדקק לזמן היכרות ממושך יותר. מצד שני, מאחר ואת מתארת את בתך כבעלת קצב איטי בהתרגלות לאחר, יתכן כי היותה הגדולה בקבוצה יחזק את בטחונה ואת תחושת היכולת שלה אל מול הילדים הקטנים ממנה.

לכן בשורה התחתונה-חשוב ללכת ולראות כיצד כל מסגרת מתפקדת בפועל ולנסות להתרשם ממקצועיותם של אנשי הצוות בכל מסגרת. כאשר הצוות מקצועי ומיומן, הנתונים הלכאורה "יבשים"(מספר ילדים, טווח גילאים) מקבלים פחות חשיבות.
בהצלחה
אודט

בנך מגיב בדרך אופיינית ביותר לפעוטות שנגמלים, כאשר הגמילה ממתן שתן קלה יותר מאשר הגמילה מצואה, מסיבות שונות. לכן, לא הייתי קוראת להסתייגותו מעשיית צואה בגן "בעייה" , כדבר ראשון. הוא מסתייג וזה המקום להראות לו את הדרך ולהקרין לו בטחון בדרך. הוא אוטוטו שם וזקוק לבטחון שלכם שהוא יצליח-הוא מסמן באופן מפורש לפני שצריך לעשות צרכיו וזה נהדר. חזקו אותו על כך ולכו איתו לשירותים "כי זה מה שעושים כשמרגישים לחץ בבטן". אל תבלבלו אותו באמירה שהוא יכול לעשות היכן שרוצה(באמבטיה/בחיתול) כי זו התחלה שגויה של למידה. לכו איתו לשבת בשירותים-סיר או ישבנון-מה שיבחר, על מנת " להתרגל" לעשות קקי בשירותים. הקקי לא יוצא במהירות כמו הפיפי ולכן יושבים ומתרגלים. חשוב לחזק אותו על עצם הישיבה, לאו דווקא אם עשה צרכים או לא. השתדלו להעביר את הזמן בנועם (לא יותר מכמה דקות).אם יוצא לו לעשות באמבטיה בטעות, חשוב שתאמרו שלא עושים קקי באמבטיה אלא בשירותים, חבל שזה קרה אבל מחר תנסו שוב ואתם תעזרו לו להצליח ולהתרגל.
שיתוף הגן בעמדה שלכם לגבי הגמילה הוא חשוב ביותר להצלחת התהליך.
ממליצה בחום על האתר של דפנה תייר, שדוגלת בשיטה סמכותית לגמילה.
בהצלחה

אודט

שלום. ילד בן 3. לא היה בגן. תודה

שלום אוקסנה
שימוש בכוח מופרז במשחק עם חפצים יכול לרמז על קשיים בוויסות כוח. מומלץ לפנות למרפאה בעיסוק לייעוץ. אשמח להפנות אותך לאיש מקצוע באזור מגורייך.
בברכה
אודט