פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

על פי תיאורך הקצר ובהנחה שבנך מאז ומתמיד מיעט לחייך, אני נוטה לייחס את "הרצינות" שלו לטמפרמנט (מזג) המולד שלו, מאחר שלדברייך הוא ילד רגוע המתפתח יפה ועושה כל מה שמצופה ממנו לגילו. טמפרמנט זה מלווה בדרך כלל בהסתגלות איטית יותר לשינויים(האם תמונה זו תואמת לבנך?). לרוב מוצאים דימיון בין ילד שנוטה להבעת פנים רצינית לבין אחד מהוריו(האם גם אצלכם?).ישנם מחקרים שמראים קורלציה בין נטייה של תינוקות לחייך לבין מיומנויות חברתיות טובות במיוחד בהמשך, מאחר והחיוך הוא האמצעי הראשון בו משתמש התינוק על מנת לתגמל את הסובבים אותו ולהזמין את קרבתם. עם זאת, אין הדבר אומר שמי שממעט לחייך, יתקשה ביצירת קשרים חברתיים, אלא שתחום זה לא יהיה בהכרח הצד הדומיננטי.
לא ציינת אם יש הבדל בין הרצינות של בנך כאשר הוא נמצא בבית עמכם לבין מצבים בהם הוא נמצא בסביבה לא מוכרת. כיצד הוא מגיב כאשר הוא בחברת ילדים?כאשר ניגשים אליו זרים?האם הוא מגיב בחיוך רק כאשר אתם מדרבנים אותו לכך או שהוא גם מחייך ספונטנית ,גם אם לעתים רחוקות?בתגובה למה הוא כן יחייך ספונטנית?
לעתים, מיעוט בחיוכים וארשת פנים רצינית קבועה, מבטאים חרדה אשר מופיעה בעיקר במצבים חברתייים בהם יש מגוון גירויים שהפעוט מתקשה לווסת. האם את מתרשמת שבנך רגיש במיוחד לגירויים מסויימים?רעש, מגע, אור, תנועה?
ולשאלתך-האם מדובר בבעיה: כל עוד הילד מתפתח בהתאם לגילו, רגוע ,מתעניין בנעשה סביבו, סקרן, מגלה הנאה ועניין ממשחק ומקשר עם הסובבים אותו (גם בלי שיחייך, החשוב הוא שיגלה עניין ורצון לקשר ולא יתבודד ויהיה פסיבי) -איני רואה כל בעיה וחשוב שכהורים לא תייחסו לכך חשיבות יתר. רצוי לא לעודד אותו לחייך באופן מלאכותי מאחר שבכך אתם לא מאפשרים לו לבטא את עצמו כפי שהוא ומשדרים לו בעקיפין חוסר שביעות רצון ממי שהוא. העדיפו לראות ברוגע שלו מדד לשביעות רצונו ולתחושת ה"well being" שלו, וראו בכך חיזוק לדרך בה אתם מגדלים אותו ומטפלים בו.
בברכה
אודט

לילי שלום
גם אני אמא חדשה אומנם הילדה שלי עוד מעט בת חצי שנה אבל עדיין זה חדש
אני מבינה לליבך ויודעת מה את עוברת
אשמח לעזור לך בכל שאוכל
מהיכן את בארץ?
בהצלחה
מיה

לילי היקרה!
הבן שלי כבר כמעט בן חודשיים וגם אני בבית לבד ללא עזרה- שורדת כי אין בברה :-) זה קשה, שלא יגידו אחרת. מעטות הן בנות מזל שתינוקם רגוע ישן-אוכל וזהו. מה שעוזר לי זה הפורומים הרבים שיש גם באתר הזה וגם באחרים וגם מאמרים שונים. גם נרשמתי לסדנת "מאגל האימהות" בטיפת חלב- פגשתי בנות באותו מצב וזה בהחלט מעודד. את יכולה להשיג עזרה באתר בייבי לינק. אמנם לא זול, אבל במצב נואש, כל פטרון הוא ברכה.הם שולחים לך אחות/יועצת/דולה לפי עזרה שאת צריכה- הנקה, התנהלות בבית, עיסוי תינוקות וכו...בגדול, את צריכה להיות חזקה, להעזר בהרבה סבלנות ותנסי ל"אגור" רגעים קטנים של אושר עם המלאכית שלך.ועוד דבר חכם שאמרו לי: "זה עובר". וזה אכן כך! למשל הקטנצ'יק שלי לא רצה לעשות אמבטיה בכלל בחודש הראשון-צרח רק כשהפשטנו אותו. היום הוא נכנס למים ללא כל מחאה וכמעט נהנה. תחשבי חיובי !וגם שלילי זה בסדר:-) אל תחשבי שיהיה יותר קשה- פשוט יהיו אתגרים אחרים ...

שיהיה בהצלחה
את יכולה ליצור קשר ולחלוק חוויות 0524428578
אלנה

שלום לך אמא טרייה,קראתי את שכתבת והייתי חייבתל הגיב ולשלוח לך חיבוקים רבים.. בתי אמנם כבר מעל שנתיים אך אני זוכרת ה-י-ט-ב את חודשיה הראשונים בעולם- ואני חייבת לומר שהם היו הקשים ביותר עבורי ועבורה- אני זוכרת כמה כמהתי אליה לפני שנולדה וכשסוף סוף זה קרה הבנתי- שום דבר לא יכול להכין אותנו לטלטלה הזו- הרגשית והפיזית כאחד- את שבועיים אחרי לידה, הגוף עדיין "מפונצ'ר", ההורמונים משתוללים, הכל אצלך משתנה אבל נדמה שהחיים של כולם נשארים כשהיו, הבעל חוזר לעבודה, ההורים חוזרים לחייהם, ולך יש תינוקת קטנה שתלויה רק בך, ללא עזרה..
אם אוכל לתת קצת טיפים מנסיוני- תפרגני לעצמך- על כל מכלול התחושות שאת חווה- מאושר צרוף ועד יאוש גמור- תדעיי שכמו כל דבר בחיים גם הקושי יעבור ובהדרגה יתחלף לאינספור רגעים של אושר...אם את מזהה קושי ספציפי- כמו בהנקה- תקחי עזרה מקצועית- חבל שהאנרגיות שלך יבוזבזו על משהו שניתן לפתור בקלות יחסית, את תתפלאי כמה זה מקל- ומה שכולם תמיד אומרים ואני לא השכלתי להקשיב- תשני כשהיא ישנה- זה עושה פלאים... אם את מוטרדת ממטלות הבית מאוד- קחי לך עזרה, תשתפי בחוויות שלך אנשים שאת אוהבת וסומכת עליהם- אפילו בשלט רחוק זה מאוד מקל... ומנסיוני- הקושי הגדול עבר חודשים מאוד ספורים אחרי הלידה (בערך ארבעה...)עד אז הגוף שלי הסתגל, וכמוהו גם הנפש שלי.. למדתי אותה, את סדר היום הטוב ביותר עבורה ועבורי והמאזן בין הרגעים המופלאים לקשים עבר בהתמדה לטובת המופלאים- ורק מכפיל את עצמו עם כל יום שעובר- התקופה הזאת היא חד פעמית (כמו כל תקופה עם ילדים), לטוב ולרע...
שיעבור בקלות- את לא לבד...

על העידוד
כתבתי את ההודעה ביום רע במיוחד, אז פשוט צריך לאסוף את כל הסובלנות שיש, ולקוות שזה ישתפר עם הזמן... שבאמת נתרגל אחת לשניה ויהיה אפילו כיף...

שוב תודה

שלום לילי
כמוך קראתי את התגובות המרגשות ל"קריאת העזרה" שלך והן ללא ספק תזכורת לחשיבות של מעגלי התמיכה בתקופות שונות של ההורות, בטח בתחילתה. אני מחזקת מאוד את הדברים שנאמרו על ידי אותן אמהות, כאם וכאשת מקצוע, ומברכת על העובדה שכיום יש דיבור הרבה יותר פתוח על כך שהולדת תינוק אינה מביאה רק אושר ותחושות חיוביות כלפי התינוק הטרי אלא גם תסכול, ייאוש כעסים ואף אכזבה.
את מתארת תקופה שבה כאם טרייה את אמורה כל כולך להתמסר לצרכיה של התינוקת שלך, בידיעה שמדובר ביצור חסר ישע שתלוי בך תלות מוחלטת.זהו מעבר דרמטי בין היותך אדון לעצמך ובין מצב בו עלייך להניח בצד לתקופה את צרכייך(גם הבסיסיים:ללכת לשירותים/להכנס להתקלח/לאכול) ולספק צרכים מיידיים של תינוקת שצורחת, ולא תמיד ברור מה ירגיע אותה..מאדם בוגר השולט בסדר יומו, כעת יש משהו שמכתיב אותו והלו"ז בלתי צפוי..
לשאלתך אם זה הופך להיות קשה יותר-האינטנסיביות הולכת ופוחתת, ככל שהתינוק מבשיל נוירולוגית והולך ומתרגל לסביבה מחוץ לרחם-זיכרי:גם בתך עברה שינוי דרמטי-משהייה בתוך רחם חם, תחום ומערסל, ללא תחושות רעב, עם תנאים קבועים של רעשים/טמפרטורה וכו'' יצאה לעולם מלא בשינויים וגירויים והמשימה העיקרית שלה כעת היא לווסת אותם כך שלא יציפו/יתקיפו אותה. כאן לך(ולבעלך) יש תפקיד מכריע-לזהות סימני עייפות/רעב/קור/חום וכו'..ולווסת עבורה את תנאי הסביבה ככל שאפשר. ככל שתשהי במחיצתה, כך תיטיבי להכיר את צרכיה אבל חשוב שתזכרי-יש הרבה כשלים בדרך וזה לגיטימי-הרבה סבלנות לניסוי וטעייה.
הבשורות הטובות הן, שלקראת גיל שלושה חודשים המערכת הנוירולוגית מבשילה באופן שמאפשר התחלה של קביעות בסדר יום של זמני אכילה ושינה, ריכוז שעות העירות ליום ושעות השינה ללילה וכו' כך שתחושת הכאוס שלך תלך ותקטן.
ועוד משהו חשוב על התקשרות בין אם ותינוקה-לעתים רגשות האהבה בין אם ותינוקה מופיעים מיד עם המפגש הראשון אחרי הלידה, לעתים האהבה מגיעה אחרי כן. היא צומחת מתוך הטיפול היומיומי והמושקעות של האם בתינוק, ומתחילה לקבל חיזוקים כאשר התינוק מתחיל לתגמל את האם על טיפולה המסור-בחיוכים,שמופיעים לקראת גיל חודש-חודשיים, בתנועות הגוף המתלהבות המבטאות את כמיהת התינוק לקרבתה של האם אליו וכו'..רק במקרים מועטים בהם סובלת האם מדיכאון אחרי לידה כאבחנה פסיכיאטרית, תהליכים טבעיים אלו אינם מתרחשים.

אני מחזקת את העצה שניתנה לך לגבי הצטרפות לסוג של ליווי קבוצתי של נשים אחרי לידה-אוכל להפנות אותך על פי אזור מגורייך. בנוסף, אוכל להמליץ לך על קריאת ספרות רלוונטית גם לגבי התפתחות תינוקך וגם לגבי החוויות שאת עוברת כאם טרייה.
לגבי הנקה-חשוב שתהיי משוכנעת מדוע נכון עבורך להניק את בתך, ואם מדובר בתהליך קשה ומתיש-היי כנה עם עצמך וקבלי החלטות המתאימות לך-לתינוק טוב כאשר לאמו טוב. חשוב להתייעץ עם יועצת הנקה, כיצד ניתן להפוך את ההנקה ליותר נכונה עוברך ועבור בתך.

בהצלחה והרבה רגעי הנאה!
אודט

התינוקת שלי בת שנה וחודשיים והיא האור של חיי!!!!!!
אך שהיא נולדה במשך כ-3 חודשים לא הבנתי מה "נפל" עלי (גם בעלי הרגיש כך), כל הזמן בכיתי והיתי עצובה רציתי את החיים שלי בחזרה וכעסתי נורא על הכל ועל כולם.
עברה עלי תקופה מאוד לא קלה (ואפילו שקראתי את המכתב שלך בכיתי - כי ממש הזדהתי איתך)
אבל באמת באמת באמת זה משתנה עם הזמן זה לוקח זמן, זה לא קורה ביום אחד את לומדת להכיר את התינוק והוא אותך, החיוך הראשון שלו ממיס אותך ואח"כ שהוא מושיט ידיים לכיוון המובייל וכל שינוי שהוא עושה, צוחק וכו'
אני יודעת שכרגע זה לא מעודד ונראה לך מאוד רחוק - אני בתקופה ההיא לא התעודדתי משום דבר.

והכל נראה כמו" עול", רק אם היתי יכולה לשאול אותך בעוד כחצי שנה 8 חודשים איך את מרגישה אני בטוחה שהתשובה הייתה שונה מהיום
אבל הכל לוקח זמן!!!!!

אני מקווה שקצת קצת עודדתי אותך עם סיפורי האישי

שלום יעל,
מפגשים חברתיים של פעוטות בגיל של בתך מיועדים לרכישה ולמידה של כישורים חברתיים. תינוקות אומנם שונים במזגם זה מזה - יש מביניהם שנוטים להשתמש ביותר כוח כלפי אחרים, יש רכושניים יותר או פחות, אבל נדרש אימון חברתי ממושך על מנת ללמוד מהי התנהגות חברתית רצויה. הצחוק של בתך בשלב אינו "שמחה לאיד" - היא מגיבה בצחוק כי זה נראה לה מצחיק, היא חוקרת את שיערה של בת הדודה כפי שהיא בודקת ובוחנת כל חפץ אטרקטיבי אחר, והתפקיד של המבוגרים המתווכים בסיטואציה הוא להסביר בדיוק כפי שאת מתארת. זה עדיין לא הגיל "לתת להם להסתדר לבד" - היא לא מסוגלת לשלוט בדחפיה ולעכב את תגובותיה, ואין לה עדיין כישורים שפתיים על מנת לבטא את רגשותיה בדרכים אחרות. היא תוכל ללמוד מה מותר ומה אסור רק מתוך צפייה בך ומתוך הסברים חוזרים על ההתנהגות הרצויה. לפיכך, אני ממליצה להמשיך בגישה שתארת: לגעור בה כאשר היא מושכת בשיער או חוטפת צעצוע, תוך עידוד לשנות את הדפוס: ללטף במקום למשוך בשיער, לתת צעצוע חלופי, להחזיר את מה שלקחה וכדומה. כמו כן מומלץ לשקף לה את רגשות האחר שבו היא פגעה (משהו כמו "את רצית לקחת את הרעשן עכשיו אבל רותי החזיקה בו קודם אז היית צריכה לחכות שהיא תסיים, את לקחת לה ועכשיו היא עצובה ובוכה, בואי נציע לה לשחק בארנב ואז היא תסכים להתחלף").ברורה לי התחושה הלא-נעימה מההורים האחרים, אבל אני מניחה שיהיה קל יותר אם הם ישמעו אותך משתדלת לחנך את בתך ולהסביר לה איך להגיב ולא מתעלמת מהתנהגותה. התגובה העיקרית שלך צריכה להיות הסבר במילים - הסבר של מה שקרה ושל הרגשות שלה ושל האחרים. בהדרגה, זה יעשה את העבודה....
בהצלחה,
מיכל

שלום אליה,
תינוקות צעירים בני גילו של יאיר רק מתחילים ליצור הבחנה בין דמויות מטפלות. ההבחנה היא בין מוכר/לא מוכר, כלומר, בהשוואה לתקופה הראשונית בה כל אחד יכול להרגיע תינוק, בהדרגה מתפתחת העדפה למטפל הראשי, להורה, ואז צריך תהליך הסתגלות אל כל דמות טיפולית אחרת. תינוקות מפתחים מעין 'סכימה' לגבי 'איך אני עם ...' והכוונה לאימא/אבא/סבתא - עם כל אחד זה אחרת, ועדיין ישנה אפשרות ליצור קשרים רגשיים משמעותיים עם כל אחד מהדמויות שמעניקות, מטפחות ונענות לצרכים הפיסיים והרגשיים.
אני בטוחה שהרתיעה שנראית של יאיר מאמך היא מקרית לחלוטין, ושלא מדובר בפחד מפניה. ברגע שהוא ילמד להכיר אותה בתור דמות מטפלת, הוא כמובן יצור קשר משמעותי גם איתה. כדאי לבלות יחדיו בהתחלה על מנת לסייע לה ללמוד אותו: התנוחות המועדפות להירגעות, דרכי ההרדמה, טמפ' הבקבוק והצעצועים האהובים. כשמדובר בטיפול בתינוקות, ככול שנמצאים איתם יותר, קשורים אליהם יותר....וזה הדדי!!
בהצלחה,
מיכל

שלום לד.נ.,
הצטמצמות מגוון המזונות של בנך עשוי לנבוע מתוך קשיי ההסתגלות למסגרת הגנית החדשה. העובדה שהוא מסתגל חברתית מאוד משמחת, ומשקפת את הכוחות שכן יש לו להתרגל בהדרגה לשינוי המשמעותי שבכניסה לגן, אך עדיין הוא כנראה מגיב. שינויים בהרגלי אכילה ושינה אופייניים מאוד לתקופת ההסתגלות אל הגן, וילדים רבים נוטים לנסיגה לשלבים התפתחותיים מוקדמים יותר, למשל, העדפה לבקבוקי תמ"ל. הרצון לאכול שוב בקבוקים מבטא לא רק את ה"מחאה" הפרטית שלו על עצם הפרידה ממך והכניסה לגן, אלא גם את הצורך מעט להתפנק שוב איתך, קצת לחזור להיות תינוק קטן שניזון בבקבוק, באופן הדורש ממנו פחות מאמץ. כלומר, הוא משקיע אנרגיות רבות כל כך בהסתגלות ובפיתוח החברותיות שלו (וזה מאמץ גדול עבורו), ולכן "נותר" לו פחות כוח להתמודד עם הרגלי האכילה.
אני ממליצה לא לחזור לאוכל טחון על מנת שההרגלים הללו לא יתקבעו חזרה, אבל כן לאפשר לו השלמה באמצעות בקבוקים ולהמשיך להציע את הארוחות הרגילות. אבל ההמלצה העיקרית היא להעניק לו את מירב תשומת הלב בשעות שלאחר הגן על מנת לאפשר לו קרבה אלייך ותחושת בטחון גם מעבר לאכילה.
גם עבורך אמליץ לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו שעוסקים בנושא וכן לעיין במאמר בנושא:
http://www.beok.co.il/ SelectedArticle.aspx?ArticleID=9138
בהצלחה,
מיכל

שלום גני,
כפי שכתבת, אני מניחה שאכן מדובר בקשיי הסתגלות לגן שהינם אופייניים מאוד בקרב ילדים צעירים בראשית השנה. בנך אומנם מורגל במסגרת גנית, ועל כן רגיל להיפרד ממך ולהישאר בחברת ילדים מבוגרים ואחרים, אך כעת עליו להסגתל מחדש לגן חדש, לאחר חופשה, ואכן מדובר במסגרת שהינה שונה מזו אליה היה מורגל, הן מבחינת כמות הילדים והצוות, והן מבחינת סדר היום, התכנים, ובעיקר הדרישות.
לא תארת את מידת יכולתו הכללית להסתגל לשינויים ואת המזג שלו, אך בגילו הצעיר (מאוד!) זה בוודאי קשה להישאר שעות ארוכות כל כך במסגרת חדשה, ונכון למועד זה של השנה, שמרבית הילדים עדיין בשלבי הסתגלות למסגרות השונות, זה נראה לי אפילו דרישה קצת גדולה ממנו והתגובה שלו מאוד מובנית.
המלצתי היא לתת לו זמן ולאפשר את ההדרגתיות באמצעות ימים קצרים יותר. כלומר, במידת האפשר הערכו מראש ללקיחתו לפני ארוחת הצהריים והכינו אותו לכך ("אימא תבוא אחרי שתשחק בחצר" למשל), כדי שגם עבורו וגם עבורכם הציפיות להסתגלות יהיו מותאמות יותר ליכולות שלו, וכך תימנעו מהאכזבה היומית על ש"שוב לא הצליח להחזיק מעמד". בהמשך אפשר יהיה להרחיב את ההישארות גם לזמני הארוחה, השינה ולשעות אחר הצהריים.
אני מזמינה אותך לקרוא עוד על הסתגלות למסגרת חדשה בדיונים קודמים שלנו בפורום וכן לעיין במאמר בנושא:
http://www.beok.co.il/ SelectedArticle.aspx?ArticleID=9138
בהצלחה,
מיכל

שלום מיכלי,

תינוקות מעדיפים את המוכר והקבוע סביבם, בכל תחום. זה מרגיע אותם ומאפשר להם ללמוד את הרוטינה, וכך לצפות את הבאות ללא חשש. שינויים בסביבה ובטמפרטורה גורמים לחשש, ומחאה מצד התינוק, אותה מבטא בבכי.
ספציפית לגבי האמבטיה, בתהליך הרחצה עצמו טבעי שתינוק ירגיש חשוף ופגיע יותר: הוא מופשט מבגדיו והטמפרטורה סביבו משתנה, הוא מוכנס מסביבה יבשה לרטובה, וכן הוא תלוי בשמירת המבוגר שיבטיח את שלומו, אף יותר מבמצבים רגועים יותר, נניח במיטה או על השטיח.
כמו כן אמבטיית תינוקות שונה מסביבת האמבטיה של המבוגרים, בכך שהיא מותאמת לגודלו של התינוק, ועוטפת אותו בגבולותיה. הוא מרגיש שהמרחב סביבו מוגבל, ושהוא מוחזק היטב באופן שמרגיע אותו. זה דומה לסיבה שבגללה מומלץ להשכיב תינוק קטן בעריסה טרם שעובר למיטת תינוק (בעלת מרחב פנימי גדול יותר בה יכול "ללכת לאיבוד"). אז מנקודת המבט התינוקית, ישנם מספר גורמים שהופכים את אמבטיית התינוקות הקטנה והמוכרת לאטרקטיבית יותר.
אך בכ"ז תינוקות גדלים, וההעברה לאמבטיה גדולה יותר ב"ת נמנעת...
אני ממליצה על שינוי הדרגתי: תחילה להציב את אמבטיית התינוקות בתוך אמבטיית המבוגרים, ולהמשיך לקיים את הרחצה כסידרה בתוך אמבטית התינוקות. בהדרגה תהייה הסתגלות מצד בנך לסביבה השונה שמסביב, לברז, לצבעי הוילון, הצעצועים והחפצים החדשים שבסביבה. להמשיך כך זמן מה, אפילו שבוע יותר עד שיהיה נינוח. בהמשך אפשר להמשיך להושיבו בתוך האמבטיה הגדולה על מושב הבטיחות הישן הנצמד לקרקעית ה-tab. כמובן שצעצועים ומשחקים תמיד מקלים על העניין.
יתכן שהגבלת המרחב סביבו באמבטיה הגדולה תרגיע גם היא.

אמבטיה נעימה וקלה,
בשמת

מיה שלום,

עד סוף שנת החיים הראשונה הרגלי השינה והאכילה של תינוקות אינם יציבים. הדבר תלוי בתהליכי ויסות והבשלה של מערכות שונות בגופם (קצב ההבשלה משתנה בין תינוקות שונים), וכן מושפע מהרגלים. עד כה זכיתם לתינוקת אשר איפשרה לכם לילות שקטים ורגועים, וכעת הדבר משתנה- חוויה בוודאי לא פשוטה עבורכם ההורים, הדורשת גם מכם שינוי בהרגלים ובציפיות ממנה. לא הייתי מכנה זאת "רגרסיה", אלא שינוי בדפוסי השינה, שכן יתכן שהדבר קשור לכך שהיא גדלה וצורכת יותר מזון כדי לחוש שובע. ישנם אמנם אנשי מקצוע הטוענים כי לאחר גיל חצי שנה אכילת לילה אצל תינוקות אינה הכרחית מבחינה פיזיולוגית, ואכן ישנם תינוקות אשר דפוסי השינה והאכילה שלהם מתייצבים לשנת לילה שלמה. יחד עם זאת, תינוקות רבים בגילה ואף גדולים ממנה עדיין מקיצים בלילה כדי לאכול, עד שהרגל זה נעלם בהדרגה בסביבות גיל שנה כאמור.
עמדתי היא שיש לכבד את הקצב האישי של כל תינוק ואת האינטואציה של ההורים. מדבריך נשמע שהיא אכן רעבה בלילות, ולכן הייתי בודקת: 1. האם ארוחה גדולה לפני השינה מפחיתה את היקיצות שלה בלילה.
2. אם נאלצת לאכול בלילה, הרי שכדאי לנסות לתת ארוחה גדולה אחת שתשביע אותה ליותר זמן, ולא בקבוקים דלילים אשר יגרמו לה ולכם לקום בתכיפות.
נראה שניתן בינתיים לדחות את הפסקת האכילה בלילה, ובכך היא אינה שונה מתינוקות רבים אחרים.
היקיצות והעייפות קשות ומתישות את ההורים, אך עם ההתפתחות והזמן כל זה יעבור,
באיחולי הצלחה ולילות קלים,

בשמת

שלום בשמת.
ראשית תודה רבה לך על תשובתך.
בקשר לארוחה גדולה יותר לפני השינה,זה מה שאני עושה.הארוחה היחידה ביום שהיא אוכלת 240 מ"ל (כל שאר הארוחות הן 180 מ"ל)
האם להגדיל שוב את כמות האוכל???
תודה מראש
מיה

לימור שלום,
החזרה לשיגרת עבודה יכולה להיות קשה מאוד עבור אמהות טריות, אשר נתונות בעיצומה של ההתאהבות וההתחברות לתינוק הקטן. רגשות רבים מציפים כאן, הרצון להעניק ולטפל בו, ומנגד כובד האחריות (וגם תחושות העייפות הנילווית...). לא ברור לי משאלתך מה עלול להתקלקל בתחושה שלך? וכן כיצד תיכננת מלכתחילה את הכניסה למעון? עד מתי התכוונת לטפל בו בעצמך? האם הדברים הלכו כמו שתיכננת לפני הלידה, או שהשתנו? האם יש גורם אחר ברקע שמעלה את חששך?על כל אלו לא כתבת, אולם יתכן שיש קשר בין הנסיבות לבין הרגשות שאת חוות כעת.
לשאלתך הספציפית: כניסה בגיל זה למעון, בתנאים טובים יחסית כפי שתיארת, לא בהכרח תזיק לקשר ביניכם. איכות הקשר הורה-ילד תלויה רבות בדבר בסיסי- ביכולת ההורה להוות עבור הילד בסיס בטוח ויציב, הנענה לצרכי התינוק ומאפשר לו גם לחקור את העולם בביטחה. אם גם במעון צרכיו ייענו וייווצר קשר בינאישי בינו לבין המטפלות, הרי שקרוב לוודאי שלא ייגרם לו נזק, והוא יוכל להנות מהגירויים וההתנסויות שהמעון מספק.
ואם עדיין אינך שלמה עם החזרה לעבודה מלאה, האם ישנה אפשרות לחזור בהדרגה? אולי לשלבו במסגרת תחילה לחצי יום?

שיהיה בהצלחה רבה ובקלות,
בשמת

תודה רבה על התגובה.אני מרגישה שאני זקוקה לזמן משל עצמי ואולי זה מה שמעלה תחושות של אשמה. מחד אני מאוד אוהבת את הבן שלי וכיף לי להיות איתו אך אני גם מרגישה מצד שני את הצורך שלי "לנשום". המעון הוא טוב והתנאים מאוד טובים, היחס אישי ואינטימי אם כי אין מטפלת אחת ספציפית , יש שתיים שלוש שמטפלות בו על בסיס יום יומי.
מעבר לכך, בילדותי נשלחתי למעון בגיל חמישה חודשים ויש לי זיכרון (!) שאני מביטה בחלון ורואה את אימי עוזבת. בכל פעם שאני מביאה את בני לגן אני נתקלת במראה הזה שמלווה אותי מילדותי ומרגישה כאילו אני נוטשת אותו. אין לי אפשרות לחזור בהדדרגה לעבודתי אך אני משתדלת לבלות עימו בזמני הפנוי. ברור לי כי עלי להפריד את חוויותי האישיות מאלו של בני ולא ליחס לו את מה שאני חווה או חוויתי בילדותי אך זהו תהליך שאני מתקשה לעשות.
תודה על האפשרות לפרוק ולחלוק!

שלום מיטל,
ראשית, אני מסכימה איתך בעניין אי ההתאמה של בנך כיום לכיתת הגדולים. נשמע שמבחינת חלוקת הגילאים, בנך נמצא במקום המתאים עבורו, במיוחד את זו שנתו הראשונה במסגרת מעון. אם ישנם 10 ילדים בסביבות הגיל שלו, הרי שזה די והותר, וזו הקבוצה אליה משתייך התפתחותית וחברתית. חשוב מאוד לזכור שילדים רבים יכולים לחוש חוסר ביטחון בחברת ילדים גדולים ומפותחים מהם. לעומת זאת, היותוו "גדול" בקרב בני הקבוצה שלו מהווה יתרון ויוסיף לביטחון שלו.
שנית, מוקדם מדי לקבוע את המסגרת לשנה הבאה ואת הכניסה לגן עיריה. בעניין הזה אני ממליצה לעקוב אחרי ההתפתחות שלו ואז לשקול את ההתאמה שלו. יתכן שדווקא יתאים לו יותר להישאר שנה נוספת במעון...הכל תלוי בהתפתחות שלו, שלא תמיד ניתן לזרזה באמצעים מלאכותיים, והעברה לכיתה של גדולים יכולה גם להזיק. בבוא העת כדאי להתייעץ גם עם הגננת/מטפלות במעון לדעתן אודות השגיו.
שיהיה בהצלחה,
בשמת

אמא'לה היקרה,
אין על מה להתנצל- ריבוי השאלות הוא מבורך, ומעיד על כך שאת משקיעה מחשבה במעבר של בתך לשלב התפתחותי חדש, ובשינוי ההרגלים הישנים לטובת חדשים ומתאימים יותר.

מעיון בדבריך עולה, שבכל פעם שבתך בוכה או חסרת נחת בגן, הדבר מתרחש בדיוק כשאת שם, לעיניך. כאילו שהיא קוראת אותך, את החשש שלך מהפרידה ביניכן ומגלמת אותו בתגובותיה. על כן אני מבינה שעיקר הקושי הוא בהסתגלות שלך ל"יציאה" שלה את הבית לטובת הגן.
בסה"כ נשמע שבתך מסתגלת יפה לגן, שהיא מרגישה בו בטוחה שכן נרגעת במהירות בעזרת המטפלות, וממשיכה להינות בהיעדרך. כמו כן, הקליטה בגן חדש יכולה מטבעה להיות מלווה באי נוחות זמנית מצד הילד, אך בהמשך הוא לומד לבטוח במטפלות ומוצא את מקומו בקבוצה. קליטה מוצלחת בגן תתרום לתחושת היכולת והמסוגלות האישית של בתך.
אמא'לה, חשוב ליצור הפרדה בין הקושי שלך לקושי הזמני של בתך, ולאפשר לה להמשיך את תהליך ההסתגלות לגן, גם אם הוא מלווה במעט קשיים. התפקיד שלך הוא לנסוך בה ביטחון באשר לגן ובאשר לדמויות המטפלות. זיכרי מדוע שלחת אותה מלכתחילה לשם (כי היא גדלה, זקוקה ליותר גירויים, חוויות, חברה של בני הגיל וכו'), וסימכי עליה שהיא בעלת יכולות לבצע את השינוי.
שלב השינה בצהריים הוא חלק מסדר היום בגן, ואינני רואה סיבה מיוחדת למנוע זאת ממנה.

גם אינני רואה סיבה "למתוח" את תקופת ההסתגלות לחודש, זה ארוך מדי. ניתן כבר מחר להכניסה לגן מהבוקר עד הצהריים: בבוקר לווי אותה מספר דקות בתוך הגן, היפרדי לשלום ממנה כשאת מוסרת אותה לאחת המטפלות, וללא שתשהי בגן מעבר לכך. אם תישארי בחברתה- תקשי עליה שכן יש בכך מסר של חוסר אמון במסגרת. לאחר יום-יומיים כאלו שנשארה עד 12:30, היא יכולה להישאר לישון.
לגבי המטפלת- לא נשמע שיש בה עוד צורך, אלא אם כן חולה.

הסתגלות קלה וקצרה,
בשמת

את מתארת קושי משמעותי בהסתגלות של בתך לשינויים, בשונה מתהליך הסתגלות הנורמטיבי, בו לאחר תקופה מסוימת חלה התרגלות לשינוי ועוצמת המצוקה מתמתנת. חסר רקע לגבי התפתחותה של בתך עד כה-האם סבלה/סובלת מקשיים התפתחותיים כשלהם?האם מפותחת לגילה מבחינה שפתית, תקשורתית,מוטורית וכו'..? האם בתך מפגינה רגישות יתר לגירויים תחושתיים כגון קולות חזקים/פתאומיים? ריחות? כיצד מתרגלת למרקמי אוכל חדשים?למגע של דשא/חול/מיים?
את מתארת כי בתך בכתה כל בוקר בשנה האחרונה בעת הפרידה-האם אחרי לכתך הייתה פעילה וגילתה עניין במשחקי הגן? יצרה קשר עם הצוות?הילדים? האם גם בבית היא צמודה אלייך או שמשחקת באופן חופשי במשחקיה?למה הכוונה ש"בתך לא חברותית"?

אני הייתי ממליצה לפנות להערכה התפתחותית על מנת להבין את המצוקה של בתך, את צרכיה, מה מקשה עליה כל כך בהסתגלות לשינויים, וכיצד ניתן להקל עליה ככל שניתן. נשמע שאתם כהורים זקוקים לכלים על מנת להתמודד עם קשייה וכי תוכלו להעזר בהדרכה.
אשמח להפנות אותך בהתאם לצורך לכתובת מתאימה.

בברכה
אודט

שלום, תודה על התייחסותך. מבחינה שפתית היא מדברת שוטף. היא מאוד בוגרת לגילה מבחינת התבטאות. בשנה שחלפה היא בכתה כשהלכתי אך מיד לאחר מכן שיחקה והיתה פעילה. הגננת אומרת שהיא מהדרת. היא הכי קטנה בגן הכי קטן אחריה בן שנתיים ושלושה חודשים. נגה תמיד היתה צמודה אלי גם בבית (עדיין יונקת) ושהיתה קטנה סבלה מאוד מרעשים אך זה חלף. היא מאוד בעייתית באוכל ולא אכלה מוצקים עד גיל שנה + (שהגלתי את ההנקות ). חוץ מזה שהיא רכושנית מאוד כל דבר הוא "זה שלי" ושהיא לא חברותית, כלומר לא ממש נהנת בסביבת ילדים היא בסדר אין לה בעיות בהתפתחות (בכל אופן כך זה נראה ומי ש מכיר אותה אומר שהיא חכמה מאוד ). אין לה בעיה במגע עם חול או כל חומר אחר (כבר שללו אצלה הפרעה תחושתית ) טוב בכל מקרה אשמח לכתובת לעזרה . תודה נעמי

אשמח לחפש עבורך כתובת מתאימה, צייני מהו האזור המועדף עלייך/טווח ערים אפשרי.

בברכה
אודט

אנסה להתייחס לדברייך כמיטב יכולתי, עם זאת נראה לי שעל מנת לווסת את הרגלי ההנקה של בתך, תוכלי מאוד להעזר ביועצת הנקה שתוכל ללוות אותך באופן צמוד.

את מתארת בגאווה רבה כיצד לא מפריע לך להניק את בתך אינספור פעמים במשך היום, ואני חושבת שזה נפלא שאת נהנית להניק ושהיא זוכה לינוק, אך כמו בכל שיטת האכלה, גם כאן נדרש סדר וגבולות(ולא רק בלילה!), מאחר שאת מבססת בשלב זה את הרגלי האכילה (ובמקרה זה גם השינה) של בתך.
כמו בכל תחום, המטרה שלנו כהורים אינה רק לספק את הצורך, אלא לעזור לילד לזהות את צרכיו(מתי אני רעב/עייף/עצוב/שבע) ולווסת אותם. זה אומר, שכאם חשוב שתעזרי לבתך לזהות ולהבחין בצורך,למשל, הבחנה בין מצבים של רעב ושובע-מהן התחושות שמטרימות רעב, מהן התחושות כאשר שבעים. בהנקה כמעט רציפה, אינך מאפשרת לבתך לפתח יכולת זו במלואה.
אגב, האם את מרגישה שאת יודעת מה עומד כל פעם מאחורי הצורך לינוק?רעב?נשנוש?הרגעה?עייפות?רצון לשחק וצורך בקשר?..אם אכן את מזהה שזו דרך שלה למשל להיות קרובה אלייך, הציעי לה דרכים נוספות לקשר, אשר תואמות יותר את גילה-משחק משותף, שירים/שירי משחק עם אצבעות וכו''. אם את אכן מצליחה לזהות באיזה צורך מדובר, חשוב שתלווי במילים "נראה לי שאת עכשיו רוצה לשחק איתי"..

נושא אחר שקשור להנקה הוא החלק המרגיע והמנחם שבה. אמנם יש סיפוק רב ביכולת להרגיע את בתך בכוחות עצמך. עם זאת, חשוב שתאפשרי לה ללמוד דרכי הרגעות נוספים, שאינם קשורים להנקה (הרגעה דרך דיבור רגוע, ליטוף) או שאינם תלויים במגעך( מוצץ/חיתול בד וכו'.). אותו דבר לגבי השינה המשותפת במיטתכם(לא ציינת מה הסיבה לכך, האם בעקבות ההנקה או מתוך השקפת עולם?) מדובר בביסוס הרגלי שינה לעתיד, בהם בתכם תתקשה ללמוד בבוא היום כיצד להרדם ללא נוכחותכם הצמודה.
לסיום, להרגשתי מדובר לא רק בנושא של הצבת גבולות בהנקה, אלא בנושא רחב יותר של נפרדות והפרדה בין הצרכים שלך ובין הצרכים של בתך, וטוב שהחלטת להתחיל בלשים גבול להתעוררויות האינסופיות שלך בלילות-זה לא נכון לא לך ולא לבתך.
מקווה שהייתי לך לעזר..

אודט

ראשית הרשי לי לשנות את הכותרת שבחרת "קשיי הסתגלות בגן"-ל-"תהליך הסתגלות לגן חדש":)
בשעה טובה, אתם משחררים את הגוזל שלכם למסגרת חוץ ביתית, שלב התפתחותי מאוד משמעותי הן לבנכם והן לכם כהורים. אני יכולה להבין את החששות הרבים, וטוב את עושה שאת פונה להתייעצות ומבקשת תמיכה בתהליך. על מנת שבנכם יעבור את תהליך ההסתגלות לגן והפרידה מכם, חשוב שעמדתכם לתהליך תהיה חיובית ורגועה ככל שניתן-שתסמכו על הצוות בגן שיידע להרגיע את בנכם, שיקרא לכם כאשר לא יצליחו. זאת על מנת לעזור לבנכם לסמוך על הצוות ולראות בו ככתובת ראויה וקומפיטנטית שתחליף אתכם בהעדרכם. לכן, עצה מעשית-תנו לצוות הגן להוביל ולהנחות אתכם, יש להם את הידע והניסיון. כניסה לגן כאשר ילד בוכה, ללא תיאום עם הצוות,משדרת לו מסר שלילי אודות התהליך "באנו להושיע אותך ממצבך הקשה, רגע לפני שמתרחשת קטסטרופה". זהו גם מסר מחליש עבור הילד-אנחנו לא בטוחים שתתמודד, ומסר לא נכון לגבי צוות הגן-אין להם סיכוי להרגיע אותך. תנו להם ולו הזדמנות ללמוד אחד את השני,אדרבא-בשיחה טלפונית עם הגננת בזמן רגוע-שתפו אותה בהרגלים של בנכם-כיצד נוהג להרגע וכו'...
נוכחות זוג הורים בזמן הסתגלות אינה נחוצה ומגבירה את המתח-מספיק ליווי של אחד מכם, רצוי מי שהפרידה פחות קשה לו-מדובר בעומס רגשי מיותר.
השארותך היום בגן לא סייעה לבנך להפרד ממך אלא להיפך, היא העצימה את החרדה לקראת הפרידה העומדת להתרחש (הוא כבר הבין את החלק הזה). לכן, החליטי מראש עם הגננת מה משך הזמן שתשארי, ובכל מקרה הוא אמור להתקצר מיום ליום, ולא להיפך. צאי בהחלטיות מהגן והשתדלי לחייך ולהרגיע במסרים חיוביים-אני הולכת עכשיו, הגננת כאן בשביל לעזור לך, אחזור אחרי האוכל וכו'..
לסיום-אמנם מדובר בתהליך שתחילתו לא קלה, אבל לחלוטין לא מדובר בנזק נפשי, כל עוד הדמויות בגן הן מקצועיות מנוסות ומכילות. נזק נפשי עלול להגרם לילד כאשר הסביבה אינה נוהגת באופן ברור ודווקא כאשר הוא נפגש עם התלבטות וחוסר החלטיות.
אשמח ללוות אותך בהתלבטויותייך בהמשך התהליך
שיעבור בקלות ובהצלחה!!
אודט

אודט שלום,

ראשית, אני מאוד מודה לך על הייעוץ וההכוונה. אכן שמענו בעצתך ובימים חמישי ושישי בעלי לקח את בני לגן ב 7:30 בבוקר (כשלא היו עוד הרבה ילדים והגננת יכלה לתת לו המון תשומת לב), נתן נשיקה ואמר שאמא תבוא לקחת אותו אחרי ארוחת צהרים, ואכן נשאר עד 12:00. הוא בכה כעשר דקות בבוקר ונרגע ובמהלך היום עוד קצת, אך הצליח להירגע. הגננת התקשרה אלי ואמרה שהוא משתלב בסדר גמור.
אני מבקשת את דעתך בעוד 2 שאלות -
1. לאחר שיהיה איתנו בשבת בבית, איך לנהוג ביום ראשון?
2. האם כבר ביום ראשון להשאירו עד 16:00, כולל שינה? או שעדיין מוקדם וכדאי להמשיך לאסוף אותו אחרי ארוחת צהרים?

תודה רבה,
תמי

מן הסתם כבר קבלת תשובות לשאלותייך, ובכל מקרה הייתי מציעה לך להתייעץ עם צוות הגן בשאלות אלו, שהתשובה להן אינה חד משמעית או ידועה מראש, היא אינדווידואלית לכל ילד וילד ותלויה בהתנהלות הספציפית של הילד המסוים באותו היום.ובנוסף, לכל מסגרת יש מדיניות משלה. ישנם ילדים שהימים הראשונים בגן יעברו להם לכאורה בקלות, ואילו כעבור זמן כאשר יתחילו להבין את משמעות הפרידה, יבטאו קושי. הציפייה היא שצוות הגן יהיה מספיק קשוב לילדים השונים, ויוכל לתת הנחיות להורים תוך כדי התהליך-כך שבהחלט רצוי שתעמדי בקשר טלפוני עם הצוות בגן, על מנת לדעת כיצד לנהוג-האם הבוקר עבר על בנך טוב ונראה כי הוא מסוגל כבר להתמודד עם השלב הבא שהוא שנת צהרים בגן, ואם נרדם בגן, ניתן לשאול מתי נרדם ומתי רצוי להגיע לקחת אותו, על מנת שאת תהיי הראשונה שיראה כשיפקח את עיניו, וכו'..
באופן כללי, נראה לי נכון לאפשר לילד להתמודד לפחות עד השלב אליו הגיע בפעם האחרונה, ולנסות לבדוק האם מוכן לעבור עוד שלב. בכל מקרה לא הייתי "הולכת אחורה" מראש בעקבות שבירת הרצף כמו שקורה למשל בחזרה לגן אחרי שבת.
באופן טבעי, בתהליך ההסתגלות צפויות עוד עליות ומורדות, כמו לאחר חופשה או מחלה, ומה שחשוב הוא להתבונן בתהליך הכולל ולא להבהל ולהסיק מסקנות ממצב נקודתי אלא ממגמה כוללת.

בהצלחה
אודט

שלום חן,
סביב גיל 6 חודשים, תינוקות מעדיפים להיות מטופלים על ידי דמויות מוכרות וקבועות, לרוב ההורים, שהינם המטפלים העיקריים המכירים הכי טוב את הרגליו וצורכיו של התינוק. תינוקות לומדים לחוש בטוחים יותר אצל המטפל המוכר כי יודעים שהוא יוכל לסייע להם (למשל, להפיג רעב, קור, בדידות ועוד) בצורה הטובה ביותר. בהדרגה מתפתח גם החשש מפני זרים אחרים והפחד להיעזב.
בתך קצת צעירה לכל זה, אבל אני בטוחה שתגובת הבכי שלה הייתה קשורה לשינוי: היא חשה שמחזיקים אותה באופן שונה וחדש, הריחות היו בלתי-מוכרים, תנועות הגוף וכדומה, ולא הצליחה להרגיע את עצמה כפי שהיא מורגלת. בוודאי העייפות שלה בשעות הערב, ההתרחשויות וההתרגשות שהייתה בבית סביב האורחים לא תרמו ליכולתה להרגע בסיטואציה הזו.
מטפלת שתבוא אחת לשבוע תוכל בהדרגה ללמוד כיצד להרגיע אותה ולתת לה הרגשה שהיא יכולה להצליח להתרגע בנוכחותה, ש"זה בסדר". בתך תלמד שגם איתה יסופקו צורכיה ותלמד בהדרגה להסתמך עליה בהעדרך. עדיין, אני חוששת שיהיה קשה להתרגל בתדירות של 1 לשבוע: מדובר בתינוקת צעירה מאוד, עם יכולת זיכרון והפנמה נמוכה עדיין ובשבועות הראשונים, מבחינתה, כל יום בשבוע יהיה להתרגל כמעט מחדש. אני ממליצה לנסות להגביר את תדירות המפגשים בהתחלה, גם אם לזמנים קצרים, ולסייע לשתיהן להכיר יותר האחת את השנייה, להתקרב ולהתרגל. כמובן שחשוב לעשות למטפלת היכרות עם "הפרטים הקטנים": תנוחת ההרדמות המועדפת, טמפרטורת המזון, צעצועים אהובים וכדומה.
בהצלחה,
מיכל