פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום בטי,
ראשית ברכות להולדת התינוקת ולכניסתכם למעגל ההורים העייפים והמותשים... תינוק חדש מביא עימו הרבה שמחה והתרגשות, אך לעיתים גם המון תסכול, חששות וחוסר אונים, ואולי אף יותר אצל אלו שהיו מורגלים בתחושת שליטה ובטחון: אני בטוחה שטרם הלידה הספקתם הרבה, כיחידים וכזוג, ועכשיו החוויה הכללית היא של אובדן שליטה מוחלט....
בגילה הצעיר, בתכם אינה מצופה להיות 'מסודרת' ומדוייקת מבחינת שעות האכלה והשינה שלה, וגם הבכי בתגובה להנחתה במיטתה אינו עיניין של פינוק, אלא של יכולת לוויסות עצמי ולרכישת הרגלים. בימים ובשבועות הראשונים לחיים, תינוקות עסוקים בניסיונות לוויסות ולגיבוש של כל המערכות הגופניות שלהם שתפקודן בעולם החיצוני שונה מאוד מהחיים בתוך הרחם. הם נאלצים להסתגל לטמפרטורה, לאור, לקולות, לריחות ולתנועות שבעולם החדש, וזוהי משימה מורכבת ביותר עבור מערכת עצבים ראשונית ובלתי בשלה. בתך כנראה מעדיפה להרגע 'על הידיים' כיון שזוהי התנוחה הדומה ביותר לתחושה המוכרת מהרחם, וזוהי גם תנוחה האכילה בה צורכיה מסופקים (האם יונקת?). מבחינתה זה לא 'רעב' או 'עייפות' אלא תחושה כללית עמומה ולא נעימה שאין לה דרך להבינה אך היא נפסקת ברגע שהיא נמצאת קרוב אל גופכם וכך מושגת נחמה. מדובר בקושי להשיג רוגע מתוך הבלבול המוחלט של רעב/שובע, עייפות ועירנות, ועד שהיא לא מצליחה ל'היכנס' אל שלב השינה העמוקה, המעבר למיטה קשה עבורה.
אני תומכת בגישה לפיה בחודשים הראשונים לחיי התינוק אין 'פינוק' או 'עקרונות', וכי צריך ללכת עם הצרכים שלו כדי לאפשר רכישה של אמון ושל ביטחון בהיענות של ההורה: על התינוק ללמוד שצורכיו מסופקים כדי לחוש ביטחון. ולכן, אני שמחה לשמוע שלמרות העייפות הרבה (והמובנת!) אתם לא מיואשים. ועדיין, תינוקת עם מזג קשה-להרגעה עשויה מאוד להתיש, ועל כן אני מציעה להיעזר בגורמי תמיכה רבים ככול האפשר כדי להשיג מעט מנוחה ולאגור כוחות. נסו לגייס כל קרוב משפחה או חבר תומך שמציעים עזרה על מנת לנוח. בשלב זה, לבתכם אין כל העדפה לגבי מיהו המחזיק אותה, ואתם תוכלו קצת לישון. אם יש באפשרותכם כדאי להסתייע אף במטפלת בשכר למספר שעות במהלך השבוע.
אני מסכימה שהתייעצות עם איש מקצוע יכולה לסייע בתקופה רגישה זו, גם כדי לחוש קצת 'נורמליים': להרגיש שהתנהגותכם אינה כל כך משובשת, אלא שאתם מגיבים באופן נורמלי למצב לא-נורמלי.... אשמח להמליץ לכם על איש מקצוע באיזור מגוריכם (על איזה 'צפון' מדובר? חיפה? גליל?)
בהצלחה ובהמשך הנאה ממנה,
מיכל

מיכל ראשית תודה על התגובה, ללא צל של ספק היה לי צורך לקבל מעט מילים מרגיעות ואת זה אכן עשית , אנו מתגוררים באזור חיפה אשמח להפנייה למישהוא באזור. תודות

בחיפה ישנם פסיכולוגים התפתחותיים רבים שעובדים עם הורים ותינוקות וכן תחנה ציבורית מצויינת:
התחנה לטיפול התפתחותי שד' הפלי"ם 15, קרית הממשלה (ביניין הטיל), טל.
04-8633055, 04-8633066 .
לפנייה באופן פרטי אני ממליצה על גב' רעיה אבימאיר-פת, פסיכולוגית בכירה ומנוסה.
בהצלחה,
מיכל

שלום לך אמא,
אני מבינה מדבריך שבתך גמולה ביום מפיפי כבר כחצי שנה. מה המצב בלילה? האם החיתול רטוב? האם אתם משכיבים אותה לישון עם חיתול "ליתר ביטחון" או שיש בכך צורך ממשי כי עדיין לא הפסיקה להרטיב? אם קמה יבשה כבר זמן מה- נניח חודש- הורידו את החיתול גם בלילה. יתכן שיהיו פיספוסים פעם בכמה זמן, אך זה חלק מהתהליך. כל צעד כזה נחשב כהתקדמות מבחינתה, וחשוב לדבר עליו בחיוב עם חיזוקים מילוליים שיכולה לעשות המון דברים ממש כמו גדולה.
לגבי הקקי- ילדים רבים חוששים מהמעבר לאסלה מכל מיני סיבות (פוחדים ליפול, לאבד משהו שם או אפילו בגלל שעל האסלה יציאת הצרכים מכאיבה בהתחלה אם נמצאים במתח). זה עדיין לא אומר שלא יכולים להשלים את התהליך למרות הקושי וכאן התפקיד שלכם- אם אתם תוכלו להאמין שמסוגלת לעבור לסיר/אסלה, למרות החשש והקושי, גם היא תוכל להאמין בעצמה ולרכוש ביטחון.
כדי לשבור את מעגל הצרכים בטיטול בהחלט יש צורך להוציא את החיתולים מהבית. (אם בכ"ז מזדקקת לטיטול בלילה- לקנות רק את אלו שמיועדים ללילה, ולכנות אותם בשם אחר, משהו כמו "תחתוני לילה" כדי שתהייה הבחנה בין הסוגים). כשלא יהיו חיתולים-לא תהייה ברירה לכולכם לתרגל את האסלה/סיר. אפשר אפילו להכין סיר זמין בסלון, וגם אם לא הספיקה לרוץ לאסלה או להתיישב, ועשתה צרכיה (אפילו בעמידה)-גם זו הצלחה. לתת הרבה שבחים על כל הצלחה קטנה או אפילו מוטיבציה חיובית. אחרי הצלחה-שתיים של קקי במקום, החרדה של הילד בד"כ יורדת, והפעמים הבאות קלות יותר. בגמילה מוצלחת יש להורים תפקיד משמעותי בהרגעת הילד מחד, ונסיכת ביטחון מנגד.
שיהיה בהצלחה!

בשמת

לדלית היקרה,
עד כה לא פורסם כל רצפט בטוח לפתרון יקיצות הלילה של תינוקות, ועל כן אני מקווה שלא תתאכזבי מתשובתי (-:
בגדול, התינוקת שלך ממשיכה לגדול ולהשתנות, וכך גם דפוסי השינה שלה. ממחקרים ידוע שתינוקות יונקים מקיצים יותר בלילות יחסית לאלו הניזונים מפורמולות. כמו כן ישנם תינוקות שיודעים יותר להרדם בעצמם, לעומת אלו שזקוקים למגע ומעורבות גדולה של ההורה בהרדמה. אצל חלק נכבד מהתינוקות שנת הלילה מתאזנת עד גיל חצי שנה, ואצל השאר- בסביבות גיל שנה.
כאן אנו מגיעים לעניין הרגלי השינה- לא כתבת כיצד רגילה להירגע ולהירדם, אך אני מניחה שנרדמת לאחר הנקה. אם זה המצב, הרי שמתרגלת לשד כאל גורם הרגעה בלעדי, ורוב הסיכויים שכאשר תתעורר- תזדקק לו כדי להירדם, פשוט כי לא יודעת אחרת. על כן מומלץ לרווח בזמנים בין ההנקה בערב לבין ההירדמות שלה, לאפשר לה להירדם בעצמה ובעזרת מגע בחיתול בד/בובה רכה/מוצץ במיטתה. כך לאורך זמן, אם תתעורר בלילה, לא בהכרח תזדקק לשד כדי להירדם.
חשוב לציין ששינוי במימדי המיטה (מעבר מעריסה למיטה גדולה) וכן שינויים סביבתיים אחרים כמו מעבר דירה וארץ, כל אלו עשויים להשפיע על ההרגלים ועל הנינוחות של התינוק, וגם הוא זקוק לפרק זמן של הסתגלות.
לא הרחבת בנושא, אך בוודאי החזרה ארצה לאחר תקופה של מגורים בחו"ל היא שינוי אישי משמעותי גם עבורכם ההורים, ויתכן שהדבר השפיע גם על היכולת להיות פנויים אליה ואל השינויים שבעצמה עוברת. ככל שתצלח ההסתגלות שלכם למעבר, כך תוכלו להתפנות וללוות אותה בשינויים שעוברת.
שיהיה בהצלחה רבה לכולכם עם השיבה ארצה,
בשמת

שלום גלי,
מהפרטים שמסרת עולה שבנך עבר קליטה מוצלחת בגן ושהוא הולך אליו ומתקבל שם בשמחה. על אף שההתנהגות החלה להופיע בסמוך לכניסה לגן, לא בטוח שהגן הוא המקור שלה, אלא אם כן ראה ילדים אחרים מגיבים כך בשעת תסכול (גם לא בטוח). כך שבשלב זה על פי הפרטים שמסרת, אני משערת שלא מדובר בילד מוכה.
את מתארת ילד "עם אופי, טמפרמנט...יודע לכעוס אם לא מקבל מה שרוצה". נשמע שזיהית בעצמך את הנסיבות להופעת ההתנהגות שלו: כך מבטא את המחאה שלו על הצבת הגבולות שלך בהפניית תוקפנות כלפי עצמו (מכה את עצמו). וכפי ששמת לב, הוא בוחן ובודק איך תגיבי, שכן מטרתו גם לבחון את היכולת שלך לעמוד בתוקפנות שלו מבלי להיבהל ממנה. כדאי כן להגיב במתינות וברוגע מבחינת הטון הרגשי, באופן שלא יעצים מעגל של "אמא נבהלת- אני מכה את עצמי". חשוב לומר משהו על התסכול שלו, האכזבה או כעס על שלא מקבל את שרצה, וגם להגיד משהו על כך שאת שומרת עליו ולא מרשה להרביץ לראש (משהו כמו " אורי עכשיו כועס/נותן מכה בראש, אבל אני שומרת על הראש של אורי, אני מלטפת אותו ולא מרשה לעשות לו כואב.."). ככל שבנך (בעזרתך) ילמד לזהות רגשות בתחושות ובמילים, כך יבין ויביע עצמו רגשית באופן ברור יותר בעתיד.
בנוסף, לעיתים התנהגות זו מבטאת כמיהה לסיפוק של צרכים רגשיים של קשר ולקבלת תשומת לב, ואינה קשורה לביטוי של כעס. אפשר לבדוק האם מתן ביטויי חיבה, התייחסות ו משחק משותף בזמנים המתאימים קשורה להופעת התגובות או לאי הופעתן.
נסי לבדוק מה הוא מספר לך בדרכו שלו. בהתאם למידת השינוי והדאגה שלכם ההורים, ניתן יהיה גם להתייעץ עם איש מקצוע.
בבברכה ובהצלחה רבה,
בשמת

תודה! חמוד מה שהצעת לגבי" אמא שומרת על הראש של... ולא מרשה להרביץ". ממש חמוד , תודה! לא חשבתי שניתן לבוא בגישה כזאת , כאילו "להפריד" בין הגוף לראש. אני אנסה את זה.
תודה,
גלי

אך נראה שנשכחתי....

שלום דנה,
במסגרת השתלבותם בעולם החברתי, ילדים לומדים התנהגויות מאחרים: מבוגרים וילדים אחרים. לרוב, מדובר בדפוס חיובי ובריא: כך לומדים דפוסים והרגלים כמו אכילה או חינוך לניקיון, כך רוכשים אבני דרך משמעותיות בהתפתחות כמו שפה וכך גם לומדים גם הבחין בין 'טוב' ל'רע'. בעצם, בהיותנו יצורים חברתיים, כולנו לומדים כל הזמן אחד מהשני. הרבה פעמים אנו מוצאים את עצמנו מאוד רוצים שילדנו "יהיו " כמו אחרים ואומרים להם: "תראה כמה יפה רוני אוכל!" או : "את רואה, אף אחד מהילדים עכשיו לא צועק". ולעומת זאת, לפעמים הם גם לומדים דברים שפחות מוצאים חן בעיניינו, או לא מקובלים בכלל.
אני מבינה לגמריי את הרתיעה מהתנהגותה של פעוטה תוקפנית ואלימה כפי שתארת, ואני חושבת שניתן לסייע לבנך להכיר חברים נוספים עימם יכול להדק את הקשר. למשל, למצוא בקבוצת הגן ילד או ילדה בעלי מזג הדומה לו יותר, ולנסות להיפגש בשעות אחר הצהריים על מנת לצבור יחד חוויות משמעותיות נוספות שיוכלו להתרחב גם אל הגן. כמו כן, חשוב להסביר לו היטב מהי התנהגות רצויה ומה אינה רצויה מבחינתכם, ולמרות שאותה חברה כן נוהגת כך (למשל, "אולי __ כן זורקת חול אבל אצלנו בבית לא עושים את זה, ואולי אימא שלה לא ראתה שהיא זורקת, אבל כשהיא תראה בוודאי תכעס כמוני").
בנוסף, בוודאי עולה התמיהה - למה הוא בוחר דווקא בה...ובכן, לפעמים ילדים, וגם מבוגרים, מעדיפים להתרועע דווקא עם אחרים שעושים דברים שהם עצמם לא מעזים לעשות. זה קצת כדי להרגיש שמישהו אחר "מחזיק" עבורי את הרצונות/הצרכים שלי. חשוב לאפשר לבנך כן לבטא תוקפנות מותאמת לגילו באמצעים מתאימים ומקובלים: במשחק, בציור, במילים, ולקבל התנהגויות אלה, על מנת שלא ינסה לדכא זאת ולמצוא מוצא אצל אחרים.
בהצלחה,
(ותודה על הסבלנות...)
מיכל

תודה על התשובה המפורטת...
כתבת "חשוב לאפשר לבנך כן לבטא תוקפנות מותאמת לגילו באמצעים מתאימים ומקובלים: במשחק, בציור, במילים, ולקבל התנהגויות אלה, על מנת שלא ינסה לדכא זאת ולמצוא מוצא אצל אחרים".
אשמח אם תוכלי לפרט יותר כיצד ניתן לעשות זאת.

בני בן שנתיים עד עתה היה איתי בבית.השנה אני מתחילה לעבוד כמורה פעמיים בשבוע בשעות הבוקר. במהלך כל שאר השבוע אני אמשיך להיות עימו, ואני מעשירה אותו המוןבפעילויות מגוונות . שאלתי היא -חמתי מעוניינת לשמור עליוביומיים אלו אך היא מבוגרת ולא תוציא אותו החוצה בימים אלווהם ישחקו יחדייו בבית העשיר מאד במשחקים שהוא אוהב. יש לי אפשרות שידיד של חברה שהוא גנן יהיה איתו ביומיים אלו אצלו במשפחתון הקטן ויש אצלו עוד ילדה בת שנה וחצי מפותחת לגילה .בני מאד מפותח לגילו סקרן ופעיל . מה עדיף? שיהיה עם חמותי או שיהיה עם הגנן והילדה השנייה ?האם שהייתו אצל הידיד תתרום לו יותר משהייה עם סבתא?או שזה שולי כי מדובר רק ביומיים?עם ילדים נוספים בני גילו הוא נפגש בשאר ימות השבוע וגם הם לא ילכו לגן השנה.

הגנן אמר שהוא מוציא אותם לטיולים, סיפור משחק ולמידה כמו בגן בהתאם ליכולות הילד אשמח לתגובה

אני בהחלט סבורה שייטב לבנך לשהות במשפחתון(גם אם מדובר ביומיים בשבוע) במחיצת ילדה נוספת שקרובה בגיל וברמת ההתפתחות כך שהצרכים שלהם די דומים ולא יבואו אחד על חשבון השני. היציאה מהבית היא משמעותית ביותר בגיל זה-הן מבחינת התפתחות מוטורית והן לצורך עידוד הסקרנות . השהות במשפחתון תאפשר לבנך להכיר גריויים חדשים שאינם קיימים בבית וכן אופני משחק שונים, בתיווך הגנן. הוא גם ירוויח חשיפה למודל הזדהות גברי. מבחינה חברתית ללא ספק יפיק מנוכחות הילדה השנייה כמודל לחיקוי, כהזדמנות ללמידת כללים חברתיים תוך תיווך אישי של הגנן.
זו יכולה להיות הכנה הדרגתית וטובה ליציאה למסגרת חוץ ביתית בהמשך.
החסרונות שאני יכולה כרגע לראות הם בעיקר בנושא המחלות-הסיכון בלהדבק (או אולי היכולת להתחסן באופן מבוקר??) ממחלות הילדה הנוספת וגם-כאשר בנך יהיה חולה, תצטרכי למצוא עבורו פתרון. אך אם חמותך תעמוד לרשותך גם אז, זאת לא תהיה בעיה.

בהצלחה

אודט

מה שאת מתארת הוא תהליך של קלאסי של למידה התנהגותית (לא נכונה במקרה זה), בו כנראה בעקבות מחלה חל שיבוש בהרגלי השינה הטובים מאוד שהקניתם לבנכם, שהורחב ליותר ויותר סיטואציות:בתחילה בהרדמות בלילה, אח"כ בהרדמות בשנת צהריים ועד להתעוררויות בלילה. יש קשר ישיר בין היכולת להרדם עצמאית בשעת ההשכבה, לבין היכולת לחזור ולהרדם מתוך יקיצות טבעיות שמתרחשות בלילה.
מבחינה מעשית, אתם נוהגים נכון בכך שאתם יוצאים מהחדר ומשהים את כניסתכם המחודשת לחדר, על מנת לאפשר לבנכם לחזור להרגל הקודם של הרדמות לבד בהדרגה. חשוב שתקפידו על עקביות בנושא, גם בהשכבה בצהריים וגם בהשכבה בלילה וביקיצות בלילה.
עוד חשוב לקצר את משך השינה בצהריים-לנסות להשכיבו לישון מוקדם יותר ולהעירו מוקדם יותר (שעה וחצי מקסימום שעתיים מספיקים לצורך העניין). רצוי שיילך לישון כשהוא עייף מאוד. זאת, על מנת שתהליך ההשכבה בערב יתקצר והוא יזדקק פחות לנוכחותו על ידכם על מנת להירדם-הטבע כבר יעשה את שלו. ללא ספק העובדה שאינו במסגרת או בהשגחת מטפלת, מקשה על היכולת לייצר עבורו סדר יום ברור בו שוכב לישון בצהריים בשעה קבועה ובמיטה קבועה. ככל שניתן, תכננו את היום כך שבשעת הצהריים לא יירדם ברכב,שוב: זו סיטואציה שאינה מאפשרת עקביות ולמידה לביסוס הרגל.
אני מאמינה שבתהליך קצר ונחוש תצליכו לחזור למסלול, וכי מדובר במצב זמני בהחלט.
בהצלחה,
אודט

אני מאוד מאוכזבת מהיחס המזלזל לפניתי !!!!!!!!!!!!!!

ראשית אני מתנצלת ששאלתך נשמטה בטעות מהתור.
על מנת להבין יותר את הקושי של בנך מגמילת לילה, חסרים פרטים לגבי תהליך הגמילה ביום-מתי התחלתם בתהליך וכיצד הוא נעשה? האם היו קשיים גם ביום? האם כיום בנך יבש במהלך היום או שמדי פעם מפספס ?כיצד הוא מגיב להרטבה ביום (אם יש)?כיצד את/אתם מגיבים לכך?האם בגן בנך הולך לשירותים?
ה"בחירה" של בנך לעשות את צרכיו דווקא בלילה מרמזת על יכולת שליטה כלשהי, מאחר שזה אומר שבמהלך היום יש לו יכולת שליטה על הסוגרים והוא מונע מצרכיו לצאת כאשר הוא בוחר בכך. עם זאת,
על מנת להתייחס לקושי, יש להבין האם מדובר בקושי פיזיולוגי שהפך להיות ברבות הזמן קושי רגשי.
כשאת מדברת על בעיות התנהגות-למה כוונתך וממתי החלו?האם הבעיות מופיעות בבית/בגן? האם החלו עם הגמילה או לפניה? כיצד את מתרשמת מהתפתחותו של בנך עד כה בתחומים השונים?
הרטבה לילית הינה תופעה מוכרת וניתנת לטיפול מגיל חמש על ידי קופות החולים בשיטה התנהגותית.
מאחר שאת מתארת בנוסף גם עשיית צרכים בלילה, ולא ביום, יתכן שמדובר בהתנהגות שמבטאת כעס ומצוקה של בנך והייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ, על מנת לברר את מקור המצוקה ולקבל כלים כיצד להתמודד עמה ועם בעיות ההתנהגות שציינת.
אשמח לספק לך כתובת מתאימה בהתאם לצורך והכי חשוב-לא להתייאש! הצעד הראשון בפתרון בעיה הוא להכיר בה ולפנות לעזרה-ואת זה כבר עשית כך שאת בדרך הנכונה.
בברכה
אודט

שלום עדי,
אם הבנתי נכון את פנייתך, הרי שבתך מעדיפה לישון בדלת פתוחה, אך רעשי הבית מפרים את שנתה והיא מקדימה לקום. ובכן, אני מניחה שההתלבטות קשורה בנושא הגבולות והנפרדות בבית. כעת, משיכולה לקום בעצמה מהמיטה ולשוטט, הרי שהחוקים שהיו תקפים במיטת התינוקת שלה עשויים להשתנות.
לצערי אין לי תשובה חד משמעית כיון שזה קשור במידה רבה לדפוסי החיים שלכם (למשל, באיזה חדרים יש אור ורעש ומתי), ובעיקר לנושא הפרטיות והזוגיות, ואלו כמובן משתנים ממשפחה למשפחה ומתרבות לתרבות, למשל באירופה מקובל יותר לסגור את דלתות חדרי הילדי בהשוואה לישראל - רלוונטי לסגנון ולמזג.... בנוסף, ישנם ילדים שמעדיפים להירדם דווקא כשיש אור-קטן בחדר או אור מבחוץ, זה מקל עליהם להתמצא כאשר מתעוררים באמצע הלילה. אני מניחה כי העובדה שהקושי עולה יותר בסופי השבוע קשור גם לאי-הרצון שלה להיות 'מורחקת' למיטתה כאשר אתם בבית ויש התרחשויות בחוץ, אז קשה יותר "לצלול" לאותו זמן שינה שקט.
אני מניחה שהקשיים האלו עלו גם סביב השינוי שבמיטה, ואפשר לעזור לה להגדיר מה היא מעדיפה ולתת לה לבחור. אולי דווקא סידור שיאפשר לה פתיחה עצמאית של הדלת (באמצעות חוט או חבל) יתן לה תחושת ביטחון ואז ניתן יהיה לסגור את הדלת בשלווה? לעומת זאת, אולי החלטה שהדלתות פתוחות לגמריי יעשו את העבודה.
בין אם תחליטו כך או אחרת, נסו להיות עיקביים בהחלטתכם ולהציג לה את ההחלטה בתור חוק של הבית: זה יעניק לה יותר בטחון ויאפשר שינה רגועה ושלווה יותר לכולכם. מניסיון, מרבית הפעוטות מוותרים על שנת צהרים בסופי שבוע הרבה יותר מהר מכפי שההורים רוצים לוותר עליה....
בהצלחה,
מיכל

עתה כשהגיעו הבנות לגילן הן יותר עצמאיות ובודקות את השפעתן על הסביבה וזו על זו. מסיבה זו התחרות הטבעית ביניהן על המשאבים ההוריים והסביבתיים בולטת. כמו כן, עד גיל שנתיים וחצי-שלוש רבים מהילדים משחקים בעיקר האחד ליד השני, ורק לאחר מכן האחד עם השני.
באופן כללי, שיתוף פעולה במשחק הוא עניין הנרכש בהדרגה ולאורך זמן, מול מודל של מבוגר. הכוונה היא שעל המבוגרים שבסביבה (הורים, מטפלת) להדגים אפשרויות שונות לפתרון קונפליקטים ולתחרות בהקשר החברתי: מתן הסברים מילוליים כמו שציינת, הסחות, תורות, חיזוקים על ויתור ושיתוף, או כל אפשרות יצירתית אחרת. כמו כן, מותר גם שלכל אחת יהיו חפצים השייכים רק לה ושבהם אינה נאלצת לחלוק. בהדרגה לאורך שבועות וחודשים , יופנמו התנהגויות של משחק בחברה, כך שבטווח הרחוק יוכלו להסתדר ללא תיווך שלך. הסבלנות משתלמת, אל יאוש (-:
שיהיה בהצלחה,
בשמת

אני מסכימה איתך לגבי הקושי לגמול מהרגל ההחזקה בידך כאשר בתך ישנה בחדרכם-הקושי יהיה גם עבורך-להיות לידה ולא להושיט לה את ידך. המעבר לשינה בחדר אחר יאפשר סוג של השהייה בתגובה שלכם אל הבכי שלה ובכך יאפשר לה ללמוד להכיל תסכול ברמה מסוימת. במקביל, חשוב לייצר עבורה תחליף של הרגעה ברמה המגעית-בובה נעימה ורכה, חיתול מבד, "שמיכי" או כל חפץ אחר מרגיע , שתנסו להצמיד לה במהלך היום ברגעי עייפות או תסכול (לא רק בלילה) כתחליף לדבר הממשי, שהוא תחושת המגע של גופך. בכך תעזרו לה לייצר בנפרד דרכי הרגעות. אגב, איך היא נרגעת כאשר את אינך בסביבה? בלילות הראשונים מן הסתם היא תדרוש את נוכחותך לידה. בהדרגה תקצרי את זמני השהות שלך ליד מיטתה ואף נסי להשתמש בקולך כדרך להרגיעה וללוות אותה לשינה, ולא רק במגע הפיזי.
בהצלחה!
אודט

שלום אוקסנה,
לא ציינת כמה זמן אתם כבר בתהליך הגמילה, ובאיזה אופן יצרת את ההרגלים החדשים, אבל אני מניחה שהתיאור שלך משקף שלב ברכישת המיומנות החדשה: בנך צריך התנסויות רבות וחוזרות בישיבה על הסיר, ובהן לצד ההצלחות, יהיו גם הרבה פיספוסים, וזה טבעי ונורמלי.
לכן, כשאת חושבת שזה הזמן המתאים, כדאי להציע לו ללכת לעשות וללוות את השהות על הסיר במילים ובהסברים כדי שבהמשך יוכל ללכת גם מיוזמתו. זה לוקח זמן עד שהאחריות לעיניין עוברת מההורה אל הילד וזה בסדר גמור. בנתיים חשוב שהשהות על הסיר תהיה נעימה עבורו, ושהזמנים בהם הוא בלי הטיטולים יהיו מותאמים ליכולות שלו כדי שחוויית ההתלכלכות לא תהיה קשה ומתסכלת.
בהצלחה,
מיכל

אני מתקשה לענות לשאלתך בהיותה כללית מדי ומחוסר בפרטי רקע לגבי בנך והתפתחותו עד כה.
מדוע לא היה עד כה במסגרת גן?
באופן כללי אוכל לומר שילדים נוטים לבטא תסכול כתגובה לניסיון הצבת גבולות של הוריהם-התגובות משתנות מילד לילד-יש שייעלבו למשמע המילה אסור, יש שייבכו ויש שדווקא יגבירו את ההתנהגות השלילית, מתוך התחושה שאינם מובנים. האם את מרגישה שבנך מבין את המצופה ממנו כאשר אתם מציבים לו גבולות? האם סף התסכול שלו נמוך והוא מתקשה לקבל "לא" עבור כל דבר? האם יש מצבים/תחומים בהם הוא כן נענה להצבת גבולות מצדכם?
מעבר לכל, כאשר ילדך מפנה תקפנות כלפי עצמו , בין אם בתגובה להצבת גבולות ובין אם ללא סיבה נראית לעין, הוא מצוי במצוקה רגשית וחשוב לפנות בהקדם לייעוץ על מנת להבין את מקור המצוקה. נשמע שלא תמיד ברור לך למה בנך זקוק ומה עומד מאחורי התנהגותו, ונראה לי כי תוכלי מאוד להעזר בהדרכה הורית כשלב ראשון.
אשמח להפנות אותך לכתובת מתאימה בהתאם לאזור המגורים שלכם.
בברכה
אודט

אשמח לקבל תגובה זה חשוב
תודה

כדי להבין מה משמעות ההתנהגות של בתך, חסר רקע לגבי הרגלי האכילה וההאכלה שלה. האם יש דאגה מיוחדת סביב נושא האכילה שלה, העלייה שלה במשקל ובעקומות הגדילה בכלל?
כיצד היה המעבר לאכילת מוצקים?(זה כולל מעבר לאוכל מרוסק-מרק פירות וכו'..)
מה גורם לך לחשוב שבתך יודעת מה היא עושה?
האם התנהגות זו מופיעה עם אפקט של כעס מכיוונה של בתך? איך את מרגישה באופן כללי בקשר ביניכן?
תינוקות בגיל זה עסוקים מאוד בהכנסת חפצים כולל אברי גופם לפה, כחלק מההתפתחות הנורמלית. פעילות זו (שלא תמיד משמחת את ההורים..) היא חשובה מאוד, כחלק מהתפתחות סנסומוטורית-חקירה, פיתוח קורדינציה והגעה לאיזון תחושתי בחלל הפה. למעשה, יש נקודה רגישה בחיך שגורמת לריפלקס הקאה, אשר נעה לכיוון הלוע פנימה, ככל שהתינוק מעורר אותה תוך כדיי הכנסת אצבעות לפיו.(אגב, תינוקות שמנעו מהם פעילות אורלית זו, מגלים רגישות יתר ויגלו נטייה להקאה יותר מאחרים!)
לכן, חשוב לאפשר פעילות זו, לא לחשוש מחנק או מגרימת זיהום מהלכלוך, כמובן בגבולות הסביר.
אני מציעה לך לנסות להתעלם מהתנהגות זו ולא לייחס לה חשיבות יתרה שרק תגביר את הופעתה.
אם התופעה לא חולפת בשבועות הקרובים, אני ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי.
בברכה
אודט

שלום דנה,
את מתארת תגובת פחד שפיתחה בתך כלפי רעשים עוצמתיים וחזקים אשר מפתיעים אותה וגורמים להיבהל. כתבת 'אני מניחה שזה לא חלק מההתפתחות' ואני מניחה שהכוונה הייתה שזה לא בהכרח חלק מההתפתחות.... העובדה שזו תגובה חדשה, פתאומית, מרמזת שאין מדובר בקושי בוויסות תחושתי כיון שלרוב מהלכו האופייני הינו דווקא הפחתה הדרגתית של תגובות אלה (כלומר, לרוב תינוקות ופעוטות צעירים מגיבים בבהלה גדולה יותר אשר פוחתת עם הגיל).
ועדיין, השאלה 'מה עושים' תלויה במידה בה הפחד הזה מפריע לה ולכם. כלומר, אם בגלל החשש מרעש של מטוסים או משאיות בתך מבטאת התנגדות לשהות במקומות פתוחים כמו חוף הים, הרי שמדובר בתגובה רגשית קשה ועוצמתית אשר מפריעה למהלך החיים באופן משמעותי. הבט נוסף הוא קצב 'ההתאוששות' שלה, כלומר, כמה מהר היא יכולה לשוב מחדש למשחק בהנאה לאחר ש'קפצה עלייך': האם נדרשות דקות ספורות בלבד של הרגעה וניחומים או שמדובר בזמן רב של בכי בו נצמדת אלייך ולא מסוגל להתאושש? וגם, האם בגלל רעש המטוסים מסרבת לטוס (במידה שאולי בדקתם את העניין בימי אוגוסט אלה...)?
אם בסך הכל נראה שהתגובה שלה מותאמת ל'עוצמת' החוויה, הרי שניתן אולי לנסות לעזור לה להגביר את השליטה ברעשים שאותם ניתן לצפות. במטוס או במשאית כמובן שלא, אך אפשר להשתמש לשם כך בכלי נגינה, בחפצים בייתיים מרעישים וכדומה. להציע לה "להרעיש ממש חזק כמו שעושה מטוס" ואז לעצור, לחזור על זה במשחק כמה פעמים ולתת לה להנות מחוויית השליטה - התחושה שהיא יכולה להיות זו שתקבע כמה חזק/חלש מרעישים, מתי מסיימים ומתחילים מחדש וכדומה. בנוסך, אפשר לסייע לה להפוך את חווית הבהלה דווקא למשחק, למשל, לספור ולסמן איתה כמה מטוסים עברו באחר-צהרים אחד שאתן בשפת הים, להפוך את רעש המטוסים לחוויה שדווקא מחכים לקראתה...
אחרי הכל, אנו חיים בסביבה מלאת קולות ורעשים, ובהדרגה לומדים כיצד לנטרל את זה ולהתעלם. עדיין, ישנם מי שזה מפריע להם יותר מלאחרים, מבוגרים וילדים כאחד. האם בתך רגישה גם לחוויות תחושתיות נוספות - טעמים, ריחות, אורות?....זה עשוי לשקף את העיבוד התחושתי שלה.
בהצלחה,
מיכל