פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום לך,
ישנם תינוקות המתחילים לזחול קרוב לגיל 8 ח', אך מאחר שאינך מתארת סימנים כלשהם לתחילת זחילה, ניתן להתייעץ על כך עם רופא התפתחותי במכון להתפתחות הילד (הפניה דרך רופא הילדים).
בהצלחה,

בשמת

לאמא שלום, תהליך גמילה מוצלח נובע ממוכנות והסכמה כלשהי של הילד אליו, ואני מבינה מדבריך שבמקרה שלכן, הדבר בא ביוזמתך. בד"כ נהוג להכין זמן מה מראש את הילד במילים, להציע לו ולראות איך מגיב, להקריא סיפורים ולראות אם מחקה חברים בהתנהגויות גמילה (למשל חיקוי חברים מהגן). אז אפשר להעריך אם יש מוכנות כלשהי. אם התחלתם בתהליך, אך למעשה הדבר דוחף אותה להתאפקות, או שלבסוף עושה צרכיה בחיתול, נשמע שניתן לחכות. הדבר עשוי לגרום לה ולך עוגמת נפש יותר מאשר להועיל. אחרי הכל היא די צעירה בגיל, ומניסיוני , הגמילה יותר מוצלחת בין גיל שנתיים וחצי לשלוש. בני השנתיים שכן מצליחים בתהליך בגילה זה, לרוב מניעים ויוזמים את התהליך. ובקיצור, אם לאחר שבוע-10 ימים לא נראה לך שישנה התקדמות, יתכן שכדאי לדחות אם העניין. לנסות שוב עוד חודשיים, וגם לא נורא את תיגמל לקראת גיל 3 כמו רבים בני גילה.

שיהיה בהצלחה,

בשמת

לדניאלוש,
ראשית, שיהיה במזל טוב!. נשמע שההריון מסעיר ומשמח אותך, ואת נלהבת לשתף בחוויתך זו את סביבתך הקרובה, ובכלל זה את בתך הבכורה. אכן חשוב מאוד יהיה לשתף אותה ולהכין אותה לקראת הרחבת המשפחה, הצטרפות אח/אחות שיהיה בעתיד שותף לחייה.
אתחיל דווקא בתשובה לשאלתך השניה. מתיאורך נשמע שבתך עדיין אינה בשלה לגמילה מטיטול, ונראה שכדאי לדחות זאת לעת עתה. יתכן שבשל ההריון את ממהרת בנושא הזה. בתך עדיין צעירה בגיל, והיוזמה לכך היא שלך, כפי שציינת, ולא שלה. עמדתי היא שמוטב להמתין לגמילה בזמן המתאים (אחרי גיל שנתיים לפחות, רצוי לקראת האביב ולא בחורף) מאשר "לדחוף" אותה מעבר ליכולותיה, שכן הדבר טומן בחובו תסכול הדדי, עם גמילה שמתארכת על פני חודשים. יכולת לשלוט על הצרכים היא פונקציה של הבשלה גופנית ורגשית, ולא ניתן לזרז אותה באופן מלאכותי.
ובכלל, לא רק בנושא הגמילה, חשוב לשים לב שבתך הבכורה אינה נדחקת לעמדת הבת הבכורה/גדולה טרם זמנה. יש להתאים את הציפיות ממנה לגילה ויכולותיה ההתפתחותיות. בכל דרך אשר תבחרי לספר לה את הבשורה המשמחת (אם ע"י המחשה דרך תמונות שלה כשהיתה תינוקת, או תינוקות-אחים שנולדו לחבריה, ועד לשיתופה בהכנות הפיזיות לקראת בוא התינוק-הכנת חדר, מיטה וכו'), חשוב להבטיח במילים את מקומה במשפחה ואת אהבת הוריה אליה, ולהמשיך ולהקדיש לה זמן בלעדי במשחק ובפעילות משותפת (לפני וכמובן גם אחרי הלידה).
שיהיה במזל טוב ובהצלחה,

בשמת

שלום לך נועה,

ראשית שיהיה במזל טוב ובהצלחה. אני מבינה ששתי השאלות הנוגעות לבתך הבכורה מתקשרות באופן עקיף להריון החדש וללידה הבאה, מתוך מחשבה להתארגן משפחתית ולפנות מרחב לקטנטן.
שיקול הדעת שינחה אותך קשור לגילה ולשלב ההתפתחותי שבו נמצאת בתך: לגבי גמילה- את מתארת תחילה של מודעות לצרכים ולתחושות גופניות קשורות, אך מכאן ועד מוכנות לגמילה הדרך עוד ארוכה. רק אם עשיתם הכנה מתאימה במילים, סיפורים וכו', והילדה ממש מבינה על מה מדובר ומעוניינת/יוזמת את זה, אז מדובר במוכנות. כרגע נראה שזו סקרנות ובדיקה ראשונית של היכולת שלה. עמדתי האישית בעניין היא, שבגמילה לא צריך למהר, במיוחד לא לפני גיל שנתיים. עדיף להמתין להתחיל את התהליך נכון,לאחר החורף הקרוב, ולסיים אותו בפרק זמן סביר., במקום להיקלע לתהליך מתארך שמסתבך, שיגרום עוגמת נפש לה ולך.
לגבי השינה- בתך עדיין לא למדה להרגיע את עצמה לפני השינה באופן שיאפשר לה להירדם עצמאית.
מדובר גם על ההירדמות הראשונית, וגם על ההירדמות בהמשך ליקיצות הטבעיות באמצע הלילה. כל התינוקות מתעוררים, אולם אילו שיודעים להרדים את עצמם עושים זאת, מבלי להקים בהכרח את ההוריהם... כדי שתוכל ללמוד להרדים את עצמה, עליכם ההורים לאפשר לה לעשות זאת.
בד"כ תינוקות נרדמים מהר יותר לאחר אחה"צ של פעילות שלאחריה מתעייפים. אח"כ מומלצת רוטינת השכבה ידועה שכוללת, ארוחה, מקלחת, סיפור לפני השינה. שעת ההשכבה: עד 20:30. כדי לעזור לה להיכנס ל"מצב שינה", מורידים גריה חיצונית - אור קטן, הנמכת טלוויזיה וכו'. מבשרים בשקט וברוגע על זה שעכשיו הולכת לישון במיטה. בכלל, כדאי לאפשר לה להיצמד ל"חפץ מעבר"- דובי או חיתול בד, אותו חפץ מרגיע שתינוקות רבים נעזרים בו במצבי מעבר, והוא מסייע מאוד להירדמות. בוחרים חפץ אחד כזה, מוציאים את השאר. מאפשרים לה לשחק איתו והופכים אותו זמין (בסביבה או במיטה) במצבי עייפות או תסכול, כשזקוקה להרגעה. הרעיון הוא שתשכב ערה במיטה ותנסה להירדם, ולא שאת "תרדימי" אותה. אחרי דקות קצרות של פרידה נעימה ורגועה בחדר, יוצאים. אם בוכה ונסערת, ניתן ליישם "שיטת 5 ד'": נכנסים כעבור 5 ד', מרגיעים ומשכיבים שוב. וחוזר חלילה בפרקי זמן של 5 ד', גם אם זה לוקח שעתיים. מניסיון של הורים אחרים, כאשר מתמידים בתהליך ההשכבה כנ"ל, הילד לומד להירדם כעבור מס' ימים עד שבוע. אלו כמה טיפים שיכולים להתאים לחלק מהמשפחות. אך מאחר שבדבריך נשמעת די מיואשת, הייתי ממליצה להיעזר ביעוץ פסיכולוגי לגיל הרך, שילווה ויתמוך בך בתהליך הזה.

שיהיה בהצלחה ובמזל טוב,
בשמת

שלום בלה,

הורים רבים לילדים המאובחנים בטווח האוטיזם מוצאים עצמם מבולבלים לנוכח משמעות האבחנה, וחוסר האחידות שבתפקוד הילד בסביבות שונות. הם נותרים עם שאלות רבות, בין היתר לגבי היכולת שלהם לסייע לילדם. בשל כך חשוב לרכז את האבחון והטיפול תחת גורם רפואי אחד. לא ציינת היכן בנך אובחן ובן כמה הוא, האם נמצא בגן וכו'. אולם ראשית מומלץ יעוץ רופא התפתחותי במכון להתפתחות הילד, שם תיבנה לו תכנית טיפולית, עם מעורבות לפי הצורך של צוות פרא-רפואי. נושא "קשר עין" מתקשר לליקוי במיומנויות תקשורת לא מילוליות, אשר הוא מאפיין מרכזי בתסמונת, וקשה לייעץ לגביו ביעילות בפורום אינטרנטי (אשר מטבעו, גם הוא חסר בקשר עין...). בנושא פיתוח מיומנויות תקשורת ומשחק רצוי להתיעץ עם פסיכולוגית התפתחותית במכון.
בהצלחה רבה ובברכה,
בשמת

לאמא,
ילדים צעירים מכים מסיבות שונות- תסכול, קושי להתבטא, רצון לחוש מסוגלות, קינאה או דווקא רצון בקשר חברתי. לעיתים מדובר בהעדר מיומנויות חברתיות מתאימות, ולעיתים מדובר בחיקוי של הסביבה. הדבר המשמעותי הראשון כאן הוא שאת אינך מבינה את המניע שלה, והדבר מקשה עליך לפעול ביעילות לשינוי ההתנהגות שלה. על מנת להבין מה עובר עליה, מה המניע שלה, ומתי דווקא יכולה להגיב אחרת (מה "עובד" איתה)יש לברר יותר, לדוגמא דרך הגננת. הדבר השני- העלית את הקושי שלך לשאת את התוקפנות שלה עד כדי תחושה קשה של חוסר אונים. נשמע ששתיכן חשות מצוקה קשה ואף העדר הנאה זו מזו, אשר משבשים התפתחות של קשר תקין ביניכן. בשל הקושי שלך להתמודד איתה עצמאית במצב זה, מומלץ מאוד לפנות לגורם מקצועי- הדרכה פסיכולוגית לגיל הרך- כבר בשלב זה, שכן אופן יצירת הקשר איתה כיום מהווה תשתית לאופן שבו תתפוס את העולם בעתיד.

בהצלחה,
בשמת

שלום מורן,
מהפרטים שמסרת עולה תמונה של ילדה המתפתחת יפה, רגישה לסביבה, ובעלת יכולת תקשורתית יפה, בין היתר בכך שהיא מאפשרת לסביבה להבין את מצבה הרגשי בקלות יחסית. ככל ילד בגילה עליה לעבור בין שלבים התפתחותיים ("משברים התפתחותיים נורמטיביים") אליהם היא מסתגלת בקצב סביר. מתיאורך את תגובותיה, נשמע שהן נורמטיביות במיוחד לאור זאת שהיה עליה להסתגל למספר שינויים בו-זמנית.
ספציפית לגבי הגימגום- הדבר נפוץ בגילה בעת שהשפה מתפתחת, וברוב המקרים יחלוף בהדרגה. לגבי גמילה- פיספוסים הם חלק איטגרלי מהתהליך עצמו, ולכן לא להיבהל. כמו כן, פיספוסים צפויים לאור העובדה שהגמילה לא באה מיוזמתה (על אף שגילתה בה עניין...), ויתכן שהיא לא בשלה לה לגמרי. יחד עם זאת, אם כבר התחלתם והיא משתפת פעולה-המשיכו, ולו כדי לא לבלבל אותה.

הורים מלווים את ילדיהם במעברים רבים לאורך כל שלבי ההתפתחות. ילדים נבדלים זה מזה ברגישות שלהם לשינוי וביכולת להסתגל לחדש, אך בכל מקרה- מצופה שיגיבו בדרך כלשהי, משום שבבסיס השינוי ישנו אובדן של מוכר ובטוח לעומת כניסה אל הלא ידוע או קבלה של דרישה חיצונית (למשל יישור קו עם נורמה חברתית). לעיתים הילד עובר ממש תהליך של אבל על אובדן רגשי, למשל אובדן התינוקות לטובת גדילה (כמו בדוגמה שהבאת).
הסביבה יכולה גם היא לסייע- ראשית-להכין לפני שינויים ולהסביר במילים פשוטות , הנוגעות במציאות הקרובה לילד (שינוי במקום,בדמויות מוכרות, בחפצים מוכרים). שנית- להתאים שינויים ליכולת ההתפתחותית של הילד, לבצע אותם בהדרגה, ולמעט במספר שינויים בו-זמנית. הבנה לקשייו של הילד תוך כדי התהליך, בשילוב עם הדרגתיות ו עידוד על כל הישג קטן- משתלמות, ומאפשרות לילד השלמה עם החדש ואף הכרה בכדאיות שלו (למשל כדאי להיות גדול כי הגדולים עצמאיים ויכולים לעשות דברים בעצמם..). שלישית- היכולת שלכם ההורים לתמוך בבתכם באותם מעברים, קשורה ליכולתכם לשאת את אי-הבהירות ואת ה"תקלות" שבדרך, וכן להאמין שמדובר בקושי זמני שמסוגלת להתגבר עליו. מסר של מסוגלות כלפי הילד (עם הבנה ל קשיים טבעיים שבדרך) מחזק את תחושת הערך העצמי ומכוון להצלחת שינוי.

שיהיה בהצלחה בהמשך,
בשמת

שלום רוית,
העובדה שאת מזהה את הרגישות של בתך ומודעת לקשיי ההסתגלות שלה בוודאי תורמים מאוד ליכולת שלך לסייע לה בתקופה מורכבת זו וזה יתרון גדול שעומד לרשות שתיכן. עבור כל הילדים הכניסה למסגרת הגנית הראשונה הינה תהליך מורכב, הדורש הרבה מאמץ וכוחות, אך הצלחה בו מבטיחה חוויה משמעותית התורמת לדימוי העצמי וליכולת להתמודד עם קושי.
כתבת שחשוב לך שהשינוי יתקבל בחיוב...ובכן, אני מניחה שבתך תביע מחאה ולא כל כך תסכים איתך שמדובר בעיניין חיובי, לפחות לא מההתחלה, ולכן אין לצפות שהיא מייד תגיב בשמחה. לפיכך חשוב לתת לה את הזמן הנדרש לתהליך מורכב כל כך בו עליה גם להיפרד ממך ומהבית המוכר, וגם לעבור לאחריותם של מבוגרים אחרים, זרים, בסביבה בלתי מוכרת ועם עוד ילדים שחולקים את תשומת הלב.
כדאי מאוד לעשות תהליך הדרגתי של היכרות עם המקום ועם הצוות, להיות איתה בימים הראשונים לזמנים קצובים, לתת לאחרים להאכיל ולשחק איתה בנוכחותך, ורק כעבור מספר ימים להתחיל להיפרד, תחילה לזמנים קצרים ואחר כך לארוכים יותר. חשוב מאוד להיעזר בצוות על מנת להעריך את מידת יכולתה להישאר בלעדייך, אך בו-בעת לסמוך על הרגשתך האישית ואם את מרגישה שזה עוד לא הזמן, לא למהר. נסי לשתף את הצוות בהרגלים שלה ולעזור לה לאתר עיסוקים וחפצים שיהיו מעניינים עבורה שם.
אני מניחה שבחרת עבורה מקום בקפידה, והבטחון שיש לך אודות הכניסה שלה לשם ייקל עליך להיפרד בעצמך ולהעביר אליה תחושת ביטחון זו.
אני מנזימנה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו אודות הכניסה לגן.
בהצלחה,
מיכל

שלום אילון,
ראשית ברכות להולדת בנך!! תינוק חדש מביא עימו הרבה התרגשויות ושמחה אך גם הרבה מצבים מורכבים שיש להתמודד איתם....
לא תארת את דפוסי המזג וההתנהגות של בתך טרם ללידה, או את תגובותיה בתקופה הסמוכה ללידה ובתגובה להכנה שבוודאי עשיתם איתה. ועדיין, למרות שאני מסכימה שהשינוי בהתנהגותה בוודאי קשור מאוד לאחיה החדש ולצורך להסתגל לנוכחותו ולקבל אותו, חשוב לזכור שמדובר בפעוטה צעירה מאוד. בגילה, בתך מנסה להוכיח את עצמאותה ולהפגין שליטה וסמכות בתור תהליך התפתחותי טבעי ורצוי, וזה לכשעצמו אינו קשור ללידה. אני מניחה שכעת התגובות עוצמתיות יותר גם כיון שסף הרגישות שלה קצר יותר, וגם בגלל שאתם פחות פנויים להגיב אליה, או מצפים ממנה להתנהגות בוגרת בתור אחות בכורה.
חשוב מאוד לזכור שהיא מאוד מאוד צעירה!! מידת יכולתה להבין את המצופה ממנה ולהתנהג בהתאם נמוכה יחסית, ויהיה עליכם לנסות להתאים את הציפיות עד כמה שניתן. חשוב לזכור שהיא זקוקה לתשומת לב רבה ונפרדת וכן לשמור על שגרת יומה ככול שניתן על מנת שתוכל לחוש ביטחון ושליטה למרות השינוי הדרמטי בבית ובסדרי העדיפויות. חשוב למשל להמשיך להביאה ולהוציאה מהמסגרת החינוכית כרגיל, לקחת אותה לגינת משחקים כפי שהייתם רגילים ולאפשר לה חיים שגרתיים, כאילו לא קרה דבר. ועדיין, היא תאלץ ללמוד לחכות לתורה כאשר רק אחד מההורים נמצא בבית, ולהעסיק את עצמה כשאתם עסוקים. נסו ליצור שגרה בה בשעות הקשות בבית (למשל, שעות ארוחת הערב, הרחצה וההשכבה), יהיו שני מבוגרים בבית.
מבחינת התגובה להתקפי הכעס, כדאי לעשות סדר עדיפויות ולהחליט על מה לא מוותרים ומגיבים בכעס (למשל, על תוקפנות), ועל מה אפשר להתגמש ולוותר לה על מנת שתחוש שאתם כן באים לקראתה (עוד סיפור לפני השינה? עוד קצת זמן באמבטיה? השמלה הוורודה ולא הצהובה? וכדומה....). אם החלטתם שאתם מגיבים ולא מוותרים אז מאוד חשוב ללוות את התגובה בהסבר שמשקף את רגשותיה. אפשר לומר משהו כמו: "את מאוד כועסת על אימא עכשיו אבל אימא אמרה שאסור לזרוק!" וגם "את אולי עצובה עכשיו כי אימא מניקה/מאכילה עכשיו ולא יכולה לקום אלייך, תנסי לחכות עוד קצת" וכדומה.
כדאי מאוד לאפשר לה לבטא רגשות שליליים כל עוד זה מופנה כלפיכם (ו ל א כלפי התינוק!), וניתן להיעזר גם בספרים או במשחקי דימיון על השינוי המשמעותי במשפחה. שימו לב כי לעיתים התגובה הראשונית של הילדים ללידת האח יותר קשור בשינוי ובמידת הפניות של ההורים ופחות מכוונת לתינוק, זה מגיע כאשר הוא הופך תנועתי ופעיל, ואז יותר גוזל את תשומת הלב. זה בערך השלב בו הילדים הגדולים יותר מבינים שהתינוק כאן לתמיד.... וזה סוג של מתנה שיש בצידה גם לא-מעט רגשות מורכבים נוספים....
בהצלחה רבה ומזל טוב
מיכל

תודה על התשובה

השאלה שלי היא יותר ספציפית לגבי איך הכי ממומלץ להתנהג במצבים הבאים:
1. השלכת הצעצועים שלה לכל עבר (האם להתעלם? האם להחרים את הצעצוע? האם לנסותולדבר איתה?)
2. כאשר אני מניקה היא מושכת לתינוק ביד באופן אגרסיבי וגם אם מנסים לדבר איתה ולומר לה שזה לא נעים לו והוא חלש היא לא מרפה

תודה
נילי

שלום נילי,
למרות שהגדרתי את שתי הדוגמאות של בתך בתור 'התנהגות תוקפנית' , הרי שיש הבדל גדול ומשמעותי ביניהן....
נתחיל במקרה השני, כיוון שלגביו אין התלבטות או סייגים: אין לאפשר לה בשום אופן לפגוע בתינוק או להכאיב לו או להציק לו בכל דרך שהיא!!!. מדובר בכלל ברזל וחשוב להגדיר אותו ככזה מההתחלה ולהגיב בעוצמה המתאימה. היא כעת מנסה לגשש את דרכה לקראת החיים החדשים בבית, מחד להסב את תשומת לבך אליה בדיוק כשאת כל כך עסוקה ומנסה להיות מושקעת בתינוק, ומאידך היא מנסה להכיר אותו ולבדוק מה קורה כשמושכים לו ביד... ובכן למרות ששני הרצונות מובנים, וחשוב להגיד לה אותם בתור שיקוף להתנהגותה, אסור לאפשר את זה, ואם צריך לשם כך להרחיקה בזמן הזה הרי שיש לדאוג לכך (אני מבינה את הבעייתיות כשמדובר ב 6-8 הנקות ביום....). בהדרגה ניתן יהיה להעסיק אותה במשהו אחר תוך כדי, למשל, שזמן ההנקה יהיה הזמן בו אתן משוחחות, הזמן בו את מקריאה לה סיפור, מאכילה בובות וכדומה, כדי שההנקה של התינוק תהיה זמן נעים גם לה ולא סוג של עונש בו היא מורחקת (ואז חוויית הבגידה כפולה ומכופלת....).
ולגבי עיניין השלכת החפצים: אני מניחה שעוצמת התגובה תלויה באופן בו החפץ הושלך, בסוג החפץ ובאפקט הרגשי שנלווה לכך. אם מדובר בהשלכה מתוך התפרצות כעס הרי שיש להגיב לכך במסגרת הצבת הגבולות. אם היא עושה זאת על מנת להשיג את תשומת לבכם נסו לקרוא את הרמז הזה ולמצוא עבורה עיסוק, איתכם או לבד. יחד עם זאת, אם מדובר במשהו שאפשר להפוך להומור ("זה היה ממש מצחיק לראות איך הבובה טסה בשמים!"), או לעומת זאת להתעלם, לעיתים כדאי - יש מספיק התמודדויות קשות עכשיו וחשוב לעשות סדר עדיפויות. והרי ברור שעדיף שהיא תשליך חפצים ולא תנסה לפגוע בתינוק, נכון?
אני מזמינה אותך לקרוא (בזמן הנקות הלילה אולי...) דיונים קודמים בפורום שלנו אודות הצבת גבלות לפעוטות ועל הסתגלות לתינוק חדש. יש הרבה...
בהצלחה,
מיכל

לדעתי הרווחתן בגדול עוד שנה בבית עם אמא- נשמע שאת עושה איתה כל מה שצריך ואף יותר- בתך מזכירה לי מאוד את הבת שלי, אותה הכנסתי לגן לפני שנה( הייתה בת שנה ושבעה חודשים) משום שחשבתי שהיא צריכה יותר גירויים ממה שאני יכולה להעניק לה- אומנם היא בגן מהמם ובו יוצרים, שרים רוקדים ומשחקים- אבל את זה את עושה עימה גם בבית- מה שחסר בגן הוא היחס הפרטני והמענה המיידי לצרכים הספציפיים של כל ילד וילד- בגן עובדים איתם על להתגבר לבד על קשיים ,מתוך אילוצים שלהן הרי הן לא יכולות לחבק בו זמנית 18 ילדים, ולא משנה כמה הן חמות ואוהבות, ואני בהחלט מאמינה שעם זה ניתן לחכות עוד שנה, שהילדה מתחזקת ולומדת עם ההדרכה של אמא. יש בגן משהו של קפיצה לעולם הגדול- עם כל המורכבויות של זה- זה הרבה פעמים מאבק בשבילם- על רכוש, על תשומת לב, מערכות יחסים, דמויות שאוהבים ושפחות, וכללים שיכולים להיות מאוד מלחיצים בהתחלה- אבל את זה אני יודעת רק בדיעבד...תהני מכל רגע ורגע איתה- תמשיכי להפגיש אותה עם חברים קבועים כי זה באמת מאוד חשוב- יהיה לה מספיק זמן במסגרות- וילדה סקרנית שאוהבת ללמוד ומתפתחת ככה, ואם קשובה שיודעתלהעניק לה לפי צרכיה- זה בדיוקמה שהיא צריכה

חיזקת אותי מאד

הכנסת ילד למסגרת חוץ ביתית בגיל הרך נובעת ממספר שיקולים, חלקם קשורים ישירות בצרכי הילד (התפתחות חברתית, עידוד עצמאות ונפרדות וכו'..)ואחרים(לרוב-זו הסיבה המרכזית..) קשורים במערכת המשפחתית-הצורך לפרנס, צורך למימוש עצמי וכו'..

ישנם מקומות רבים בעולם בהם ילדים שוהים עד גיל שלוש לפחות בבית, כחלק מהשקפת העולם של התרבות השלטת בתחום החינוך. כך, ששילוב ילד גיל שנתיים במסגרת קבוצתית אינו חלק הכרחי בהתפתחות שלו.
מדברייך עולה שבתך מקבלת העשרה רבה במסגרת הבית ומפיקה רבות מהקשר ביניכן וכן כי את מודעת לצרכיה החברתיים ומספקת אותם במפגשים עם בני גילה.
לדעתי, השאלה המרכזית היא אם את מרגישה כי יש לך כוחות וכי את ממשיכה להפיק הנאה כפי שתארת מהשגחה על בתך לאורך היממה(האם אין בך תחושות כעס/תסכול על השארותך בבית ועל וויתור אפשרי על תכניות קרייריסטיות?..). אם כן, איני רואה סיבה אפשרית מדוע שנה נוספת בבית לא תתרום לה מכל הבחינות. אגב, גם אם את מרגישה שיש לך כוחות ועניין, חשוב שכן תיעזרי מפעם לפעם בדמות כגון ביביסיטר, על מנת להתאוורר ולחזור אל בתך בכוחות מחוזקים.

בהצלחה!
אודט

תודה רבה

תודה רבה

שלום אורית,
מהתיאור שלך עולה תמונה מדאיגה ביותר לגבי היחסים של בנך עם אביו, וגם אם בפועל לא מדובר ביחסים שיש בהם אלימות, הרי שנראה לי שאת מאוד חוששת. אני מניחה שקשה מאוד עבורך לשלוח אותו לבית אביו ואל משפחתו ואני מניחה שהמתח הזה משפיע עלייך, ואולי גם על בנך. מאוד קשה להתרגל לחוויה המורכבת של הסדרי ראייה, ולעובדה כי בנוסף לקושי של הפרידה, גם השהות עם הילדים הופכת לנפרדת ואין דרך לדעת מה "באמת" קורה בצד השני.
בגלל חששותייך העמוקים, והעובדה כי פעוטות וילדים צעירים הופכים בקלות רבה להיות 'קורבן' ליחסים הקשים בין ההורים (תופעה הידועה בספרות בתור "תסמונת הניכור ההורי"), אני ממליצה לך מאוד לפנות לשירותי הרווחה ולבקש סיוע בדחיפות. במידה והסדרי הראייה שלכם לא נקבעו דרך פקידת סעד לסדרי דין, תוכלי לפנות אל לשכת הרווחה במקום מגורייך ולבקש ייעוץ בנושא. בלשכות הרווחה מיומנים במתן סיוע במקרה שההורים מתקשים בשיתוף פעולה בכל הקשור לטובת הילדים, ובוודאי במקרים בהם קיים חשד סביר לאלימות.
בהצלחה,
מיכל

לגוף הרווחה אין כלים לעזור חד משמעית, ולהיפך הם גורעים את המצב.מספיק שהאב ירשים את העו"ס וגירסתו תמצא חן בעיניה וללא תעורר חשד הלך על הילד ועל האמא.
אין לרווחה כלים, יש ניזונים מגירסת האם ומגירסת האב וכשהם לא יודעים למי להאמין הם שולחים המלצות של הסרי ראייה רגילים לבית המשפט.
אני עוברת את זה על בשרי, בני הפעוט בן השנה וחמש ישן אצל אביו 4 פעמים בשבוע לאחר 2 צווי הרחקה מהמשטרה, לאחר אלימות מילולית קשה ופיזית כלפיי וכלפיי בני, לאחר עויינות קשה מצד האם של האב, זוועת עולם שאני לא מאחלת לאף אמא בעולם לעבור וכל זאת בהמלצת הרווחה!!!!
לעולם אל תמליצו לאף אחד לפנות לרווחה!!!
אני היום נלחמת על בני, עוברים עליו סיוטי לילה קשים, התנהגותו משתנה מפגישה לפגישה והוא כועס עליי ואומר כל הזמן:אבא מכה, סבתא מכה...
הרווחה זהו גוף שצריך להשמיד!!!או לפחות לא לתת להם את האופציה להחליט החלטות ברות משקל כבד כ"כ על סמך גירסאות בלבד!!!!
אל תיקחו סיכון שעו"ס תפנה משקל דעתה אליכם, כי אם לא הילדים שלכם יסבלו ואתם כפליים!!!!!!

לגוף הרווחה אין כלים לעזור חד משמעית, ולהיפך הם גורעים את המצב.מספיק שהאב ירשים את העו"ס וגירסתו תמצא חן בעיניה וללא תעורר חשד הלך על הילד ועל האמא.
אין לרווחה כלים, יש ניזונים מגירסת האם ומגירסת האב וכשהם לא יודעים למי להאמין הם שולחים המלצות של הסרי ראייה רגילים לבית המשפט.
אני עוברת את זה על בשרי, בני הפעוט בן השנה וחמש ישן אצל אביו 4 פעמים בשבוע לאחר 2 צווי הרחקה מהמשטרה, לאחר אלימות מילולית קשה ופיזית כלפיי וכלפיי בני, לאחר עויינות קשה מצד האם של האב, זוועת עולם שאני לא מאחלת לאף אמא בעולם לעבור וכל זאת בהמלצת הרווחה!!!!
לעולם אל תמליצו לאף אחד לפנות לרווחה!!!
אני היום נלחמת על בני, עוברים עליו סיוטי לילה קשים, התנהגותו משתנה מפגישה לפגישה והוא כועס עליי ואומר כל הזמן:אבא מכה, סבתא מכה...
הרווחה זהו גוף שצריך להשמיד!!!או לפחות לא לתת להם את האופציה להחליט החלטות ברות משקל כבד כ"כ על סמך גירסאות בלבד!!!!
אל תיקחו סיכון שעו"ס תפנה משקל דעתה אליכם, כי אם לא הילדים שלכם יסבלו ואתם כפליים!!!!!!

לגוף הרווחה אין כלים לעזור חד משמעית, ולהיפך הם גורעים את המצב.מספיק שהאב ירשים את העו"ס וגירסתו תמצא חן בעיניה וללא תעורר חשד הלך על הילד ועל האמא.
אין לרווחה כלים, יש ניזונים מגירסת האם ומגירסת האב וכשהם לא יודעים למי להאמין הם שולחים המלצות של הסרי ראייה רגילים לבית המשפט.
אני עוברת את זה על בשרי, בני הפעוט בן השנה וחמש ישן אצל אביו 4 פעמים בשבוע לאחר 2 צווי הרחקה מהמשטרה, לאחר אלימות מילולית קשה ופיזית כלפיי וכלפיי בני, לאחר עויינות קשה מצד האם של האב, זוועת עולם שאני לא מאחלת לאף אמא בעולם לעבור וכל זאת בהמלצת הרווחה!!!!
לעולם אל תמליצו לאף אחד לפנות לרווחה!!!
אני היום נלחמת על בני, עוברים עליו סיוטי לילה קשים, התנהגותו משתנה מפגישה לפגישה והוא כועס עליי ואומר כל הזמן:אבא מכה, סבתא מכה...
הרווחה זהו גוף שצריך להשמיד!!!או לפחות לא לתת להם את האופציה להחליט החלטות ברות משקל כבד כ"כ על סמך גירסאות בלבד!!!!
אל תיקחו סיכון שעו"ס תפנה משקל דעתה אליכם, כי אם לא הילדים שלכם יסבלו ואתם כפליים!!!!!!

אם תרצי לשוחח עימי אשמח ביותר!!!
קודם כל אני מתחננת בפנייך אל תפני לרווחה, זה לא שהטעו אותך כאן באתר כמו שהרבה לא מודעים לזוהמה שמתנהלת ברווחה, אז כך שהם לא אשמים.
בתור אחת, שעוברת על בשרה גירושין כואבים עם אבא ומשפחתו שעושים הכל ע"מ למר את חיי וחיי בני ומסיתים אותו, למול נגד עיניי ועם זאת אני פונה לעו"ס והם אומרות לי כל הזמן שהאב מכחיש אז כך שלא רק שאין יכולות לעשות דבר, הן רק הגבירו לי את ימי הסדרי הלינה והראייה בכלל כי יש להם סמכות משפטית, הם הזרוע של בית המשפט ולרוב השופט מקבל את ההחלטה של העו"ס!!!
ראי הוזהרת!!הם מקבלים גם שוחד, וכמי שמכירה את הבעל/אב אשר משחד כל דבר שזז, רואים באופן ברור כי הן החליטו לטובת האב ולא לטובת בני!!!
מגיל שנה וחמש בני עובר סיוטים!
עצה לי אלייך!!!!אם בנך מבקש לא ללכת!!אל תתני לו ללכת, תפני מיד לפסיכולגית פרטית שתאבחן את זה ע"מ למזער את הנזק שבנך עובר!!!ואל תתני לו את הילד!!אם הילד שלך מבקש, מה נותר!!!
הבן שלי לא יודע לדבר עדיין ברור והוא כבר מראה לי סימנים, הבן שלך מדבר!!!אל תתעלמי מזה!
אני מבינה לליבך, ההתלבטות והתסכול, אך תתלבטי פשוט תסמכי על האינטואיציה שלך כאמא ועל דבריו של בנך, זה לא נורמלי שאת לא יכולה לדבר עם בנך כשהוא שם, ותעשי לי טובה ממי, אל תיכנסי לטירוף שלהם, זה מה שהם רוצים!!!!

למיטל שלום,
הצטערתי לקרוא על החוויות הקשות שעברת, והינך עוברת עדיין, עם בנך סביב הפרידה מאביו,
וצר היה לי לשמוע על התרשמותך האישית מהליווי לו זכית בלשכת הרווחה.
לא אחת אנו מרגישים שעלינו להילחם בגופים בירוקרטיים נוקשים ואטומים, והתחושה קשה עוד יותר כאשר כה זקוקים לעזרתם בתקופות משבר. אני רוצה להאמין שהחוויה שלך משקפת מקרה ספציפי, שאינו מעיד על הכלל: קצת כמו להגיע לרופא, עורך דין או חשמלאי לא-מוצלחים במיוחד, כמו בכל תחום מקצועי, לא כל אנשי המקצוע זהים ביכולותיהם המקצועיות או באמפתיה וברגישות שלהם. עדיין, מניסיוני, בלשכות הרווחה עובדים אנשי מקצוע שמתאמצים מאוד לסייע לפונים אליהם והשיקול המרכזי שמנחה אותם הוא לרוב טובת הילדים, מתוך הניסיון "לשמוע" את קולם של אלו שלא יכולים לדבר.
ועדיין, אני מסכימה איתך שעל כל אם להיות קשובה לתחושות הבטן שלה ולהסתמך על ההיכרות שלה עם ילדיה ועם הצרכים שלהם. אחרי הכל, זאת הדרך המרכזית שלנו להבין ילדים.
בתקווה לימים קלים יותר עבורך ועבור בנך,
מיכל

100% מהמקרים בהם את שומעת לאחרונה על טרגיות במשפחה, כגון רציחות למול הילדים של האמא, התעללות בילדים וכו'..מקרה רצח האחרון של הילדה המקסימה בת ה-3 ואם לא די ברוז..כולם טופלו ע"י הרווחה.
כולם , מערים שונות, שטופלו ע"י עו"ס שונים, אמרו שזאת הייתה משפחה נורמטיבית והםלא חשבו שכך יסתיים המקרה.
היום, לצערי הרב, אני מבינה למה זה קורה, הם לא שומעים, מתעלמים לחלוטין מסימני מצוקה חשובים ביותר.קחי לדוגמא את המשפחה בבית שאן , שהאב רצח את האם לנגד עיני הילדים, האם התלוננה על האב 7 פעמים במשטרה, הרווחה המשיכה להמליץ כי האב כשיר לראות ולטפל בילדיו, רפי רשף שאל את העו"ס , אבל לאן רציתם להגיע?7 תלונות במשטרה לא הספיקו לכם?ראו מה קרה, זאת לא פעם ראשונה....העו"ס התחמקה..שאין להם את הכלים.
אם לכם את הכלים ואין לכם נשמה בלב, אז שיפסיקו לעבוד ושיפסיקו לקחת אחריות על חיי אדם!!!!!

אני-היום יודעת, שאני המקרה הבא לכותרות הטלויזיה, את פונה ומרתיעה את בית המשפט את העו"ס שעייפו אותי ויותר מזה גורמות לעוגמת נפש קשה בכך שמבטלות אותי כאמא בפרט וכאדם שחוששת לחייה וחיי בנה, הרווחה זהו גוף שצריך להיסגר.
כל מי שמייצג את הרווחה הוא מבחינתי החלאה שבאדם, אין לו לב, לא נשמה ובטח שלא הגיון!!!

אם תרצי לשוחח עימי אשמח ביותר!!!
קודם כל אני מתחננת בפנייך אל תפני לרווחה, זה לא שהטעו אותך כאן באתר כמו שהרבה לא מודעים לזוהמה שמתנהלת ברווחה, אז כך שהם לא אשמים.
בתור אחת, שעוברת על בשרה גירושין כואבים עם אבא ומשפחתו שעושים הכל ע"מ למר את חיי וחיי בני ומסיתים אותו, למול נגד עיניי ועם זאת אני פונה לעו"ס והם אומרות לי כל הזמן שהאב מכחיש אז כך שלא רק שאין יכולות לעשות דבר, הן רק הגבירו לי את ימי הסדרי הלינה והראייה בכלל כי יש להם סמכות משפטית, הם הזרוע של בית המשפט ולרוב השופט מקבל את ההחלטה של העו"ס!!!
ראי הוזהרת!!הם מקבלים גם שוחד, וכמי שמכירה את הבעל/אב אשר משחד כל דבר שזז, רואים באופן ברור כי הן החליטו לטובת האב ולא לטובת בני!!!
מגיל שנה וחמש בני עובר סיוטים!
עצה לי אלייך!!!!אם בנך מבקש לא ללכת!!אל תתני לו ללכת, תפני מיד לפסיכולגית פרטית שתאבחן את זה ע"מ למזער את הנזק שבנך עובר!!!ואל תתני לו את הילד!!אם הילד שלך מבקש, מה נותר!!!
הבן שלי לא יודע לדבר עדיין ברור והוא כבר מראה לי סימנים, הבן שלך מדבר!!!אל תתעלמי מזה!
אני מבינה לליבך, ההתלבטות והתסכול, אך תתלבטי פשוט תסמכי על האינטואיציה שלך כאמא ועל דבריו של בנך, זה לא נורמלי שאת לא יכולה לדבר עם בנך כשהוא שם, ותעשי לי טובה ממי, אל תיכנסי לטירוף שלהם, זה מה שהם רוצים!!!!

שלום. אם עו"ס מקבלת אישור מגן שהורים של ילד בחרדה רבה, לא שולכים ילד לגן בגלל שנוגע רק באוזן או בגלל הרוך ו.... מה עושה עו"ס? הכבנות של הורים לא לבגוע בילד הלה לשמור על בריאותו. תודה

התנהגותו של בנך אופיינית בתגובה לתהליך גמילה. הבהלה שאת מתארת נובעת מהחרדה בעת בריחת הקקי, שהיא חוויה קשה של חוסר שליטה, וכך חוזר חלילה-נסיונות של שליטה והתאפקות ואז-חוסר שליטה.מעבר לכך התהליך מלווה בכאב וסבל רב.
את המעגל השלילי הזה חשוב להפסיק, בראש וראשונה על ידי פנייה לרופא הילדים וקבלת תכשירים נגד עצירות. בהמשך-חשוב שאת תובילי את תהליך הגמילה באופן עקבי. חשוב לבטל את ההתנייה השלילית שנוצרה אצל בנך למראה הסיר, שמן הסתם מוצע לו ברגעים של כאב וחרדה. לכן, הכניסי הרגל לסדר היום בו בשעה קבועה תושיבי את בנך על הסיר על מנת להתרגל לעצם הישיבה, לאו דווקא על מנת שהתוצאה תהייה קקי בסיר. עשי זאת באווירה נעימה ורגועה (משחק/שיר/סיפור*ולא תוך כדיי שיחה על הקקי. הישיבה אמורה להיות קצרה-לא יותר מעשר דקות, אך את תהיי זו שתקבעי מתי הוא יכול לקום. שבחי אותו על עצם הישיבה וההתרגלות. כשתרגישי שהישיבה הולכת ונעשית רגועה, תתחילי לכוון לשעות בהן בנך אמור לעשות את צרכיו ואז הפני אותו לישיבה על הסיר(ושוב הדגש הוא על כך שאת מחליטה ולא שואלת או משכנעת). בכל מקרה של פספוס חשוב שתאמרי שחבל ושזה בטח לא נעים ושתנסו מחר שוב לתפוס את הקקי לפני שייצא על הרצפה/בתחתונים.
הרחיקי את כל החיתולים מהבית על מנת שלא יהוו אופציה לחזרה אחורה.
זכרי שאת המובילה של התהליך כרגע, לא בנך. בהמשך כאשר הוא ילמד לקשר בין תחושות פיזיות של קקי שעומד לצאת לבין הליכה לסיר, תעבור האחריות בהדרגה אליו ואת "תצאי" מן התמונה. בסופו של דבר מדובר בתהליך שלו עם עצמו ועם גופו.

בהצלחה
אודט

שלום מורן
היכולת של בתך לישון לילה שלם מגיל חודשיים מרשימה ומעידה על יכולת הסתגלות טובה שלה לעולם וזה מבורך. במהלך היום, החל משעות הצהריים את מתארת חוסר שקט שלה והרדמויות קצרות כשהיא על ידייך או מן הסתם תוך כדי הנקה. החשש הוא שנוצר מעגל שלילי, בו יתכן כי בתך סובלת מגזים, כמו כל תינוק בגילה, וככל שהיא חסרת שקט, כך את מניקה אותה כשאולי היא אינה רעבה כלל, ואז הגזים מתגברים וחוזר חלילה. לכן, מומלץ לנסות בדרכים נוספות להרגיעה ולהרדימה-החל מלהרגיל אותה למוצץ, למגע של חיתול בד קרוב לפנים, החלפת חיתול, יציאה לטיול (אולי כרגע פחות מתאים בגלל החום..) השמעת מוסיקת רקע נעימה וכו'..את מציינת כי בתך אינה נהנית לשכב על מזרון סתם כך וכי היא משתעממת מהר מאוד. יתכן כי תנוחה מכורבלת יותר תעניק לה תחושת בטחון גדולה יותר, כמו שכיבה בטרמפולינה, בסל קל, וכו'..תנוחות אלו מזכירות לתינוק את גבולות הרחם בה שהו במהלך תשעת חודשי ההריון. גם במיטה או בעריסה ניתן לייצר מרחב מתוחם יותר על ידי כריות שונות שמיועדות לכך.
כמוך אני מניחה כי חלק גדול מהבכי נובע מעייפות רבה ומקושי להירדם, כך שעדיף דווקא כמה שפחות להתאמץ להעסיק אותה, אלא דווקא להניח לה להרגע בתוך אותה סביבה מתוחמת שתייצרי עבורה.
לסיום, תינוקות בוכים הרבה בראשית חייהם וגם אחרי שנצליח להרגיעם לא נדע לעולם מה באמת הציק להם.. מה שמעודד הוא שלרוב התינוקות סביב גיל ארבעה חודשים מתחילה רגיעה שמיוחסת בדרך כלל לבשלות גדולה יותר של מערכת העיכול..
עד אז המון סבלנות והמלצה חמה לפנות לטיפת חלב ברגעי משבר-האחיות שם בדרך כלל מנוסות ונותנות עצות טובות!
אודט