פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

יעל שלום,

לא להיבהל- כדאי לקחת בחשבון שפיספוסים הם חלק אינטגרלי מתהליך הגמילה, "חלקה" ככל שתהייה. הוא עדיין צעיר למדי, ויתכן שהמערכת הפיזיולוגית שלו בכ"ז עדיין לא הסתגלה לחלוטין לעניין ההתאפקות הלילית, כך ששינויים בסביבה יכולים להפר בקלות יחסית את האיזון. מספיקה סיבה טכנית כמו התקררות מזג האוויר בלילה/לפנות בוקר כדי לעורר הרטבת לילה. גם תקופת מתח כמו שינוי בגן יכולה להיות סיבה. אם אין שינויים דרמטיים אחרים, קרוב לוודאי שהתופעה תחלוף.
מבחינת תגובה- בעיקר ללוות אותו בזה. להימנע מעיסוק יתר, אך לא להתעלם מההרטבה (אפשר לציין בפניו את העובדה שהרטיב ולהחליף מצעים). אין מקום לכעס או להאשמה.
כמובן שכשקם יבש- לעודד על ההצלחה.

באיחולי גמר חתימה טובה ולילות יבשים,

בשמת

שלום נעה ,

תשובתי כאן אינה חד משמעית, אך אוכל לשער כמה השערות ולפתוח שאלות..
למרות שאת מתארת את הגננת כחובבת ניקיון, הרי שלמעשה לא מופיע קושי באכילה של בנך במסגרת הגן בחברת אותה גננת "נקיה", להפך- את מתארת שאוכל שם שאופן עצמאי. על כן נראה שהקושי מתקיים בעיקר במסגרת האכילה בבית, והדרישה שלו שיאכילו אותו מופיעה מולכם וכלפיכם ההורים. נשמע שמסיבה כלשהי , יתכן כזו שלא הרחבתם עליה, בנכם מתקשה לוותר על עמדה ילדותית יחסית לגילו, כזו המאופיינת בתלות בהורים. למרות שפיתח עצמאות בתחומים אחרים, הרי שבתחום האוכל הוא דורש להיות מואכל כתינוק, ואילו אתם מסיבותיכם נענים ונעתרים לדרישותיו.

תהליך ההאכלה כולו מלווה בחרדה אצל כולם: את מתארת סירוב שלו להתנסות באחיזת דברי מאכל. האם מסרב להתנסות ולחקור את הסביבה גם במצבים אחרים? לא ברור אם מדובר ברתיעה על רקע של רגישות יתר למרקמים מסויימים (רתיעה מדביק/נוזלי/יבש/חול וכו') או שמדובר בגישה נוקשה וחוסר עניין בחקירת הסביבה בכלל. ומצידכם ההורים- מהן התחושות המתעוררות בכם ומפעילות אתכם לכיוון של ההאכלה שלו?
באופן כללי, כדאי לדעת שאכילה עצמאית הינה תוצר של התנסות ומשחק לאורך זמן של הפעוט במזונות שונים. אותו משחק באוכל הכולל מגע, זריקה, מריחה, ליקוק וכו' הוא הדרך להיכרות עם מזונות שונים, וכן התנסות והנאה של הפעוט מעצם היכולת שלו להאכיל את עצמו. כדי שיתאפשר משחק שכזה באוכל, על ההורים לאפשר אותו:
ראשית יש לאפשר תנאי אכילה, כארוחות מסודרות, בחברת שאר בני המשפחה (ולא לחוד), ליד שולחן ועל כסא משלו. אכילה היא גם פעולה חברתית, והאכילה של שאר בני המשפחה היא המודל שלו לחיקוי. שנית, יש לאפשר משחק באוכל, כולל התלכלכות. לא למהר ולנגב כל פירור. כמו כן לא למהר ולספק כל תסכול באכילה: אפשר להאכיל רק חלק מהזמן, לשחק בתורות, להאכיל זה את זה ועוד מיני רעיונות יצירתיים. בחלק מהזמן אפשר גם לא להאכיל ולא להיבהל מהתסכול שיביע.
קרוב לוודאי שיתחיל לאכול בעצמו רק אם ייווצרו מספיק מצבים בהם לא תענו לדרישתו, והוא יתחיל לפעול למען עצמו.

השערה נוספת: לעיתים הדרישה להיות מואכל ולדבוק בדפוסים תינוקיים עשויה ליצג תחושת חסר של הפעוט את הוריו. הרי זוהי הזדמנות מצויינת לזמן איכות עם ההורים, במידה והדבר לא מתאפשר בדרך אחרת. אם זה המצב, הרי שחשוב להיענות לכך ולספק את החסר שבקשר הבינאישי באופן תואם גיל (למשל בשהיה ובמשחק משותף), ובמקביל לאפשר לפעוט לשוב לרכישת מיומנויות עצמאות בתפקודי היומיום כמו באכילה.
יתכן שהדיון בפורום ורטואלי זה (מעצם טיבו של המדיום)אינו ממצה דיו כדי להבין את שורשי הקושי שלכם. במידה ולא יחול שינוי למרות הכל, מומלץ לפנות להדרכת הורים.

בברכת גמר חתימה טובה,
בשמת

לגבי התנסויות במרקמים ומגעים שונים, הוא מאד חוקר ומנסה, נכון שהוא לא ממש אוהב מגע של חול בידיים, אבל ברגליים הוא מאד נהנה להתפלש בחול ולחפור.
אנחנו מעולם לא עצרנו משחק באוכל כמו זריקה מריחה ושאר ניסויים, הגננת היא בהחלט זו שאומרת להם נו נו נו, ולא ללכלך, וזה עניין שדובר רבות ביננו ההורים לילדים בגן.
אני מאד מבינה את חשיבות המשחק וההתנסות. אני זו שמעודדת אותו לקחת בידיים ולנסות.
לגבי תשומת הלב, הוא נמצא במרכז העניינים, אני איתו 100% אחרי הגן, ללא התעסקויות אחרות, והוא מקבל כל דקה פנויה למשחק, קריאה, טיולים וכו'.
אנחנו גם יושבים לאכול ארוחות משותפות בבוקר ובערב, הוא כן רואה אותנו אוכלים יחד, יש לו את הכסא שלו והצלחות שלו.

נשארה לי רק ההשערה שסלידה שלו ממגע בדביק + השפעת הגננת יצרו את התופעה.

ז"א, שלדעתך אם לא נשאיר לו ברירה אלא לאכול בכוחות עצמו, מחאות שלו בעוצמות ווליום צרחות מאד חזקות, לא יזיקו?
אני מאז ומעולם השתדלתי לא לשחק איתו 'משחקי כח' או 'אין ברירה'....

תודה רבה על היעוץ!
נועה.

נ' שלום,

נשמע תקין מבחינה מוטורית ותקשורתית. האם תוכלי למקד את שאלתך?

בשמת

שלום בשמת

אני חוששת שמה היא לא מבינה שאני שואלת איפה אור או אבא? לא מזיזה את ראשה לכיוון

הי,
מאחר שהיא מחקה יפה תנועות שלך אני יוצאת מנקודת הנחה שכרגע אין קושי תקשורתי. ישנן כמה אפשרויות שיש לבדוק לפני שנחשוד בבעיה:

ראשית צריך לשלול קושי בשמיעה שיכול להסביר אי הפניית ראש בהמשך לפניה אליה.
שנית, חלק מהתינוקות מאופיינים בסיגנון קשב של "מיקוד יתר". המשמעות היא שהם נוטים לשקוע במשחק ומתקשים להפנות קשב לגירויים חיצוניים תוך כדי, אלא אם ממש פונים אליהם ישירות, מקרוב, נוגעים בהם כדי להסב תשומת לב וכו'.
שלישית, בדקי האם את יכולה ללמד אותה את האופן שבו מתייחסים לגירויים בסביבה, לשאלות כמו "איפה". עשי זאת במצב שבו את קרובה אליה פיזית, כמו כאשר היא על הידיים: הצביעי לאור והביטי בה. אמרי "הנה אור" תוך כדי הצבעה על האור, והסבי מבטך אל האור. אח"כ החזירי שוב את המבט אליה. ישנם תינוקות שלא מגיבים אוטומטית וצריך ללמד אותם את "מעגל התקשורת" הזה.חוזרים על זה כמה פעמים עם אבא, אור ועוד גירויים שהיא מכירה. בהדרגה תחול למידה ותבין את משמעות ה"איפה".
אם בכ"ז ממש אין שינוי ותראה כמתעלמת מסביבתה בגיל שנה, אפשר להתיעץ עם רופא התפתחותי.
שיהיה בהצלחה רבה וגמר חתימה טובה,
בשמת

שבוע טוב

המון תודהעל התיחסותך.כשאני אומרת לה לעשות כפיים היא עושה או כל מיני חיכוים של קולות וכדומה.

ואני אכן מראה ומסבירה לה כמו שציינת והיא מתעלמת . ברור מאוד שהיא מזהה ומתלהבת כשרואה את אבא ואת אח שלה ומשחקת ומשתוללת.

בכל אופן זה נקרה איחור שהיא עדין לא מצביע או מסתכלת?

היי אלי,סיפור מאוד ארוך אבל ממש נשמע שאתה זקוק לעידוד. ביתי בת 8 חודשים ומתעוררת המון פעמים בלילה,לעיתים גם בשביל לינוק. העייפות...העייפות...לפני כמה לילות התעוררה בפעם המאה לאותו לילה.לקחתי אותה אלי למיטה ואלוהים יודע איך...פשוט נרדמתי חזרה.בעלי,שעבד בלילה ההוא,נכנס הביתה לפנות בוקר בדיוק בזמן בשביל לתפוס אותה באויר כיוון שזחלה לקצה המיטה.מי שישמע שקרה לי סיפור כזה בחיים לא יאמין אם לא ישמע את זה מפי.אני האמא הכי חרדתית ולחוצה שיש מבחינת בטיחות:לא משאירה לבד לרגע,גם לא בחדר "בטוח",לא מכניסה אותה למטבח,לא משאירה לה צעצועים במיטה,לא נותנת עוגיות ומאכלים כשקשורה בכיסא באוטו ולא שותה לידה שתיה חמה,ויש עוד! והנה...
ברוך ה' שנגמר ככה כי המיטה שלי ממש! גבוהה. לאחר שערכתי לעצמי תחקיר אירוע,הסקתי את המסקנות והפקתי את הלקחים והחלטתי שאני לא מפוטרת בעקבות האירוע. כמו כן לאחר שהזמנתי עצמי ללשכתי לנזיפה ארוכה,משמעותית ורישום בתיק האישי, קיבלתי על עצמי שמקרה כזה או דומה ח"וח לא יחזרו שנית וכן החלטתי שאני לא מייסרת את עצמי ב"מה יכול היה לקרות".יש מספיק דברים שקורים בעולם התינוק כדי להתייסר בגללם:בכה ולא יכלתי להתייחס,איבד שיווי משקל ולא הספקתי לתפוס,לא אכל מספיק,אכל יותר מידי,חזר עם מכה מהגן/מטפלת,יש לו חום,האף סתום,מעדיף את אבא/מעדיף את אמא...לא צריך לחפש עוד.ברוך ה' שככה נגמר,נמשיך להיות הורים דואגים וערניים וניקח את זה כהזדמנות ללמידה גם עבור הורים אחרים.אני לדוגמא לא מורידה לעולם את מעקה הבטיחות שחס וחלילה לא אשכח להחזיר.פשוט עושה קצת לוליינות כשמכניסה אותה למיטה.

שריל שלום,
כפי שציינת, המעמד של בתך הבכורה בתור "הנסיכה של הבית" אבד לבלי שוב ועליה להתרגל למצב החדש, בו אינכם יכולים להיענות לצורכיה ולדרישותיה בכל עת. מבחינתה כעת הגרוע מכל קרה, אך כמובן שזוהי התמודדות הכרחית על מנת שתזכה באחות וכדי שתלמד להתמודד עם המציאות, כלומר, תתבגר...
כמו הרבה ילדים צעירים שהופכים להיות הבכורים, בתך נמצאת כיום בשלב בו ממילא היא עסוקה בבדיקת גבולות ובמאבקי שליטה וכוח, והיא מנסה לבחון את מידת השפעתה עליכם. יש לציין כי כישוריה השפתיים הטובים משרתים אותה היטב והיא מבטאת במילים בדיוק את מה שהיא מרגישה - "אל תדברי איתה, תדברי איתי" וגם "אל רוצה להיות גדולה" - כלומר, רוצה לחזור למעמד הבלעדי שהיה לה טרם הלידה. כדאי להיעזר בדמות טיפולית נוספת (סבתא/מטפלת) שתהיה עם התינוקת ותאפשר לך להיות פנויה אליה בשעות אחר הצהרים.
בתקופה זו חשוב אומנם לשמור על מסגרת החוקים והכללים בבית על מנת לקיים שגרה סבירה בתוך העייפות המתישה שלכם, וכן חשוב לשמור על השגרה לשם הבטחת השליטה. יחד עם זאת, כדאי למצוא את הדרכים בהן בתך הגדולה תזכה גם ליתרונות שיש במעמד החדש: זמן מיוחד עם אימא בו עושים רק דברים של גדולים שהקטנה לא מצטרפת, צ'ופרים מיוחדים שיש לגדולים וכמובן זמן נפרד עם שני ההורים. חשוב שהיא תרצה להיות הגדולה לא בגלל שהיא "העוזרת" לטיפול בתינוקת אלא בגלל שזהו מעמד ייחודי שלא ייאבד לה לעולם.
וגם, חשוב לזכור, שמדובר בתגובה של הסתגלות למצב חדש, וסביר שבתוך זמן מה העוצמות ייתמתנו. חשוב לוודא שהכעס והתוקפנות שלה ממשיכים להיות מופנים כלפיכם בלבד ולא אל התינוקת.
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים נוספים בפורום שלנו שעוסקים בהצטרפותו/ה של תינוק/ת חדש/ה למשפחה.
בהצלחה,
מיכל

כל הסיבות שתארת יכולות להסביר את הסיבה להתעוררויות התכופות של בנך לאחרונה ועוד הרבה אחרות(קפיצות בהתפתחות/רגרסיה בהרגלי שינהבעקבות מחלה/העדרות ממושכת של אחד ההורים ועוד). ישנן תקופות שונות בחייו של תינוק בהן הוא חסר שקט בלילות ולא תמיד נדע מדוע. באופן כללי, אם התינוק רגוע לאורך היום, אוכל כהרגלו ומשחק להנאתו, אין סיבה לדאגה. אם גם במהלך היום מופיעות תופעות של חוסר שקט ונרגנות-מומלץ לפנות לרופא הילדים ולשלול קשיים על רקע בריאות. שאלת אם הסיבה להתעורריוית היא רעב. האם תינוקך אוכל לשביעות רצונך לאורך היום?האם את מודאגת ממשקלו? ההנחה היא שתינוקות אינם זקוקים להאכלת לילה החל מגיל חצי שנה ומעלה. על מנת לוודא שבנך מקבל את מנת הקלוריות לה הוא זקוק במהלך היום , תוכלי לפנות לדיאטנית ילדים/אחות טיפת חלב. זהו גם הגיל בו תינוקות מצופים לישון לילה שלם (מסוגלים לרכז את רוב שעות העירות ביום ושעות השינה בלילה), אך יש טווח נרחב של דפוסי שינה ואין חוקיות.
לכן, ללא קשר למקור להתעוררויות, מה שחשוב על מנת שההתעוררויות לא יתקבעו אלא ילכו ויפחתו הוא -לא לגשת באופן מיידי לתינוק אלא להמתין זמן קצר (דקות) על מנת לאפשר הרדמות עצמאית. אם לא נרדם, כדאי לגשת וללטף, לדבר בקול חלש דברי הרגעה-משהו מציק לך/אני פה לעזור לך להרגע/עכשיו לילה, תחזור לישון, בבוקר נפגש שוב, וכו.. ואז לצאת(בהנחה שישן בחדר נפרד). חשוב מאוד להשתדל לא להוציא את התינוק מהמיטה(ואם כן, להשאר בתוך החדר), לא להדליק אור. להשתדל להמנע מהאכלת לילה (בקבוק מיים או בקבוק חלב מדולל) להגיש חפצים שיעזרו להרגע-מוצץ/חיתול/בובה. שאלת אם יתכן ומדובר בפינוק-תינוקות אכן זקוקים למגע ותשומת לב. עם זאת, חשוב לספק להם זאת במהלך שעות העירות ולא בשעות הלילה, כסוג של פיצוי אפשרי.

שיהיו לילות טובים יותר!
אודט

האם גם במהלך היום אני צריכה לתת לירדם לבד? האם הסיבה היא בגלל שהוא לא מצליח להרדים את עצמו? זה קשור לכמה זמן שהוא ישן במהלך היום? מתי הוא צריך לישון? ולכמה זמן?
מיצטערת אם יש לי הרבה שאלות אני פשוט מנסה להבין אולי אני עושה משהוא לא בסדר ואולי זה מאוחר מידי להרגיל אותו לדברים חדשים כי הוא כבר גדול והוא היתרגל שאני מרדימה אותו כל הזמן.

שלום הילה
בהחלט יש קשר בין היכולת להרדם במשך היום באופן עצמאי לבין היכולת להרדם בערב ולחזור לישון בלילה לאחר כל יקיצה. יכולת ההרדמות העצמאית היא הגורם המשפיע ביותר על איכות ומשך השינה של תינוק/פעוט בלילה, פחות מכך משפיע מספר שעות השינה במהלך היום.
את מוזמנת לקרוא דיונים רבים בנושא זה בפורום. מעבר לכך הרגלי השינה שהקנית לו עד כה נשמעים נכונים-השכבה סביב השעה 8-9 בערב, וגם ההתעוררות הקבועה בשעה שלוש לפנות בוקר(בהנחה שחוזר אחריה לישון ולא מתחיל את היום!) אינה מעידה על קשיים בשינה והיא תחלוף ככל שילמד לחזור להרדם באופן עצמאי (ללא נענוע שלך/הוצאה מהמיטה/האכלה וכו'..). ישנם תינוקות שזקוקים לעשר עד שתים עשרה שעות שינה בלילה, אחרים זקוקים לפחות מכך. ישנם תינוקות שישנים הרבה לאורך היום, אחרים מסוגלים להרדם לחצי שעה בלבד, ללא השפעה על איכות התפקוד שלהם, כך שקיימת שונות רבה. הדבר המרכזי שצריך להתקיים בגיל בו בנך נמצא הוא ששעות העירות ירוכזו למהלך היום ושעות השינה ירוכזו ללילה.
לשאלות נוספות לגבי התפתחות השינה אצל תינוקות תוכלי לפנות גם דרך פורום שינה בפורטל הנוכחי.
בהצלחה
אודט

מכון שינה שיבא 035340381הצילו אותי

לצערי איני מכירה לעומק את התופעה של חריקת שיניים, מה מקורה ומה ניתן לעשות על מנת להפחית אותה, למרות שמדובר בתופעה מוכרת. אני רק יכולה לשער שמדובר בסמפטום שמתבטא בתקופות של לחץ נפשי. מתי התופעה החלה?האם יש סיבות לכך שבנך מצוי בלחץ בתקופה זו?(שינוי במסגרת הגנית, שינוי במשפחה וכו')האם מעבר לחריקת השיניים בלילה ישנם סמפטומים נוספים במהלך היום שיכולים להעיד על קושי שבנך חווה? אם מעבר לחריקת השיניים אתה מתרשם שבנך מתפקד היטב ביומיום, מתמודד עם משימות התואמות לגילו, מצב רוחו טוב בדרך כלל והוא פעיל מבחינה חברתית-לא הייתי רואה סיבה לדאגה.
לגבי שאלתך האם נגרם נזק לשיניים בעקבות חריקת השיניים, אני ממליצה לך להתייעץ עם איש מקצוע מתחום רפואת השיניים.

בברכה
אודט

אשמח לקבל תשובה
תודה

אני חושבת שאת עושה נכון בכך שאת לא מרבה להשתמש במילה אסור עבור כל דבר אלא רק בדברים ההכרחיים על מנת שהמילה תהיה אפקטיבית עבור בתך. לגבי השימוש בהסחות דעת לרבות הרחקתה של בתך מאזור מסוים, אין כל פסול בכך מאחר והן מונעות מצבים של עימותים מיותרים וכניסה ל"לופים"/מאבקי כוחות. עם זאת, חשוב לי לציין שבתך נמצאת בשלב של סקרנות וחקירה בלתי פוסקת של סביבתה, הסכנות אינן ברורות לה כמו גם החוקים של מה מותר לה ומה אסור ואילו התנהגויות מקובלות יותר ופחות ובמקום זה לך כהורה יש תפקיד משמעותי בחינוך שלה והגבלת החופש שלה כאשר היא חוצה גבולות היא משמעותית ביותר. חשוב שלא תראי בתסכול הנובע ממניעת סיפוק רצונותיה כדבר שלילי, אלא כחלק חיוני בלמידה. לכן, כדאי תמיד ללוות איסור בהצהרה על מה כן אפשרי-לא נוכל לצאת לטייל כעת כי את עייפה, כשתתעוררי משינה נצא לטייל וכו'..אסור להכניס את החפץ הזה לפה, מותר לך להכניס את זה לפה וכו'..
ככל שתהיי ברורה ועקבית במענה שלך לשאלותיה (שכרגע מבוטאות בהתנהגות ופחות במילים) ולא תהיי הססנית או אמביבלנטית, כך היא תוכל ביתר קלות לקבל עליה את "רוע הגזרה" ולוותר על רצונותייה. חשוב לא לשנות את העמדה בעקבות תגובת הילד(בכי ממושך וכו'). ילד מגיב בדרך כלל בקושי רב לבלבול וחוסר עקביות במסרים של הוריו, לאו דווקא לאיסור עצמו.
מדובר בתהליך חינוך ולמידה ארוך ומייגע לעתים קרובות, ההתלבטויות הן חלק חשוב ממנו, אך יש להמנע מנקיטת עמדה אמביבלנטית כשגרה.

בהצלחה
אודט

בנך עבר בתקופה קצרה מספר שינויים דרמטיים בחייו-הולדת אח וכניסה לגן (חדש?). כל אחד מהם גרם לו לטלטלה חזקה בתחושת השליטה שלו בחייו, והעלה שאלות רבות של התמקמות, הן בתוך המשפחה (איזה מקום יש לי כעת אצל אמא ואבא?) והן בקרב קבוצת בני הגיל בגן. בתגובה לכך, הוא מנסה בכל דרך להחזיר לעצמו מעט מתחושת השליטה שאבדה לו, ווזה אומר נסיונות לשלוט בדמויות המשמעותיות עבורו-אמא, אבא וכו'..פליק על היד או הישבן לא ככואבים לו, הכאב המשמעותי הוא בתחושת אובדן השליטה בכם, שנחווה מעט כמו חרדת נטישה בשלב זה כשהכל כל כך טרי.
בהקשר הזה, אי הרצון שלו ללכת לגן קשור יותר בקושי לוותר על המקום שלו בבית(לטובת אחיו התינוק) ועל האחיזה שלו בך, ולא בהכרח קשור למידת ההנאה שלו בגן. אגב, האם מגיב באותו קושי כשנפרד מאביו בכניסה לגן?
בנך זקוק כעת ראשית להכרה מצדכם על תחושות הכעס והקנאה שיש בו, תחושות הבלבול והחרדה לנוכח שינוייים כה רבים. הוא זקוק לליווי צמוד שלכם מבחינה רגשית, על מנת לאפשר לו להתמודד עם עצמת הרגשות שהוא חווה. חשוב שתדברו איתו בזמנים רגועים ואינטימיים כמו לקראת שינה, על תחושותיו כעת משנולד לו אח, איך זה בשבילו ולאפשר גם הבעת רגשות שליליים, ולתת להם לגיטימציה. עידוד לכך יכול להגיע מדוגמא שלכם -גם אנחנו לא רגילים עדיין, לא מצליחים לעשות דברים כמו מקודם, צריכים יותר עזרה וכו'..
אחד הדברים החשובים כעת הוא שמירה על שיגרה ויציבות, על מנת לחזק בו את ההרגשה שלא הכל השתנה ויש המשכיות. כך למשל, לא הייתי מגייסת סבים וסבתות לליווי לגן. יש כאן גם מסר סמוי שאתם לא עומדים בתקפנות שלו-והוא חייב להרגיש שלמרות המאבק שלו בכם אתם עדיין לידו ולא מוותרים/נהרסים. שתפו פעולה עם הגננת-פרידות קצרות וענייניות-ואם אפשר ללוות אותו לגן ללא התינוק, כך שיקבל מכם יחס אישי לפחות ברגעי הפרידה. דברו על תכניות לאחר הצהריים-בילוי משותף של שניכם בלבד (זה המקום כן לגייס את סבא וסבתא-לשמור על התינוק!).
אל תבהלו מהתפרציות הזעם-אפשרו אותם כל עוד אין פגיעה ברכוש או בעצמו/בכם. אל תנסו להאבק בהתקפים אלו-זה מעבר לשליטתכם. המתינו עד יעבור זעם ואז נסו לדובב ולהתקרב.

אם תרגישו שאין מגמה של שינוי בעוצמות ובתכיפות ההתפרצויות של בנכם בתקופה הקרובה, מומלץ להעזר בהדרכה הורית.

בהצלחה
אודט

שלום שרונית74 :)

נראה שבנך מבין היטב את מה שהוא אומר וחשוב שתתייחסו בשיא הרצינות לאמירות ה"לא רוצה" שלו, על מנת לעזור לו לעבור בשלום את שלב ההתמרדות. שלב זה מתחיל לרוב סביב גיל שנתיים, ויתכן כי בנך חווה אותו מעט באיחור, ובתגובה לשינויים שקורים בחייו בתקופה האחרונה(כניסה לגן חדש?מעבר בית?לידת אח?). הוא בעצם מנסה להגיד לכם שהוא בעל רצון משלו, העדפות משלו וכו'..ואלו בעצם צעדים ראשונים בהגדרת הנפרדות שלו מכם , מן סוג של זהות-מה אני לא. בהמשך ההתפתחות, יוכל לומר יותר מה הוא כן מעדיף/רוצה. כאשר הוא אומר "לא רוצה" הוא בעצם חווה באופן רגעי תחושת שליטה, שהוא כנראה מאוד זקוק לה בתקופה זו. עם זאת, מאחר שהוא לא יכול להכתיב את סדר היום בבית , אם יתקלח או ילך לישון, חשוב לספק לו את תחושת השליטה במקומות מסוימים ובטווחים מסוימים. למשל, לאפשר לו בחירה בסדר הדברים-אתה רוצה קודם להתקלח או קודם לאכול(כמובן אם זה לא קריטי עבורכם מסיבה כלשהי). לתת לו לבחור לאן הולכים אחרי הגן-הבייתה או לגינה (כמובן, אם שתי החלופות מתאימות מבחינתכם), לגינה זו או אחרת, משחק כזה /ספר כזה וכו'..כלומר, ככל שניתן, חזקו אצלו את תחושת השליטה במקומות מותאמים יותר ועודדו אותו על בחירות טובות-זה היה רעיון ממש טוב ללכת היום לגינה, וכו'..
במקביל, אפשר לקרוא ספרי ילדים בנושא עצמאות/נפרדות, למשל כמו "הדובון לא לא" ואם הספר מוכר כבר, אפשר באותם רגעים שבנכם אומר "לא רוצה" לומר-אתה היום ממש כמו הדובון לא לא-כדיי לעזור לו לפתח מודעות למה שעובר עליו. חשוב גם לומר בעקבות אמירה של "לא רוצה"-אני מבינה שאתה לא רוצה עכשיו להתקלח, אבל זה מה שעושים בסוף היום, אני אוהבת אותך וחשוב לי שתהיה נקי, שלא יהיו לך פצעים/שלא יגרד.. אחרי האמבטיה תוכל לבחור איזה ספר שאקריא לך..
גם אם הילד מסרב/לא מסכים, לא לוותר, לקחת אותו בתקיפות, תוך שאתם מסבירים לו בטון ענייני/מרגיע-אני מבינה שזה לא נעים לך, אבל זה מה שהולך לקרות עכשיו...
לסיום, הייתי מבררת בגן כיצד הוא מגיב לדרישות הצוות, מעניין לשמוע אם הוא שומר את ההתמרדות שלו רק לבית-יתכן כי בבית מרגיש בטוח לא לנהוג כמצופה.

בברכה
אודט

שלום לקפי,
ילדים נוטים לסגל לעצמם דיבור בכייני כדפוס התנהגות המבטא הזדקקות מוגברת להורה. מתוך הצורך לקבל את מלוא ההתייחסות - בדומה לאופן בו מתייחסים אל תינוק קטן - שכיחות תופעות שאנו מכנים אותן "נסיגה" (רגרסיה). ילדים לעיתים מדברים בקול תינוקי ובכייני, זוחלים על הרצפה, מקשבים 'על הידיים' או מתקשים להירדם. התנהגויות אלה לרוב מופיעות כאשר הילד חש עזוב או נטוש, כשחש צורך לעורר את התייחסות ההורה העסוק/טרוד, או בתגובה לשינוי כלשהוא (גן חדש? שינוי במשפחה?).
לא ציינת רקע על שגרת החיים של בנך, אבל יתכן שהוא פעמים רבות חווה תסכול מתוך קושי בהשגת אבני דרך התפתחותיות, מתוך קשיים חברתיים, ובעצמו מרגיש קצת כמו תינוק שזקוק להגנה. על מנת לוודא שאכן תעניקו לו הגנה זו, בתת מודע הוא הופל באותו רגע לתינוק.
אומנם חשוב להגיד לו שאינכם מרוצים מטון הדיבור הזה, אך חשוב להבין כי עד שלא "ירגיש" גדול ובעל יכולות, סביר שגם ימשיך בדפוס זה.
ברמה הפרקטית ניתן אולי ליידע אותו שכךהוא מרגיש - "אתה רוצה להיות קצת כמו תינוק עכשיו כדי שאימא תקשיב לך...אימא מקשיבה גם כשאתה מדבר כרגיל". במידה ודפוס דיבור זה לא מפריע לו בתחומים אחרים (למשל, לא משחק עם ילדים כי אינו מובן וברור בהגייתו) לא כדאי להתעכב על זה יותר מידי - אני מניחה שאם לצד הדרישות ממנו תאפשרו לו לעיתים להיות "קצת תינוק", הוא בהדרכה ירצה פחות וםחות בכך, יעדיף את עולם המבוגרים. במקרים אלה תמיד כדאי להשתמש בהמור - מיד כשמדבר כך ניתן להציע לו להוסיף סממני-תינוק נוספים, להשיב לו באותו אופן (אך לא ללעוג לו!!!!!) וכדומה. כמובן שבחלק מהמקרים גם ניתן לנסות להתעלם.
בהצלחה,
מיכל

שלום נינה,
לפרידה של בני זוג ישנן משמעויות והשלכות רבות, וההתמודדות עם התנהגות הילדים ועם התגובות היא אחת המשימות הקשות ביותר שיש לצלוח. משימה זו הופכת קשה עוד יותר כיון שגם ההורים נאלצים כעת להסתגל למצב החדש, לעכל את הפרידה, ואז קשה עוד יותר לתמוך בילדים וללוות אותם.
אני מניחה שלפרידתכם קדמה תקופה לא פשוטה בבית, רוויית מתח ומחלוקות, ויתכן כי ההחלטה לפרידה והמעבר תחילה יצרו רגיעה ושקט. אולם הסערה - כפי שראית - לא אחרה לבוא. בתך מגיבה בכעס לפרידה מאביה, היא מבטאת כך את הגעגועים, האכזבה ואת תחושת הנטישה, וכנראה גם את הבלבול ואת חוויית חוסר השליטה הנילווים לכך. היא תחילה התלהבה מהסידור החדש (שני בתים, שתי מיטות וכו') אבל בהדרגה המציאות הולכת ומתבהרת וזה קשה מאוד לעיכול.
הטלטלה בין הבתים ובין ההורים, הצורך להתרגל להיות בנפרד, הופכים קשים יותר במעברים ואלו הם הרגעים המורכבים ביותר. פעמים רבות קורה שההורה ה"נשאר" הוא ההורה ש"זוכה" למידה הגדולה ביותר של התוקפנות והכעס שמבטאים הילדים - כעס על זה שהוא זה שגרם להורה השני ללכת.לעיתים ילדים מפתחים מחשבה שהפרידה נעשתה בגללם ועל כך הם מפנים כעס רב עוד יותר כלפי ההורים.
לפיכך, מעל הכל חשובה ביותר ההכנה והאפשרות לשיחה על המצב החדש. אני מניחה שדברתם עם בתכם על השינוי ועל העובדה שמעתה אימא ואבא לא ייחיו יותר יחד, אבל עבורה היה זה רק הסבר תיאורטי ורק עכשיו היא מתחילה להבין - ואולי גם אתם - את המשמעויות המעשיות של זה. עליכם לחזור ולהסביר לה לקראת כל מפגש כזה, להכין אותה לקראת המעבר והשינוי, ליידע אותה מתי זה עומד לקרות, היכן ובאיזה אופן.
חשוב מאוד בתקופה זו לנסות לצמצם שינויים נוספים ולא ליזום מעברים נוספים או לדרוש התמודדויות התפתחותיות נוספות שדורשות ממנה הסתגלות וויתורים. המטרה היא כעת ליצור עבורה את השגרה הבטוחה והיציבה ביותר, שתאפשר לה לחוש מקסימום שליטה בסיטואציה המורכבת הזו.כדאי מאוד ליידע את המסגרת החינוכית שלה בשיוני ולבקש מהם להיות ערים לכל שינוי שעובר עליה (בהרגלי היומיום כמו אכילה, ניקיון, שינה, בסיטואציות חברתיות, בלמידה וכדומה).
ובעצם, הדרך היחידה להתמודד עם רגשותיה כעת היא בעצם לקבל אותם ולעזור לה להבין בעצמה שהיא כועסת ושזה לגיטימי. מרבית הילדים מתרגלים בהדרגה אל המצב החדש ולומדים לחיות איתו.
עדיין, אני ממליצה לך מאוד לפנות לייעוץ מקצועי אשר ילווה אותה ואותכם בתקופה רגישה ומורכבת זו.
בהצלחה,
מיכל

אלעד שלום,
ביתך גדלה עד היום בתחומי הבית לצד אמה שהיתה רוב הזמן לרשותה, ונאלצת כיום (כמובן לטובתה) להסתגל למציאות משתנה, והדבר אינו פשוט. דווקא בגן התחילה להשתלב, והקושי המרכזי הוא בבית. לא הרחבת על מה הוסבר לה אודות הבטן הענקית של אמא, על ההריון ועל כך שבקרוב יצטרף תינוק למשפחה. מומלץ, גם עם פעוטות, לשוחח במילים מתאימות על הלידה הקרבה. אין ספק שכבר עכשיו היא מרגישה שאמה אשר היתה קרובה אליה מאוד בעבר, פחות פנויה אליה, בין אם טרודה או עייפה פיזית. הדבר מעורר חרדה ופחד לאבד אותה, גורם לה להיצמד לאמא ולהעדיף אותה.
הן אשתך והן ביתך זקוקות להרבה תמיכה כבר מעכשיו ואליך. אשתך מותשת ומתקשה להתנהל עם בתך באותה יעלות כבעבר. ומנגד, ביתך עדיין זקוקה בגילה הרך לקשר קרוב עם הורה, הכולל תמיכה רגשית, הבנה, הרגעה והכוונה בדמות הצבת גבולות. אין לצפות ממנה ש"תבין" אתכם ההורים ותהפוך לפתע לצייתנית, שכן היא תגובתה טבעית למצב מתח זמני זה. אם כן, חשוב להסביר לקטנה על הלידה הצפויה, לאפשר לאשתך להוריד ממנה מנטל הטיפול בבת על ידי החלפתה או גיוס עזרת משפחה או בתשלום . במקביל כן להקצות זמן של משחק וטיפול בה, כולל זמן של אמא-בת שאשתך תוכל לעמוד בו. בתך צעירה מדי בשביל להבין עיקרון של עונש, ולכן הדבר לא נראה יעיל, ויכול גם להתפרש כתוקפני במידה והתנהגותה מסמנת מצוקה רגשית, אשר אינה נענית. היא זקוקה להצבה עקבית של גבולות ועזרה של המבוגר להבין מותר/אסור.
קרוב לוודאי שתזדקקו לתמיכה רבה גם אחרי הלידה, עם המשך התייחסות רגשית והרגעה לגדולה (שכן החרדה שלה עלולה לגבור פן תאבד את אמה ואת מקומה במשפחה).
מילה נוספת לגבי הקשר שלך איתה- זה הזמן עבורך להעמיק לוחזק את הקשר ביניכם. בדחיה שנוקטת כלפיך היא מעמידה במבחן את אהבתך אליה, ולכן חשוב כאן לא לוותר על קשר איתה ולא להיעלב, אלא למצוא דרך לבסס אותו בצורה שתתאים לשניכם (דרך משחק משותף, בילוי זמן ביחד בפעילויות פנאי, טיפול שיגרתי בה, וכמובן גילויי חיבה פיזיים ומילוליים(.

בהצלחה רבה ושנה טובה,
בשמת

בשמת, תודה רבה על התשובה, שלבטח נותנת לי כאב פרספקטיבה מעט שונה.
אני מאחל לך ולבני משפחתך, שנה נהדרת וחתימה טובה.
תודה.

אנסה לענות לך על ידי שאילת שאלות שאולי יעזרו בהבהרת התמונה:
לפני הכל, אין לי ספק שבתהליך בו אתם מצויים היום, בתך חווה כיום תהליך למידה שלילי להסתגלותה לגן, כל עוד צוות הגן ימשיך קרוא לך לקחתה כעבור שעה וחצי. היא למדה שכל מה שהיא צריכה לעשות זה לבכות במשך זמן זה ואז אמא תופיע ו"תושיע" אותה, כך שבעצם, לא מתרחש כל תהליך למידה או התקדמות. לכן, הייתי מתחילה משיחה עם הגננת, על מנת לנסות להבין מה הרציונל שלה בהזעקתך מהבית כעבור שעה וחצי. בנוסף, הייתי שואלת אותה, בהנתן שבתך ילדה רגישה וכו'..כיצד צוות הגן מנסה להתמודד עמה? מה הם עושים על מנת להתקרב אליה ולהתחיל לבסס אמון? האם כעת כאשר הגן יותר רגוע יש אפשרות לספק לה מענה אישי יותר?להרימה על הידיים, לצאת איתה החוצה כאשר כולם נמצאים בתוך הגן בהמולה ולהרגיע אותה בנדנוד רגוע על נדנדה?
בכל מקרה, חשוב מאוד התיווך שלך -למדי אותם מניסיונך כיצד את נוהגת להרגיעה בבית, כיצד נרגעה במשפחתון, האם עדיף להניח לה ולא להתקרב יותר מדי (עלול להוות איום)או להיפך-לקחת כמה שיותר על הידיים בשלב התחלתי?
יש הרבה שאלות לשאול הן לגבי המסגרת -מספר הילדים, מספר המטפלות, גילאי הילדים וכו'..
כמו גם שאלות לגבי התפתחותה של בתך-האם מפותחת לפי גילה בתחומי ההתפתחות השונים?שפה/תקשורת/מוטוריקה וכו'.. למה את מתכוונת באמרך שבתך רוצה בכל שעות היממה להיות רק איתך-מה לגבי אביה? סבים וסבתות? האם גם בלילה בתך תובעת את נוכחותך הצמודה ?כיצד את מתמודדת עם תביעות אלו? האם היא מסוגלת לשחק באופן חופשי כשאת נוכחת אך לא ממש צמודה?
באופן כללי נשמע שהצמדותה של בתך אליך אינה מאפשרת לה לפתח בטחון עצמי ביכולותיה, וכי היא עסוקה בקשר עמך במקום לעסוק במטלות תואמות לגילה-חקירה, משחק, קשר עם הסביבה וכו'..
הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ, על מנת לקבל הדרכה בנושא עידוד עצמאותה של בתך שתקח בחשבון הן את היכולות ההתפתחותיות שלה והן את הסיבות לקשרי התלות ביניכן.
בברכה
אודט

לצערי אין לנו יכולת להתייחס לנושאים הקשורים בבריאות/חולי. את מוזמנת לפנות לפורומים נוספים בפורטל העוסקים בנושאים אלו. טוב עשית כשפנית לבדיקות-בראש ובראשונה יש לשלול נושאים הקשורים לבריאות הגופנית.
אשר למצב הנפשי, ללא ספק חיים אינטנסיביים כמו שאת מתארת עלולים לגרום לתחושות קשות של חולשה ועירפול-האם תחושות אלו מלוות גם בסוג של דיכאון/עצבות/חוסר הנאה מחייך כרגע או מתינוקך? אם כן, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהקדם.
ללא ספק הניסיון להחזיק את כל אותם העיסוקים שהיו לך לפני הלידה , במקביל לגידול של בנך בגפך, דורש רמה גבוהה מאוד של תפקוד והמחיר הוא בלחץ נפשי אשר מתבטא דרך הגוף-כאשר אנחנו מסרבים לעתים להכיר בגבול יכולותינו-תמיד יהיה הגוף שלנו הראשון להזכיר לנו זאת-חשוב להקשיב לו ולא להתעלם..השאלה כעת לדעתי היא איפה לקחת את העזרה-בגידול בנך (מטפלת/בייביסיטר/משפחתון) באחזקת הבית או בעבודה. אלו שאלות גדולות שתוכלי לחשוב עליהן יחד עם איש מקצוע על מנת לקבל החלטה אמיצה-איפה לבצע וויתורים ולהכיר בעובדה שחייך השתנו ובלתי נמנע להתחיל ולבצע התאמות.

אשמח לתת לך כתובת מתאימה לייעוץ אם תצטרכי, בהתאם לאזור מגורייך
בהצלחה
אודט
הרבה הצלחה

תודה על ההתייחסות המעמיקה